האם אפשר לתבוע פיצויים בגין טיפול רפואי בחו"ל ? להלן פסק דין בתביעת רשלנות רפואית בחו"ל: פתח דבר 1. בפניי עתירתו של התובע (להלן: "התובע"), לחייב את הנתבע, רופא מנתח ותושב זר בשם פרופ' וינקו דולנס (להלן: "פרופ' דולנס" או "הנתבע"), לשלם לו פיצויים בגין נזקים שהסב לו פרופ' דולנס, כך לטענת התובע, במהלך ניתוח שביצע בראשו ביום 20/5/92 בבית החולים האוניברסיטאי בעיר לובליאנה שבסלובניה (להלן: "בית החולים"). ביום 14/2/99 קבע כב' השופט מ' טלגם ז"ל, אשר דן בתובענה במועד זה, כי הדיון בה יפוצל כך שראשית תידון שאלת אחריותו של פרופ' דולנס לנזקיו של התובע, ורק לאחר מכן, וככל שפרופ' דולנס אכן יימצא אחראי לנזקים אלה, תידון שאלת הפיצוי שעליו לשלם לתובע. החלטה זו אושרה ביום 21/9/99 על ידי בית המשפט העליון, אשר הוסיף וקבע כי בד בבד עם הדיון בשאלת חבותו של פרופ' דולנס על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין") ידון בית המשפט גם בשאלת הדין החל על התובענה (רע"א 2029/99). 2. ביום 4/9/02 הועברה התובענה דנן לדיון בפני, כשבמועד זה נשמעו זה מכבר מרבית עדי התביעה לעניין הדין החל על התובענה ולעניין שאלת אחריותו של פרופ' דולנס. עם זאת, נתברר כי הנתבע עשה כל שלאל ידו על מנת לסכל את גביית עדותם של העדים מטעמו, ובכלל זה סירב להגיע לארץ על מנת למסור את עדותו שלו, וטען שגם העדים מטעמו שאינם תושבי ישראל מסרבים להגיע לכאן. משכך, הורה בית המשפט על גביית העדויות בדרך של שיחת וידאו טלוויזיונית, וגם לכך התנגד הנתבע. ניסיון לגבות את העדויות בדרך של חיקור דין אף הוא נכשל. התנהלות זו נדונה בשורה ארוכה של החלטות שניתנו על ידי מותבים שונים בבית משפט זה ועל ידי בית המשפט העליון ואין לי אלא להפנות אליהן (ראו, בין היתר: בש"א 36546/99, בש"א 30422/00, בש"א 17912/02, רע"א 8762/01). במהלך הדיון בתובענה נתתי בידי פרופ' דולנס, כפי שעשו גם המותבים אשר דנו בתובענה לפני, הזדמנויות למכביר להציג עדויות וראיות מטעמו, תוך ניסיונות כנים להתחשב בו באופן שמיעת העדויות - אך ללא הואיל. פעם אחר פעם פרופ' דולנס לא שעה להחלטות בית המשפט, וביום 5/9/04 אף חדל להתייצב, בעצמו או על ידי פרקליט מטעמו, לדיונים שנקבעו. משכך, בלית ברירה ובצעד יוצא דופן, הוריתי ביום 4/6/03 כי תצהיר עדותו הראשית של פרופ' דולנס יימשך מתיק בית המשפט, וביום 7/11/04 אף הוריתי על משיכתם של תצהירי העדים מטעמו. ביום 9/6/05 קבעתי בהחלטה מנומקת, אשר ניתנה על סמך החומר הראייתי שנותר בתיק בית המשפט כאמור, כי הוראות הדין הישראלי הן החולשות על התובענה דנן וכן כי פרופ' דולנס נושא באחריות לנזקיו של התובע, ככל שאלה יוכחו על ידו. בהחלטה זו אף פרטתי באריכות את הקשיים שביקש פרופ' דולנס להערים על ניהול התובענה, ואת האופן בו ניצל לרעה את הליכי המשפט והביא להתמשכות הדיון עד מאד. תיארתי בתמצית את השתלשלות האירועים עד אשר הועבר התיק לטיפולי ביום 4/9/02 וגם לאחריה, שכן תיאור מפורט נמצא בהחלטתי מיום 9/6/05 ואיני רואה מקום לחזור על הדברים. 3. בשלב זה של הדיון בתובענה, אם כן, עסקינן בשאלת הפיצוי לו זכאי התובע מידיו של הנתבע. דא עקא, גם בעניין זה וכפי שיפורט בהמשך, ביכר פרופ' דולנס שלא להעמיד לעצמו הגנה כלשהי - ומשכך לא נותר לי אלא לפסוק על סמך החומר הראייתי שהוצג בפני מטעמו של התובע בלבד. העובדות הצריכות לעניין וטענות התובע 4. בשנת 1992 התגלה בראשו של התובע גידול תוך גולגולתי מסוג מנינגיומה, במיקום שהוגדר על ידי רופאיו כרגיש מבחינה נוירולוגית. הגידול אמנם היה שפיר, אך הפעיל לחץ על גזע המוח של התובע ולכן היווה סכנה ממשית לחייו. משכך, החליט התובע להישמע לעצת רופאיו ולהסיר את הגידול בהליך כירורגי. התובע, יליד 23/1/59, היה במועד זה כבן 33, נשוי ואב לשניים. בחודש אפריל 1992 פנתה משפחתו של התובע אל פרופ' דולנס, מנתח סלובני אשר שמו הלך לפניו כאחד מטובי המנתחים בעולם, על מנת שיבצע את הניתוח להסרת הגידול בראשו. לאחר חילופי מסמכים רפואיים והצעות מחיר, נקשר בין הצדדים הסכם שלפיו משפחתו של התובע העבירה לפרופ' דולנס סך של 24,000$, ואילו פרופ' דולנס עתיד היה לבצע בבית החולים שבסלובניה את הניתוח להסרת הגידול. 5. ביום 19/5/92 אושפז התובע בבית החולים שבסלובניה, כשהוא מלווה באחיו - אורי מסיקה (להלן: "אורי") ושמואל מסיקה - אשר לא משו ממנו עד לשובו מאוחר יותר לישראל. ביום 20/5/92 עבר התובע כריתה שלמה של הגידול תחת ידיו של פרופ' דולנס, אולם בבוקר יום המחרת התלונן על חוסר תחושה בגפיים העליונות והתחתונות, ואף נזקק להנשמה מלאכותית עקב קשיי נשימה חמורים מהם סבל. התובע נותר שרוי במצב זה, כשהוא מחובר למכשירי הנשמה במחלקה לטיפול נמרץ בבית החולים שבסלובניה, כחודש וחצי נוספים לאחר הניתוח. בהחלטתי מיום 9/6/05 מצאתי כי הטיפול הרפואי שהעניק הנתבע לתובע לקה בשני מחדלים עיקריים: ראשית, פרופ' דולנס כשל לערוך לתובע בדיקת CT מייד עם הופעת קשיי הנשימה והשיתוק בגפיים - אף על פי שמקובל כי תופעות אלה מעידות על סיבוכים חמורים שלאחר הניתוח; ושנית, פרופ' דולנס כשל לעקוב אחר מצבו הרפואי של התובע ביחידה לטיפול נמרץ מיד עם צאתו מחדר הניתוחים - ותחת זאת הוא הועבר למחלקה זו רק ביום המחרת, שאז כבר נגרמו לו נזקים בלתי הפיכים. הוספתי וקבעתי, תוך שימוש בדוקטרינת הנזק הראייתי, כי קיים קשר סיבתי בין אי ביצוע בדיקת ה- CT כאמור לבין הנזקים שנגרמו לתובע. התובע טוען כי במהלך אשפוזו בבית החולים שבסלובניה, כשהוא משותק בארבעת גפיו, נאלצו אחיו לסעוד אותו במיטת חוליו. עקב כך, נעדרו האחים ממקום עבודתם בישראל ואף נדרשו להוציא סכומי כסף ניכרים עבור מגורים ומזון, ולכן השהות הממושכת שנכפתה עליהם בסלובניה, כך לטענת התובע, הסבה להם נזק כלכלי בסך 25,000₪ (ראו סעיף 6 לתצהירו מיום 8/11/05, להלן: "תצהיר הנזק מטעם התובע"). 6. לאחר שהחלים מדלקת ריאות בה חלה בסמוך לאחר הניתוח, שוחרר התובע מבית החולים שבסלובניה, תוך שנקבע על ידי הצוות הרפואי שם כי ניתן להשיבו לישראל ולהמשיך כאן בטיפול בו. עם זאת, לא בית החולים שבסלובניה ואף לא פרופ' דולנס נטלו חלק במציאת פתרון הולם להטסתו של התובע לארץ, אף על פי שברור היה כי מדובר במהלך מורכב לביצוע מבחינה טכנית ואף מסוכן ביותר לבריאותו ולחייו של התובע. משלא היה באפשרותה של משפחת התובע לשאת בעלותו של אמבולנס אווירי (כ- 40,000$ לטענת התובע), היא נאלצה לרכוש עבורו שישה מושבים בטיסה מסחרית - אשר פורקו ובמקומם הותקנה אלונקה בה שכב כל משך הטיסה. כמו כן, אל התובע התלווה בכל שלבי הנסיעה רופא, כשבאמתחתו ציוד החייאה, בלוני חמצן ואביזרים רפואיים נוספים. משכך, טוען התובע, עלות הבאתו לישראל הסתכמה בסך 17,500₪ (ראו סעיפים 7-9 לתצהיר הנזק מטעם התובע; ולתצהיר אורי מיום 8/11/05, להלן: "תצהיר הנזק מטעם אורי"). עם הגעתו לישראל אושפז התובע ביום 9/7/92 במחלקה הנוירוכירורגית בבית החולים סורוקה בבאר שבע כשהוא משותק בארבעת גפיו, מונשם ומוזן באופן מלאכותי, וחסר שליטה בסוגריו. במהלך אשפוז זה נגמל התובע באופן חלקי מן ההנשמה המלאכותית (ראו עמ' 3 לחוות דעתו של פרופ' חיים רינג). 7. ביום 10/8/92 הועבר התובע לבית החולים לוינשטיין ברעננה לצורך תהליך שיקום אינטנסיבי ושם שהה משך כשנתיים. במהלך תקופה זו נגמל התובע מהנשמה מלאכותית, אך רופאיו החליטו להותיר במקומו את הצינור הקבוע שהותקן בקנה נשימתו עוד בבית החולים בסלובניה (קנולה), על מנת שישמש לשאיבת הפרשות ליחה ולהזרמת חמצן. כמו כן, חל שיפור במנגנון הבליעה של התובע וניתן היה להאכילו כמויות קטנות של מזון פעמיים ביום, אך עדיין הזנתו נעשתה בעיקר באופן מלאכותי - על ידי צינור שהוחדר ישירות לקיבתו דרך חתך בבטנו (PEG). במצב השיתוק של התובע, לעומת זאת, לא חל כל שיפור - הוא לא היה מסוגל לבצע כל תנועה פונקציונאלית בגפיו, להחזיק את ראשו, או לשלוט בסוגריו (ראו עמ' 3 לחוות דעתו של פרופ' חיים רינג). כעבור כשנתיים, כאשר הוברר כי לא יחול עוד שיפור במצב השיתוק בגפיו של התובע, הוחלט על שחרורו מבית החולים לוינשטיין. משפחתו של התובע מיאנה להעבירו למוסד סיעודי, מאחר שסברה כי ייטב עימו אם יעביר את ימיו בחיק משפחתו ובקרבת אשתו ושני ילדיו (ראו סעיף 12 לתצהיר הנזק מטעם אורי). משכך, בוצעו שינויים בדירת מגוריה של אמו בה עבר לדור - לצורך התאמתה לצרכיו המיוחדים - המוערכים על ידי התובע ואחיו בסך של 40,000₪. בהמשך עבר התובע להתגורר עם אשתו ושני ילדיו בדירת קרקע באור יהודה אותה רכשה המשפחה והתאימה לפי הבנתה לצרכיו המיוחדים של התובע (להלן: "דירת המגורים"). לטענת התובע, גם עלויות התאמתה של דירה זו הסתכמו בסך 40,000₪ (ראו סעיף 13 לתצהיר הנזק מטעמו). 8. בכתב התביעה (מיום 19/5/95) עתר התובע לפיצויים בסך 21,320,000₪, לעבר ולעתיד, בגין הוצאות רפואיות ומכשור רפואי, נסיעות לו ולאחיו, הפסד השתכרות, סיעוד ודיור וכן לפיצוי בגין כאב וסבל. דא עקא, בשלב הוכחת הנזקים הנטענים התובע לא הציג קבלות או חשבוניות כלשהן בנוגע להוצאות הרפואיות ולהוצאות הנסיעות שלטענתו הוציא, ואף לא הציג תלושי שכר או דוחות מס הכנסה שיהיה בהם כדי ללמד על שיעור הפסד השתכרותו בעבר ומשכך גם על פוטנציאל השתכרותו בעתיד. עם זאת, התובע המציא לתיק בית המשפט את חוות דעתו מיום 3/11/05 של פרופ' חיים רינג, מומחה לרפואה פיזיקאלית ושיקום (להלן: "חוות הדעת הרפואית" ו- "פרופ' רינג" בהתאמה), לצורך הוכחת שיעור ההוצאות העתידיות להן הוא טוען. יצויין עוד כי התובע ואורי אף לא פירטו בתצהירי הנזק מטעמם את ראשי הנזק בגינם זכאי התובע לפיצוי, וממילא לא פירטו את היקף הפיצוי לו הוא זכאי לטענתו בגין כל אחד מאלה. 9. בכתב ההגנה (מיום 8/9/98) טען הנתבע כי סכומי הפיצויים להם עותר התובע מופרזים, חסרי אחיזה במציאות ובדין, ומנוגדים לעקרון השבת המצב לקדמותו הנקוט בדיני הנזיקין. פרופ' דולנס הוסיף וטען כי יש לנכות את מלוא התגמולים המשתלמים לתובע על ידי המוסד לביטוח לאומי מן הסכומים, ככל ובמידה שייפסקו לטובתו על ידי בית המשפט. עם זאת, בהגיע המועד המתאים לכך, פרופ' דולנס ביכר שלא להציג עדויות או ראיות מטעמו כתימוכין לטענות אלה, כפי שכבר צוין. דיון 10. מטעם התובע הוגשו תצהירי הנזק של אורי ושל התובע עצמו, וכן הוגשה חוות הדעת הרפואית של פרופ' רינג. כפי שכבר שצוין, מטעם פרופ' דולנס לא הוגשו כלל תצהירי עדות ראשית או חוות דעת רפואיות לצורך שלב זה של הדיון- וזאת אף על פי שבהחלטה מיום 9/6/05 הוריתי לצדדים במפורש לעשות כן ואף קצבתי לפרופ' דולנס פרק זמן ממושך דיו לשם כך (עד ליום 1/11/05). לישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 19/12/05 לא הופיע איש מטעמו של פרופ' דולנס, ומשכך לא נערכו חקירות נגדיות לעדי התביעה. חוות הדעת הרפואית 11. פרופ' רינג קובע כי התובע סובל מ- 100% נכות רפואית לצמיתות - עקב טטרפלגיה ספסטית (שיתוק מוחלט בארבעת הגפיים) ודלדול שרירים כללי (ראו עמ' 3 ו- 5 לחוות הדעת). מחוות הדעת הרפואית עולה עוד כי לבד מחוסר יכולתו להניע את איברי גופו, התובע אף אינו מסוגל להחזיק את ראשו, אינו שולט בסוגריו, וחסר אונות. כמו כן, התובע סובל מהפרעות בנשימה ובמנגנון הבליעה - ולכן נזקק לצינור חיצוני שמותקן לקנה נשימתו באורח קבע ומשמש לשאיבת ליחה ולהזרמת חמצן (קנולה), ולהזנה מלאכותית על ידי צינור המחובר דרך חתך בבטנו ישירות לקיבה (PEG). עוד מצוין בחוות הדעת הרפואית כי התובע מתקשה בדיבור ומצליח להפיק קול נמוך בלבד, דומה ללחישה, אך הוא מובן על ידי בני משפחתו. יצוין כי ממצאים דומים תוארו על ידי ד"ר נ' עינן, נוירוכירורג אשר בדק את התובע ביום 31/1/95 וחוות דעתו מיום 15/2/95 הוגשה מטעם התובע לתיק בית המשפט בשלב הדיון באחריותו של הנתבע (ראו עמ' 2 לחוות הדעת); גם פרופ' ריכנטל, נוירוכירורג אשר חוות דעתו מיום 23/12/98 הוגשה מטעם פרופ' דולנס לתיק בית המשפט בשלב קביעת האחריות, ציין כי התובע סובל משיתוק מוחלט בארבעת גפיו כאמור (ראו עמ' 3 לחוות הדעת). עם זאת, התובע נמצא בהכרה מלאה וצלולה, ואליבא דה פרופ' רינג, במידה שיזכה לטיפול ולתנאי מחייה הולמים - לא תתקצר תוחלת חייו (ראו עמ' 7 לחוות הדעת הרפואית). למקרא חוות הדעת הרפואית, לא קיים מקום לספק כי נכותו התפקודית של התובע הינה 100%, כפי שאמנם קבע פרופ' רינג - שכן הוא אינו מסוגל כלל להניע את איברי גופו, לשבת או לקום בכוחות עצמו ולא כל שכן ללכת. יתירה מזאת, על התובע להימצא בתנוחת שכיבה בלבד משך כל שעות היממה, שכן בעת ישיבה ראשו נשמט ויש סכנה כי ייחנק על ידי חסימת הקנולה המותקנת בקנה נשימתו. עם זאת, הן מחוות הדעת הרפואית והן מתצהירי הנזק של התובע ואורי עולה כי גם בעת שכיבה יש להשגיח בהתמדה על התובע, שכן כל שיעול בלתי רצוני עלול לגרום לראשו להישמט (ראו עמ' 5 לחוות הדעת הרפואית, סעיף 15 לתצהיר הנזק מטעם התובע וכן סעיף 15 לתצהיר הנזק מטעם אורי). לנוכח האמור ברי כי התובע תלוי לחלוטין בזולת לצורך ביצוע כל פעולות היומיום, ובכלל זאת הזנה, רחצה, מתן שתן וצואה, נטילת תרופות, שינוי תנוחת השכיבה ולעיתים אף לצורך נשימה סדירה. כמו כן, עקב הסכנה בשמיטת ראשו והקשיים בדיבור מהם הוא סובל, התובע אינו יכול להיוותר בגפו והוא זקוק להשגחה רצופה. הפסדי השתכרות לעבר ולעתיד 12. בע"א 10064/02 "מגדל" חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' רים אבו חנא ואח', תק-על 2005 (3) 3932, מתייחס כב' השופט א' ריבלין לאופן פסיקת הפיצוי בגין ראש נזק זה: "בבואו לשום את הפיצוי בגין ראש הנזק הזה נדרש בית המשפט להעריך את יכולת ההשתכרות של הנפגע קודם לתאונה, לבדוק את חומרת הפגיעה בנפגע ואת השפעתה על יכולת השתכרותו, ולפסוק סכום המשקף את הפער שנוצר בשל התאונה בין כושר ההשתכרות עובר לתאונה לבין זה שנותר בידי הנפגע לאחר התאונה ומחמת התאונה." (שם, בע"מ 3937-3938). חישוב הפסד השתכרות בדרך זו הינו קוהרנטי עם תכליתו של הפיצוי בדיני נזיקין - המבקש להשיב את מצבו של הניזוק לקדמותו, תוך שאיפה להביאו באמצעות הפיצוי למקום בו היה ניצב אלמלא הפגיעה בו. משכך, גם פיצוי בגין הפסד השתכרות, ככל פיצוי בדיני הנזיקין, מחושב על ידי בית המשפט תוך התמקדות בנזק האינדיבידואלי שנגרם לניזוק הספציפי (ראו: ע"א 357/80 יהודה נעים ואח' נ' משה ברדה ואח', פ"ד לו (3) 762, להלן: "פרשת נעים", בעמ' 769-770). עם זאת, חישוב פיצוי בגין הפסד השתכרות, הגם שנסמך על הכנסתו הנתונה של הניזוק ערב הפגיעה בו ועל נתונים עובדתיים בדבר השכלתו, בריאותו, כישוריו והתמדתו בעבודה, מחייב את בית המשפט לחזות ולשער מה עשוי היה להיות פוטנציאל השתכרותו בעתיד אלמלא אותה פגיעה. דא עקא שבענייננו הקושי בביצוע שומה כאמור מתעצם שבעתיים, משום שלא הובאה בפני בית המשפט כל ראיה לעניין מקומו של התובע בשוק העבודה עובר לניתוח. למעשה, למעט הנטען בכתב התביעה ובחוות הדעת הרפואית, שם נאמר שהתובע אמנם עבד לפרנסתו עובר לניתוח, הרי שבכל הנוגע לתחום בו עסק, לרמת השכלתו ואופי הכשרתו, לכישוריו ולשיעור שכרו - רב הנסתר על הגלוי. ודוק: לא רק שהתובע נמנע, מסיבות השמורות עמו, מלהציג בפני בית המשפט תלושי שכר או דוחות מס הכנסה שיעידו על שכרו החודשי טרם הניתוח, אלא שהתובע אף שתק בכל הנוגע לעניין זה בתצהיר הנזק שהגיש לתיק בית המשפט. ואולם ערב הניתוח היה התובע בחור צעיר כבן 33. בחוות הדעת הרפואית שניתנה על ידי פרופ' רינג צוין כי לתובע 12 שנות לימוד ותעודת הסמכה לניהול מוסך מ"אורט", וכי הפרופיל הצבאי שלו היה 97 והוא שירת שירות צבאי מלא. בחוות דעת זו וגם בחוות הדעת הרפואיות האחרות שהוגשו לבית המשפט בשלבים קודמים של הדיון, לא נזכרת בעיה רפואית כלשהי אשר היתה עשויה למנוע מן התובע להשתלב בשוק העבודה. משכך, ניתן להניח כי התובע אכן השתכר מעבודה עובר לפגיעה ואלמלא זו ארעה היה מוצא את פרנסתו מעבודה גם בעתיד. 13. במצב דברים זה, ניתן היה לכאורה להתמודד עם העמימות הראייתית בחישוב הנזק על ידי עריכת אומדן גלובאלי (ראו למשל: ע"א 350,326/88 עידו צימרמן, קטין נ' גבריאלוב דוד ואח', פ"ד מו (1) 353, בעמ' 355-356; וכן: ע"א 746/81 המועצה המקומית נחלת יהודה נ' מאיר זדה, קטין ואח', פ"ד לט (1) 19, בעמ' 24-25). עם זאת, בעת האחרונה קנתה לה שיטת החישוב האקטוארית שביתה בפסיקתו של בית המשפט העליון גם במקרים בהם קיים חוסר ראייתי כפי שפורט בענייננו, וההלכה היא כי במצב כזה השכר הממוצע במשק עשוי להחליף את הנתונים החסרים בדבר גובה שכר העבר של הניזוק ופוטנציאל השתכרותו העתידי (ראו והשוו - פסיקת פיצוי בגין הפסד השתכרות לקטינים: ע"א 3375/99 אריה אקסלרד ואח' נ' צור-שמיר, חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד נד (4) 450, להלן: "פרשת אקסלרד", בעמ' 459-460). סבורתני כי חזקה זו, המבוססת על ניסיון החיים, ראוי שתנחה את פסיקת הפיצוי גם בנסיבות תיק זה. הנתון העדכני ביותר בדבר השכר הממוצע ברוטו במשק לשכירים, כפי שפורסם על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ביום 8/1/06, הינו כי בחודש אוקטובר 2005 עמד שכר זה על סך 7,179₪. חישוב הפיצוי לתובע יבוצע על בסיס סכום זה, ועל פי ההלכה הנוהגת בתביעות מכח פקודת הנזיקין, כבענייננו, לפיה מן הפיצוי בגין הפסד השתכרות לא ינוכו מס הכנסה וביטוח לאומי (ראו למשל: ע"א 64/86 חסונה טהה ואח' נ' יצחק בן מעטוק ראבי ואח', תק-על 89 (4) 123, בעמ' 124; וכן: ע"א 174/93 מרום דורון נ' מדינת ישראל, תק-על 94 (3) 427, בעמ' 427). 14. הפיצוי בגין הפסד השתכרותו של התובע לעבר מחושב למן מועד הניתוח, קרי יום 20/5/92, ועד למועד מתן פסק הדין, קרי יום 19/1/06 (ובסך הכל 164 חודשים): 164 חודשים X 7,179₪ = 1,177,356 ₪. לאחר הוספת ריבית כחוק מאמצע התקופה, הפיצוי הינו בסך 1,556,820 ₪. הפיצוי בגין הפסד השתכרותו של התובע לעתיד מחושב ממועד מתן פסק הדין ועד למועד הגיעו לגיל 67 (גיל פרישה על פי סעיפים 3 ו- 4 לחוק גיל פרישה, התשס"ג - 2004), קרי יום 23/1/26, כשהוא מהוון (ובסך הכל 240 חודשים): 7,179₪ X 180.7616 (מקדם היוון) = 1,297,688 ₪. למען הסר ספק, התובע אינו זכאי לפיצוי בגין אובדן זכויות פנסיה, משום שלא ניסה להרים וממילא לא הרים את הנטל הרובץ לפתחו להוכיח את עצם זכאותו לתשלומי פנסיה עובר לניתוח, ולא כל שכן את תנאיה של פנסיה זו (ראו לעניין זה: ע"א 531/91 חנה חיון ואח' נ' הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פ"ד נא (2) 51, בעמ' 59-60; וכן ע"א 16/85 משה עזרא נ' ועקנין דוד ואח', פ"ד מא (1) 649, בעמ' 658-659). כאב וסבל 15. פסיקת פיצוי בגין ראש נזק זה מעוררת קושי רב בהיעדר יכולת של ממש לכמת את כאבו וסבלו הרב של התובע לכדי פיצוי כספי הולם. על פניו, לא ניתן לכאורה להעלות על הדעת סכום כסף כלשהו, גבוה ככל שיהיה, אשר יכול שיפצה את התובע על כך שבן לילה נגזלו ממנו חייו כפי שהכירם, ותחתם הפך להיות אסיר של ממש בתוך גופו המשותק, ובתוך ביתו שלו ממנו הוא אינו יוצא עוד אלא לביקורים בבית החולים (ראו סעיף 26 לתצהיר הנזק מטעמו). עם זאת, שומה על בית המשפט ליתן ביטוי כספי לראש נזק זה. כמתחייב מעקרון הפיצוי האינדיבידואלי, גם הפיצוי בגין "כאב וסבל", ככל פיצוי בדיני הנזיקין, צריך שישקף את מורכבות הנזק לניזוק הספציפי ואת השלכותיו עליו (ראו: ע"א 2055/99 פלוני ואח' נ' הרבנות הראשית לישראל ואח', תק-על 2001 (2) 240, להלן: "עניין פלוני", בעמ' 257). עם זאת, דומה כי בפסיקתו של בית המשפט העליון התגבשו זה מכבר אמות מידה וקריטריונים שיש בהם כדי להנחות את הערכאה הדיונית בפסיקת הפיצוי, ובכללם גילו של הנפגע בעת הפגיעה (ראו: עניין פלוני, שם, בעמ' 258), מידת הכאב והסבל שחווה בעת הפגיעה ובסמוך לאחריה (ראו: ע"א 2517/93 שרה בוים נ' אברהם גטהין ואח', תק-על 94 (2) 335, בעמ' 337), אורך תקופת האשפוז ואופי הטיפול הרפואי שנכפה עליו (ראו: ע"א 63/88 ד"ר סופיה ברגר ואח' נ' יוסף צדוק ואח', תק-על 91 (1) 1322, בעמ' 1326), וכן מידת השפעתה של הפגיעה על מהלך חייו של הנפגע. 16. במקרה דנן, התובע היה נתון באשפוז בבית החולים שבסלובניה, בבית החולים סורוקה ובבית החולים לוינשטיין משך תקופה רצופה בת למעלה משנתיים. ממועד שחרורו לביתו, כשהוא כבן 35 וכל חייו הבוגרים עודם לפניו, ועד היום, חלף למעלה מעשור, עשור בו התובע מרותק למיטתו שבביתו, בלא יכולת לתפקד ולו באופן מינימאלי, וזה גם מה שצופן לו העתיד. סבלו של התובע אינו מתבטא רק בעובדה שפעולות החיים הבסיסיות הפכו לנטל כבד מנשוא, עליו ועל בני משפחתו, אלא מתווספת להם שבירת הנפש הנובעת מן העובדה כי הוא נאלץ לסמוך על ילדיו שיבצעו לו חוקנים ויחליפו לו חיתולים חד פעמיים (ראו עמ' 4 לחוות הדעת הרפואית), על אחיו שישחרר אבנים שמצטברות לו בדרכי השתן על ידי החדרת צינור לאיבר מינו (ראו סעיף 20 לתצהיר הנזק מטעם אורי), על מטפלים זרים שירחצו אותו, יחליפו את צינור ההזנה המחובר לקיבתו דרך חתך בבטנו וישאבו הפרשות ליחה מן הקנולה המחוברת לקנה הנשימה שלו (ראו סעיפים 15, 19 ו- 23 לתצהיר הנזק מטעם התובע). משמעותה של פריצת גבולות הפרטיות והאינטימיות, השמורים והמוקפדים כל כך באופן רגיל וטבעי בין אדם לבין סביבתו, הינה כמעט בלתי נתפסת לאלו מבינינו אשר אינם מתקשים בתפקוד היומיומי. למן מועד פגיעתו, הנאות החיים היומיומיות נעולות בפניו של התובע לעד, והוא לעולם לא יוסיף עוד להלך, לחבק את אשתו וילדיו ואף לא לטעום טעמם של מזון ומשקה. לא זו אף זו, חירותו הבסיסית ביותר של כל אדם באשר הוא, להיות אדון לעצמו ולמעשיו, נגזלה מן התובע לבלי שוב, וכפי שפורט לעיל הוא לעולם יהיה תלוי בזולת בכל דבר, קטן כגדול. התובע נדון לסבול מפצעי לחץ, כאבי גב וגירודים בכל גופו עקב השכיבה הממושכת, להתאשפז שוב ושוב בבתי חולים, ולבלות את שארית חייו בבידוד רב ובתסכול. משכך, בנסיבות החריגות שפירטתי לעיל, אני מעריכה את סכום הפיצוי בגין כאב וסבל בסך 1,000,000₪ נכון להיום. סיעוד ועזרת הזולת 17. מצבו הפיזי של התובע אמנם קשה ביותר, כפי שהוברר לעיל, אך הכרתו עודנה צלולה והוא לא נפגע מבחינה שכלית. משכך, יש לאפשר לו לחיות את חייו בביתו ובחיק משפחתו, ולא במסגרת מוסד סיעודי - וזהו גם רצונו ורצון משפחתו כאמור. אולם, במהלך החיים בבית, זקוק התובע הן לעזרה אקטיבית בביצוע פעולות היומיום והן להשגחה פאסיבית במשך יתרת היממה. בפרשת אקסלרד, אשר דומה מבחינה עובדתית למקרה דנן, נקבעה הלכה בדבר הקריטריונים לפיהם יחושב הפיצוי בגין הוצאות סיעוד לנפגע המשותק בכל ארבעת גפיו: "נראה שבדרך כלל יסופקו צרכי הסיעוד של נפגע קשה הרתוק למיטתו בהתמלא התנאים הבאים: יהיה עובד זר אשר יתגורר עמו ויספק את כל צרכי הסיעוד שלו, הן עזרה בפעולות היומיומיות, והן עזרה בעבודות הבית ככל הנדרש. עובד זה גם ילווה אותו בניידותו, ובמקרים שנדרש שיהיה לו רישיון נהיגה ניתן לנסות להבטיח את הדבר. יהיה עובד מחליף, ישראלי, אשר יחליף את העובד הזר בסופי שבוע ובימי העדרות שלו מן העבודה. בהתחשב בסיכון שבמשך פרקי זמן מסויימים לא יימצא עובד זר, או שתהיה הגבלה על הבאתם של עובדים זרים ארצה, או שעלות העסקתם תגדל, יש להוסיף לסכום העלות של הסיעוד סכום אשר יבטא סיכון זה. כן יש לקחת בחשבון, שלעובד אשר יתגורר עם הנפגע יש לספק מקום מגורים בבית הנפגע, וכן שעל הנפגע לשאת בעלות צרכי היומיום של העובד, כמו מזון, מים, כביסה וכיוצא באלה." (ההדגשות שלי- ע.ב.) (שם, בעמ' 458-459; כן ראו: ע"א 8083/02 כהן עכסה ואח' נ' דולב חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2005 (3) 1773, בעמ' 1776-1777; ע"א 6720/99 מתן פרפרה ואח' נ' ארתור גולדו ואח', תק-על 2005 (3) 2525, בעמ' 2530-2531). 18. על פי קריטריונים אלה קבע בית המשפט בפרשת אקסלרד, על דרך של אומדנא, כי סכום הפיצוי הראוי בגין ראש נזק זה הינו 12,000₪ לחודש, ועקב הדמיון העובדתי הרב בין פרשה זו לבין המקרה דנן ראיתי לנכון לאמץ קביעה זו כקנה מידה גם בענייננו. אמנם התובע טוען כי פעולות מסוימות במהלך היומיום, וביניהם רחיצתו, דורשות נוכחותם של שני מטפלים לפחות (ראו סעיף 20 לתצהיר הנזק מטעמו), אולם נראה כי הצורך באדם נוסף נובע אך ורק מן העובדה כי מצבה הכלכלי של משפחת התובע לא אפשר לה לרכוש ציוד רפואי מתאים לטיפול בו, כגון מנוף, ועם רכישתו ניתן יהיה לספק את צרכיו של התובע באמצעות מטפל אחד בלבד, ובסיוע בני משפחה מעת לעת. אמנם ייתכנו מקרים בהם אף על פי שהניזוק הינו משותק בארבעת גפיו יהיה מקום לסטות מהלכת אקסלרד, למשל כאשר קיים צורך מובהק כי המטפל יהיה דווקא ישראלי ולא עובד זר (ראו למשל: ע"א 3417/00 חיים יניב נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2001 (2) 714), אולם לא נטען, וממילא גם לא הוכח, שמתקיימות בענייננו נסיבות מיוחדות מעין אלה. משכך, ובהתחשב בחלוף הזמן מעת מתן פסק הדין בפרשת אקסלרד ובהתייקרות המחייה שחלה בתקופה זו - הפיצוי בגין הוצאות הסיעוד ועזרת הזולת יחושב לפי סך של 14,000₪ בחודש. אציין עוד כי לא נעלמה מעיני העובדה לפיה בשעה זו משפחתו של התובע נעזרת בשירותיו של מטפל זר במשרה חלקית בלבד (ראו סעיף 25 לתצהיר הנזק מטעם התובע), אולם מצב זה אינו המצב הרצוי שכן הוא מטיל עומס פיזי ונפשי כבד ביותר על בני המשפחה, ואין סיבה שהנתבע ייצא נשכר מקשייה הכלכליים של המשפחה אשר בגינה הסתפקו עד כה בעזרה מינימלית. אשר על כן יועמד הפיצוי בראש נזק זה על סך 14,000₪ לחודש כאמור, כאשר בגין העבר ייוחס הסכום בחלקו לעזרה הצמודה והמאסיבית של בני המשפחה. 19. הפיצוי בגין הוצאות סיעוד ועזרת הזולת לעבר מחושב למן מועד שחרורו של התובע מאשפוז בבתי החולים לביתו, קרי יום 20/8/94, ועד למועד מתן פסק הדין, קרי יום 19/1/06 (ובסך הכל 137 חודשים): 137 חודשים X 14,000₪ בחודש = 1,918,000 ₪. לאחר הוספת ריבית כחוק מאמצע התקופה, הפיצוי הינו בסך 2,426,977 ₪. הפיצוי בגין הוצאות סיעוד ועזרת הזולת לעתיד מחושב מעת מתן פסק הדין ולמשך תוחלת חייו של התובע - אשר על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עומדת על 78 שנים - קרי יום 23/1/2037 (ובסך הכל 372 חודשים): 14,000₪ X 242.6002 (מקדם היוון) = 3,396,403 ₪ . ניידות והוצאות נסיעה 20. התובע טוען כי מפאת מצבו הכלכלי הקשה אין באפשרותו לרכוש רכב מתאים אשר יאפשר לו לצאת מכותלי ביתו מפעם לפעם - הן לצורך בדיקות וטיפולים רפואיים והן לצורך "שינוי אווירה" (ראו סעיף 26 לתצהיר הנזק מטעמו). משכך, התניידותו של התובע מתאפשרת רק באמצעות אמבולנס פרטי, ומפאת עלותו הגבוהה הוא נוהג לעשות שימוש באמצעי תחבורה זה רק במקרי חירום בהם הוא נאלץ להגיע לבית החולים (ראו סעיף 20 לתצהיר הנזק מטעמו). בחוות הדעת הרפואית מציין פרופ' רינג כי התובע זקוק לרכב מסוג VAN, שיאפשר את הסעתו כשהוא בכיסא גלגלים, על מנת להובילו לבדיקות תקופתיות, ביקורים בבית החולים בעת הצורך, ואף לפעילויות פנאי מחוץ לבית (ראו עמ' 6 לחוות הדעת הרפואית). אין עוררין כי מצב שבו התובע אינו מסוגל לעזוב את ביתו, כפי שתואר לעיל, אינו מתקבל על הדעת. בראש ובראשונה יש לאפשר לתובע להגיע לבית החולים כל אימת שנזקק לכך - בין לצורך החלפת צינור ההזנה המחובר לקיבתו מדי כמה חודשים (ראו סעיף 19 לתצהיר הנזק מטעמו), בין לשחרור אבנים המצטברות בדרכי השתן עקב השכיבה הממושכת (ראו סעיף 20 לתצהיר הנזק מטעמו) ובין לבדיקות שגרתיות או אחרות. לא זו אף זו, העובדה שהתובע אינו יכול עוד לתפקד בחיי היומיום באורח רגיל ונורמאלי אינה גוזרת כי עליו לבלות את שארית ימי חייו בין ארבעת כתלי ביתו. דווקא בשל נכותו הקשה יש חשיבות גדולה כי יתאפשר לתובע לבוא במגע עם סביבה אנושית משתנה, לבקר במקומות חדשים ו"להימלט" מעט משגרת חייו. 21. בעת חישוב הפיצוי בגין ניידות, יש להביא בחשבון, בנוסף לעלותו הראשונית של הרכב הדרוש לתובע, גם עלות אחזקתו החודשית, עלות הדלק החודשית, ועלותה של רמפה אשר תאפשר את עלייתו וירידתו של התובע אל המכונית וממנה. עם זאת, יש להביא בחשבון גם את העובדה שאף לולא התאונה היה על התובע לשאת בהוצאות רכישת רכב, אחזקתו החודשית ותשלומי דלק חודשיים (ראו: פרשת אקסלרד, שם, בפסקה 13; וכן ראו והשוו: ע"א 5654/98 עיריית תל אביב יפו ואח' נ' ד"ר מירון עמירם, תק-על 2002 (1) 567, בפסקה 5). בחישוב הפיצוי בגין הוצאות נסיעה, יובאו בחשבון עלויות הטסתו של התובע מסלובניה לישראל, עלות שהייתם של אחיו עימו במלך אשפוזו בבית החולים בסלובניה, וכן הוצאות נסיעתם של בני משפחתו אל בתי החולים סורוקה ולוינשטיין, בהם היה מאושפז במשך כשנתיים, על מנת ליטול חלק בהשגחה עליו ובסיעודו - על פי ההלכה שלפיה על המזיק לפצות את הניזוק על כל הוצאה סבירה בגין נסיעה שהיתה נחוצה בעקבות הפגיעה (ראו: פרשת נעים, שם, בפסקה 54). משלא הוצגו על ידי התובע קבלות בגין הוצאות הנסיעה והניידות שהוציא ואף לא הצעות מחיר לרכישת רכב ורמפה המתאימים לתובע, אני רואה מקום לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי על דרך האומדנא בגין ראש נזק זה, לעבר ולעתיד - בסך 600,000₪. התאמת הדיור 22. פרופ' רינג, אשר ביקר בביתו של התובע, מציין בחוות הדעת הרפואית כי דירת המגורים של התובע אינה מתאימה לצרכיו: אמנם היא מממוקמת בקומת הקרקע, אך פתח הכניסה אליה צר מדי, ושלוש מדרגות מובילות אליו. עם זאת, פרופ' רינג מוסיף, קיימת כניסה נוספת לדירה, הממוקמת בסלון, אשר מתאימה למעבר התובע. שני ילדיו של התובע מתגוררים בחדר שינה משותף, אשתו של התובע מתגוררת בממ"ד, ולתובע חדר שינה משלו - אך הוא קטן מלהכיל את כל הציוד הרפואי לו נזקק התובע ולכן מרביתו מצוי דרך קבע בסלון. למטפל של התובע, לעומת זאת, אין כלל חדר משלו והוא אינו מתגורר עם המשפחה. חדר הרחצה בדירת המגורים אינו מתאים אף הוא לצרכי התובע, שכן הוא קטן מדי ולא ניתן להכניס לתוכו את אלונקת הרחצה של התובע בשלמותה. כמו כן, אין מעבר ישיר מחדרו של התובע אל חדר הרחצה - אלא יש לעבור עם מיטתו דרך הסלון לצורך רחיצתו. החנייה הצמודה לדירה קטנה מידי עבור רכב מסוג VAN, ואף קטנה מדי בכדי להוציא אליה את התובע כשהוא שכוב במיטתו על מנת שייהנה מאוויר ואור היום. (ראו עמ' 5 לחוות הדעת הרפואית). על פי הפירוט לעיל, אין מקום לספק כי יש לבצע התאמות בדירת המגורים של התובע ומשפחתו, או לחלופין לרכוש דירה חדשה מותאמת (לאחר מכירת דירת המגורים) - כך שלתובע יהיה חדר שינה מרווח דיו וחדר רחצה צמוד, למטפל ולכל אחד מבני המשפחה יהיה חדר מגורים משלו, והכניסה לדירה והחניה הצמודה לה יתאימו לכסא הגלגלים בו התובע מובל ממקום למקום. בהעדר ראיות לעניין הסכום הדרוש להתאמת הדיור של התובע, אני פוסקת לו פיצוי גלובאלי על דרך של אומדנא בגין ראש נזק זה - בסך 400,000₪. ציוד רפואי וטיפולים רפואיים 23. פרופ' רינג מונה בחוות הדעת הרפואית את הציוד הרב לו נזקק התובע עקב נכותו (ראו עמ' 6 לחוות הדעת): אלונקת רחצה המתבלה כל שלוש שנים; אלונקה לשהייה בחצר; כסא גלגלים, שניתן לקבע בו את ראשו של התובע ואף להביאו למצב של שכיבה מלאה, המתבלה כל שלוש שנים; כסא גלגלים רזרבי למקרה של תקלה; מנוף להעברת התובע בין מיטתו לבין כסא גלגלים או אלונקה; מיטה מיוחדת (TILT) לפיזיותרפיה פיזיולוגית ונשימתית; מכשיר לשאיבת הפרשות ליחה מן הקנולה; בלוני חמצן קבועים; מזון מיוחד ועתיר קלוריות להזנה ישירה לקיבה; ציוד רפואי מתכלה - פדים, חומרי חיטוי, כפפות, חיתולים חד פעמיים למבוגרים (חמישה ביממה), זונדות לשאיבת הפרשות ליחה מהקנולה, צנתרים לשתן וכיוצא באלה; בלנדר חשמלי להכנת האוכל המיוחד המועבר ישירות לקיבה באמצעות צינור; מכונת כביסה ומכונת ייבוש עקב צורך בכביסה מרובה של מצעים; ציוד טלוויזיה, ווידאו וסטריאו אישי, אשר ינעים את זמנו של התובע ויגרה את חשיבתו; דא עקא, שפרופ' רינג אינו מציין מהן העלויות של רכישת ציוד זה. כמו כן, אף על פי שמתצהירי הנזק של התובע ושל אורי עולה כי התובע אמנם עושה שימוש במרבית מן הציוד המפורט לעיל, ואילו ביחס לשאר הציוד - ידו אינה משגת לרכוש אותו, התובע לא צירף כלל קבלות, או מסמכים אחרים לצורך העניין, המעידים על עלותו של הציוד כאמור. זאת, אף על פי שהתובענה דנן מתנהלת בפני מותבים שונים וערכאות שונות זמן ממושך ביותר, ומשכך ניתנה בידי משפחתו של התובע שהות מספקת על מנת לאסוף די מסמכים שיהיה בכוחם להעיד על שיעורן של הוצאות אלה. יובהר כי בעשותו כן מונע התובע מבית המשפט לערוך חישוב אקטוארי לנזקיו, ומקשה עד מאד אף על הערכה גלובאלית של סכום הפיצוי ההולם. 24. פרופ' רינג מונה בחוות הדעת הרפואית אף את סדרת הטיפולים הרפואיים והפרה-רפואיים להם זקוק התובע עקב נכותו (עמ' 6-7 לחוות הדעת): מעקב תקופתי קבוע אצל רופא מטפל כל שלושה חודשים, ועריכת בדיקות דם ושתן; מעקב אצל רופא שיקומי, יתכן באשפוז, לצורך הערכת מצבו של התובע; בדיקת רופא עיניים עקב ניסטגמוס ממנו סובל; בדיקה תקופתית של רופא אף אוזן גרון עקב הקשיים בבליעה; טיפול פיזיותרפיה דו שבועי קבוע; אבחון וטיפול אצל קלינאי תקשורת עקב הקשיים בדיבור; טיפול פסיכולוגי שבועי לתובע, לרעייתו ולילדיו, ויתכן צורך בתרופות פסיכיאטריות נוגדות דיכאון; יעוץ מיני וטיפול זוגי לתובע ולרעייתו; תרופות לנטילה באורח קבע ותרופות מיוחדות על פי הצורך. ואולם, פרופ' רינג אינו קובע לאלו מבין הטיפולים הללו זכאי התובע כמבוטח בקופת חולים, ללא תשלום או בתשלום מופחת, ובגין אלה מהם עליו לשלם מחיר מלא. להבחנה זו יש נפקות רבה, שכן ברי כי בגין טיפול רפואי שקופת החולים אינה מספקת לתובע מוטל על הנתבע לפצותו, ואילו בגין טיפול רפואי שקופת החולים מספקת לתובע ללא כל תמורה מצידו הוא אינו זכאי לפיצוי (לדיון מורחב בעניין זה ראו: ע"א 6881,5557/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד דוד, פ"ד נא (2) 724). התובע מצידו לא המציא לתיק בית המשפט ראיות כלשהן שיעידו איזה מן הטיפולים המפורטים לעיל כלולים בסל הבריאות שמעניקה לו קופת החולים ואיזה אינם כאלה. בהינתן כל האמור לעיל, אני פוסקת לתובע פיצוי גלובאלי על דרך האומדנא בגין הציוד והטיפולים, לעבר ולעתיד, בסך 500,000 ₪. ניכויים 25. הלכה פסוקה היא, כי מן הסכומים שנפסקו לטובתו של הניזוק, על בית המשפט לנכות תגמולים אשר שולמו לניזוק זה מכבר על ידי המוסד לביטוח לאומי עקב הפגיעה, וכן את סכומם המהוון של התגמולים אשר הניזוק יהיה זכאי לקבלם בעתיד מן המוסד לביטוח לאומי עקב הפגיעה (ראו: רע"א 3953/01 פרלה עמר נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח', תק-על 2003 (2) 1797, בעמ' 1799). ואולם בענייננו, משבחר הנתבע שלא להתגונן ולא להציג ראיות מטעמו לעניין הנזק, ואף לא התייצב לדיון וגם לא איש מטעמו, לא הוכח בפני בית המשפט מה טיבן והיקפן הכספי של הגמלאות להן התובע זכאי מאת המוסד לביטוח לאומי עקב הפגיעה נושא הדיון - בין אם פנה התובע למוסד לביטוח לאומי על מנת לקבלן בין אם לאו, שאלה שאף היא לא נדונה ולא נתבררה. מעבר מכך, לא הומצאה לבית המשפט חוות דעת אקטוארית אשר תלמד על הסכום אותו יש לנכות מן הפיצויים שנפסקו לטובתו של התובע, בגין זכאותו לכאורה לתגמולים מאת המוסד לביטוח לאומי, כאשר יצויין כי נטל ההוכחה לעניין זה רובץ לפתחו של הנתבע והוא לא עמד בו. בנסיבות כפי שפורטו, לא ניתן להורות על ניכוי כאמור מן הפיצויים שנפסקו לתובע. אחרית דבר 26. כפי שעולה הן מהחלטתי מיום 9/6/05 והן מפסק דין זה, אופן התנהלותו של הדיון בתובענה זו, ובעיקר התמשכותו של הדיון, חורגים מגדר הרגיל בתובענות מסוג זה ובכלל. דבק בכוונתו לסכל את בירורה של התובענה, פרופ' דולנס חזר וביקש, בחוסר תום לב מובהק ובכל דרך אותה מצא אפשרית, להערים מכשולים על התנהלותו של הדיון. המותבים השונים שדנו בתובענה זו לאורך השנים, ביקשו בכל זאת לאפשר למנתח, שקנה לו שם עולמי, את יומו בבית המשפט, וניסו בכל דרך אפשרית לבוא לקראתו בקביעת סדרי הדין ואופן שמיעת העדים מטעמו - אך הוא לא שעה לניסיונות כנים אלה. לא זו אף זו, הנתבע מילא פיו מים, ובמכוון חדל בשלב מסוים מלהגיע, בין בעצמו ובין באמצעות פרקליט מטעמו, לדיונים שנקבעו, לא הגיש עדויות ותיקי מוצגים אף על פי שנדרש לעשות כן, והתעלם מהחלטותיו של בית המשפט. משכך, פרופ' דולנס לא הותיר עוד בידי בית המשפט ברירה אלא להמשיך ולנהל את הדיון בתובענה גם מבלי שהעמיד לעצמו הגנה, ובלא נוכחותו או מי מטעמו. באחרית כל הדברים הללו, ניתן לקוות כי פסק דין זה יביא לקיצה של מסכת ההתדיינויות הסבוכה והממושכת שבין הצדדים, וכי בעקבותיו יסופקו לתובע האמצעים הכלכליים הדרושים לו להטבת נזקיו והקלה על סבלו. 27. התוצאה היא כי אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: הפסד השתכרות לעבר 1,556,820 ₪. הפסד השתכרות לעתיד 1,297,688 ₪. הוצאות סיעוד ועזרת הזולת לעבר 2,426,977 ₪. הוצאות סיעוד ועזרת הזולת לעתיד 3,396,403 ₪. כאב וסבל 1,000,000 ₪. ניידות והוצאות נסיעה, לעבר ולעתיד 600,000 ₪. התאמת דיור 400,000 ₪. הוצאות עבור ציוד וטיפולים רפואיים, לעבר ולעתיד 500,000 ₪. סך כל הפיצויים 11,177,888 ₪. כמו כן אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט וכן שכ"ט עורך דין בשיעור 20% מהסכומים שנפסקו בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין עד התשלום בפועל, בגין הוצאות משפט ממועד הוצאתן ובגין שכ"ט עורך דין ממועד פסק הדין. סכומים אלה הם בנוסף להוצאות ושכ"ט עורך דין שהנתבע חוייב בתשלומם בהחלטתי מיום 9/6/05. רפואהתביעות רשלנות רפואיתרשלנות