##(1) רשלנות רפואית שיתוק מוחין - הקדמה:## תביעות רשלנות רפואית עקב שיתוק מוחין נחשבות לתביעות מורכבות מאוד, מפני שהסיבות לשיתוק מוחין רבות הן ומגוונות ובמקרים רבים אינן ידועות. במסגרת תביעות שיתוק מוחין בעקבות רשלנות רפואית בודק בית המשפט האם הטיפול הרפואי לא היה לקוי והאם לא היה מקום לטיפול רפואי אחר (שונה) שהיה בו כדי להפחית את הסיכון כי התובע ילקה בשיתוק מוחין, מתוך תפיסה כי מתן טיפול רפואי טוב יותר היה מעלה את סיכוייו שלא ללקות בשיתוק מוחין. במקרים אחרים קיימת המחלוקת בין הצדדים לתביעה הנוגעת לשאלה האם מדובר בשיתוק מוחין שמקורו ברשלנות רפואית בלידה או מתסמונת גנטית. ##(2) מהו שיתוק מוחין ?## בטרם נעבור לדון בסוגיית שיתוק מוחין בגין רשלנות רפואית בלידה, חשוב להבין מהו שיתוק מוחין. שיתוק מוחין (Cerebral palsy (CP או שיתוק מוחי, הוא מצב נוירולוגי הנגרם על ידי פגיעה חד פעמית ולא פרוגרסיבית ברקמת המוח במהלך הלידה. שיתוק מוחין זו לא אבחנה אלא סף של מצבים. לשיתוק מוחין גורמים מחוללים רבים, היכולים, או לא יכולים, להיות מאובחנים בלידה. יכולות להיות סיבות שונות לשיתוק מוחין, אחד הגורמים המגבירים את הסיכון ללקות בשיתוק מוחין הוא פגות במשקל לידה נמוך. עם זאת, הגורמים לשיתוק מוחין הם רבים ומגוונים ובין גורמים אלה הם: סבל עוברי בזמן ההיריון, כך גם סיבוכים שונים בלידה כגון כתשניק בזמן הלידה. שיתוק מוחין עלול להיגרם מפיגור תוך רחמי בגדילה, שיתוק מוחין מסוג p.v.l. מקורו בפגיעה ובהרס של אזורי החומר הלבן הסמוכים לדופנות חדרי המוח הצדדיים. פגיעה זו אופיינית לפגים בעלי משקל לידה קטן במיוחד וגיל היריון מתחת לשבוע ה33. הרקע המשוער לפגיעה זו הוא מבנה בלתי בשל של אזורי המוח של הפגים. ## (3) רשלנות רפואית באבחון שיתוק מוחין:## שיתוק מוחין זו עדות לנזק מוחי, לפגיעה בחומר האפור והלבן שבמוח. מדובר ב"סל קליני", היכול לכלול הן הפרעה מוטורית, לרבות הפרעות בתנועה או ספסטיות, והן הפרעה קוגניטיבית, כגון פיגור שכלי. גם מבחינת דרגת החומרה, בשיתוק מוחין קיים ספקטרום גדול. הנזק המוחי בשיתוק מוחין הוא קבוע, אך הביטוי הקליני שלו יכול להחמיר עם הזמן. כמו כן לא בהכרח ניתן לראות שיתוק מוחין בבדיקת MRI. אבחנה של שיתוק מוחין נעשית בגיל שנה עד להגיע הילד לשלוש שנים. שיתוק מוחין קל בד"כ לא מאובחן בחודשי חייו הראשונים של התינוק, וביטוי קליני שלו מתחיל להופיע רק קרוב לגיל שנה, אז הוא מופנה לבירור התפתחותי. קיים גם קושי לקבוע כי אדם סובל משיתוק מוחין ולא מתסמונת גנטית אחרת כלשהי, מששיתוק המוחין אינו מחלה פרוגריסיבית (מתקדמת). לסיכום, במקרים מסוימים יתכן ולא ניתן לאבחן בגיל הרך שמדובר בשיתוק מוחין, כיוון שיש תנועות שאפשר לגלותן רק כשהילד גדל ואמור לבצע אותן פעולות. ##(4) רשלנות רפואית שיתוק מוחין - כיצד מוכיחים את התביעה ?## במסגרת תביעות רשלנות רפואית בנושא שיתוק מוחין, התובע למעשה טוען כי כתוצאה מרשלנות הצוות הרפואי הוא נותר סובל מליקויים נוירולוגיים ופסיכולוגיים שונים הפוגעים בתפקודו, ליקויים המעידים כי הוא סובל משיתוק מוחין. כדי לזכות בתביעת רשלנות רפואית שעניינה שיתוק מוחין יש להוכיח כי מחומר הראיות שהונח בפניי בית המשפט, הוכח במידה הנדרשת כי הייתה מצד בית החולים רשלנת כלשהי שיחוב עליה, בעניין האירוע שגרם לשיתוק מוחין, והוכח כי בכל הקשור לקבלת האם לצורך הלידה, הטיפול שניתן לה תוך כדי הלידה והטיפול שניתן ליילוד אחרי שנולד, לא היה טיפול נאות, וכי בית החולים לא נהג בכל אלה ברמת זהירות סבירה ומקובלת לאותה תקופה. על התובע להוכיח כי קיים קשר סיבתי בין נזקיו לבין רשלנות הצוות הרפואי של בית החולים במהלך הלידה. ##(5) רשלנות רפואית שיתוק מוחין - סיבוכים בלידה:## ההנחה המקובלת היא כי רק ב-10% מכלל התינוקות הסובלים משיתוק מוחין, פיגור, אפילפסיה, הגורם הישיר והבלעדי הוא תשניק סב לידתי. כדי לקבוע שאכן מדובר בתשניק סב לידתי צריכים להתקיים מרבית הממצאים כדלקמן: ניטור עוברי פתולוגי, לידה קשה, אפגר לידה נמוך, חמצת מטבולית קשה, צורך בהנשמה מלאכותית, בדיקה נוירולוגית פתולוגית סמוך ללידה (כמו שינוי בהכרה, היפוטוניה וקשיי האכלה) פרכוסים סמוך ללידה, פגיעה בתפקוד של כליות, לב, כבד, מעורבות מוטורית כחלק מהנזק הנוירולוגי, הוכחות הדמייתיות (M.R.I, C.T, U.S) והעדר סיבות אחרות לנזק נוירולוגי כמו פגות, מחלות מטבוליות, הפרעות כרומוזומליות ובעיות בהריון. תשניק אינו סיבה יחידה לשיתוק מוחין. אולם כולם אף מסכימים, כי תשניק מהווה אחד הגורמים לכך, כמו כן, לידה מוקדמת של פג במשקל נמוך מגבירה בצורה משמעותית מאוד את הסיכון לשיתוק מוחין. ##(6) קשר סיבתי בין סיבוכים בלידה לבין שיתוק מוחין:## קיימים מספר פרמטרים מהם ניתן ללמוד כי מדובר במצב של משיתוק מוחין שמקורו בלידה. ההנחה המקובלת היא שיש צורך בקיום 4 קריטריונים הכרחיים ליצירת קשר סיבתי בין ארועים סב לידתיים לבין נזק מוחי קבוע ועוד 5 קריטריונים ##(א) ## עדות לחמצת מטבולית קשה - PH נמוך מ-7 בחבל הטבור. אין זו בדיקה שגרתית המבוצעת בכל ילוד, אלא בילודים שמצבם הקליני קשה ובעיקר אלה שנזקקים עם לידתם לאינטובציה והנשמה מלאכותית. ##(ב) ## עדות לאנצלופתיה מוקדמת בדרגה חמורה או בינונית - ירידה משמעותית במצב ההכרה, פרכוסים מיד לאחר הלידה ובסמוך אליה. ##(ג) ## שיתוק מוחין מסוג קוודרופלגיה ספסטית או דיסקינטית -פגיעה מוטורית סטטית הנובעת מפגיעה מוחית סמוך לאחר הלידה. ##(ד) ## היעדר גורמים אחרים להסבר הנזק המוחי. חמשת הקריטריונים התומכים בקשר הסיבתי בין ארועים סב לידתיים לבין נזק מוחי (אם כי אינם הכרחיים), הם: ##(א) ## ארוע היפוקסי סמוך מאוד ללידה. ##(ב) ## שינוי פתאומי בקצב הלב של העובר לאחר שקודם לכן היה תקין. ##(ג) ## ניקוד נמוך של האפגר, כאשר מרבית המחקרים דורשים שהוא יהיה בין 0-3 אחרי 5 דקות. ##(ד) ## פגיעה רב מערכתית בתוך 72 שעות לאחר הלידה. ##(ה) ## ממצאים הדמייתיים במוח, התומכים בנזק מוחי לאחר ארוע על רקע אסכמי-היפוקסי. רוב מכריע של אנשים הסובלים משיתוק מוחין (כ-90%) אף אם הוא התרחש סמוך ללידה, אין הוא נובע מארועים היפוקסיים – איסכמיים סב לידתיים. ##(7) רשלנות רפואית שיתוק מוחין - אנצפלופטיה ניאונטולוגית:## כלל קליני חשוב אומר כי על מנת לקשר בין תשניק לידתי לבין שיתוק מוחין, חייב להתקיים מצב של אנצפלופטיה ניאונטולוגית בדרגת חומרה בינונית עד חמורה. אנצפלופטיה ניאונטלית (NE) תמיד תאובחן בלידה. ##(8) שיתוק מוחין אצל פגים:## פגות ומשקל נמוך, כשלעצמם, הם גורם סיכון מרכזי ללקות בשיתוק מוחין. הסיכון ללקות בשיתוק מוחין בין יילודים, הנולדים במצב פגות, גבוה משמעותית מאשר בין ילודים אחרים; בעוד השכיחות של שיתוק מוחין היא 2-1 לאלף לידות חי והממוצע המצטבר בגיל 5 עד 7 הוא 7-2 ל1000- לידות חי, הרי בפגים השכיחות מגיעה ל90-13- לאלף לידות חי. במקרים של שיתוק מוחין אשר נגרם מעצם הפגות, תביעת רשלנות רפואית הקשורה בשיתוק מוחין תתמקד בשאלה היה ניתן למנוע את הפגות, שכן ממילא סביר כי היה נמנע שיתוק המוחין או לפחות הדבר היה מפחית את הסיכון ללקות בשיתוק מוחין. לדוגמא: קיימים מקרים של שיתוק מוחין על רקע פגות בהם ניתן היה למנוע את הנזק על ידי טיפול בסטרואידים. השפעתם של הסטרואידים על המוח באמצעות הבשלת הריאות, מונעת מצוקה נשימתית אשר גורמת נזקים למוחו של הפג. מקובלת היום הדעה שהדרך היעילה ביותר לטיפול בשיתוק מוחין קשורה בנקיטת אמצעים למניעת הפגות ובעיקר פגות קטנה, יותר מאשר במציאת דרכים לטיפול בפגים עצמם. ##(9) שיתוק מוחין עקב חשיפה לזיהום כרשלנות רפואית:## זיהום הינו גורם לשיתוק מוחין הן בפגים והן בוולדות שנולדו בעתם. אי-אבחון זיהום שהתפתח לפני הלידה עלול להוות עילה לתביעת רשלנות רפואית, שכן אי האבחון מגדיל את הסיכון ללקות בשיתוק מוחין. ההנחה הינה כי גם בקרב ולד שלא נולד טרם עת ובמשקל נמוך, וללא דימום, גורם זיהום בלידה לשיתוק מוחין בהסתברות של 30%. במקרים כאלו אם היה מאובחן הזיהום ומטופל כנדרש, היה הסיכון בגין הזיהום מתאיין לגמרי או לכל הפחות מופחת לשיעור קטן יותר. ##(10) רשלנות רפואית שיתוק מוחין - חוסר חמצן במהלך הלידה:## מחקרים רפואיים הוכיחו שאין עוד מקום להנחה הקודמת לפיה רוב מקרי שיתוק המוחין קשורים באירועים שאירעו במהלך הלידה. להיפך, על פי המחקרים הגיעו המומחים למסקנה כי רק אחוז קטן של המקרים נגרם בשל אירועי הלידה. המומחים עשו ניסיון להתגבר על הקושי בקביעת הקשר הסיבתי, וקבעו קריטריונים על פיהם ניתן יהיה להעריך קיומו של קשר שכזה. הקונצנזוס הציג 3 קריטריונים הכרחיים, שיש בהם כדי להצביע על כך שהיפוקסיה (חוסר חמצן) במהלך הלידה גרמה לנכות נוירולוגית קבועה. הקריטריונים היו כדלקמן: ##(א) ## עדות לחמצת מטבולית בדם טבורי בלידה, או בבדיקת דם שנלקחה זמן קצר לאחר הלידה (PH פחות מ- 7 וערך בסיס גדול או שווה ל- 12). ##(ב) ## התחלה מוקדמת של תסמיני אנצפלופתיה נאונטלית קשה או בינונית בעוברים שנולדו אחרי שבוע 34 של ההיריון. ##(ג) ## שיתוק מוחין מסוג קוודריפלגיה ספסטית או דיסקינטית. ##(11) חישוב גובה הפיצויים לנפגעי שיתוק מוחין עקב רשלנות רפואית:## מה גובה הפיצויים שניתן לקבל בתביעות רשלנות רפואית בגין שיתוק מוחין ? פיצויים לנפגעי רשלנות רפואית בתיקי שיתוק מוחין נפסקי בגין: הפסדי השתכרות, הפסדי פנסיה, עזרת הזולת, כאב וסבל, צרכי ניידות, הוצאות רפואיות וטיפולים, דיור, אפוטרופוס להלן דוגמא לחישוב הפיצויים ע"י בית המשפט: ##(א) הנכות:## התובע נולד בבית החולים "פוריה" כשהוא סובל משיתוק מוחין ומוגבלויות נוספות. במסגרת תביעת רשלנות רפואית שיתוק מוחין בית המשפט קבע כי תהליך לידתו היה מלווה בכשלים מצידם של הנתבעים, המגיעים כדי רשלנות, והם שגרמו לנכותו של התובע ולפיכך עליהם לפצותו בגין אלה. נכותו של התובע היתה קשה ביותר והיא מורכבת מפיגור שכלי, שיתוק ספסטי - מוטורי וקשיים בדיבור, כאשר כל אחת מנכויות אלה, כשהיא מכומתת לאחוזי נכות, שוקלת אחוזים רבים. נכותו המשוקללת מתקרבת כדי 100%. כפי שנסביר להלן על מנת להעריך נכונה את נזקיו של התובע לא יהיה זה נכון לבסס אותם באופן סכמתי על פי אחוזי נכות אנטומיים וגם לא נוכל להסתפק ביישום נוסחאות מתמטיות ערטילאיות או בהפנייה סתמית לפסק דין זה או אחר. בחינת צרכיו ונזקיו של התובע חייבת להיות אינדיבידואלית וראו בענין את פסק הדין בע"א 3375/99, אקסלרוד נ' צור שמיר שפורסם בפד"י נ"ד(4) עמ' 450. ##(ב) הפסדי שכר:## לתובע מלאו 30 שנה אך אין הוא מועסק בכל עבודה. השכלתו מוגבלת למדי אם כי הוא למד לא מעט שנים במסגרות חינוך מיוחדות. הוא אינו מצויד בכל מקצוע ורוב ימיו הוא "מבלה" בביתו, באפס מעשה. בעברו נסיון כושל אחד, בשנת 1998, לצאת לעבודה חלקית באריזת פיתוח במאפיה. הנסיון ארך יום אחד והסתיים באותו התקף אפילפטי יחיד שחווה התובע בחייו. השילוב שבין שיתוק ספסטי-מוטורי ברמה גבוהה, דיסארתריה ופיגור שכלי, כל אחד מהם באחוזים גבוהים, מוציא את התובע משוק העובדה והופך אותו לאדם נטול כושר עבודה והשתכרות ממשי. ב"כ הנתבעים הציע להתייחס אל התובע כמי שאיבד 80% מכושר השתכרותו והוא מציע לנכות מהפסדי השתכרותו כדי שיעור של 20% שהתובע יכול להשתכר במומו בעבודה מוגנת. התובע משולל כיום לחלוטין כושר השתכרות ובאופן מלא, זאת בהתחשב במומיו "המשלימים" זה את זה. אני מתקשה לראות כיצד אדם דוגמת התובע שסובל מפיגור שכלי, דיבור לא ברור ומשיתוק ספסטי מוטורי בשיעור של 80%, יכול לרכוש מקצוע ולהשתלב בעבודה, במערך תעסוקתי יצרני, שהכנסה קבועה בצידה. גם דר' פרבר קובעת בחוות דעתה כי התובע אינו מסוגל לעבוד ולהתפרנס למחייתו. ב"כ הנתבעים מפנה לעובדה כי מפניה שערך בזמנו התובע באמצעות הוריו, למוסד לביטוח לאומי, השתמע כאילו התובע מסייע לאביו בעבודתו החקלאית אלא שאני מקבל לענין זה את הסברה של אם התובע כי הצטרפותו לעתים של התובע לאביו, בצאתו לעבודה, נבעה מרצון התובע "להתאוורר" מחוץ לבית ולא על מנת לקחת חלק מעשי בעבודה. כאמור את הפסדי שכרו של התובע אבסס על פי הקביעה שהוא איבד לחלוטין ולכל תקופת תוחלת חיי עבודתו את כושרו לעבוד ולהשתכר. בהעדר כל נתון רלבנטי אחר אבסס את כושר ההשתכרות שהיה צפוי לו לתובע על פי שיעור השכר הממוצע במשק ותוחלת תקופת העבודה תתפרס על פני 46 שנה כלומר מאז סיום שירותו הצבאי שהיה צפוי בגיל 21 שנה ועד הגיעו לגיל 67. מתוך תקופה זו 9 שנים הם נחלת העבר ואילו יתרת התקופה היא בגדר תקופה עתידית. השכר הממוצע הידוע לעת הזו עומד על סכום חודשי של 7,537 ₪ וסכום זה יהווה את הבסיס לתחשיבנו, (לענין שיעור השכר הממוצע במשק ראה בחוב' "חשב" לחודש ינואר 2007 ערוכה בידי מר קצין מי שהעיד כאן מטעם התובע).בגין תקופת העבר (9 שנים) זכאי איפוא התובע לסכום נומינלי של 813,996 ₪. לסכום זה יהיה צורך לצרף ריבית מאמצע התקופה ועד התשלום בפועל. לתקופת העבר יש להוסיף עוד פיצוי בגין התקופה מאז הגיעו לגיל 18 שנה ועד מלאות לו 21 שנה, דהיינו כמשך השירות הצבאי. על פי ההלכה הפסוקה התובע זכאי לפיצוי בשיעור של 70% מהשכר הממוצע במשק בגין שנות השירות, כערך מחסורו שהצבא היה מכסה במזון, ביגוד ודיור, כיסוי שהתובע לא זכה לו מאחר ונבצר ממנו לשרת. על פי הנתונים דלעיל אני פוסק לתובע סך של 189,930 ₪ עבור תקופה זו. לענין זה ראו את פסק הדין בע"א 357/80 נעים נ' ברדה פד"י ל"ו III עמ' 762, שם בעמוד 788. לסכום האמור יש לצרף ריבית מאמצע התקופה ועד מועד מתן פסק הדין. עבור הפסדי העתיד, המתפרסים על פני 37 שנה, כשמקדם ההיוון הוא 267.9, זכאי התובע לפיצוי בסך של 2,019,162 ₪. ##(ג) הפסדי פנסיה:## בין בעלי הדין התעורר ויכוח סביב השאלה אם זכאי התובע גם לפיצוי בגין הפסדי פנסיה, אם לאו. אכן ברגיל תובע-עובד המצוי כבר בשוק העבודה אינו זכאי לפיצוי בגין ראש נזק אלא אם כן יוכיח כי עובר לארוע המזכה היה חבר בקופת גמל שהבטיחה לו את זכויות הפנסיה. מנגד מה יעשה תובע, כמו כאן, שנפגע בטרם היתה לו ההזדמנות להצטרף למעגל העבודה. מן המפורסמות היא כי רוב העובדים נהנים מהסדרי פנסיה והמגמה החברתית היא להרחיב את מעגל הזכאים וגם על חקיקה מחייבת יש המדברים. שעה שמדברים על שנים כה רבות שהיו צפויות לו לתובע להימנות על מעגל העובדים, אני בהחלט סובר שניתן לצאת מהנחה שהתובע היה נמנה על מעגל הנהנים מזכות סוציאלית זו, אלא שמבחינה מעשית, דווקא את התובע שבפנינו, על נתוניו הספציפיים, אין לפצות בגין בראש נזק זה. כל כך למה ומדוע? ב"כ התובע הציע לפסוק למרשו סך של 233,000 ₪ בראש נזק זה ובית המשפט אימץ את החשבון מבחינה אריתמטית אלא שהוא מתעלם בתחשיבו מנתון יסודי אחר. כשם שמן המפורסמות היא שעובד בשיא הפנסיה זכאי לשיעור של 70% ממשכורתו הקובעת, כך יודעים אנו שבצד הפרשותיו של המעביד בעבור העובד לקרן הפנסיה, גם העובד עצמו תורם מהכנסתו לקרן המצטברת והמדובר בשיעור של כ-5.5% משכרו. בצד הסכום אודותיו מדבר ב"כ התובע, שממנו יש להפחית שיעור מתאים, בשל העובדה המקובלת עלינו כי תוחלת חייו של התובע, בשל מומיו, פחתה בשלוש שנים, (על כך בהמשך), הרי אמור היה התובע להפריש ולשלם מכיסו במשך כל שנות עבודתו (46 שנה) שיעור חודשי של כ-5.5% משכרו. הפרשה זו "חסך" כיום התובע שזוכה כאמור לפיצוי עבור מלוא הפסדי השכר על פי ערכם במונחי "ברוטו". חישוב מתמטי פשוט מעלה שהסכום הכולל הנחסך עתה מהתובע, על פי נתוניו האישיים, אינו פחוּת משיעור הפנסיה הכולל בו הוא יכול היה לזכות לאחר פרישתו מעבודה ועד תום תוחלת חייו שהרי תקופת החסכון ארוכה עשרת מונים מתקופת הזכאות לפנסיה, מה עוד שסכום התגמול חייב בהיוון כפול. שני סכומים אלה מתקזזים איפוא פחות או יותר האחד עם השני ואין לפסוק לזכותו של התובע כל יתרה. ##(ד) עזרת הזולת לעבר:## ראש נזק חשוב, בשל חשיבותו לתובע ובשל משקלו הכלכלי, נוגע לשאלת כימותו של הפיצוי שיש להעניק לתובע בשל העזרה לה הוא נזקק בחיי היום-יום. על מנת להעריך צרכיו של התובע בתחום זה אין די להפנות לנוסחאות שגורות או לסכומים שנפסקו בתביעות אחרות. כאן יש להתכבד ולהעריך אל נכון את צרכיו הספציפיים והאינדיבידואליים של התובע מול יכולותיו. כדי לאמוד את אלה נעזרנו במומחית לדבר, ד"ר פרבר, שמונתה על ידי בית המשפט לשמש כמומחה לבחינת צרכיו של התובע. דר' פרבר בדקה התובע ומצבו הרפואי והגישה לנו חוות דעת בענין. בהמשך היא נחקרה בבית המשפט על ידי בעלי הדין. במקביל לכך שמענו את עדותה של אֵם התובע, גב' עליזה שושן, שהיא זו שנושאת בעיקר עול גידולו של התובע. אין לשכוח כי לתובע מלאו כבר 30 שנים כך שגבי פרק נכבד מחייו אין אנו עוסקים עוד בהערכות וספקולציות גבי העשוי להתרחש בעתיד אלא בהוויה ידועה שהתרחשה וכבר פרוסה בפנינו, בכפוף כמובן לאופן שבו בחרו בעלי הדין, כאן עדי התובע, לשקף אותה בעדויותיהם. דר' פרבר, שהינה מומחית בתחום, בדקה את התובע, קורותיו ויכולותיו. את ממצאיה היא מסכמת בפרק "מצבו היום" שבחוות דעתה, באלה המילים ובלשונה: "...... קושי בדיבור, שלא תמיד מובן לסביבה. מתקשה ללכת, במיוחד למרחקים, או בשטח לא סלול. שיווי משקל לקוי, לכן יוצא מהבית רק בליווי. גם בנסיעה באוטובוס זקוק לליווי צמוד. אינו עובד מאז ניסיון הראשון לעבוד במאפיה ב-1998 שהופסק לאחר הופעת הפרכוסים. מבלה את זמנו בצפייה בטלביזיה, קורא מעט (עיתון בעיקר), יש חברים מועטים, יוצא לבילויים רק עם משפחתו. אין חברה. תפקוד יומיומי-מסוגל לאכול אוכל מוצק, מתקשה בשתית נוזלים (שותה דרך הקש כאשר הכוס מונחת על השולחן). אין בעיות בליעה. מסוגל להתלבש אך בקושי רב ובאיטיות, לא מסוגל לכפתר חולצה או מכנסיים, או לשרוך נעליים. זקוק לעזרה בצחצוח שיניים, גילוח ורחצת הגוף. שולט על הסוגרים, אך זקוק לעזרה בסידור בגדים. לא מקבל טיפול מזה כשנתיים לפחות. בעתיד הקרוב אמור להתחיל לימוד שימוש במחשב, ומאד מעוניין בכך. בבדיקה במצב כללי ותזונתי תקין. יוצר קשר טוב, מחייך לעיתים, תגובותיו מותאמות. מבין ומבצע פקודות, עונה לעניין. שפה דלה, במשפטים קצרים, קיימת דיסארטריה, לפעמים קשה להבין אותו. אינו יודע את הכתובת שלו, אך יודע תאריך, מתמצא בעצמו ובסיטואציה. קושי ניכר בכתיבה, מבצע פעולות חשבון פשוטות ביותר (רמה כיתה א-ב), אך קריאתו די רהוטה. הבנת הנקרא לקויה. מבחינת מוטורית-חולשה ספסטית בארבע הגפיים יותר בולטת מימין עם תנוחת כפוף אופיינית ביד ימין. תנועות דיסטוניות בשתי הידיים. החזרים הופקו ערים עם בבינסקי דו-צדדי, רושם שתחושה שמורה. הליכה ספסטית בכיפוף שני הברכיים, לא יציבה. בלבוש - מצליח להסתדר בלבישת חולצה, אך מתקשה ביותר בכפתור, בשל חולשה ותנועות דיסטוניות בשתי הידיים. סכום מדובר באיש צעיר, בן 28 שסובל משיתוק מוחין מלידה עם חולשה ספסטית בארבע הגפיים יותר מימין, תנועות דיסטוניות ודיסארטריה. מבחינה קוגניטיבית הוגדר כסובל מפיגור שכלי קל. כמו כן סובל מהתקפים אפילפטיים. חוות דעת זו מתייחסת למצבו התפקודי של התובע ולצרכיו בחיי יום-יום הנובעים ממצבו הרפואי וממגבלותיו, מבלי להתיחס לסיבות הופעת תסמונת שיתוק מוחין. צרכים טיפול רפואי - תרופות - טיפול נגד פרכוסים. - בדיקות - רמת התרופות בדם. E.E.G מדי שנתיים-שלוש, או לפי הצורך. CT ראש-בעת הצורך. - בקורת רפואית - נירולוג-פעם בשנה. - פיזיותרפיה - סדרה של 10-8 טיפולים פעמיים בשנה להורדת ספסטיות ושמירת המצב. - שחיה בבריכה - פעם בשבוע לשיפור ושמירת כושר גופני. - טיפול נפשי - תמיכתי לניסים ומשפחתו - 14-12 טיפולים בשנה. - טיפול במרפאה לשיקום מיני להדרכה. - זקוק ללמוד בהפעלת מחשב. דיור זקוק לדירה בקומת קרקע, בדירה חדר נוסף למטפל. אביזרים זקוק למחשב עם אביזרים מותאמים. תחבורה מתקשה בנסיעה בתחבורה ציבורית, יכול לנסוע רק בליווי ובתנאי שיש לו מקום לשבת. אני בספק שהתובע יוכל לנהוג בעצמו, לכן זקוק להסעות. עבודה אינו מסוגל לעבוד ולהתפרנס למחייתו. מסוגל לעבודה במסגרת מוגנת בלבד. אפוטרופוס בשל מצבו הקוגניטיבי זקוק לאפוטרופוס. עזרת הזולת זקוק לעזרה בפעולות יומיומיות - הלבשה, רחצה, חימום האוכל, והגשתו, עזרה בשרותים. זקוק לעזרה מלאה בכל הפעולות משק בית - קניות, ניקיון, בישול, כביסה, תחזוקת הבית, וסידורים בחוץ. לא יוכל לגור בגפו ויזדקק למטפל קבוע לעזרה/השגחה/ליווי". עדה רלבנטית נוספת לסוגיית צרכיו של התובע, כמו גם קשייו, היתה אמו. בצד העובדה שנוכחתי כי בעת תיאור קשייו וצרכיו של התובע, היא נקטה בהפרזה, הרי התרשמתי מאֵם חמה ודואגת אשר מטפלת בתובע במסירות ומשפיעה עליו חום ואהבה לרוב ועל כך תבוא על הברכה וההוקרה, אם כי מתעורר בעיני החשש, שמתגבר לנוכח עדותה של דר' פרבר, שמא דאגת היתר שמשפיעה האם על התובע מונעת מהמשפחה בחינת אלטרנטיבות אחרות שעשויות לסייע לתובע לחזק עצמאותו ולהיות אקטואליות בעיקר מעת שיִכלו כוחותיה של האֵם, אלא שאין זה מתפקידי כאן לפסוק בדבר. בתצהיר עדותה הראשית סיפרה האֵם על קורות חייו וגידולו של התובע ועל הוצאות שונות שהוצאו על ידי המשפחה למען טיפוחו וחינוכו. בראשית חקירתה נשאלה האֵם לעמדתה ביחס לאפשרות שיִמָצא סידור לתובע מחוץ לבית, בהוסטל, ומתשובתה ניכר הדבר שעצם הצגת השאלה והאפשרות הזו גרמו לה לרתיעה וההצעה נדחתה על ידה על הסף. על פי עמדת המשפחה, התובע חייב להשאר ולחיות בחיק המשפחה ולהערכתה את מקום האֵם יחליפו בבוא העת אחיו ואחיותיו של התובע. לדברי האם הוא יתגורר עם מטפלת והאחים יסייעו. הטיפול הרפואי היחיד שהתובע מקבל כיום, בנוסף לתרופות, הוא טיפולי פזיוטרפיה. טיפולים אלה ממומנים על ידי קופת החולים בה הם חברים. התובע גם נלקח לשיעורי שחיה אחת לשבוע במושבה כנרת. העלות ממומנת על ידי המשפחה. האֵם עצמה הינה עקרת בית, לא עבדה מעולם ואינה עובדת מחוץ למשק ביתה. לדבריה, התובע שוהה כל שעות היום עמה בבית ומשהיא נאלצת לצאת את ביתה ואינה לוקחת אותו עִמה, אחד מבני המשפחה נשאר להשגיח עליו. בזמנו סבתו של התובע, אִמה של העדה, השגיחה עליו תחתיה אלא שהיא הלכה לעולמה ב-2005. העדה אישרה כי התובע נוהג לצאת לבדו אל חצר הבית ולשהות שם אם כי לדבריה היא כל הזמן "מסביבו". אחיו ואחיותיו משתדלים לקחתו עמם מעת לעת אל מחוץ לבית. בעבר ובעת שהתובע למד עדיין, העמידו הרשויות לרשותו, ללא תשלום, שירותי עזרה וגם עוזרים ומסייעים. האם אישרה שלילותיו של התובע עוברים עליו בשקט. הוא נוהג לפרוש לשנתו בין השעות 20:00 ו-23:00 ונוהג לישון למישרין עד שעה 08:00 למחרת היום. העדה אישרה כי לא התייעצה מעולם עם כל גורם באשר לאפשרות שהתובע יצא לעבודה ולו קלה. התובע מעביר ימיו בצפייה בטלויזיה, בשהייה בחוץ, בחצר הבית, בשימוש במחשב, בשהייה מחוץ לבית עם אביו ובשהייה בבית עם בני משפחתו. יצוין כי המשפחה חיה ברווחה יחסית. לרשותם בית מידות ובבעלות המשפחה ג'יפ. האב עוסק בחקלאות ובדיג וזאת חרף העובדה שלפני כ-15 שנה הוא נפגע בתאונה. בשנותיו הראשונות, נאמר עד הגיעו לגיל 6-5, נזקק מן הסתם התובע לעזרה מלאה מהוריו למילוי כל צרכיו אלא שבכך אין הוא שונה באופן עקרוני מכל פעוט אחר. כל פעוט, ויהיה בריא או נכה, נזקק בתקופת ינקותו וילדותו לעזרה מלאה, בהכנת מזונו, לבושו, עשיית צרכיו, רחיצה והשגחה ולא הובאה בפני כל ראיה בדבר צרכים מיוחדים להם נזקק התובע בתקופה זו, בשל מומו, ובשונה מכל פעוט אחר. הגם שהדבר לא הוכח מוכן אני להניח כי בתקופה בה אנו עוסקים כאן נזקקה האם לסור לביקורי רופאים יותר מאשר אֵם ותינוק אחרים ואולי גם לטיפולי פזיוטרפיה וגם למעט יותר השגחה על התובע ובכך, פחות או יותר, מתבטאת העזרה העודפת שנאלצה האֵם להושיט לתובע, יותר מאשר לכל אחד מילדיה האחרים בגיל התואם. אתן לכך ביטוי גלובאלי בסופו של יום. בית המשפט פסק כי אין מנוס מאשר לכמת ולהעריך על דרך האומדנה את העזרה העודפת שהושיטו ומושיטים ההורים לתובע בשל מצבו המיוחד ומעבר למה שמצופה היה מהם לולי לקה התובע במומיו. נראה לי שאם אפסוק לו לתובע בגין עזרה זו, ובעבור הוריו, בגין התקופה הכוללת שמאז לידתו ועד מועד מתן פסק הדין, תקופה שהיתה כאמור רבת פנים, סכום גלובאלי של 1,250,000 שקלים חדשים יהיה בכך מענה מתאים ופיצוי הולם בגין ראש נזק זה כאשר בתוכו כבר נכלל מרכיב מתאים של ריבית שהרי מדובר כאן בנזק שארע בעבר. ##(ה) העזרה לה התובע יזדקק בעתיד:## מאז מתן פסק הדין ועד תום תקופת תחולת חייו, המקוצרת משהו כדברי דר' פרבר. בתשובתה לשאלת הבהרה שהוצגה לה השיבה דר' פרבר כי "תוחלת החיים של חולה עם שיתוק מוחין במצבו של התובע יכולה להיות קצרה יותר בשלוש עד חמש שנים". אתייחס אל התובע כמי שתוחלת חייו היא 74 שנה, (תוחלת החיים הממוצעת של גבר יהודי הינה 78 שנה על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה). תקופה זו משתרעת מעתה ולמשך 44 שנה אך גם היא אינה אחידה במאפייניה. לדעתי תקופה זו מורכבת בעיקרו של דבר משני פרקים. הראשון שבהם, מעתה ועד מלאות לאֵם 70 שנה וחברו משתרע מתום התקופה הקודמת ועד תום תוחלת חייו של התובע. הבסיס לקביעת הפרק הראשון מושתת על העובדה שעל פי בחירת המשפחה ועל פי עמדת בא - כוחה בסיכומיו, ימשיך התובע להתגורר בבית ההורים. כאמור כל הצעה על שיכונו של התובע במוסד כלשהו נדחה על הסף ושני בעלי הדין השלימו עם העובדה שהתובע זכאי לפיצוי על בסיס ההנחה שהוא ימשיך להתגורר בבית ההורים. סופו של פרק ראשון זה נקבע על ידי לעת הגיעה של האֵם, "המטפלת" העיקרית, לגיל 70 שנה מתוך הנחה שכוחותיה יעמדו לה עד אז לטפל בתובע. האֵם הינה ילידת שנת 1943 והינה כבת 63 שנה ואנו עוסקים איפוא בתקופה שמִשכה 7 שנים. יש להביא בחשבון כי תקופה זו עוברת את גיל הפרישה מעבודה ובהתאמה יש להניח כי כוחותיה של האם לא יעמדו לה עוד כקודם ואין אנו "דורשים" ממנה לעשות מאמץ יתר על מנת להקטין את הנזק ולחסוך מכיסם של הנתבעים. ב"כ הנתבעים מציע בסעיף 18 לסיכומיו להעריך בתקופה זו את עזרתה העצמית של האֵם בתוספת עזרה שתינתן על ידי מטפל חיצוני. עקרון זה מקובל עלי. שעה שאני זוכר את מהות העזרה לה נזקק התובע על מרכיביה השונים, משאני מכמת את ערכה של העזרה הצפויה מאת האם בתוספת עזרה חיצונית שיש להכיר בחיוניותה בתקופה הנדונה כאן, המתבטאת להערכתי בכשעתיים ליום בממוצע, הרי נראה לי שאם אבסס התחשיב על פי שיעור חודשי כולל של 6,000 ₪ יהיה בכך משום מתן פיצוי הולם בגין התקופה הנדונה כאן. אני פוסק איפוא לתובע בגין תקופה זו סכום מהוון בסך של 504,000 ₪. התקופה האחרונה בה עלינו לעסוק עתה היא מעת מלאות לאֵם 70 שנה ועד הגיעו של התובע לגיל 74 שנה דהיינו תקופה בת 37 שנה. בתקופה זו יש להעריך כי כוחותיה של האֵם ילכו ויאזלו ובחלק ניכר מהתקופה יש אף להביא בחשבון שהאֵם שוב לא תהיה עימנו, שהרי זו דרך כל בשר. על פי תוכניות המשפחה ועמדת בא - כוחה, ימלאו אחיו של התובע את מקומם של הוריו. ברי במקרה זה כי בני המשפחה יושיטו את מירב העזרה לתובע בעזרת עזרה חיצונית שעל התובע יהיה לממן. עזרה זו תחייב שכירת שרותיו של מטפל או מטפלת לכמה שעות ביום ובד בבד למציאת "משגיח" אשר ישהה, למעשה באפס מעשה, בשעות הלילה ועד הבוקר בבית בו ישהה התובע וזאת למקרה שהוא יזדקק לעזרה במהלך הלילה. למעשה אין מניעה שאותו מטפל שישהה עם התובע בשעות הלילה יסייע בידו כמה שעות למחרת היום. אינני פוסל גם את האפשרות, אותה "אישרה" דר' פרבר, כי בחלק מהתקופה המדוברת, לפחות בשנותיה הראשונות ובטרם תקפוץ עליו הזקנה, יוכל התובע להתגורר בגפו, גם ללא חברת מטפל, תוך שימוש בלחצן מצוקה שיחובר אל אחיו, לעת הצורך. בית המשפט פסק סכום חודשי קבוע של 10,000 ₪ כממוצע לכל אורך התקופה המדוברת, יש בו כדי לתת מענה הולם לצורך זה על כל היבטיו. יש להביא בחשבון שענין לנו כאן עם סכום שאמור להתחיל להשתלם בעוד 7 שנים דהיינו יש צורך בעריכת היוון כפול. לאחר החישוב המתאים מתקבל הסכום של 2,178,027 ₪. ##(ו) כאב וסבל:## שעה שבית המשפט הביא בחשבון את נכויותיו הקשות של התובע וסבלו בעבר ובעתיד, כולל עוגמת הנפש שהינה מנת חלקו בשל העובדה שכפי הנראה לא יעלה בידו להקים משפחה, נפסקו לתובע בענין ראש נזק זה סך של 800,000 ₪. קביעה זו מגלמת גם שיעור ריבית מתאים מאז ביצוע העוולה. ##(ז) צרכי ניידות:## לאחר שבית המשפט הכיר בכושרו להשתכר על פי שיעור הממוצע במשק, לולי התאונה, הרי נקודת המוצא האחרת צריכה להיות שהוא היה מקיים רמת חיים ממוצעת כשאר השכירים, וברמה כזו של הכנסה קשה למצוא כיום עובד שאין ברשותו מכונית משפחתית ולו תהיה זו צנועה וחסכונית. צרכי הניידות שיש להכיר בהם כנזק בר - פיצוי הם אותם צרכים מיוחדים ועודפים שהיו ויהיו מנת חלקו של התובע בשל מומו. יש לזכור כי חלק גדול מהעובדים במשק נאלצים להוציא ממון רב לנסיעות על מנת להרוויח את לחמם ולהשתכר ואילו התובע "נהנה" מהכנסתו המלאה ללא הוצאה כזו. עוד יש לזכור בהקשר זה כי הכרתי בכך שהתובע שוהה רוב עיתותיו בבית וכך גם יהיה. ככל שמדובר כאן על מתן פיצוי הולם הרי זה בגין הוצאות שהיו ויהיו לתובע בגין נסיעות וטיפולים רפואיים ובדיקות שונות, שיעורי שחייה, ויציאה לעיתים לצרכי בילוי ו"התאווררות". בהקשר לתכלית האחרונה יצוין כי בעיקרו של דבר גם אדם שאינו לוקה במומים כלשהם נזקק לצורך זה ואין כאן הוצאה מיוחדת שאופיינית באופן מלא לתובע. יש גם לזכור כי אותן נסיעות לצרכי המשפחה שמבצע אדם "רגיל" "יחסכו", לדאבון הלב, מהתובע. על פי הממצאים שבידינו התובע אינו כשיר לנהוג ברכב וברי שהוא יזדקק לעזרה. ככל שהדברים נוגעים לעבר ועד מתן פסק הדין, מדובר כאמור בנזק מיוחד. על פי הראיות שבאו בפני צרכים אלה של התובע מולאו על ידי בני המשפחה באמצעות מכונית המשפחה שממילא קיימת ונמצאת ברשותה. לא הובאה בפני כל ראיה פוזיטיבית על שיעור ההוצאה המוגברת שנגרמה למשפחה, בשל מומו של התובע. מכל מקום הצעתו של בא כוחו לפסוק לתובע בגין כל שנה ושנה מיום לידתו ועד מלאות לו 30 שנה סכום חודשי קבוע של 4,329 ₪, אינה מקובלת עלי. עיקר הפיצוי שיש לפסוק לתובע הוא בגין הוצאה מוגברת לדלק והגברת הבלאי של מכונית המשפחה. נראה לי שאם אפסוק לו לתובע בגין העבר פיצוי גלובאלי בסך של 200,000 ₪ יהיה בכך פיצוי הולם בגין ראש נזק זה. בקביעת סכום זה הבאתי בחשבון את העובדה שיש לצרף ריבית לסכום שנקבע. כפי שציינתי לעיל הסכום שפסקתי לתובע בעניין עזרת הזולת יש בו גם כדי לכסות תשלום פיצוי להוריו בגין הזמן שהקדישו לליווי התובע במהלך נסיעותיו הנ"ל. אשר להוצאות הניידות בעתיד. כפי שעסקתי בכימות עלות עזרת הזולת נחלק גם כאן התקופה לשניים, דהיינו עד הגיעם של הוריו לגיל 70 והתקופה שלאחר מכן. אשר לתקופה הראשונה. במהלך תקופה זו, כך יש להניח, הפתרון לקשיי ניידותו של התובע יימצא על פי ההסדר שנהוג עד היום, כלומר הסתייעות ברכב המשפחתי הקיים. אני מעריך את ההוצאות החודשיות המוגברות שיהיו למשפחה בגין אלה בסך של 400 שקלים לחודש ולפיכך אפסוק לו בגין תקופה זו סכום מהוון של 33,600 ₪. אשר לתקופת המשנה האחרונה דהיינו מעת מלאות להורים 70 שנה ועד תום תוחלת חייו של התובע. נקודת המוצא הינה כי בתקופה זו ייאלץ התובע "לקנות" שרותי ניידות בכסף. מאחר ועל פי חוות דעתה של דר' פרבר התובע לא יוכל לנהוג בגפו, כפי שהוא אינו עושה זאת עד היום, אינני רואה הצדקה לבסס התחשיב על בסיס ההנחה של רכישת רכב עבור התובע, צעד שגורם בעקבותיו מיידית גם שכירת שרותי נהג צמוד. כאמור ההנחה היא שהתובע לא יצא את ביתו לצורכי עבודה שהרי הוא לא יעבוד כלל. צרכי ניידותו של התובע יהיו מוגבלים ויתמקדו בנסיעות לטיפולים רפואיים, לעריכת סידורים שונים, קניות ולבילויים. יש גם לזכור כי צרכי נידותו של התובע, למעט אולי לצרכים רפואיים, ילכו ויפחתו עם הגיעו לזקנה, כפי שחל הדבר לגבי כל אדם מתבגר אחר שאינו סובל מנכות. אני גם מוכן לצאת מהנחה שלתובע קשה מאוד להעזר בשרותי התחבורה הציבורית, כך שהפתרון המעשי בעבור התובע יהיה שימוש במוניות שירות. לעניות דעתי נראה לי שאם אבסס את התחשיב כאן למשך כל התקופה המדוברת, (37 שנה), על בסיס הוצאה חודשית קבועה בסך של 800 ₪, יהיה בכך משום מענה הולם לצרכיו אלה של התובע. השיעור המהוון, (בהיוון כפול מתאים), של פיצוי זה לתקופה הנ"ל, מסתכם בסך של 171,242 ₪ וסכום זה אני פוסק לתובע. הפיצוי למלווים במהלך נסיעות אלה כלול בפיצוי שנפסק בגין עזרת הזולת. יש לשוב ולהדגיש כי הפיצוי בענין הוצאות הניידות מתמקד בבחינת ההוצאות העודפות שהיו ויהיו לתובע בראש נזק זה מתוך הנחה שגם לולי מומו היו לתובע הוצאות בגין הצורך לנוע ממקום למקום, צורך שבעטיו הוא היה רוכש ומחזיק ממילא רכב פרטי. ##(ח) הוצאות רפואיות וטיפולים:## בפרק זה בחרתי לכרוך הדיון בכמה ענינים. המומחית דר' פרבר, עמדה בחוות דעתה ובעדותה בבית המשפט, על צרכיו המיוחדים של התובע והטיפולים הרפואיים להם הוא נזקק כדי לעקוב אחר מצבו, לשמור על בריאותו ולסייע לו ככל האפשר. היא דיברה על טיפול תרופתי נגד פרכוסים, בדיקות מעקב עיתיות שעליו לערוך, טיפולי פיזיוטרפיה בשתי סדרות של 10-8 טיפולים פעמיים בשנה, שחיה בבריכה פעם בשבוע לשיפור ושמירת הכושר הגופני וטיפול לצורך הדרכה במרפאה לשיקום מִינִי. לדבריה הוא גם זקוק ללמוד את רזי הפעלת המחשב ולציוד מותאם לשם הפעלתו. בדעתי לכבד כמובן את עצותיה והמלצותיה של המומחה אלא שעה שאני בא לכמת את ערכם הכספי של צרכים אלה ניצבים בפני קשיים לא מבוטלים עד כדי חוסר יכולת להעריך ולכמת במדויק את ערכם של צרכים אלה בעבר ובהווה. מר גדעון האס, שעוסק בשיקום נכים, מסביר בחוות דעתו, והוסיף על כך בעת חקירתו בבית המשפט, כי הטיפולים הרפואיים להם נזקק התובע ניתנים על ידי קופת החולים בה חבר התובע וממומנים על ידי המדינה במסגרת חוק בריאות ממלכתי אך כמובן שאין הדבר חל על שיעורי השחייה השבועיים להם נזקק התובע. ב"כ התובע העלה בסיכומיו את הטענה כי אין זה ברור שכל אחד מהטיפולים הללו יינתן לתובע על ידי קופת החולים בה הוא חבר. על פי הטענה מתן הטיפולים על ידי הקופה מותנה בקבלת אישור מגורם רפואי בתוך הקופה ולשיטת הטוען ייתכן מצב שאותו גורם לא יאשר מתן טיפול או תרופה מאלה עליהם ממליצה דר' פרבר וכך ימנע מהתובע קבלת טיפול רפואי לו הוא נזקק. אין בדעתי לאמץ טענה זו. על פי התרשמותי מדובר ברשימה רפואית מבוססת ומקובלת למצב מעין זה בו נתון התובע והחשש שמעלה ב"כ התובע הינו בעלמא. שנית, אם ברבות השנים יסבור הרופא המטפל בקופה, כי התובע אינו נזקק עוד לתרופה או טיפול כזה או אחר, אזי נקודת המוצא צריכה להיות שהוא אכן אינו נזקק להם ואם כך מדוע לפצותו בגינם? בסופו של דבר דר' פרבר רק עסקה בחיזוי העתיד ואילו קביעתו של הרופא המטפל היא שתקבע בבוא העת ובזמן אמת ואם האחרון יסבור כי התובע אינו נזקק עוד לטיפול זה או אחר אזי אין הוא נזקק לו. מנגד יש לזכור שגם לפי חוות דעתו של מר האס אין החוק מכסה את ההיקף המלא של הטיפולים עליהם ממליצה המומחית, וגם עוסקים אנו בפרק זה בהוצאות שחייה ולימוד ושימוש במחשב ביתי, שממילא אינם כלולים בסל הבריאות. עוד יש להביא בחשבון שחלק מהטיפולים והתרופות הנ"ל כרוכים בתשלום השתתפות עצמית מסויימת מצד חבר הקופה. כפי שכבר ציינתי אין באפשרותי לקבוע כאן סכומים מדוייקים מה עוד שחלק מהפריטים בהם אנו עוסקים כאן הם נחלת העבר ולא קיבלנו פירוט מסודר ומתאים כיאה לנזק מיוחד. בנסיבות הכוללות של העניין, לאחר שקלא וטריא ולאחר שאני מביא בחשבון את כל השיקולים הרלוונטיים בעיני בסוגייה זו נראה לי שאם אפסוק לתובע בגין כל הפריטים הללו סך כולל של 250,000 ₪, לעבר ולעתיד גם יחד, יהיה בכך משום מתן פיצוי הולם מה עוד וחלק לא מבוטל מהתקופה בה עסקינן כאן תחול בעתיד, עובדה המחייבת עריכת היוון. לא אוכל שלא להעיר כאן שב"כ התובע מבקש לכלול, בחלק מהדרישות הכלולות בפרק זה, גם פיצוי בגין הוצאות נסיעה ועזרת הזולת הכרוכות בקבלת טיפולים אלה אלא שהוצאות אלה כבר נכללו בפיצוי הספציפי שנפסק לתובע שעה שעסקתי בכימות עזרת הזולת הכללית לה הוא נזקק ובהוצאות הניידות העודפות שנגרמו לו בשל מומו. ##(ט) דיור:## עתירה לראש נזק נוסף שבדעתי להידרש אליה ענינה מוגדר על ידי ב"כ התובע כ"דיור". ב"כ התובע כולל בפרק זה כמה עניינים. אשר לשכר דירה שהטוען מבקש להעניק להורי התובע בגין מגוריו עימם. די אם אומר שתביעה זו לא נכללה בכתב התביעה והיא נזכרת לראשונה בסיכומיו כדי לדחותה. מעבר לכך אוכל גם לציין כי פשרה של עמדה זו אינו ברור. התובע גם לולי נכותו היה נזקק למדור שהיה עליו לממן מכיסו ומהכנסתו, כמו את יתר צרכיו, ועל אובדנה של האחרונה הוא זוכה כזכור לפיצוי מלא. מאידך לעתירה אחרת בפרק זה בדעתי להיענות. כפי שקבעה דר' פרבר זקוק התובע לדירה בקומת קרקע. ברי שעלייה במדרגות קשה עליו עד מאוד. בית משפחת התובע בנוי על מדרון ומפלס הכביש הסמוך נמוך מזה של ביתם. כיום מנצלים בני משפחת התובע את העובדה שהמגרש הסמוך אליהם אינו מבונה כך שהם מחנים את רכב המשפחה בתחומו והתובע עובר ממנו ישירות לביתו. ברי שהמצב עשוי להשתנות בכל עת על פי דרישת השכנים. על מנת להתגבר על הקושי הצפוי בתחום זה הציע המהנדס דר' ברלינר להתקין מעלון חיצוני ממפלס הרחוב למפלס קומת הקרקע של הבית. מומחה זה מעריך עלות התקנתו של המתקן בסכום של 104,000 ₪ ויש לצרף סכום זה לשיעור הפיצויים שיפסקו כאן לתובע. ##(י) אפוטרופוס:## ראש נזק זה עניינו דרישתו של התובע לתשלום שכרו של אפוטרופוס, לאחר שהמומחית קבע שיש צורך למנות לו כזה. לאחר שבית המשפט שקל את טענות ב"כ בעלי הדין ובכלל נסיבות העניין הוחלט שבסופו של דבר עלות זאת, ככל שתהיה, נבלעת בעיקרו של דבר בפיצוי שנפסק לתובע בגין עזרת הזולת. נכון להיום מונו הוריו של התובע כאפוטרופסים עליו ולא הובאו בפני כל נתונים על הוצאות או טרחה שהיו להם עד למתן פסק הדין. כפי שמסתמן הרי את מקום ההורים יחליפו בעתיד אחד מאחיו. המטלות שאמור למלא האפוטרופוס, שיבוא מקרב בני המשפחה הקרובה, אינן מצדיקות תשלום שיעור חודשי קבוע. ממילא אפשר לומר כי עזרה זאת נכללת בעיקרו של דבר, בפיצוי אשר נפסק לתובע בגין עזרת הזולת ולא מצדיקה פיצוי נפרד ונוסף. למקרה ותהיינה הוצאות בלתי צפויות או חריגות בראש נזק זה, בית המשפט ראה לנכון לייחד סכום כולל נוסף ומהוון של 50,000 ₪ כפיצוי לתובע בגין ראש נזק זה. ##סכום הנזק הכולל:## סכום הנזק הכולל שנפסק בתביעה זו הסתכם בסך של 8,569,957 ₪, כאשר בית המשפט פסק כי מסכום הנזק האמור יש לנכות את ערכן של הגמלאות שהתובע קיבל ועשוי לקבל מביטוח לאומי. האקטואר קבע כי ערך הגמלאות ששולמו וישולמו לתובע הסתכם בסכום מהוון של 1,551,349 ₪. סכום זה נוכה משיעור הנזק שנקבע. ##(12) רשלנות רפואית שיתוק מוחין - סיכום:## גישת בית המשפט היא כי אין זה ראוי, משיקולי מדיניות משפטית, להטיל על הרופאים את מלוא האחריות לנזקים שנגרמו במהלכם הטבעי של הדברים ובכך להופכם ל"מבטחים" של מחלות, כגון שיתוק מוחין אשר הרפואה איננה יודעת בדיוק כיצד הן נגרמות ואיננה מסוגלת למנוע את התהוותן, שכן הן טבועות במידה ניכרת בעצם הפגות. כך למשל בת.א. (מחוזי י-ם) 1498/97 פלונית נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית, נדחתה תביעתה של קטינה הלוקה בשיתוק מוחין, בהעדר קשר סיבתי בין אירועי הלידה ובין מחלתה, שמקורה בגורמי סיכון אחרים ונקבע כי א ניתן לקבוע בוודאות כי התרופות שנטלה היולדת גרמו לתובעת לפגיעה מוחית נוירולוגית חמורה, אך גם לא ניתן לשלול את הקשר בין השניים, שכן לפחות שתי תרופות הן תרופות עוברות שלייה, וכפי שהיו אמורות להשפיע על מוח היולדת - כך, סביר להניח - יכלו להשפיע גם על מוח העובר בהתהוותו. כמו כן אפשרי שזיהום חיידקי שהתפתח יממה לאחר הלידה בתובעת שנולדה כפגה - גרם לנזק נוירולוגי. יתכן אף שאותו זיהום, אם התפתח ביולדת – גרם ללידה המוקדמת. סוף דבר, למרות מחלתה החמורה של התובעת - לא ניתן לקשור את מחלתה בטיפול הרפואי שקיבלו היולדת והתובעת בבית החולים. לסיכום נקודה זו, המדיניות המשפטית הראויה היא לעודד את העיסוק ברפואה, לעודד מתן טיפול רפואי ולא להטיל על העוסקים ברפואה את הנטל להוכיח שלא הם גרמו לנזקו של התובע, כל אימת שנולד תינוק עם שיתוק מוחין. עם כל הצער שבדבר, במסגרת הידע הרפואי הנוכחי, לא ניתן למנוע לחלוטין לידתם של חולי שיתוק מוחין ואין להניח לפתחם של הרופאים את כל פגעי הטבע, אולם גם אין לפוטרם מכול וכול מאחריות חלקית לנזק עקב שיתוק מוחין. שיתוק מוחיןרפואהתביעות רשלנות רפואיתרשלנותשיתוק