בנייה בחופים

בית המשפט ציין בפסיקתו בעניין בנייה בחופים כי חופי הים הם משאב טבע ייחודי אשר אינו מצוי בשפע במדינתנו. משכך, ועל מנת להבטיח את הגישה החופשית והשימוש בהם ובקרקעות הסמוכות ע"י כלל הציבור, "נרתמו" הן המחוקק והן בתי המשפט להגנתם מפני שימושים פרטיים מסוגים שונים ומפני "כרסום" ו"נגיסה" שיטתית ומתמדת בהם ובשטחים סמוכים, ע"י בעלי אינטרסים פרטיים שונים, ה"לוטשים עיניהם" לקרקעות אלה, ומבקשים "לייחד" אותם לשימושים פרטיים שונים כגון בנייה בחופים. המחוקק, "לדורותיו" ראה בהגנה על חופי הים והקרקעות הסמוכות מפני השתלטות פרטית ומפני "הפקעת" השימוש וההנאה בהם מכלל הציבור, תכלית חיונית וחשובה. משכך הטיל הוא במהלך השנים הגבלות סטטוטוריות ואיסורים ספציפיים לשם קידומה והגשמתה של תכלית זו. כבר בחוק המקרקעין 1969, שחוקק לפני קרוב ל-40 שנה, סיווג המחוקק את קרקעות "שפת הים", כלשונו, (כמו גם קרקעות אחרות בעלות אופי דומה), כ"מקרקעי ציבור" לגביהם נקבע דין מיוחד, האוסר ביצוע עסקאות ללא אישור מיוחד של הממשלה או השר שנקבע לצורך כך, והשולל ממי שבנה במקרקעין (בלתי מוסדרים) את הזכות לרכוש את המקרקעין, זכות שהוענקה בסעיף 23 לחוק לבונה על קרקע שאינה ציבורית. (ראה סעיפים 107, 111 ו-112 לחוק המקרקעין). אף דיני התכנון מייחדים תשומת לב מיוחדת לקרקעות שהשימוש בהן נועד לכלל הציבור ולהנאתו ובמיוחד לקרקעות לאורכם של חופי הים. עם השנים ועם התגברות הצורך להגן על חופינו לטובת כלל הציבור, ננקטו צעדים סטטוטוריים נוספים וממוקדים יותר. כך תכנית מתאר ארצית, תמ"א 13, שהתקבלה ב-1983, הקובעת מדיניות כוללת ומטילה הגבלות תכנוניות, ביחס לקרקעות הסמוכות לחופי הים התיכון, וכך חוק שמירת הסביבה החופית תשס"ד-2004, אשר נכנס לתוקף בנובמבר 2004. בתי המשפט נתנו תוקף לכוונותיו של המחוקק ולמגמה המשתקפת מהחיקוקים הנ"ל: לשמר את קרקעות חופי הים מפני שימושים פרטיים וליעדם לשימושו והנאתו של הציבור הרחב. בשורה של פסקי דין הם נתנו תוקף לתכלית אותה ביקש המחוקק "לדורותיו" להגשים, תוך מניעת שימושים פרטיים שונים, אפילו כאשר הוצגו במסווה של שימוש ציבורי. כך בפרשת חוף הכרמל נופש ותיירות בע"מ - עמותת אדם טבע ודין (פד"י נ"ו(3) 385) וכך בפרשת אי התכלת נגד החברה להגנת הטבע (המרינה בהרצליה) (עע"מ 2273/03). אין ספק כי המחוקק ורשויות התכנון המופקדות על שמירת חופי הים והסביבה החופית הסמוכה מבקשים למנוע, ככל הניתן, את השימוש הפרטי והבלעדי בחופי הים. מגמה זו באה לידי ביטוי, כאמור, במיוחד בשנים האחרונות, בחיקוקים ספציפיים שבאו לאוויר העולם עם התגברות השימושים הפרטיים בקרקעות הסמוכות לחופים. חיקוקים אלה נועדו להגביל את השימושים הפרטיים והבלעדיים בחופי הים והסביבה החופית. כך ת.מ.א 13, כך חוק שמירת הסביבה החופית 2004 וכך בהקמת ועדה מיוחדת לשמירת הסביבה החופית (הולחו"ף), לה הקנה המחוקק סמכויות ייחודיות ספציפיות, לאישור תכניות ושימושים בחוף הים. על מנת ליתן תוקף ומשמעות של ממש למגמה זו של המחוקק, העדיפו בתי המשפט את האינטרס הציבורי של כלל ה"צרכנים" המשתמשים בחופי הים, היינו, של כלל הציבור, ופרשו בהתאם את החיקוקים והתכניות הרלוונטיות. שמירת הסביבה החופיתבניהחוף הים