הגנת טעות במצב דברים בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית אשר הוטלה על המבקש ע"י קצין משטרה ביום 15.2.12 לאחר שיוחסה לו עבירה בניגוד לתקנה 85 (א) (5) בתקנות התעבורה. המבקש אינו חולק כי נהג ברכב שטח אליו נרתמה עגלה לה כושר העמסה מכסימאלי של 750 ק"ג. המבקש גם אינו חולק כי עובדתית הועמסה על העגלה סירה שמשקלה הכולל 1500 ק"ג (פי 2 מכושר העמסה המכסימאלי של אותה העגלה) בבסיס טענות המבקש הגנת טעות במצב הדברים לפיה פעל בתום לב מוחלט כאשר הוטעה ע"י בעל העגלה לחשוב כי החפץ המועמס עליה אפשרי לנשיאה מבחינת כושר העמסה של העגלה. בעל העגלה שהוא גם בעל הסירה הגיע בעצמו לבית המשפט ואישר כי אכן הטעה את הנוהג ברכב לחשוב כי הסעת הסירה באופן זה אפשרית ועולה בקנה אחד עם הוראות החוק. המבקש לא טען כי בדק את מסמכי העגלה ועובדתית טען בפני קצין המשטרה כי לא שקל את המטען טרם קשירתו לרכב בו נהג.  חומר הראיות ועברו התעבורתי של המבקש הוגש לעיוני.  דיון -  עת נדרש בית המשפט לתת החלטה בבקשה מסוג זה, נמצאת שאלת מסוכנות המבקש בלב מערך השיקולים אותם ישקול בית המשפט. כשלב ראשון יבחנו הראיות שבתיק לצורך הבדיקה - האם קיימות ראיות לכאורה כנגד המבקש ביחס לעבירה המיוחסת לו. במידה ויתברר כי קיימות ראיות לכאורה, תבחן שאלת המסוכנות לאור חומרת העבירה המיוחסת, נסיבות ביצועה (לכאורה), ותק נהיגת המבקש, עברו התעבורתי ולעיתים נדירות ישקלו גם נסיבות אישיות מיוחדות של המבקש. בית המשפט אינו אמור בשלב זה של ההליכים להיכנס ולבדוק את איכות הראיות עצמן. די אם יתרשם כי קיימות בתיק החקירה ראיות לכאורה לביצוע העבירה המיוחסת כדי שיעבור לבחינת שאלת המסוכנות לצורך ההכרעה בבקשה.   בבשפ 02 / 8450 זינגר יהודה, עו"ד נ' מדינת ישראל 02 (5) 55, עמוד 2 נקבע ע"י בית המשפט העליון "מסקנת המשטרה כי ראוי לפסול את העורר לנהיגה בפסילה מינהלית ל-30 יום הינה במיתחם הסבירות ואין מקום להתערב בה. סמכות הפסילה מכח סעיף 47 לפקודה הינה סמכות בעלת אופי מינהלי שחלים עליה כללי המשפט המינהלי (בש"פ 2296/92 ליפשיץ נ' מדינת ישראל, תק' על' 92(2) 2304). במקרה זה לא נמצא פסול במעשה המינהלי הנדון. נסיונו של העורר להביא את בית המשפט לבחינה פרטנית של חומר הראיות, ובכלל זה עריכת השוואה בין נתוני דוחות המשטרה ונסיון להסיק מהם על מהירות הנסיעה אינו מתאים לשלב זה של ההליך. ברי, כי נכון לעת זו, ובטרם הוחל המשפט, כל שיש בידי בית המשפט הוא חומר ראיות לכאורי של התביעה שטרם נחשף למבחן החקירה הנגדית וטרם עבר את כור ההיתוך של בחינה וניתוח הערכאה הדיונית. אולם הראיות במתכונת ההיולית הזו הן התשתית הראייתית הנבחנת נכון לשלב זה. " מעיון בראיות שהוגשו לעיוני ניכר כי קיימות יותר מראיות לכאורה לביצוע העבירה המיוחסת ע"י המבקש. בחינת החוק ביחס להגנת טעות במצב הדברים (סעיף 34 יט בחוק העונשין) מראה מצב עוד יותר קשה מצד המבקש: בהתאם לחוק, כאשר המדובר בעבירה מסוג "אחריות קפידה" תחול ההגנה רק בכפוף לכך שתחול גם ההגנה הקבועה בסעיף 22 (ב) שבחוק העונשין. סעיף 22 (ב) בחוק קובע מפורשות כי תנאי לפטור מאחריות תהיה התנהגות נטולת רשלנות ולאחר שהנאשם "עשה כל שניתן למנוע את העבירה". מבלי שאקבע מסמרות בעניין זה, הרי שעל פניו לא עשה המבקש דבר מצידו כדי למנוע את ביצוע העבירה. משפטית יכול שפעל מתוך טעות או הטעייה של בעל העגלה, אך מאחר והמדובר בעבירה מסוג "אחריות קפידה" חלה עליו חובה מיוחדת לעשות כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה ובנוסף לנהוג ללא רשלנות. במצב העובדתי לפיו כל שעשה המבקש הוא לשאול את הבעלים "האם הכל בסדר?" לא ברור לי כיצד יוכל בית משפט בישראל לקבוע כי מתקיימת הגנת הטעות במצב הדברים. נראה כי במקרה שבפני לא יכולה לחול ההגנה הנטענת שכן הסתמכות המבקש על דברי בעל העגלה היא רשלנות לכאורית בפני עצמה, וחובה היה עליו לבדוק את משקל הסירה מול כושר נשיאת העגלה טרם רתם אותה לרכבו וטרם יצא לנסיעה. מאחר ועסקינן בעבירה מסוג "אחריות קפידה" אין תחולה ממשית להגנה הנטענת ולכן עם כל ההבנה למצב אפשרי של תום לב מצד המבקש, משפטית, אין סיכוי ממשי לטענת הגנת הטעות. המדובר ברשלנות לכאורית אשר על פניו אינה מאפשרת הגנה סבירה מכח החוק כנטען. אשר על כן, תבחן להלן שאלת המסוכנות: המבקש שבפני בעל רשיון נהיגה משנת 1980 וצבר לחובתו 16 הרשעות קודמות. אין המדובר בעבר תעבורתי חריג. יחד עם זאת, רמת הסיכון שנגרמה על ידו בפרשה זו גבוהה מאד וחריגה. התנתקות של עגלה השוקלת טון וחצי מרכב על כביש מהיר היתה עשוייה לגרום לתאונה קטלנית. אין להקל ראש בארוע הנובע ממצב בו נהג סמך (ב"שיטת הסמוך" ומבלי לבדוק בעצמו) על חוות דעתו של חברו, ובשל רשלנות (הגם בתום לב) יצר מצב בו ההבדל בין תאונה קטלנית לסיום הנסיעה בשלום הוא רק שאלה של מזל. בנסיבות אלו, ניתן ללמוד על המסוכנות החריגה ולו רק מנסיבותיו של האירוע נשוא הבקשה ואין בעברו התעבורתי של המבקש כדי להקהות את קביעת המסוכנות בפרשה זו. שקלתי רבות את ההחלטה הראוייה והצודקת בפרשה זו, ולאחר שבחנתי הייטב את החוק כמתואר לעיל, שוכנעתי כי אין בפסילה המנהלית בתיק זה משום מקדמה על חשבון הענישה. שוכנעתי כי לא יגרם עיוות דין למבקש כתוצאה מהשארת הפסילה ללא שינוי. הראיות שבידי המדינה טובות, סיכויי ההגנה מכח "טעות במצב הדברים" קלושים ועובדתית נהג הנאשם ברכב לו נרתמה עגלה כבדה ומסוכנת במשקל כפול מהמותר. המדובר בארוע מסוכן מאד אשר נוצר מתוך רשלנות ולא מתוך כוונה. הגם שיתכן והמדובר בטעות שבשיקול הדעת בה יכול היה לטעות נהג מן היישוב, עדיין המדובר בהתנהגות המהווה עבירת אחריות קפידה קשה, שהיא נעדרת יסוד נפשי, נעדרת הגנה לכאורה בנסיבות אלו, וככזו חלה על המבקש אחריות לכאורית לביצוע העבירה. ראוייה הפסילה המנהלית בנסיבות אלו ואין הצדקה לביטולה/קיצורה. אלון אופיר הבקשה נדחית. החלטה זו תועבר באמצעות פקס לצדדים ניתנה היום, ג' אדר תשע"ב, 26 פברואר 2012, בהעדר הצדדים. הגנות משפטיותהגנת טעות במצב דבריםהגנות במשפט הפלילי