צירוף נכויות מעבודה

התובע נפגע בשתי תאונות עבודה, תאונה ראשונה מיום 21.2.97 שבגינה נקבעו לו 19% נכות לצמיתות ותאונה נוספת מיום 21.5.99 שבגינה נקבעו לו 41% נכות לצמיתות, כולל תקנה 15. התובע הגיש ביום 1.1.03 בקשה לפקיד התביעות לצירוף נכויות בגין תאונות העבודה מיום 21.2.97 ומיום 21.5.99. בהחלטתה מיום 6.4.03 הודיעה מרכזת גימלאות כי תביעתו של התובע לצירוף נכויות נדחית בנימוק שלא נתמלאו לגבי התובע התנאים הקבועים בסעיף 121 לחוק הביטוח הלאומי וכן על פי תקנה 12 ל"תקנות בדבר קביעת דרגת נכות" כלומר הכנסות התובע לא צומצמו עקב הפגיעות בעבודה. בעקבות החלטה זו הגיש התובע את תביעתו בתיק זה כאשר לטענתו עקב הפגיעות בבירכיו נוצרה אצלו מיגבלה תיפקודית קשה הפוגעת בכושר השתכרותו ולכן נתקיימו בו, לטענתו התנאים לצירוף דרגות הנכות, כך שנכותו הכוללת צריכה להיות 66.3%. לקראת מועד הדיון בהוכחות הגיש התובע בהתאם להחלטת בית הדין, תצהיר עדות ובו פירט כי עקב מגבלותיו הקשות וכתוצאה מהפגיעה בבירכיים הצטמצמו הכנסותיו מעבודה לסכום של כ- 4,000 ₪ לחודש כפי שעולה מתלוש המשכורת שצרף ולכן התקיימו בו התנאים לצירוף נכויות. התובע מפרט כי היה שחקן כדורגל ונפגע בשתי הבירכיים, דבר שהשבית אותו כליל מפעילותו ככדורגלן מאז התאונה השניה והוא נאלץ לפרוש ממקצועו. עקב כך צומצמה בדרך קבע הכנסתו בשיעור העולה על 50% מאז התאונה השניה ואילך. לכן תובע הוא צירוף נכויות רפואיות בגין שתי התאונות כך שדרגת הנכות המצטברת שלו תהיה בסך66.3%. ב"כ המל"ל הודיעה מצידה כי היא מסכימה שהתובע אינו יכול להמשיך לעסוק בכדורגל מקצועי, כמו כן הסכימה לחלק העובדתי בסעיפי התצהיר אך חלקה על הפרשנות המשפטית שניתנה בתצהיר התובע. לנוכח הסכמה זו בין ב"כ הצדדים הוחלט כי לתיק בית דין יוגשו סיכומים לענין המחלוקת המשפטית שבין הצדדים באשר לפרשנות שיש לתת להוראות תקנה 12 ותקנה 19 לתקנות הביטוח הלאומי "קביעת דרגת נכות מהעבודה", שב"כ התובע הפנה אליהן. לאחר שב"כ הצדדים הגישו סיכומיהם באשר לשאלה המשפטית וב"כ התובע אף הגיש סיכומי תשובה להלן ההכרעה: בעוד התובע טוען בסיכומיו כי צימצם את הכנסותיו ביותר מ- 50% לעומת הכנסותיו ברבע השנה שלפני שחדל להיות שחקן כדורגל עקב הפציעה בברכו השמאלית. ב"כ המל"ל טוענת כי השאלה שצריך לבדוק היא האם היתה הפגיעה בכושר ההשתכרות עקב שתי הפגיעות ולא הקשיים האוביקטיביים במציאת עבודה. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע לא יכול לחזור להיות כדורגלן. התובע מסתמך להוכחת הצימצום בהכנסתו הנדרש על פי הוראות סעיף 12 לתקנות לענין "קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה" על כך שהוא משתכר כ- 4,000 ₪ לחודש. בעוד שב"כ המל"ל טוענת כי התובע לא איבד את כושרו להשתכר ויכול לעבוד בעבודות אחרות ובמקצוע אחר וזאת בתמיכה לעמדת פקיד התביעות אשר התייעץ עם רופא המוסד כפי שהדבר פורט בתעודת עובד הציבור. בסיכומיו סומך ב"כ התובע את הזכאות לצירוף נכויות על תקנה 19 לתקנות לענין קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה שזו לשונו: "דרגת נכות באיבר זוגי דרגת הנכות לרגל פגימה באיבר זוגי אחד כשהאיבר האחר פגום מקודם תיקבע ע"י צירוף פגימות שני האיברים וניכוי הפגימה הקודמת" לטענתו, מאחר ואצל התובע מדובר בפגיעה באיבר זוגי, בירכיים והוא הוכר תחילה כנכה בברך ימין ולאחר כשנתיים כנכה בברך שמאל, הרי שיש לצרף את אחוזי שתי הפגימות באופן אריתמטי ובדרך זו נוצרת לתובע נכות צמיתה בשיעור גבוה יותר. ב"כ התובע סבור שהאמור בתעודת עובד הציבור, על פיה תקנה 19 מתייחסת לפגיעה אחת בלבד ולא ניתן לעשות בה שימוש לכמה פגיעות, שגוי. פסקי הדין שב"כ התובע הפנה אליהם הינם כולם ערעורים על ועדות רפואיות ואף במקרה הנוכחי הטענות ככל שהן מתייחסות לאחוזי הנכות באיבר זוגי הרי שעל התובע היה לפנות במועד בערעור על החלטת הועדה הרפואית שקבעה את אחוזי הנכות בעקבות הפגיעה בברך השניה. לכן אין מקום בשלב זה להתייחס לנושא הפעלת תקנה 19 הנ"ל משלא הוגש ערעור על הועדה והמועד חלף. באשר לתקנה 12 לתקנות לענין קביעת דרגת נכות מהעבודה - תקנה זו קובעת כדלקמן: "נסיבות לצירוף דרגות נכות הנסיבות שלפיהן תובא בחשבון נכות מעבודה קודמת לצורך הגדלת דרגת נכות מהעבודה של נכה עבודה לפי סעיף 121 לחוק (להלן: "דרגת הנכות המצטברת") הן אלה: 1. כתוצאה מהאופי המצטבר של הנכויות צימצם נכה מעבודה בדרך קבע את הכנסתו מעבודה או ממשלח יד ב- 50% או יותר לעומת הכנסתו הממוצעות ברבע השנה שקדם ליום שבעדו מגיעים לו לראשונה דמי פגיעה עקב הפגיעה בעבודה האחרונה או ליום שבו חלה לאחרונה לפי סימן ג' החמרה בדרגת הנכות שעליה הוגשה התביעה לצירוף הנכויות. בפסיקה זו "הכנסה" - כמשמעותה בסעיף 98 ב' לחוק. ........". ב"כ התובע טוען כי אין מחלוקת שהכנסתו של התובע מעבודה צומצמה ואף ב"כ המל"ל הודיעה כי העובדות אינן שנויות במחלוקת. לכן התובע ממלא אחר כל התנאים הנדרשים לשם הפעלת תקנה 12 ויש לצרף את שתי הנכויות ויחד עם הפעלת תקנה 15 תיקבע נכותו של התובע בשיעור 62%. התובע צימצם את הכנסתו עקב וכתוצאה מהאופי המצטבר של הנכויות והיקף הצמצום מלמד ירידה בהכנסות מעבר ל- 50% כנדרש בתקנה 12. אין לקבל את קביעת פקיד התביעות כי לא איבד את כושר השתכרותו שמסתמכת על קביעה שרירותית של רופא המל"ל שלא בדק את התובע. לחלופין, הטענה כאילו התובע מסוגל לעבודה אחרת המועלית בתעודת עובד הציבור לראשונה אין לה כל תימוכין וראיה. התובע השתכר קודם לתאונה כ- 30,850 ₪ לחודש ובמועד הדיון בתיק זה הוא השתכר עקב הפגיעות שנפגע בעבודה סכום של כ- 4,000 ₪ ולכן צנחה השתכרותו בכדי 85% ועל כן יש לראותו כמי שאיבד עקב הפגיעה בעבודה ומצב בריאותו הלקוי יותר מ- 50% מכושר השתכרותו. דבר זה מתיישב גם עם קביעת דיון מס' מה/48-0 המל"ל נ' יעקב בלייברג פד"ע כ"ז עמ' 90 שם נקבע כי "על מנת שתקום זכאות לצירוף נכויות יש צורך בקביעה פוזיטיבית של צמצום בהכנסות או צימצום כושר השתכרות ולא די בהערכה גרידא". כמו שמתובע נדרשת הוכחה פוזיטיבית של צמצום הכנסות, כך על המל"ל לתמוך את הטענה בדבר העדר צימצום בהכנסות כאשר הנתונים המספריים מצביעים אחרת. באשר לתקנה 12 - בענין זה אכן החלטתו של פקיד התביעות כי התובע לא איבד כדי 50% מכושרו להשתכר איננה נתמכת בראיות עובדתיות והמכתב הרפואי של ד"ר פרלמוטר הינו אמירה בעלמא לענין היותו של התובע מסוגל לעבוד. האמירה במכתב הרפואי כאילו התובע מסוגל לכל עבודה אחרת אינה יכולה להתקבל, כאמירה בעלמא, וזאת ללא התייחסות לפגימות הרפואיות של התובע בשתי הבירכיים ולמצבו הנפשי, משנתברר לו שלא יוכל להמשיך ולהיות שחקן כדורגל. לכן יהא זה נכון להחזיר את התיק לפקיד התביעות כדי שיבהיר מדוע אין בנסיבות תיק זה להפעיל את תקנה 12 לתקנות לענין "קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה" שכותרתו: "נסיבות לצירוף דרגות נכות" כאשר התובע צימצם את הכנסתו מעבודה ב-50% ולא הובאה כל ראיה כיצד יכול היה לשפר את הכנסתו. הוצאות משפט ישולמו ע"י הנתבע לתובע בסך 1,000 ₪ בצירוף מע"מ. ניתנה היום ב' בחשון, תשס"ה (17 באוקטובר 2004) בהעדר הצדדים. ח.בן-יוסף - שופטת צירוף נכויותנכות