הבקשות 1. בפניי ארבע בקשות: א. בקשה מטעם בנק הפועלים בע"מ - סניף מרכז עסקים דרום, הנתבע 3 (להלן:"הבנק"), מיום 04/05/2011, למחיקת כתב התביעה נגדו, מכוח הסמכות המסורה לבית המשפט, לפי תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן:"התקנות"), או לחלופין להורות לתובע למלא לאלתר אחר צו בית המשפט מיום 02/03/2011, ולקבוע כי אם לא ימלא אחר הצו, כי אז ימחק כתב התביעה כנגד הבנק. ב. בקשה מטעם התובע מיום 27/06/2011, להורות לבנק להעביר מידע בדבר התנהלות חשבון הליווי. ג. בקשה מטעם התובע מיום 18/07/2011, להורות לבנק על גילוי מסמכים ספציפי ומתן מענה לשאלון וכן ליתן צו המורה על עיון במסמכים שגולו. ד. בקשה מטעם הבנק מיום 04/08/2011, להורות כי תצהירי עדות ראשית מטעמו יוגשו רק לאחר שתוכרע השאלה האם בין התובע לבין הנתבעים 1 ו-2 התקיימו יחסי שותפות. עסקינן בתביעה למתן סעד הצהרתי, לפיו התבקש בית המשפט להצהיר כי, בין התובע לבין הנתבע 1 או הנתבעת 2 התקיימו יחסי שותפות בפרוייקט בבית דגן המכונה "נוף הדרים" (להלן:"הפרוייקט"), ובנוסף ליתן צו למתן חשבונות לשם בדיקת חשבונות הפרוייקט, ועל מנת לבחון האם לא הוצאו מחשבון הליווי של הפרוייקט כספים שאינם מיועדים לפרוייקט, והאם הפרוייקט נוהל בצורה יעילה ונכונה. Law הבקשה הראשונה 2. לטענת הבנק, התובע לא מילא אחר צווי בית המשפט בכל הנוגע להליכי ביניים מיום 05/06/06 ומיום 02/03/2011, ועד היום לא הגיש תצהיר גילוי מסמכים. הבנק טוען כי, התובע מתעלם מדרישות הבנק, להשיב על שאלון ולמסור תצהיר גילוי מסמכים כללי, ומתעלם מצווי בית המשפט בעניין הנדון. התובע בתגובה טוען כי מדובר בבקשה טורדנית וקנטרנית, ויש למוחקה על הסף. לטענתו בקשה זו הוגשה מבלי שניתן לו זמן סביר להשיב על דרישת הבנק, לגילוי מסמכים ולמענה על שאלון. הרעיון העומד בבסיסו של הליך גילוי המסמכים והעיון בהם הינו גילוי מרבי, כנאמר ברע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה עין-כרם נ' ע' גלעד ואח' פ"ד  מט (2) 516, 522: "המשפט עומד על האמת. ביסוד ההליך השיפוטי עומדת חשיפת האמת..." (ראו גם א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית , עמ' 200, להלן "גורן"). אל מול עיקרון הגילוי יש מקום להתחשב בעקרונות אחרים, ועקרון לא פחות חשוב הוא היעילות המשפטית. (רע"א 9243/08 מועצה מקומית כפר שמריהו נ. חב' אויר רום (לא פורסם, ניתן ביום 01/12/2008) תקנה 122 לתקנות קובעת לאמור: "בעל דין שאינו מקיים צו להשיב על שאלון או צו לגילוי מסמכים או לעיון במסמכים, הרי אם הוא התובע ימחק בית המשפט או הרשם את תובענתו, ואם הוא הנתבע ימחק בית המשפט או הרשם את כתב הגנתו ודינו כדין מי שלא הגיש כתב הגנה, אלא שרשאי בית המשפט או הרשם להאריך את המועד לקיום הצו". בית המשפט נרתע, ככל האפשר, מלהגיב על הפרת צו הגילוי, בדרך של מחיקת כתבי הטענות, ולא ישתמש בכוחותיו לפי תקנה 122 הנ"ל , אלא אם שוכנע כי המשיב מסרב בזדון לעשות את המוטל עליו. הסנקציה המנויה בסעיף 122 לתקנות, לפיה ימחוק בית המשפט כתב טענותיו של בעל דין בשל אי ציות לצווי בית המשפט, מהווה סנקציה חמורה שבית המשפט לא ימהר להפעילה, ולרוב יסתפק בחיובו של המפר בהוצאות, ויקצוב את המועד לקיום הצווים. יודגש, כי גם במקרה, שבו מתבקש בית המשפט למחוק כתבי טענות, לפי הסמכות הקבועה בתקנה 91(א) לתקנות, או להורות על סילוק ההליך על הסף, מחמת ניצול לרעה של ההליך המשפטי, נקבע כי סמכויות אלו הינן מרחיקות לכת ויש להשתמש בהן במקרים קיצוניים בלבד (בש"א 6479/06 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שנפ, (לא פורסם, ניתן ביום 15.1.07)). ומן הכלל אל הפרט, ביום 02/03/2011 במסגרת קדם משפט, ניתן צו לגילוי מסמכים כללי וספציפי ולהצגת שאלונים, במידה שהדבר יידרש, ונקבע כי הליכים מקדמיים אלה יושלמו תוך 60 ימים, היינו עד ליום 01/05/2011. לאחר למעלה מחודש ממתן הצו, פנה הבנק לתובע ביום 04/04/2011, בדרישה לגילוי מסמכים ולמענה על שאלון. התובע הקדים את הבנק ופנה אליו ביום 20/03/2011 בדרישה לגילוי מסמכים ולמענה על שאלון, והבנק העביר לתובע תצהיר גילוי מסמכים ומענה על שאלון ביום 01/05/2011, קרי 35 ימים לאחר דרישתו של התובע. עינינו הרואות, כי הבנק פנה לבית המשפט בבקשה זו, לאחר שחלפו 24 ימים בלבד ממשלוח דרישתו, וזאת מבלי שנתן לתובע לפחות את השהות המינימלית, אשר נטל לעצמו, על מנת להשיב לדרישתו (35 ימים) לגילוי מסמכים ולהצגת שאלון - די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה. למעלה מכך, יצויין כי ביום 20/03/2011 פנה הבנק לבית המשפט בבקשה להבהיר כי הצו שניתן על ידו ביום 02/03/2011 מתייחס למסמכים שאינם נדרשים על ידי התובע בכתב התביעה במסגרת הסעד העיקרי. לאחר שהוגשו תגובות הצדדים, נקבע מועד לדיון בבקשה ליום 04/07/2011. בדיון זה נשמעו טיעוני הצדדים, בנוגע לקיומם והשלמתם של ההליכים המקדמיים בתיק. לפיכך, אני סבור כי יש לקבל את טענת התובע, לפיה בקשתו זו של הבנק הביאה להשהיית ההליכים המקדמיים, עד להכרעה בה, במועד הדיון שהתקיים ביום 04/07/2011. נוכח כל האמור לעיל, באתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה למחיקת כתב התביעה. אינני מקבל את טענת הבנק כי התובע התעלם מצווי בית המשפט, וכמובן שאין מדובר במקרה שבו יש הצדקה לסעד הקיצוני של מחיקת כתבי טענות. הבקשה השנייה 3. ביום 04/12/06, ניתן צו מניעה על ידי כבוד סג"נ השופט זפט הקובע כי: "לא יוצאו על ידי המשיבים כספים מחשבון הליווי אלא בהסכמת המבקש בכתב". לטענת התובע, עצם מתן הצו מכיר בו כבעל עניין בחשבון, ולפיכך פנה ביום 15/03/11 לבנק בבקשה לקבלת פרטים בנוגע לחשבון הליווי ממועד מתן הצו ועד היום, אלא שהבנק סירב ליתן פרטים אלו. הבנק, בתגובתו, מתנגד לבקשה וטוען כי הפרטים אודות חשבון הליווי, הנדרשים על ידי התובע בבקשה זו, הינם אותם פרטים המבוקשים במסגרת הסעד הסופי של תביעתו למתן חשבונות, כמפורט בסעיף 13 לכתב התביעה. לטענת הבנק, אין מקום לגלות את המסמכים המתבקשים, משטרם הוכרעה השאלה אם בין הצדדים קיימת מערכת יחסים המצדיקה את מתן החשבונות, קרי: אם התובע והנתבעים 1 ו-2 הם שותפים בחשבון הליווי. התובע בתשובה לתגובת הבנק, טוען כי הוא זכאי לקבל נתונים בדבר מצבו של חשבון הליווי, ואודות הכספים המצויים בו, וכן תנועות שבוצעו מאז מתן צו המניעה, ולו בכדי לוודא כי הבנק אכן מקיים אחר צו המניעה. כמו כן קיים אינטרס לגיטימי מבחינתו של התובע לדעת מהן יתרות הזכות שהיו בחשבון הליווי עם מתן צו המניעה ויתרות הזכות כיום, והאם הכספים בחשבון הליווי שומרים על ערכם. הלכה פסוקה היא כי: "תובענה למתן חשבונות מתנהלת בדרך-כלל בשני שלבים: בשלב הראשון קובע בית-המשפט אם התובע אכן זכאי לחשבונות מן הנתבע. אם בית-המשפט מכריע כי התובע זכאי לחשבונות, מוציא בית-המשפט צו למתן חשבונות ועובר לשלב השני, ובו נדרש הנתבע לשכנע שהחשבונות שנמסרו נאותים. רק אחר כך יקבע אם הוא מחויב בתשלום על-פי החשבונות". (ע"א 127/95 מועצת הפירות ייצור ושיווק נ' מהדרין בע"מ ואח', פ"ד נא (4) 337; ראו גם גורן בעמ' 223). העיקרון, שלפיו תביעה למתן חשבונות מתבררת בשני שלבים, משליך גם על טיב ההליכים המקדמיים המתנהלים במסגרת תביעה מעין זו. במסגרת תביעה למתן חשבונות, אין לחייב בעל דין להציג מסמכים, אשר כל תכליתם היא להשיג את המידע הנכלל במסגרת החשבונות המבוקשים, וזאת, בטרם תתברר התובענה שאחד מסעדיה הוא מתן חשבונות, מאחר שתנאי מוקדם למתן חשבונות הוא הוכחת קיומה של זכות תביעה לגבי הכספים, נשוא חשבונות אלה (ראו: בר"ע 32/70 יוסף פלדמן נ. חברת קבלני קוים בע"מ פ"ד כד (1) 496; ת.א. 1212/06 (מחוזי ת"א) דלק חברת הדלק נ' ריאן נאדר (לא פורסם, ניתן ביום 01/05/2011)). ומן הכלל אל הפרט, במסגרת התביעה העיקרית, עתר התובע, לסעד של מתן חשבונות, ובין היתר בסעיף 13.3 לכתב התביעה הוא דורש "להורות לנתבע 3 להמציא חשבונות ומסמכים הקשורים עם חשבון הליווי של הפרוייקט ובכלל זה פירוט משיכות ותקבולים, הסכמים ומסמכים אחרים הקשורים לרוכשי הדירות בפרוייקט, הסכמים ו/או מסמכים שנחתמו בקשר עם פתיחת החשבון ו/או מתן הליווי, דוחו"ת של המפקח מטעם הנתבע 3, יומני עבודה של המפקח מטעם הנתבע 3, ההסכם שנחתם בין הנתבע 3 לבין המפקח, כל מסמך ו/או חשבון ו/או הסכם הקשור בין במישרין ובין בעקיפין לפרוייקט ולחשבון הליווי". לטענת התובע, משנעתר בית המשפט לבקשתו להוציא מלפניו צו מניעה, הכיר בית המשפט בזיקתו לחשבון הליווי, ולכן זכאי התובע לקבל נתונים בדבר מצבו של חשבון הליווי, מאז מתן צו המניעה ועד היום. אינני מוצא לקבל טענתו זו של התובע. עצם מתן צו המניעה אינו מקים לתובע זכות לקבל, בשלב זה, את המידע המבוקש. בענייננו, טרם הושלם התנאי המוקדם למתן חשבונות, כיוון שטרם נדונה סוגיית זכות התובע לשותפות כלשהי, לרבות בחשבון הליווי, הנטענת בינו לבין הנתבעים 1 ו-2. לפיכך, אין לחייב את הבנק לגלות את המידע המבוקש, שהוא זהה, מבחינה מהותית, לנתונים החשבונאיים הנתבעים במסגרת הסעד למתן חשבונות, בהליך העיקרי. הבקשה השלישית 4. לטענת התובע, בחודש מאי 2011 השיב הבנק לדרישתו לגילוי מסמכים ספציפי ולמענה לשאלון, אלא שבפועל לא נענו מרבית השאלות. בנוסף, טוען התובע, כי על הבנק לאפשר לו לעיין במסמכים ספציפיים, ובמסמכים אשר גולו בתצהיר גילוי המסמכים מטעם הבנק. לטענת הבנק, התובע מבקש פעם נוספת לקבל תשובות לשאלון ועיון במסמכים הקשורים לסעד העיקרי - סעד של מתן חשבונות. עוד נטען כי, התובע דורש לקבל תשובות לשאלות, אשר אינן רלוונטיות לתביעה, ולא נועדו אלא להכביד ולסרבל את הדיון. כאמור, נקודת המוצא בבחינת הליכים מקדמיים של גילוי מסמכים ומענה על שאלונים היא שלכל צד קמה הזכות לקבל מענה לשאלון, כמו גם, לקבל לעיין במסמכים המצויים באמתחת הצד שכנגד, וזאת על מנת לייעל את ההליך המשפטי. ההלכה היא כי יש להבטיח מענה מפורט וגילוי רחב ככל הניתן, ובלבד שהוא רלבנטי למחלוקת שבין הצדדים. בע"א 2271/90 ג'מבו נ' אמיר מרדכי, פ"ד מו(3) 793, סיכם בית המשפט העליון את מטרת ההליכים המקדמיים דנן, בקובעו: "הליכי גילוי מוקדם (שאלונים וגילוי מסמכים) נועדו כדי לפשט את ההליכים, לקצר את הצורך בהבאת ראיות ולהשיג הודיות מבעלי דין על עניינים שניתן להשיג הודיות לגביהם..." (ראו, לעניין זה, גם רע"א 9288/07 איוב נ' שפיגל (לא פורסם, ניתן ביום 7.11.07)). הכלים הדיוניים של גילוי מסמכים ושאלונים, נועדו, עד כמה שהדבר אפשרי, ליצור שיוויון בין בעלי הדין, ולהעמידם, בעמדה התחלתית ובנקודת זינוק, שווים, ככל שהדבר ניתן. באשר למענה על שאלון, קובע הדין כי השאלון כפוף לתנאי הרלבנטיות, היינו כי השאלות הנשאלות בו תהיינה נוגעות לעניינים השנויים במחלוקת שבין הצדדים המתדיינים, ובנוסף תבחן השאלה האם אין מדובר בהכבדה יתרה על הנשאל. תקנה 107 לתקנות, קובעת לעניין רלבנטיות השאלות, כי הרשות תינתן רק לשאלות הקשורות לעניין הנדון. יפים לעניין זה דברי גורן בעמ' 192: "בעל דין חייב להשיב באופן מלא לשאלות שבשאלון שהציג לו בעל הדין שכנגד. משאינו עושה כן ולאחר שבית המשפט התבקש ליתן צו המחייב אותו לעשות כן, והשאלות הן רלבנטיות למחלוקות שבין הצדדים, הרי בהיעדר עילה שלא לחייב במתן תשובה לשאלות שומה על בית המשפט לחייב אותו בעל דין לענות לשאלות."   במסגרת הליכים מקדמיים, בהם מוגשת בקשה לגילוי מסמכים, יש לבחון מהי הרלבנטיות של המסמכים המבוקשים למחלוקת שבין הצדדים. הליך זה חל על כל המסמכים שיכול ותהיה להם נגיעה לסכסוך, והם כוללים כל מידע שיסייע לצד מתדיין, במישרין או בעקיפין, לקדם את הדיון. מוטלת חובה על בעלי הדין לחשוף, האחד בפני השני, את מלוא המסמכים המצויים בחזקתם או שהיו מצויים בחזקתם, גם אם מדובר במסמכים שעשויים להזיק למי מבין הצדדים. הצורך בחשיפת המסמכים נועד לאפשר הכנה של הצדדים המתדיינים עוד טרם התקיים דיון בתובענה גופא. עם זאת, לבית המשפט נתון שיקול דעת רחב, בקביעת היקף הליכי הגילוי המוקדם והרלבנטיות שיש למסמכים המבוקשים להמשך התובענה, ועל בית המשפט לשקול ולבחון כל בקשה לגילוי מסמכים בעין ביקורתית, תוך בחינת כתבי הטענות על נספחיהם, ובחינת טענות הצדדים בדבר המסמכים הקיימים, או כאלה שעשויים להזיק לצד זה או אחר. יפים לעניין זה הדברים שנקבעו ברע"א 4249/98 שמעון סויסה נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח, פ"ד נה(1) 515: "לפיכך הכלל הוא, שרשאי בעל דין לקבל מידע על מסמכי היריב, בין שהם 'מועילים' ובין שהם 'מזיקים'...המשחק 'בקלפים גלויים' עשוי, בדרך כלל, למנוע קיומן של טקטיקות פסולות של הפתעת היריב ודחיית המשפט, לפי בקשת בעל הדין המופתע, כדי להביא חומר ראיות לסתור..." (שם, בפסקה 5)ׁ ובכלל, אל מול עקרון הגילוי, ניצבים ערכים אחרים, ובהם יעילות ההליך המשפטי, הגנה על אינטרסים לגיטימיים של הצד המגלה ומניעת פגיעה באינטרסים של צדדים שלישיים (רע"א 2534/02 שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נו(5) 193, בעמ' 195, להלן "פס"ד שמשון"). לפיכך, הוצאו מכלל "הקלפים הגלויים" מקרים בהם קיים חסיון, מקרים בהם יש חשש כי הגילוי והעיון מתבקשים למטרה זרה, או שהתבקשו שלא בתום לב. (רע"א 9288/07 גאזי נ' שפיגל (לא פורסם, ניתן ביום 7.11.2007)). קיומו של סוד מסחרי עשוי להגביל את הזכות לגילוי ועיון (רע"א 3638/03 ביטום תעשיות פטרוכימיות בע"מ נ' כמיפרן - ישראל בע"מ, פ"ד נח(1) 97, בעמ' 101). כן נפסק כי, ניתן לבקש צו גילוי מסמכים ספציפי בנוגע לסוגי מסמכים ובמקרה כזה נדרש המבקש להראות רלוונטיות של סוג המסמכים שגילויו מבוקש (פס"ד שמשון). כאמור, כאשר מדובר בתביעה למתן חשבונות, הכלל הוא כי אין ליתן צו גילוי מסמכים, אשר יש בו משום הגשמה של הסעד הנדרש בתביעה העיקרית (ראו: י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, ש' לוין עורך, 1995) 430; רע"א 3576/94 השיקמה הוצאה לאור בע"מ נ' רום, פ"ד מח(4) 388, בעמ' 395). ומן הכלל אל הפרט, לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, להלן החלטתי: בכל הנוגע למענה על השאלון: א. אינני רואה לחייב את הבנק להשלים את המענה לשאלות מס' 1, 23, ו-29, הקשורות לחשבון הליווי, משום ששאלות אלו עוסקות בנתונים המתבקשים על ידי התובע במסגרת הסעד הסופי למתן חשבונות. ב. שאלה מס' 2, אשר עניינה, האם הוצאו על ידי הנתבע 1 כספים באופן פרטי לצורך הפרוייקט שלא באמצעות חשבון הליווי - על התובע להפנותה לנתבעים 1 ו-2. ג. לגבי שאלות מס' 7, 8, 10, 11, ו-16, התובע דורש מידע בדבר חשבונות אחרים (שאינם חשבונות הליווי) של הנתבעים 1 ו-2 בבנק, בטענה כי הבנק החתים אותו שלא בידיעתו על כתבי ערבויות להבטחת חיוביה של הנתבעת 2, וברצונו לדעת האם הערבויות שימשו את אותם חשבונות בנק אחרים, לכלל חיובי הנתבעת 2. לטענת הבנק, המידע הנדרש אינו רלוונטי לסוגיות השנויות במחלוקת, מה גם שמדובר בנתונים חסויים. אינני סבור כי יש לחייב את הבנק לענות על השאלות הנ"ל, משום שהבנק הבהיר כי השעבודים אותם יצר התובע לטובת הבנק הינם להבטחת חובות הנתבעת 2 ביחס לחשבון הליווי עבור הפרוייקט בלבד, ולכן מתייתר הצורך במענה על שאלות אלו. ד. אין להשיב על שאלה מס' 17, בה דורש התובע לדעת מה היקף הערבויות והבטוחות הנדרשות בפרויקטים מעין אלו. מידע זה אינו רלוונטי, ומעבר לכך, אני מקבל את טענת הבנק כי מידע זה נחשב לחסוי, בשלב זה, ואין לגלותו. ה. יש להשיב על שאלות 21, 22 ו 31, שעניינן, מי נכח מטעם הבנק במעמד חתימת התובע על מסמכי פתיחת החשבון והשעבודים, ומי מילא מטעם הבנק, את כתב הערבות עליו חתם התובע, שכן המידע המתבקש בהן הינו רלוונטי, ואינו מתבקש במסגרת הסעד העיקרי. ו. אין להשיב על שאלות 38-33 ו-41, אשר מתבקשות מעצם חששו של התובע לכך שהחתימו אותו על כתבי ערבות להבטחת כלל הפעילות של הנתבעת 2, שכן, כאמור בסעיף ג' לעיל, אין מחלוקת כי מטרת השעבודים נועדה להבטחת חובות הנתבעת 2 בגין הפרוייקט בלבד. ז. לעניין שאלות מס' 43 ו-44, באופן עקרוני, לא היה צורך להשיב עליהן, בהיותן קשורות לסעד העיקרי למתן חשבונות, עם זאת, הן קיבלו מענה בסעיף 54ד' לתגובת הבנק. בכל הנוגע לגילוי מסמכים ספציפיים א. אינני מחייב את הבנק לגלות את המסמכים הכלולים בסעיף ב'9 - נהלים ו/או הנחיות של הבנק. התובע דורש מסמכים אלו לשם הוכחת טענתו כי הבנק התרשל בהתנהלותו כלפיו. אני מקבל את טענת הבנק, לפיה מסמכים אלו, לפחות בשלב זה, הינם חסויים. ב. אין לאפשר לתובע גילוי המסמכים הכלולים בסעיף ב'10 - פרוטוקולים של הנתבעת 2 שהתקבלו אצל הבנק לפני הסכם ליווי הפרוייקט. ברצון התובע להראות כי הוא לא היה מורשה חתימה בחשבונות הבנק האחרים של הנתבעת 2, טרם פתיחת חשבון הליווי. לא שוכנעתי כי מדובר במסמכים רלבנטיים, שכן הם מתייחסים לתקופה שקדמה להקמת הפרוייקט. ג. אין מקום לחייב את הבנק לגלות את המסמכים הכלולים בסעיפים ב'11 ו-ב'12 - תכתובות בין הנתבעים טרם הגשת התביעה, ותוך כדי ניהול ההליך. מעבר לכך שאין מדובר במסמכים ספציפיים או בסוג מסמכים מסויים, אלא בדרישה כוללנית, לא מצאתי כל הסבר בבקשה, מדוע יש לאפשר עיון במסמכים אלו. ד. אינני רואה לחייב את הבנק לגלות את המסמכים הכלולים בסעיפים ב'1-3 וב'5-8 - מסמכים אשר הגיעו לידי הבנק ונוצרו על ידי הבנק בכל הקשור לפיקוח מצד הבנק במהלך התקדמות הבניה. התובע דורש מסמכים אלו להוכחת טענותיו כלפי הבנק בדבר הפרת חובות אמון כלפי התובע, המדובר במסמכים הנדרשים על ידו במסגרת הסעד הסופי של מתן חשבונות. בכל הנוגע לעיון במסמכים אשר גולו בתצהיר גילוי מסמכים לטענת הבנק ביום 03/08/2011 העביר הבנק לתובע את כל המסמכים אשר ביקש לעיין בהם, ולפיכך מתייתר הצורך במתן החלטה בבקשה זו. הבקשה הרביעית 5. לטענת הבנק, ראוי כי תצהירי עדות ראשית מטעמו יוגשו רק אם יוכרע כי בין התובע לבין הנתבעים 1 ו-2 התקיימו יחסי שותפות, וכי יחסים אלו מצדיקים היעתרות לסעד הסופי כנגד הבנק למתן חשבונות, הקשורים לפרוייקט ולחשבון הליווי. הנתבעים 1 ו-2 אינם מתנגדים לבקשה. לטענת התובע קיימות עילות תביעה כנגד הבנק, שאינן נוגעות לסעד של מתן חשבונות, ואין כל הצדקה או צורך לפצל את בירור התובענה, דבר שיגרום לקיומו של הליך בן שלושה שלבים. כאמור, הדיון בתביעה למתן חשבונות מתנהל בשני שלבים, כאשר בשלב הראשון יש להכריע בשאלה אם בין הצדדים התקיימה מערכת יחסים של שותפות. לטענת הבנק הוא אדיש לשאלה זו, ולפיכך רק אם יוכרע השלב הראשון וייקבע על ידי בית המשפט כי קיימים יחסי שותפות בין התובע לנתבעים 1 ו-2, ראוי כי יוגשו תצהירי עדות ראשית מטעמו. אינני מוצא לקבל טענה זו של הבנק. מסכים אני עם החלטת כב' הרשם אבי זמיר (כתוארו אז) מיום 09/08/09, בגדרה נדחתה בקשת הבנק לסילוק על הסף, ובמסגרתה נקבע, בין היתר, כי על אף שבשלב הראשון, הבנק הוא נייטרלי ואינו צד להליך, עובדה זו אינה מייתרת את התביעה נגדו, היות שהתביעה מורכבת גם מחלק נוסף, במסגרתו מופנות טענות עובדתיות כלפי הבנק, על אופן התנהלותו בפרוייקט, דבר שגרם נזק לתובע. יתרה מכך, בבקשת הבנק להגשת תצהירי עדות ראשית מטעמו רק לאחר שיוכרע השלב הראשון יש כדי לשנות את סדרי הדין, ולא מצאתי, בנסיבות העניין, מקום לסטות מהסדר הנכון של הגשת תצהירי עדות ראשית (ע"א 714/88 שנצר נ' ריבלין, פ"ד מה(2) 89, 95, שם נקבע כי, ככלל, יש להקפיד על קיומם של סדרי דין תקינים). סוף דבר לאור האמור לעיל, הנני דוחה את בקשת הבנק למחיקת כתב התביעה, הנני דוחה את בקשת התובע להורות לבנק להעביר אליו מידע אודות חשבון הליווי, והנני דוחה את בקשת הבנק להורות כי תצהירי עדות ראשית מטעמו יוגשו רק לאחר שתוכרע השאלה האם בין התובע לבין הנתבעים 1 ו-2 התקיימו יחסי שותפות. בנוסף, אני דוחה את בקשת התובע לגילוי מסמכים ספציפיים, ומקבל חלקית את בקשתו להשלמת המענה על השאלון, בכל הנוגע לשאלות מס' 21, 22 ו-31. תקוותי היא, כי בכך תמה ההתדיינות במסגרת ההליכים המקדמיים. הבנק מתבקש למסור לתובע, בתוך 30 יום, תצהיר תשובות משלים לשאלון, בהתאם לאמור לעיל. בהתאם להחלטתי מיום 04/07/2011 הגיש התובע תצהירי עדות ראשית ביום 01/08/2011, לפיכך הנתבעים 1, 2 ו-3 יגישו תצהירי עדות ראשית עד ליום 21/10/2011. בנסיבות העניין, אינני רואה מקום ליתן צו להוצאות. ניתנה היום, ח' אלול תשע"א, 07 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים. גילוי מסמכיםצו גילוי מסמכיםשאלוניםמסמכיםצווים