בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה

לפנינו בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה מיום 8.9.11 (השופטת מיכל פריימן ונציגי הציבור מר פרי ומר קב ונקי; ע"ב 342/06). רקע וטענות הצדדים בבית הדין האזורי התבררה תביעתה של המשיבה להשבת שכר ששולם, לטענתה - שלא כדין, למבקש, אשר כיהן כסגן ראש המועצה במשיבה. בית הדין האזורי קבע כי המבקש לא היה זכאי לקבל שכר ,השכר ששולם לו - שולם שלא כדין וכן דחה את טענותיו של המבקש כי הסמכות לדרוש החזר שכר ששולם ביתר מסורה רק לממונה על השכר במשרד האוצר. בית הדין קבע כי על המבקש להשיב למשיבה שכרו ששולם ביתר בסך 150,000 ₪. ביום 1.11.11 הגיש המבקש הודעת ערעור על פסק הדין וביום 13.11.11 הגיש המבקש הבקשה דנא. המבקש ציין את טעות בא כוחו שסבר כי עומדים לו 45 ימים להגשת הערעור וכן ציין המבקש כשל במערכת המחשוב של בא כוחו שלא העמיד אותו על טעותו. בנוסף, ציין המבקש כי, מיד לאחר מתן פסק הדין נוהל משא ומתן בינו לבין המשיבה וממילא, היה ידוע לה כי בדעתו לערער על פסק הדין. כן ציין המבקש כי סיכויי הערעור גבוהים וכי יש צורך שבית דין זה יאמר את דברו נוכח חוסר האחידות בפסיקת בתי המשפט ובתי הדין בסוגיה זו. המשיבה הגיבה לבקשה וטענה כי המבקש לא צירף אסמכתא לטענתו בדבר תקלה במערכת המחשוב ועל כן לא ניתן בה לראותה "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת ערעור וכן כי לא נוהל עימה משא ומתן לאחר מתן פסק הדין. עוד ציינה המשיבה כי סיכויי הערעור נמוכים, באשר פסק דינו של בית הדין האזורי מסתמך על פסיקת בית המשפט העליון. המבקש, בתשובתו, טען כי אין באי הוספת אסמכתא לטענתו בדבר התקלה במערכת המחשוב כדי לפגוע באמור בה מכיוון שצורף תצהיר החתום על ידי בא כוחו המאמת הנטען בעניין זה. עוד טען המבקש כי נוהל משא ומתן בין הצדדים, על אף הכחשות המשיבה. דיון והכרעה המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי נקבע בתקנה 73 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991 (להלן: "התקנות") אשר קובעת: "המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי הוא שלושים ימים מיום השימוע, או מהיום שהומצא למערער פסק הדין אם ניתן בהעדר הצדדים, והוא כשאין הוראת חיקוק אחרת הקובעת שמועד שונה להגשת ערעור. תקנה 126 לתקנות קובעת: "תקופת פגרה של בית הדין לא תבוא במנין הימים שנקבעו בתקנות אלה או שנקבעו בידי בית הדין או הרשם, אלא אם כן הורה בית הדין או הרשם, לפי הענין, אחרת." תקנות בית הדין לעבודה (פגרות), התשמ"ד-1984 קובעות כי פגרת חג הסוכות חלה מיום י"ד בתשרי עד יום כ"א בתשרי, ובשנה זו, מיום 12.10.11 עד ליום 19.10.11. נמצאנו למדים, אם כן, כי משהומצא פסק הדין ביום 12.9.11, הרי שהימים לערעור עליו נמנים מיום 13.9.11 ומסתיימים ביום 12.10.11. מכיוון שיום זה הינו בתחילת פגרת סוכות - אזי, היום הראשון לאחר הפגרה - 20.10.11 הינו המועד האחרון להגשת הערעור ומכאן שהודעת הערעור הוגשה באיחור. בהתאם לתקנה 125 לתקנות, לבית הדין סמכות להאריך מועדים, בהתקיים "טעם מיוחד":  "מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו". מהם אותם טעמים מיוחדים אשר בגינם ניתן להאריך מועד הקבוע בחוק או בתקנות? לעניין זה, נקבע: "אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא". לעניין זה נקבעו על ידי בית המשפט העליון עקרונות מנחים להגדרת "טעמים מיוחדים" שהינם: "...במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת, מאליה טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה". במקרה דנן, ציין המבקש את טעות בא כוחו והכשל בתוכנת המחשב אשר בשימושו; ראשית, נאמר כי יש אמת בטענות המשיבה כי לא ניתן להסתפק באמירה סתמית אודות התקלה וכן בתצהיר ב"כ המבקש לצורך הוכחת הטענה. אך אפילו אם הייתה מוכחת תקלה זו, הרי שאין בה כדי להוות "טעם מיוחד", זאת, באשר תקלה זאת ניתנת הייתה לגילוי על ידי בדיקה שגרתית על ידי ב"כ המבקש, בדיקה אשר לא בוצעה בשל טעותו לסבור כי עומדים לרשותו 45 ימים להגשת הערעור. על טעות, ככלל, כ"טעם מיוחד", קבע, זה מכבר, בית המשפט העליון: "גם טעות שבדין יכולה לשמש טעות אופרטיבית לצורך הארכת מועד (....). ואולם, לשם כך על בעל הדין להצביע על מקור הטעות ועל ניסיון בדיקה של ממש, אשר לא עלה יפה. הטעות תוכר כטעם מיוחד רק אם אינה טעות מובנת מאליה או טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית. ... היות בעל הדין נעדר השכלה (...), חשוף לקשיי הבנה (....) ואף נטול ייצוג (...) נסיבות אלה כולן אינן מהוות טעם מיוחד, אלא אם כן נילווה להן יסוד נוסף ההופך את הטעות לאופרטיבית". על טעות בספירת הימים, בפרט, כ"טעם מיוחד" קבע בית דין זה: "...טענת החברה לפיה טעתה במניין הימים, אינה בגדר "טעות שבדין" אשר יכול ותהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד. שכן, המדובר בטעות הניתנת לגילוי בבדיקה שגרתית של המועד להגשת ערעור, המוטל על בעל דין באשר הוא..." אף לעניין טעות משרדית, נקבע כי אין לראות בה "טעם מיוחד". אשר על כן, לא מצאנו "טעם מיוחד" לאיחור בהגשת הערעור. יחד עם זאת, לא נצא ידי חובתנו מבלי לבדוק את סיכויי הערעור. במקרה דנן, קבע בית הדין קמא כי המבקש לא עמד באמות המידה, אשר נקבעו על ידי משרד הפנים, לקבלת שכר ובהן אצילת סמכות מראש הרשות וכן מקור קיומם של כספים בקופת הרשות לתשלום השכר. משכך, קבע בית הדין כי כל השכר ששולם למבקש - שולם שלא כדין. עוד קבע בית הדין קמא כי המבקש היה מודע לכך שאינו זכאי לקבל שכר עבור כהונתו, עוד טרם כניסתו לתפקידו וכן כי מעולם לא הובטח לו כי יקבל שכר, כאמור. בשל כך, ולאור חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979, קבע בית הדין קמא כי על המבקש להשיב לקופת המשיבה סך של 150,000 ₪. המבקש טוען כנגד קביעות אלו כי הוראות משרד הפנים אינן חלות עליו מאחר שמונה לתפקיד קודם לתיקונן וכן כי הואצלו לו סמכויות ראש הרשות מכללא. עוד טוען המבקש כי בקופת המשיבה היו הכספים לתשלום שכרו. עיון בהודעת הערעור, כמו גם, בפסק הדין, מעלה, וזאת מבלי לקבוע מסמרות בדבר, כי טענות המבקש אינן משוללות כל יסוד וכן כי ראוי ערכאת הערעור תדון בהן. סוף דבר הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור - מתקבלת. המבקש ישלים תשלום האגרה וככל שלא עשה כן - יגיש, עד ליום 9.1.12, העתקי הנייר של הודעת הערעור. ניתנה היום, ז' טבת תשע"ב, 2 בינואר 2012, בהעדר הצדדים. אילן סופר, רשם ערעורהמועד להגשת ערעוריםהארכת מועדהארכת מועד להגשת ערעור