חוסר סמכות עניינית בית משפט לעניינים מנהליים

מבוא ותמצית טענות הצדדים העותרים הגישו עתירה על החלטת מינהל מקרקעי ישראל מיום 6.12.10 לפיה דחה המינהל את בקשת העותרים לקבל טופס "התחייבות לרישום משכנתא" על מנת להעבירו לבנק למשכנתאות של העותרים. המשיב פנה בבקשה לדחיית העתירה על הסף בשל העדר סמכות עניינית לבית משפט לענינים מנהליים לדון בעתירה. המשיב מפנה לס' 5 לחוק בתי המשפט לעניינים מינהלים, הוא טוען כי מינהל מקרקעי ישראל אינו נמנה על הגופים המנויים בתוספת הראשונה, העתירה אינה נמנית על העניינים המנויים בתוספת השנייה ואין המדובר בתובענה המנויה בתוספת השלישית ואין מדובר בעניין שנקבע בחוק אחר כי יידון בבית משפט לעניינים מנהליים. המשיב טוען כי הוא לא מצא בעתירה כל סעיף המקנה לבית משפט זה סמכות לדון בעתירה ו/או כל הסבר להגשת העתירה לבית משפט זה. העותרים מסרו תגובתם לבקשה, הם טוענים כי דחיה או מחיקה על הסף תיעשה במקרים קיצוניים ורק כל עוד לא ניתן לרפא את הפגם בדרך אחרת של תיקון כתב התביעה או העברת הדיון בתובענה לבית המשפט המוסמך, יש ליתן להם לטענתם לרפא את הפגם הנטען ע"י המשיב. העותרים טוענים כי העתירה הינה למתן צו הצהרתי המצהיר כי המשיב פועל שלא כדין וכי עליו לתת לעותרים "התחייבות לרישום משכנתא" ובהתאם מבוקש להצהיר כי על המשיב להמציא לעותרים התחייבות כאמור. העותרים מוסיפים כי בין יתר נימוקי דחיית המשיב את בקשת העותרים להמצאת התחייבות לרישום משכנתא תולה המשיב בהתייחס למצב התכנוני של הנכס אותו מבקשים העותרים לשעבד. העותרים מפנים לס' 2 לתשובת המינהל נשוא העתירה וטוענים כי המשיב בעשותו כן החיל למעשה על הנושא את העילה המשפטית המקנה סמכות לבית משפט זה לדון בעתירה הנובעת מתכנון ובניה כפי שקבוע בפרט 10א בתוספת הראשונה. העותרים מוסיפים כי גם מעצם הטיעון של המשיב במסמך נשוא העתירה כי המדובר "בקרקע בייעוד ציבורי" הוחלו למעשה על העתירה הוראות 35 לתוספת הראשונה. הם מוסיפים כי הוראות ס' 9א לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) עצמן קובעות את גדר הסכסוכים שיבואו לפתחו של בית משפט לענינים מנהליים שהינו למעשה "כל סכסוך כזה בענין טובת ההנאה או הזכות". לחלופין, העותרים ביקשו כי במידה ולא תתקבל עמדתם להורות על העברת הדיון לבית המשפט המחוזי, לטענתם העברת התביעה לא תצריך היערכות מיוחדת של הצדדים לטענתם ענין זה של צו הצהרתי נתון לסמכותו של בית המשפט המחוזי מכוח סמכותו השיורית ולנוכח העובדה שמדובר בעסקה במקרקעין שהרי משכנתא הינה אחת מהעסקאות במקרקעין על פי חוק המקרקעין. העותרים ביקשו לחילופי חילופין להעביר את העתירה לדיון בבית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ. דיון: לאחר עיון בטענות הצדדים לרבות בעתירה המונחת בפניי, הנני קובע כי דין העתירה להימחק מאחר ולבית משפט לענינים מנהליים אין סמכות עניינית לדון בעתירה. כידוע סמכותו של בית משפט לענינים מנהליים הוסדרה בס' 5 לחוק בתי המשפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 וכלשון הסעיף: "סמכות בית המשפט  בית משפט לענינים מינהליים ידון באלה - עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה ולמעט עתירה שהסעד העיקרי המבוקש בה ענינו התקנת תקנות, לרבות ביטול תקנות, הכרזה על בטלותן או מתן צו להתקין תקנות (להלן - עתירה מינהלית); ערעור המנוי בתוספת השניה (להלן - ערעור מינהלי); תובענה המנויה בתוספת השלישית (להלן - תובענה מינהלית); (4)   ענין מינהלי או ענין אחר שנקבע בחוק אחר כי בית משפט לענינים מינהליים ידון בו, ובכפוף להוראות אותו חוק.". טענותיהם של העותרים כאילו העתירה חוסה תחת האמור בפרט 10א לתוספת הראשונה או פרט 35 לתוספת דינן להידחות. אפנה לפרט 10א לתוספת הראשונה הקובע: "10.    תכנון ובניה- (א)   עניני תכנון ובניה לפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, למעט לפי פרק י': עבירות ועונשין, ולמעט החלטות שענינן תכנית מיתאר ארצית או מחוזית והחלטות שר הפנים.". פרט 35 לתוספת הראשונה קובע: "   35.    רכישה לצורכי ציבור- החלטה של רשות לפי סעיף 9א לפקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור), 1943.". כמפורט בכתב העתירה, העותרים מלינים על החלטת מינהל מקרקעי ישראל שדחתה את בקשתם לקבל טופס "התחייבות לרישום משכנתא", העותרים מבקשים לבטל את אותה החלטה ולחייב את המשיב להמציא להם את הטופס כאמור. אין מחלוקת כי הנושאים המועלים בעתירה אינם חוסים כלל תחת הנושאים המפורטים בפרט 10א ובפרט 35 ואין להם ולעתירה ולו כלום. אין בעתירה אזכור לחוק התכנון והבניה או לפקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) ובצדק שכן אין לעותרים טענה המסתמכת על חוקים אלו. הוראות הסעיפים ברורות וחד משמעיות, קריאת הסעיפים יחד עם טענות העותרים כמפורט בכתב העתירה, מביאה למסקנה אחת והיא כי העתירה אינה מנויה על אף אחד מהנושאים שפורטו בתוספת הראשונה וכפועל יוצא לבית משפט לענינים מנהליים אין סמכות עניינית לדון בעתירה. מאחר ומתגובת העותרים עולה כי הם עצמם טרם גיבשו עמדה באשר לפורום הראוי לדון בטענותיהם, לא מצאתי לנכון "לכפות" על העותרים (ועל הפורום) דיון שאולי אינו לטעמם של העותרים. יתכבדו העותרים ויגישו את עתירתם לבית המשפט שמוסמך לדון בנושאים שהועלו בעתירתם. אשר על כן, הנני מורה על מחיקת העתירה. בהתחשב בשלב הראשוני בו התבררה שאלת הסמכות, הנני מחייב את העותרים לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום. ניתן היום, ד' אדר ב תשע"א, 10 מרץ 2011, בהעדר הצדדים. סמכות ענייניתבית המשפט לעניינים מנהליים