לידה מכשירנית - שיתוק "ארב" - תביעת רשלנות רפואית

להלן פסק דין בתביעת רשלנות רפואית בסוגיית לידה מכשירנית (לדנית) : פסק דין פתח דבר 1.א. זאת תביעתם של התובע (להלן: "התובע", "היילוד" או "התינוק") ושל הוריו, (להלן: "האם", "היולדת" או "פאיזה") בגין הנזקים, שנגרמו, כאשר, לטענתם, במהלך לידתו של התינוק בלידה לדנית נכלאו כתפיו מאחורי עצמות האגן של האם ולאחר חילוץ כתפיו נולד התינוק עם שיתוק ע"ש "ארב" (Erb) ביד ימין (להלן: "הלידה"). זאת, לפי הטענה, עקב רשלנות הצוות הרפואי של הנתבעת, שהינה קופת חולים והבעלים של המרכז הרפואי סורוקה, בו נולד התינוק, וגם מעסיקתם של הרופאים והמיילדות, שטיפלו בלידתו. 1.ב. בסופו של יום, בסיכומיהם לא תבעו הורי הילד פיצוי בגין נזקיהם העצמאיים. הרי בסיכומים אלו, הפציוי בגין עזרת הזולת והוצאות ההורים נכלל בתביעתו של היילוד בעקבות הוצאות המיטיבים. על כן, בהעדר תביעה לסעד עצמאי יימחקו התובעים 2 ו-3 בחתימת פסק דין זה. בדרך זו, יהיה הפיצוי על פי פסק דין זה לטובת הקטין עם כל המשמעות הכרוכה בזאת. 1.ג. בתביעה זו ננתח את שאלת רשלנות הנתבעת תוך המיקוד בתהליך הלידה וניהולו משעת קבלת פאיזה לחדר הלידה, או, ליתר דיוק, לחדר הקבלה של חדר הלידה עד לרגע הלידה. זאת, כי בסיכומיהם זנחו התובעים את טענתם, שבמהלך הלידה עצמה נעשו טעויות בלתי סבירות, אשר גרמו לשיתוק ע"ש "ארב". כאן המקום לציין, שבמסגרת פסק הדין נשתמש במילים נרדפות לתופעה הידועה כשיתוק על שם "ארב" כגון, "פרע כתפיים", "כליאת כתפיים" ו"דיסטוציה של הכתפיים". עוד מונח רפואי, שתופס מקום מרכזי בפסק הדין זה, הוא תינוק "מקרוזומי", אשר הוגדר בנייר העמדה של האיגוד הישראלי למיילדות וגניקולוגיה כתינוק, שמשקלו עולה על 4,000 גרם (יצוין, שפרופ' חגי, המומחה מטעם הנתבעת, היה שותף לנייר העמדה הנ"ל. ראה: עמ' 52 שורות 8-6 לפרטיכל). אמנם, האיגוד האמריקאי למיילדות שינה את הגדרת העובר המקרוזומי בשלהי שנת 1993 לעובר (או תינוק), השוקל מעל 4,500 גרם. ואולם, בסבירות מעשיו ומחדליו של רופא ישראלי בבית חולים ישראלי קא עסקינן. משום כך, אין מקום להזדקק בתביעה זו להגדרת המקרוזומיה, כפי ששונתה על ידי האיגוד האמריקאי הנ"ל בשלהי שנת 1993. לפיכך, יוגדר עובר מקרוזומי בפסק דין זה כעובר, שמשקלו עולה על 4,000 גרם. העובדות הצריכות לעניין 2. מרבית העובדות הצריכות לעניין נלדמות מתוך המיסמוך הרפואי ת/1, שהוא מסמך המוכתר במילים "מהלך לידה", ו-ת/2, שהוא מסמך המוכתר במילים "הבדיקות שבוצעו במהלך ההריון". כמו כן, מתוך מוצגי התובעים נעיין בעוד מסמכים, שנערכו בליל הלידה, כגון, הטופס הנושא את הכותרת "בדיקות U/S במהלך ההריון" ("US" , משמעו אולטרסאונד, דהיינו בדיקת על קול - ג'ט"ל) וגם נעיין בסיכום אשפוז האם מיום 26/09/94. להלן העובדות הצריכות לעניין (תוך ציון מקור המידע במיסמוך הרפואי). א. א. ביום 15/09/94 (ערב יום הכיפורים - ראה: סעיף 3 לתצהירו של ד"ר אילן שוורץ בעדות ראשית) בשעה 20:00 נתקבלה פאיזה לחדר הקבלה של חדר הלידה במרכז הרפואי סורוקה על ידי המיילדת גולד ז"ל. פאיזה הגיעה ללידתה השמינית בשבוע ה-38.4 להריונה (כלומר, לאחר 38 שבועות ו-4 ימי הריון) ללא מעקב טרום לידתי (ראה: טופס "בדיקות U/S" מיום 15/09/94 ועמ' 2 לחוות דעתו של פרופ' ציון חגי). באותו הזמן בבדיקה וגינאלית איבחנה הגב' גולד ז"ל, שצוואר הרחם של פאיזה מחוק ב-100% ושפתיחת צוואר הרחם היא 9 ס"מ (מתוך 10 ס"מ, המהווים פתיחה גמורה, שמאפשרים את השלב השני של הלידה (ראה: סעיף 6 לתצהירו של ד"ר יוסף גוהר, תורן-העל בליל ה-15/09/94, והשווה: סעיף 22 לתצהירו הנ"ל). פאיזה טרם חוברה למוניטור (היא חוברה למוניטור בשעה 22:00. ראה: סעיף 21 לצהירו של ד"ר גוהר), ולכן, בעת קבלתה לחדר הקבלה בשעה 20:00 העריכה המיילדת, ג'ודי גולד ז"ל, את ציריה ברישום פלוס אחד. פלוס אחד מציין, צירים לא משמעותיים, ולא מספיקים, כדי לקיים לידה, ואילו ציון שלושה פלוסים בגליון מראה צירים משמעותיים, לפי הערכת המיילדת (עמ' 46 שורות 20-22 לפרטיכל). [הנתונים לקוחים מ-ת/1 מטופס "בדיקות U/S" מיום 15/09/94] ב. ב. בשעה 20:07 נבדקה פאיזה על ידי אחות, אשר בדקה סוכר בשתן וקיבלה ממצא שלילי. האחות לא בדקה אצטון בשתן. [הנתונים לקוחים מ-ת/1]. ג. ג. בשעה 20:30 נבדקה פאיזה שוב על ידי מיילדת (ראה: סעיף 7 לתצהירו של ד"ר שוורץ) [הנתון לקוח מ-ת/1] ד. ד. בשעה 20:58 ביצע ד"ר שוורץ את בדיקתו היחידה של פאיזה לפני הלידה עצמה (עמ' 29 שורות 23-24 לפרטיכל). בבדיקתו זו הוא מצא את צוואר הרחם מחוק ב-90% ופתיחה של 8 ס"מ [אין הבדל משמעותי בין ממצאיו אלו לבין אלו, שנרשמו על ידי הגב' גולד ז"ל בשעה 20:00, שהרי בדיקת צוואר הרחם מתבצעת ידנית וחסר בה דיוק מכשירני (ראה: סעיף 9 לתצהירו של ד"ר שוורץ). עוד מצא ד"ר שוורץ את העובר במנח אורכי במצג ראש, כשהראש בספינה 3- . מבחינת המדידה הספינה (שהיא אזור בליטה בעצם האגן ) חוצה את האגן לשניים וספינה 3- , משמעה, שראש העובר היה בגובה 3 ס"מ מעל הספינה. זהו ראש גבוה (עמ' 52 שורות 15-19 לפרטיכל). ד"ר שוורץ ביצע בדיקה באמצעות האולטרסאונד, מהלך שאינו חלק מן הרוטינה בחדר הלידה. זאת בעקבות העובדה, שפאיזה הגיעה לבית החולים ללא כל מעקב הריוני מקדים, דבר, אשר לכשעצמו מגדיר את היולדת כבעלת סיכון גבוה (סעיף 13 לתצהירו של ד"ר גוהר ועמ' 55 שורות 20-23 לפרטיכל). בסיום בדיקתו רשם ד"ר שוורץ, "U/S בקבלתה - עובר I . מצג (כאן הופיע חץ כלפי מטה - ג'ט"ל). לא נראים מומים גסים סונוגרמית. לא בוצעה הערכת משקל. ריבוי מי שפיר ניכר". לאמור, תוך השימוש באולטרסאונד שלל ד"ר שוורץ את קיומם של מומים גסים, כגון העדר התפחות המוח או הידרוצפילוס, שמגדיל את הראש (עמ' 59 שורות 22-24 לפרטיכל), ובירר, שאין ריבוי עוברים. לפי ד"ר שוורץ, הוא העריך את משקל העובר קלינית [מדד בסרט מדידה מעצם הבושת עד הפונדוס (קרקעית הרחם)], שגובה הרחם הוא 42 ס"מ (סעיף 10 לתצהירו של ד"ר שוורץ ועמ' 34 שורות 18-20 לפרטיכל). לאחר הדפסת טופס "הבדיקות שבוצעו במהלך ההריון" (ת/2) על ידי המחשב, ובו נתוני הבדיקות למיניהן, כגון, אחוז מחיקת צוואר הרחם, מילא ד"ר שוורץ בכתב ידו את המשבצת ליד התיבה "גובה הרחם" במספר "42" בעט. זהו הנתון היחיד על גבי הטופס הנ"ל, שממולא בכתב יד. [הנתונים לקוחים מת/2] ה. ה. בשעה 22:00 חוברה פאיזה למוניטור. [הנתון לקוח מ-ת/1] ו. ו. בשעה 22:08 נפקעו קרומי מי השפיר. נמצאה כמות גדולה של מים (סעיף 21 לתצהירו של ד"ר שוורץ). [הנתון לקוח מ-ת/1] ז. ז. בשעה 22:10 צוואר הרחם נמחק לחלוטין. הפתיחה היתה גמורה (10 ס"מ) (ראה: סעיף 21 לתצהירו של ד"ר שוורץ). הצירים הגיעו לרמה של שלושה פלוסים (עמ' 47 שורה 27 לפרטיכל). יצוין, כי כדי ללדת צריכים להתקיים צירים 3 עד 4 פעמים כל 10 דקות (עמ' 35 שורות 2-3 לפרטיכל). החל השלב השני של הלידה. ח. ח. הלידה עצמה ארכה 5 דקות. התינוק נולד בשעה 22:15. לאחר לידת הראש נכלאו הכתפיים. נקטו הרופאים, ד"ר שוורץ וד"ר גוהר, בתימרונים, כדי לשחררן, קודם בשיטת מק רוברטס (הרמת רגלי האם בכיפוף תוך הפעלת לחץ סופראפובי (סעיף 23 לתצהירו של ד"ר גוהר בעדות ראשית), דבר שלא צלח. בוצעה אפיזיטומיה (חתך הרקמות הרכות) וניסה ד"ר שוורץ לסובב את הכתף הקדמית לאחור. גם ניסיון זה נכשל. לבסוף, החדיר ד"ר שוורץ את כף ידו לנרתיק מאחור, החזיק בזרוע האחורית של העובר, חילץ את האחורית ולאחריה את הכתף הקדמית. [הנתונים הקודמים לקוחים מ-ת/1 ומגליון הלידה]. ט. ט. התינוק נולד במשקל 4,795 גרם עם שיתוק ע"ש "ארב" בידו הימנית. האם היתה סכרתית ולילוד היתה רמה נמוכה של סוכר, כך שניתן לו עירוי של גלוקוזה. [הנתונים לקוחים מגליון שחרור היילוד וממכתב השחרור ממחלקת ילודים ופגים מיום 26/09/94]. טענות הצדדים לענין החבות 3.א. במהלך משפט זה נבחנו טענות לרוב. ואולם, ראוי למקד את הבדלי הגישות של התובעים, מחד, ושל הנתבעת, מאידך, ואת עיקר טענותיהם על מנת להכריע בשאלת החבות בדיני הרשלנות. לפי התובעים, פאיזה השתייכה לקבוצת סיכון ולידתו של התינוק היתה בעלת סיכון גבוה. זאת מכמה וכמה טעמים. מדובר באישה ולדנית, ללא מעקב הריוני, בריאה בגופה מבחינת משקלה, אשר ברחמה ריבוי ניכר של מי שפיר. ראוי להדגיש, כי לדידי התובעים, היו סימני היכר בלידה, שהיה בהם, כדי להצביע על האפשרות של עובר מקרוזומי. לדידי התובעים, אחת הסיבות, שאישה הרה יכולה להיות שמנה (אנו מתנצלים כבר עתה על התאור הבלתי מנומס), היא היותה סכרתית. בנוסף, לדידי התובעים, אחת הסיבות לריבוי מי שפיר בהריון יכולה להיות היות היולדת סכרתית. עוד לפי התובעים, גובר הסיכון לכליאת כתפי הילוד במהלך הלידה, אם העובר מקרוזומי. בהקשר זה, לפי התובעים, קיימת הוראה לפיה, כאשר יש יולדת סכרתית ועובר השוקל מעל 4,000 גרם, יש לבצע את הלידה בניתוח קיסרי, וכשמשקל העובר מעל 4,500 גרם בכל מקרה יש לנהל את הלידה בניתוח קיסרי. במצב זה, לפי התובעים, היה על הנתבעת וצוותה, כאן בעיקר ד"ר שוורץ, לבצע שני בירורים, שנמנע מלעשותם: ראשית, לפי התובעים, היה עליו לבצע בדיקת סוכר בדם, כדי לוודא, אם האם סכרתית. שנית, לפי התובעים, היה על ד"ר שוורץ לבצע הערכת משקלו של העובר באולטרסאונד. משלא ביצע ד"ר שוורץ את הבדיקות הללו, לפי התובעים, נמנע הוא מלהפעיל שיקול מקצועי (כלל או) סביר (בפרט( וליילד את העובר המקרוזומי בניתוח קיסרי. לפי התובעים, היה בניתוח קיסרי, כדי למנוע את הנזק למקלעת הברכיאלית של התינוק. הרי, הפגיעה במרכז עצבים זה גורמת לשיתוק ע"ש ארב. בזאת מתבטאת רשלנותו של ד"ר שוורץ ומכאן אחריותה של הנתבעת, לפי התובעים. 3.ב. מנגד טוענת הנתבעת, כי לא התקיימו אינדיקציות לקיומו של עובר מקרוזומי, שפאיזה הגיעה לבית החולים בלידה פעילה ושבמצב זה ביצע הצוות הרפואי את כל הבדיקות הניתנות לביצוע. אשר לבדיקת סוכר בדם ("העמסת סוכר"), לפי הנתבעת, לא ניתן היה לבצע בדיקה כזאת, שיהא בעלת כל ערך קליני. ובאשר להערכת משקלו של העובר, לשיטת הנתבעת, מתעלמים התובעים מן העובדה, שד"ר שוורץ אכן העריך את משקל העובר בדרך המקובלת, לאמור במדידת גובה קרקעית הרחם, ובהתאם לנתון, שהתקבל, 42 ס"מ, העריך שאין מדובר בעובר מקרוזומי. עוד טוענת הנתבעת, שאין המדע יודע לנבא את מקרי השיתוק ע"ש ארב, וכי לא כל מקרי השיתוק הזה הם התוצאה של טראומה בלידה, אלא, שלפי המחקר, קיימים מקרים של שיתוק ע"ש ארב, שהם בגדר מומים מולדים. מכל האמור טוענת הנתבעת, שלא הוכיחו התובעים את רשלנותה ולו באמצעות עובדיה. עוד טוענת הנתבעת, שבכל מקרה, כשפאיזה נמנעה מלהיות במעקב הריוני, קמה רשלנות תורמת בדרגה של אשם מכריע, המנתקת כל קשר סיבתי, אפילו ייקבע שהתרשלה הנתבעת. נטל ההוכחה 4.א. לפי התובעים, במקרה דנן יש לקבוע את היפוך נטל ההוכחה, בין אם על פי הכלל "הדבר מעיד על עצמו (res ipsa loquitur), ובין אם על פי כלל הנזק הראייתי בשל העדר הרישום והטיפול על ידי הנתבעת. טוענת הנתבעת בסיכומיה, שטענת התובעים (בסיכומיהם), שיש להפוך את נטל ההוכחה בשל החסר ברישום ובטיפול היא טענה סתמית, שאין להעתר לה. הצדק עמה. 4.ב. אשר לכלל "הדבר מעיד על עצמו", כידוע, הוא מבוסס על סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ויש שלושה תנאים להיפוך נטל ההוכחה על פיו: 1. לתובע לא היתה ידיעה או היכולת לדעת מה היו נסיבות האירוע, שגרם לנזק; 2. הנזק נגרם על ידי נכס, שבליטת הנתבעת; 3. נראה לבית המשפט, שהאירוע שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה, שהנתבע(ת) לא נקט(ה) זהירות סבירה, מאשר עם המסקנה שנקט(ה) זהירות סבירה [השווה: ע' הרמן מבוא לדיני נזיקין (2006) 125-126]. הנתבעת מרכזת את טענותיה כנגד היפוך נטל ההוכחה בתנאי השלישי דלעיל. בטרם נעבור לתנאי הנ"ל נזכיר, כאמור בפתח פסק דין זה, שתימחק תביעתם של הורי התינוק, ושבמסגרת התנאי הראשון להפעלת הכלל "הדבר מדבר בעדו" בוחנים את ידיעתו של התובע עצמו ואת יכולתו לדעת בעת קרת הנזק (ראה: ע' הרמן, שם, 127). ברי, כי תינוק בן יומו לא ידע ולא יכול היה לדעת מה גרם לשיתוק בידו. ובאשר לתנאי השני, לכאורה אין חולק במקרה זה, ש"הנכס", שגרם לנזק, יכול להיות אופן ניהול הלידה על ידי צוות בית החולים, נזכיר, כי, בדוקים את קיומו של התנאי השני דלעיל תוך בחינת הזיקה בין הנתבע(ת) לנכס. זאת במטרה לבחון, אם הנתבע(ת) הוא (היא) בעל(ת) היכולת הטובה ביותר למנוע את קרות הנזק (ראה: ע' הרמן, שם, 128). ברי, כי הנתבעת שלפנינו בעלת היכולת הטובה ביותר למנוע נזקים, הנובעים מאופן ניהול הלידה. אשר לתנאי השלישי לכלל "הדבר מעיד על עצמו", בוחנים את ההסתברות הלכאורית לקיומה של רשלנות על פי נסיבות המקרה ונסיון החיים. לצורך הפעלת הכלל, אין דרושה הוכחה קונקרטית, אלא הוכחת הסתברות כללית (ראה: ע' הרמן, שם, 128-129) הרינו קובעים, כי כאשר נולד עובר מקרוזומי בלידה לדנית וכאשר במהלך הלידה נכלאו כתפיו וחולצו בקשיים, ובתום הלידה אובחן התינוק כסובל משיתוק ע"ש ארב, שמסתברת המסקנה, שהתרשל הצוות הרפואי, (שנמנע מלבצע את הלידה בניתוח קיסרי), מן המסקנה, שלא התרשל. נציין אגב אורחה, כי גם אלמלא היפוך נטל ההוכחה, לא היתה משתנה מסקנתו בעניין החבות בתביעה זו. האם פעל ד"ר שוורץ כפי התנהגותו של רופא סביר? 5.א. בפתח ניתוחנו את השאלה, אם פעל ד"ר שוורץ כרופא סביר, ראוי להזכיר את הרקע ואת המסד לניתוחנו זה. בחדר הלידה עצמו (להבבדיל מחדר הקבלה של חדר הלידה) פעלו שני רופאים, ד"ר שוורץ וד"ר גוהר. ד"ר גוהר החל מטפל בלידה אך מן השלב השני שלה, קרי משלב פקיעת קרומי מי השפיר (בשעה 22:08 - ג'ט"ל) (עמ' 46 שורות 7-14 לפרטיכל). כאמור, לאחר זניחת התובעים את טענת ההתרשלות במהלך השלב השני של הלידה נבחן אך את פעולותיו של ד"ר שוורץ במהלך השלב הראשון של הלידה. זאת על רקע הטענה, שהתרשל באי-ביצוע בדיקת דם לגילוי רמת הסוכר בגופה של היולדת ובאי ביצוע הערכת משקל באולטרסאונד. בבסיס הכרעתנו לעניין רשלנותו או העדר רשלנותו של ד"ר שוורץ עומדות קביעות עובדתיות מספר בהתאם לראיות, שהובאו לפנינו, כמפורט להלן: פאיזה לא היתה יולדת רגילה, כשנתקבלה לחדר הקבלה של חדר הלידה ביום 15/09/94 (ערב יום הכיפורים) בשעה 20:00 לערך. הרי, לא היה כל מעקב הריוני לגביה על אף פי שהיתה בשבוע ה-38 להריונה. כפי שהעיד ד"ר שוורץ, כשאישה מגיעה לבית החולים ללדת ללא מעקב הריוני, מהווה נתון זה כשלעצמו אישור להריון בסיכון גבוה (עמ' 34 שורות 5-7 לפרטיכל). ברם, אין זה הסיכון היחיד, שנטמן בהריון זה. כפי שנרשם באנמנזה בטופס, שכותרתו "חדר לידה" (בתיק המוצגים מטעם התובעים) כבר ילדה פאיזה שבע פעמים. גם הולדנות היא מקור לסיכון בהריון (השווה: עמ' 55 שורות 21-23 לפרטיכל). ד"ר שוורץ זכר בעת עדותו למעלה מ-11 שנה לאחר הלידה, שפאיזה היתה שמנה (עמ' 25 שורה 15 לפרטיכל). כפי שהעד ד"ר שוורץ, אישה שמנה יכולה להיות סימן לסכרת הריון (אם כי, לפי עדותו, יכולה להיות סכרת הריון אצל אישה רזה וגם הרוב המכריע - 90%-95% - מן הנשים השמנות אינן סכרתיות, לפי ד"ר שוורץ). איני רואה צורך להכריע בנכונות נתוניו הסטטיסטיים של ד"ר שוורץ. החשוב לנו הוא, שהכיר ד"ר שוורץ בעובדה, שישנו סיכון בהריון, כשמדובר באישה שמנה. לבסוף, בבדיקת האולטרסאונד, אשר ד"ר שוורץ כן ביצע, הוא הבחין ב"ריבוי מי שפיר ניכר" (הטופס, המוכתר במילים "בדיקות U/S במהלך ההיריון" בתיק המוצגים מטעם התובעים). גם ריבוי מי שפיר הוא סימן אזהרה לסיכון בלידה, שהרי הוא מחשיד בסכרת הריונית (עמ' 54 שורות 12-13 לפרטיכל). ואם לא די באחד מסימני האזהרה הללו, הרי אצל פאיזה חברו ארבעתם (העדר מעקב טרום לידתי, ולדנות, אשיה שמנה וריבוי מי שפיר ניכר) יחדיו (ראה גם: עמ' 55 שורות 21-23 לפרטיכל). ודוק: לפי פרופ' חגי, מומחה מטעם הנתבעת, בחקירתו הנגדית, אצל אישה עם ריבוי מי שפיר השמנה ומולטיפרה (ולדנות-ג'ט"ל) יש יות רמקרים של מקרוזומיה. הנתבעת באמצעות עדיה ניסתה להסביר את העדר הביצוע של בדיקות למיניהן בחוסר זמן, שהרי, לטענתה, הנתבעת הגיעה לחדר הלידה בהיותה נתונה כבר בלידה פעילה. ואולם, "לידה פעילה" אינה מטה קסם, שיכול באחת להצדיק כל מחדל בדיקתי בחדר הלידה. צא וראה. פאיזה התקבלה לחדר הקבלה של חדר הלידה, כשצוואר הרחם היה מחוק ב-100% והפתיחה היתה 9 ס"מ, לפי בדיקתה של המיילדת ג'ודי גולד ז"ל (ראה: ת/1). בממוצע ההתקדמות בפתיחת צוואר הרחם היא בקצב של 1.5 ס"מ לשעה. בוודאי, שברגע הגעתה של פאיזה לבית החולים לא ניתן היה לדעת כמה זמן כבר נמשכה הפתיחה של 8-9 ס"מ (ד"ר דוורץ מדד פתיחה של 8 ס"מ בשעות 20:58) (ראה: ת/2). ואולם, עם הזמן אפשר היה לעמוד על עצמת ותכיפות הצירים, המשפיעים על קצב התקדמות הפתיחה (השווה: עמ' 13 שורה 28 עד עמ' 14 שורה 2 לפרטיכל). לכאורה, לא התייחס ד"ר שוורץ לפאיזה כאל אישה, שעמדה ללדת מיד עם קבלתה לחדר הקבלה של חדר הלידה. הרי, היא התקבלה בשעה 20:00 ואילו בדיקתו היחידה של ד"ר שוורץ את פאיזה בשלב הראשון של הלידה התקיימה בשעה 20:58, כלומר כעבור כשעה. כבר אז היה ברור, שלא היתה התקדמות בפתיחת צוואר הרחם, שהרי, למעשה, לא היה הבדל בין ממצאיו של ד"ר שוורץ בבדיקת מחיקת צוואר הרחם ופתיחתו בשעה 20:58 לעומת ממצאיה של ג'ודי גולד ז"ל בשעה 20:00 (ראה: סעיפים 5, 8 ו-9 לתצהירו של ד"ר שוורץ ו-ת/1). הבדיקה שאכן ביצע ד"ר שוורץ באולטרסאונד (בדיקת מצג העובר וקיומם או העדרם של מומים גסים) ארך זמן קצר, פחות מרבע שעה (עמ' 35 שורות 24-26 לפרטיכל). כפי שהעיד, ד"ר שוורץ, הסיבה שלא ביצע הערכת משקל העובר באולטרסאונד לא היתה חוסר זמן (עמ' 35 שורות 26-27 לפרטיכל). מכאן, שאין בין טענת "הלידה הפעילה" לבין סיבת אי ביצוע הערכת משקל העובר באולטרסאונד ולא כלום. עוד טענה, שהעלו הנתבעת ועדיה לסיבת אי ביצוע הערכת משקל העובר באולטרסאונד היא, שבחדר הלידה יש מכשיר אולטרסאונד נייד ובסיסי, שקשה להשיג באמצעותו תוצאות ראויות בהערכת משקל עוברים (סעיף 14 לתצהירו של ד"ר שוורץ). אם הנתבעת לא ציידה את חדר הלידה במיכשור על קולי מתאים להערכת משקל עוברים, קטונתי מלהבין, כיצד הדבר מצביע על אי התרשלותה. מכל מקום, לא השתכנעתי, שמבחינת הציוד אי אפשר היה לבצע את הערכת משקל העובר. הרי, התובע ביצע בציוד זה את סריקת מערכות העובר, כדי לשלול מומים גסים, בדיקה אשר החל מן השבוע ה-30 אינה קלה לביצוע כלל ועיקר (עמ' 59 שורות 5-8 לפרטיכל). כפי שמכשיר האולטרסאונד הספציפי הספיק לצרכי גילוי מומים גסים, לפי התרשמותי ממכלול הראיות, המכשיר היה מספיק גם להערכת משקל העובר. עוד בנושא הרקע להכרעת שאלת הרשלנות יצוין, כי הסיבות לריבוי מי שפיר ניכר, כפי שנצפו על ידי ד"ר שוורץ באולטרסאונד, הן בראש ובראשונה מומים מולדים. הסיבה השניה בשכיחותה לריבוי מי שפיר היא ריבוי עוברים. הסיבה השלישית בשכיחותה להימצאות ריבוי מי שפיר היא מחלות האם, וביניהן הסיבה העיקרית לריבוי מי שפיר היא סכרת הריונית (ראה: חוות דעתו של רפופ' שנקר מיום 21/07/02 עמ' 3 ודברי פרופ' צ' חגי בעמ' 54 שורות 12-13 וגם בעמ' 58 שורות 17-18 לפרטיכל). לפי פרופ' שנקר, מטעם התובעים, בחוות דעתו המשלימה מיום 28/03/04, "... לאישה סכרתית ובעיקר במקרים בהם לא הייתה השגחה בזמן הריון יש כל הסיכויים שהעובר שנושא ברחמה הוא עובר מקרוזומי" (עמ' 2 לחוות דעתו המשלימה של פרופ' שנקר). גם פרופ' חגי, מטעם הנתבעת, מכיר בקשר בין העובר המקרוזומי לסכרת הריון. כפי שהוא כתב, "קרוב לודאי שהרקע לעובר גדול וריבוי מי השפיר אצל גב' אלעסם קשור לסוכרת הריוני, שלא אובחנה ולא טופלה במהלך הריונה" (תחתית עמ' 12 לחוות דעתו של פרופ' חגי מאוקטובר 2003). גם בחקירתו הנגדית העיד פרופ' חגי, שלאור כל התמונה קיים חשד סביר מאד, שבשנת 1994 סבלה פאיזה מסכרת הריונית (עמ' 54 שורות 2-6 לפרטיכל). לסיכום הממצאים עד עתה, היתה חשיבות רבה בנתון הריבוי הניכר של מי השפיר, שנצפה על ידי ד"ר שוורץ. תוך השימוש באולטרסאונד הוא שלל את האפשרות, שמי השפיר המרובים נגבעו ממומים גסים או מריבוי עוברים (ראה: המסמך הנושא את הכותרת "בדיקות U/S במהלך ההיריון" מיום 15/09/94). היה זה חשוב שישלול גם את האפשרות של סכרת הריונית, שמלווה בעובר מקרוזומי או שיעריך את גודל העובר, כדי לוודא שאינו עובר מקרוזומי. 5.ב. לטענת התובעים, התרשלו ד"ר שוורץ והצוות הרפואי, כשנמנעו מלבצע בדיקת רמות הסוכר בדמה של פאיזה. אין חולק, כי בדיקת דם היא הבדיקה המדויקת ביותר לגילוי רמת הסוכר בגוף (עמ' 55 שורות 10-11 לפרטיכל). לפי פרופ' חגי, הבדיקה הנחוצה, כדי לשלול את האפשרות של סכרת הריון, היא העמסת 100 גרם סוכר (עמ' 62 שורות 29-30 לפרטיכל). נשאלת השאלה, אם בדיקה כזאת יכלה להתבצע במקרה זה. הבדיקה של העמסת 100 גרם סוכר מתבצעת לאחר 8 שעות של צום לילה (עמ' 64 שורות 2-3 לפרטיכל). בודקים את רמת הסוכר בדם לפני מתן הסוכר, נותנים לנבדקת 100 גרם סוכר ואזי בודקים את רמת הסוכר בדמה לאחר שעה, לאחר שעתיים ולאחר שלוש שעות. אם מוצאים שני ערכים, שאינם תקינים, האישה מאובחנת כסובלת מסכרת הריונית (עמ' 54 שורה 30 עד עמ' 55 שורה 4 לפרטיכל). נוכח הזמן והתנאים הנדרשים, כדי לבצע העמסת סוכר, לא היה זה מעשי לבצע בדיקת סוכר בדם במקרה של פאיזה. 5.ג. כאמור, לטענת התובעים, התרשל ד"ר שוורץ, כשלא העריך את משקל העובר באולטרסאונד. ודוק: מטרת בדיקת הסוכר בדם היא לבחון את האפשרות, שהעובר מקרוזומי. ברם, גם בהעדר האפשרות לוודא, אם פאיזה היתה סכרתית, ניתן היה לגשת ישירות להערכת משקל העובר. לפי ד"ר שוורץ, כדי להעריך את משקל העובר באולטרסאונד מודדים במכשיר את אורך עצם הירך , את היקף הבטן ואת היקף הראש, או חלק מהם, והמכשיר מחשב את משקל העובר, לפי נוסחאות החישוב שלו (עמ' 32 שורות 9-10 וגם שורות 14-15 לפרטיכל). עלתה סוגיית מידת הדיוק של הערכת המשקל באולטרסאונד. שמענו אמירות כלליות, שהערכת המשקל הקלינית (של מדידת גובה הרחם) מדויקת מהערכת המשקל באולטרסאונד, כשמדובר בעוברים גדולים. ד"ר שוורץ עצמו העיד על הסטיה ברמת הדיוק של הערכת משקל העובר באולטרסאונד. הוא הסביר, שהסטיה בדיוק היא של 10%, וככל שמשקל העובר גדול יותר אותם 10% סטיה מהווים סטיית משקל גדולה יותר (עמ' 36 שורות 26-29 לפרטיכל). ראוי לזכור, שמשקלו של התינוק במקרה זה היה 4,795 גרם. בהתאם לדבריו של ד"ר שוורץ, מבחינה אובייקטיבית אילו סטתה הערכת המשקל באולטרסאונד ב-10% כלפי מטה, הוא היה רואה בתוצאת המכשיר, שמשקל העובר הוא 4,315 גרם. גם נתון זה היה מצביע על עובר מקרוזומי. לעומת זאת, כשהעריך ד"ר שוורץ את משקל העובר קלינית ומדד את גובה קרקעית הרחם ב-42 ס"מ, לעומת הממוצע לשבוע ה-38 להריון בגובה של 38-39 ס"מ (עמ' 55 שורה 28 לפרטיכל), ביודעו שחלק מגובה הרחם מיוחס לריבוי מי השפיר, הוא הסיק, שהעובר - אשר בפועל שקל 4,795 גרם - הוא בגדר הנורמה. שאלנו את עצמנו לא אחת, מדוע ד"ר שוורץ לא ביצע את הערכת המשקל באולטרסאונד. כך גם העיד פרופ' שנקר, שהוא שאל את עצמו, מדוע רופא, שראה עודף ניכר של מי שפיר, חיפש מומים באולטרסאונד, שזה קשה, לא עשה את הבדיקה הפשוטה ביותר של הערכת משקל. לדידי פרופ' שנקר, לד"ר שוורץ הפתרונים (עמ' 15 שורות 19-23 לפרטיכל). לכאורה, לא סבר ד"ר שוורץ, שאין כל משמעות להערכת המשקל באולטרסאונד. הרי, אילו סבר, שמדובר בבדיקה חסרת משמעות, מדוע טרח לציין בטופס "בדיקות U/S במהלך ההיריון" מיום 15/09/94 "לא בוצעה הערכת משקל"? איש אינו טוען, שלד"ר שוורץ חסרה המיומנות לבצע הערכת משקל באולטרסאונד. אם כן, מדוע לא ביצע ד"ר שוורץ את הבדיקה הזאת? נמסר לפרופ' חגי על ידי באת כוחה המלומדת של הנתבעת, שד"ר שוורץ ומנהל הסיכונים במרכז הרפואי סורוקה מסרו לה, שהוא (ד"ר שוורץ) ניסה לבצע את הערכת משקל העובר באולטרסאונד, אך בשל השלב המתקדם של הלידה, כאבי היולדת וחוסר מנוחתה, לא הצליח הרופא להשלים את הבדיקה (עמ' 53 שורות 6-18 לפרטיכל). הסבר זה בעדותו של פרופ' חגי הינו חסר ערך, מבחינת משקל הראיה, כי הוא מתבסס על עדות מן השמועה כפולה: גרסה, שנמסרה לעורכת הדין, שמסרה אותה לפרופ' חגי (עמ' 55 שורות 16-18 לפרטיכל). בנקודה מרכזית זו הצהיר ד"ר שוורץ מפורשות בסעיף 16 לתצהירו, שהוא ניסה לבצע הערכת משקל סונוגרפית, אך לאור ציריה של פאיזה והשלב המתקדם של הלידה, לא עלה בידו לבצעה. תאור זהה של נסיונו של ד"ר שוורץ ניתן על ידי ד"ר גוהר בסעיף 17 לתצהירו. הסברים אלו תמוהים ביותר, שכן העיד ד"ר גוהר בחקירתו הנגדית, שכלל לא היה נוכח בעת הבדיקה באולטרסאונד (עמ' 47 שורה 27 לפרטיכל), ואילו בחקירתו הנגדית (כשנה וחצי לאחר חתימתו על תצהירו הנ"ל), אישר ד"ר שוורץ, שהתאור של פאיזה נאנחת מכאבים ומקשה על בדיקת האולטרסאונד אינו רשום בשום מקום, ושהוא אינו יכול לזכור את התנהגותה זו הנטענת (עמ' 32 שורות 16-23 לפרטיכל). בערבו של יום, נותרנו ללא כל הסבר, מדוע לא בוצעה הערכת המשקל באולטרסאונד. לדידי הנתבעת, אין כל משמעות לאי ביצוע הערכת המשקל באולטרסאונד, כי ביצע ד"ר שוורץ הערכת משקל קלינית, כאשר מדד את גובה קרקעית הרחם ב-42 ס"מ והסיק, שהעובר אינו מקרוזומי. אנו יודעים, שהערכה קלינית זאת שגויה, שהרי נולד תינוק במשקל 4,795 גרם. לפי פרופ' שנקר, כשהביט ד"ר שוורץ בעובר דרך האולטרסאונד, בעת בדיקת האפשרות של מומים, הוא צריך היה לראות עובר גדול (עמ' 17 שורות 18-23 לפרטיכל). הרי, העובר הממוצע בארץ שוקל בין 3,300 גרם לבין 3,500 גרם (עמ' 5 לחוות דעתו של פרופ' שנקר מיום 21/07/02), והנה נצפה עובר במשקל 4,795 גרם. דעתו זו של פרופ' שנקר מקובלת עלינו. האם הדיסוננס בין הנצפה לבין תוצאת הערכת משקל העובר קלינית לא יניע את הרופא הסביר לעשות הערכה, ולו נוספת, באמצעות האולטרסאונד? יניע גם יניע [השווה: עמ' 52 שורות 12-13 לפרטיכל, שם, ציין פרופ' חגי (בין שאר דבריו), "בכלל, ההערכה היא קלינית, וכאשר יש ספק על ידי הרופאים שנמצאים בחדר הלידה בהחלט יש המוסיפים את בדיקת האולטרסאונד"]. זאת הזהירות הסבירה המתבקשת, כאשר מצויה לפני הרופא אישה ולדנית, שמנה עם ריבוי ניכר של מי שפיר, שלא היתה במעקב הריון, ואין ניתן לגביה לבצע בדיקת סוכר בדם. עבור כל מי שטען, שדי בהערכת המשקל הקלינית, כדי למלא אחר חובת הזהירות הקונקרטית, יתהדהדו דברי פרופ' חגי: "לדבריך בנייר העמדה של האיגוד הישראלי למיילדות וגניקולוגיה כתוב שכאשר יש חשש לעובר גדול יש להשתמש באולטרסאונד כאמצעי עזר להערכת המשקל ואני משיב שזה מקובל עלי" (עמ' 61 שורות 13-14 לפרטיכל). בנסיבות המקרה שלפנינו אילו היה ד"ר שוורץ מעריך את משקל העובר באולטרסאונד, אפילו היתה סטיה של 10% בתוצאות ההערכה, היה ד"ר שוורץ יודע, שהעובר מקרוזומי. אפילו היה הרופא תוהה, מדוע קיימת סתירה בין בין הממצא בהערכת המשקל הקלינית לממצא בהערכת המשקל הסונוגרפית, הזהירות הסבירה המתבקשת בנסיבות העניין היתה מחייבת את ניהול הלידה בניתוח קיסרי. הרי, הסיכון לכליאת כתפיים גובר, כשהעובר מקרוזומי (עמ' 65 שורות 16-17 לפרטיכל). ודוק; אין מי שטוען, שאי אפשר היה לבצע ניתוח קיסרי בנסיבות העניין (ראה: עמ' 36 שורות 2-3 לפרטיכל). כפי שנאמר על ידי פרופ' חגי, "לבקשתך שאסכים איתך, שבמקרה הזה אילו היו מבצעים ניתוח קיסרי הסבירות היא גבוהה שהיה נמנע הרבס (צ"ל - השיתוק ע"ש ארב -ג'ט"ל) אני משיב שזה נכון, כפי שכתבתי בחוות דעתי" (עמ' 64 שורות 19-20 לפרטיכל). לסיכום, לאחר היפוך נטל ההוכחה לא הרימה הנתבעת את הנטל להוכיח העדר רשלנות. כאמור, גם אלמלא היפוך נטל ההוכחה, על פי התרשמותנו מן הראיות, היינו קובעים, שהתובעים הוכיחו כדבעי את רשלנות הנתבעת. הכל כמתואר לעיל. ובאשר לטענת הנתבעת, כי עצם אי השתלבותה של פאיזה במעקב הריוני מהווה רשלנות תורמת ואשם מכריע, אין לנו אלא להזכיר, כי אין מזהים את מעשי או מחדלי ההורה עם הקטין, אפילו תבע הקטין באמצעות הורו אפוטרופסו [א' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, בעריכת ש' לוין) (1995) 636]. אשר לקשר הסיבתי, הרי, כבר הבאנו את דברי פרופ' חגי לעיל, "לבקשתך שאסכים איתך, שבמקרה הזה אילו היו מבצעים ניתוח קיסרי הסבירות היא גבוהה מאוד שהיה נמנע הרבס (צ"ל "ארב" - ג'ט"ל) אני משיב שזה נכון, כפי שכתבתי בחוות דעתי" (עמ' 64 שורות 19-20 לפרטיכל). הנכות הרפואית 6. מונחות לפנינו חוות דעתו של פרופ' דוד סגל מיום 13/09/02, מומחה לאורטופדיה מטעם התובעים, ושל פרופ' יואל אנגל מיום 27/04/03 מטעם הנתבעת. שניהם בדעה, שיש לקבוע לתובע 20% נכות על פי סעיף 31 (1) א I לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (התוספת) (להלן: "תקנות הנכות") בשל הפגיעה העצבית בתובע. הרי, בשיתוק ע"ש ארב יש פגיעה במקלעת הברכיאלית. המחלוקת בין המומחים היא, אם יש להעניק אחוזי נכות צמיתה נוספים בגין הפגיעה הגרמית בכתפו של התבע. לשיטתו של פרופ' אנגל, הפגיעה העצבית פוגעת במעטפת שרירי הכתף. כותב פרופ' אנג'ל, "דיסטוניה של הכתף הינה חלק אינטגרלי מתסמונת ארב (ראה ביבליוגרפיה) ועל כן אינה צריכה להיות מחושבת בנפרד" (עמ' 9 לחוות דעתו של פרופ' אנגל). ודוק; בהתייחסותו זו מביע פרופ' אנגל את דעתו, שאין להעניק נכות נפרדת בשל מצב שרירי הכתף, דיסטוניה, בהיות מצב זה חלק אינטגרלי מתופעת ארב. לפי פרופ' סגל, פרופ' אנגל בחר להתעלם מהפגם הנוסף, שהוא הפגם הגרמי (בהמלצתו על נכות בתחום העצבי בלבד), וההתעלמות מן הפגם הגרמי אינה מוצדקת (עמ' 9 שורה 31 עד עמ' 10 שורה 2 לפרטיכל). לפיכך, בנוסף ל-20% הנכות, עליהם ממליץ פרופ' סגל בגין הפגיעה העצבית - בהתאם לסעיף 31 (1) א I לתקנות הנכות - חיווה פרופ' סגל את דעתו, שיש לקבוע נכות צמיתה בשיעור, השווה ל-2/3 מן הקבוע בסעיף 41 (4) ב לתקנות הנכות בגין הפגם הגרמי בכתף. במילים אחרות, לפי פרופ' סגל, יש לקבוע 10% נכות צמיתה נוספת (בדל הפגיעה הגרמית) על הנכות הצמיתה בסך 20% בגין הפגיעה העצבית, ובסך הכל הנכות הרפואית הצמיתה המשוקללת הינה בשיעור 28%. בחקירתו הנגדית תאר פרופ' אנגל את הפגיעה הגרמית בכתפו של התובע באומרו, שמבנה הכתף היפופלסטי, כלומר מפותח פחות. לדבריו, לוחית הצמיחה של עצם הזרוע (של התובע - ג'ט"ל) עניה ברקמה ושונה בצורתה. עצם השכמה קטנה יחסית ובלוחית הצמיחה יש סגירה והיא מייצרת פחות עצם (עמ' 43 שורות 5-19 לפרטיכל). במחלוקת, אם יש להעניק נכות בגין הפגיעה הגרמית בכתף או שמא אין להעניק נכות נפרדת בשל כך, כי הכל ביטוי של הפגיעה העצבית, עלינו לבחון, אם בכל מקרה של הפגיעה העצבית, הקרויה שיתוק ע"ש ארב יש גם פגיעה גרמית כחלק אינטגרלי ממנה. כשנשאל פרופ' אנגל, בחקירתו הנגדית, אם לא בכל מקרה של פגיעה בפלקסוס הברכיאלי תהיה פגיעה גרמית. הוא השיב, שזה תלוי בעצמת הפגיעה ובמיקומה (עמ' 43 שורות 19-20 לפרטיכל). ובמקום אחר בחקירתו הנגדית, כשנשאל פרופ' אנגל, אם בפגיעה העצבית תמיד נראה פגיעה גרמית הוא השיב, שזה תלוי במיקום הפגיעה ואילו עצבים נפגעו וגם בעצמת הפגיעה (עמ' 42 שורות 26-28 לפרטיכל). היות ואין פגיעה גרמית בכל מקרה של פגיעה במקלעת הברכיאלית, יש הצדקה במקרה הנדיון, בו נוצרה גם פגיעה גרמית, להוסיף תוספת נכות בגין הפגיעה הגרמית. על כן, הרינו קובעים לתובע נכות רפואית צמיתה משוקללת בשיעור 28% על פי סעיפים 31 (1) א I ו-41 (4) ב לתקנות הנכות. הנכות התפקודית 7. כיום התובע הינו בן 14. כפי שהנתונים מקבלים ביטוי בבדיקות, שערך פרופ' אנגל בחוות דעתו, הוא סובל מפגיעה בכוח השרירים. פגיעה זו, משמעה גם פגיעה בהספק התובע בעבודה פיזית. לפי דעתנו, סביר, שחולשת השרירים תפגע בסיבולת התובע בעבודה פיזית, הכרוכה בחזרה על אותן התנועות החד פעמיות, שבחן פרופ' אנגל, כדרוש בעבודה פיזית. הפגיעה המשמעותית ביותר בתובע היא העדר יכולתו לעבוד בידו הימנית מעל גובה הכתף (עמ' 41 שורות 21-23 לפרטיכל) ולהרים בידו הנ"ל משקל רב מדי [לפי דעתו של פרופ' אנגל התובע יוכל להרים 2 ק"ג ואולי לא 10 ק"ג (ולדבריו יוכל להיעזר בשתי ידיו בהרמת משא, שהוא כבד מידי לידו הימנית. ראה: עמ' 41 שורות 25-26 וגם עמ' 41 שורה 31 עד עמ' 42 שורה 1 לפרטיכל)]. יצוין, כי התובע אכן פשט את בגדיו ולבשם לבדו לפני פרופ' אנגל, לרבות כפתורם. מצאנו את החומר הראייתי דל בכל הקשור ליכולותיו של התובע מבחינה תעסוקתית. בע"א 311/85 אפראימוב (קטין) ואח' נ' גבאי ואח' וערעור שכנגד, פ"ד מ"ב (3) 191, 194 (מול האות "ב") נקבע: "כבר אמרנו לא אחת בשורה של פסקי-דין, כי קביעת שכרו העתידי של קטין, שטרם נכנס למעגל העבודה בפועל, היא תמיד בגדר ניחוש, שהוא רב יותר ככל שהקטין בגיל רך יותר. לפיכך מקובל עלינו, שבהעדר נסיבות מיוחדות במינן, תהא הנכות הרפואית מפתח לחישוב אובדן השכר העתידי". כך גם אנו נשווה את הנכות התפקודית לנכות הרפואית במקרה זה. הנכות התפקודית, אם כן, תהא בשיעור 28%. ראשי נזק 8.א. ייקבע לתובע פיצוי בגין הכאב והסבל, בו יוסיף התובע לשאת כל ימי חייו. מראהו הבלתי סימטרי, קיצור אמתו הימנית והגבלת יכולותיו בוודאי גרמו ויגרמו לתובע צער. מצאנו מידה גדושה של חיספוס בטענת הנתבעת, כי מעולם לא ידע התובע מצב אחר. וכי זה יקל בסבלו הנפשי? 8.ב. אשר להוצאות בעבר, התובע, שמתגורר בתל-שבע, היה משולב בתכנית פיזיותרפיה למשך 3 שנים במכון להתפתחות הילד בבאר שבע. בתום התקופה לבש הטיפול במכון זה צורה מעקבית ופחות אינטנסיבית. לא נשא התובע או מי מטעמו בעלות הטיפול במכון להתפתחות הילד, אך הטיפול היה כרוך בנסיעות. על הוצאות נסיעות העבר ייקבע פיצוי גלובלי, שהרי, בתי המשפט פוסקים פיצוי גלובלי בגין הוצאות, אם עצם ההוצאה אינה מוטלת בספק [ד' קציר פיצויים בשל נזקי גוף (תשנ"ח) 487]. במקרה זה ההוצאה על הנסיעות לפיזיותרפיה אינה מוטלת בספק. 8.ג. אשר לעזרת הזולת - כאמור, נזקק התובע לשנים של פיזיותרפיה עד אשר הצליח לבסס מידה רבה של עצמאות. בשל כך, נזקק התובע לסיוע בפעולות יומיומיות, כגון סיבון הגוף מאחור (בשל ההגבלה בתנועת כתף ימין). את הצרכים הללו סיפקו הוריו. ככל שגדל התובע והתייצב מצבו, נזקק התובע פחות לסיוע הזולת. גם בעתיד לבוא היזקקותו של התובע תהא מצומצמת. לכן, ייקבע לו פיצוי בגין עזרת הזולת בעבר ובעתיד באופן גלובלי. 8.ד. אשר להפסד השתכרותו של התובע הוא יתבסס על השכר הממוצע במשק בסך 8,085 ₪. כאמור, ייפסק לו נזק בשיעור 28% מן הסכום הסכם הנ"ל מגיל 18 עד גיל 67 בהיוון כפול. לא ראיתי לקבוע הפסד שכר החל מגיל 21, כי בהיות התובע ממגזר הבדואי השירות הצבאי אינו בגדר חובה עבורו. 8.ה. ייפסק לתובע פיצוי בגין הפסד הפנסיה (אשר הטענה לצורך לפצות בגין הפסדה לא זכה להתייחסות הנתבעת בסיכומיה) בשיעור 70% מן השכר הממוצע במשק כפול שיעור נזקו של התובע בסך 28% למשך 10 שנות חייו מגיל הפרישה בהתאם לתוחלת חייו (בגבולות עתירת התובעים בסיכומיהם) ובהיוון כפול. 8.ו. אשר לניידות, לא הוכח לנו כל צורך מיוחד בנושא התחבורה בעדויות או בחוות דעת. לכן, לא ייקבע פיצוי בגין ראש נזק זה. 8.ז. אשר להוצאות רפואיות ולבר רפואיות לעתיד, כגון, הנסיעות, הרי התייצב מצבו של התובע והוא אינו צפוי להזדקק עוד לטיפולים. לכן, לא ייקבע פיצוי בגין ראש נזק זה. הפיצוי 9. 9. ייקבע לתובע הפיצוי כדלקמן: א. כאב וסבל - 275,000 ₪ ב. עזרת הזולת בעבר ובעתיד (גלובלית) - 250,000 ₪ ג. הוצאות בעבר (גלובלית) - 7,500 ₪ ד. הפסד שכר בעתיד [8,085 ₪ X 28% X 307.8609 (מקדם היוון ל-49 שנה) X .8884 (מקדם היוון כפול ל-4 שנים) - 619,157 ש"ח ה. הפסד פנסיה [8,085 ₪ X 70% X 103.5617 (מקדם היוון ל-10 שנה) X 2088. (מקדם היוון כפול ל-53 שנים) - 34,266 ש,ח סה"כ: 1,185,923 ₪ סוף דבר 10. כאמור בפתח פסק דין זה, הריני מוחק את תביעתם של התובעים 2 ו-3 בתיק זה. אין במחיקתם, כדי להשפיע בפועל על טרחת עורכי הדין המכובדים בתיק זה, ולכן, בנסיבות העניין אין צו להוצאות בגין מחיקתם. כמו כן, הריני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע 1 את הסך של 1,185,923 ₪, שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. בנוסף, הריני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע 1 הוצאות משפט בסך 10,000 ₪ ושכר-טרחת עורך-דין בסך 237,185 ₪ בתוספת מע"מ, שישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. שיתוקרשלנותתביעות רשלנות רפואיתרפואהרשלנות רפואית (בלידה)לידה