ערעור על פיצול סעדים 1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו מיום 27.2.12 (השופטת אופירה דגן-טומכר; תע"א 12113-09), בה נעתר בית הדין לבקשת המשיבה לפיצול סעדים, באופן שבו תביעתה לפיצוי בגין אי הפרשות לקרן הפנסיה תושמט מהתביעה ותידון בנפרד במסגרת בקשתה לאישור תובענה כייצוגית. הרקע לבקשה 2. המשיבה (להלן - התובעת), שהועסקה על ידי המבקשת (להלן - הנתבעת) כמנקה בקניון, הגישה ביום 15.12.09 תביעה לבית הדין האזורי לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, הפרשי שכר ופיצוי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה, זאת בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף מפעלי הניקיון והתחזוקה. הנתבעת הגישה כתב הגנה, כמו כן הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם התובעת בלבד. משלא הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעת במועד, ניתנה החלטה ביום 2.3.11 במסגרתה נקבע כי הנתבעת אינה רשאית להעיד עדים מטעמה והתיק נקבע לדיון הוכחות ליום 16.5.12. 3. ביום 7.11.11 הגישה התובעת בקשה לאישור תובענה כייצוגית ביחס לרכיב התביעה שעניינו אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה, בד בבד הגישה בקשה להורות על הפרדת הדיון של רכיב זה ולחילופין לפיצול סעדים. הנתבעת התנגדה לבקשות וטענה כי על פי סדרי הדין, בכדי להגיש תובענה ייצוגית יש צורך בהגשת בקשה לאישור התביעה כייצוגית ובצירוף טיוטת כתב תביעה אליה; רק לאחר אישור התובענה כייצוגית, במידה שתאושר, יראו את נוסח התובענה שצורף לבקשה ככתב תביעה, ובהתאם יידרש הצד שכנגד להגיש כתב הגנה; בקשת התובעת לאישור התובענה כייצוגית פגומה מיסודה, שכן לא צורף אליה נוסח טיוטת תביעה כנדרש על פי דין; ההלכה היא כי פיצול הדיון ייעשה במשורה ורק כאשר הוא אינו פוגע ביעילות ובהגינות ההליך; ככלל, פיצול סעדים יינתן במשורה, ורק כאשר אינו פוגע ביעילות ובהגינות ההליך; היה על בית הדין לדחות את בקשת פיצול הסעדים, שכן הדין אוסר על פיצול סעד אחד למספר סעדי משנה; בקשת פיצול הסעדים אינה נתמכת בתצהיר; בקשת הפיצול הוגשה בשיהוי, כשנתיים לאחר הגשת התביעה, ובחוסר תום לב; היעתרות לבקשה תביא לסרבול ההליך; דחיית הבקשה מוצדקת גם מטעמים שבמדיניות שיפוטית. החלטת בית הדין האזורי 4. בהחלטה מיום 27.2.12 - היא ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור שלפני, נעתר בית הדין האזורי לבקשת התובעת וקבע כי אין מניעה לאפשר לה לפצל סעדים באופן שבו תביעתה לפיצוי בגין אי הפרשות לקרן הפנסיה תושמט מהתביעה ותידון בנפרד במסגרת בקשתה לאישור התובענה כייצוגית. כמו כן הורה בית הדין על פתיחת תיק תובענה ייצוגית וקבע כי דיון בבקשה לאישור התובענה יתקיים ביום 21.6.12. נימוקי הבקשה 5. בבקשת רשות הערעור חוזרת הנתבעת על עיקר טענותיה בתגובה לבקשת התובעת להורות על הפרדת הדיון ולחילופין לפיצול סעדים, ומוסיפה כי החלטת בית הדין האזורי לאקונית ואין בה כל נימוק התומך במסקנה לפיה אין מניעה מהיעתרות לבקשת הפיצול; החלטת בית הדין האזורי סותרת החלטות קודמות שניתנו באותו בית דין בעניין דומה. בעניין זה מפנה הנתבעת לעניין פודבינסקי בו הוגשה כנגד הנתבעת דכאן תביעה בנסיבות זהות לתיק דנן, כמו כן הוגשה במסגרת התיק האמור בקשה לאישור תובענה ייצוגית ולחילופין בקשה לפיצול סעדים. בקשות אלה נדחו על ידי בית הדין האזורי; ההחלטה הנוכחית של בית הדין האזורי אינה עולה בקנה אחד עם פסיקת בית דין זה לפיה אין לפצל דיון ולקיים דיון בחלק מהעילות שיש לתובע; בקשת פיצול הסעדים לאקונית ולא מנומקת. הכרעה 6. לאחר בחינת טענות הנתבעת וכלל החומר שבתיק הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בתגובת התובעת. בנסיבות המקרה הנדון, לא מצאתי כי הבקשה מעלה שאלה המצריכה דיון בערעור על החלטת הביניים בשלב זה של ההליך. ככלל, שיקול הדעת בהחלטות דיוניות מסור לערכאה הדיונית ובו ממעטת ערכאת הערעור להתערב. כמו כן לא מצאתי כי נפלה טעות בתוצאת החלטתו של בית הדין האזורי הנעתרת לבקשת התובעת לפיצול סעדים. ואלה טעמיי: בהתאם לתקנה 26 (א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 (להלן - התקנות) על תובענה לכלול את מלוא הסעדים הנתבעים בשל אותה עילה. כפי שנפסק מפי השופטת ארד, כתוארה אז: "תכליתה של התקנה למנוע בזבוז זמנם של בית הדין, הצדדים והעדים (ראו: דב"ע נו/247-3 כריכית מאירי בע"מ - אברהם בר-אדון, לא פורסם). בהתאם נפסק, כי על התובע לרכז את כלל רכיבי תביעתו בכתב תביעה אחד (ברע (ארצי) 905/05 אברהם פלקסר - נשיץ ברנדס, לא פורסם, 8.5.2006)". יחד עם זאת, מכח תקנה 26 (ג) רשאי בית הדין להתיר את פיצול הסעדים "בהתקיים טעם ענייני המצדיק זאת". עוד קובעת תקנה 26 (ג) הנ"ל כי בבואו להחליט בבקשת הפיצול יתחשב בית הדין באלה: התביעה לסעדים הנוספים אינה קנטרנית או טורדנית, לא הוגשה בחוסר תום לב, ואין נימוק אחר לסירוב למתן הרשות. במקרה שלפני בקשת הפיצול לא הוגשה ב'עיתוי הטבעי' לבקשות כגון אלה, שכן הסעד אותו מבקשים לפצל כבר נכלל בתובענה התלויה ועומדת, והלכה למעשה מקפלת בתוכה בקשת התובעת הן בקשה לתיקון כתב טענות (מחיקת סעד מכתב התביעה) והן בקשה להתיר את תביעת הסעד בתובענה נפרדת. ככלל קשה להלום 'טעם ענייני' המצדיק העתרות לבקשה לפיצול הסעדים מקום בו הסעד שפיצולו מתבקש כבר נכלל בתובענה המקורית. במקרה שכזה הנטל המוטל על מבקש הפיצול לשכנע בנחיצותו גדול יותר והטעמים הנדרשים להתיר פיצול כאמור צריכים להיות כבדי משקל. במקרה הנוכחי, הטעם שעמד ביסוד הבקשה הוא הרצון של התובעת לבקש אישור לכך שהתביעה בגין הסעד של אי הפרשה לקרן הפנסיה תוכר כייצוגית. טעם שכזה בשים לב לחשיבות של התובענה הייצוגית "כאמצעי חשוב להשגת יעדים משפטיים, כלכליים וחברתיים", הוא טעם 'כבד משקל' שבית הדין היה רשאי להתחשב בו, גם בשים לב לשלב הדיוני בו מצויה התובענה המקורית. המציאות מלמדת כי זכויותיהם של עובדים בענפים מסוימים, ובכלל זה בענפי השמירה והניקיון, אינן מקוימות כדבעי. במקרה הנוכחי - על פני הדברים ומבלי לקבוע עמדה לגופו של עניין, העדרו של תצהיר מטעם הנתבעת בעניין ההפרשות לקרן הפנסיה מלמד לכאורה כי המצב אצלה אינו שונה מהותית. במציאות שכזו דומה כי התובענה הייצוגית הוא איפה כמעט 'המפלט האחרון' שעשוי לסייע במיצויין של הזכויות המגיעות לעובדים המוחלשים - שהפניה לערכאות קשה עליהם בשל העדר יכולת כספית, או משום שההפסד הכספי שנגרם להם כתוצאה מהפגיעה בזכויותיהם לא הצדיק ניהול הליך משפטי פרטני. משנה חשיבות לשיקול כאמור קיים מקום בו הזכות - ביטוח פנסיוני, נועדה להבטיח את הביטחון הסוציאלי העתידי של העובד ומשפחתו. משכך, כאשר על הכף האחת מוטלים האינטרסים הדיוניים של הנתבעת והאינטרס של יעילות הדיון, ומנגד מוטל על הכף האחרת "אינטרס הציבור להביא לאכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו", לא תהיה זו בבחינת 'טעות דיונית' להיעתר לבקשת הפיצול כאמור חרף השלב הדיוני אליו הגיעה התובענה. בהתאם נקבע בעניין חבושה כי יהיה זה לגיטימי לתקן את כתב התביעה בדרך של השמטת הסעד של פיצויי הלנה על מנת לנסות ולהיכנס לגדרי התובענה הייצוגית. זאת ועוד, לא נגרם לנתבעת כל נזק שאינו בר פיצוי וגם לא נגרם עיוות דין. ממה נפשך? אם תתאשר התובענה הייצוגית, הרי שסופו מלמד על ראשיתו, דהיינו שהיה גם היה מקום לאפשר את הפיצול. ואם לא תאושר התובענה הייצוגית - הרי שאו אז ומן הסתם ימצא הדבר את ביטויו בפסיקת הוצאות. למותר לציין שבכל מקרה, שמורה לנתבעת הזכות לעתור בפני בית הדין האזורי לשקול בעת פסיקת ההוצאות את הצורך לעסוק במהלך התובענה ברכיב שבסופו של יום 'הושמט' מן התובענה. לבסוף מצאתי לנכון להתייחס, בתמצית, למספר טענות נוספות של הנתבעת: הגם שנימוקי בית הדין האזורי בהחלטתו להענות לבקשת התובעת לפיצול סעדים לא פורטו דיים, לא מצאתי כי יש בכך טעות משפטית המצריכה דיון בערעור בשלב זה של ההליך. שכן, לוז הנמקתו של בית הדין האזורי ברור ועולה מתוך ההחלטה. העובדה שבית הדין האזורי החליט במקרה דנן באופן שונה מעניין פודבינסקי אינה רלוונטית, ולו מן הטעם שההליכים בשני התיקים היו בשלבים דיוניים שונים. בעניין פודבינסקי הבקשה הוגשה לאחר שנשמעו הראיות בתיק, בשונה מהמקרה שלפנינו. ההפניה לעניין אגודת השומרים, אינה רלוונטית לענייננו. שכן, הערעור שם סב על עניין שונה. שם נדונה החלטת בית הדין האזורי הדוחה בקשה לאשר את ניהולה של חלק מהתובענה שהגיש כתובענה ייצוגית. במקרה שלפנינו, השאלה הנדונה היא דיונית במהותה. לא ראיתי צורך להידרש לטענות של הנתבעת שבמהותן צריכות להתברר במסגרת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית. סוף דבר- הבקשה נדחית. הואיל ולא נתבקשה תגובה לבקשה אין צו להוצאות. פיצול סעדיםערעור