להלן פסק דין המפרט חישוב פיצויים ברשלנות רפואית: 1. בפסק-דין חלקי מיום 8/8/04 נקבע כי הנתבעת אחראית ל-30% מכלל נזקי התובעת בגין התוצאות שנלוו למחלת האנדוקרדיטיס ממנה סבלה התובעת באוקטובר 1996. פסק-דין זה יעסוק בהערכת הנזקים וקביעת היקף הפיצוי לתובעת. התובעת, ילידת 11/6/79, בת 27 וחצי שנים, עלתה לישראל מאזרביג'אן בהיותה כבת 17, התחתנה בשנת 2003 וילדה שני ילדים: בת- ילידת 5.6.2004 ובן- יליד 2.6.2005. 2. לא היתה מחלוקת בין המומחים הרפואיים מטעם שני הצדדים, כי התובעת סבלה מאנדוקרדיטיס אשר פגע במסתם הדו-סניפי של ליבה והביאה לתסחיף שגרם לנזק. בשל מוגבלויותיה השונות, נקבעה לתובעת נכות כללית צמיתה בשיעור של 82%, החל מיוני 1997 והיא מקבלת מהמוסד לביטוח לאומי קצבת נכות כללית (נספח ב' לתצהיר עדותה הראשית של אם התובעת- התובעת מס' 2). 3. התחום הנוירולוגי-מוטורי התובעות הגישו את חוות דעתו של פרופ' א. עורי, מי שהיה מנהל המחלקה לשיקום נויורלוגי בבית החולים שיבא-תל השומר, מיום 4.5.00 (ת/5). פרופ' עורי בדק את התובעת לצורך הכנת חוות דעתו, בנוכחות אימה, מצא כי מצבה הכללי טוב, ללא סימני מצוקה נשימתית או לבבית. לשאלותיו בעניין התמצאות בזמן, במקום או באנשים, ענתה התובעת בהיסוס ולעיתים גם לא ידעה את התשובה או שהאם תירגמה לה את השאלה לשפה שאותה היא דוברת. פרופ' עורי ציין כי התובעת הולכת בצליעה ברורה בשל החולשה ברגל הימנית. אבחנתו שהתובעת סובלת מהמיפרזיס ספסטית ימנית, שמשמעותה חולשה באותו צד, נטיה לנפילות, העדר שימוש באותו צד של הגוף והפרעות בהליכה ובשיווי משקל וכיו"ב. כמו כן, התובעת סובלת מ "יד פגועה, יותר מאשר הרגל, המיהיפואסטזיה ימנית. היפררפלקסיה ימנית". התובעת התכופפה והלכה על קצות האצבעות והעקבים וכן עברה בצורה תקינה ממצב ישיבה, לעמידה והליכה. פרופ' עורי מנה בחוות דעתו את צרכיה של התובעת ואת מוגבלויותיה בהתאם לממצאי הבדיקה שערך באותו שלב. הוא ציין, בין היתר, כי התובעת זקוקה למעקב נוירו-שיקומי כל חצי שנה. על אף השיפור החל במצבה הנוירולוגי, התובעת זקוקה, לדעתו, לטיפולים קבועים והם: פיזיוטרפיה לשיפור ההליכה ולשמירה על טווחי התנועה וכיו"ב. ריפוי בדיבור (לפחות פעם בשבוע), תמיכה וטיפולים פסיכולוגיים, ספורט טיפולי (שחייה מודרכת במועדון ספורט לנכים) וניסיון לשיקום תעסוקתי. להערכת פרופ' עורי, בעקבות הפגיעה המוחית, איבדה התובעת את כושרה לחיים עצמאיים, לנהיגה או לשירות צבאי. עקב הפגיעה המוחית בצד הדומיננטי, התובעת אינה מסוגלת להגיע לבד ממקום למקום ולכן היא זקוקה להשגחה. יחד עם זאת, ציין פרופ' עורי כי התובעת אינה זקוקה לטיפול, עזרה והשגחה בכל שעות היממה. להערכתו, בשלב הכנת חוות הדעת, התובעת זקוקה לעזרה "ישירה" במשך 3-4 שעות ביום ולהשגחה וליווי בשאר שעות היום ע"י אימה או מי מבני משפחתה האחרים במידה ואמה לא תוכל לעשות זאת (כפי שהיה המצב נכון לכתיבת חוות הדעת). בעניין התאמת המגורים, אמר פרופ' עורי כי על התובעת להתגורר בקומת קרקע ללא מכשולים או מדרגות, או בבניין שמותקנת בו מעלית. כן הוסיף כי כעת התובעת הולכת ללא עזרים, אך במידה ובעיה כלשהי תפגע בעתיד בכושר ההליכה או בשמירה על שיווי המשקל, תזדקק התובעת לכסא גלגלים. פרופ' עורי סבור כי תוחלת חייה של התובעת לא התקצרה בעקבות המיגבלות הנוירולוגיות שנותרו לה. פרופ' עורי העריך את נכותה בתחום הנויורלוגי בשיעור של 70% בגין המיפלגיה ספסטית ימנית בהתאם לסעיף 29(1)א III לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן-"המבחנים") המתייחסת למצב של המיפלגיה חלקית ב"צורה קשה". 4. לאור פיצול הדיון בשאלת האחריות ואח"כ הנזק, הגישה הנתבעת שלוש חוות דעת של ד"ר לנגר, מומחה לרפואה פיסיקלית ושיקומית שהיה מנהל מחלקת שיקום במרכז הרפואי פלימן בחיפה (נ/7). ד"ר לנגר העריך את נכותה של התובעת בשיעור של 50% בהתאם לתקנה 29(1)(א)II למבחנים המתייחסת להמיפלגיה "בצורה בינונית". בחוות דעתו הראשונה, מיום 2.9.02, רשם ד"ר לנגר כי בבדיקת התובעת מצא כי היא במצב כללי טוב, מתמצאת במקום ובזמן, סובלת מהשמנת יתר, דיבורה היה ברור. בפלג גוף ימין "קיים בבינסקי, קלונוס, וטרמנר עם החזרים ערים. נוקשות קלה במפרקים בגפה העליונה מימין עקב ספסטיות קלה. היקף שוק ימין כ- 1 ס"מ פחות מאשר משמאל. אין הפרעה תחושתית. צניחה של כף רגל ימין". לדבריו, התובעת הולכת טוב ללא מכשירי עזר. אך בזמן הליכה כף הרגל הימנית באה במגע עם הרצפה קודם עם הצד החיצוני של כף הרגל ולאחר מכן עם כל הסוליה. התובעת נעלה בפניו את הנעליים בעזרת יד שמאל בלבד. אשר לתפקודי יד ימין, כתב ד"ר לנגר כי התובעת לא מסוגלת להפעיל את כף ידה הימנית וניסיון תפיסה מביא לספסטיות (עוויתיות). בניגוד לדעתו של פרופ' עורי, סבור ד"ר לנגר כי התובעת עצמאית בפעולות היומיומיות והיא לא זקוקה להשגחה, ועובדה שמזה שנים היא נשארת לבד בביתה. לדעתו התובעת נפגעה בעיקר בתחום המוטורי, מצבה סופי ובמצבה היום לא נראה כי טיפול פיזיקלי יועיל. התובעת זקוקה לשעה אחת ביום לעזרה במשק הבית. לעניין הצרכים של התובעת בעקבות מוגבלויותיה, גם ד"ר לנגר סבור כי התובעת צריכה דיור בקומת קרקע או בבניין שמותקנת בו מעלית. אשר לניידות, כתב ד"ר לנגר כי הוא לא ממליץ לתובעת על נסיעה בתחבורה ציבורית כיוון שנסיעה בעמידה מסוכנת עבורה, לעמת זאת היא יכולה לנסוע במוניות "שירות". כמו פרופ' עורי, גם ד"ר לנגר קבע כי תוחלת חייה של התובעת לא התקצרה בעקבות הפגיעה הנוירולוגית. בחוות דעת משלימה מיום 10.3.05, כתב ד"ר לנגר כי בדק את התובעת בשנית ביום 6.2.05 ומצא כי מבחינה פיזיקאלית לא חל שינוי במצבה של התובעת כפי שתואר על ידו בחוות דעתו הראשונה. מבחינת כושר הדיבור, גם בחוות דעתו זו ציין ד"ר לנגר כי התובעת לא סובלת מקושי בדיבור, פרט לכך שלא דיברה בשפה העברית ותיקשרה עמו באמצעות אימה. אשר לצרכי התובעת, ציין ד"ר לנגר כי הוא לא משנה מקביעותיו בחוות דעתו הראשונה. בחוות דעת נוספת מיום 12.7.2005, התייחס ד"ר לנגר, לבקשת בא כוח הנתבעת, לאחוזי הנכות הנוירולוגית שנותרו לתובעת לאחר האירוע המוחי. להערכתו, הנכות הנוירולוגית שנותרה לתובעת הנה בשיעור 50% עבור המיפלגיה בפלג גוף ימין בהתאם לסעיף 29(1)א II למבחנים- "המיפלגיה חלקית בצורה בינונית". נראה ששני המומחים מסכימים כי התובעת לא מסוגלת להפעיל את ידה הימנית, היד אינה תפקודית, לכל היותר משמשת את התובעת כיד עזר פסיבית. עוד מוסכם כי הליכתה בצליעה ניכרת. 5. בחקירתו הנגדית, ציין פרופ' עורי כי הוא בדק את התובעת שוב בסמוך למתן עדותו בבית המשפט ביום 12.7.06 ומצא כי מצבה הנוירולוגי של התובעת לא השתנה מאז הבדיקה הראשונה שביצע לצורך כתיבת חוות דעתו לפני כשש שנים (שורות 14-15 בעמ' 377 לפרוט'). לעניין היזקקות התובעת ל"ריפוי בדיבור", הבהיר פרופ' עורי כי הכוונה היא לטיפול על ידי "קלינאי תקשורת" המהווה חלק ממכלול טיפולים שיקומיים והנוגע לארבע פונקציות ביחד: דיבור, כתיבה, חשבון וקריאה. אשר לצורך בהשגחה וליווי, אישר פרופ' עורי כי התובעת מסוגלת לבצע פעולות בסיסיות יומיומיות (ADL) אך לדבריו זקוקה לליווי והשגחה (שורות 15-26 בעמ' 372 ושורות 1-11 בעמ' 373 לפרוט'). על אף שהתובעת הלכה בפניו על קצות האצבעות ועל העקבים ועברה באופן תקין ממצב ישיבה לעמידה, הסביר פרופ' עורי את הצורך בטיפולי פיזיוטרפיה בכך כי הליכה "בצליעה ניכרת", כפי שהתובעת הולכת, עלולה לגרום בעתיד להתפתחות סיבוכים בעמוד השדרה (ניתוחי גב ופריצות דיסקוסים) (שורות 2-8 בעמ' 376 לפרוט'). פרופ' עורי נתבקש על ידי בא כוח הנתבעת להתייחס לכושר התפקודי של רגלה וידה הימניות של התובעת; הוא הסביר כי מדובר בשיתוק חלקי בגפות הימניות, כאשר התובעת יכולה ללכת על רגליה אך ידה הימנית אינה מתפקדת כלל. לשאלת בא כוח הנתבעת אם התובעת יכולה להשתמש בידה הימנית לצרכי דחיפה, השיב פרופ' עורי: "בכלל לא...יד שהיא פגומה, גם בתחושה, אפילו לא משותקת כלל, נניח רק ירידה בתחושה בגפה, לא משתמשים בה, זה מין התעלמות. זה מין הדחקה. בלי קשר לספסטיות. עצם הירידה גורמת לכך שלא משתמשים בה". לשאלת בא כוח הנתבעת אם התובעת יכולה להשתמש בידה הימנית כ"יד עזר" השיב :"זה נכון, אבל זאת לא פעילות אקטיבית. זה משהו פסיבי" (שורות 21-29 בעמ' 376 ושורות 1-7 בעמ' 377 לפרוט'). לאור ההתרשמות כי מצבה של התובעת לא השתנה מאז כתיבת חוות דעתו, נשאר פרופ' עורי בדעתו כי יש לסווג את ההמיפלגיה ממנה סובלת התובעת כהמיפלגיה חלקית "בצורה קשה" בהתאם לסעיף 29(1)א III למבחנים, המקנה לה 70% נכות לצמיתות. 6. אני מעדיפה את מסקנותיו וממצאיו של ד"ר לנגר שיש בהם גם עדכון מצבה הרפואי סמוך למועד שמיעת ההוכחות והם מתיישבים עם העובדה שלאורך שנים לא קיבלה התובעת טיפולים פיזיוטרפים, או אחרים. לדבריה, נאמר לה בשלב מסוים שלא יהיה בהם כדי לשפר את מצבה (עמ' 338 לפרוט'). אין הסבר ממשי מדוע לא פנתה לקבל טיפולים דוגמת קלינאי תקשורת. אין ראיה שפנתה לקבל טיפולים בקופת חולים ונדחתה. יתכן ובסביבה הטבעית שלה, במסגרת המשפחה, יכלה להסתדר. אין להתעלם מכך שפרופ' עורי בדק את התובעת במאי 2000. בפתח עדותו אישר כי בדק את התובעת לקראת הדיון בהתאם לבקשת בא כוחה. מוצדקת התרעומת שמעלה הנתבעת שבדיקה שכזו היתה צריכה למצוא ביטוי בחוות דעת משלימה או לפחות בעדות ראשית משלימה, גם אם פרופ' עורי לא מצא שינוי במצבה של התובעת, כפי שתאר. העובדה שחוות הדעת ניתנה לפני כ-6 שנים, ועוסקת גם בתחזיות מסויימות לעתיד, מלמדת שהמציאות חזקה יותר מכל אמדנה או תחזית. 7. התובעת נישאה. אין זה משנה לצרכי קביעת הפיצויים אם בעלה מבוגר ממנה בכ-15 שנה. עובדה שהקימה משפחה, היא מודעת לקיומם של אמצעי מניעה ותכליתם ויש לה שני ילדים שנולדו בהפרש של כשנה ביניהם. אין צורך לשער אם תיזקק לייעוץ מיני או פסיכולוגי, כמו גם ההמלצות לטיפול קלינאי תקשורת, למיומנות חשבון, כתיבה וקריאה, או ליווי לבית הספר, שהרי אין חולק כי התובעת לא ביקרה בבית ספר או מסגרת לימודית אחרת מאז עלייתה לארץ, והפסיקה את הטיפולים השיקומיים - בעיקר פיזיוטרפיה, לפני שנים. לתובעת שיתוק חלקי בפלג הגוף הימני ומוגבלותה העיקרית בהעדר יכולת להשתמש ביד ימין וצליעה ניכרת. לתובעת נותרה נכות ניאורולוגית בשיעור של 50% בגין המיפלגיה חלקית בצורה בינונית. 8. היכולת הקוגנטיבית לבחינת השפעת הפגיעה המוחית שנגרמה לתובעת על יכולותיה הקוגניטיביות נבדקה התובעת על ידי שני מומחים. מטעם התובעת הוגשו שתי חוות דעת (ת/1 ו-ת/2) של ד"ר פאני אנדלמן, נוירופסיכולוגית המומחית בפסיכולוגיה שיקומית. מטעם הנתבעת, בדק את התובעת ד"ר זולי זלוטוגורסקי, מומחה בתחום הנוירופסיכולוגיה והפסיכולוגיה הקלינית. ד"ר אנדלמן בדקה את התובעת לראשונה ביום 8.10.02 במשך כשש שעות. לצורך קביעת הפרופיל הנוירופסיכולוגי של התובעת ערכה לתובעת סדרה של מבחנים נוירופסיכולוגיים שאותם מנתה בחוות דעתה הראשונה מיום 16/10/02. הבדיקה נערכה בשפה הרוסית. התובעת שיתפה פעולה באופן מלא עם ד"ר אנדלמן, יצרה איתה קשר ללא קושי ועבדה בריכוז. בבדיקה בלטו קשיי שפה ברוסית. לדברי ד"ר אנדלמן, התובעת דיברה בצורה "טלגרפית" ולעיתים חיפשה מילים ולא סיימה משפטים. על סמך ממצאי המבחנים קבעה ד"ר אנדלמן כי התובעת סובלת מהשלכות נוירופסיכולוגיות קשות של אוטם מוחי נרחב של המיספרה דומיננטית שמאלית. לדעתה, הפרופיל הנוירופסיכולוגי שלה מאופיין בליקוי קשה בערוץ מילולי- שפתי המאופיין בקשיי הבנה והבעה שפתית, ירידה בזיכרון מילולי ובחשיבה מילולית מפושטת. ההשכלות הקוגניטיביות הכלליות של הפגיעה המוחית של התובעת כוללות קשיים ביכולת לפתור בעיות, קונקרטיזציה בחשיבה, איטיות בעיבוד מידע, איטיות פסיכו-מוטורית וגראפו-מוטורית וקושי בשליטה קוגניטיבית. ד"ר אנדלמן העריכה כי התובעת סובלת מהפרעה נוירו-קוגניטיבית משמעותית המלווה בתגובה רגשית קשה אשר מגבילה את כושר התפקוד האישי, החברתי והתעסוקתי של התובעת ונכותה הצמיתה בשיעור של 70% בהתאם לתקנה 34ו' למבחנים (בהתאמה). המומחה מטעם הנתבעת, ד"ר זלוטוגורסקי, בדק את התובעת כשנתיים לאחר הבדיקה של ד"ר אנדלמן. בחוות דעתו מיום 14.1.05 מדגיש ד"ר זלוטוגורסקי כי הוא ערך לתובעת מבחנים נוירופסיכולוגיים בשפה הרוסית כאשר שפת האם שלה היא השפה האזארית וידיעתה בשפה הרוסית מוגבלת, שכן, לדבריה, שליטתה בשפה הרוסית פחתה בעקבות האירוע המוחי. בהתייחסו לתוצאות המבחנים המילוליים שהוא ערך והן למבחנים שד"ר אנדלמן ערכה, מציין ד"ר זלוטוגורסקי כי תפקודה של התובעת בידיעות כלליות והחומר הנלמד והנרכש בבית הספר הנו בטווח הפיגור. ממצא זה, לשיטתו, מהווה אינדקציה טובה לרמת תפקודה הפרה-מורבידי. בהתייחסו לתוצאות חלק מהמבחנים (מבחן ריי, מבחן זיכרון צורני ומבחן היחסים הבין אישיים והתפתחות האישיות ומצבה הנפשי של התובעת) ציין ד"ר זלוטוגורסקי כי באבחון הנוכחי שערך חלה ירידה בתפקוד התובעת לעומת ממצאי האבחון שערכה ד"ר אנדלמן כשנתיים לפני כן. לדעתו התובעת מתפקדת בטווח הפיגור הקל עד הבינוני ולפי ניתוח הממצאים ובהתחשב ברקע הסוציואקונומי והחינוכי של התובעת, תפקוד זה מהווה ירידה קלה בלבד מתפקודה המשוער הפרה-מורבידי. ד"ר זלוטוגורסקי בדעה כי הממצאים הנוכחיים לא עולים בקנה אחד עם הספרות המקצועית בתחום השיקום שלפיה צפויה הטבה בתפקודה של אישה צעירה העוברת תהליך שיקום כמו התובעת. לשיטתו, ההסבר לסתירה בין הממצאים שלו לבין ממצאי ד"ר אנדלמן הוא האדרת סימפטומים וניסיון לרווח משני, עם שיתוף פעולה חלקי. ד"ר זלוטוגורסקי מעריך כי התובעת סובלת מסימנים אוביקטיביים וסוביקטיביים המגבילים באופן בינוני עד בולט את ההתאמה הסוציאלית שלה ואת כושר עבודתה. בהתחשב בכל הנסיבות, כולל הפגיעה ברקמת המוח ב- 1996, מצבה הקוגניטיבי והנפשי הפרה-מורבידי והניסיון להאדרת סימפטומים, הוא מעריך את נכותה של התובעת בתחום הנוירופסיכולוגי בשיעור של 15% בהתאם לתקנות 34(ב)ו-34(ג) למבחנים. בעקבות חוות דעתו של ד"ר זלוטוגורסקי, נתנה ד"ר אנדלמן חוות דעת נוספת ומשלימה ביום 28.1.05 (ת/2). לדעתה, הנחתו של ד"ר זלוטוגורסקי כי התובעת סבלה, כביכול, מפיגור שכלי טרם האירוע המוחי ומשום כך הירידה השפתית והקוגניטיבית שנגרמה לה בעקבות האירוע המוחי היתה "קלה בלבד", הנה הנחה שגויה; לשיטת ד"ר אנדלמן, קביעת רמתה הקוגניטיבית הכללית של התובעת לפני האירוע צריכה להיות מבוססת לא על דפוס הביצועים במבחנים, אלא על מסמכים ותעודות מהם ניתן ללמוד על מצבה לפני האירוע. עיון במסמכים ובתעודות המתייחסות למצבה של התובעת לפני האירוע, מלמד, לדברי ד"ר אנדלמן, כי היא לא סבלה מכל פיגור שכלי. בהקשר זה היא מפנה ל: (1) תעודת הגמר של התובעת מביה"ס התיכון באזרביג'אן המעידה על הישגים לימודיים בטווח ממוצע-נמוך ביחס לאוכלוסיית ילדים עם רמת אינטלגנציה נורמטיבית. ד"ר אנדלמן סבורה כי ילדים הסובלים מפיגור שכלי, אפילו קל, אינם מסוגלים להגיע להישגים מינימליים בבי"ס תיכון במסגרת החינוך הרגיל. (2) מסמך סיכום רפואי שהונפק על ידי מרפאת ילדים בארץ מוצאה של התובעת מיום 9.5.94 (בהיות התובעת בת 15 שנים). באותו מסמך נרשם כי התפתחות התובעת לאחר הלידה הנה תקינה. לדעתה, לו התובעת סבלה מפיגור שכלי כלשהו, סביר להניח שהדבר היה נרשם באותו מסמך. (3) המסמכים הרפואיים בארץ שהתייחסו למצבה של התובעת בטרם אירעה הפגיעה המוחית. באותם מסמכים לא נרשם דבר לגבי פיגור שכלי. יתרה מכך, לדעתה הפרופיל הנוירופסיכולוגי של התובעת בבדיקה שערכה לה בשנת 2002 היה מאופין בפיזור בין תפקודים קוגניטיביים שונים, דבר שאופייני לאנשים עם פגיעה מוחית ממוקדת כאשר אנשים הסובלים מפיגור שכלי מלידה מתפקדים באותה רמה, נמוכה יותר מרמה גבולית, בכל המדדים. בהתייחסה לקביעתו של ד"ר זלוטוגורסקי בדבר האדרת סימפטומים על ידי התובעת, ציינה ד"ר אנדלמן כי התחכום השכלי הנדרש לצורך האדרת הסימפטומים אינו עולה בקנה אחד עם פיגור שכלי. 9. רק ד"ר אנדלמן נחקרה בחקירה נגדית. השאלה אם התובעת סבלה בעבר, לפני האירועים נשוא התביעה, מפיגור שכלי ברמה כלשהי חשובה לבחינת השפעת נכותה הכוללת על תיפקודה וכושר השתכרותה. לכך יש חסר ראייתי מהותי מטעם התובעות. המחלה קיננה בגופה של התובעת עוד במועד עלייתה לישראל וכחודש לאחר הגיעה לארץ הגיעה לביקור הראשון בקופת חולים, כמתואר בפסק-הדין החלקי. במקרה כזה, מטבע הדברים שאין לנו אינפורמציה על השתלבותה בישראל ואפילו ראיה חיצונית לכך שנרשמה לאולפן כלשהו או להמשך לימודים. האישור הרפואי מאזרביג'אן מיום 9/5/04, עמ' 6 ל-נ/1 בשלב האחריות, המתאר התפתחותה עד גיל 15 הוא דל וחסר פרטים מהותיים, למעט רישום שהתפתחותה לאחר הלידה היתה תקינה וכי היא בריאה. שלא כד"ר אנדלמן המשערת שאם היה מדובר בילדה שסובלת מפיגור שכלי, הדבר היה מוצא את ביטויו במסמך זה, לא אוכל לסמוך על האמור בו כמלמד על מצבה השכלי של התובעת או אם סבלה מפיגור ברמה כזו או אחרת. גם ד"ר וסר שטיפלה בה בארץ לא יכלה להתרשם במועד בדיקתה על יכולותיה השכליות. האמור בעדותה של אמה שהתובעת היתה ילדה חכמה, לא יכול לשמש ראיה כלשהי לדבר מצבה השכלי, כמו גם מה שאמרה התובעת על עצמה "אני הייתי ילדה חכמה". 10. אני דוחה את השערתה של ד"ר אנדלמן שהציונים שקיבלה היו בינוניים ושהציון 3 הוא כמו 70 בישראל (עמ' 344 לפרוט'). אמנם אין לנו נתונים על רמת הלימוד באזרביג'אן, אבל תעודת סיום בית הספר משנת 1994 היא תעודה גרועה עם הישגים נמוכים בכל התחומים העיוניים, לרבות בשפה הרוסית, השפה התורכית, הספרות הרוסית וכן במקצועות המדעיים פיסיקה, כימיה, ביולוגיה, בכולם קיבלה התובעת 3 (מספיק). התובעת קיבלה 5 (מצוין) במוסיקה ושירה. סיום הלימודים בבית הספר התיכון בעיר באקו היה ביום 22/6/1994. בעדותה הסבירה התובעת 2 כי כמקובל באזרביג'אן מסלול הלימודים בו בחרה התובעת, כמו שני אחיה לפניה, כלל 8 שנות לימוד בלבד כשבסיומם יכול מי שרוצה להירשם ללימודי מקצוע ספציפיים שנמשכים 4-3.5 שנים ונערכים במוסד שמכונה "טכניקום". לדברי האם, לא ראתה טעם לרשום את התובעת ללימודים מקצועיים בטכניקום בבאקו שכן ממילא היא לא היתה מספיקה לסיים אותם טרם העלייה לישראל. התכנון היה שלאחר העלייה תלמד התובעת במסגרת החינוך הישראלי ורצונה היה להיות גננת. ההסבר אינו משכנע. בגיל 15, סיימה התובעת לימודים של 8 השנים הראשונות, זהו גיל קריטי בהתפתחותה של נערה, התובעת לא נמצאה במשך שנתיים ימים במסגרת לימודית כלשהי. לא ברור מה עשתה במשך השנתיים האמורות במקום מגוריה באזרביג'אן. אינני נותנת אמון בדברי האם שהתובעת לא נרשמה ללימודים בגלל המועד הצפוי של העלייה לישראל שנדחה מידי פעם. אני סבורה שלו היתה זכאית לכך, היתה התובעת נרשמת ללימודים אחרים. שנתיים ימים מתוך ארבע או שלוש וחצי השנים הנדרשות להשלמת המקצוע מהווים זמן מהותי שחבל להפסידו וגם לא היה טעם שלא לנצלם. לא הובאה ראיה לתאר אם המשיכה את לימודי הפסנתר אותם כל כך אהבה. ככל שאחיה של התובעת אמנם השלימו לימודיהם לפניה, הם לא הובאו להעיד מטעמה של התובעת למרות ששלושה מתוך ארבעת אחיה של התובעת מתגוררים בישראל. החסר והעמימות הראיתית והעדר האינפורמציה, מקשה על הקביעה בדבר יכולותיה של התובעת והשתלבותה בשוק העבודה על פי האפשרויות השונות שעמדו לפניה. התובעת עלתה עם אמה לישראל בספטמבר 1996, שנתיים ימים מאז שסיימה את בית הספר. אני מוכנה להניח שהתובעת לא סבלה מפיגור שכלי בטרם האירועים אך היא היתה בעלת יכולות מוגבלות ביותר. אמנם לאור הפגיעה המוחית במערכת השפתית יש לתובעת מיגבלה לתקשר ולהדגים את רמת ההבנה והידע שלה, אך היא לא ידעה לענות על שאלות כגון באיזה כיוון שוקעת השמש. לא אוכל לקבל את דעתה של ד"ר אנדלמן שמאחר ולא סיימה כאן 8 שנות לימוד, אינה חייבת לדעת מי ראש הממשלה בישראל. מי שהמתינה, ללא מעש, במשך שנתיים לעלייה לישראל ודאי התעניינה בנושאים שונים הנוגעים לישראל, לרבות זהות מנהיגיה. בפערים המהותיים בין הערכתה של ד"ר אנדלמן וד"ר זלוטוגורסקי, ועל פי נתוניה האישיים הירודים לפני התאונה ומצבה היום, אקבע את נכותה הקוגנטיבית בשיעור של 20%. 11. התחום הקרדיולוגי בתחום זה נבדק מצבה של התובעת בגין החלפת מסתם ליבה המיטראלי שנהרס בעקבות המחלה במסתם ביולוגי. מטעם התובעות הוגשה חוות דעתו של פרופ' איתן רובינשטיין, מומחה למחלות זיהומיות ומחלות פנימיות, מיום 27.4.00 (ת/1 בשלב האחריות); פרופ' רובינשטיין בדק את התובעת ביום 28.2.00 וקבע כי נכותה הצמיתה של התובעת בגין החלפת המסתם המיטראלי במסתם מלאכותי הינה בשיעור 25% לפי תקנה 9(1)(ג')((II למבחנים- "מסוגל לעבודה שאיננה דורשת מאמץ גופני מיוחד". הנתבעת הגישה מטעמה את חוות דעתו של פרופ' אליק שגיא, מומחה לקרדיולוגיה, מיום 14.1.05. פרופ' שגיא ציין בחוות דעתו כי עקב מצבה הנוירולוגי של התובעת והכושר התפקודי הירוד כתוצאה מכך, ישנו קושי להפריד בין נכותה הנוירולוגית של התובעת ונכותה הקרדיולוגית, במיוחד בהקשר למצבה התפקודי. לדבריו, מבחינה אובייקטיבית, אין לתובעת סימנים של אי ספיקת לב, היא אינה נזקקת לתרופות קרדיאליות ותפקוד ליבה והמסתם המלאכותי תקינים, כפי שמצא בבדיקות אקו לב שביצע לצורך הכנת חוות דעתו. בהתחשב באמור, העריך פרופ' שגיא את נכותה הצמיתה של התובעת בתחום הקרדיולוגי בשיעור של 25% עבור מצב לאחר ניתוח החלפת מסתם בליבה. פרופ' שגיא הסביר כי במצבה הקרדיאלי של התובעת לאחר החלפת המסתם בליבה במסתם מלאכותי, עיקר המגבלה היא בפעילות פיזית קשה המעלה את הדופק וכתוצאה מכך עולים מפלי הלחצים על פני המסתם התותב, דבר שעלול להגביל את הכושר התפקודי של התובעת. יחד עם זאת, הוסיף כי מאחר והתובעת מוגבלת במאמץ פיזי עקב מצבה הנוירולוגי הרי שבעייתה הקרדיאלית, בשלב זה, לא מגבילה אותה באופן משמעותי. אשר לצורך העתידי בהחלפת המסתם, ציין פרופ' שגיא כי מסתמים ביולוגיים עוברים תהליך של ניוון אשר מוביל להיצרות המסתם ואי ספיקה שלו, דבר אשר מצריך את החלפתו. לדבריו, על פי הניסיון בספרות המקצועית, חולה בתנאים של התובעת תצטרך לעבור ניתוח חוזר להחלפת המסתם בליבה "במידה רבה של ודאות" במהלך 10-15 השנים הקרובות. בהקשר זה הוסיף פרופ' שגיא כי ניתוח חוזר להחלפת מסתם בלב כרוך בסיכון ניתוחי מוגבר. להערכתו, בהתחשב בהיסטוריה הרפואית של התובעת, לרבות האירוע המוחי בו לקתה, ניתוח חוזר להחלפת המסתם בליבה כרוך בסיכון לאירוע מוחי חוזר ואף לתמותה, המגיע על פי הספרות הרפואית לשיעור של 10%. בהתחשב באמור לעיל, אני קובעת כי לתובעת נותרה נכות רפואית צמיתה קרדיולוגית בשיעור של 25%. 12. התחום הפלסטי בעקבות הניתוח להחלפת המסתם, נותרה לתובעת צלקת אורכית בבית החזה; אין מחלוקת בין מומחי הצדדים בתחום הפלסטי כי הנכות הצמיתה שנותרה לתובעת בגין צלקת זו הנה בשיעור -10%. המומחה מטעם התובעות, ד"ר שמואל גולדן, כירורג פלסטי, ציין בחוות דעתו מיום 22.5.00 (ת/6) כי מדובר בצלקת היפרטרופית מכאיבה ומכערת (בולטת על פני השטח) וכי נוכח גילה של התובעת יש מקום להפעיל את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי [קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה] תשט"ז - 1956 ולהעלות את שיעור נכותה הפלסטית ל- 15%. המומחה מטעם הנתבעת, פרופ' דניאל האובן, ציין בחוות דעתו מיום 8.6.02 (נ/4) כי לתובעת נותרה צלקת לאורך בית החזה באורך 25 ס"מ וברוחב 1.5 ס"מ ומתחתיה, מכל צד, 2 צלקות שקועות בקוטר 2 ס"מ. לדבריו הצלקת האורכית הינה משגשגת, קלאידית ומכערת אך אינן מגבילות את תיפקודה של התובעת. נכותה בתחום הפלסטי 10%. 13. סה"כ נכות רפואית בתחום הנוירולוגי 50% בתחום הקוגנטיבי 20% בתחום הקרדיולוגי 25% בתחום הפלסטי 10% סה"כ הנכות הרפואית - 73%. 14. קיצור תוחלת חיים פרופ' שגיא, המומחה מטעם הנתבעת בתחום הקרדיולוגיה, סבור כי למצבה הקרדיולוגי של התובעת ישנה השלכה מסוימת על תוחלת חייה; לדבריו, חולים עם מסתם לב ביולוגי חשופים למספר סיכונים המוגברים בחולים כמו התובעת, שלקו במחלת האנדוקרדיטיס תת חריפה ובאירוע מוחי כגון: הסיכונים הכרוכים בניתוח חוזר להחלפת מסתם כאמור לעיל; סיכון ללקות פעם נוספת במחלה (SBE). לדבריו, קיים סיכון נמוך ללקות במחלה זו לאורך כל השנים (נע בין 0.35%-0.2%) אך מוגבר בחולים כמו התובעת, שכבר לקו במחלה זו בעבר. לדעתו, יש סיבוכים נדירים נוספים כגון ארועים תרומבואמבוליים, התפתחות של דליפה מסביב למסתם ואנמיה המולטית. פרופ' שגיא לא קבע בחוות דעתו שיעור מדוייק לקיצור תוחלת חייה של התובעת כיוון שלדבריו לא ניתן לדעת זאת באופן מדוייק לאור העובדה שהפרוגנוזה תלויה בהרבה משתנים, בין היתר, הפרוגנוזה של חולה לאחר אירוע מוחי שאינה בתחום מומחיותו. בהקשר זה ציין כי בהתחשב בגילה הצעיר של התובעת, העובדה שהגיעה לניתוח החלפת מסתם ולא נגרם נזק לחדר השמאלי וללא אי ספיקת לב קשה, כל אלה נותנים פרוגנוזה טובה יחסית מבחינה קרדיאלית. כמו כן הוסיף כי בהנחה והתובעת תעבור ניתוח חוזר להחלפת מסתם בהצלחה וללא סיבוכים כלשהם, ובהתחשב בהתקדמות הרפואה בכירורגיית הלב ובשיפור פרופיל המסתמים הביולוגיים בעתיד "יש לה בסה"כ פרוגנוזה טובה עם סיכוי טוב לתוחלת חיים ארוכה". הנתבעת מבקשת לקבוע כי קיים קיצור בתוחלת חייה של התובעת כתוצאה ממצבה הקרדיאלי, והיא מציעה להעמיד את שיעור הקיצור על 20%. בא כוח התובעות טוען כי לא ניתן לבסס קיצור בתוחלת חייה של התובעת על סמך חוות דעתו של פרופ' שגיא ולחילופין, במידה ויקבע קיצור בתוחלת החיים יש לפסוק פיצוי הולם בראש הנזק הלא ממוני. פרופ' שגיא קבע בחוות דעתו כי למצבה הקרדיאלי של התובעת לאחר ניתוח החלפת מסתם בליבה, ישנה השלכה על תוחלת חייה לעמת אדם בריא בגילה, במיוחד לאור העובדה שתזדקק, ברמת וודאות גבוהה, לעבור ניתוח להחלפת המסתם המלאכותי ובהתחשב בהיסטוריה הרפואית שלה, בעיקר האירוע המוחי שבו לקתה. חשוב לציין שפרופ' רובינשטיין, המומחה מטעם התובעות, לא התייחס בחוות דעתו להשלכת מצבה של התובעת על תוחלת חייה אך אישר בחקירתו הנגדית (בשורות 3-12 בעמ' 60 לפרוט' הישיבה מיום 29.1.03 בשלב האחריות), כי בתובעת, במצבה לאחר הניתוח, סיכון גבוה ללקות שוב במחלת האנדוקרדיטיס וכן כי היא תזדקק לניתוח החלפת המסתם המלאכותי בעתיד. המומחים מטעם הצדדים בתחום הנוירלוגי סבורים כי תוחלת חייה של התובעת לא התקצרה עקב הנכות הנוירולוגית שנותרה לה. באיזון הכולל בין הסיכונים להם חשופה התובעת בעתיד ובהתחשב בהערכתו של פרופ' שגיא כי הפרוגנוזה של התובעת היא בסה"כ חיובית עם סיכוי טוב לתוחלת חיים ארוכה, כאשר יש לקחת בחשבון את ההתקדמות המהירה בכירורגית הלב ובשיפור פרופיל המסתמים המלאכותיים בעתיד, ובהיעדר נתונים סטטיסטיים על קיצור תוחלת החיים, אקבע, בדרך האומדן, קיצור תוחלת החיים ב-5 שנים. לצרכי חישוב הפיצויים תועמד תוחלת חייה של התובעת עד גיל 77. 15. הנכות התפקודית התובעת סובלת משיתוק חלקי בפלג גופה הימני. ידה הימנית הדומיננטית אינה תפקודית. שני המומחים בתחום המוטורי אישרו כי התובעת הולכת כיום ללא מכשירי עזר, אך החולשה ברגלה הימנית גורמת לצליעה ולהפרעה בהליכה. אין ספק שהפרעה זו מגבילה אותה מבחינה תפקודית. פרופ' עורי תיאר צליעה ברורה ברגל ימין. ד"ר לנגר תיאר מצב של "צניחה של כף רגל ימין". לדבריו, התובעת "לא מסוגלת לעלות סולמות. לא מסוגלת לעבוד בעמידה או בהליכה ממושכת. תנאי מקום העבודה: ללא מדרגות. (מדרגות או שתיים הן לא מכשול). ללא מאמץ גופני מוגבר" (נ/7-חוות דעת ראשונה). פרופ' עורי וד"ר לנגר היו בדעה שהיה מקום לעשות נסיון לשיקום תעסוקתי לתובעת. גדעון האס הציע לשלבה במסגרת של עבודה מוגנת. כל אלה לא נעשו. בחלוף למעלה מ-10 שנים ממועד האירועים אין סיכוי אמיתי לשיקומה התעסוקתי. בגלל המועד בו אירעו האירועים, סמוך לעלייתה לישראל, לא מצאתי לקבוע, כטענת הנתבעת, שהתובעת לא עשתה להקטנת נזקיה. התובעת סובלת מקשיים קוגנטיביים בהבנה ובהבעה השפתית (הן ברוסית והן באזארית-שתי השפות שהיא אמורה לשלוט בהם), קשיים בקליטה של הגירוי הראשוני, קשיים בקשב ובריכוז, איטיות בעיבוד מידע, ירידה בשיפוט וקשיים ביכולת לפתור בעיות. בבואי להעריך את נכותה התפקודית של התובעת, עלי להביא בחשבון גם את דבריו של פרופ' שגיא בעניין השלכות מצבה הקרדיאלי של התובעת על תפקודה. פרופ' שגיא הסביר בחוות דעתו כי במצבה הקרדיאלי של התובעת לאחר החלפת המסתם בליבה במסתם מלאכותי, עיקר המגבלה היא בפעילות פיזית קשה המעלה את הדופק וכתוצאה מכך עולים מפלי הלחצים על פני המסתם התותב, דבר שעלול להגביל את הכושר התפקודי של התובעת. התובעת נפגעה בהיותה בת 17 שנים בלבד, תקופה קצרה מאוד לאחר שעלתה ארצה ובטרם הספיקה להשתלב בחברה הישראלית וללמוד ולרכוש את השפה העברית. אין ספק כי היום, לאור מכלול הנכויות תתקשה התובעת מהותית ללמוד ולקלוט את השפה העברית. אמנם, לדברי אמה שהתה התובעת בשנת 1997 מספר חודשים באולפן ללימוד עברית אך לא הצליחה לקלוט את השפה. עדותה לא נתמכה בראיה נוספת, אך אני מוכנה לתת לנתון זה משקל בהערכת כושר השתכרותה של התובעת. בנסיבות המפורטות, אין תעסוקה הולמת בה תוכל התובעת לעבוד בנכויותיה השונות. נכותה התפקודית תעמוד אפוא על שיעור של 100%. 16. כושר ההשתכרות התובעת נפגעה בהיותה כבת 17 ולאחר שסיימה 8 שנות לימוד באזרביג'אן. העיקרון שנקבע בפסיקה הוא כי בחישוב אובדן כושר השתכרותו של קטין מהווה השכר הממוצע במשק את בסיס החישוב (ר': ע"א 61/89 מדינת ישראל נ' שלום אייגר (קטין) ו-3 אח', פ"ד מה(1) 580). עם זאת, נקבע בפסיקה כי "כשקיים נתון ספציפי נוסף, למשל, כושר אינטלקטואלי בולט או נטייה בולטת לתחום תעסוקה או אמנות מחד גיסא, או כאשר קיימת אי-בהירות באשר לנכות התפקודית, למשל, מאידך גיסא, כי אז ייטה בית המשפט לתקן את החישוב הקונוונציונאלי בדרך האומדן הגלובאלי, בהתאמה לנתוניו האינדיווידואליים של התובע, שעדיין אינם ניתנים למדידה מדויקת" (ר': ע"א 778/83 עיזבון המנוחה שרה סעידי נ' אהרון פור , פ"ד מ(4), 628 ,עמ' 633-634 ולאחרונה ע"א 10064/02 "מגדל" חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' רים אבו חנא ואח'). ב"כ הנתבעת מבקשים לסטות מכלל זה ולקבוע שיעור מופחת בגובה שכר המינימום; לטענתם יש די והותר ראיות המצביעות על כך שלא היתה מגיעה להשתכר לכדי השכר הממוצע במשק, בהתחשב בנתוניה האישיים (חס וחלילה לא על פי מוצאה). שוכנעתי כי נתוניה האישיים של התובעת היו ברמה נמוכה. גם אם היתה התובעת משלימה או מגשימה את תוכניותיה להיות גננת אלמלא אירועי התביעה, היה הדבר כרוך בשנות לימודים רבות. בנוסף היה עליה לשרת בצבא. אפשר והיתה מצליחה להשלים ההשכלה הנדרשת לגננת בגיל 30 וגם אז ספק רב אם היתה יכולה להיות גננת מוסמכת. לכל היותר היתה משתלבת בעוזרת גננת או משרה דומה לה. אשר על כן יעמוד השכר מגיל 18 עד גיל 30 על 4,000 ₪ (דומה לשכר המינימום) (לרבות תקופת שירות צבאי) ומגיל 30 ועד גיל 67 על 5,000 ₪, כ- 2/3 השכר הממוצע במשק. לא מצאתי לפסוק הפסדי פנסיה וזכויות סוציאליות, כי לא רק שפסיקת פיצוי ברכיב זה מצריכה הבאת ראיות, אלא שמאחר והפיצוי על ההפסד העתידי הינו לשנים רבות, וככל שיש הפסד פנסיה יש לנכות את ערך ההפרשה מהשכר מידי חודש, אין מקום לפסיקת פיצוי נוסף בגין פריט זה. להלן חישוב הפסדי ההשתכרות של התובעת בעבר ולעתיד: בעבר: בתקופה שמגיל 18 (11/6/97), לרבות שירות צבאי, ועד היום: 4,000 ₪ x 116 חודשים = 464,000 ₪ בתוספת ריבית מאמצע התקופה - 560,206 ₪ *רצ"ב חישובי המשערכת. לעתיד: מהיום ועד הגיע התובעת לגיל 30 - סך של 104,309.66 ₪ מיום הגיע התובעת לגיל 30 ועד הגיעה לגיל 67 - סך של 1,253,646.42 ₪ *רצ"ב חישובי המשערכת. 17. כאב וסבל בהתחשב במוגבלויותיה הפיזיות של התובעת תולדת האירוע המוחי, בעייתה הקוגניטיבית מצבה הקרדיאלי לאחר ניתוח החלפת המסתם בליבה והצורך בהחלפתו בניתוח חוזר על הסיכונים הכרוכים בכך, הצלקת המכערת והמכאיבה שנותרה לתובעת בבית החזה, תקופת האשפוז הארוכה, הקיצור המסויים בתוחלת חייה, ובשים לב לגילה הצעיר של התובעת בעת האירוע נשוא התביעה, הפיצוי יהיה בסך 400,000 ₪. 18. סיעוד ועזרת הזולת בעבר ובעתיד פרופ' עורי העריך שהתובעת זקוקה לסיעוד אישי של 4-3 שעות יומיות ולהשגחה וליווי ביתר שעות היממה. ד"ר לנגר העריך ששעת עזרה יומית מספקת את צרכיה. אין בדעתי להשתית את קביעתי על חוות דעתם של המומחים האמורים. שניהם הגזימו, האחד לחומרה והשני לקולא. לא אוכל להתעלם בקביעת הסיעוד ועזרת הזולת לה נזקקת התובעת מהעובדה שבמשך 10 שנים מיום שחרורה מבתי החולים טופלה התובעת ע"י אמה, התובעת מס' 2. אין ספק שהאם הפכה את סיעודה של התובעת והצורך לעזור לה, למרכז חייה שלה, כשהיא נאלצת להתמודד מיום עלייתה לארץ, עם כל הקשיים הקשורים לא רק לקליטה בישראל אלא גם להתמודדות יום יומית, עם נערה מוגבלת ונכה. האם מטפלת בתובעת במסירות, עוזרת לה בניהול משק הבית, נעזרת, לדבריה, בקרובי משפחה המתגוררים בסמוך - כלתה, אחיינית, בת נוספת ואף הצליחה לשדך בין התובעת לבין בעלה היום, המבוגר ממנה בכ-15 שנים. השידוך עלה יפה, השניים החליטו להינשא, בחודש יוני 2004 נולדה לתובעת ולבעלה בתם הבכורה ושנה לאחר מכן בחודש יוני 2005 נולד להם בן (לטענת האם הריון לא מתוכנן). קרובי המשפחה שתוארו כמי שמסייעים לתובעת ועוזרים לאמה, לא העידו מטעמם. במשך השנים עבדה האם לפרנסתה בעבודות ניקיון ושטיפת כלים. מאז נובמבר 2004 אינה עובדת מחוץ לבית והיא זו שמטפלת בתובעת ובילדיה. למרות הקשיים הניכרים בתפקודה של התובעת, נולדו לה שני ילדים בהפרש של שנה ביניהם. יש ללמוד מנתון זה, אובייקטיבי ככל שיהיה, שהתובעת מתפקדת בתוך הבית בצורה סבירה, גם אם היא נזקקת לעזרה בין לעצמה ובין לטיפול בילדיה. אמה של התובעת העידה והדברים נרשמו גם בחוות דעתו של גדעון האס כי התובעת היתה נשארת פרקי זמן מוגבלים לבדה. לא אוכל להתעלם מכך שגם אישה בריאה, בלתי מוגבלת, צריכה עזרה בגידול שני ילדים בהפרשי גיל כאלה. לא הובאו נתונים גבי הימצאותם של הילדים במעון או בגן ילדים. יצויין שתביעתה של התובעת לגימלת שירותים מיוחדים נדחתה, כי לא נמצאה תלויה בעזרת הזולת בביצוע רוב פעולות היום ברוב שעות היממה. אמנם אין להחלטה זו מעמד ראייתי בתביעה, אך אינני יכולה שלא להתייחס אליה לאור דרישת הנתבעת לניכוי רעיוני של קצבאות שירותים מיוחדים. לדעתי, גם אם העדר העסקת צד ג' נבע מחוסר יכולת כלכלית לממן עזרה כזו, עלי להביא בחשבון לקביעת הפיצוי בעתיד, את נתוני העבר. האם, התובעת 2, עשתה הרבה מעבר למוטל על הורה כלפי ילדו בטיפולה בתובעת, ועל כך היא ראויה לפיצוי. ספק גם אם בעתיד הרחוק תוכל לעמוד בנטל להמשיך ולטפל בתובעת וילדיה, למרות שברור שככל שאלה יגדלו העזרה הפיסית בילדים תקטן. יש טעם בעמדת ב"כ הנתבעת שבהתחשב בנישואיה, וגם אם בעלה, לפי המתואר, עובד כפועל, מוטלת עליו אחריות כבן זוג לגידול הילדים ותמיכה באשתו. בחוות דעתו של גדעון האס מטעם התובעות (ת/4), הציע העסקת מטפל זר שעלותו 4,767 ₪ לחודש. לפי הטבלה התשלום למטפל בין 550$-700$ לחודש + דמי כיס + תנאים סוציאליים + תשלום לחברת כח אדם אחת לשנתיים + חופשות + ביטוח בריאות. אין בדעתי לקבוע את שווי העזרה לתובעת לפי העלויות שפורטו בחוות הדעת. רישומם נעשה כדי ללמד על ההגזמה הבולטת שבפירוט העלויות. אין להתעלם מכך שהתובעת מתגוררת ביחד עם אמה, בעלה ושני ילדיה הקטנים בדירה קטנה הנמצאת בקומה ראשונה של בניין, כך מאז נישואיה. ספק רב אם ימצא בתנאים כאלה מקום למטפל זר וגם אין צורך בשהיית מטפל כלשהו במשך כל שעות היום לצידה של התובעת. בהתחשב בכל האמור, אני מעריכה את הפיצוי של עזרת הזולת בעתיד לפי 4,000 ₪ לחודש על בסיס של ממוצע 30 שעות בשבוע, הכוללות סיעוד אישי, עזרה בניהול משק הבית, קניות וטיפול בילדים. לגבי העבר הפיצוי המגיע לתובעת 2 מיום אשפוזה של התובעת ועד היום - 300,000 ₪. הפיצוי בגין עזרת הזולת לעתיד (מהיום ועד הגיע התובעת לגיל 77), הוא סך של 1,234,194 ₪. *רצ"ב חישובי המשערכת. 19. ניידות ב"כ התובעות מבקש לפסוק לתובעת סכום גלובאלי בגין הוצאות הניידות המוגברות שלה בעתיד ומעריך זאת בסך של 200,000 ₪.לעמת זאת, ב"כ הנתבעת טוענים כי משלא פנתה התובעת לענף הניידות של המוסד לביטוח לאומי בבקשה לקבל קצבת ניידות, יש לראותה כמי שלא מיצתה את זכויותיה ולא פעלה להקטנת הנזק. אי לכך, מבקשים ב"כ הנתבעת להורות על ניכוי רעיוני של קצבת ניידות בשיעור 104,841 ₪ המופיע בחוות הדעת האקטוארית שהגישה הנתבעת מטעמה (נ/6). לחילופין, מבקשים ב"כ הנתבעת להעמיד את סכום הפיצוי בראש נזק זה על סך של 75,000 ₪. לתמיכת טענתה זו מסתמכת הנתבעת על חוות דעת של מר יגאל וילוז'ני -יועץ אקטוארי, מיום 20.4.05, בעניין השווי התיאורטי של קצבאות הניידות שעשויות להשתלם לתובעת על ידי המוסד לביטוח לאומי בעתיד (נ/6). ואולם, האקטואר מציין בסיום חוות דעתו כי "במועד החישוב הנכה לא נמצאה זכאית לקצבת ניידות ולכן החישובים שבחוו"ד זו הם תיאורטים ואין בהם קביעה כי הנכה, בהתאם למצבה, אכן יכולה להיות זכאית לקצבת ניידות". מכאן, שלא הוכח בסיס לניכוי רעיוני של קצבת ניידות מהפיצויים להם זכאית התובעת. בבואי להעריך את גובה הפיצוי לו זכאית התובעת בראש נזק זה, נתתי דעתי לנכויותיה המוטורית, הקוגניטיבית וכן למצבה הקרדיאלי בעקבות האירוע; פרופ' עורי, המומחה מטעם התובעות, ציין בחוות דעתו כי התובעת הולכת בצליעה ברורה בשל החולשה ברגל הימנית. ד"ר לנגר, המומחה מטעם הנתבעת, ציין כי הוא לא ממליץ לתובעת על נסיעה בתחבורה ציבורית כיוון שנסיעה בעמידה מסוכנת עבורה, לעמת זאת היא יכולה לנסוע ב"שירות". בתארו את המגבלה התפקודית ממנה סובלת התובעת בשל צניחת כף רגלה הימנית ציין ד"ר לנגר כי התובעת "לא מסוגלת לעלות סולמות. לא מסוגלת לעבוד בעמידה או בהליכה ממושכת. תנאי מקום העבודה: ללא מדרגות. (מדרגות או שתיים הן לא מכשול). ללא מאמץ גופני מוגבר". לכך יש להוסיף את דבריו של פרופ' שגיא, המומחה מטעם הנתבעת, באשר למצבה הקרדיאלי של התובעת בעקבות ניתוח החלפת המסתם בליבה בציינו כי עיקר המגבלה היא בפעילות פיזית קשה המעלה את הדופק וכתוצאה מכך עולים מפלי הלחצים על פני המסתם התותב. אני מעריכה את הפיצוי בגין ניידות, על דרך האומדנה, לעבר ולעתיד, בסך של 150,000 ₪. 20. התאמת דיור המומחים מטעם שני הצדדים, פרופ' עורי וד"ר לנגר, סבורים כי לאור מוגבלויותיה של התובעת, היא זקוקה להתגורר בקומת קרקע ללא מכשולים או מדרגות, או בניין שמותקנת בו מעלית. התובעת סיפרה בעדותה שהיא גרה יחד עם בעלה בשכירות בבניין בקרית שמואל בקומה הראשונה כאשר לדירתה מובילות 5-6 מדרגות ולא מותקנת מעלית בבניין (שורות 1- 20 בעמ' 339 ושורות 8-11 בעמ' 340 לפרוט'). בהעדר ראיות לגבי ההפרש בין עלות דירה או גובה דמי השכירות של דירה הנמצאת בקומת קרקע או בבניין שבו מותקנת מעלית לבין דירה שתנאי הנגישות אליה אינם מתאימים לצרכי התובעת, אני מעמידה את הפיצוי בראש נזק זה, על דרך האומדן, ע"ס של 50,000 ₪. 21. טיפולים פארא-רפואיים כבר רשמתי עמדתי גבי האמור בחוות דעתו של פרופ' עורי על הטיפולים להם נדרשת התובעת, כמו פיזיותרפיה לשיפור ההליכה ולשמירה על טווחי התנועה, טיפול על ידי קלינאי תקשורת (לפחות פעם בשבוע) הנוגע לארבע פונקציות ביחד: דיבור, כתיבה, חשבון וקריאה, תמיכה וטיפולים פסיכולוגיים וספורט טיפולי (שחייה מודרכת במועדון ספורט לנכים) וניסיון לשיקום תעסוקתי. גם ד"ר אנדלמן המליצה לתובעת לקבל טיפול פסיכולוגי . אין מחלוקת שהתובעת קיבלה טיפולים מסוימים רק בתקופה הסמוכה לפגיעתה והיא איננה מקבלת טיפולים פזיוטרפיים או אחרים כיום, למעט מעקב מסוים שהיא עושה בתחום הקרדיולוגי. עומדת לה הזכות לקבל את הטיפולים הנדרשים לה במסגרת חברותה בקופת חולים בתשלום מסוים. במשך 10 השנים שחלפו מאז האירועים לא קיבלה התובעת טיפולים פסיכולוגיים, טיפולים אצל קלינאי תקשורת (למעט תקופה קצרה) והפסיקה, כאמור, את טיפולי הפזיוטרפיה כשהבינה שאין בהם תועלת או שיפור למצבה המוטורי. משכך, ובהתחשב בעובדה שהתובעת תצטרך לעבור בעתיד ניתוח חוזר להחלפת המסתם המלאכותי, או לאפשרות מסוימת שתיזקק בעתיד לטיפולים שלא יכללו בסל הבריאות, יועמד הפיצוי על פי אמדנה בסך 50,000 ₪ (כהצעת הנתבעת). 22. ניכויי המל"ל על פי חוות הדעת האקטוארית שהגישה הנתבעת מטעמה בעניין הערך הכולל של קצבאות הנכות הכללית המשולמת לתובעת על ידי המל"ל (חוות דעת מיום 21.5.06- נ/5), התשלומים אשר קיבלה התובעת עד היום ותקבל בעתיד עומדים על סך של 690,895 ₪. בחוות דעתו, מציין האקטואר כי בסך הסכומים ששולמו לנכה עד מועד החישוב כלולים תשלומים עודפים בסך של 39,484 ₪ ששולמו לה והמל"ל עדין לא התחיל לקזז אותם מהקצבאות השוטפות. ב"כ התובעות מבקש לנכות את הסכום ששולם לתובעת בעודף, מסכומן הכולל של קיצבאות הנכות הכללית ששולמו לתובעת וישולמו לה בעתיד. מנגד, טוענים ב"כ הנתבעת כי כל עוד הסכום ששולם לתובעת בעודף לא קוזז על ידי המל"ל, אין מקום לנכותו מהסכום הכולל. ככל ששולמו קיצבאות בעודף, יש להעמיד את סכום קיצבת הנכות הכללית על סך 651,411 ₪. תביעת התובעת לקיצבת שירותים מיוחדים נדחתה ולכן אין מקום לנכות את סכומה הרעיוני מסכום הפיצויים. בקביעת הפיצוי בגין עזרת צד ג', הבאתי בחשבון את יכולותיה התפקודיים של התובעת, כפי שפורט לעיל. כאמור, אין לנכות קיצבת ניידות כי התובעת אינה מקבלת גימלת ניידות והנתבעת לא הראתה שעל פי הוראות הסכם הניידות היא עתידה לקבל גימלה כזו. הפיצוי בגין ניידות נועד לנסיעות מוגברות ושלא בתחבורה הציבורית. לא מצאתי לנכות את הסכומים שקיבלה האם בגין הבטחת הכנסה. 23. סיכום רכיבי הפיצוי הפסד כושר השתכרות עבר ועתיד 1,918,162 ₪ כאב וסבל 400,000 ₪ סיעוד ועזרת הזולת בעבר בעתיד 300,000 1,234,194 ₪ ₪ ניידות 150,000 ₪ התאמת דיור 50,000 ₪ טיפולים פארא רפואיים 50,000 ₪ סך הכל 4,102,356 ₪ בניכוי קצבאות המל"ל בסך 651,411 ₪ יתרה 3,450,945 ₪ אחריות הנתבעת - 30% 1,035,283 ₪ סה"כ - 1,035,283 ₪ 24. שכ"ט והוצאות המשפט ב"כ התובעות מבקש לקבוע את שיעור שכר הטרחה והוצאות המשפט בהתחשב בדרך בה בחרה הנתבעת לנהל את הדיון בשאלת גובה הנזק; בחקירה נגדית של המומחים הרפואיים; בהפרכת טענות בדבר ראיות חדשות בנוגע לתפקודה של התובעת והטענה כי התובעת סובלת מפיגור מוחי מילדות. לטענתו, יש לקבוע בנסיבות החריגות של התביעה, ובהתחשב בדרך ניהולה ע"י הנתבעת, שכר טרחה בשיעור 25% מגובה הפיצוי בתוספת מע"מ. שני הצדדים השקיעו שעות רבות בניהולה של התביעה בשלב האחריות והנזק. בסופו של יום בחרה הנתבעת לנהל את הדיון גם בגובה הנזק וזכותה לעשות כן. שכר הטרחה יהיה בשיעור 20% מהסכום שנפסק בצירוף מע"מ. כן תישא הנתבעת ביתרת אגרת המשפט בשלמותה, ככל שחלה על התביעה ובהוצאות המשפט בסך 10,000 ₪. ההוצאות נישומו על ידי בהתחשב באחריות הנתבעת רק ב-30% מהנזק. 25. סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעות סך 1,035,283 ₪ בצירוף שכר טרחה והוצאות, כמפורט לעיל. הסכומים ישולמו לידיו הנאמנות של ב"כ התובעות שגם ידאג לחלוקה הפנימית ביניהן. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. פיצוייםרפואהתביעות רשלנות רפואית