רשלנות רפואית - גזזת

החלטה לפני תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, בשל רשלנות רפואית של הנתבעת, כנטען בכתב התביעה, שעיקרה אי קיום החובה ליידע התובעת ולהזהירה בדבר סיכון מוגבר לחלות בגידולים, כפי שאכן אירע, כנטען, עקב הקרנות שקיבלה בילדותה נגד מחלת הגזזת. במסגרת כתב ההגנה כפרה הנתבעת בחבותה, בהוסיפה כי דין התביעה להדחות על הסף מחמת מיצוי עילת התביעה, בנמקה כי עובר להגשת התביעה דנן, הגישה התובעת תביעה בהתאם לחוק לפיצוי נפגעי גזזת, תשנ"ד-1994 (להלן - "חוק נפגעי הגזזת"). לדידה, הוראת סעיף 11 לחוק נפגעי גזזת מורנו, כי משהוגשה תביעה בהתאם לחוק נפגעי גזזת מנועה התובעת מלתבוע פיצויים בהתאם לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן - "פקודת הנזיקין"), בגין נזקי גוף שנגרמו לה כתוצאה מהקרנות שקיבלה נגד מחלת הגזזת. אקדים ואביא הוראת סעיף 11 לחוק נפגעי גזזת, העומדת במרכזו של הדיון דנא, הקובעת לאמור: "11. תשלומים לפי חוק זה ופיצויים לפי חוק אחר נפגע או שאיר הזכאי לתשלום לפי חוק זה והוא זכאי גם לפיצויים לפי חוק אחר, יחולו עליו הוראות אלה: (1) לא תוגש תביעה לפי חוק זה אלא אם כן הצהיר התובע בכתב כי אין לו כל תביעה אחרת בשל העילות המנויות בחוק זה; (2) הוגשה תביעה לבית משפט בשל אחת מן העילות המנויות בחוק זה לא יהיה זכאי התובע לתשלום על פי חוק זה; (3) שולמו לתובע פיצוי, קיצבה או מענק לפי חוק זה, זכאית המדינה לנכות מתשלומים אלה כל תשלום אחר שהיא שילמה לתובע בשל העילות המנויות בחוק זה, לרבות תשלומים ששילמה המדינה לפני תחילתו של חוק זה. " 3. בדיון שהתקיים לפני ביום 15.2.2007 הורתי לצדדים להגיש סיכום טענותיהם בכתב בסוגיית דחיית התביעה על הסף בשל הגשת תביעה לפי חוק נפגעי הגזזת, עובר להגשת התביעה דנן. עיקרי טענות הנתבעת 4. בנמקה טעמיה לדחיית התביעה על הסף, טענה ב"כ הנתבעת, עו"ד אסתר רוזנטל, כי בהתאם להוראת סעיף 11 לחוק נפגעי גזזת והפרשנות שניתנה לה בהלכה הפסוקה (ע"א 4674/01 שרל עמר נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל, תק-על 2002(2), 1 (2002) (להלן - "פסק דין שרל עמר")), על המבקש לתבוע פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו עקב הקרנות נגד מחלת הגזזת, לבחור בין אחת משתי חלופות - תביעה לפי חוק נפגעי גזזת או תביעה לפי פקודת הנזיקין. עם הבחירה מיצה התובע עילת התביעה ושוב אין הוא יכול להגיש תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מההקרנות נגד מחלת הגזזת בהתאם לחלופה האחרת. לדידה, התכלית העומדת בבסיס הוראת סעיף 11 לחוק נפגעי גזזת אינה מניעת כפל פיצוי, שכן כך מורנו ממילא הדין, לרבות דיני הנזיקין, אלא תכליתה ליתן פתרון ממצה לאוכלוסיה מוגדרת - נפגעי הקרנות נגד מחלת הגזזת שניתנו בשנות ה-40' וה-50' למאה הקודמת. ב"כ הנתבעת הוסיפה והדגישה, כי הואיל וחוק נפגעי גזזת נחקק רק בשנת 1994, ביקש המחוקק להוסיף ולהסדיר הזכות להגיש תביעה לפי חוק זה, כאשר הוגשה כבר תביעה על-פי חוק אחר. לדידה, אין בכך כדי לגרוע מתכלית חוק נפגעי גזזת, ליתן בידי התובע זכות בחירה בין אחד משני המסלולים, תביעה על-פי חוק נפגעי גזזת או תביעה על-פי חוק אחר. עקרון ברירת התביעה, כנטען על-ידי ב"כ הנתבעת, אף מגשים תכליתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, בהדגישה היתרונות בהגשת תביעה לפי חוק נפגעי גזזת, בין היתר, בהרחיבו מעגל המפוצים ובהתגברו על מכשולים הכרוכים בהליך תביעה לפי פקודת הנזיקין, לרבות העדר דרישה להוכחת קשר סיבתי בין נזקי הגוף להקרנות. אשר לטענה אפשרית של התובעת, לפיה עילת התביעה דנן הינה רשלנות רפואית שעניינה אי קיום החובה ליידע התובעת ולהזהירה בדבר סיכון מוגבר שתחלה בגידולים כתוצאה מהקרנות שקיבלה בילדותה נגד מחלת הגזזת, השונה מעילות התביעה על-פי חוק נפגעי גזזת - טענה ב"כ הנתבעת, כי הנזקים שנגרמו עקב ההקרנות הם עילת התביעה, בין אם היא מוגשת בהתאם לחוק נפגעי גזזת ובין אם היא מוגשת בהתאם לפקודת הנזיקין. פרשנות מרחיבה כאמור של ההיגד "עילת תביעה", כמתייחס לכל תביעה המוגשת בשל נזקי ההקרנות, מתחייבת אף מתכליתו של חוק נפגעי גזזת, בדבר פישוט וייעול תביעותיהם של נפגעי הקרנות נגד מחלת הגזזת. עיקרי טענות התובעת 5. בפתח דבריו, טען ב"כ התובעת, עו"ד עמוס גבעון, כי דין הבקשה לסילוק התביעה על הסף להדחות על הסף משני טעמים: האחד, מחמת אי צירוף תצהיר, כמתחייב על-פי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; והשני, הואיל וטרם נשמעו הראיות בתיק לבירור המחלוקות העובדתיות, לרבות בנוגע לנסיבות הגשת התביעה לפי חוק נפגעי גזזת והפסקת ההליכים על-ידי התובעת. לגופו של ענין, טען ב"כ התובעת, כי עובר להגשת התביעה דנן התובעת אכן הגישה תביעה למשרד הבריאות, בהתאם לחוק נפגעי גזזת. חרף החלטת ועדת המומחים על-פי החוק לאשר התביעה ולהעבירה לטיפול ועדת רפואית שתקבע האם התובעת חלתה באחת המחלות המנויות בחוק ושיעור נכותה הרפואית, הפסיקה התובעת ההליכים (טרם פניה לועדה הרפואית וממילא טרם מתן החלטה בעניינה) וביכרה הגשת התביעה דנן, בהתאם לפקודת הנזיקין. לדידו, אין לקבל פרשנות הנתבעת את הוראת סעיף 11 לחוק נפגעי גזזת, שכן זו אינה קובעת הוראה בדבר מניעות בהגשת תביעה לפי חוק אחר, חרף הגשת תביעה על-פי חוק נפגעי גזזת, מטעמים מספר: האחד, לפיו הוראת סעיף 11 לחוק נפגעי גזזת אינה חלה על התובעת, שכן היא לא נמצאה זכאית לפיצויים - לא בהתאם לחוק נפגעי גזזת ולא בהתאם לפקודת הנזיקין, כמתחייב על-פי רישא הוראת הסעיף. משכך, כלל אין להחיל עליה הוראת סעיף 11 לחוק. השני, בהנחה כי הוראת סעיף 11 לחוק נפגעי גזזת חלה על התובעת, הרי ששלילת זכות התובעת לתבוע פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה גם מכוח פקודת הנזיקין, כטענת, הנתבעת, מנוגדת להוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, בהיותה שוללת זכות הגישה לערכאות, המהווה זכות יסוד בשיטת משפטנו. לפיכך, הפרשנות הראויה שיש ליתן להוראת סעיף 11 לחוק נפגעי גזזת הינה, כי תגמולים שקיבל או יקבל נפגע לפי החוק, יקוזזו מסכום הפיצויים בתביעה לפי פקודת הנזיקין, ולהיפך. לטענת ב"כ התובעת, המדובר ביישום מידתי המתיישב עם הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. השלישי, בהנחה כי תתקבל פרשנות הנתבעת את הוראת סעיף 11 לחוק בדבר ברירת תביעה, הרי שהתובעת הוטעתה בבוחרה בחלופה של הגשת תביעה לפי חוק נפגעי גזזת, שכן כעולה מפסק הדין בע"א (י-ם) 6347/05 ראובן סימה נ' מדינת ישראל משרד הבריאות, תק-מח 2006(1), 739 (להלן - "פסק דין סימה ראובן"), אשר ניתן לאחר הגשת התביעה לפי חוק נפגעי גזזת, לתובעת עילת תביעה מכוח רשלנות רפואית של הנתבעת באי קיום החובה ליידע התובעת ולהזהירה בדבר סיכון מוגבר שתחלה בגידולים עקב הקרנות שקיבלה נגד מחלת הגזזת. החידוש שבפסק הדין בדבר רשלנות הנתבעת כאמור, מבטל הסכמתה, הקודמת בזמן, של התובעת להגיש תביעתה לפי חוק נפגעי גזזת. בהקשר דנא, הוסיף ב"כ התובעת וטען, כי בהעדר קיום חובת היידוע, כאמור, כלל לא היתה יכולה להינתן הסכמה מדעת של התובעת באשר להגשת התביעה לפי חוק נפגעי הגזזת וויתורה על הזכות להגיש תביעה לפי פקודת הנזיקין. לחילופין, המדובר בהטעיית התובעת באי גילוי המידע על-ידי הנתבעת או בטעות, כאמור בהוראות חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, בעטיים זכאית התובעת לבטל הסכמתה בדבר קבלת פיצויים לפי חוק נפגעי גזזת. הרביעי, אף הוא בהנחה שתתקבל פרשנות הנתבעת את הוראת סעיף 11 לחוק בדבר ברירת תביעה, הרי שהואיל והתביעה דנן הינה לפי פקודת הנזיקין מכוח עוולת הרשלנות, אשר אינה נמנית על העילות המנויות בחוק נפגעי גזזת, יש לדחות הטענה בדבר מיצוי עילת התביעה. לאמור, בעוד במסגרת התביעה דנן עתרה התובעת לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה בשל רשלנות רפואית של הנתבעת באי קיום החובה ליידע התובעת ולהזהירה בדבר סיכון מוגבר שתחלה בגידולים עקב הקרנות שקיבלה נגד מחלת הגזזת, עילות התביעה המנויות בחוק נוגעות לעצם הטיפול בהקרנה, ומשכך דין טענת הנתבעת בדבר מיצוי עילת התביעה להידחות. תגובת הנתבעת לעיקרי טענות התובעת 6. בתגובה לטענות התובעת בסיכומיה, חזרה ב"כ הנתבעת על טענותיה בהוסיפה, כי אין כל מקום לצירוף תצהיר לבקשה לדחיית התביעה על הסף, הואיל והעובדות עליהן נסמכת הבקשה, ובפרט - עצם הגשת תביעה לפי חוק נפגעי גזזת עובר להגשת התביעה דנן - מפורטות בכתב התביעה ואינן שנויות במחלוקת. מטעם זה אף אין מקום לשמיעת ראיות לצורך הכרעה בבקשה לדחיית התביעה על הסף, עת הנתבעת עתרה לשמיעת ראיות רק אם בית המשפט יסבור, בניגוד לעמדת הנתבעת, כי שאלת הצורך בקבלת פיצויים לפי חוק נפגעי הגזזת רלוונטית לצורך הכרעה בבקשה. ב"כ התובעת הוסיפה וטענה, כי הנפגעת טרם נמצאה זכאית לפיצויים בהתאם לחוק נפגעי גזזת, כאמור ברישא הוראת סעיף 11 לחוק, בשל מחדל התובעת, בהפסיקה ההליכים בהתאם לחוק. מכל מקום, דחיית תביעה לפיצויים לפי חוק נפגעי גזזת ממילא היה שולל זכות התובעת לפיצויים לפי פקודת הנזיקין. בהתייחס לטענת התובעת, לפיה פסק דין סימה ראובן, הקובע רשלנות הנתבעת באי ידוע מטופלי מחלת הגזזת, כאמור לעיל, מבטל הסכמת התובעת להגיש תביעה לפי חוק נפגעי גזזת - טענה ב"כ הנתבעת, כי פסק הדין לא יצר עובדות חדשות (הגם שטרם הוכרעה שאלת הקשר הסיבתי בין נזקי התובעת שם לאי יידועה בדבר הסיכוי ללקות בגידולים), והוא כשלעצמו לא מקים עילת תביעה חדשה לתובעת. בהקשר דנא, הוסיפה ב"כ הנתבעת וטענה, כי בהתאם לתכלית חוק נפגעי גזזת, על הרואה עצמו נפגע עקב הקרנות שקיבל בשנות ה-40' וה-50' לטיפול במחלת הגזזת, לבחור בין אחד משני מסלולים, כאמור, ומשעשה כן, שוב אין הוא יכול לתבוע פיצויים בהתאם למסלול האחר. ב"כ הנתבעת הוסיפה וטענה, כי בפסק דין שרל עמר, אשר ניתן לאחר חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אימץ בית המשפט העליון פרשנותו של בית המשפט המחוזי לסעיף 11 לחוק נפגעי גזזת (ת"א (ירושלים) 2023/00 שרל עמר נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל, תק-מח 2001(1), 8912 (2001), לפיה משבחר התובע לתבוע פיצויים בגין נזקיו עקב ההקרנות לפי חוק נפגעי גזזת, הלה מנוע מלהגיש תביעה בקשר לאותם נזקים לפי פקודת הנזיקין. ולבסוף, ברי כי אין בעצם חתימת התובעת על הצהרה, לפיה לא הגישה תביעה אחרת בשל נזקי גוף שנגרמו לה, לטענתה, עקב הקרנות נגד מחלת הגזזת, כדי להוות ויתור על הזכות להגיש תביעה לפי פקודת הנזיקין. מטרת החתימה כאמור, הינה להדגיש בפני התובעת רעיון הבחירה בין שני מסלולי התביעה החלופיים, לאחריה אין התובעת רשאית לשוב ולהגיש תביעה בגין נזקיה הנטענים. לפיכך, אין מקום לטענות התובעת בדבר העדר הסכמה מדעת לחתימה כאמור. דיון 7. אפתח ואומר, כי אין בידי לקבל טענותיה המקדמיות של התובעת באשר לסילוק הבקשה על הסף. בקשת הנתבעת לסילוק התביעה דנן על הסף, מתבססת על העובדות שנטענו בכתב התביעה, שעיקרן עצם הגשת תביעה לפי חוק נפגעי גזזת עובר להגשת התביעה דנן. משכך, ברי אין צורך בצירוף תצהיר לאימות עובדות אלה. לא למותר לציין, כי בהחלטתי מיום 15.2.2007, לאחר ששמעתי טענות הצדדים במסגרת ישיבת קדם משפט, הוספתי והורתי על הגשת סיכומים בכתב בשאלת דחיית התביעה על הסף. גם הטענה בדבר דחיית הבקשה על הסף בהעדר שמיעת ראיות בתיק לבירור המחלוקות העובדתיות - דינה להדחות, שכן, כאמור לעיל, העובדות הצריכות להכרעה בבקשה דנן אינן שנויות במחלוקת. כפי שאעמוד על כך להלן, המחלוקת נשוא הבקשה לסילוק התביעה על הסף נסֹבה על שאלות משפטיות שעיקרן פרשנות החוק. 8. אם כן, השאלה העומדת על המדוכה הינה האם - כטענת הנתבעת - הגשת תביעה לפי חוק נפגעי גזזת, לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת עקב הקרנות נגד מחלת הגזזת, שוללת זכות התובעת להגיש תביעה מאוחרת בגין נזקיה גם על-פי פקודת הנזיקין (התביעה דנן) ובשל כך יש לדחותה על הסף, או שמא - כטענת התובעת - אין בהוראות חוק נפגעי גזזת כדי לשלול זכות התובעת להגיש תביעה לפי פקודת הנזיקין, בנסיבות בהן לא מוצתה עילת התביעה. במילים אחרות, הצדדים חלוקים בשאלת פרשנות הוראת סעיף 11 לחוק נפגעי גזזת - בעוד הנתבעת סבורה, כי יש לפרש החוק כך שבידי התובעת זכות בחירה בין שתי חלופות - תביעה לפי חוק נפגעי גזזת או תביעה לפי חוק אחר - בחירה אשר לאחריה התובעת אינה רשאית לשוב ולתבוע בהתאם לחלופה האחרת, התובעת סבורה, כי פרשנות ראויה של החוק הינה, כי אין בעצם הגשת תביעה לפי חוק נפגעי גזזת כדי לשלול מהתובעת הזכות להגיש תביעה לפי חוק אחר. פרשנות החוק - המתווה הנורמטיבי 9. הלכה פסוקה היא, כי בבוא בית המשפט לפרש דבר חקיקה, עליו לעשות כן הן על-פי תכליתו הסובייקטיבית של החוק והן על-פי תכליתו האובייקטיבית. אשר למשמעות ההיגד 'תכלית החקיקה', מקובל כי תכלית זו הינה המטרות, היעדים, האינטרסים, הערכים, המדיניות והפונקציות החברתיות שהחוק נועד להגשים (ראו, בג"צ 693/91 מיכל אפרת נ' הממונה על מרשם האוכלוסין במשרד הפנים, פ"ד מז(1) 749, עמוד 763 (1993)). בעוד התכלית הסובייקטיבית של החוק הינה התכלית אשר המחוקק ביקש להגשים בשעת חקיקתו, לאמור כוונת המחוקק, הרי שהתכלית האובייקטיבית של החוק משקפת ערכים ועקרונות, אשר החוק נועד להגשים בחברה דמוקרטית (שם, שם). על תכלית החקיקה, הן הסובייקטיבית והן האובייקטיבית, למד הפרשן, בראש ובראשונה, מלשון החוק. עמד על כך נשיא בית המשפט העליון (בדימוס) אהרן ברק בספרו פרשנות תכליתית במשפט (תשס"ג-2003) בקובעו בעמודים 401-403 לאמור: "לשונו של החוק מהווה מקור מרכזי להבנת תכליתו הסובייקטיבית של החוק. אכן, ברוב רובם של המקרים הצליח המחוקק להגשים בלשון החוק את מטרות החוק. ... התהליך הפרשני מתחיל לרוב ב'יחידה חקיקתית' הדורשת פירוש. הפרשנות אינה מתמצית ביחידה זו. על השופט-פרשן לעיין בחוק כולו. ... אכן, כל יחידה חקיקתית נבחנת על רקע דבר החקיקה השלם שבו היא מופיעה ואשר ממנו ניתן ללמוד על התכלית שהמחוקק ביקש להגשים. יש לשאוף להגשמתה של הרמוניה בין חלקיו השונים של החוק." בסכמו כדלקמן: "על תכלית החקיקה לומד הפרשן מלשונה הטבעית והרגילה של החקיקה. הוא מניח כי במתן מובן טבעי ורגיל ללשון יהא ניתן ללמוד על תכלית החקיקה, שכן יש להניח שהמחוקק ביטא את תכליתו בלשון טבעית ורגילה. הנחה זו ניתנת כמובן לסתירה. לעתים ניתן להסיק את תכלית החוק רק אם נותנים ללשונו משמעות חריגה ויוצאת דופן." גם בהיסטוריה החקיקתית של החוק, לאמור, ההיסטוריה הטרום-חקיקתית, הפרלמנטרית והפוסט-פרלמנטרית, יש כדי לסייע בידי השופט-הפרשן בהתחקותו אחר תכלית החוק (שם, עמודים 403-409). יפים בהקשר דנא דבריו של השופט מישאל חשין, כתוארו דאז, בפסק הדין בבג"ץ 5503/94 לילי סגל נ' יושב ראש הכנסת, פ"ד נא(4) 529, עמוד 562 (1997), לאמור: "שלא כבימים עברו, אין אנו מספקים עצמנו אך בלשונו של החוק. החוק הוא איבר בקורפוס החקיקה, ואמור הוא להתאים עצמו לַחַי שהוא נשתל בתוכו. הנה הוא מקור נוסף לפירוש: דברי החקיקה שסביב החוק. גם דברי ההסבר להצעת החוק הם לענייננו, וכמותם דברי הכנסת. ויהיו לעניין גם כל דברי-כתובים אחרים שיוכלו להאיר את עינינו באשר לתכלית החוק. כך נשוטט מחוץ לדל"ת אמות החוק, נאסוף כמיטבנו חכמה ודעת, ונניח כל אלה בצקלוננו. ולאחר מסע האיסוף והלימוד נחזור אל החוק, חכמים ונבונים משהיינו. פתחנו בחוק וסיימנו בחוק. ובשובנו אל החוק משוט בארץ ומהתהלך בה, ניזהר-נא ונישמר שמא נראה בחוק מה שאין בו, שמא הרהורי לבנו וחכמה שקנינו במחוזות לבר-החוק יוליכו אותנו אל-מעבר לגדרות החוק. שמא 'תכלית' שנמצאה לנו מחוץ לחוק, נכפה אותה על החוק, בסברנו כי כך 'ראוי' שייעשה. אכן, אל יישכח מאתנו כי עיקר היא לשון המחוקק, והיא הנותנת לנו חיים." אשר לתכלית האובייקטיבית של החוק, המשקפת ערכים ועקרונות אשר חוק נועד להגשים בחברה דמוקרטית, זו נקבעת על-פי אמות מידה אובייקטיביות. השופט-פרשן למד על תכלית זו הן ממקורות פנימיים, קרי, החוק בכללותו על לשונו והסדריו, והן ממקורות חיצוניים, שעיקרם חוקים אחרים (לשם הבטחת הרמוניה חקיקתית), ההיסטוריה החקיקתית, הרקע החברתי וההיסטורי הכללי ועקרונות היסוד של השיטה (ברק, פרשנות תכליתית במשפט, לעיל, עמודים 412-420). כאשר אנו עומדים על תכלית החוק האובייקטיבית והסובייקטיבית, יש לפרשו בהתאם למטרתו. סביבה זו כוללת לא רק את ההקשר הנורמטיבי הקרוב אלא גם מעגלים רחבים יותר של עקרונות מקובלים, מטרות יסוד ואמות מידה בסיסיות. כדבריו של השופט זוסמן (כתוארו אז) בבג"צ 58/68 בנימין שליט נ' שר הפנים, פ"ד כג(2) 477, עמוד 513 (1970): "דיבור שבחיקוק הוא יצור החי בסביבתו. הוא מקבל את צביונו מהקשר הדברים, ומכאן שיש לפרשו לפי המטרה שאותו חיקוק - הוא ולא אחר - בא לשרת." (ראו גם ברק, שם, עמודים 146, 196). 10. לאחר שעמדנו על מושכלות ראשונים בפרשנות החוק, נפנה לבחינת תחולתן של אלה בנסיבות המקרה דנן, בהידרשנו לפרשנות שיש ליתן להוראת סעיף 11 לחוק נפגעי גזזת. תכלית הוראת סעיף 11 לחוק נפגעי גזזת 11. פרשנות הוראת סעיף 11 לחוק נפגעי גזזת תעשה כאמור לאור תכלית החוק, תחילה, התכלית הסובייקטיבית, לאמור, התכלית אשר המחוקק ביקש להגשים בשעת חקיקתה. לשם כך, נפנה, ראשית לכל, ללשון החוק, על מנת לפרש ההוראה על-פי המשמעות המילולית, הפשוטה והסבירה של המילים, בהן השתמש המחוקק. אביא נוסח הוראת סעיף 11 לחוק נפגעי גזזת במלואו בשנית: "11. תשלומים לפי חוק זה ופיצויים לפי חוק אחר נפגע או שאיר הזכאי לתשלום לפי חוק זה והוא זכאי גם לפיצויים לפי חוק אחר, יחולו עליו הוראות אלה: (1) לא תוגש תביעה לפי חוק זה אלא אם כן הצהיר התובע בכתב כי אין לו כל תביעה אחרת בשל העילות המנויות בחוק זה; (2) הוגשה תביעה לבית משפט בשל אחת מן העילות המנויות בחוק זה לא יהיה זכאי התובע לתשלום על פי חוק זה; (3) שולמו לתובע פיצוי, קיצבה או מענק לפי חוק זה, זכאית המדינה לנכות מתשלומים אלה כל תשלום אחר שהיא שילמה לתובע בשל העילות המנויות בחוק זה, לרבות תשלומים ששילמה המדינה לפני תחילתו של חוק זה." לשון הוראת סעיף 11 לחוק נפגעי גזזת, כפשוטה ועל-פי המשמעות המילולית הסבירה שלה, מורנו כי על "נפגע" או "שאיר", כהגדרתם בהוראת סעיף 1 לחוק, הזכאי הן לתשלום על-פי חוק נפגעי גזזת והן לפיצויים על-פי חוק אחר (זכאות בכוח להבדיל מקבלתם בפועל), יחולו ההוראות, כמפורט בסעיפי המשנה. בהתאם להוראת סעיף 11(1) לחוק, על תובע שהגיש תביעה לפי חוק נפגעי גזזת לצרף לתביעתו תצהיר, לפיו "אין לו כל תביעה אחרת בשל העילות המנויות בחוק זה", לרבות תביעה לפי פקודת הנזיקין בשל העילות המנויות בחוק נפגעי הגזזת. בהתאם להוראת סעיף 11(2) לחוק, מקום בו הוגשה תביעה לבית המשפט "בשל אחת העילות המנויות בחוק זה" (למשל, תביעה לפי פקודת הנזיקין), התובע אינו זכאי לתשלום על-פי חוק נפגעי גזזת. ולבסוף, הוראת סעיף 11(3) לחוק, הקובעת הוראת ניכוי העומדת למדינה, לפיה מקום בו שולם לתובע תשלום על-פי חוק נפגעי גזזת, זכאית המדינה לנכות מתשלום זה "כל תשלום אחר שהיא שילמה לתובע בשל העילות המנויות בחוק זה". 12. בהתאם ללשון הוראת סעיף 11 לחוק נפגעי גזזת, תובע אינו רשאי להגיש תביעה לפי חוק נפגעי גזזת אם מתנהלת תביעה לפי חוק אחר בשל העילות המנויות בחוק נפגעי גזזת, וממילא אין הוא זכאי לתשלום לפי חוק נפגעי גזזת (פיצוי חד פעמי, קצבה או מענק), אם הוגשה תביעה לבית המשפט לפי חוק אחר, כאמור. קרי, הוראת סעיף 11 לחוק נפגעי גזזת שוללת כניסה בשעריו, מקום בו עובר להגשת התביעה לפי החוק, הגיש התובע תביעה לפי חוק אחר בשל העילות המנויות בחוק נפגעי גזזת או מתנהלת תביעה כאמור. את הוראת סעיף 11(3) לחוק, המסדירה זכות המדינה לנכות מתשלום ששולם לתובע לפי חוק נפגעי גזזת תשלומים ששולמו לפי חוק אחר בשל אותן עילות, ניתן להבין, לפיכך, על רקע רצון המחוקק להסדיר המצב המשפטי ממועד תחילת החוק ואילך (שהרי התקבל בכנסת רק ביום 25 ביולי 1994), בהינתן תביעות שהוגשו בשל העילות המנויות בחוק נפגעי גזזת לפי חוקים אחרים, עובר לחקיקתו. לשון הוראת סעיף 11 לחוק נפגעי גזזת אינה מורנו, כי תובע אינו רשאי להגיש תביעה לפי חוק אחר (בשל העילות המנויות בחוק נפגעי גזזת), אם מתנהלת תביעה לפי חוק נפגעי גזזת. כמו כן, זו אינה מורנו, כי תובע אינו זכאי לפיצויים לפי חוק אחר, אם הוגשה תביעה לפי חוק נפגעי גזזת בשל אותן עילות. כך לשון החוק. במילים אחרות, כפי שנאמר בת"א (חיפה) 852/98 בוארון יעקב נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות, תק-מח 2002(2), 1392 (2002), בסעיף 11 לחוק נפגעי גזזת ביקש המחוקק להשאיר חוק זה כברירת מחדל לנפגע. 13. ברם, ההליך הפרשני אינו מסתיים בלשון החוק, עת על השופט-הפרשן לבחון כוונת המחוקק על רקע דבר החקיקה השלם שבו מופיעה הוראת החוק הספציפית, לרבות ההיסטוריה החקיקתית של דבר החקיקה. אף בכך לא תם מסעו של השופט בבואו לפרש דבר החקיקה, שכן עליו לבחון התכלית האובייקטיבית של החוק, ובענייננו, בפרט לאור הסדרים דומים בדברי חקיקה אחרים, עקרונות יסוד השיטה וחוקי היסוד. אם כן, נפנה להמשך ההליך הפרשני: תכליתו הסובייקטיבית של חוק נפגעי הגזזת והרקע ההיסטורי לחקיקתו 14. בשלהי שנות ה-40' ובשנות ה-50' של המאה הקודמת, עם העליה הגדולה ממדינות צפון-אפריקה וממדינות ערב אחרות, החליטה המדינה כי עקב חשש מהתפרצות מחלת הגזזת (Tinea Capitis), יש לטפל בילדי העולים באמצעות הקרנות. כעולה מדברי ההסבר להצעת חוק לפיצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד-1994 "תחום הבריאות היה אחד התחומים שבו בוצעו פעולות שהסתבר מאוחר יותר כי היו בלתי יעילות ולעתים מזיקות", עליהם נמנו הטיפולים בהקרנות שניתנו כנגד מחלת הגזזת. לימים, התברר כי "הקרנות אלה לא רק שבחלקן היו מיותרות אלה שגרמו לנזקים בריאותיים בלתי הפיכים עד כדי מחלת הסרטן ומחלות קשות ביותר אחרות." (הצעות חוק 2263 מיום 15.3.1994 (תשנ"ד), 405, עמוד 406). אשר לתכלית שעמדה בבסיס הצעת חוק נפגעי גזזת, זו היתה ליתן, בידי מי שניזוק כתוצאה מטיפול כאמור במחלת הגזזת, "פיצוי הולם ... כפי שנעשה לגבי קבוצות אחרות של חולים שהמדינה מצאה דרך לפצותם לפי חוק." (שם, שם). ויוטעם, הצעת חוק דומה הונחה על שולחן הכנסת כבר בשנת 1992 (הצעת חוק פיצויים לנפגעי גזזת (Tinea Capitis), התשנ"ג-1992), על רקע גילוי מחלות בקרב מי שטופלו בהקרנות נגד מחלת הגזזת, במהלך שנות ה-80'. כעולה מדברי הכנסת בדיון שהתקיים בהצעת חוק זו מיום 16.2.1994, חרף הסתייגויות מהוראות שונות בהצעה, נציג הממשלה ביטא תמיכת הממשלה במתן פיצוי לנפגעים, בציינו כי היקף הפיצוי אינו צריך להיות פיצוי מלא, הן מן הטעם כי בשעתו הטיפול היה מקובל וניתן בתום לב, והן מן הטעם כי אפשר כי על מרבית התביעות חלה התיישנות. עיון בדברי הכנסת הן בקריאה ראשונה (מיום 25.4.1994) והן בקריאות שניה ושלישית (מיום 25.7.1994), העלה כי המדינה ביקשה לשאת באחריות בגין נזקים שנגרמו למי שקיבלו הקרנות נגד מחלת הגזזת. בהעדר רישומים מסודרים בדבר הטיפולים שניתנו דאז, ובהכירה באחריות כאמור, אף הושמט סעיף 2 בהצעת החוק (ראו גם סעיף 4 להצעת החוק הראשונה משנת 1992) בדבר דרישה לקשר סיבתי בין הטיפול שניתן לבין הפגיעה, ונקבע כי די בהתקיימות שני תנאים - הוכחה כי אדם קיבל טיפול נגד גזזת והיותו חולה באחת המחלות המנויות בחוק - כדי להקנות לו הזכות לפיצוי (ראו בג"ץ 625/06 העמותה לקידום מוקרני הגזזת נ' בית הדין הארצי לעבודה, בירושלים, תק-על 2007(3) 1933 (2007)). 15. אם כן, דומה כי תכליתו הסובייקטיבית של חוק נפגעי גזזת היתה להסדיר בחקיקה הזכות לפיצויים, של מי שקיבל הקרנות נגד מחלת הגזזת ועמד בתנאי החוק, ביצירת מנגנון מהיר לבירור הזכאות לפיצויים ושיעורם. המדובר בחקיקה המעגנת הטבות סוציאליות לנפגעי הקרנות נגד מחלת הגזזת, במסגרתה ביקש המחוקק לייתר הצורך של נפגעים אלה בניהול הליך משפטי ארוך וממושך בערכאות המשפט השונות, לרבות הוכחת הקשר הסיבתי בין הנזקים הנטענים לטיפול והתגברות על טענות מקדמיות, כטענת התיישנות. 16. יתרה מזאת, להצעת החוק השניה (משנת 1994), בניגוד להצעת החוק הראשונה, הוספה הוראה, שכותרתה "ברירת תביעה", הקובעת לאמור: "הגיש אדם תביעה לפי חוק זה, לא יהיה זכאי להגיש תביעה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] בשל אותה פגיעה, וכן להיפך." אלא, שלקריאות השניה והשלישית של הצעת החוק, הוגש נוסח מתוקן של ההצעה, מבלי שהוראת סעיף 8 נזכרת בו, תחתיה הוספה הוראת סעיף 11 לחוק, נשוא הדיון דנן. לא מצאתי בדברי הכנסת הטעמים בשינוי האמור, אשר יהא בהם כדי ללמדנו על המדיניות העומדת ביסודה. ברי כי חרף כוונת המחוקק, בראשית הדרך, להציב בפני התובע ברירת תביעה, כטענת הנתבעת בהליך דנן, נוסחו הסופי של חוק נפגעי גזזת קבע הוראה שונה, הלוא היא הוראת סעיף 11 לחוק, אשר לשונה בלבד מלמדנו על מניעות, אך בכל הנוגע להגשת תביעה לפי חוק נפגעי גזזת כאשר כבר הוגשה תביעה לפי חוק אחר או מתנהלת כזו. במצב דברים זה, משכוונת המחוקק בחוקקו הוראת סעיף 11 לחוק נפגעי גזזת, אינה נהירה דיה, וודאי לא לאחר שמנוסחו הסופי של החוק נעדרת ההוראה בדבר ברירת תביעה ותחתיה נקבעה הוראה סעיף 11 דלעיל, סבורני כי יש להוסיף ולבחון תכליתו האובייקטיבית של החוק לאור מערך החקיקה הכולל, הקובע הסדרים דומים. ויוטעם, אין בכך כדי לגרוע מתכליתו הסובייקטיבית של חוק נפגעי גגזת, כפי שעמדתי עליה לעיל, אלא שכאמור, אין בתכלית זו, כשלעצמה, כדי ללמדנו על המדיניות העומדת ביסוד הוראת סעיף 11 לחוק. תכלית אובייקטיבית - הרמוניה חקיקתית 17. שאלת היחס בין זכות נפגע לתשלום מכוח חוק סוציאלי לבין זכות הנפגע לפיצויים גם לפי חוק אחר, נדונה בהסדרי חקיקה שונים, עליהם אבקש לעמוד להלן: הוראת סעיף 36(א)(1) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן - "חוק הנכים"), קובעת הסדר לפיו נכה רשאי לנקוט בהליכים משפטיים מקבילים, הן לפי חוק הנכים והן לפי חוק אחר, ובתנאי שלא יזכה לכפל פיצוי. כך הוראת הסעיף, המובאת כלשונה: "36. תשלומים לפי חוק זה ופיצויים לפי חוק אחר (א) חייל משוחרר או נכה אשר זכאי, בשל נכות שלקה בה, לתשלומים, לפי חוק זה, והוא זכאי, בשל המחלה, החבלה או החמרת המחלה, שכתוצאה מהן לקה באותה נכות, גם לפיצויים לפי חוק אחר, יחולו עליו הוראות אלה: (1) הוא רשאי לנקוט צעדים משפטיים כדי לזכות בתשלומים לפי חוק זה וכן בפיצויים לפי החוק האחר, אך לא יגבה פיצויים לפי החוק האחר ותשלומים לפי חוק זה כאחד. ...". (ההדגשה אינה במקור). מצדו השני של המתרס, ניצב ההסדר הקובע "ייחוד עילה", לפיו החוק אינו בא להוסיף על ההסדר הכללי או להשלימו, אלא להמירו בהסדר שונה. הסדר זה מצאנו בהוראת סעיף 8 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, הקובעת לאמור: "8. ייחוד עילה (א) מי שתאונת דרכים מקנה לו עילת תביעה על פי חוק זה, לרבות תביעה על פי ביטוח כאמור בסעיף 3(א)(2) ובסעיף 3(ד) לפקודת הביטוח, לא תהיה לו עילת תביעה על פי פקודת הנזיקין בשל נזק גוף, זולת אם נפגע בתאונה שנגרמה על ידי אדם אחר במתכוון. (ב) .... (ג) אין בהוראת סעיף קטן (א) כדי לגרוע מתביעה על פי פקודת הנזיקין של מי שאין לו עילת תביעה על פי חוק זה." (ההדגשה אינה במקור). בתווך, ניצבים הסדרים הקובעים "ברירת תביעה", כך בהוראת סעיף 7 לחוק ביטוח נפגעי חיסון, תש"ן-1989, הקובעת לאמור: "7. ברירת תביעה הגיש אדם תביעה לפי חוק זה, לא יהיה רשאי להגיש תביעה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], בשל אותה פגיעה, וכן להיפך." הוראה דומה נקבעה גם בסעיף 8 לחוק לפיצוי נפגעי עירוי דם (נגיף האיידס), תשנ"ג-1992, הקובעת לאמור: "8. ברירת תביעה הגיש אדם תביעה לפי חוק זה, לא יהיה רשאי להגיש תביעה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], בשל אותה עילה, וכן להיפך." גם בסעיף 10(א) לחוק פיצוי לנפגעי פוליו, תשס"ז-2007, נקבעה הוראת בדבר ברירת תביעה כדלקמן: "10. מניעת כפל תשלומים (א) הגיש אדם תביעה לפי חוק זה, לא יהיה רשאי להגיש תביעה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] או לפי חוק ביטוח נפגעי חיסון, התש"ן-1989, בשל העילות המנויות בחוק זה. (ב) זכאי נפגע פוליו לפיצוי חד פעמי, לקצבה או למענק לפי חוק זה, זכאית המדינה לנכות מתשלומים אלה כל תשלום אחר ששילמה לו מכוח תביעה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] או לפי חוק ביטוח נפגעי חיסון, התש"ן-1989, שהגיש בשל העילות המנויות בחוק זה, לרבות תשלומים ששילמה המדינה לפני תחילתו של חוק זה; ..." 18. ואשר להוראת סעיף 11 לחוק נפגעי גזזת, ברי כי לא נעלמו מעיני המחוקק הסדרי החקיקה, אשר קדמו לחוק נפגעי גזזת בזמן, שעניינם הסדרי הפיצוי בחוקים אלה ויחסם לזכות הפיצוי לפי חוק אחר. כשלעצמי, בבואי לפרש הוראת סעיף 11 לחוק נפגעי גזזת, לאור מערך החקיקה הכולל, הסדרי הפיצוי המיוחדים ויחסם לזכות הפיצוי מכוח הדין הכללי, נתתי דעתי, מחד, לצורך בהבטחת השמירה על הרמוניה חקיקתית, ומאידך, לצורך בהתחקות אחר כוונת המחוקק לאור לשון החוק ותכליתו. 19. מסקנתי היא, כי מיקומה הרעיוני של הוראת סעיף 11 לחוק - ככל שעסקינן בתביעה לפי פקודת הנזיקין, אשר הוגשה לאחר שהוגשה תביעה לפי חוק נפגעי גזזת - הינו בין ההסדרים הקובעים "ברירת תביעה" לבין ההסדרים המאפשרים לתובע להגיש, מלכתחילה, שתי תביעות שונות, כאמור בהוראת סעיף 36(א)(1) לחוק הנכים. ויודגש, ככל שעסקינן בתביעה לפי חוק נפגעי גזזת, הרי שלשון החוק מורנו בבהירות ובדווקנות, כי לא ניתן להגישהּ לאחר שהוגשה תביעה לפי חוק אחר, לרבות פקודת הנזיקין. ניתן אף לומר, כי הוראת סעיף 11 לחוק קובעת הסדר של ברירת תביעה חלקית, אשר חלה כאשר עובר להגשת תביעה לפי חוק נפגעי גזזת הוגשה תביעה לפי פקודת הנזיקין. דהיינו, אינני סבור כי עצם הגשת תביעה לפי חוק נפגעי גזזת, שוללת זכות הנפגע להגיש תביעה לפי פקודת הנזיקין, כבענייננו, שכן כך לא מצוונו לשון החוק ואף תכליתו אינה מבקשת לשלול מהנפגע האפשרות למצות זכויותיו על-פי כל דין, בכפוף לשמירה על עקרון מניעת כפל פיצוי. סבורני, כי חוק נפגעי גזזת בא להוסיף על הדין הכללי, וודאי שלא להמירו בדין הכללי (כפי שמורנו הסדר "ייחוד עילה"), וליתן בידי נפגע או שאיריו הזכות לתשלום על-פי החוק, בתנאי שלא הוגשה קודם לכן תביעה לפי פקודת הנזיקין. עיון בלשון החוק, תכליתו, הרקע ההיסטורי לחקיקתו והשתלבותו בהסדרי חקיקה מיוחדים אחרים, מלמדנו כי המחוקק לא ביקש לשלול מהנפגע הזכות להיכנס בשערי חוק אחר, בעצם הגשת תביעה, קודם לכן, לפי חוק נפגעי גזזת. 20. ויודגש, אין משמעות הדבר כי הנפגע רשאי לנהל שני הליכים מקבילים ולתבוע בעת ובעונה אחת הן לפי חוק נפגעי גזזת והן לפי פקודת הנזיקין. אלא שאין בעצם הבחירה בתביעה לפי חוק נפגעי גזזת, כדי לשלול מהנפגע, מניה וביה, האפשרות להגיש תביעה לפי פקודת הנזיקין. לדידי, כל זמן שלא ניתנה הכרעה בעניינו של הנפגע לפי חוק נפגעי גזזת וממילא טרם שולמו לנפגע פיצויים לפי החוק, רשאי התובע לחזור בו מתביעתו לפי מסלול תביעה זה, ולהגיש תביעתו לפי פקודת הנזיקין. משנמצא הנפגע זכאי לפיצויים לפי חוק נפגעי גזזת ואלה שולמו לו, יש לראותו כמי שעילת תביעתו מוצתה. כך, לדידי, יש להבין פרשנות בית המשפט המחוזי הוראת סעיף 11 לחוק נפגעי גזזת, בפסק הדין שניתן בת"א (י-ם) 2023/00 שרל עמר נ' הסוכנות היהודית לא"י, תק-מח 2001(1), 8912 (2001), אשר בית העליון מצאהּ, בפסק דינו הקצר והלא מנומק, כפרשנות ראויה של הוראת הסעיף (פסק דין שרל עמר, לעיל). שם, הוכר התובע כנפגע לפי חוק נפגעי גזזת בשיעור נכות של 87% ונמצא זכאי לקצבה חודשית. בית המשפט המחוזי (השופט א' בן זמרה) דחה תביעת הנפגע לפי פקודת הנזיקין מחמת מיצוי עילת התביעה, בבכרו פרשנות המדינה הוראת סעיף 11 לחוק. דומה, כי כוונת בית המשפט בקובעו בפסק הדין, כי "המחוקק מנע ממי שבחר לתבוע לפי החוק לתבוע גם לפי הפקודה", הינה אך למצב בו מוצתה עילת התביעה לפי החוק, עת אין בהגשת התביעה כשלעצמה למצות עילת התביעה כאמור. מכל מקום, כשלעצמי, סבורני כי פרשנות אחרת של הסעיף אינה סבירה ואינה מידתית. 21. כך הדבר בענייננו, שכן התובעת הפסיקה ההליכים בתביעתה לפי חוק נפגעי גזזת, בהחליטה שלא לגשת לבדיקה הנערכת על-ידי הועדה הרפואית. משחוק נפגעי גזזת אינו קובע, כי בעצם הגשת תביעה לפי חוק נפגעי גזזת, נשללת זכות התובעת להגיש תביעה לפי פקודת הנזיקין, אין לקרוא הוראה זו לתוכו. זאת, כאמור, להבדיל ממצב בו התובעת מיצתה זכות עילה זו במסגרת בירור תביעתה לפי חוק נפגעי הגזזת ושולמו לה פיצויים מכוחו, אז בידי להסכים כי אין היא רשאית לשוב ולהגיש תביעה - מכוח אותה עילה - בהתאם לפקודת הנזיקין. 22. למעלה מן הנדרש, אוסיף כי לדידי, אף עקרון "ברירת התביעה" - הקבוע בהוראת סעיף 11 לחוק ככל שמדובר בתביעה שהוגשה לפי החוק לאחר שהוגשה תביעה לפי פקודת הנזיקין - אינו שולל זכות הנפגע להגיש תביעה לפי חוק נפגעי גזזת, מקום בו נדחתה התביעה לפי פקודת הנזיקין ולא שולמו לנפגע פיצויים מכוחה (ראו גם, ת"א (חיפה) 852/98, לעיל). 23. סבורני, כי פרשנות כאמור של הוראת סעיף 11 לחוק נפגעי גזזת, על רקע תכליתו הסוציאלית, לאמור - מחד, ליתן בידי מי שטופל בהקרנות כנגד מחלת הגזזת חלופה של הסדר פיצויים מהיר ויעיל, ככל שלא שולמו לו פיצויים לפי חוק אחר בגין אותה עילה, ומאידך, לא לשלול מאדם זה האפשרות להגיש תביעה לפי פקודת הנזיקין, חלף תביעה שהגיש לפי חוק נפגעי גזזת, ובתנאי שלא מתנהלים הליכים מקבילים ולא שולמו לו פיצויים לפי חוק זה - עולה בקנה אחד עם עקרונות היסוד של השיטה וזכויות היסוד של אדם בישראל, ובפרט זכות הקנין וזכות הגישה לערכאות. מבלי שארחיב הדיון בדבר מעמדן של זכויות יסוד אלה, אשר הוכרו כזכויות חוקתיות בשיטת המשפט בישראל, לדידי, פרשנות הוראת סעיף 11 לחוק נפגעי גזזת, השוללת זכות התובעת להגיש התביעה דנן לפי פקודת הנזיקין, בנסיבות המקרה דנן וכפי שהתוותי לעיל, אינה סבירה בהיותה פוגעת הן בזכות הקנין של התובעת והן בזכות הגישה לערכאות במידה העולה על הנדרש. ובהקשר דנא, הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט יבכר פרשנות המקיימת את זכותו הבסיסית של אדם לפנות לערכאות (ראו גם, ע"א 3115/93 ראובן יעקב נ' מנהל מס שבח מקרקעין חיפה, פ"ד נ(4) 549, עמודים 559-560 (1997); ת"א (חיפה) 852/98, לעיל, פסקאות 11-12; שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד (תשנ"ט-1999) עמודים 25-29). 24. העולה מן המקובץ, התובעת, אשר הפסיקה ההליכים לפי חוק נפגעי גזזת, בבוחרה מסלול התביעה דנן לפי פקודת הנזיקין, רשאית היתה לעשות כן, משמצאתי, כי אין בהוראת סעיף 11 לחוק נפגעי גזזת כדי לשלול מהתובעת, בנסיבות המקרה דנן, הזכות להגיש תביעה לפי פקודת הנזיקין חלף התביעה שאך החלה להתברר לפי חוק נפגעי גזזת ובירורה הופסק. 25. לא למותר לציין, בהקשר דנא, כי אין בידי לקבל טענת ב"כ הנתבעת, לפיה הצהרת התובעת במסגרת התביעה לפי חוק נפגעי גזזת, כי אין לה כל תביעה אחרת בשל עילות המנויות בחוק, מהווה ויתור על זכות התביעה ושלילת זכות התובעת, מניה וביה, לעשות כן. לבד מכך, כי אין בהוראות חוק נפגעי גזזת כדי ללמדנו היות הבחירה בהגשת תביעה לפי חוק נפגעי גזזת ויתור על זכות התובעת להגיש תביעה לפי פקודת הנזיקין, בנסיבות כמתואר לעיל, סבורני כי דרישה לויתור על זכות תביעה כתנאי להגשת התביעה לפי חוק נפגעי גזזת חייבת היתה להיות מפורשת וברורה, וודאי לא משתמעת מנוסח טופס התביעה למשרד הבריאות. ויוטעם, לא בכדי נוּסח טופס התביעה כאמור, שכן חוק נפגעי גזזת אינו מורנו, כי עם הגשת תביעה לפי חוק נפגעי גזזת על התובעת לוותר על זכות תביעה לפי חוק אחר, אלא קובע חובת מתן תצהיר הנפגע "כי אין לו תביעה אחרת בשל העילות המנויות בחוק זה". זאת, כפי שעמדתי בהרחבה לעיל, בשונה ממצב לפיו על-פי דין, מוצתה עילת התביעה לאחר תום בירורה. לפיכך, בנסיבות בהן התובעת כלל לא חתמה על תצהיר, לפיו עם הגשת תביעה לפי חוק נפגעי גזזת היא מוותרת על זכות תביעה העומדת לה לפי פקודת הנזיקין, ברי אין לאנוס הטקסט לפרשנות כאמור, המנוגדת לדידי לפרשנות הראויה של הוראת סעיף 11 לחוק נפגעי גזזת, כפי שעמדתי על כך בהרחבה לעיל. 26. בנסיבות אלה, לא מצאתי להידרש לטענתה החלופית של התובעת, לפיה הואיל ועילות התביעה שונות, קרי לא חל הדיבר "בשל אחת העילות המנויות בחוק זה", ממילא אין תחולה לעקרון ברירת תביעה, אף אם תתקבל עמדתה הפרשנית של הנתבעת. לטענת התובעת, עילה התביעה נשוא ההליך העיקרי דנן הינה רשלנות רפואית שמקורה באי קיום החובה ליידע התובעת ולהזהירה בדבר סיכון מוגבר לחלות בגידולים. לטענתה, עילה זו אינה נמנית על העילות המנויות בחוק נפגעי גזזת, המקימה עילה תביעה בעצם הטיפול בהקרנות נגד מחלת הגזזת שניתן לתובעת והופעת המחלה. כאמור, לא מצאתי להידרש לסוגיה במסגרת ההליך דנן, משקבעתי כי אין בעצם הגשת התביעה לפי חוק נפגעי גזזת, כשלעצמה, כדי לשלול מהתובעת הזכות להגיש, תחת זאת, תביעה לפי פקודת הנזיקין ולברר מלוא טענותיה במסלול תביעה חלופי זה. בהקשר דנא, ייאמר רק, כי אף אם תתקבל טענת התובעת בדבר מערכת עובדתית שונה, המקימה עילות תביעה נפרדות, אין חולק כי הסעד המבוקש בשתיהן הינו סעד של פיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לתובעת, שמקורם - מלכתחילה - בהקרנות שקיבלה בילדותה כנגד מחלת הגזזת (ראו, סעיף 39 לכתב התביעה). לפיכך, ברי כי לא יהא בידי התובעת לקבל כפל פיצוי, וגם בכך, יש כדי לתמוך במסקנתי, לפיה משתביעת התובעת לפי חוק נפגעי גזזת לא התבררה כלל וממילא לא שולמו לה פיצויים מכוחו, אין היא מנועה מלהגיש תביעה לפי פקודת הנזיקין, אפשר מכוח עילה אחרת, חלף התביעה הראשונה. סוף דבר 27. דין הבקשה לדחיית התביעה על הסף - להדחות. בנסיבות הענין, אינני עושה צו להוצאות. תביעות רשלנות רפואיתרשלנותרפואהגזזת