פסק דין זה ניתן לאחר הגשת סיכומי הצדדים בכתב, וזאת במסגרת תיק מאוחד בגדרו נידונו שתי תביעות. האחת, תביעה שטרית שהגיש התובע כנגד הנתבע ע"ס 828,786 ₪, במסגרת ת.א. 26229/06, והשנייה, תביעה כספית שהגיש התובע כנגד הנתבעת והנתבע ע"ס 1,228,860 ₪, במסגרת ת.א. 67295/06, בהן עתר התובע לחייב את הנתבעים להשיב לו הלוואות שהעניק להם לכאורה. הנתבע והנתבעת הינם בני זוג. אדון בתביעות אחת לאחת. להלן תמצית טענות הצדדים כפי שעלו מכתבי הטענות בת.א. 26229/06 התביעה האחת, במקורה הוגשה כתביעה שטרית. בגידרה , הגיש התובע כנגד הנתבע X מרדכי בקשה לביצוע שטרות בלשכת הוצאה לפועל, בהתייחס לשני שיקים המשוכים על בנק בגרמניה. במסגרת הבקשה לביצוע שטרות טען התובע כי הוא אוחז בשיקים "בחתימת יד ....(לא נרשם שם המושך- הערה שלי כ.ל.) ובערבות /בהסבת X מרדכי " הצ'קים : שני צ'קים בסכום כולל של 110,000יורו משוכים על רוישל בנק במינכן. שם מושך הצ'ק ובעל החשבון אינם עולים מעיון בפני הצ'ק. צילום הצ'קים ותרגום נוטריוני שלהם הוצגו ללשכת ההוצאה לפועל. מעיון בצילום הצ'ק ניתן ללמוד כי צ'ק אחד מבין השניים הוצג לפרעון וסורב על ידי הבנק הנמשך ביום 17.2.2004 בצירוף ההערה "הוגשה המחאה זו ולא שולמה " הבקשה לביצוע שטרות הוגשה בינואר 2006.- כשנתיים לאחר הצגת אחד הצ'קים לפרעון. מוצאת לנכון להעיר כבר עתה כי התובע שהגיש את הבקשה לביצוע שטרות, לא טרח לציין כתובת מלאה שלו. כל שציין לעניין זה :"לוי אשכול" עוד יוער כי התובע לא צירף מספר תעודת זהות לבקשה לביצוע שטרות. את מספר תעודת הזות שלו בבקשה לביצוע שטרות רשם :"X "- מספר שאינו מספר תעודת זהות התובע כפי שיפורט להלן הנתבע מצידו, הגיש התנגדות לביצוע השיקים בצירוף תצהיר מטעמו, וקיבל רשות להתגונן. כפי שהודיע בא כח התובע עו"ד אגמי , במהלך הדיון מיום 10.4.2006 על הצ'קים לא נקוב זמן פרעון , והתביעה הוגשה בהסתמך על חתימת ההסבה בגב הצ'קים אשר לטענת התובע היא חתימת הנתבע. בהסכמת הצדדים מיום 10.4.06 הוסכם כי התובע יגיש כתב תביעה מתוקן אשר יכלול את פרטיו המלאים, וכן את העובדות המשמשות יסוד לכתב התביעה. כתב תביעה מתוקן אכן הוגשה ב5.6.2006. במסגרתו ציין התובע את מספר תעודת הזהות שלו - 6411607 - מספר שונה לחלוטין -מזה שנרשם בבקשה לביצוע שטרות. היעלה על הדעת שהתובע אינו יודע את מספר תעודת הזהות שלו? או שמא פעל בכוונת מכוון? לא נותר אלא להביע תמיהה לעניין זהות התובע שלא צירף העתק מתעודת הזהות שלו. עד לרגע זה לא ברור מי הוא התובע, ומה מספר תעודת הזהות שלו. טענות התובע בכתב התביעה המתוקן : לטענת התובע, הוא הלווה לנתבע במזומן סך של 95,000 €, אשר כנגדם נתן לו הנתבע את הסך של 110,000 € ב"שני שיקים"- סעיף 5 לכתב התביעה המתוקן. הנתבע מסר לתובע 2 שיקים, אשר נמשכו מחשבון הבנק של אח הנתבעת- בת זוגו של הנתבע בגרמניה, ואשר הוסבו לתובע על ידי הנתבע. שיק אחד ע"ס 60,000 €, ושיק נוסף ע"ס 50,000 €. מדובר בשיקים שלא נרשם בהם מועד פירעון נקוב. עוד טען התובע, כי סוכם שיציג את השיקים לפירעון רק לאחר 1.2.04. מוצאת לנכון להדגיש כי התובע לא ציין בכתב תביעתו את תאריך מסירת ההלוואה -סעיף 3 לכתב התביעה . התובע צירף העתק מ"אישור הקבלה", ללא תאריך, מודפס, עם פרטי ההלוואה, חתום ע"י הנתבע (להלן: "מסמך הקבלה"), וכן העתק השיקים המשוכים על בנק בגרמניה באישורו של נוטריון (להלן: "השיקים"). מסמך הקבלה אשר צורף כניספח ב-3 לתביעה: מסמך זה צורף כמסמך מודפס שאינו נושא תאריך. במסמך הקבלה נרשם כדלקמן: "אני החתום מטה X מרדכי (סטפן) ת.ז. X מרחוב X . מאשר בזאת קבלה במזומן סך של 95,000 (תשעים וחמש אלף) יורו ממר פסחוביץ ראובן בתמורה וכנגד המחאות מס' - 0000007062155 ומס' - 0000007062156, בסכום כולל של 110,000 (מאה ועשר אלף) יורו משוך מחשבון מס 2142806 מבנק BANKHAUS REUSCHEL & CO. MUNCHEN המוסבות בחתימת ידי ומהוות ערבות לפרעון ההמחאות. כמו כן מוסכם כי ההמחאות לא יופקדו לפרעון לפני תאריך 01.02.2004". לטענת התובע, ביום 17.2.04 הוא הציג את השיק הראשון לפירעון בסניף בנק בגרמניה, אולם השיק סורב ע"י הבנק, באין פירעון, והוחזר לתובע מהסיבה "המחאה זו הוצגה ביום 17.2.04 ולא שולמה" (סעיף 7 לכתב התביעה). לטענתו, נוכח תשובת הבנק, לא הציג את השיק השני, ובלית ברירה הגישו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בישראל. בכתב התביעה המתוקן נקב התובע בסכום התביעה - 828.786 ₪ - סעיף 9 לכתב התביעה. טענות הנתבע בכתב הגנתו : התביעה נפתחה בהליך של ביצוע שיקים בהוצל"פ, שיקים שנמשכו בגרמניה על בנק גרמני וחוללו בגרמניה. עילת התביעה הינה עילה שטרית שנוצרה בגרמניה, ואשר החוק החל עליה הוא החוק של הרפובליקה הפדרלית הגרמנית. לפי חוק זה לא ניתן לתבוע "מסב", אלא יש לתבוע את ה"מושך", שבמקרה דנן אינו צד לתביעה. על מנת לבסס עילת תביעה בעילה שטרית בהתייחס לצ'קים המשוכים על בנק בגרמניה כנגד הנתבע כמסב היה על התובע להראות בחוות דעת מומחה לחוק הגרמני, כי לתובע יש עילה כנגד הנתבע. התובע נמנע מהמצאת חוות דעת של מומחה לחוק הגרמני. הנתבע הכחיש לחלוטין את האמור בכתב התביעה. לטענת הנתבע, לא בוצעה כל עסקת הלוואה. הוא לא קיבל הלוואה , לא נתן שיקים לתובע. לטענתו, המסמכים שצירף התובע "מפוברקים" ומזוייפים. בנוסף טען הנתבע, כי לא היה זקוק להלוואה וכי התובע נוכל, זייפן ורמאי. כן ציין הנתבע, כי מספר שנים קודם לכן הוצג בפניו התובע כמי שיש לו קשרים רציניים ומהלכים בממשלת רומניה, וכמי שמסוגל לטפל בהשגת דרכון רומני לנתבע ולבת זוגו - הנתבעת, שהינם ילידי רומניה. לטענתו, באותה עת לא הכיר את התובע, הוא התרשם ממנו, הזמינו לביתו, ארח אותו בביתו, ולא אחת אף חתם לבקשתו על מסמכים שונים ויפוי כוח נוטריוני שהיו דרושים לו (לדברי הנתבע), לצורך הוצאת דרכון רומני לנתבעים. לטענת הנתבע, עד היום לא הונפק להם דרכון רומני. יצויין, כי לאחר שהתובע הגיש בקשה לביצוע שטר בלשכת ההוצאה לפועל, הגישו הנתבעים תלונה במשטרת ישראל, בטענה כי חתימותיהם על המסמכים השונים זוייפו. תלונה זו כוללת גם את חתימות ההסב של הנתבע על שיקים אלה וכן את חתימתו על מסמך הקבלה. המשטרה חקרה ובין היתר ערכה בדיקה של מומחה להשוואת כתבי יד ממחלקת זיהוי פלילי של המשטרה (להלן: "מז"פ"), מר יצחק בן שמש, ונמצא כי מדובר בחתימות אותנטיות של הנתבע, הן על מסמך הקבלה והן על השיקים. להלן תמצית טענות הצדדים כפי שעלו מכתבי הטענות בת.א. 67295/06( כתב התביעה הוגש ביום 4.12.2006 לתשלום הסך של 1,228,860 ₪) וכן עתירה להורות לנתבעת לרשום הערת אזהרה על שם התובע על דירתה טענות התובע : לטענת התובע, הוא הלווה לנתבעת במזומן סך של 180,000 €. שוב נמנע התובעמלציין בכתב תביעתו את תאריך מתן ההלוואה. לטענתו, הוסכם כי פירעון ההלוואה יתבצע בארבעה תשלומים שווים בסך של 45,000 €, כל אחד, ובמועדים הבאים: 20.7.06, 20.8.06, 20.9.06 ו- 20.10.06. עוד הוסכם כי, החזר ההלוואה יהא צמוד לריבית בשיעור של 11% לשנה, ויהיה לפי השער הבנקאי הגבוה של היורו בבנק לאומי, נכון למועד הפירעון של כל תשלום. הוסיף התובע כי להבטחת החזר ההלוואה, המציאה הנתבעת שתי בטוחות. האחת, 4 שטרי חוב, אשר הופקדו אצלו, בחתימת ידה של הנתבעת; והשניה, הסכמה לרישום הערת אזהרה על שמו בספרי המקרקעין בטאבו, על דירתה של הנתבעת בת"א. התובע צירף העתק מאישור קבלת הלוואה חתום ע"י הנתבעת (להלן: "אישור קבלת הלוואה", בו נכתב כדלקמן: "אני החתומה מטה X מגדה מדי ת.ז. X מרח' X. מאשרת בזאת כי היום ה- 20/08/04 קבלתי 180,000 (מאה שמונים אלף) יורו, במזומן ממר פסחוביץ ראובן. חתימת ידי על אישור זה מאשרת את קבלת הכסף. כנגד הלוואה זו אני מפקידה בידיו של מר ראובן פסחוביץ 4 שטרות, מס' 409681-4 חתומים על ידי להפקדה לפרעון בבנק לאומי חשבון 14525/29 סניף פייבל 839. כמו כן אני נותנת בזאת את הסכמתי שמר פסחוביץ ראובן ירשום הערת אזהרה על הבית שבבעלותי ברח' הרב עמיאל 31 הידוע כגוש 6212 חלקה 149 תת חלקה 15. מוסכם כי החזר ההלוואה תהיה בשיעור ריבית של 11% (אחד עשר אחוזים) לשנה. ההלוואה תוחזר בארבעה חלקים (ארבעים וחמש אלף יורו) בשקלים לפי השער הבנקאי הגבוה של היורו בבנק לאומי, ליום הפירעון, הכוללת את הקרן והריבית של כל פירעון, מוסכם כי זמני פירעון ההלוואה יהיו כדלקמן הראשון בתאריך 20/7/06 השני בתאריך 20/8/06 השלישי בתאריך 20/9/06 הרביעי בתאריך 20/10/06. כמו כן מוסכם שבאים ארצה אוכל להקדים את מועד הפירעון על ידי הודעה מראש של 30 יום למר פסחוביץ ראובן". עוד טען התובע, כי בין הנתבעים נערכה ערבות הדדית, לפיה הנתבע ערב לנתבעת לסילוק חובה של הנתבעת, ולהיפך, כלפי התובע. התובע צירף העתק מהערבות ההדדית חתום ע"י הנתבעים (להלן: "הערבות ההדדית"). יודגש כי כתב הערבות ההדדית לא נחתם במועד מתן ההלוואה לנתבעת לשיטתו של התובע אלא ב-29.2.2004 חצי שנה קודם לכן. עוד עולה התהייה - אם למועד הבקשה לביצוע שיקים שהגיש התובע נגד הנתבע אחז גם בכתב ערבות הדדית על פיו ערבה הנתבעת לנתבע - הכיצד לא תבע גם אותה כערבה במסגרת התביעה השטרית?- הראשונה לעיל? עוד יודגש כי כתב הערבות ההדדית הוא מסמך מודפס שלכאורה נוסח משפטית , אלא שהגם שהוא נוקב בפרטים המזהים של הנתבעים, אינו נוקב במספר תעודת הזהות של התובע , שנכון להרגע נותר תעלומה בעיני. לטענת התובע, בהגיע מועד פירעון השטר הראשון, הפקיד את השטר. אך, השטר חולל ע"י הבנק באין פירעון, והוחזר לתובע מהסיבה "החשבון נסגר". כמו כן, הפקיד את שלושת השטרות הנוספים, שגם הם חוללו באין פירעון ע"י הבנק והוחזרו לתובע, מהסיבה "אין כיסוי מספיק". התובע צירף העתק של ארבעת שטרי החוב (להלן: "שטרי החוב"). מוצאת לנכון להעיר כבר עתה כי בחינת ציר הזמנים בשתי התביעות מעלה תהייה לאמור - מחד טוען התובע כי בינואר 2004 סורבו צ'קים משוכים על בנק בגרמניה שנתן לו הנתבע - בן זוגה של הנתבעת בתיק האחר לפרעון הלוואה שקיבל לטענת התובע ממנו . סכומי הצ'קים 110,000 יורו, ומצד שני למרות זאת , נתן לכאורה לנתבעת הלוואה בסכום של 180,000 יורו לאחר ועם חלוף כ-7 חודשים שההלוואה שנתן לבן זוגה לא נפרעה כאמור , והכל תוך שימת דגש על הערבות ההדדית הנטענת של שני החייבים. עוד אעיר כי בהחלט לא נסתר מעיני כי בנסיבות בהן אין הנתבע הבעלים של החשבון בגרמניה עליו נמשכו הצ'קים בתביעה הראשונה הרי שלא הייתה כל דרך לנתבע לדעת כי הם הוצגו לפרעון או כי סורבו על ידי הבנק בגרמניה , לא כל שכן כי התובע מייחס לו , לנתבע חבות בגינם- הכל עד לקבלת הבקשה לביצוע שטרות. טענות הנתבעים בתיק השני : הנתבעת מכחישה לחלוטין את גירסת התובע. לטענת הנתבעת, מעולם לא פנתה לתובע בבקשה למתן הלוואה, והתובע מעולם לא נתן לה הלוואה. בנוסף, מעולם לא העמידה כל בטחונות להלוואה, משום שמעולם לא נטלה כל הלוואה מהתובע. לטענת הנתבעים , המסמכים שצירף התובע, אישור קבלת הלוואה, ערבות הדדית ושטרי החוב, אינם אותנטים חתימתם עליהם זוייפה ע"י התובע או מי מטעמו. כמו כן, מעולם לא הסכימה לרשום הערת אזהרה לטובת התובע על הדירה שבבעלותה. הנתבעת הוסיפה, כי התובע הינו נוכל ידוע המוכר היטב למשטרת ישראל, והדברים נודעו לנתבעים כאשר התלוננו על התובע במשטרה, לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ. עוד ציינה הנתבעת, כי הקשר בין התובע לנתבעים החל בשנת 2002. התובע התקשר לביתה, והציג עצמו כחבר טוב של אחיה שנפטר, זמן קצר לפני כן, בגרמניה. התובע התיידד עימם, ובהדרגה הפך לבן בית בביתם. הנתבעת ציינה, כי לא חשדו בתובע, הסובל מנכות בגפיו התחתונות, כי הוא מנסה להוליך אותם שולל. זאת ועוד, לטענת הנתבעת, במהלך שנת 2004 הוציא ממנה התובע במרמה, סכום של 110,000 €. לטענתה, התובע טען בפניה כי הוא מטפל בגביית כספים המגיעים לעיזבון אחיה בגרמניה וכי הסכומים הנ"ל מיועדים לעו"ד המטפל בנושא בגרמניה. הנתבעת צרפה לתצהירה מסמכים בנקאיים מהם ניתן ללמוד כי במועדים אלו אכן הוצא סכום של 110,000 € מחשבונה, ביום 9.2.04 סך 60,000 €, וביום 24.2.04 סך 50,000 € (ראה נספח ב-1 וב-2 לתצהירה). עוד טענה הנתבעת, כי התובע אמר לה ולנתבע שהוא יכול להוציא עבורם ועבור בני משפחתם, דרכונים של ממשלת רומניה, ולצורך זה החתים את הנתבעים על ייפוי כוח נוטריוניים . לטענת הנתבעת, זמן קצר לאחר שהתובע הוציא במרמה מהנתבעים את הסך של 110,000 €, נעלם התובע מחייהם של הנתבעים וניתק כל קשר עימם, וכל ניסיונות הנתבעים ליצור עימו קשר, עלו בתוהו. הנתבע , גם הוא התגונן בתביעה השניה והכחיש כל חתימת ערבות לזוגתו על פי כתב הערבות ההדדית. לגירסתו , לאחר שהצליח התובע להוציא בכחש מהנתבעים יפוי כח הכולל את חתימותיהם וסך של 110,000 יורו מהנתבעת נעלם לחלוטין מחייהם. תצהירי עדות ראשית שהוגשו מטעם הצדדים: תצהיר עדות ראשית מטעם התובע בת.א. 26229/06 ובת.א. 67295/06 התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מאוחד לשני התיקים, במסגרתו הצהיר בין השאר, כי היכרותו עם הנתבע, החלה עוד בשנת 2002, כאשר בת זוגו, הנתבעת, פנתה אליו בבקשה שילווה לה כספים. מאז נוצרו בינו לבין הנתבע והנתבעת יחסי ידידות. במהלך תקופת היכרות התובע עם הנתבעים הסכים לגירסתו ליתן להם , לבקשתם, מספר הלוואות כספיות בסכומים מצטברים של מאות אלפי יורו (אעיר כי התובע לא צירף אסמכתאות לטענתו זו ). לטענת התובע, במהלך שנת 2003 פנה אליו הנתבע בבקשה לקבל הלוואה כספית. לטענתו, נזקק הנתבע למועד הרלוונטי בדחיפות לסכום כסף משמעותי, על מנת לסייע במימון טיפולים רפואיים בחו"ל לבנו. לגרסתו, טען הנתבע, כי בשל הצורך הדחוף בכספים למימון הטיפולים להם נזקק בנו ובשל רמת המחירים הנמוכה ששררה באותה התקופה בשוק הנדל"ן, הוא לא רצה או שלא יכול היה לגייס את הכספים מתמורת מכירת נכסים שבבעלותו. על רקע זה, טען התובע, לנוכח מצוקתו הניכרת של הנתבע, הסכים התובע להלוות לנתבע סכום של של 95,000 €. עוד הצהיר התובע, כי העובדה שהנתבעים החזירו לו בעבר כספים שלוו ממנו, בעסקאות הלוואה שקדמו להלוואה בתיקים דנן, חיזקה את אמונתו וביטחונו כי כספי ההלוואה יוחזרו ללא כל בעיות. לגרסת התובע, עסקת ההלוואה לנתבע, נעשתה בכל שלביה בתחומי מדינת ישראל, ולכן יש להחיל את הדין הישראלי על הסכם ההלוואה. כן טען התובע, כי כאשר פנה אל הנתבע בדרישה להשבת הכספים בהתאם לתנאי ההלוואה, טען הנתבע כי הוא נתון בקשיי נזילות מזומנים, וכי אין בידו להחזיר, בשלב זה, את סכום החוב המוסכם. זאת בין היתר, לטענתו, מאחר ומימון הטיפולים בבנו החולה גבה ממנו משאבים כספיים רבים והביאו באופן זמני, לטענתו, לחסרון כיס. בנוסף הצהיר התובע, כי בינו לבין הנתבעים, נערכו עסקאות הלוואה נוספות, בין השנים 2002-2004. לטענתו, במהלך שנת 2002, הלווה לנתבעת לבקשתה סכום של 10,000$ - הלוואה זו הוחזרה במלואה בתוך פרק זמן קצר. בנוסף, לטענתו במהלך חודש מאי 2002, נתן לנתבעים הלוואה נוספת בסך 90,000 €, שהוחזרה לו על ידי הנתבעים במהלך שנת 2003 ה בצירוף ריבית מוסכמת, בסך 105,000 €. (התובע לא הציג אסמכתאות להלאוות הנטענות ולפרעונן). לטענת התובע, במהלך שנת 2004 הלווה לנתבעת סכום כסף נוסף בסך 180,000 €, אותו מסר לה במזומן, בהסתמך על טענת הנתבעת, כך לגרסתו, כי הלוואה זו נועדה לסייע לביתה, אשר נקלעה לקשיים כלכליים. הנתבע צירף את הסכם ההלוואה וציין שהוא מיום 30.8.04(יוער כי ההסכם שצירף אינו נושא תאריך, אלא שבגוף ההסכם צויין התאריך 20.8.04 - "מאשרת בזאת כי היום ה- 20/08/04 קבלתי 180,000 יורו... "). עוד הצהיר התובע, כי עפ"י דרישתו, מסרו לו הנתבעים כתב ערבות הדדית, אשר נערך על ידם ונחתם בתחתימתם, בגידרו התחייבו הנתבעים להיות ערבים האחד להתחייבויות משנהו. כן הצהיר התובע, כי עפ"י דרישתו, בני הזוג הציגו לו אישורי חתימה מאושרים ע"י נוטריון, עו"ד משה לברן, מיום 16.6.03, לצורך אימות חתימתם, בעברית ובלועזית. לטענתו, אישורי חתימה אלה נמסרו לו במהלך שנת 2003 (ראה סעיף 21 לתצהיר וכן נספחים ט ו-י' לתצהיר). עוד, הצהיר התובע, כי לא התחייב להוציא עבור הנתבע דרכון רומני, וכי לא היה מעורב בהוצאת כספים מהנתבעת. כן הצהיר, כי מעולם לא הוסגר לשוויץ. לבסוף ציין התובע, כי בעבר היה אדם אמיד ביותר, ברבות השנים הלך רכושו והתדלדל, אך עדיין נותר לו ממון לא מועט. לגרסת התובע, את עיקר כספיו הקפיד להחזיק בכספות, ולשם כך, שכר מספר כספות בבנקים בארץ ובחו"ל ונהג להפקיד בהם כספים ודברי ערך. תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע בת.א. 26229/06 הנתבע חזר על טענותיו ובין היתר הצהיר כי מעולם לא קיבל מהתובע כל הלוואה. כמו כן, הצהיר הנתבע כי התובע מסר ללשכת ההוצל"פ מספרי תעודות זהות שגויים שלו. על ייפוי הכוח שהוא נתן לבא כןחן מופיע מספר ת.ז. אחד, ובבקשה לביצוע שיקים שהוגשה ללשכת ההוצל"פ מודפס מספר ת.ז. שונה. שני אלה אינם מספרי ת.ז. של התובע. בנוסף הצהיר הנתבע, כי מסמך הקבלה אותו צירף התובע, אינו נושא תאריך. תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת בת.א. 67295/06 הנתבעת הצהירה בין השאר כי הקשר בין הנתבעים לתובע החל בשנת 2002, כאשר התובע התקשר אליה והציג עצמו כחבר טוב של אחיה מגרמניה שנפטר זמן קצר קודם לכן. מספר ימים אח"כ התקשר התובע שוב וביקש להיפגש עימה. לגרסת הנתבעת, היא נענתה לבקשתו ונפגשה עם התובע יחד עם בן זוגה הנתבע. לטענתה, הציג עצמו התובע כ"איש העולם הגדול", סיפר שבבעלותו וילה במושב עולש ונכסים רבים בארץ ובחו"ל, וכך בהדרגה הפך התובע לבן בית בביתם תוך ניצול תמימותם של הנתבעים והאמון שנתנו בו. עוד הצהירה הנתבעת, כי התובע סיפר לה שהוא בעל קשרים רבים ברומניה והוא יכול להוציא עבורה ועבור כל בני המשפחה דרכון רומני. לטענתה, לאחר שהם הביעו עניין בכך ,הם ניגשו לנוטריון, עו"ד מנחם עמיעד, וחתמו בפניו על ייפוי הכוח, ביום 9.6.04 (ראה ס' ח' לתצהיר וכן נספח א' לתצהיר). הנתבעת מציינת כי בדיעבד נתברר להם כי יפויי הכוח היו מיועדים לצורך קבלת דוגמת החתימה שלהם. בנוסף הצהירה הנתבעת, כי התובע הוציא ממנה במרמה, 110,000 €. לטענתה, סיפר לה התובע שהוא מנהל תביעה בשם עזבונו של אחיה ז"ל, סכום התביעה היה לטענתו 600,000 €, ובאמתלא של תשלום שכ"ט לעוה"ד המטפל בתיק בגרמניה, ביקש התובע סכום מזומן של 60,000 €. זמן מה לאחר מכן ביקש ממנה התובע סכום נוסף של 50,000 €, עבור תשלום לעו"ד נוסף, אשר לדבריו טיפל גם הוא בעיזבון אחיה בגרמניה. עוד הצהירה הנתבעת כי חתמה, לבקשת התובע, על ייפוי כוח נוסף, שבו אמור היה התובע להשתמש לצורך טיפול ברכוש שהשאירה משפחת בעלה ברומניה. כן הצהירה הנתבעת, כי זמן קצר לאחר מסירת הסכום השני, התקשרה לביתו של התובע במושב עולש, אולם לא הייתה תשובה, וכל הנסיונות להשיגו עלו בתוהו. כך לטענתה התברר להם לנתבעים , כי נפלו קרבן למעשה הונאה. תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע בת.א. 67295/06 על פי תצהירו של הנתבע , כל המסמכים בכתב התביעה עליהם נחזית להיות חתימתו, אינם מסמכים אוטנטיים וחתימתו עליהם זוייפה. כן הצהיר, כי הנתבעת, בת זוגו, מעולם לא נטלה מהתובע הלוואה וממילא לא נתנה לו כל בטחונות להחזר ההלוואה, ואף הוא הנתבע, מעולם לא ערב להחזר הלוואה כאמור. הנתבע התייחס לטענות התובע בתצהירו, וטען כי לבנו ז"ל שנפטר בשנת 2004 היה ביטוח בריאות מקיף ששילם את כל הוצאותיו (הנתבע צירף אישורים לתמיכה בטענתו זו), לפיכך, מעולם לא נזקק בנו לכסף למימון הטיפולים הרפואיים. ויתרה מכך, בנו מעולם לא פנה אליו בנושא, והנתבע מעולם לא פנה אל התובע בבקשה לקבלת הלוואה. יתרה מזו, הצהיר הנתבע, כי הוא אדם אמיד בעל נכסים וכי לא נזקק להלוואות, במשך השנים רכש לילדיו דירות מגורים ואף סייע כספית לילדיו בכל צרכיהם. תצהיר עדות ראשית מטעם יעל סלע, ביתו של הנתבע בת.א. 67295/06 גב' סלע הצהירה כי היא מכירה היטב את מצבו הפיננסי של אביה (הנתבע), כי הוא איש אמיד, ובמהלך השנים רכש לילדיו דירות מגורים ודאג לכל צרכיהם. כמו כן, הצהירה, כי הטענה לפיה אביה, נזקק להלוואות, היא שקרית, ואף לא נזקק להלוואות בכדי לממן את טיפוליו הרפואיים של אחיה המנוח. גב' סלע הצהירה כי לאחיה היה ביטוח בריאות אשר נשא בכל הוצאות טיפוליו הרפואיים. תצהיר עדות ראשית מטעם רותי בר, ביתה של הנתבעת בת.א. 67295/06 גב' בר הצהירה כי הכירה את התובע, כידיד של אמא ובן זוגה,- הנתבע. היא שמעה מאמה כי התובע היה חבר קרוב של אחיה של האם שנפטר, וכי הוא מטפל בעזבון המנוח בגרמניה. עוד הצהירה גב' בר, כי התובע הציג עצמו בפניהם, כמי שיש לו קשרים עמוקים בממסד הרומני ואמר להם כי הוא יכול לפעול לכך שיקבלו דרכונים של ממשלת רומניה. לצורך זה היא ובעלה חתמו על ייפוי כוח נוטריוני שהוכן עבורם. בנוסף הצהירה גב' בר, כי לאחר שהתובע ניתק את הקשר עם אימה ועם בן זוגה, הנתבע, נודע לה כי התובע הוציא במרמה מאמה, סכום של 110,000 €. לבסוף הצהירה, כי אמה מעולם לא נזקקה להלוואה, היא תמיד הייתה אישה עצמאית שכילכלה את עצמה ומצבה הפיננסי היה טוב. כמו כן,העידה כי אמה לא נזקקה להלוואה על מנת לתמוך בה כלכלית. חוו"ד שהוגשו בתיקים המחלוקת בין הצדדים, עיקרה, בנושא הזיוף הנטען ע"י הנתבעים של חתימות ההיסב על שיקים, וכתב יד וחתימות הנתבעים על מסמכים אשר שלטענת התובע נחתמו על ידם. לפיכך, הגישו הצדדים כל אחד מטעמו חוות דעת של מומחים בתחום הגרפולוגיה וכתב היד לבדיקת החתימות שנחזות להיות של הנתבעים על המסמכים והשטרות, לעניין טענת הזיוף לכאורה. התובע הגיש מטעמו חוות דעת מומחה של הגרפולוג, מר יצחק חגג, בתביעתו כנגד הנתבע. בחוות דעתו, קבע מר חגג בדרגת סבירות גבוהה, כי החתימות המופיעות על גבי 2 השיקים כחתימות היסב ועל גבי מסמך הקבלה, אינן מזויפות. כן הגיש התובע, חוות דעת מומחה של הגרפולוגית המשפטית, גב' פנינה אריאלי, בתביעתו כנגד הנתבעת והנתבע (חוו"ד זו הוגשה בשלושה חלקים שונים). בחוות דעתה, קבעה גב' אריאלי כי החתימות השנויות במחלוקת אינן מזוייפות. בנוסף, תמך התובע את גרסתו גם בתוצאות בדיקת מומחה מז"פ להשוואת כתב יד, מר יצחק בן שמש, לפיה, נמצא כי מדובר בחתימות אותנטיות של הנתבעים. הנתבעים הגישו מטעמם חוות דעת מומחה נגדית של הגרפולוגית, גב' אורה כבירי. בחוות דעתה, קבעה גב' כבירי בדרגת סבירות גבוהה כי חתימות הנתבעים על המסמכים השונים זויפו. הצדדים התייחסו בסיכומים לחוות הדעת שהוגשו מטעמם, ולהלן עיקרי הדברים: טענות התובע לעניין חוו"ד: חוו"ד לעניין חתימות הנתבע על 2 השיקים ועל מסמך הקבלה: המומחה חגג בחן ובדק את החתימות המקוריות שבמחלוקת, לצד דוגמאות חתימה להשוואה מהתקופה הרלוונטית והסמוכה למועד מתן החתימות שבמחלוקת. בחוות הדעת פרט מר חגג את קווי הדמיון והתכונות המשותפות שבין החתימות שבמחלוקת לבין הדוגמאות שהיו בפניו. כמו כן, ביחס לשטף הכתיבה של הנתבע, העיד מר חגג כי התכונות זהות ואינן "טבעיות", תוך שהצביע עליהן בחתימות שבמחלוקת, המצויות גם בחתימות להשוואה (פרוטוקול מיום 8.1.09, עמ' 13 ש' 1). באשר לבדיקת מז"פ, העיד מר בן שמש כי הוא בעל ניסיון רב בהשוואת חתימות וכתב יד. לטענת התובע, מסקנתו של בן שמש היתה חד משמעית - כי החתימות אינן מזוייפות. כמו כן, הצביע החוקר בן שמש על תכונות ש"זייפן" לא ישים לב אליהן ושמצויות בחתימות שבמחלוקת ובחתימות להשוואה. בנוסף, בדק מר בן שמש, את כל המסמכים השנויים במחלוקת ואף הציג בפני בית המשפט טבלת עזר בה סימן "היכן נמצא כיסוי לחלקי האותיות או לאותיות שבדוגמא (פרוטוקול מיום 24.9.09, עמ' 13, ש' 11). מר בן שמש אף השיב לשאלות בית המשפט כי הוא יכול לקבוע בוודאות כי אין מדובר בכתב ידו של התובע בחתימות השונויות במחלוקת (פרוטוקול מיום 28.12.09, עמ' 5 ש' 24, עמ' 6 ש' 1-8). התובע ציין בסיכומיו, כי הפסיקה העניקה מעמד מיוחד לבדיקת מז"פ והפנה לע"א 2013/03 סלימאן עאסי נ' ועדת הבחירות לכפר ברא, עמ' 4. כן טען כי מומחה זה הינו עד ניטראלי, אשר לא נשכר ע"י מי מהצדדים ויש להעניק לעדותו עדיפות ומשקל רב . באשר לחוות דעתה של גב' כבירי, מטעם הנתבעים, העלה התובע טענות לחוסר מקצועיותה ומהימנותה. התובע הציג פסקי דין שהובאו בפני בית המשפט הנוגעים לחוות דעת שהגישה לבתי משפט שונים בתיקים שונים, מהם עולה כי שופטים רבים כבר קבעו שאין לתת כל משקל לחוות דעתה של גב' כבירי. זאת ועוד, גב' כבירי אישרה בחקירתה הנגדית כי לצורך חוו"ד בקשר לחתימות הנתבע, ראתה רק צילומים של דוגמאות חתימה של הנתבע ולא את המקור (פרוטוקול מיום 8.6.10, עמ' 27 ש' 30-31, עמ' 28 ש' 1). (אעיר כי גב' כבירי נשאלה בעניין זה ע"י ביהמ"ש ואף השיבה - ראה פרוטוקול דיון מיום 8.6.10, עמ' 28 ש' 6-12: ש. מפנה אותך לחוו"ד מיום 9.3 בחנת דרכון מקורי ושיקים מקוריים. ת. הדרכון הוצא ב-99. נכון שזה מתקרב לתקופה הרלוונטית. ש. למה היית צריכה את הצילומים. ת. כי הייתי צריכה הרבה חומר. התייחסתי לצילומים כי הם בנוסף למקור. אני לא אומרת שיש לצילומים משקל, זה עוד משהו. ש. איזה משקל מתוך ה- 100% הענקת לחתימות על פי הצילומים. ת. היות והיה לי המקור ויכולתי לראות את המבנה והלחץ, אז בצילומים רק בחנתי את המבנה"). בנוסף, טען התובע, כי לגב' כבירי אין כלל את הציוד המתאים לבדיקה הנדרשת מבעל מקצוע בתחום, כיתר המומחים. לתמיכה בטענתו צירף מספר פסקי דין בהם דחו בתי המשפט את חוות דעתה של גב' כבירי, בין היתר, משום הציוד הנחות שיש לה. עוד טען כי יש לדחות את מסקנותיה של הגב' כבירי, באשר התמקדה בשאלה האם קיימים הבדלים בין החתימות של הנתבע ובין החתימות שבמחלוקת. המומחים השונים הסבירו כי מדובר במתודה שגויה, כיון שישנם הבדלים בין חתימותיו האותנטיות של כל אדם בפני עצמו. חוו"ד לעניין חתימות הנתבעת על 4 שטרי חוב ועל אישור קבלת ההלוואה באשר לחוות הדעת של גב' אריאלי, ציין התובע כי לגב' אריאלי ניסיון רב בהשוואת כתבי יד, והיא מוכרת בארץ ובעולם כמומחית בתחום ואף נתנה הרצאות בפני פורמים שונים. לטענת התובע, במהלך חקירתה הנגדית, גב' אריאלי כמעט ולא נשאלה על מסקנותיה בנוגע לחתימת הנתבעת, ולאותן שאלות שכן נשאלה, השיבה באופן ענייני ומשכנע, תוך התייחסות לטווח הווריאציות של הנתבעת בחתימותיה (פרוטוקול מיום 27.5.10, עמ' 20 ש' 19). כמו כן, הצהירה גב' אריאלי כי "בבדיקת זיוף יש יותר לתת משקל לחתימות אקראיות", וכך עשתה גם במקרה שלפנינו (פרוטוקול מיום 27.5.10, עמ' 21, ש' 6-10). באשר לבדיקת מז"פ, ציין התובע כי מר בן שמש התייחס לאלמנטים רבים משותפים המופיעים הן בחתימות שבמחלוקת והן בחתימות להשוואה של הנתבעת, והצהיר כי לכל האותיות יש כיסוי מאד יפה (פרוטוקול מיום 24.9.09, עמ' 12 ש' 4), ואף העיד כי זייפן לא היה שם לב לתכונות רבות משותפות המופיעות בחתימות שבמחלוקת ובחתימות להשוואה (פרוטוקול מיום 24.9.09, עמ' 12 ש' 13-21). בהתייחס לחוות דעתה של הגב' כבירי, טען התובע כי היא כלל לא נתנה חוות דעת בנוגע לחתימת הנתבעת על אישור קבלת ההלוואה, מסמך העומד במרכז המחלוקת בין הצדדים. לכן יש לקבוע כי מדובר בחתימה אותנטית ולא בזיוף. גב' כבירי נשאלה בחקירתה הנגדית בנוגע למסמכים שנבדקו בחוות דעתה, והשיבה כי מה שלא בדקה - אינו מופיע בחוות הדעת (פרוטוקול מיום 8.6.10, עמ' 26 ש' 5-9) (הערה - גב' כבירי השיבה כי מדובר בטעות סופר, וכי בסיכום חוו"ד, השתמשה בלשון רבים, והתכוונה לשניהם, גם לנתבע וגם לנתבעת: "התייחסתי בלשון רבים לשניהם, נכון שלא כתבתי מגדה אחרי לשון הרבים בשורה אחרונה, אבל מבינים זאת מאחר ולא ניתן להתייחס לאדם אחד בלשון רבים"). חוו"ד לעניין חתימות הנתבעים על הסכם הערבות ההדדית מר בן שמש התייחס בחקירתו הנגדית באופן מפורש לחתימתה של הנתבעת על מסמך הערבות (פרוטוקול מיום 24.9.09, עמ' 11 ש' 18-29, ע' 12 ש' 1-8), ובחקירתו הנגדית פרט בהרחבה גם את מסקנתו, לפיה הנתבע חתם על גבי כתב הערבות ואין מדובר בזיוף (פרוטוקול מיום 24.9.09, עמ' 12 ש' 24-26, עמ' 14 ש' 12-14). טענות הנתבעים לעניין חוו"ד: באשר לחוות הדעת של מר חגג, לטענת הנתבעים, החתימות שבמחלוקת המתיימרות להיות חתימות הנתבע על השיקים הינן בלטינית, אלא שבפני מר חגג לא היו (כמו גם בפני העד בן שמש) דוגמאות חתימה בלטינית של הנתבע, חתימות שהיו חיוניות לצורך השוואה, ומר חגג גם לא ביקש דוגמאות כאלה (פרוטוקול מיום 8.1.09 עמ' 12 ש' 4 ואילך), הכיצד יכול מר חגג לקבוע כי החתימות הינן אמיתיות, באם לא היו לו דוגמאות חתימה לשם השוואה, ומדוע לא טרח וביקש מהנתבע שיופיע בפניו ויתן דוגמאות חתימה. מר חגג תירץ את מחדלו בהשגת חתימות עדכניות, ואמר: "לא ביקשתי... חתימות שבמחלוקת שאני כתבתי כולן 2001, כך אמרו לי. לכן בקשתי דוגמאות חתימה שתהיינה כמה שיותר סמוכות לתאריכים שאמרו לי של החתימות שבמחלוקת" (אעיר כי, בפועל נוכחתי כי בפני המומחה כן היו חתימות לטיניות מקוריות להשוואה- בייפוי כוח נוטריוני). באשר לחוות הדעת של גב' אריאלי, לטענת הנתבעים, מדובר ב"מומחית" שמומחיותה קטנה מאד בענף הגרפולוגיה, הכשרתה מתמצית ב-4 ימי השתלמות "מרוכזים". גב' אריאלי סתרה את שאמר מר חגג באותו עניין ממש, וכאשר נשאלה למשל מדוע היא טוענת כי בחתימותיו של הנתבע על הסכם הערבות ההדדית "קיים שטף כתיבה ספונטני", בעוד מר חגג קבע כי "ניכרים בהם סימני הססנות, חוסר שטף קוי לרוב", היא השיבה כי "לכל אחד סמנטיקה משלו. אני לא יכולה להיכנס לסמנטיקה של מר חגג, אני אחראית על מה שאני כתבתי. אין לי הסבר למה שהוא כתב..." (פרוטוקול מיום 27.5.10, עמ' 18 ש' 25). אלא שבפועל המומחים מטעם התובע מצאו כל אחד ממצאים שסותרים את ממצאי רעהו למרות המסקנה התומכת בתביעה כאמור. כמו כן, באשר לרצינות חוות דעתה, העידה גב' אריאלי בעצמה על בדיקה שטחית, כי "לא נכנסתי לבדוק ממה זה נגרם... לא ייחסתי לזה מספיק משמעות מבחינת החומר שנבדק על ידי..." (פרוטוקול מיום 27.5.11, עמ' 18 ש' 12), בנוסף, כאשר גב' אריאלי הופנתה לעדותו מר חגג כי "אין דבר כזה 100% בחתימות", ואצלה כן, ונשאלה מי צודק, התחמקה מתשובה ועונה "תשפוט אתה". זאת ועוד, הנתבעים הפנו לעובדת אי אמינותה של גב' אריאלי בבתי משפט אחרים. כן ציינו כי גב' אריאלי בחנה צילומי חתימות ולא חתימות מקור, בנסיבות בהן לא היה לה כל קושי לבדוק את המקור עצמו, הן במשטרה והן במשרדה של גב' כבירי, היא אפילו לא ניסתה לעשות כן. (אעיר, כי גב' אריאלי בדקה בין היתר גם מסמכים מקוריים במפלג ההונאה של המשטרה). באשר לעדותו של מומחה המז"פ, מר בן שמש - זה לא ערך כלל חוות דעת מומחה כנדרש עפ"י החוק. כמו כן, על "עומק" הבדיקה ועל "רצינותה", העיד מר בן שמש "לכן מבחינת המשטרה כדין חשד לזיוף אנו לא מעמיקים... זה לא נערך בצורת חוות דעת מורחבת, כי זה מחייב הרבה יותר השקעה" (פרוטוקול מיום 24.9.09, עמ' 9 ש' 7-10). בנוסף, כאשר מר בן שמש עומת עם העובדה כי גב' כבירי קבעה על יסוד אותם ממצאים דווקא מסקנות הפוכות משלו, התחמק מר בן שמש וסרב מלענות, במקום להתעמת עניינית, אף בחר להשמיץ את גב' כבירי. לפיכך, בנוסף לכך שמר בן שמש העיד כעד רגיל ולא כמומחה, הרי שגם הפעולות וגם ההסברים שלו אינם מעמיקים ואינם מתיישבים עם העובדות, ובכל מקרה אין בהן כדי להביא למסקנה חד משמעית. הנתבעים מציינים, כי תלונתם במשטרה כנגד התובע לעניין זיוף לא נחקרה די הצורך. הממונה על החקירה, רס"מ איתן מנחם, העיד בבית המשפט שהוא שאל את כל השאלות הקשות שהיו צריכות להישאל בחקירתו של התובע, והודה, ראה פרוטוקול מיום 21.7.10, עמ' 67 ש' 2 ואילך: בתיק בוצעה חקירה, התובע פסחוביץ נחקר אודות מסמכים ואודות כספים, נתן תשובות לא מספקות מהיכן הגיעו הכספים, מדוע הכספים לא הועברו בשיקים או העברות בנקאיות, מי רשם את שטרי החוב, אם אני זוכר פעם אחת הוא אמר מלצרית בבית קפה ובעיני התשובות לא מספקות. לכן החלטתי שנדרשת קביעת מז"פ האם הגב' מגדה קופפרפרג חתמה או לא חתמה והוא הדין בהתייחס למרדכי X. כשקבלתי חוו"ד ראשונית (הדגשה שלי - כ.ל.)שהרישומים אכן בכתב ידה וכתב ידו של המתלוננים, לא חשבתי להביא מישהו שדובר רומנית או גרמנית". באשר לחוות הדעת של הגב' כבירי,מצאתי את עדותה אמינה וסדורה, עדותה לא נסתרה והיא הסבירה באופן ממצה את הסימנים מהם למדה שחתימות הנתבעים זוייפו. אמנם, התובע ניסה להכפיש את מקצועיותה, אך מטבע הדברים, כאשר מומחה נותן חוות דעת רבות במשך שנים, קורה ובית משפט זה או אחר מקבל או דוחה ממצאי חוות דעת. הנתבעים צירפו 14 פסקי דין מקשת רחבה של בתי משפט בכל רחבי הארץ ומערכאות שונות, המאמצים את מומחיותה והגינותה של גב' כבירי כגרפולוגית. עוד טענו הנתבעים בסיכומיהם, כי במסגרת החקירה, החרימה המשטרה מסמכים שונים מביתו של התובע, ביניהם, נמצאה חוות דעת מיום 25.4.06 שהוזמנה ע"י התובע עצמו מגרפולוגית מומחית, הגב' דבורה הראל אשר קבלה תשלום שכר טרחתה עבור חוות הדעת (יצוין כי עותק מתיק המשטרה הוצג לבית המשפט, אך נשמטו ממנו מס' מסמכים, וזה אחד מהם). חוות דעת זו לא הוצגה והוסתרה ע"י התובע, והסיבה לכך נעוצה במסקנותיה של גב' הראל: "השוואת החתימות הללו עם החתימות על גבי ההמחאות לביטחון מעלה כי קיימים שינוייים רבים, בעיקר בכל הקשור לאיכויות הקו, למהירות ולשטף הכתיבה ואף לצורתה... ניכרים סימנים העלולים להעיד על זיוף כגון רעידות, שבירות כיוון, הכתיבה אינה קולחת... תופעת השוני נדירה בחתימות אותנטיות... על כן לפחות בתנאים הנוכחים של הבדיקה, אותם אפרט בהמשך, ניתן להניח שהחתימות על גבי ההמחאות לביטחון לא נחתמו ע"י מר X (הנתבע)". (הדגשה שלי - כ.ל.) הנתבעים צירפו את חוות דעתה לסיכומים. בפועל נערכו מספר ישיבות הוכחות. במסגרת חקירות נגדיות, נחקרו המצהירים על תצהיריהם, והמומחים נחקרו על חוות דעתם. לאחר מכן הוגשו סיכומי הצדדים בכתב לתיק. בהתאם להחלטת השופטת ורדינה סימון בדיון מיום 14.5.07, הפקיד התובע ערבות בסך 10,000 ₪ להבטחת החזר הוצאות הנתבעים למקרה שהתביעה תידחה. דיון והכרעה עסקינן בתביעה המתנהלת בין הצדדים במסגרת שני תיקים מאוחדים, בהם עתר התובע לחייב את הנתבעים, להשיב לו הלוואות שהעניק להם לכאורה. לטענת התובע, להבטחת החזר ההלוואות קיבל מהנתבעים מסמכים שונים החתומים על ידם וכן שני שיקים המשוכים על בנק בגרמניה,(לא נתברר בפני חד משמעית על ידי מי ומחשבונו של מי נמשכו) אותם הסב הנתבע לטענת התובע בחתימתו, וארבעה שטרי חוב ישראליים עליהם חתומה הנתבעת. מנגד, לטענת הנתבעים, החתימות המופיעות על פני השטרות והמסמכים השונים, הן מזויפות וכי הם הנתבעים מעולם לא קיבלו הלוואות מהתובע. ההלוואה שניתנה לכאורה לנתבע ע"ס 95,000 € - ת.א. 26229/06 בין התובע לנתבע התגלעה מחלוקת שבעובדה . לטענת התובע במהלך שנת 2003 הלווה לנתבע סכום של 95,000 €, ובתמורה התחייב הנתבע להחזיר לו, לאחר שנה, סכום של 110,000 €, כבטוחה הפקיד הנתבע בידי התובע שני שיקים דחויים שהוסבו על ידו, וכן חתם על הסכם הלוואה המשמש גם כקבלה. לטענתו, ביום 17.2.04 הוא הציג שיק אחד לפירעון, אלא שהבנק הנמשך סירב לפרוע אותו. לגרסת התובע, הוא פנה לנתבע בדרישה להשבת הכספים, והנתבע טען כי הוא נתון בקשיי נזילות מזומנים, וכי אין בידו להחזיר, בשלב זה, את סכום החוב המוסכם. לעומתו, טוען הנתבע, כי מעולם לא קיבל הלוואה מהתובע וכי חתימות ההיסב על גב השיקים זוייפו ואינן חתימותיו. ההלוואה שניתנה לכאורה לנתבעת ע"ס 180,000 € - ת.א. 67295/06 לטענת התובע, במהלך שנת 2004 הלווה לנתבעת במזומן סך 180,000 €. ולהבטחת התחייבויות הנתבעת, מסרה לו הנתבעת ארבעה שטרי חוב חתומים על ידה, וכן חתמה על הסכם הלוואה מיום 30.8.04, לפיו התחייבה לפרוע את ההלוואה בארבעה תשלומים שווים, במהלך שנת 2006, בתוספת ריבית של 11%, ואף נתנה הסכמתה לרישום הערת אזהרה לטובתו. לטענת התובע הלוואה זו לא הוחזרה לו, ולפיכך הגיש את התביעה דנן. לעומתו, טוענת הנתבעת, כי לא קבלה הלוואה מהתובע, וכל החתימות שלה לכאורה על המסמכים השונים, זוייפו. ליבת המחלוקת בין הצדדים הינה אמיתות חתימות הנתבעים על גבי המסמכים הבאים: 2 חתימת היסב אשר לטענת התובע נחתמה על ידי הנתבע על גב שיקים המשוכים על בנק בגרמניה, מסמך קבלת הלוואה המיוחס לנתבע, 4 שטרי חוב ישראליים, אישור קבלת הלוואה המיוחס לנתבעת, ומסמך הערבות ההדדית (להלן: "המסמכים שבמחלוקת"). לאחר קריאת העדויות וחוות הדעת, שמיעת חקירת העדים בבית המשפט, התרשמות מהעדויות, ניתוח העדויות וסיכומי באי כוח הצדדים, החלטתי להעדיף את גרסת הנתבעים על פני גרסת התובע, ולהלן יפורטו נימוקיי. נטל ההוכחה ראשית, יש לבחון על מי מוטל נטל השכנוע במקרה דנן ולאחר מכן יש לבחון האם עלה בידי הצד, אשר עליו מוטל הנטל, להרימו. אשר לשטרות והצ'קים עליהם מבססת עילת תביעת התובע בחלקה כפי שפורט לעיל: ס' 23(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש], קובע כי מקום בו החתימה על גבי השטר זויפה, המושך אינו חייב על פי השטר. בהעדר חתימה על גבי השטר אין חבות שיטרית ונידחית תביעה שטרית כלפי מי שנחזה כחתום על השטר. זיוף חתימה מושך והוא הדין באשר לחתימת היסב מהווה פגם חפצי. אדם שחתימתו זוייפה אינו חב, על פי החתימה הנחזית כשלו (י. זוסמן דיני שטרות (מהד' 6, ירושלים תשמ"ג-1983, 251), וכן ש.לרנר דיני שטרות (מהדורה 7, שם בעמ' 367). מכאן, שמקום בו קיימת הכחשת חתימה, מועבר הנטל לכתפי התובע, להוכיח כי החתימה על גבי השטר חתימתו של הנתבע היא (ע"א 316/79 נזיה חמדאן נ' מאיר ליאוני פ"ד לד(2), 309). לשון אחרת כאשר אמיתותה של חתימה שנויה במחלוקת, זה טוען כי זוייפה וזה טוען כי אמיתית היא, המסתמך על החתימה חייב בהוכחת אמיתותה (ע"א 8752/07 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' המנוח יורם הורוביץ ז"ל (05.03.2011). רק על יסוד חתימה אמיתית יעלה בידו להוציא מחברו. באשר לטוען כי חתימתו מזויפת, צריך להניח תשתית ראייתית שהיא בעלת משקל סגולי גבוה ת"א (מחוזי חיפה) 426/02 בני בנימין לקרץ בע"מ נ' דקל הכרמל יועצים מהנדסים בע"מ (2006) בפסקה 10). האמור נכון גם לגבי הוכחת אמיתות החתימה על שאר המסמכים אשר טענו הנתבעים טענת זיוף, נטל ההוכחה רובץ על התובע, להוכיח כי החתימות על גבי המסמכים והשיקים שבמחלוקת, הן חתימותיהם של הנתבעים. הוכחת אמיתותה של חתימה מתבצעת בדרך כלל באמצעות אחת משלוש שיטות. האחת, עדות החותם או של מי אשר היה עד לחתימה. השניה, באמצעות השוואת החתימה שבמחלוקת לחתימה הידועה כאמיתית והשלישית באמצעות חוות דעת מומחה (ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז(3) 240, 261-262 (1993), א. הרנון דיני ראיות (חלק א' בהוצאת הדפוס האקדמי ירושלים), 145-144). חוות דעת מומחים אשר הוגשו מטעם הצדדים התובע הגיש חוות דעת מומחים מטעמו, של מר חגג, גרפולוג משפטי, מומחה להשוואת כתבי יד, שמצא כי קיימת סבירות גבוהה כי החתימות המופיעות על השיקים ועל גבי מסמך הקבלה, אינן מזוייפות והינן חתימות הנתבע. כמו כן, צירף התובע חוות דעת של גרפולוגית משפטית, גב' אריאלי, לפיה החתימות השנויות במחלוקת אינן מזויפות. מנגד, הגישו הנתבעים חוות דעת מומחה נגדית מטעמם, של הגב' כבירי, גרפולוגית במקצועה, אשר קבעה בדרגת סבירות גבוהה כי חתימות הנתבעים על המסמכים השונים זויפו. ממצא הפוך במדוייק לממצאי המומחים מטעם התובע. חוות דעת נוספת שהוזמנה ע"י התובע מהגרפולוגית דבורה הראל, בצירוף קבלה על תשלום שכר טרחתה תמורת חוות הדעת לא הוצגה ע"י התובע, ככל הנראה בשל אי שביעות רצונו ממסקנות חוות הדעת התומכות בטענה כי החתימות זוייפו. רק בשלב מתקדם של הדיון נודע קיומה של חוו"ד לנתבעים והם צרפו אותה לתיק. כאמור, במבוא לתביעה, לכל צד השגות, שהן בחלקן מוצדקות ביחס לאיכות חוות הדעת שהוגשה על ידי משנהו. שלושת המומחים נחקרו ארוכות, ובסיכומיהם הקדישו הצדדים חלקים נרחבים לשאלה מי המומחה העדיף. לא אחת במהלך הדיון נוצר הרושם כי המחלוקת בתיק זה נסבה ברובה בשאלה מי המומחה הטוב יותר, ומי המומחה שמומחיותו ומקצועיותו הוטלו בעבר בספק על-ידי בתי-המשפט השונים. ההלכה הפסוקה מורה כי היה ונחלקו דעות המומחים, יכריע בית-המשפט איזו מהן להעדיף. "נימוקי העדפה אפשריים הם: הכשרה מקצועית גדולה יותר או נסיון ממושך יותר; העובדה שרק אחד מהם בדק אישית את נשוא המחלוקת, בעוד שהשני הסתמך על תצלומים או נתן חוות דעת תיאורטית..." (הרנון בספרו הנ"ל [23], בעמ' 306). "כאשר אין הסכם על מינוי מומחה על ידי בית-המשפט, על כל בעל דין להגיש לביהמ"ש את כל חוות הדעת המקצועיות הדרושות להוכחת גירסתו, כפועל יוצא מהשיטה האדברסרית. עדותו של מומחה דומה בנדון זה לעדותו של עד ראיה. אם מגיע שופט לספק שקול בין שתי גירסאות, עליו לדחות את טענות אותו הצד שעליו רובץ נטל ההוכחה" (שם [23], בעמ' 308). בסוגיה זו הלכה היא, כי בית המשפט רשאי להיזקק לעדויות מומחים בעניינים בהם דרושים "ידע והתמצאות מדעיים או טכניים" ובהם עדות גרפולוג המומחה לניתוח כתבי יד שימושי (ע"פ 352/71 אברהם טל נ' מדינת ישראל, פ"ד כו(2), 107, ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז(3), 240). עם זאת, ביהמ"ש אינו חייב לקבל חוות דעת של מומחה, אף אם זה מומחה מטעמו, בחינת "כזה ראה וקדש". חוות דעתו של המומחה אינה סוף פסוק, ויש לבחון אותה על רקע ה"מעגל החיצוני" של הראיות. הפסיקה חזרה והדגישה כי מסקנות המומחה לעולם אינן באות במקום מסקנות בית המשפט. בית המשפט הוא המכריע בסופו של דבר על פי מכלול הראיות שבפניו, לרבות מסקנות המומחה מטעמו, ורשאי בית המשפט לדחות מסקנתו של המומחה או לבור חלקים מחוות דעתו (ע"א 974/91 עמיד חברה קבלנית לבניין בע"מ נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה זמורה, פ"ד נ(5) 104). כך לגבי כל מומחה, לרבות מומחה רפואי (ע"א 2160/90 רז נ. לאץ, פ"ד מז(5) 170; ע"א 2541/02 לנגר נ. יחזקאל, פ"ד נח(2) 583). כך גם לגבי חוות דעתו של גרפולוג, וליתר דיוק, מומחה להשוואת כתבי יד. עמד על כך בית המשפט בע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ. שאול רחמים, פ"ד מז(3) 240, עמ'  262-263: "על מקצוע הגרפולוגיה נאמר, כי "הגיע לדרגת מדע שימושי ממש" ....ולכן מותר - ולעיתים קרובות אף רצוי - לעשות שימוש בחוות דעתו של גרפולוג על מנת לבסס טענה בדבר אמיתותה (או אי-אמיתותה) של חתימה. מובן, כי בכך אין כדי להעביר לגרפולוג את כוח ההכרעה לענין אמיתות החתימה, ובכל מקרה בית המשפט הוא זה המחליט אם לתת אמון בחוות דעתו של המומחה, איזה משקל - אם בכלל - יש לייחס לה, ומה המסקנה הסופית העולה משיקלול חוות דעת זו עם שאר הראיות שבתיק…". ובדומה, נאמר בע"א 1986/92 מדינת ישראל נ. פואד אסעד קנג', פ"ד נ(1) 499, פסקה 11 לפסק הדין: "במצבים בהם מתעוררת שאלה רצינית בדבר  אמיתות  חתימה, רצוי להעזר בחוות דעתו של גרפולוג מומחה. בכך לא  פורק עצמו בית המשפט מן החובה והאחריות להכריע בשאלה שמתעוררת בפניו. אכן,  בית  המשפט  רשאי,  במצב  כזה,  לקבל את עדות המומחה, או לדחותה, כולה  או  מקצתה.  סמכות  ההכרעה  לעולם נשארת בידיו..." לסיכום סוגייה זו , בסופו של דבר, בית המשפט הוא זה המחליט אם לתת אמון בחוות דעתו של המומחה, איזה משקל - אם בכלל - יש לייחס לה, ומה המסקנה הסופית העולה משקלול חוות דעת זו עם שאר הראיות שבתיק (ראה: ע"א 46/77 בוכוולד נ. בנק ברקליס דיסקונט בע"מ, פד"י ל"ג (1) 715 עמ' 719 ), כאשר פרט לחוות דעת המומחה יש ראיות נוספות, הרי אותה חוות דעת היא אחת מהראיות שלפני ביהמ"ש, וכאשר נערך סיכום של הראיות, משקלה לא בהכרח יהא מכריע. בכל מקרה שמור לבית המשפט שיקול הדעת אם לאמץ את מסקנות המומחה, אם לאו (ע"א 16/68 רמת סיב בע"מ נ. עקרם, פ"ד כ"ב (2), 164). במקרה דנן, חוות-הדעת השונות סותרות זו את זו ואף שני המומחים מטעם התובע העלו ממצאים הסותרים מניה וביה האחד את ממצאי השניה. בנוסף, כאמור הזמין התובע בתחילה חוו"ד מהמומחית דבורה הראל, שבהגינותה ציינה בחוו"ד כי מהמסמכים שנבחנו על ידה, עולה חשש כי החתימות לא נכתבו ע"י אותו אדם. עצם העובדה כי בשל ממצאיה, בחר התובע לזנוח חוו"ד זאת, להסתירה במכוון מבית המשפט, וחלף זאת להזמין חוו"ד משני מומחים אחרים שממצאיהם השביעו את רצונו, מלמדת כי התובע חיזר אחר חוו"ד שתשביע את רצונו ותעלה בקנה אחד עם מגמת טענותיו באופן מלאכותי כאשר השיקולים שהנחו אותו בבחירת מומחה למתן חוו"ד לא היו ענייניים בלשון המעטה. למסקנה זו הנני באה לאור מסקנותי הנוספות כפי שאפרט להלן. גם ממצאי בדיקת מומחה המז"פ, מר בן שמש אינם מכריעים את הכף לטובת התובע, על אף היותו עד נייטראלי. שכן, כפי שקבעתי בדיון מיום 24.9.09, מר בן שמש כלל לא ערך חוות דעת מומחה כנדרש בתקנות. משקלה הראייתי נמוך. בנוסף, העיד מר בן שמש כי הוא לא ערך בדיקה מקיפה אלא רק בחן את המסמכים באופן לא מעמיק כנדרש במקום בו המשטרה מחליטה להאשים בזיוף (ראה עמ' 9 ש' 6 לפרוטוקול מיום 24.9.09). לא נעלמה מעיני העובדה, כי מר בן שמש טען בנחרצות כי אין לו ספק שהמסמכים אינם מזוייפים. מלאכת השוואת כתבי יד אינה מדע מדוייק, ובסופו של דבר מבוססים הממצאים על טביעת עינו של המומחה על ניסיונו ועל אינטואיציות שלו, ללא אמצעי מדעי-אובייקטיבי לבחינת הממצאים. משכך חוות דעתו של החוקר בן שמש אשר משקלה הראייתי נמוך ביחס לחוו"ד מטעם המומחים האחרים בתיק, מהווה חלק ממכלול הראיות המונח בפני. לעומתה עומדות ראיות סותרות בעלות משקל נכבד, כמו גם אנידיקציות נוספות המטילות ספק רב, זאת בלשון המעטה, ביושרו של התובע התומכות בטענת הזיוף (אשר אליהם אתייחס בהרחבה בהמשך). לאור האמור, לא מצאתי לנכון להעניק עדיפות לחוו"ד המומחים מטעם התובע, ואני קובעת כי אין בהן על מנת להרים את נטל הוכחת אימות החתימות המוטל על התובע. על רקע זה אבחן את ראיות ועודויות הצדדים. עדויות הצדדים רקע להיכרות הצדדים ולמתן ההלוואות הנטענות מעדויות הצדדים עולה, כי אחיה של הנתבעת ז"ל והתובע, היו חברים קרובים.בעקבות היכרות זו נוצרה ההיכרות גם בין התובע לנתבעים. בשנת 2002, לאחר פטירת אחיה של הנתבעת, נרקמו יחסי חברות קרובים בין התובע לנתבעים. הנתבעים בעדותם שטחו את מסכת העובדות - הרקע להיכרותם עם התובע, לרבות תיאור הידוק הקשרים בין התובע לנתבעים, בעקבותיו, הבטיח להם התובע כי יטפל בהוצאת דרכונים רומניים עבורם.נסיבות ועובדות שסייעו לתובע הלכה למעשה להשיג את חתימותיהם המקויות על ייפוי הכוח הנוטריוניים. נזכיר כי בין המוצגים שתפסה המשטרה אצל התובע, היה צילום דרכונה של הנתבעת עם חתימתה, ייפוי כוח שניתן ע"י הנתבעת לאחיה לפעולה בחשבונות הבנק שלה (הנושא את חתימת שניהם), מסמך בנקאי של הנתבע הנושא את חתימתו, תמונתם של הנתבעים ועוד שלל מסמכים שלא ברור מדוע היו נחוצים לתובע, אם לא למטרות זיוף. על כל פנים התובע לא סיפק הסבר כלשהו להמצאותם של מסמכים אלה ברשותו. עדותו של התובע התובע בכל מהלך עדותו לא שידר אמינות, כך בתוכן הדברים שעליהם אעמוד, ובאופן מתן התשובות המתחמקות. ברוב המקרים לא זכר את הפרטים הרלוונטיים, ובמקרים מסוימים אף סתר את דבריו. לטענת התובע, בשל היכרותו הקרובה עם הנתבעים ובשל העובדה כי הנתבעים החזירו לו בעבר כספים שלוו ממנו קודם להלוואה הנדונה, לא חשש להעניק להם הלוואות נוספות. בעדותו (פרוטוקול הדיון מיום 8.1.09 עמ' 25 ש' 1-6) פירט התובע יותר, וטען כי הוא הלווה לנתבעת במהלך שנת 2002 סכום של 10,000$ ולנתבע הוא הלווה בחודש מאי 2002 סכום של 90,000€, סכומים שלאחר מכן הוחזרו לו לפי גרסתו. הנתבעים הכחישו מכל וכל כי קבלו הלוואות כלשהן מהתובע. טענות התובע לעניין הלוואות עבר, נטענו בעלמא וללא כל ביסוס, לא צורף הסכם הלוואה, לא צורפה אמסתכא בנקאית להעברת הסכומים הנטענים, ואף לא כל מסמך אחר התומך בטענות אלו. יתרה מכך, הנתבעים כלל לא נחקרו על טענות אלו בעדותם. זאת ועוד, לטענת התובע, הסכומים אותם חייבים לו הנתבעים אינם מסתכמים רק בסכום השטרות נשוא תביעה זאת, וקיימים שטרות נוספים שלא נתבעו בסך כולל של 900,000 € (עדות התובע מיום 28.12.09, עמ' 10 ש' 28). טענות אלו נטענו ללא כל ביסוס או ראיה חיצונית, מלמדות על מגמה עקבית של התובע להפריז בדבריו ולהעלות טענות עובדתיות רבות ללא כיסוי, ולפיהן הוא העביר לנתבעים מליוני שקלים, בכמה וכמה הזדמנויות. כל זאת, ללא הנחת תשתית ראייתית כלשהי לגרסתו. זאת ועוד, עדותו של התובע הייתה רצופה כשלים וסתירות מהותיות, אציין כמה מהן: 1. המצאת כתב הערבות הדדית ואימות חתימה נוטריוני- לבקשת התובע או מיוזמת הנתבעים? בסעיף 20 ו-21 לתצהיר העדות הראשית שהגיש התובע, הצהיר, כי מסמך הערבות ההדדית ואישור החתימה ע"י נוטריון, נמסרו לו לפי דרישתו. ואילו בעדותו בפני מיום 8.1.09, עמ' 21 ש' 18-26 העיד התובע בקשר לכתב הערבות: "ש. ביקשת את זה? ת. לא זוכר האם ביקשתי את זה. ........ ת. לא שאני לא זוכר. לא יודע הזמנים. לשאלתך, היוזמה הזו היתה שלהם". לגבי אימות החתימה העיד התובע (ראה פרוטוקול מיום 8.1.09 עמ' 23 ש' 15): "ת. מעצמו הוא הביא לי חתימה שלו עם אישור חתימה. אני אומר לך שהוא הלך לבד לנוטריון, לא ידעתי מזה". 2. עדות התובע לגבי נסיבות מסירת השיקים נשוא התביעה. בסעיף 5 לתצהירו טען התובע, כי השיקים נמסרו בהתאם להסכם ההלוואה. ואילו בעדותו בפני מיום 28.12.09 עמ' 13 ש' 6 ואילך, העיד התובע: "ש. כשאתה מקבל שיקים אתה למעשה לקחת אותם כבטחון. קיבלת אותם בתמורה לכסף שנתת. ת. השיקים לא היו הביטחון שלי, אלא גב' קופפברגר ואדון מר X. ש. אם הם לא היו נותנים להם את השיקים זה היה בסדר. ת. כן כי אני האמנתי להם.... ש. אתה לא הייתה ילד קטן נאיבי, אתה מבוגר לא שאלת של מי השיק הזה. ת. אני לא נתתי את הכסף על השיקים אלא עליהם, מה שהביאו הביאו ומה שלא הביאו לא הביאו ולכן אני לא זוכר. אני לא התייחסתי לזה כאל ביטחון". לעומת זאת בעדותו מיום 8.1.09 עמ' 22 ש' 19 ואילך וכן עמ' 23 ש' 1-8, עולה גרסא חדשה: "ת.... אחר כך אמרתי לו שאני ראיתי שהוא חותם גם בעברית. אז בקשתי שיביא לי חתימה איפה שהוא כותב גם בעברית וגם בלועזית. ש. מה פתאם אתה מבקש אישור נוטריוני? ת. ראיתי צילום של הדרכון. ראיתי את צורת חתימתו. לשאלת בית המשפט מדוע התעסקתי בכלל עם החתימות שלו, אני משיב כי הוא היסב לי שיקים, אז רציתי להיות בטוח שהוא חותם, אז הוא חתם רק בשתי חתימות. קבלתי ממנו שיקים הוא היסב אותם על שמי, אז ראיתי שהוא חותם שם בדרכון שלו ראיתי שיש גם חתימה ועוד חתימה ליד. במשמע, תחילה טען התובע כי הוא כלל לא ביקש שיקים לביטחון ולא אימות חתימה, וכאן טען הנתבע כי חתימות ההיסב על גבי השיקים עוררו את חשדו ולכן הוא ביקש דוגמאות חתימה לאימות. האמון הרב שלטענת התובע הוא רכש כלפי הנתבעים, בגרסא זאת נעלם כלא היה...וכל זאת כאשר על המדוכה - מתן הלוואות לגירסת התובע בסכומים ניכרים. יתר על כן, עדות התובע לפיה, גם הבטוחות המעטות (שטרי ביטחון וערבות הדדית) שנתנו לו הנתבעים להבטחת החזרי ההלוואות הנטענות, ניתנו ביוזמתם של הנתבעים בלבד, ולא על פי בקשתו, אינה מתקבלת על הדעת. במהלך עדותו חזר וטען התובע פעמים רבות, כי אפילו על בנקים בישראל ובאירופה אינו סומך ובחר להפקיד את ה"מיליונים" (כלשונו) בכספות. כיצד א"כ, יכול להיות הוא סמוך ובטוח כל כך שמיליוני השקלים, שלטענתו ניתנו כהלוואה לנתבעים בשל קשיים כאלה ואחרים, יוחזרו לו והכל מבלי שקיבל בטוחה ממשית לפרעון?. התובע ניסה לצייר לעצמו תדמית אדם תמים, המתפתה בקלות להעביר כספים למכריו. אולם, כפי שעולה מפס"ד השונים (ראה בהמשך) בפרשות בהן היה התובע מעורב בעבר, ומעדות התובע עצמו, התובע אדם מתוחכם בעל ידע רב בעסקי שטרות, המחאות בנקאיות וסחר בינ"ל, ועל כל פנים רחוק הוא מלהיות פתי ותם. במצב דברים זה, טענות התובע לפיהן ההלואות שהסתכמו לטענותו במליוני שקלים, ניתנו אך ורק על בסיס אמון ששרר בינו ובין הנתבעים ללא בטחונות מתאימים, תמוהות ביותר ואף בלתי מתקבלות על הדעת. 3. עדות התובע ביחס לנסיבות העברת ההלוואות ומקורות המימון לטענת התובע הוא הלווה לנתבעים כספים בין השנים 2002-2004. התובע נחקר לגבי מצבו הכלכלי בתקופה זו והעיד, כי היה בעבר איש אמיד ואפילו עשיר, ובשנים 99-2004 לא היה שינוי במצבו הכלכלי. ראה פרוטוקול מיום 8.1.09 עמ' 15 ש' 6 ואילך: "ת. במאי 2002 נתתי לתובע עוד 90 אלף יורו. באותה תקופה הייתי איש מאד אמיד. ש. אפשר לומר מיליונר? ת. אפשר להגיד. ש. היה שינוי במצב הכלכלי שלך משנת 99-2004? ת. לא הייתי איש אמיד. גם בשנים 99-2001. וכן פרוטוקול מיום 28.12.09, עמ' 10 ש' 11: "אני מליונר כבר 40 שנה, עד שהכרתי את הלקוח שלך". כמו כן, העיד התובע כי את הונו צבר כסוחר בחו"ל של עתיקות ודברי אמנות. ברבות השנים, הלך רכושו והידלדל, אך נותר לו ממון לא מועט, אותו שמר בכספות. ברם, עדות התובע בעניין זה, עומדת בסתירה גמורה לטענות ב"כ התובע בבר"ע 1699/00 פסחוביץ נ' עיריית ת"א, מיום 15.11.01, שם טען בשם התובע כי: "ההחלטה שפסקו לחייב לשלם 650 ₪ בחודש. במקרה הזה די קשה ומסובך, מדובר באדם נכה שמתקיים אך ורק מקצבת זקנה של הביטוח הלאומי... לקוחי משלם שכר דירה בסכום של 1,200 ₪ לחודש. הוא פונה מהדירה הקודמת מאחר ולא יכול היה לשלם את דמי השכירות,(הדגשות שלי - כ.ל.) ראש ההוצל"פ שגתה בכך שלא נתנה דעתה שמרשי אינו מסוגל לשלם 650 ₪ לחודש, מרשי מסוגל לשלם סך של 150 ₪ לחודש". עינינו הרואות, מחד טוען התובע כי הוא מיליונר כבר 40 שנה ואת כספו שומר הוא בכספות, ומאידך חוב בסך 20,000 ₪ לעריית ת"א בשנת 2000, נפרס לו לפי מבחן הכנסה וחקירת יכולת שנערך לתובע בלשכת ההוצל"פ לתשלומים של 650 ₪ בחודש, וגם על החלטה זו ערער התובע בטענה שביכולתו לשלם סך 150 ₪ בחודש בלבד. התובע נשאל על כך בחקירתו והשיב כי הוא "לא יודע מה אמר עורך דינו" (פרוטוקול מיום 8.1.09, עמ' 16 ש' 14). עובדה זו עומדת בסתירה גם לטענות התובע לפיהן, בתחילת שנת 2002 הוא העביר לנתבע הלוואה בסך 90,000€ ולנתבעת הלוואה בסך 10,000$, כיצד יתכן שהתובע אינו מצליח לעמוד בחוב בסך 20,000 ₪, ומנגד ביכולתו ליתן הלוואות בסך מאות אלפי שקלים? כמו כן, התובע מתאר בעדותו, כיצד בכמה וכמה הזדמנויות הוא העביר סכומים של מאות אלפי דולרים מכספות בחו"ל לכספות בבנקים ישראלים. גם זאת ללא הצגת אסמכתא כלשהי המלמדת כי בתאריכים האמורים הוא היה בחו"ל וביקר בבנקים בחו"ל ו/או בבנקים ישראלים, כטענתו. אמנם, טען התובע, כי הוא מכר נכס שהיה בבעלותו ותמורת המכירה קיבל סך 179,000$. התובע אף צרף את הסכם המכר מיום 28.1.02 לתצהירו. אלא שסכום זה פעוט ביחס לסכומים שלטענתו העביר התובע לנתבעים כהלוואה, ואין בו בכדי להסביר מניין היו לו לתובע סכומים בסדר גודל כזה, בשעה שהוא עצמו גר בדירה שכורה. כאמור לפי חקירת היכולת שנערכה לתובע בהוצל"פ באותה העת, קבע ראש ההוצל"פ ביום 16.4.00, כי ביכולתו לשלם סך 650 ₪ לחודש, בלבד. 4. כשלים נוספים בעדות התובע א. התובע לא ידע להשיב האם הנתבעת חתמה בפניו על אישור קבלת ההלוואה או לא. ראה פרוטוקול דיון מיום 8.1.09 עמ' 17 ש' 21 ואילך: "ש. מפנה לנספח ו' לתצהירך (הסכם ההלוואה) ת. כשזה נחתם נדמה לי שהייתי. כשזה נכתב - לא הייתי. ש. מי הדפיס את זה? ת. לא יודע. קיבלתי את זה ממנה מודפס וחתום. ש. כלומר, היא לא חתמה על ידך? ת. נדמה לי שכן חתמה על ידי. לא יודע מי ניסח את זה". ב. התובע לא נתן הסבר מספק מדוע לא מימש את זכותו לרשום הערת אזהרה על נכס הנתבעת בשעה שהיו בידו הסכם הלוואה חתום והרשאה לרישום הערת האזהרה- כטענתו .ראה פרוטוקול מיום 8.1.09 עמ' 18 ש' 17 ואילך: "ש. לפי המסמך (הסכם ההלוואה) אתה יכול לרשום הערת אזהרה על הבית של הנתבעת? ת. נכון. לא רשמתי הערת אזהרה. כי יש פרוצדורה שלמה לעשות את זה, והמכתב הזה לא מספיק". (והרי ידוע כי על בקשה לרישום הערת אזהרה יש לחתום בפני עורך דין המזהה את החתום בפניו- תהליך שלא נוכחתי שנתקיים במקרה דנן) התובע גם סתר את עצמו פעמים נוספות, רס"ם איתן מנחם, העיד שהתובע נשאל במשטרה - פרוטוקול מיום 21.7.10 עמ' 66 ש' 17 ואילך: "ש. האם ניסית לפנות למגדה X בבקשה לפרוע את ההלוואות? ת. אני הכנסתי את השיקים בבנק בגרמניה, שנים מהשיקים חזרו מאין כיסוי והשאר חזרו בגלל שנסגר החשבון". נראה, שהתובע התבלבל. מדוע צריך היה להפקיד את השיקים בבנק בגרמניה, הרי מדובר בשטרי חוב ישראליים. בכל אופן, בעדותו במשטרה גרסתו הייתה כי 2 שיקים חזרו בגלל שאין כיסוי והשאר חזרו בגלל שהחשבון נסגר. אלא, שבכתב התביעה כנגד הנתבעים, הוא טען, כי שיק אחד חזר בגלל שהחשבון נסגר ו-3 שיקים נוספים כי אין כיסוי מספיק. ג. התובע טען כי הלווה לנתבעת סך 180,000€ ביום 30.8.04 (בהסכם ההלוואה שצירף התובע כנספח ו' לתצהירו, נקוב התאריך 20.8.04). ברם, טענה זאת תמוהה ביותר לאור העובדה, כי כבר בתאריך 17.2.04 - חצי שנה קודם לכן - נודע לתובע שהשיק הראשון בחתימה הנטענת של הנתבע (שלטענת התובע נמסר לו במסגרת ההלואה שנתנה לנתבע) לא כובד ע"י הבנק, בטענה כי החשבון נסגר (סעיף 11 לתצהיר התובע). כיצד אם כך, בחלוף חצי שנה מיום זה, ומבלי שנפרעה ההלוואה הראשונה (הנטענת) הסכים התובע להעביר מאות אלפי שקלים נוספים כהלוואה לבת זוגו של הנתבע?? ד. התובע העיד כי הייתה לו היכרות קרובה עם אחי הנתבעת מר היינריך בנדיקט, שנפטר כבר בתחילת שנת 2002, עניין שהיה ידוע לתובע ראה עדותו בחקירותו במשטרה מיום 4.6.06: "היא הגיעה אלי דרך אחיה שאיתו אני הייתי בקשרי מסחר...", "מגדה סיפרה לי שאחיה חלה ונפטר". וכן עדות התובע בחקירת המשטרה מיום 5.9.07: "אח"כ מגדה צלצלה אליי ואמרה לי שאחיה נפטר ואמרה לי שהוא מת ונקבר בקרית שאול. אז הלכתי לשמה וביקרתי אותו". בסעיף 5 לתצהירו הצהיר התובע, כי בהתאם להסכם ההלוואה מסר לו הנתבע שני שיקים המשוכים מחשבון בנק גרמני שהיו ככל הידוע לו על שמו של מר היינריך. בסעיף 3 לתצהירו הצהיר התובע, כי ההלוואה נתנה במהלך שנת 2003, היינו כשנה לאחר פטירתו של מר היינריך. עובדה זאת, מהווה אנדיקציה נוספת לכך שגרסת התובע שקרית. שכן, כיצד הסכים לקבל כביטחון שיקים מבנק במדינה זרה, בשעה שידוע לו שבעל חשבון הבנק נפטר כשנה קודם לכן?. ה. בנוסף לאמור, אין להתעלם מכך, כי על שאלות רבות במסגרת החקירה הנגדית השיב התובע שאינו זוכר מה היה. ב"כ התובע, שהיה מודע לכשלים הרבים בעדות התובע, טען בסעיף 10 לסיכומים כי: "קשה ליתן משקל אמיתי לכל אותן שאלות שנשאל התובע במהלך חקירתו הנגדית, על כל תו ותו בגרסתו ושאין עומדות בבסיס המחלוקת בין הצדדים. כאמור, מדובר באדם מבוגר הסובל ממחלות שונות וקשות (סוכרת, לב ועוד). הוא נוטל למעלה מ- 20 כדורים בכל יום, ולא ניתן לצפות ממנו שיזכור כעבור שנים ארוכות כל פעולה שביצע". ב"כ התובע, אף ביקש להגיש מסמכים רפואיים וחוו"ד רפואית לגבי מצבו הרפואי של התובע (ראה פרוטוקול מיום 28.12.09 עמ' 13 ש' 23 ואילך), עד ליום זה, לא הוגשו את המסמכים. דא עקא, שכאשר התובע טען שנתן הלוואה בהיקף של מליוני שקלים, כל זאת מבלי שהציג ולו מסמך בנקאי אחד או כל אסמכתא אחרת, המלמדת על העברה בפועל של סכום כלשהו מהתובע לנתבעים, ואף מבלי להציג אסמכתא שתעיד שהיו ברשותו סכומים בסדר גודל כזה. ולא זו בלבד, אלא שעדותו היא העדות היחידה שממנה ניתן ללמוד על מצבו הכלכלי, גם היא, רצופה הייתה בסתירות רבות. ואדגיש , הכשלים בעדות התובע נוגעות לעניינים שבסיס התובענה ולא ב"תו" שולי בגרסתו, כטענת ב"כ. אעיר כי שמו של התובע נקשר לא אחת בפרשות זיוף שטרות, שעוסקות בעובדות דומות לעובדות שבמקרה דנן. ממצא זה אומנם מדבר בעד עצמו אלא שאינני משתיתה את מסקנותי עליו. כך, בע"פ 308/75 פסחוביץ נ' מדינת ישראל, קבע בית המשפט כי המערער (התובע) המציא שטרות מזוייפים ותמונות אותן הציג כבעלות ערך רב, בשעה שערכן פעוט, כערובה למתן אשראי בבנק שוויצרי. כמו כן, בת"א 1581/87, קבע בית המשפט המחוזי ובתיק ע"א 171/92 קבע בית המשפט העליון כי התובע דנן הוציא במרמה מחברה גרמנית, מאות אלפי שקלים, באמצעות שטרות מזוייפים. על קביעות ביהמ"ש המחוזי ערער התובע לבית המשפט העליון שדחה את הערעור, וקבע כי הממצאים העובדתיים שנקבעו ע"י בית המשפט המחוזי מעוגנים היטב בחומר הראיות. לסיכום, השינויים, הסתירות, והחורים הרבים בגרסאות התובע, ההפרזות וההגזמות בתיאור מצבו הכלכלי והסכומים שהעביר, והכשלים הרבים בעדותו, להם מתווספת מעורבותו של התובע בעבר בפרשת זיוף שטרות, ובפרשות מרמה בישראל (ת"א 1581/87), מביאות למסקנה ברורה כי גרסת התובע מתחילתה ועד סופה במקרה הטוב, הינה מסכת ארוכה של בדיות ודמייונות שווא שהקשר בינם לבין המציאות בלתי הגיוני ובלתי אפשרי. ובמקרה הגרוע יותר, נסיון רמאות ונוכלות. עדות הנתבעים ככלל, עדות הנתבעים השרתה רושם אמין, והייתה עקבית ונטולת כשלים. עדות הנתבע והנתבעת השתלבה היטב, ומשתיהן עלה תיאור עובדתי אחיד של השתלשלות העניינים. כמו כן, נתמכה גרסתם בתצהיריהןן ובעדותיהןן של יעל סלע ביתו של הנתבע, ורותי בר ביתה של הנתבעת. בנוסף, גם עדות הנתבעים לפיה, התובע הוציא במרמה מהנתבעת סכום של 110,000€ נתמכה במסמכים בנקאיים, מהם ניתן ללמוד כי אכן הוצאו 110,000 € מחשבונה של הנתבעת בשתי פעימות, סך של 60,000 €, ביום 9.2.04, וסך 50,000 €, ביום 24.2.04. ואף בהודאת התובע עצמו- בחקירתו במשטרה מיום 4.6.06 העיד התובע: "אני קבלתי ממגדה סך של 105,000 יורו במזומנים ולא חמישים ואת הכסף הזה אני קבלתי בגין הלוואה שאני נתתי לה לפני כמה שנים ... בשנת 1999 לערך הגיעה מגדה אלי וביקשה הלוואה עבורה בסך כולל של כשלוש מאות אלף יורו אני לא זוכר את הסכום במדויק אבל יש לי מסמכים שאני אוכל להציג אותם. מגדה סיפרה לי שאחיה חלה ונפטר והייתה צריכה כסף עבור תשלומי כספים לכל מיני חובות של אחיה וגם היא עצמה הייתה זקוקה לכסף". ברור כי גם גירסה זו אינה עולה בקנה אחד עם הגירסאות האחרות של התובע. לאמור ; אחיה של הנתבעת ניפטר רק בשנת 2002 , בשנת 1999 לא הייתה כל היכרות בין התובע לנתבעת , ויתרה מכך, למדתי גם מעדותו של התובע כי אחיה של הנתבעת היה אדם אמיד מאוד , אם כך איזו סבירות יש לבקשת הלוואה על ידי הנתבעת מהתובע דווקא בעוד אחיה בחיים? התובע כאמור , הודה כי קיבל סך 105,000 € אך טען כי הסכום ניתן כפרעון להלוואה אחרת בסך 300,000€ (!!) שניתנה לנתבעת. אולם, בסעיף 16.ג. לתצהירו שינה התובע את גרסתו וטען כי הסך הנ"ל ניתן כפרעון להלוואה שנתנה בחודש מאי 2005 (ולא משנת 1999 כגרסתו בחקירת המשטרה) ובסך של 90,000€ (ולא 300,000€ כגרסתו בחקירת המשטרה). הודאת התובע, כי קיבל מהנתבעת סך מזומן של 105,000€, תומכת בגרסת הנתבעים. ואילו ההסבר שסיפק לנסיבות קבלת הסכום, תוך החלפת גרסתו מספר פעמים, מהווה המשך ישיר לשיטה בה נקט התובע לכל אורך ההליך- "המצאת" הלוואות בסכומים אדירים יש מאין, ללא תמיכה עובדתית ולו הקלושה ביותר. אמנם, הצביע ב"כ התובע, בהרחבה רבה בסיכומיו על קושי אחד שעלה לכאורה מעדות הנתבעים: בתצהירו טען הנתבע, כי הוא מסר לתובע יפויי כח חתום לצורך טיפול בקבלת דרכון רומני. העתק יפויי הכח צורף לתצהיר הנתבעים, וממנו עולה כי הוא נחתם במשרדו של עו"ד מנחם עמיעד בתאריך 9.6.04. כמו כן, טענו הנתבעים כי התובע הוציא מהנתבעת במרמה סך 110,000 €. בתצהירם ובעדותם טענו, כי הם התוודעו לתרמית של התובע כשלושה חודשים לאחר מסירת הכסף, בעת שנסעו למושב עולש בו התגורר התובע, ואז משיחה שערכו עם בעל הדירה שהייתה מושכרת לתובע, נאמר להם כי התובע הינו "נוכל". במצב דברים זה, עולה אכן תהייה, שכן אם בסמוך לחודש מאי 2004, כבר נודע לנתבעים כי התובע הינו "נוכל", וכי הם נפלו קורבן למעשה הונאה מצידו, כיצד יתכן שהם חתמו על יפויי כוח עבורו בחודש יוני 2004 (9.6.04). אלא שהפערים בזמנים עליהם הצביע ב"כ התובע אינם משמעותיים, שכן סכום הכסף הועבר לתובע לפי גרסת הנתבעים בסוף חודש פברואר 2004 (24.2.04). הנסיעה למושב עולש, במהלכה לכאורה נתברר לנתבעים כי נפלו קרבן להונאה, ארעה לגרסת הנתבע כשלושה חדשים לאחר מכן, דהיינו, סוף חודש מאי 2004, וחתימת יפויי הכח במשרדו של עו"ד עמיעד נעשה ביום 9.6.04. היינו, בהפרש של כ-10 ימים מהנסיעה לכאורה. עדות הנתבעים, נמסרה בחלוף מספר שנים ממועד התרחשות האירועים האמורים, כך שהפרש הזמנים זניח וחסר חשיבות. כשנשאל על כך הנתבע בחקירתו, השיב, כי באותו שלב הם עדיין המתינו לחזרתו של התובע מחו"ל, ועל רקע זה, הם המשיכו בתהליך של הוצאת יפויי הכח שבסופו של דבר כלל לא נמסר לתובע. ראה פרוטוקול מיום 10.6.10 עמ' 54 ש' 26 ואילך ועמ' 55 ש' 1 ואילך: "ש. הסיפור שאתם מספרים, שאחרי 4 חודשים לאחר שהתובע נעלם, אתם הולכים לנוטריון וחותמים בעבורו על ייפוי כח. ת. אני לא סופר ימים. הוא בענייננו לא היה מת. הוא היה חי, בעינינו הוא לא נעלם. העוזרת שלו אמרה שהוא נעלם 3-4 חודשים הוא בחוץ לארץ ולא חוזר. אנחנו לא פעם אחת צלצלנו והמשכנו את התהליכים. חשבנו שהוא צריך לחזור. כשהיינו ביחד הוא גם נעלם לחודש חודשיים. כשהרגשו בתהליך הלך הרבה זמן, הוא לא חזר, אז היינו בכפר סבא, איפה שמישהו מכיר אותו ודיברנו על אדון פסחוביץ אז הוא התרעם ואז הבנו שנפלנו בפח". בנקודה זו, אכן נוכחתי בעדות הנתבע שעומדת בסתירה לאמור בתצהירו. שכן, בסעיף 5 לתצהירו נטען, כי יפויי הכח נמסר לתובע. לעומת זאת, בעדות טען הנתבע, כי יפוי הכוח מעולם לא נמסר לתובע אלא רק דוגמאות חתימה והעתק תעודת זיהוי שלו (ראה פרוטוקול מיום 10.6.10, עמ' 55 ש' 4 ואילך). יחד עם זאת יש לזכור, כי הנתבעים הינם אנשים מבוגרים. בהחלט ייתכן שבמהלך הכנת התצהיר לא דקדק הנתבע בפרטים. אין חולק כי יפויי הכח נחתם, והשאלה האם הוא נמסר לתובע או לא אינה מהותית, בוודאי שלא לסוגייה העיקרית שבמחלוקת.הקושי עליו הצביע ב"כ התובע, אינו נוגע לליבת המחלוקת העוסקת בעצם מתן ההלוואה ובחתימת הנתבעים על השיקים ועל המסמכים הנוספים. מסקירת העדיות וחומר הראיות שבפני, מתגלה הטקטיקה בה נקט התובע: הוא הכיר את הנתבעים דרך אח של הנתבעת. לאחר פטירת האח, הוא פנה לנתבעים ותיאר את הכרותו הקרובה עם האח על מנת לרכוש את אמונם. לעניין זה העידה הנתבעת (פרוטוקול מיום 9.6.10): עמ' 41 ש' 7 ואילך: "ת. הוא נכנס אלינו הביתה, אני הייתי באבל על אחי. קבלתי טלפון מפסחוביץ. שנתיים הוא עבד עלינו. הוא היה בבית אצלנו, אני קבלתי אותו כאילו בן משפחה. הוא אמר המון דברים מאחי וראיתי שהוא באמת הכיר אותו, הוא פשוט מאד...". עמ' 44 ש' 2 ואילך: "ת. אני ראיתי פנקס שיקים של אחי, הוא אמר לי, אמרתי מה זה? הוא אמר לי אני רוצה שתראי כמה שהוא אהב אותי, האח שלך, ואיזו אמונה הייתה והוא נתן לי את זה. דבר כזה לא שמעתי כי לא נותנים פנקס שיקים, אז הוא כבר דיבר על דברים אחרים ואח"כ כל הזמן אני חשבתי איך יכול להיות דבר כזה, איך יכול להיות? הוא נפטר (אחיה) ולא יכלתי לשאול אותו. אח"כ אחי היה קצת מפוזר, על השולחן, תמיד מפתחות וכל מיני דברים, והבנתי שהוא גנב את זה, שזה לא יכול להיות. ממש פנקס שיקים שלמים. זה מה שראיתי...". התובע לא בחל בשום אמצעי ולאחר ההכרות שנוצרה החל התובע לבקש מהם לחתום על כל מיני מסמכים בכדי "לעזור" להם להוציא דרכון רומני. הנתבעים שנתנו בו אמון ובתמימותם, חתמו מספר רב של פעמים על טופס אימות חתימה בפני עו"ד לברן (ראה נספחים לחוו"ד של הגב' אריאלי), ומסרו בידי התובע את צילומי דרכוניהם ובכך הקלו עליו את מלאכת הזיוף. יצויין, כי בחקירת המשטרה מיום 10.9.07 השיב הנתבע לשאלה: "האם יכול להיות שחתמת על השטרות האלה" - "יכול להיות, הוא שיגע אותי ואת מגדה עם החתימות, וכל הזמן ביקש מאיתנו לחתום לו על כל מיני דפים. יכול להיות אולי, אני כבר לא זוכר, שהוא ביקש ממני לחתום כאילו זה סתם דף. בכל אופן אני לא ראיתי אף פעם את השטרות האלו ואין לי קשר אליהם". לשם הגשמת מטרתו, לא בחל התובע בשום אמצעי וניצל את המצוקה בה היו שרויים הנתבעים באותה תקופה- ראה עדות הנתבעת עמ' 45 ש' 22 ואילך: "ת. הבן של בן זוגי היה חולה סרטן, אז הראש שלנו היה מה עושים, בן אדם צעיר, בן 41. באותו הזמן נסענו לצרפת, נסענו לארה"ב איתו לטיפולים, לניתוח, היו לנו הרבה הרבה צרות. פתאום בא גם כן הדבר הזה, היה ממש... שאני מקבלת על הראש זה שהראש שלי שהייתי כל כך נאיבית. הבן של בן זוגי נפטר בשנת 2004". לאור האמור, אני מעדיפה את גרסת הנתבעים, לפיה ההלוואות הנטענות, לא ניתנו להם על ידי התובע מעולם. חתימותיהם על השיקים והמסמכים הנוספים זוייפו. העובדות והעדויות שפורטו בהרחבה, מלמדות כי תובענות אלה, בחטא נולדו ומציירות תמונה ברורה של מעשי נוכלות, מרמה וזיוף מצד התובע. מסקנתי אם כן - התובע לא הרים את נטל הראיה להוכחת אמיתות החתימות לא חתימות ההיסב על השיקים המשוכים בגרמניה הנחזות להיות חתימות הנתבע , ולא כל שכן להענקת הלוואות כטענתו לנתבעים ולא על מסמך הערבות ההדדית ולא על כל מסמך אחר עליו ביקש התובע לבסס את חבויות הנתבעים כלפי להשבת כספי הלוואות שלא הוכחו ואני מסיקה כי לא ניתנו לא לנתבע ולא לתובעת!. בנסיבות אלה, מתייתר הדיון בשאלת ברירת הדין החל על השטרות נשוא התביעה. גם בשאלה זאת התגלעה מחלוקת בין הצדדים, אך לאור האמור, אינני רואה צורך לדון בנושא. לסיכום לאור כל העדויות אשר הובאו לפניי, מצאתי, כי הוכח שחתימות הנתבעים על גבי המסמכים שבמחלוקת זוייפו ולמצער, לשם הזהירות בלבד, התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את אמיתות חתימות ההיסב הנטענות של הנתבע על גבי הצ'קים המשוכים על רוישל בנק בגרמניה, על כתב ההלוואה והתחייבות בחתימה הנטענה של הנתבעת , על שטרי החוב בחתימה הנטענת של הנתבעת ועל כתב הערבות ההדדית של שני הנתבעים. התובע כשל מלהוכיח כי נתן בפועל הלוואות לנתבע ולנתבעת, התובע כשל מלהוכיח ולא הרים הנטל להוכיח כי במועדים הרלוונטים הנטענים נתן בפועל הלוואה כלשהיא למי מהנתבעים . לפיכך אני דוחה את שתי התובענות שבכותרת. בת.א. 26229/06 אני מחייבת את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 96,048 ₪ (סכום זה כולל מע"מ בשיעור 16%)(לקחת בחשבון שהוצאו חוות דעת והתנהלו דיונים רבים) והכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. בנוסף מחייבת את התובע בהוצאות הנתבע שהוציא בפועל ושילם למומחית מטעמו בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד מיום ההוצאה ועד לתשלום בפועל בת.א. 67295/06 אני מחייבת את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 142,564 ש"ח ₪ (סכום זה כולל מע"מ בשיעור 16%) ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. בנוסף מחייבת את התובע בהוצאות הנתבעת שהוציאה בפועל ושילם למומחית מטעמה בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד מיום ההוצאה ועד לתשלום בפועל. נוכח פסק דין זה אני מורה על חילוט הפיקדון שהופקיד התובע בקופת בית המשפט והעברתה לנתבעים בצירוף פירותיו, על חשבון ההוצאות שנפסקו לטובתם, מחצית לנתבע ו-מחצית לנתבעת. כן מורה על סגירת תיק ההוצאה לפועל המקושר 0104212064 המזכירות תשלח העתק פסק הדין בדואר רשום אל באי כח הצדדים ניתן היום, י' אב תשע"ב, 29 יולי 2012, בהעדר הצדדים. שטרשיקיםביצוע שטרהתנגדות לביצוע שטר