1. בפנינו בקשה דחופה למתן צו עשה, בה התבקשנו ליתן צו המורה על השבת המבקש לעבודתו בבית החולים אסף הרופא ולהורות על מתן קביעות, לאחר שש וחצי שנות עבודה. 2. דיון בבקשה התקיים ביום 22/4/12. בדיון נשמעו עדות המבקש ומר יהודה אופיר, מנהל משאבי אנוש בבית החולים. 3. לאחר הדיון הוגשו סיכומים בכתב. 4. אלה העובדות העולות מחומר הראיות בשלב זה של ההליך: א. המבקש יליד 1980. הועסק בבית חולים אסף הרופא בתפקיד אלונקאי במחלקת שינוע חולים, החל מיום 8/8/05. ב. ביום 18/12/11 נשלח למבקש מכתב המזמינו לשימוע ליום 21/12/11. ג. המבקש לא הגיע לשימוע. בבקשה טען שבמועד השימוע היה חולה ולכן הודיע שלא יגיעו לשימוע. ד. ביום 1/1/12 נמסר למבקש מכתב פיטורים. ה. הבקשה הדחופה למתן צו עשה הוגשה ביום 13/3/12. בקשה מתוקנת הוגשה ביום 19/3/12. 5. אלה טענות המבקש: א. למבקש לא נערך שימוע קודם לפיטורים. ב. פיטורי המבקש לא נובעים מסיבות תקציביות או מקיצוץ בכוח אדם, שכן לאחר הפיטורים התקבלו לעבודה עובדים חדשים הממלאים את תפקידו של המבקש. ג. למבקש לא הוצעה המשרה שלשמה נשכרו אותם ארבעה עובדים, על אף שיש לו את הכישורים לבצעה. ד. המבקש הועסק על פי חוזה מיוחד מסוג "משימה חולפת", זאת במשך שש וחצי שנים, בניגוד להוראות התקשי"ר. ה. על המדינה היתה חובה להעבירו בתום 24 חודשי עבודה למעמד זמני ולאחר מכן, בתום ארבע שנים, למעמד עובד קבוע. ו. אין לקבל את טענת המדינה כי בבית החולים קיימת הסכמה עם ועד עובדי מינהל ומשק, להארכת תקופת העסקת עובדים זמניים במשימה חולפת, לתקופה של 58 חודשים, זאת בהעדר הוכחה להסכמה שכזו. ממילא, המבקש הועסק מעל 58 חודשים. ז. לא הוכח שניתנה הסכמת ועד העובדים לפיטורים. ח. מאזן הנוחות נוטה לטובת מתן הצו המבוקש. 6. אלה טענות המדינה: א. מטרת הבקשה היא להוציא כספים מבית החולים, שלא כדין. ב. המבקש הועסק בחוזה עבודה מיוחד לעבודה שאינה צמיתה, מסוג "עבודה חולפת", ללא משרה בתקן. מעת לעת נחתמו עימו חוזי העסקה לתקופה קצובה. ג. בבית החולים קיים מזה זמן הליך פיטורי עובדים וצמצומים ובמסגרת זו זומן המבקש לשימוע. ד. המבקש בחר שלא להגיע לשימוע. ה. לאחר הוועצות עם ועד העובדים, הוחלט לפטר את המבקש. ו. לא ניתנו למבקש הבטחות שלא יפוטר וממילא הסמכות להחליט על העסקתו, נתונה לבית החולים. ז. דין הבקשה להדחות מחמת שיהוי. ח. מדובר בבקשה לצו עשה, ליצירת מצב חדש, שכן הפיטורים נכנסו לתוקף במועד הגשת הבקשה. ט. אין הגבלה על תקופת העסקה של עובד במשימה חולפת. ניתן להאריך את התקופה מעבר לחמש שנים. י. המבקש לא הוכיח זכות לכאורה. יא. לא נפל פגם בהליך הפיטורים. יב. לגבי עובדים חדשים שנקלטו לעבודה בבית החולים, הרי שאין מדובר באלונקאים אלא עובדי כוח עזר סיעודי בחדרי ניתוח שתפקידם גם להביא חולים לחדר ניתוח. המבקש אינו עונה לדרישות התפקיד המדובר. יג. אין לתת סעד של אכיפה בנסיבות העניין. 7. ב"כ המבקש התנגד להעלאת טענת שיהוי, אשר הועלתה לראשונה, בסיכומים מטעם המדינה. אכן, הטענה לא נטענה בתגובה לבקשה. לנושא זה תינתן התייחסות בהמשך. 8. לאחר עיון בטענות הצדדים, להלן החלטה הבקשה. נציין כי ההחלטה ניתנת על בסיס העובדות שהובא בפנינו בשלב זה של ההליך. 9. מעמדו של המבקש הוכח בשלב זה כי למבקש לא ניתן כתב מינוי וכי הועסק, במהלך כל תקופת העבודה, במעמד עובד זמני למשימה חולפת. המבקש העיד שידע כל העת שהוא לא במעמד של עובד קבוע. 10. השאלה האם בתום חמש שנים היה על המדינה להעניק לו קביעות, דינה להתברר בהליך העיקרי. אין עניינה בצו מניעה זמני. במיוחד שעה שהמבקש לא פנה לבית הדין בתום חמש שנות העסקה וביקש להיות עובד קבוע וכן לא פנה קודם לפיטורים או בסמוך לאחריהם ובטרם נכנסו לתוקף. 11. לפיכך, נבחן את פיטוריו של המבקש בשים לב למעמדו כפי שהיה בפועל, מעמד של עובד זמני למשימה חולפת. 12. העילה לפיטורים לטענת בית החולים, מזה תקופה הוא נמצא במצב של צמצומים והקטנת כוח אדם. המבקש אישר בתצהירו ובעדותו כי אכן החל גל פיטורי עובדים במחלקת השינוע. 13. בשלב זה אנו קובעים שבית החולים הוכיח כי בתקופה שבה פוטר המבקש, היו צמצומים בכוח האדם בבית החולים בכלל ובמחלקת השינוע בפרט, ופוטרו עובדים נוספים. 14. הבטחות בעל פה לטענת המבקש, כשהחל גל פיטורי עובדים במחלקת השינוע, פנה למנהל מערך השינוע מר פליקס טויטו, שהוא גם יו"ר ועד העובדים בבית החולים, ותשובתו של זה היתה כי המבקש יכול להיות רגוע וכי מבחינת מנהלו מר טויטו, המבקש הוא עובד קבוע. לדברי המבקש, במהלך דצמבר 2001 זומן למשרדי המנהל מר טויטו אשר הודיע לו שהוא עומד להיות מפוטר ואכן ביום 18/12/11 קיבל הזמנה לשימוע. 15. טענתו זו של המבקש, להבטחה מאת מר טויטו, לא הוכחה בשלב זה. המבקש לא זימן את מר טויטו למתן עדות וכן לא צירף מסמך התומך בטענותיו. 16. עוד ובנוסף, במכתב הפיטורים צויין כי הנהלת בית החולים התייעצה עם יו"ר הועד, הוא מנהלו הישיר של התובע מר טויטו, ולא צויין כי זה התנגד לפיטורים. 17. מר טויטו על אף היותו מנהל המחלקה שבה עבד המבקש, אינו שייך להנהלת בית החולים ואינו מוסמך להתחייב או להבטיח שינוי סטטוס של עובד או חסינות מפני פיטורים. 18. ממילא, השיחה המדוברת, אף לשיטת התובע, היתה חודשיים לפני הפיטורים. לכן, אף אם נאמרו הדברים, הרי שאין בכך כדי לתת למבקש חסינות מפני פיטורים לעולם. 19. הליך השימוע המבקש זומן לשימוע במכתב שנמסר לו ביום 18/12/11. במכתב נאמר: "בכוונת הנהלת המרכז הרפואי לסיים את העסקתך מסיבות תקציביות ונוכח צמצומים בסעיף ההוצאה לשכר של בית החולים. הנ"ל במסגרת תוכנית כללית של צמצום כוח אדם בשיתוף וועד העובדים. שמורה לך הזכות לשימוע, על כן הינך מוזמן לצורך זה ביום 21/12/11 בשעה 10:30 לממש זכותך זו בפני הח"מ. תוכל להגישה בכתב או בע"פ בליווי כל גורם לבחירתך. במידה ואינך רוצה לממש זכות זו, נא הודיעני". 20. המבקש הציג אישור מחלה שהוצא ביום 19/12/11 ובו ניתנו לו חמישה ימי מחלה, עד ליום 23/12/11. 21. מאידך העיד מר יפתח: "הזמנו את המבקש לשימוע והוא סירב להגיע. הוא לא רצה. הוא אמר שאין טעם. לטענתך שהאין טעם זה מצידנו ולא מצידו אני משיב שלא. הוא אמר שאין טעם". ובהמשך אמר: "כשאני כותב שלא יכול לשנות הרבה אני מדבר על הליך של צמצומים וזה הליך מסודר שהיה עם הועד וההנהלה עם העובדים ועשינו זאת נוכח מצוקה תקציבית. העובד סירב להגיע לשימוע ועל סמך התיק האישי והנתונים ראינו שאין על מה לדון ואישרנו את הפיטורים. לשאלתך היכן בתצהיר אני יכול להצביע שעל סמך התיק האישי שלו הוא לא נמצא מתאים אני משיב שעברתי על התיקים של המפוטרים. מדובר על כ- 100 עובדים בשנים האחרונות. כשהתקבלה החלטה לפטר אותו עברתי על התיק. כיום אני לא זוכר את הפרטים. ההחלטה התקבלה בהליך מסודר ואם העובד לא ראה טעם לבוא אז זה בסדר ...". 22. לטענתו זו של מר יפתח, אין תימוכין מכל מין וסוג שהוא. ראשית, המשיבה לא מתמודדת עם אישור המחלה שצירף המבקש. שנית, אינה מתמודדת עם טענת המבקש שהודיע על מחלתו למזכירתו של מנהלו הישיר (ויו"ר הועד) מר טויטו. שלישית, לא הובאה לעדות אותה "עובדת כוח אדם" אשר לטענת מר יפתח שוחחה עם המבקש וזה אמר לה שאינו מתכוון להגיע לשימוע. 23. מסקנת האמור בשלב זה, היא כי פיטורי המבקש נעשו ללא שימוע כדין. טענת המבקש כי הודיע שלא יוכל להתייצב לשימוע עקב מחלה, מתקבלת בשלב זה. עדותו לפיה למחרת קבלת מכתב ההזמנה לשימוע היה בעבודה, אינה סותרת את אישור המחלה שהוציא ביום זה, שכן לא צויין ע"ג אישור המחלה באיזו שעה הוצא. 24. מר יפתח בתצהירו טען שנוכח הצמצומים בבית החולים, לא היה כל כך מה לעשות בשימוע וממילא "לא ניתן היה לשנות הרבה". דברים אלה חמורים ביותר, בהתחשב בכך שמדובר בעובד שמועסק שש וחצי שנים, לשביעות רצון הממונים עליו (לא נטען ולא הוכח אחרת בשלב זה), וכי במקביל לפיטוריו נשכרו עובדים חדשים לבצע עבודה שלפחות בחלקה, דומה לעבודה שמבצע התובע. 25. המינימום הנדרש ממעסיק, שמבקש לפטר עובד לאחר שש וחצי שנות עבודה, היא לזמנו לשימוע בצורה מסודרת, לשמוע את טענותיו ולנסות, בלב פתוח ובנפש חפצה, למנוע את הפיטורים בכל דרך אפשרית. במקרה של המבקש, הפיטורים היו עובדה מוגמרת ולכן השימוע למעשה היה מיותר. העובדה שהמבקש הציג אישור מחלה, לא מנעה מהמעסיק לקבל החלטה בהעדרו. לא היתה כל מניעה לדחות את השימוע במספר ימים, ולו מחמת הספק בשאלת אישור המחלה שהוצג, זאת על מנת לתת למבקש אפשרות להתייצב להליך השימוע ולחלופין, על מנת לוודא איתו ברורות שאינו מתכוון להתייצב להליך. 26. נוכח האמור, קביעתנו בשלב זה היא כי המבקש פוטר ללא הליך שימוע כנדרש בחוק ובפסיקה. 27. העסקת עובדים חדשים בשלב זה הובהר כי בעוד שהמבקש וחבריו הועסקו כאלונקאים במחלקת שינוע, הרי שארבעת העובדים החדשים שנשכרו לעבודה, שייכים לחדרי הניתוח, עובדים ככוח עזר בחדר הניתוח ובנוסף משנעים את החולים לחדר ניתוח וממנו. בשלב זה אנו קובעים שאין מדובר באותה עבודה. 28. יחד עם זאת, אף אם אין מדובר באותה עבודה, לא ברור מדוע בית החולים לא שקל להציב את המבקש בעבודה זו. מר יפתח נשאל על כך בעדותו וטען שבחנו אפשרות לשבץ את המבקש בעבודה בחדר הניתוח אולם: "על סמך הכרותנו אותו ... לפי היכולות שלו הוא לא מתאים לתפקיד הזה". וכן אמר: "... על סמך ההכרות של הממונים עליו לא רואים אפשרות לשלב אותו בתפקיד זה". עוד טען שמי שאחראי על אותם עובדים היא אחות אחראית של חדר ניתוח והיא מבצעת ראיינות ובודקת כשירות ומחליטה את מי לקבל. לטענתו, האחות האחראית לא ראיינה את המבקש אלא שהיא מכירה אותו מעבודתו בבית החולים: "... ושאלה שאלות והחליטה שהוא לא מתאים לה. אני לא יודע את מי היא שאלה. אני מניח שהיא שאלה ...". 29. הנהלת בית החולים לא מצאה לזמן את אחות חדר ניתוח על מנת שתבהיר האם בכלל נשקלה האפשרות לשבץ את המבקש בתפקיד בחדר הניתוח, במקום לפטר אותו. לא ניתן לקבל בשלב זה את עדותו של מר יפתח כאילו הנושא נשקל על ידי הנהלת בית החולים. 30. הליך מקביל של העובד לטענת המשיבים, הבקשה כאן הוגשה בעקבות הליך שהגיש עובד נוסף שפוטר בנסיבות דומות, שם נפסקו לו, בפשרה, שישה חודשי פיצוי בגין פיטוריו. איננו מקבלים טענה זו של המדינה. העובדה שבהליך מקביל הסכימה המדינה לשלם פיצוי לעובד, מצביעה על כך שהיתה ערה להצדקה כלשהי בטענות העובד וזו הסיבה שהסכימה לפצותו. לכן, קיומו של הליך נוסף אינו יכול לעמוד לרועץ למבקש כאן אלא להיפך, לתמוך בטענתו כי בהליך הפיטורים של המבקש נפלו פגמים חמורים. 31. שיהוי טענת השיהוי לא עלתה בתגובת המדינה לבקשה. ב"כ המבקש התנגד מכל וכל להעלותה בשלב הסיכומים. 32. אכן, הטענה ככזו לא עלתה במסגרת התגובה לבקשה. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שהבקשה לסעד זמני הוגשה לאחר שהפיטורים נכנסו לתוקף והינה בקשה לצו עשה ולא לצו מניעה. 33. משמעות הבקשה היא שינוי מצב קיים. החזרת המבקש לעבודה, שעה שפוטר, ניתנה לו הודעה מוקדמת לפיטורים ופיטוריו נכנסו לתוקף. 34. בין אם נקבל את טענת השיהוי ככזו ובין אם לאו, במסגרת השיקולים האם ליתן צו זמני, לא נוכל להתעלם ממועד הגשת הבקשה ומכך שמדובר בבקשה שמשמעה למעשה שינוי מצב קיים ולא שמירה על מצב קיים. תרופתו של המבקשת תהא בפיצוי כספי, ככל שתביעתו תתקבל. 35. סיכום ומאזן האינטרסים כפי שמצאנו לעיל, בפיטורי המבקש נפלו פגמים משמעותיים, בין השאר העדר שימוע ואי שקילת אפשרות להציב את המבקש בתפקיד אחר, במקום לפטרו. 36. מאידך, כאמור, הובהר שבית החולים מצוי בהליך צמצומים והפחתת כוח אדם וכי במסגרת זו פוטרו כל האלונקאים שהועסקו בבית החולים. ביטול הפיטורים והשבת המבקש לעבודה, תגרום למצב שבו בית החולים יאלץ לשלם לו שכר ללא עבודה בפועל. 37. עוד ובנוסף, כאמור, הבקשה הוגשה באיחור ניכר, לאחר שהפיטורים נכנסו לתוקף. 38. סוף דבר לאור כל האמור, הבקשה לצו עשה נדחית. 39. דיון מוקדם בתביעה העיקרית יתקיים ביום 16/9/12 בשעה 14:00. 40. כתב הגנה יוגש תוך 30 יום מהיום. ניתנה היום, 10/6/12 , בהעדר הצדדים. נציגת עובדים - גב' הרצברג הדס יהלום,שופטת נציגת מעסיקים - מר נרקיס צוויםצו עשה