פסק דין 1. עסקינן בתביעת רשלנות רפואית בשל אי אבחון במועד של הפרדות רשתית בעינו השמאלית של התובע, בגינה איבד כמעט לחלוטין את כושר הראיה בעין זו. 2. שאלת האחריות השתלשלות העניינים כפי שעולה מעדויות הצדדים ומן המסמכים הרפואיים הינה כדלקמן: 3. התובע סבל ממחושים שונים בעין שמאל בגינם פנה בתאריך 11.11.01 למרפאת קופת חולים כללית של הנתבעת 1 (להלן - "קופת חולים"). הוא נבדק על ידי רופאת עיניים, ד"ר פבלוצקי, הנתבעת מס' 2 (להלן - "הנתבעת"). בכרטיסו הרפואי אצל ד"ר פבלוצקי נרשם כי התלונן על דלקת בעיניים. בשלב זה, לא הייתה תלונה על ירידה בראיה. הנתבעת בצעה בדיקת עיניים לתובע, אבחנה דלקת לחמית חריפה וליקוי ראיה בשתי העיניים: 6/12 בעין שמאל ו-6/9 עם חריר. התובע קבל טיפול תרופתי המקובל לבעיות הדלקת. לא בוצעה הרחבת אישונים ובדיקה של קרקעית העין, בגלל הדלקת, והתובע הוזמן להמשך מעקב וביצוע בדיקות מקיפות כשבועיים לאחר מכן, שלא ניתן היה לבצען בגלל הדלקת. 4. ביום 25.11.01 נבדק התובע פעם נוספת על ידי ד"ר פבלוצקי. לטענתו, התלונן בפניה על כתמים וצלליות וירידה בראיה בחלק העליון של שדה הראיה. תלונות כאלו לא מופיעות בכרטיסו הרפואי, והוכחשו על ידי הנתבעת. ד"ר פבלוצקי בדקה את התובע ונמצא כי הדלקת החריפה חלפה. נמדד הלחץ התוך עיני, שנמצא תקין, בוצעה כנראה הרחבת אישונים ובדיקת הרשתית לא העלתה כל ממצא חריג, וגם בבדיקת קרקעית העין לא נמצא כל ממצא פתולוגי. אובחן קטרקט התחלתי בעין שמאל. בשלב זה לא הומלץ על ניתוח בשל השלב ההתחלתי של הירוד. 5. לטענת התובע, יומיים לאחר מכן, חזר למרפאת קופת החולים והתלונן על כתמים וצלליות ואובדן ראיה לסירוגין בעין שמאל. הוא בקש להיבדק על ידי רופא עיניים אחר, אך נענה בשלילה, והופנה שוב לד"ר פבלוצקי, אשר קבלה אותו רק ביום 2.12.01. 6. ביום 2.12.01 נבדק התובע פעם נוספת על ידי הנתבעת, והתלונן על ירידה בראיה בעין שמאל. נמדדה חדות ראיה של 3/30 בעין שמאל ועם חריר 6/18. אובחן קטרקט מתקדם, ולאור תלונות התובע על הפגיעה באיכות חייו בשל הראיה הפגומה, ובהעדר כל ממצא פתולוגי אחר המסביר את הירידה בראיה, הפעם הופנה התובע לקביעת תור לניתוח קטרקט בבית חולים 'בלינסון'. 7. על הקף הבדיקה שנבדק התובע ביום 2.12.01 הצדדים חלוקים: לטענת התובע, לא בוצעה בדיקה שכללה הרחבת אישונים. 8. מאידך, לטענת ד"ר פבלוצקי, ביום 2.12.01 ערכה לתובע בדיקה מקיפה אשר כללה מדידת לחצים, שנמצאו תקינים וזהים ללחץ שנמצא בבדיקה הקודמת - 15 ממ"כ בכל עין, בוצעה הרחבת אישונים ובדיקת קרקעית העין והרשתית כולה, שנמצאו תקינים ללא עדות לקרע או הפרדות הרשתית. 9. זו הייתה הפעם האחרונה בה נבדק התובע על ידי ד"ר פבלוצקי. 10. הואיל ועל ההפניה לניתוח לא נרשם המקרה כדחוף, נקבע לתובע תור לניתוח רק ביום 28.1.02. בשל המועד הרחוק יחסית שנקבע לניתוח, חזר התובע למרפאה למחרת וביקש להיבדק על ידי רופא עיניים אחר, אך בקשתו נענתה בשלילה, הואיל ולא ניתן לעבור לרופא מקצועי בטרם יחלפו 3 חודשים ממועד הפניה הראשונה לרופא מקצועי. ד"ר פבלוצקי אשרה בתצהירה כי אכן נעשתה פניה כזו של התובע למרפאה, ונמנעה ממנו האפשרות להיבדק על ידי רופא עיניים אחר. בלית ברירה, נאלץ התובע לטענתו, להסתפק באבחנתה של ד"ר פבלוצקי, ולהמתין לבדיקה בבית חולים 'בלינסון'. 11. בסמוך לפני המועד שנקבע לניתוח, נבדק התובע בדיקה טרום-ניתוחית בבית חולים 'בלינסון' ואובחנה היפרדות רשתית גדולה בעין שמאל שכללה את המקולה, וחורים ברשתית בעין ימין, אשר טופלו בלייזר. חדות הראיה בעין שמאל הייתה תנועת אצבעות בלבד. כמו כן, אובחן ירוד בעין שמאל. התובע נותח להצמדת הרשתית בעין שמאל, אך הראיה לא חזרה לקדמותה, וחדות הראיה שלו בעין שמאל נותרה 6/60. 12. מועדי הביקורים של התובע אצל ד"ר פבלוצקי אינם שנויים במחלוקת בין הצדדים. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת במיוחד בשאלה, אם במועדים בהם ביקר התובע אצל ד"ר פבלוצקי סבל כבר מתחילתה של היפרדות הרשתית, ואם ניתן היה לאבחנה, או שמא היפרדות הרשתית ארעה לאחר הבדיקה האחרונה אצל ד"ר פבלוצקי, ולייתר דיוק: בין 2.12.01 ל- 28.1.02 שאז אובחנה היפרדות הרשתית בבית חולים 'בלינסון'. 13. התובע הסתמך בתביעתו על חוות הדעת של ד"ר סטנלי היימס, מומחה למחלות עיניים, מנהלה לשעבר של מחלקת העיניים בבית חולים 'כרמל' בחיפה. ד"ר היימס מסביר בנספח לחוות דעתו מונחים רפואיים שונים הרלבנטיים לנושא חוות הדעת. בקטע ההסבר המתייחס לרשתית, מסביר ד"ר היימס כי "במחלת הפרדות רשתית הרשתית מתנתקת מן הדמית, תאי הרשתית מפסיקים לתפקד והחולה רואה צל שחור מול החלק הנפרד של הרשתית". ד"ר היימס קובע בחוות דעתו, כי בהתחשב בתלונתו של התובע על ראיית כתם שחור בחלק העליון של שדה הראיה, אין ספק שכבר בתאריך 25.11.01, בעת הביקור השני במרפאתה של ד"ר פבלוצקי, סבל כבר התובע ממחלה ברשתית, כגון: חור או הפרדות רשתית חלקית. ד"ר היימס מציין שלא ברור מדוע לא נקבעה אבחנה מדויקת. כך גם בביקור הבא, ביום 2.12.01 למרות תלונתו על התדרדרות בראיה בעין שמאל, לא אובחנה בעיה ברשתית, ולא ברור אם נבדקה באופן יסודי. כתוצאה מכך, אובחנה היפרדות הרשתית באיחור של חודשיים, במהלכם מצבו החמיר באופן משמעותי, הפרדות הרשתית גדלה, כללה גם את המקולה וכתוצאה מכך נפגעה ראייתו ונגרמה לו נכות בשיעור 15%. ד"ר היימס מציין כי אבחון מוקדם היה מאפשר מניעת הפרדות הרשתית על ידי טפול בלייזר או בניתוח קטן הרבה יותר מזה שבוצע. 14. מול חוות דעתו של ד"ר היימס, עומדת חוות הדעת מטעם הנתבעים, של פרופ' מרין. פרופ' מרין סבור, כי האבחנה של ד"ר פבלוצקי ביום 11.11.01 לא הייתה מוטעית. במועד זה התובע סבל מדלקת עם הפרשה. כמקובל במקרים כאלו, לא ניתן לבדוק את פנים העין, ולכן התובע קבל טיפול תרופתי המתאים לדלקת, והוזמן לבדיקה חוזרת לאחר כשבועיים. בבדיקה השנייה, ביום 25.11.01 נבדק פנים העין, ואובחן קטרקט. במועד זה לא אובחנה הפרדות רשתית, כי לא הייתה כזו. בבדיקה השלישית, מיום 2.12.01 סבור פרופ' מרין כי שוב נבדקה קרקעית העין. התובע התלונן על ירידה בראיה, אך לא על ירידה פתאומית אלא הדרגתית. את הירידה בחדות הראיה בין מועד הבדיקה הראשונה, שהיה 6/9 ל-6/18 מסביר פרופ' מרין בהתקדמות הירוד. האבחנה של ירוד הייתה נכונה ללא ספק, שכן הירוד אובחן גם בבית חולים 'בלינסון'. פרופ' מרין מגיע למסקנה כי אבחנותיה של ד"ר פבלוצקי היו נכונות, ולא הייתה הפרדות רשתית, עד לביקור האחרון של התובע אצלה, ביום 2.12.01, וזאת הואיל והיפרדות רשתית כרוכה, בדרך כלל, באירוע פתאומי ומידי של ירידה בראיה, או לפחות בשני שלבים. בהעדר עדות על אירוע פתאומי של אבדן ראיה, לפני ה-2.12.01, נשללת האפשרות שהיפרדות כזו ארעה טרם הביקור. זאת ועוד, היפרדות רשתית מתאפיינת גם בירידה בלחץ התוך עיני. הלחץ התוך עיני נבדק על ידי ד"ר פבלוצקי גם ביום 25.11.01 וגם ביום 2.12.01 והיה 15 ממ"כ בשני המקרים. לעומת זאת, בקבלתו של התובע לבית החולים 'בלינסון', הלחץ התוך עיני שנמצא בעין שמאל היה 10 ממ"כ. ירידה כזו אופיינית להיפרדות רשתית, ועל כן גם בדיקות הלחץ מעידות שהיפרדות כזו לא ארעה לפני ה-2.12.01. 15. 15. לאור הפער בין עמדות המומחים מטעם הצדדים, מונה ד"ר לברטובסקי, מנהל מח' עיניים בבית חולים 'ברזילי' באשקלון כמומחה מטעם בית המשפט. ד"ר לברטובסקי סבור כי לא הייתה כל התרשלות מצד ד"ר פבלוצקי בבדיקותיה את התובע, וזאת בהסתמך על רישומיה. עוד מוסיף המומחה ומציין, כי לא יתכן שבמועד הבדיקה הייתה הפרדות רשתית המערבת את המקולה, שכן חדות הראיה שנמדדה בבדיקת ד"ר פבלוצקי הייתה 6/18 וחדות ראייה כזו לא הייתה מושגת אילו במועד זה סבל התובע מהיפרדות רשתית. באשר לנכות, ד"ר לברטובסקי נמנע מהערכתה בגלל סמיכותו של הירוד, שכן לא ניתן לבדוק בדיקה מהימנה את הרשתית ואת מצבה התפקודי. עד כאן האמור בחוות הדעת. 16. כאמור, התובע ביקר במרפאתה של ד"ר פבלוצקי 3 פעמים, ויש לבחון אם התנהלותה של הרופאה בכל אחד מן הביקורים הייתה בהתאם לאמות המידה של רופא סביר. כבר בשלב זה ניתן לקבוע, כי במועד ביקורו הראשון של התובע אצל ד"ר פבלוצקי, ביום 11.11.01 לא הייתה כל תלונה על ירידה בראיה או על הפרעה בראיה, והגעתו לרופאה נבעה מדלקת בלחמית. במועד זה גם לא ניתן היה לבדוק את פנים העין בגלל הדלקת. בהעדר תלונות על פגיעה בראיה במועד זה, ומשלא בוצעה בדיקת פנים העין בשל הדלקת שמנעה זאת, לא ניתן לייחס כל התרשלות לנתבעת באשר לביקור הראשון, ובחינת ההתרשלות צריכה להתייחס רק לשני הביקורים הנוספים: ביום 25.11.01 ו- 2.12.01. 17. 17. האם ניתן לייחס לנתבעת התרשלות בגין הביקור השני, מיום 25.11.01 בחקירתו הנגדית הסביר המומחה מטעם התובע, כי הוא מייחס חשיבות רבה למהות התלונה שהתלונן התובע בפני ד"ר פבלוצקי בביקורו השני מיום 25.11.01, תלונות שכאמור אין להן זכר בכרטיס, ואם היו תלונות על צל או על כתם. ונעיר, כי המומחים האחרים - פרופ' מרין וד"ר לברטובסקי מייחסים חשיבות מופחתת לסמנטיקה שבה מופיעות התלונות בפי החולים, ולדבריהם המגוון של התלונות המתארות אותה תופעה הוא גדול - והוא כולל כתם, צל, וילון, עכירות וכו'. ד"ר היימס סבור כי יש הבדל בין ראיית 'צל' לראיית 'כתם'. כתמים שחורים מופיעים כאשר יש הפרדות אחורית של הזגוגית, והופעת עכירות בתוך הזגוגית. ממצא כזה מעיד על הפרעה בזגוגית, עם או בלי הפרדות או חור ברשתית, ובמקרים רבים מצב כזה מקדים או מלווה בהיפרדות רשתית או חור ברשתית (עמ' 9 שורות 27). הוא גם מסכים עם פרופ' מרין כי חור ברשתית אף פעם לא גורם לכתם בשדה הראיה בעצמו אלא במקרה השכיח שהוא מלווה או נגרם על ידי הפרעה בזגוגית. ואין ספק כי התובע התלונן על כתמים ולא על צלליות. עיון בחוות הדעת של ד"ר היימס מעלה, כי מסקנותיו מבוססות על תלונות התובע, שכן בפרק הדיון אומר המומחה בהאי לישנא: "בהתחשב בתלונתו של ראיית כתם שחור בחלק העליון של שדה הראיה, אין ספק שכבר בתאריך 25.11.01, בעת הביקור השני במרפאתה של ד"ר פבלוצקי, מר ראובני סבל ממחלה ברשתית כגון חור או הפרדות רשתית חלקית. לא ברור מדוע לא נקבעה אבחנה מדויקת". אלא, שכאמור ד"ר היימס סבור כי ראיית כתם, להבדיל מצל, אינה מעידה על הפרדות הרשתית או על חור ברשתית אלא על עכירות בזגוגית, וכשעומת עם טענה זו העולה מעדותו שלו, נאלץ לבסוף גם ד"ר היימס להסכים כי בבדיקה מיום 25.11.01 ד"ר פבלוצקי בדקה את קרקעית העין ולא יתכן כי לא אבחנה היפרדות רשתית במועד זה: "ש: תניח שד"ר פבלוצקי, לפחות באחד מהביקורים, עשתה לו הרחבת אישונים ובדקה את קרקעית העין - האם סביר בעיניך שהיא תפספס היפרדות רשתית ת: לא. לא הפרדות רשתית, אולי דברים אחרים אבל לא היפרדות רשתית, ואני מדבר על הבדיקה מ-25.11". ולשאלה חד משמעית שנשאל, אם המסקנה המתבקשת מדברים אלו היא שב-25.11 לא הייתה לתובע הפרדות רשתית, משיב המומחה מטעם התובע: "הרשתית נצפתה היטב בהרחבת אישונים, או שלא היה ממצא בכלל או שהיו ממצאים מאד קלים במקום שקשה לראות אותם ואפשר לפספס. אני מסכים שעד ה-25.11 כולל תאריך זה לא הייתה שום התרשלות של הנתבעת 2". מכאן, שגם אליבא דגירסת התובע, לא ניתן לייחס לנתבעת רשלנות מקצועית בגין בדיקתה אותו ביום 25.11.01. 18. 18. התמונה משתנה לכאורה, בהתייחס לביקור השלישי , מיום 2.12.01. בניגוד לביקור הראשון, שנבע ממחושים בעין כתוצאה מדלקת, ובניגוד לביקור השני - שהיה לצורך ביקורת לוודא שהדלקת החריפה עברה, הביקור השלישי היה ביקור יזום על ידי התובע, בשל תלונות על ירידה בראייה לעומת המצב שהיה בביקור הראשון והשני. תלונה כזו מחייבת בדיקת פנים העין, לרבות הרשתית. ללא הרחבת אישונים, לא ניתן לבדוק את הרשתית. לכך מסכימים כל המומחים, לרבות ד"ר לברטובסקי שהעיד כי גם לאור מצבו של התובע, שסבל מירוד התחלתי "ירוד התחלתי לא מפריע לבדיקת הרשתית באופן מלא ומדויק בתנאי שהיא נעשית עם הרחבת אישונים" (עמ' 29 שו' 24). ובמצב בו הגיע התובע לד"ר פבלוצקי ביום 2.12.01, עם תלונה על ירידה בראיה מ-6/9 ל-6/18 (עם חריר) תוך פרק זמן קצר, מצב זה מחייב ביצוע שורה של בדיקות: ראיה, לחץ, עדשה ורשתית, ואי ביצוע כל אחת מן הבדיקות הללו תהווה סטייה מסטנדרט הרפואי הסביר - ורשלנות, כפי שמסכים אפילו פרופ' מרין, המומחה מטעם הנתבעים (עמ' 44 שו' 26). 19. לגבי ביקור זה קיימת מחלוקת עובדתית כבדה, אם בוצעה הרחבת אישונים, ופועל יוצא מכך - אם נבדקה הרשתית. התובע כזכור הכחיש בתצהירו (סע' 9) כי במועד זה בוצעה הרחבת אישונים, אך בחקירתו הנגדית כבר לא היה כל כך נחוש, והודה כי "בחלק מן הביקורים היא כן שמה לי טיפות עיניים" (עמ' 7 שו' 28), והואיל והיו רק 3 ביקורים, כאשר בראשון שבהם בוודאות לא בוצעה הרחבת אישונים כי העין הפנימית לא נבדקה, מצטמצם הספק באשר לביצוע הרחבת האישונים בביקור השלישי, וכדבריו: "אז יכול להיות שבאחד הביקורים היא כן עשתה הרחבת אישונים ובביקור אחר - לא עשתה זאת" (עמ' 8 שו' 2). 20. ד"ר פבלוצקי מעידה בתצהירה (סעיף 9) כי במועד זה בצעה לתובע בדיקת ראייה מקיפה, שכללה בדיקת לחצים, הרחבת אישונים ובדיקת קרקעית העין והרשתית כולה. ד"ר פבלוצקי נחקרה על כך ממושכות בחקירה הנגדית, ועמדה איתן על דעתה, כי בצעה לתובע בדיקה חוזרת של הרשתית, ולא מצאה כל ממצא חריג חוץ מקטרקט, בהשיבה לשאלות ב"כ התובע: "מה שאני לא עושה, אני לא כותבת. פעם ראשונה שלא בדקתי את הרשתית והלחץ לא כתבתי מה שראיתי. פעם שנייה שלא בדקתי חדות ראייה לא כתבתי. פעם שלישית מה שבדקתי זה מה שכתבתי. אתה חושב שאשלח לבית החולים ואכתוב משהו שלא בדקתי" (עמ' 55 שורה 4, עמ' 60 שו' 8). הקושי לקבל את עדותה של ד"ר פבלוצקי נובע מן הרישום בכרטיסו הרפואי של התובע. אקדים ואציין, כי הוצגו בפני שלוש גרסאות שונות של הרישום בכרטיס הרפואי של התובע מן הבדיקה שהתקיימה ביום 2.12.01: שני מסמכים צורפו לתצהירה של ד"ר פבלוצקי והם העתקים של הרישום במחשב הרופאה, ומסמך אחד, שהיה ברשות התובע (ת/1), ובשלושתם הרישום שונה. (א) מסמך אחד - (בהעדר סימון על גבי המוצגים אתייחס לסדר הצירוף של המסמך לתצהיר) הראשון שצורף לתצהיר - בכותרתו מופיע מספר תעודת הזהות של התובע ושמו, גיל 55.10 ויש בו ריכוז של שלושת הביקורים של התובע אצל הרופאה. הרישום העליון במסמך, המוכתר גם 'ביקור אחרון' מתאריך 2.12.01. מתחת לסעיף 'תלונות החולה' מופיע - 'בקורת שגרתית. מי דיברו (צ"ל מדבריו - א.ז) ראיה בעין שמאל ירד יתר (צ"ל יותר - א.ז)'. באבחנה נרשם: CATARACT INCIPIENS BE LERE לחץ: ימין 15, שמאל. חדות הראיה בעין שמאל 6/30 ו-6/18 עם חריר ובעין ימין 6/18 ועם חריר 6/9. אין במסמך זה רישום על הרחבת אישונים, על בדיקת רשתית, ועל הממצאים שנמצאו בבדיקת הרשתית. מיד מתחת לרישום זה מופיע רישום אודות הביקור מיום 25.11.01. בתלונות החולה נרשם שוב - 'בקורת שגרתית דלקת עברה'. האבחנה: CATARACT INCIPIENS BE (ירוד התחלתי בשתי העיניים) בדיקות לחץ: ימין 15 ושמאל 15 מתחת לרישום זה מופיע רישום אודות הביקור הראשון מיום 11.11.01. תלונות החולה: דלקת בעיניים האבחנה: CONJUNCTIVITIS CATARRHAL ונרשמו תוצאות בדיקת חדות ראיה: בעין שמאל 6/12 ועם חריר 6/9 ובעין ימין 6/18 ועם חריר 6/9 וכן מופיע רישום של התרופות שקבל התובע. לעניינו יש חשיבות במסמך זה לשני דברים: ראשית - אין בו שום רישום על ביצוע הרחבת אישונים ובדיקת רשתית לא ביום 25.11.01 - ולא ביום 2.12.01. שנית - יש חשיבות לגיל התובע שנרשם: 55.10. הואיל והתובע יליד 12.9.47 הרי לכאורה מועד המסמך הוא 7/2002 (!). (ב) מסמך שני - שצורף כמסמך הרביעי לתצהיר (נספח ג' לסיכומי התובע), גיל התובע 54.03 והוא מתאים לתאריך הבדיקה מיום 2.12.01. סיבת הביקור - ביקורת שגרתית, 'מדבריו ראיה בעין שמאל ירדה יותר' (במקור משובש כפי שצוין לעיל במסמך א' - א.ז). חדות ראיה: עין שמאל 6/30 ו6/18 עם חריר, עין ימין 6/18 ו-6/9 עם חריר. לחץ 15 בשתי העיניים. עד כאן, הרישום זהה למסמך שנסקר לעיל, אך כאן יש תוספת: מול הרישום CYCLO המתייחס לטיפות ציקלופלגיות המרחיבות את האישון ומשתקות את השריר שמפעיל את העדשה, נרשם פעמיים מינוס, בהתייחס לעין ימין ולעין שמאל וליד המילה 'רשתית' נרשם, הן לגבי עין ימין והן לגבי עין שמאל: "NOTHING ABNORMAL FOUND'. להשלמת התמונה נציין, כי לתצהירה של ד"ר פבלוצקי צורפו גם שני מסמכים בודדים המתעדים את הביקורים הראשון והשני. גם ברישום בביקור הראשון מיום 11.11.01, שאז אין חולק כי לא בוצעה הרחבת האישונים, מופיע ליד המילה CYCLOפעמיים מינוס ליד עין ימין ועין שמאל, וברישום הביקור השני מיום 25.11.01, נרשם מפורשות מול סעיף 'הרחבת אישונים' - "כן", ותוצאות בדיקת הרשתית, הזהות לרישום מיום 2.12.01. (ג) מסמך שלישי הוא מסמך שהיה ברשות התובע, והוגש כת/1. מסמך זה מתעד את הביקור מיום 2.12.01. סיבת הביקור הרשומה בו: בקורת שגרתית, קיים רישום של תוצאות בדיקת חדות הראיה בעין ימין ועין שמאל, תוצאות בדיקת לחץ בשתי העיניים 15 ממ"כ, CYCLO מינוס מול עין ימין ומול עין שמאל, האבחנה: CATARACT ALL TYPES LE בדיקות והפניות: לניתוח ירוד בעין שמאל. במסמך זה אין רישום אודות תלונות התובע, אין רישום כי בוצעה הרחבת אישונים, אין תוצאות רישום בדיקת הרשתית, והאבחנה לגבי הקטרקט שונה מאשר במסמך א'. 21. 21. ד"ר פבלוצקי נחקרה ממושכות על השוני שבין ת/1 למסמכים שצורפו לתצהירה. לשאלה, מדוע בת/1 לא מצוין שבוצעה בדיקת רשתית ובמסמך האחר כן, והיא משיבה (עמ' 54 ש' 10): "ברגע שפציינט נכנס אלי אני עושה לו חצי בדיקה, אני עושה לו בדיקת ראייה, לחץ, הוא יוצא מהחדר ובא חצי שעה אחרי שהוא יושב עם טיפות. יכול להיות שבטעות לחצתי והוצאתי את המסמך הזה קודם ואחר כך הוצאתי את הבדיקה שלמה. אני למחרת לא יכולה להיכנס למחשב, ככה בנויה התוכנה בקופת חולים. אם אני רוצה למחרת לשנות אני לא יכולה. אני צריכה לרשום שהפציינט נבדק בתאריך מסוים ואני מבקשת לשנות". 22. 22. ההסבר שניתן על ידה נעוץ באופן שבו תוכנת הכרטיס הממוחשב של החולה בקופת חולים. לדבריה, בדיקת החולה מתבצעת בשני שלבים: בדיקת ראיה ובדיקת לחץ, בסיומן מוחדרות טיפות לעין להרחבת האישונים. החולה יוצא מחדר הרופאה וממתין כמחצית השעה שלאחריה מבוצעת הבדיקה של פנים העין. בשלב הראשון נפתח הכרטיס, ונרשמות בו הפעולות שבוצעו. בזמן ההמתנה, כדי לצאת מתיקו על מנת להיכנס לתיק של החולה הבא, חייבים לרשום אבחנה, אחרת הכרטיס לא נסגר. אחר כך הוא נפתח מחדש להשלמת רישום תוצאות בדיקת פנים העין. יתכן, ובסיום השלב הראשון של הבדיקה, הדפיסה את ת/1 בטעות ומסרה את המסמך לידי התובע. אין בפיה הסבר מדוע נמסר המסמך לתובע כשהוא לא שלם, מדוע נחתם על ידה וכיצד לפני סיום הבדיקה בת/1 כלולה כבר הפניה לביצוע ניתוח ירוד בעין שמאל. השוני בין המסמכים קיים לא רק בתוספת של בדיקת הרשתית אלא גם בשוני באבחנה לגבי הקטרקט. בעוד שבת/1 צוין 'כל סוגי הקטרקט' בעין שמאל, הרי במסמך א' האבחנה לגבי הקטרקט שונה - 'קטרקט התחלתי בילטרלי, יותר בעין שמאל'. הסברה של ד"ר פבלוצקי לרישום השונה לגבי האבחנה של הקטרקט הוא, כי הגרסאות השונות של הרישום לגבי הבדיקה שנעשתה לתובע ביום 2.12.01 הופקו באותו היום, בשני השלבים השונים של הבדיקה: בת/1 נרשמה האבחנה הכללית כדי לצאת מן הכרטיס, ובמסמך א' נרשמה האבחנה הסופית לאחר בדיקה יסודית. ד"ר פבלוצקי מסבירה כי התוכנה בנויה כך שבאותו היום, ניתן עדיין לשנות את הרישום בכרטיס, אך למחרת ולעתיד - אפשרות זו נשללה, ואם רוצים לתקן דבר מה בכרטיס, יש לבצע כניסה חדשה לכרטיס, ולציין כי מדובר בתיקון טעות ברישום ישן. כך, שלטענת ד"ר פבלוצקי, אי אפשר בדיעבד לתקן רישומים בכרטיס. 23. 23. אין לצפות כי ד"ר פבלוצקי תהיה מסוגלת לזכור את מה שארע בביקוריו של התובע במרפאתה, ועדותה יכולה להתבסס אך ורק על הרישום במחשב, על המסמכים ועל הנוהג הכללי שהיא נוהגת על פיו. בשל כך, חשיבות גדולה לרישומים בכרטיס הרפואי ולאמינות הרישום. לא יכול להיות ספק, כי אמינות הרישום לקויה. ריבוי המסמכים הסותרים, אינו יכול להיות מוסבר רק על ידי האופן שבו תוכנתה התוכנה הרפואית בקופת החולים. והואיל והרופאה מודעת היטב לאילוצי התוכנה, עליה להקפיד שבעתיים על רישום נכון, אמין מדויק ובזמן אמת, של כל הטעון רישום בכרטיסו של התובע, לרבות תיעוד תלונותיו, הבדיקות שבצעה, ממצאי הבדיקות, האבחנה ודרכי הטיפול. לא יעלה על הדעת, למסור בידיו של התובע מסמך הכולל אבחנה סתמית שאינה מדויקת שהוספה רק כדי שניתן יהיה לסגור את התיק הרפואי כטענתה, מסמך שאינו שלם מבחינת הבדיקות שבצעה, ואינו זהה לרישומים המופיעים בכרטיסו הממוחשב במרפאה, ולתרץ זאת באילוצי התוכנה. זאת ועוד, הכרטיס הרפואי כולל אפשרות מפורשת לרשום את הזלפת הטיפות להרחבת האישונים. הרופאה לא ניצלה את האפשרות הזו, ולא ציינה בכרטיס כי הזליפה טיפות להרחבת האישונים, בבדיקה מיום 2.12.01 התוכנה מאפשרת לרשום במפורש, ביצוע הרחבת אישונים, כפי שמופיע ברישום מיום 25.11.01. ד"ר פבלוצקי לא ניצלה את האפשרות הזו, ולא ציינה במפורש כי ביצעה הרחבת אישונים בבדיקה מיום 2.12.01. ד"ר פבלוצקי הוציאה תחת ידיה מסמך לא שלם, הכולל אבחנה סתמית והפניה לניתוח (!) חתום על ידה, שפרטיו האישיים של התובע הוספו בו בכתב ידה ומסרה אותם בידי התובע. אי אפשר לתרץ זאת בטעות גרידא. התנהלות רשלנית זו בביצוע הרשומה הרפואית פוגעת פגיעה קשה במהימנות שניתן לייחס לה. 24. 24. החובה לתעד את מהלך הטיפול הרפואי בחולה, מעוגנת בסעיף 17(א) לחוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996, הקובע לאמור: "17(א) מטפל יתעד את מהלך הטיפול הרפואי ברשומה רפואית; הרשומה הרפואית תכלול, בין היתר, פרטים מזהים של המטופל והמטפל וכן תכלול מידע רפואי בדבר הטיפול הרפואי שקיבל המטופל, עברו הרפואי כפי שמסר, איבחון מצבו הרפואי הנוכחי והוראות טיפול; ואולם תרשומת אישית של המטפל אינה חלק מהרשומה הרפואית". בפסיקה השתרש הכלל, כי העדר רישומים בזמן אמת של מידע או עובדות אשר לו היו נרשמים כנדרש, היה קל לבררן, מצדיק העברת נטל השכנוע לגבי קיומן של עובדות אלו, אל הרופא או המוסד הרפואי [ראה: ע"א 6948/02 אדנה נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2) 535, בעמ' 542, ע"א 8151/98 שטרנברג נ' ד"ר צ'צ'יק, פ"ד נו(1) 539]. רמת הפירוט הנדרשת מן הרשומה הרפואית לא נקבעה אמנם בחוק, אך במקרה דנן, כאשר הייתה חשיבות עצומה לאבחנה מבדלת, אם ההתדרדרות במצב הראיה של התובע נבעה מן הקטרקט בלבד או שמא מגורם אחר, היה צורך חיוני לרשום את כל הבדיקות שנעשו באשר לשלילת האבחנה המבדלת של היפרדות רשתית, כפי שד"ר פבלוצקי מסכימה כי היה צריך לעשות. לפיכך, בהעדר פירוט ורישום מדויק של הבדיקות האחרות שבצעה ד"ר פבלוצקי במסגרת האבחנה המבדלת, עובר הנטל אל הנתבעות לשכנע כי אכן ד"ר פבלוצקי ביצעה לתובע בדיקת רשתית לאחר הזלפת טיפות להרחבת האישון, כטענתה. כאמור, אין להניח כי ד"ר פבלוצקי תזכור את שביצעה בביקורו של התובע במרפאתה ביום 2.12.01, וגם היא הסכימה כי עדותה נסמכת על הרשומות הרפואיות בלבד, ועל נוהגה הכללי. חוסר האמינות של הרשומות הרפואיות הנובע מן הסתירות בין המסמכים והרישום החסר מחייבים את המסקנה, כי הנתבעים לא הרימו את נטל השכנוע שהועבר אליהם להוכיח, כי ביום 2.12.01 ביצעה ד"ר פבלוצקי לתובע בדיקה של הרשתית. האבחנה שנרשמה בכרטיס, שאינה מופיעה על טופס ההפניה שבו צויד התובע לבית החולים (ת/1), כי לא נמצא כל ממצא ברשתית בעין ימין ובעין שמאל, לכל היותר נסמך על בדיקת הרשתית שהרופאה ביצעה לתובע שבוע ימים קודם לכן, ביום 25.11.01 וזאת בהנחה כי לא היה תיקון או התאמה של המסמך מתוך כוונת זדון. הואיל וכל המומחים, לרבות פרופ' מרין מטעם הנתבעים, היו תמימי דעים כי במועד הביקור האחרון של התובע, ביום 2.12.01 היה על ד"ר פבלוצקי לבצע בדיקת רשתית, ואי ביצועה מהווה סטייה מסטנדרט רפואי סביר, ולאחר שקבעתי כי הנטל הועבר לנתבעים להוכיח כי בוצעה בדיקה כאמור והם כשלו בהוכחת עובדה זו, ניתן לקבוע כי הנתבעת 2 התרשלה בבדיקתה את התובע ביום 2.12.01. 25. אך בכך לא די, שכן יש לקבוע קשר סיבתי בין התרשלות זו, בגין אי ביצוע בדיקת הרשתית ביום 2.12.01 לבין הנזק שהתרחש. ובמילים אחרות, בהנחה שהייתה מתבצעת בדיקת רשתית על ידי ד"ר פבלוצקי במועד זה, האם החלה כבר היפרדות הרשתית שאובחנה לבסוף ביום 28.1.02 בבית החולים בלינסון והאם ניתן היה לאבחן אותה למעשה, ליבה של המחלוקת נעוץ בשאלה, אם ההתדרדרות בראיה בעין שמאל, עליה התלונן התובע בוודאות ביום 2.12.01 נבעה מן הירוד המינימאלי שאובחן, לפי קביעתה של ד"ר פבלוצקי, או שהיא העידה על תהליך של היפרדות הרשתית הרשתית היא רקמה עצבית שקולטת את קרני האור. היפרדות רשתית מתרחשת כאשר הרשתית נפרדת מן הדמית, אליה הרשתית צמודה, וממנה היא מקבלת את אספקת הדם החיונית להמשך חיותם של התאים ברשתית. כאשר הרשתית מתנתקת מן הדמית, תאי הרשתית מפסיקים לתפקד, והחולה רואה צל שחור מול החלק הנפרד של הרשתית. במרכז הרשתית, בקוטב האחורי של העין, מרוכזים תאי רשתית רבים, עובדה שנותנת למקולה כושר ראייה הרבה יותר טוב מאשר שאר חלקי הרשתית. כאשר איזור המקולה ברשתית נפרד מן הדמית, הפגיעה בראייה היא קשה, עד כדי עיוורון, ולרוב גם בלתי הפיכה. היפרדות הרשתית יכולה להיות אירוע דרמטי, המלווה בהיפרדות המקולה, ואזי הירידה בראייה היא חדה ופתאומית, אך היא יכולה להיות גם הדרגתית, תחילתה בקרע בהיקף הרשתית, דרכו נכנסים הנוזלים לאט לאט ומפרידים את הרשתית מהדמית, ואם ההפרדות נשארת שטוחה, באזור מרכז הרשתית, הירידה בראיה תהייה הדרגתית. בדיקה נאותה של הרשתית עשויה לגלות גם קרעים ברשתית, אם היא נעשית כראוי [ראה עדותו של ד"ר היימס (עמ' 12 שו' 21), עדותו של ד"ר לברטובסקי (עמ' 33 שורה 7]. עדויות אלו מקבלות תימוכין בחוות דעתו של פרופ' מרין שמסכים כי הירידה בראיה עשויה להתרחש גם בשני שלבים 26. ד"ר היימס מבסס את מסקנתו כי התהליך של היפרדות הרשתית החל עוד לפני הביקור האחרון של התובע אצל ד"ר פבלוצקי, בעיקר בשל תלונותיו של התובע על כתמים וצללים, ועל הירידה המהירה בחדות הראייה, תוך פרק זמן קצר של 3 שבועות. הוא אינו מסכים שהפרדות רשתית מלווה תמיד בירידה בלחץ התוך עיני. חדות הראיה של 6/18 אמנם לא מצביעה בהכרח על היפרדות רשתית, אך מחייבת המשך בירור על ידי שלילת היפרדות כזו. ד"ר היימס גם שולל אירוע דרמטי בהיפרדות רשתית, הכול תלוי במיקום שבו מתחילה ההיפרדות: שאם היא מרכזית, היא יכולה להיות טראומטית, כלומר איבוד הראיה יהיה פתאומי, תוך יום אחד, אך אם ההיפרדות היא קלה ושטוחה, הירידה בראייה תהיה הדרגתית. פרופ' מרין סבור כי לא הייתה היפרדות רשתית עד למועד הביקור האחרון, וזו ארעה בין 2.12.01 ל- 28.1.02, סביר יותר קרוב למועד הבדיקה בבית החולים בלינסון, וזאת הואיל והיפרדות רשתית היא בדרך כלל תהליך פתאומי, המלווה בהתדרדרות חדה בראיה. כאן לא הייתה התדרדרות חדה ופתאומית, אלא התדרדרות הדרגתית, ירידה בינונית (עמ' 40 שו' 16) בחדות הראייה, המתאימה לקצב ההתפתחות של הירוד. גם בדיקות הלחץ התוך עיני במועד זה, שעמדו על 15 ממ"כ בכל עין שוללת את היתכנות היפרדות רשתית, שמלווה בדרך כלל, בירידה בלחץ התוך עיני, כפי שאכן אובחן בבית החולים בלינסון. באשר לצורך לבצע בדיקות נוספות, כדי לשלול גורמים אחרים לירידה בראיה, כאשר הממצא הוא ירוד קל בלבד, השיב פרופ' מרין (עמ' 36 שו' 25): "ברפואת עיניים, אנחנו מתייחסים לממצאים ולא לדברים ערטילאיים. אם מישהו מתלונן על ירידה בראיה ורואים ירידה בראיה - אז יש סיבה לזה. אם מוצאים שהקטרקט התקדם, זה בהחלט יכול להסביר את הירידה בראיה, ואז בא בחשבון לעשות ניתוח". עם זאת, התקדמות מהירה כזו בקטרקט אינה שכיחה, גם אליבא דפרופ' מרין (עמ' 38 שו' 18), שסבור שמדובר במקרה נדיר, ולכך מסכימה אפילו הנתבעת 2 (עמ' 58). באשר לקיומה של היפרדות רשתית בשוליים - תופעה זו מלווה באובדן חלקי של שדה הראיה, והוא היה מצפה שהתובע יתלונן על חלק חסר בשדה הראיה ולא על כתם שחור, למרות שיש מצב שחולה יתלונן על כתם שחור ולא על אובדן שדה ראיה. עמדתו של ד"ר לברטובסקי בחוות הדעת הינה כי לא הייתה היפרדות רשתית או קרעים ברשתית במועד הבדיקה האחרון, וזאת בהסתמך על הרישומים הרפואיים. עמדה זו השתנתה בחקירתו הנגדית. לדעתו, ברור מעל לכל ספק כי לא הייתה במועד זה היפרדות רשתית המערבת את המקולה, הואיל ונבדקה חדות ראיה של 6/18 וחדות ראייה כזו לא הייתה מושגת אם באותה עת הייתה כבר היפרדות רשתית המערבת את המקולה. יחד עם זאת, כאשר נשאל ד"ר לברטובסקי על ידי ב"כ התובע אם הירידה בחדות הראיה מיום 11.11 ועד ליום 2.12 יכולה להיות מוסברת אך ורק על ידי הירוד המינימאלי, השיב כי הפער אינו יכול להיות מוסבר על ידי הקטרקט בלבד (עמ' 29 שו' 9 ואילך), מכאן שהיה על ד"ר פבלוצקי לבצע אבחנה מבדלת, ולחקור מה הסיבה הנוספת בגינה חלה ירידה משמעותית בראיה תוך זמן קצר. 27. 27. עמדה זו מקובלת עלי יותר מאשר עמדתו של פרופ' מרין, כי די היה בקטרקט כדי להסביר את ההתדרדרות בראיה תוך פרק הזמן הקצר של שלושה שבועות שחלף בין בדיקת הראיה הראשונה לבדיקה שהתקיימה ביום 2.12.01, וזאת לאור נדירותה של התופעה, ולאור תלונותיו של התובע בפני ד"ר פבלוצקי על כתמים בשדה הראיה בעין שמאל, תלונות שהן מהימנות עלי, ויש בהן כדי להוות אינדיקציה לאבדן חלקי של שדה הראייה, ותחילתה של היפרדות רשתית בשוליים. ההתדרדרות הייתה חדה, אבדן של 30% של הראיה כפי שמציינת ד"ר פבלוצקי, די פתאומית, שכן ביום 11.11.01 עדיין לא הייתה כל תלונה על ירידה בראיה, כפי שהעיד התובע, וכפי שמסכימה גם ד"ר פבלוצקי. ביום 25.11.01 התלונן התובע כבר לטענתו על כתמים, תלונות שלא נרשמו, ויומיים לאחר הבדיקה השנייה אצל ד"ר פבלוצקי, כבר שב התובע למרפאה ובקש להיבדק על ידי רופא עיניים אחר, לאור תלונותיו על המשך הירידה בראייה. התנהגות זו מעידה על פתאומיות הירידה בראייה, ולא על ירידה אטית המתאימה לקצב התעכרות העדשה בשל הקטרקט. 28. 28. הרושם העולה מהתנהלותה של ד"ר פבלוצקי הוא, כי "חפשה את המטבע מתחת לפנס". משאבחנה קיומו של קטרקט, אף שהיה התחלתי, הסתפקה בממצא זה כדי להסביר את הירידה בראייה עליה הלין התובע, ולא פנתה לשלול קיומם של ממצאים אחרים, או לא בדקה כראוי תופעות אחרות שהיה בהם כדי להסביר את הירידה הפתאומית החדה בראייה של התובע. ואכן, יפים לעניין זה דברי כב' השופט (בדימוס) אור, בע"פ 116/89 אנדל נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(5) 276, בעמ' 289: "לא אחת, כדי לאבחן כראוי את מצבו של חולה, נדרש הרופא שלא להסתפק במה שרואות עיניו, אלא מוטלת עליו חובה נוספת לחקור, לברר ולעקוב אחרי החולה הנזקק לטיפולו ואחר קורותיו, על מנת לאמת או לשלול ממצאים מסוימים, אשר יש בהם לסייע לאבחון נכון". בנסיבות אלו, הנני סבורה כי התובע הצליח להטות את הכף, על פי מידת ההוכחה המוטלת עליו במשפט אזרחי, בדבר סבירות עמדתו ותביעתו, כי במועד ביקורו השלישי אצל ד"ר פבלוצקי, ביום 2.12.01, כבר החל לסבול מתהליך של היפרדות הרשתית. אמנם מוסכם על כולם, כי ביום 2.12.01 עדיין לא ארעה היפרדות רשתית המערבת את המקולה, שכן אזי לא הייתה מושגת חדות ראייה של 6/18, אך החלו כבר קרעים ברשתית, התובע סבל מתופעות שהוגדרו על ידו ככתמים או צלליות, ואשר לית מאן דפליג, כי בבדיקה המבוצעת נכון, ניתן וצריך היה לאבחנם, והייתה ירידה חדה למדי ופתאומית בחדות הראייה שלו. העובדה, שכאשר אובחנה כבר היפרדות הרשתית, הייתה גם המקולה מעורבת בהיפרדות, אין בה כדי לשלול שבמועד הבדיקה השלישית התופעה כבר החלה, אף שלא הייתה דרסטית, וניתן וצריך היה לאבחנה. 29. המסקנה המתבקשת הינה, כי הנתבעת 2 התרשלה באבחנה שביצעה לתובע ביום 2.12.01, ועל כן חבות הנתבעות, בחבות ישירה ושילוחית בפיצוי התובע על הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתנהלות רשלנית זו. 30. גובה הנזק גובה הנזק הוא פונקציה של הנכות שנותרה לתובע כתוצאה מהתרשלותה של הנתבעת 2. קביעתה של נכות זו הינה בעייתית מה, שכן אין חולק, כי חדות הראייה של התובע בעין שמאל מושפעת גם מכך שהוא סובל מקטרקט מתקדם, שמקשה על בדיקת הרשתית ומצבה לאחר הניתוח של הצמדתה מחדש לדמית, ובדיקת מצב המקולה. 31. התייחסות המומחים לשיעור הנכות של התובע, הינה כדלקמן: חדות הראייה בעין שמאל של התובע שנבדקה על ידי ד"ר היימס ביום 16.2.04 הייתה 3/60 -כלומר: ספירת אצבעות מ- 3 מטרים. נמצא ירוד מתחיל בקליפה האחורית של העדשה, ראש עצב הראייה והמקולה נצפו תקינים. ד"ר היימס העריך את הנכות שנגרמה כתוצאה מהיפרדות הרשתית שלא אובחנה במועד בשיעור 15% - שזה ההפרש בין הנכות שהייתה לטענתו ביום 27.11.01 בשיעור 10% - בשל חדות ראיה של 6/18 לעומת חדות ראייה של 3/60 שעומדת על 25%. פרופ' מרין לא חולק על נכותו הנוכחית של התובע, העומדת על 25% (לא משוקלל) בשל 20% פגיעה בחדות הראייה, ו- 5% בגלל הירוד. אלא שלטענתו, לתובע הייתה נכות בגין הירוד גם עובר להיפרדות הרשתית, בשיעור 5% והיא מתווספת על הנכות בגין חדות הראייה שהייתה 10% ועל כן - ההפרש הנובע מהנזק שהותירה היפרדות הרשתית הוא קטן יותר, ועומד על 9.5% . עוד מציין פרופ' מרין כי מצב הראייה של התובע צפוי להשתפר, אם יעבור ניתוח להסרת הירוד. ד"ר לברטובסקי שבדק את התובע לאחר המומחים מטעם הצדדים, ביום 20.9.05, מצא ירוד סמיך, וחדות ראייה בעין שמאל של ספירת אצבעות ממרחק 2 מ' עם משקפיים. ד"ר לברטובסקי לא יכול היה להעריך את הנכות בגין הפגיעה ברשתית בשל הירוד הסמיך. להשלמת התמונה אציין, כי לאחר הגשת סיכומי הצדדים, שלח התובע לבית המשפט מכתב, בו הודיע כי ביום 18.1.07 עבר ניתוח קטרקט בעין שמאל. לא אתייחס למכתב זה, שהוגש בניגוד לכל כללי הפרוצדורה לתיק בית המשפט. 32. 32. בהעדר קביעה של המומחה מטעם בית המשפט, הנני מעדיפה את קביעתו של פרופ' מרין על פני קביעתו של ד"ר היימס, אשר לא לקח בחשבון הנכות, את נכותו של התובע הנובעת מן הירוד, לא בטרם היפרדות הרשתית ולא לאחריה. אין ספק, כי מצב הראיה של התובע בכל המועדים הרלבנטיים לתביעה, הושפע גם מקיומו של ירוד, ולא ניתן להתעלם ממנו. אשר על כן, הנני קובעת כי לתובע נותרה נכות בשיעור 9.5% כתוצאה מכך שד"ר פבלוצקי לא אבחנה במועד את התהליך של היפרדות הרשתית, בגינה ארעה לתובע היפרדות שלמה של הרשתית הכוללת את המקולה, ופגיעה בחדות הראייה שלו. 33. באשר לסכום הנזק, תמהתי על כי ב"כ התובע נמנע בסיכומיו מלפרטו, למרות טענותיו בדבר פגיעה משמעותית של הנכות על איכות חייו של התובע. התובע טוען כי הוא מתקשה בקריאה, עינו מתעייפת מהר, והוא מתקשה בנהיגה. התובע עבד כחתם בחברת ביטוח. לטענתו, עבודתו כללה קריאה רבה של מסמכים, פוליסות, דוחו"ת, ועקב ליקוי הראיה שלו, תפוקתו ירדה והוא פוטר ממקום עבודתו ב"סהר-ציון". לאחר מכן, ניסה לעבוד כיועץ ביטוח וגם בעבודה זו התקשה בשל הירידה בראיה ופוטר. החל מחודש 1/05 עובד התובע כעורך סקרים טלפוניים, במשרה המוגבלת ל-6.5 שעות בלבד, בשכר של כ-2,400 ₪ לחודש בלבד, לעומת שכרו כחתם שעמד על כ-10,500 ₪ לחודש. 34. אין לטענותיו של התובע על מה לסמוך. באשר לקושי בנהיגה, הוכח כי רישיון הנהיגה של התובע לא נשלל, הוא זכאי להמשיך ולהחזיק ברישיון נהיגה לרכב פרטי, ואף ממשיך לנהוג. באשר לפגיעה בכושר ההשתכרות של התובע, עובדות אלו היו טעונות הוכחה, ואין די בעדותו של התובע. התובע צרף לסיכומיו, שלא כדין מכתבי פיטורין. הנתבעים מתנגדים לצירוף, שכן מסמכים אלו לא הוצגו ולא גולו על ידי התובע במהלך המשפט, והדין כמובן, עם הנתבעות בעניין זה. מעבר לדרוש אעיר, כי אין במכתבי הפיטורין כדי לסייע לתובע בהוכחת טענתו, שכן אין רמז בהם לפיטוריו על רקע בעיות ראייה הנטענות על ידו. על כל זאת נוסיף, כי אם מתקשה התובע בקריאה ממושכת של מסמכים או עבודה מול המחשב, הרי יש לזקוף זאת גם לחובתו, שנמנע שנים רבות מלעבור ניתוח להסרת הירוד. לכן, גם אם קיים היום פער בהשתכרות התובע כנטען על ידו וכמבוסס בתלושי השכר שהגיש, פער זה אין לזקוף לחובת המעשים הרשלניים של הנתבעים בלבד, אלא לגורמים נוספים שאינם תלויים בהם. בהעדר נתונים מספיקים, אין לי אלא לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בלבד באב הנזק של הפגיעה בכושר ההשתכרות, בסכום כולל של 40,000 ₪. בנוסף, זכאי התובע לפיצוי בגין כאב וסבל בסכום של 40,000 ₪ נוספים. על הסכומים שנפסקו, יתווספו הוצאות משפט וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור 20% ומע"מ כחוק. עינייםרפואהתביעות רשלנות רפואיתרשתית (עין)רשלנות