קרקע בור בלתי מוקצית - מקרקעין לא מוסדרים

א. ההליך: מנהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל"), הגיש תביעה למתן פסק דין הצהרתי, לפיו זכות הבעלות במקרקעין אשר במחלוקת (להלן: "המקרקעין") נתונה למדינת ישראל בהיותם קרקע בור בלתי מוקצית מזה עשרות שנים. מדובר במקרקעין לא מוסדרים, המצויים ברמת הגולן באזור המכונה יער בוקעתא וכמתואר במפת המדידה מיום 26/5/2008, אשר צורפה לכתב התביעה כנספח א'. כנטען, המקרקעין בהיותם בלתי מוסדרים, הנם בבעלות המדינה מכוח ס' 3 לחוק נכסי המדינה התשי"א - 1951 הקובע: "נכס מקרקעין המצוי בישראל, ואין לו בעל, הוא נכס מדינת ישראל מיום היותו לנכס ללא בעל או מיום ו' באייר תש"ח (15 במאי 1948), הכל לפי התאריך המאוחר יותר". עוד נטען, מבלי לפגוע באמור לעיל, כי המקרקעין בבעלות המדינה בהיותם בגדר קרקע בור בלתי מוסדרת. 3. הנתבע הינו תושב בוקעתא אשר ברמת הגולן. 4. על פי המפורט בכתב התביעה, הנתבע או מי מטעמו, פלש וביצע עבודות שלא כדין במקרקעין. הפלישה זוהתה לראשונה ע"י מפקח המינהל, מר יובל כהן ביום 26.01.07 עת הבחין בנטיעה של עצים נשירים בחלק מהמקרקעין. ביום 14.02.07 פונו המקרקעין ע"י המינהל ונעקרו כ- 50 עצים. עוד נטען כי במהלך חודש מרץ בשנה זו, שב הנתבע ונטע כ- 100 עצים נשירים במקרקעין. 5. בין לבין, בוצעו מספר פעולות של עקירה, נטיעה מחודשת ע"י הנתבע, וחוזר חלילה וחרף מכתבי התראה שונים אשר נשלחו לנתבע. 6. מוסיף המינהל וטוען, כי לאחר נטיעת העצים ע"י הנתבע בשלישית, התברר כי הנטיעות החלו בשלהי שנות ה- 90 וכאמור בחוות הדעת של מפענחת תצלומי האוויר (תצ"א). 7. נוכח האמור, הוגשה תביעה זו שבפני, לפיה נתבקש סעד של הצהרה כי זכות הבעלות במקרקעין נתונה למדינת ישראל, בהתאם, נתבקש צו לסילוק ידו של הנתבע מהמקרקעין, תוך השבת המצב לקדמותו, צו מניעה קבוע האוסר על הנתבע או מי מטעמו לעשות שימוש במקרקעין ופסיקת דמי שימוש בגין השימוש שעשה הנתבע בחלקה. כאמור, לתביעה צורפה מפת מדידה, וכן חוו"ד של מפענחת התצ"א, הגב' מלכה עופרי מיום 01.05.08 (אשר סומנה ת/3). 8. כנטען ע"י הנתבע בכתב הגנתו, מדובר במקרקעין לא מוסדרים אשר בבעלותו הבלעדית, מקרקעין אשר הועברו לנתבע בירושה מדור לדור. לגרסתו, החל משנות השישים הוא מכשיר את המקרקעין. הנתבע, כפי שנראה להלן, נסמך לעניין זה גם על נסח רישום מקרקעין עותמאני מ - 1916. עוד טען כי בעקבות סכסוך בינו לבין מספר אנשים מכפרו, נעקרו בשנת 2002 העצים כאשר הנתבע פעל לנטיעתם מחדש. ב. הראיות לדיון: 9. יובל כהן הנו מפקח במינהל מקרקעי ישראל, מזה כ - 10 שנים. בעדותו ציין כי המקרקעין במחלוקת הינם 6.9 דונם, בצפון רמת הגולן, סמוך ל"יער בוקעתא". המקרקעין זוהו על ידו לרבות כפי הנספחים (ראה להלן, בפרק ההכרעה). 10. חוות דעתה של הגב' מלכה עופרי - מפענחת תצלומי אוויר: חוות דעת מיום 01.05.2008 - הוגשה וסומנה ת/3. הבדיקה נשוא חוות הדעת בחנה תשעה תצלומי אוויר החל משנת 1968 ועד למועד חוות הדעת בהפרשים של 5-10 שנים. ממצאי הבדיקה עולה כי בשנת 1968, כ- 80% מהשטח הרלוונטי הינו חורש טבעי, חלק מיער אודם, שטח בור שאינו מעובד. נמצא כי עד לשנה 1984 לא חלו שינויים משמעותיים במקרקעין, מלבד הקטנת שטחי החורש ל- 70%. ממשיכה חוות הדעת וקובעת כי בין השנים 1992-1997, צומצמו שטחי החורש לכלל 50% משטח המקרקעין. בשנת 1999 צומצמו שטחי החורש הטבעי לכדי 20% משטח המקרקעין בלבד. בצפון מערב ניתן להבחין במטע צעיר (כ- 20%). בשנת 2000 רוב שטח המקרקעין הינו מטע (כ- 85% מכלל החלקה), שטח קטן בדרום מזרח החלקה הינו חורש טבעי (כ- 5%) והיתר אדמת בור. בין השנים 2002-2007- כל שטח החלקה הינו מטע. 11. חוות דעתה של הגב' שרון בראון: ב"כ התובעת הגישה את חוות דעתה של הגב' שרון בראון, מהמחלקה לזיהוי פלילי, מטא"ר ירושלים, באשר למסמך מטעם הנתבע אשר הוצג כהוכחה לבעלותו במקרקעין והנטען כנסח רישום עותמני (סומן ח/1) ואשר כונה גם "טאבו סורי", לפיה: "בבדיקת המסמך הנזכר לעיל, מצאתי שהינו מזויף בזיוף מלא. מצאתי כי הדפסות טופס המסמך בצבע שחור הוכנו ע"י מכונת צילום/ סריקה והדפסה בשיטת לייזר עם טונר שחור. יש לציין ולהדגיש ששיטת צילום/ הדפסה בטונר שחור, לא הומצאה לפני שנת 1959 ואילו המסמך הנ"ל הוצא לפי הרישום בו בשנת 1916". כפי שנראה להלן, הנתבע המציא חוות דעת סותרת (הגב' כבירי) ולאור חוות הדעת הסותרות, קבעתי ביום 12.09.11 כי המסמך (אשר סומן כאמור ח/1), יונח בפניו של הגרפולוג מר יונתן נפתלי אשר מונה כמומחה מכריע מטעם ביהמ"ש ושעה שהנתבע התנגד למתן פס"ד על פי חוות הדעת מטעם מומחה בית המשפט ככזו, זומנו המומחים ונחקרו. 12. חוות דעתה של הגרפולוגית הגב' אורה כבירי: יצויין כי לאחר מספר דיונים מקדמיים, בהם בחר הנתבע לייצג עצמו, נעתר הנתבע להמלצת בית המשפט והתייצב לדיון אשר נקבע ליום 14.06.11 בלוויית עורך דין. בדיון זה, ביקש הנתבע לראשונה לצרף נסח רישום מהתקופה העותומאנית ח/1 המעיד על פארס חמד עבוד, תושב בוקעתא, כבעל המקרקעין. תאריך רישום המסמך הוא 05.07.1916. למסמך צורפה חוות דעתה של הגרפולוגית הגב' כבירי, לפיה לא ניתן לקבוע את הגיל המדויק של המסמך, אולם אין ספק כי המסמך מקורי וישן. קביעתה סווגה בדרגה 1 (דרגת סבירות הגבוהה ביותר). הגב' כבירי פרטה את מסקנותיה: "המסמך מקורי- המסמך רשום בדיו בצבע כחול. רואים את המרקם של הדיו המקורי. הדיו נראה ישן ודהוי. הוחתמת שבצד ימין למטה, היא חותמת ישנה של הטאבו הטורקי. המסמך ישן- הוא כתוב על נייר שהצהיב ונראה בצבע צהוב- חום. בשולי המסמך ישנם כתמים חומים של יושן ומספר קרעים. הנייר נוקשה ולא גמיש. כאשר נוגעים בו, ישנה תחושה שנוגעים בקרטון. הנייר נעשה נוקשה עם השנים". 13. חוות דעתו של מומחה בית המשפט - מר יונתן נפתלי המומחה מטעם בית המשפט, עוה"ד נפתלי, קבע בחוות דעתו כי מסמך המחלוקת מזויף. למסקנתו הגיע לאחר בחינת ארבעה פרמטרים: נייר המסמך, דפוס המסמך, חותמת המסמך ודיו המסמך. לעניין נייר המסמך, נקבע כי: "ישנו פער גדול באיכות שולי המסמך שהיא טובה יחסית, לגיל הנחזה של המסמך, לבין איכות קפלי המסמך. בדיקה מיקרוסקופית של סיבי הנייר לא מגלה סימני התפרקות של סיבי הנייר, למעט במקומות בהם יש קפלים וקרעים" (מקום בו לא יאמר אחרת-ההדגשות שלי, י.כ). לאור האמור נקבע כי קיימת אפשרות לכך שנייר המחלוקת "יושן" באופן מלאכותי. לעניין דפוס המסמך, נקבע כי: "דיו הדפוס הינו עדיין בעל ברק שאינו תואם את התקופה שחלפה לכאורה ממועד הדפסת המסמך. יחד עם זאת, צפיפות הדיו בדפוס היא פחותה, דבר הניתן להשגה ע"י צילום רב פעמי של אותו פורמט והדפסתו לאחר אובדן הצפיפות של מסמך המחלוקת, לאור האמור דפוס המסמך שבמחלוקת מזויף". לעניין חותמת המסמך, נקבע בין היתר כי : "אין אינדיקציה לכך שהחותמת במסמך המחלוקת אינה צילום, כגון סימני לחיצה, פגיעה קלה במרקם הנייר ומופע חלקי של ההטבעה באחורי הנייר. לאור האמור לא ניתן לקבוע האם מדובר בחותמת מקורית". לעניין דיו המסמך, נקבע כי: "נראה שהדיו הכתוב "הודהה" באופן מלאכותי, למשל ע"י חשיפה ממושכת לאור השמש". 14. הנתבע מציין בתצהירו כי הינו הבעלים של מקרקעין באזור "אלמשרע" ליד כפר בוקעתא, ממזרח לכביש הראשי מסעדה - בוקעתא, מדובר ב - 30 "פדאן" אשר קיבל בירושה ובהתאם ל"טאבו טורקי" מיום 5/7/1916. לתצהירו, חלק מהחלקה היה נטוע עצי תפוח ובחלק האחר הסלעי, לא ניתן היה לעבוד בזמן הסורים ולכן נטעו עצי גפן ליד שיח האלון "לפני שנים רבות". בחקירה הנגדית לא יכול היה לציין מהו השטח שבמחלוקת (ראה עמ' 44, ראה ת/7). לשאלה מה זה "פדן" כנזכר בתצהירו, השיב כי "שמע מאחרים" וזה ככל הנראה 2.5 דונם (למעשה וככול הנראה, יכולת החריש בקרקע ביום אחד), תלוי במבנה הקרקע. אין בנמצא צו ירושה . לנטען, הקרקע הועברה בחיי האב המנוח, עצי התפוח נטעו לפני 1951, לתשובתו (עמ' 48 לפרוטוקול), כאשר היו "ענבים למעלה". בעמ' 49 לפרוטוקול ציין כי הגפנים נטעו ע"י האבא דווקא. 15. בנוסף, העידו, ה"ה אבו שאהין פואז וסובח עלי שייח' כתנא מסייע לנתבע, אלא שמעדויותיהם לא ניתן לזהות המקרקעין נשוא המחלוקת ועדויותיהם לא תרמו ראייתית לנשוא המחלוקת (ראה עוד להלן). ג. טענות הצדדים בסיכומיהם: 16. ב"כ המינהל טוענת, כי זכויות הבעלות במקרקעין נתונות למדינה. מפנה לעדות המפקח מר יובל כהן המעיד על עקירת עצים צעירים, כן מפנה לחוות דעתה של הגב' מלכה עופרי המלמדת על צמצום שטחי החורש במהלך השנים ובהדרגה. לעניין נסח הרישום, מפנה לחוות דעתה של הגב' שרון בראון לפיה המסמך זויף באופן חד משמעי. כן מפנה לחוות דעתו של מומחה בית המשפט מר נפתלי, המציין אף הוא את היות המסמך מזויף. מציינת ב"כ התובעת כי הגרפולוגית מטעם הנתבע מומחית לתחום הגרפולוגיה בלבד ולא לתחום הדפוס. וכן כי לצורך בדיקת גיל המסמך נדרשת בדיקה כימית שאינה בתחום מומחיותה. מוסיפה ב"כ המינהל וטוענת כי הנתבע ועדיו לא הצליחו לשרטט את שטח המקרקעין הרלוונטי באופן החלטי. עוד נתגלו סתירות בין עדי הנתבע לעניין סוגי הנטיעות שבמקרקעין. לסיום מבקשת ב"כ המינהל לקבל את התביעה ולחייב את הנתבע בהוצאות, בפרט נוכח התנהלותו החריגה בתיק. 17. מנגד מסכם ב"כ הנתבע וטוען כי מר יובל כהן - פקח המינהל, נמנע במכוון לצרף לתצהירו את הנספחים והתצלומים הרלוונטיים ומתבסס על תצלומי אוויר, בהם אינו מתמצא. רומז ליריבות אישית בין הנתבע לפקח ואף טוען כי העד לא הצליח להצביע על השטח הרלוונטי. לעניין חוות דעתו של מר נפתלי, נטען כי לעד אין תואר אקדמאי בתחום הגרפולוגיה, לא ידע להסביר כיצד ניתן להכהות צד אחד של המסמך כך שצידו האחורי נותר בהיר (גם מר נפתלי לא עשה בדיקה כימית). נטען לסתירה בחוות דעתו לעניין הדיו - הרי מר נפתלי טען פעם לברק בכתב ובהמשך טען לכתב דהוי. לעניין טבלת מדרג הזיהוי לפיה נערכה חוות הדעת, נטען כי טבלה זו נפסלה בפסקי דין בראשית שנות ה- 90. ב"כ הנתבע תמה על העובדה כי מפענחת תצלומי האוויר הצליחה להבחין בתצלומים בין עצי אלון לעצי תפוח אולם לא הצליחה להבחין בקיומם של כרמים מתחת לאלונים. נטען לסתירות בצבע הדיו בין חוות הדעת שונות - שחור או אפור ולא אתייחס לטענות שנזנחו בסיכומים ככאלה. ד. קביעת עובדות והכרעה: להכרעה בתביעה זו יש להידרש כעיקר לשני אדנים עובדתיים: האחד, קביעת מיקום המקרקעין ומהותם (אין מחלוקת כי מדובר במקרקעין בלתי מוסדרים והשאלה להכרעה אם בור היו עד לפלישה הנטענת של הנתבע); השני, הכרעה באשר לאותנטיות נסח הרישום - "הקושאן". קביעת מיקום המקרקעין: 18. מפענחת תצלומי האוויר - הגב' מלכה עופרי: המינהל מבסס את תביעתו על חוות דעת של מומחה, שהוכנה על ידי מלכה עופרי מהמרכז למיפוי ישראל, מומחית לפענוח תצלומי אויר. לחוות הדעת צורפו אסופת תרשימי מפות גרפיות המלמדות על השינויים בחלקה ואורטופוטו צבעוני, על גביו סומן מיקום החלקה. חוות הדעת מציינת את מיקום החלקה לפי קואורדינאטות גיאוגרפיות, ושלא כנטען. הגב' עופרי הבהירה כי המרכז למיפוי ישראל מצלם את שטחי המדינה החל משנת 1956, מידי שנתיים (פרוטוקול מיום 19.06.12, ע' 36, ש' 18-19). על פי חוות הדעת, עולה כי בחנה, במרכז למיפוי ישראל, תצלומי אויר שנערכו לגבי החלקה במהלך התקופה שמאז שנת 1968 ועד 2007, וכן מפת אורטופוטו. מסמכים אלה מקורם במאגר הרשמי של המרכז למיפוי ישראל ומהווים מסמכים רשמיים, אשר לא היו שנויים במחלוקת. כאשר גם בחקירתה הנגדית של הגב' עופרי לא טען הנתבע כי התצלומים אשר הציגה אינם משקפים את החלקה שבמחלוקת. עלי לדחות את טענת הנתבע לפיה קיים פגם בכך שתצלומי האוויר עצמם לא צורפו לתצהיר, שעה שצוין בחוות הדעת כי היא התצלומים מצויים בארכיון המרכז למיפוי ישראל וכל אחד לרבות התובעתת והנתבע, רשאים לעניין בהם. הגב' עופרי בחקירתה ציינה כי מתצלומי האוויר עולה כי בשנת 1968, השטח הינו שטח בור(!),חורש טבעי כחלק מיער אודם וללא סימנים האופייניים למטעים והאורח ההדרגתי בו המקרקעין עובדו למעשה והפכו משטח בור לנטוע בהדרגה (עמ' 37-39 לפרוטוקול) ואחר, נפרצה דרך עפר, ממנה שביל (ראה עמ' 40 לפרוטוקול). ראה כדרך משל, עמ' 39 לפרוטוקול, שורות 21 ואילך. עוד הוסיפה לעניין הבחנתה בין חורש לקיומו של מטע: "את יער האודם עצמו כולו כיער, אתה רואה שהעצים פזורים, לא מסודרים, לא בשורות, יער טבעי, חורש טבעי שגדל, ואילו מטע אתה רואה שהוא מסודר, אתה רואה שורות, חפירות, אם זה מטע צעיר, אתה רואה בורות, אתה רואה הפרשים קבועים בין העצים ופה אין את זה. ש: האם ייתכן שיש מטע לא מסודר? ת: לא מטע עצי פרי, ולא כמו שאפשר להשוות לשנים אחרי זה שכן נטע המטע, ורואים היטב את ההבדל בין העצים האלה לבין החורש הטבעי. (שם, ע' 39, ש' 5-10) [ועמ' 40 שם, כיצד נפרצה הדרך, ואחר הפכה משביל לדרך עפר לרכב (שם, שורות 24-25)]. הגב' עופרי נחקרה גם גבי ממצאיה הנוגעים לתצלומי אוויר מתקופות מאוחרות יותר, ועמדה על דעתה כי במרוצת השנים ניתן להבחין בנסיגה של החורש הטבעי, כאשר עפ"י חוות הדעת, בתצלום משנת 2007, ניתן לראות את החלקה שבמחלוקת כשהיא נטועה כולה. 19. פקח התובעת - מר' יובל כהן: עוד העיד מר יובל כהן, העובד כפקח ברמת הגולן משנת 2002, אשר טיפל בניהול ההליך מאז גילה, בשנת 2007 את דבר הפלישה הנטענת. מר כהן הסביר כי תצלומי אוויר מצולמים באופן כזה שלא ניתן לערוך בהם שינויים. יובהר כי בניגוד לטענת ב"כ הנתבע, לפיה מר כהן נמנע מלצרף לתצהירו את הנספחים והתצלומים הרלוונטיים, במטרה להטעות את ביהמ"ש, לתצהיר צורפו כל המסמכים הרלוונטיים לרבות תמונת האורטופטו הצבעונית, תצלומים שצילם מר כהן במקום, דוחו"ת ומכתבי ההתראה לנתבע. העד כהן מציין בלשון ברורה עקירת עצים צעירים (ראה תצהיר עדותו הראשית, ס' 5-9) עקירת עצים צעירים ב - 28/3/07, עוד תאר כיצד הנתבע חזר ונטע, הפעם עצים בוגרים במהלך מרץ - אפריל 2007 (ראה דו"חות פיקוח נספחים ד' ו - ה', כן ראה מכתבי ההתראה, ס' 11 לתצהיר, התראה אישית). במהלך חקירתו הנגדית, נשאל מר כהן על עובדות הנוגעות למיקום המגרש, וציין במפורש כי הוא יכול להבחין במקרקעין נשוא המחלוקת, בשטח של 6.9 דונם, שטח הצמוד לשטחיו של הנתבע (ראה פרוטוקול מיום 18.06.12, ע' 16, ש' 32, ראה עמ' 17 לפרוטוקול). 20. מאידך, העיד הנתבע את מר אבו שאהין פואז, אשר ציין כי עוד בהיותו ילד, היו בשטח הרלוונטי גפן ועצי אלונים, לדבריו, אביו של הנתבע עיבד בהם את אדמתו. עוד העיד מר מר סובח עלי שיח', אשר ציין כי עבד אצל אבי הנתבע במטעיו. 21. הנתבע עצמו התקשה לזהות את השטח במפה אשר הוצגה לו (ראה עמ' 44, 45 לפרוטוקול, ת/7, ת/8 ו - ת/9) והעריך כי יש בבעלותו ב"סביבות" כ- 60 דונמים (ראה פרוטוקול מיום 19.06.12, ע' 45), אין זיהוי מיקום בר הצבעה של ממש. הנתבע ציין כי נטע במקום כרמי ענבים ותפוחים כאשר מטע התפוחים ניטע עוד לפני שנולד, (שנת 1951) "...אני בטוח כי נולדתי וראיתי תפוחים למטה וענבים למעלה ולא כל המקום נטוע.....מאז שנולדתי אני רואה את זה" (שם, ע' 48, ש' 9-25). הנתבע טען (עמ' 48 לפרוטוקול) כי מטע התפוחים נטע כאמור לפני 1951, בעמ' 49 לפרוטוקול ציין גפנים דווקא. בתצהירו "החלטתי לנטוע עצי גפן". זאת כאשר בעמ' 49 לפרוטוקול, שורה 12 ואילך "לא אני נטעתי, אבא שלי נטע לפני שנולדתי". אין בנמצא צו ירושה , אינו יודע כמה והיכן קיבלו אחיו מקרקעין בירושה (כנטען). 22. ממקבץ העדויות לעיל, אני קובע כי המקרקעין שבמחלוקת הם אלה עליהם הצביע הפקח כהן ונשוא חוות דעתה של הגב' עופרי. עדותם נמצאה מהימנה, סדורה כאשר לעניין הערך של תצלומי אויר כראיה אובייקטיבית ראשונה במעלה ראה ע"א 56/82 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח עבדאללה מוסה רחאל פ"ד מ (4), 29, 37 (1986): "אין ספק, כי בהיזקקותה של הדרגה הראשונה לתצלומי אוויר לקביעת עובדה זו נקטה היא צעד הכרחי, נבון והגיוני. תצלומי אוויר הם ראיה אובייקטיבית במלוא מובן המלה. תצלומי אוויר, כל עוד לא הוכח אחרת, הם "מקפיא הזמן" הטוב ביותר שיש לנו כדי לעמוד על מצב המקרקעין בעת שנערך התצלום. אין לך ראיה אובייקטיבית, מהימנה ורצויה יותר על מצב המקרקעין מאשר תצלום אוויר". מנגד לא נמצא לנתבע רווח והצלה גם מעדיו. העד מר סובח עלי שיח', ציין כי נולד בשנת 1925 כאשר בתצהירו צוין כי נולד ב- 1931. עלי שיח' הוסיף כי נטע כפועל בחלקה עצי תפוחים וגפנים. העד לא הצליח לציין במפה את מיקום החלקה בה עבד וציין באופן סתמי: "אני עבדתי בואדי ליד האספלט" (ראה פרוטוקול מיום 19.06.12, ע' 51, ש' 27). ב"כ התובעתת בחרה להפסיק את חקירתו הנגדית לאור גילו המופלג וחוסר יכולתו לזהות את החלקה הרלוונטית. העד אבו שאהין פואז זכר כי בחלקה היו גפנים בלבד וללא עצי תפוחים (שם, בע' 51, ש' 8). כאמור, הנתבע בעדותו ציין כי עצי תפוחים ניטעו בחלקה בשנות ה- 50 (בכתב הגנתו ציין גם נטיעת עצי דובדבן, עניין שלא הוזכר בהמשך). זאת ועוד, הנתבע והעד שאהין פואז סימנו במפה את מיקום החלקה במקומות שונים (ראה ת/7). כפועל יוצא מקבלת עדויות התביעה באשר למיקום החלקה, יש לדחות את טענת הנתבע לפיה החלקה עובדה על ידי אבותיו מקדמא דנא ועל ידו עוד בשנות השישים, באשר תצלומי האוויר מעידים על קיומו של שטח בור וחורש אלונים טבעי בתקופה זו. על כך נוסיף, הסתירות ואי האמת בעדות הנתבע כמפורט לעיל, אי זיהוי הנטען לחלקתו (נשוא המחלוקת), העדר הגיון בסיסי באשר לטוען לבעלות. הכרעה בעניין אותנטיות נסח הרישום: כאמור, בדיון אשר נערך ביום 14.06.11, ביקש הנתבע לראשונה לצרף נסח רישום עותמאני, לפיו הוא בעל הזכויות במקרקעין. הנתבע טען כי המסמך הוגש רק בשלב זה, כיוון שלא מצא אותו קודם. הנתבע בכתב הגנתו מיום 09.12.10 לא ציין קיומו של מסמך זה ואף לא ציין כי לא עולה בידו לאתרו. לאור חשיבות המסמך, עניין לנו בתמיהה של ממש. כמפורט לעיל, במהלך ההליך הוגשו שלוש חוות דעת שונות, לקביעת אותנטיות המסמך: 23. הגרפולוגית - הגב' כבירי: הנתבע צרף לנסח הרישום את חוות דעתה של הגרפולוגית הגב' כבירי, לפיה המסמך מקורי וישן. קביעתה סווגה בדרגה 1 (דרגת סבירות הגבוהה ביותר). המומחית כבירי מסרה בחקירתה הנגדית כי לא בחנה את המסמך במיקרוסקופ, אלא בזכוכית מגדלת של יהלומנים, המגדילה פי עשרה (ראה פרוטוקול מיום 19.06.12, ע' 31, ש' 8). ציינה כי ראתה מסמכים רבים של הטאבו העותמאני, לא זוכרת אם ראתה בעבר ציור כגון זה המופיע בחלקו העליון של המסמך, ציור דמוי נשר, אינו נראה לה חריג (שם, ש' 30), לא ידעה פדן מהו, קיבלה אינפורמציה זאת מהנתבע. עוד ציינה כי לא הצליחה להבחין בתאריך המוטבע כביכול על מסמך (05.07.1916), אלא למדה גם נתון זה מפיו של הנתבע (שם, ע' 33, ש' 3-5). הגב' כבירי ציינה כי מתוקף מומחיותה כגרפולוגית, בחנה את כתב היד אך לא את אותנטיות כתב הדפוס שבמסמך (שם, ע' 34, ש' 23-28). הגב' כבירי, גרפולוגית, לא יכלה למעשה להגיד דבר באשר לדפוס ככזה, לא דבר וחצי דבר באשר לגיל המסמך למעט היותו "ישן" (עמ' 33 לפרוטוקול), לא ידעה ליתן הסבר באשר לסמל העותמאני (עמ' 32 לפרוטוקול) ומפיה למדנו כי ניתן לכתוב בעט ציפורן (נשוא גרסתה להיות המסמך ישן) גם היום (עמ' 33 לפרוטוקול). 24. המומחה- מר יונתן נפתלי: כאמור, מר נפתלי קבע כי המסמך מזוייף. נפתלי ציין בחקירתו כי אינו יכול לדעת מתי הוכן המסמך, מציין כי ישנה בהחלט אפשרות כי המסמך הוכהה באופן מלאכותי, למשל באמצעות מריחתו במי קפה, מציין כי מדובר בפעולה פשוטה (ר' פרוטוקול מיום 19.06.12, ע' 21, ש' 29-32). ציין בהגינותו, באשר לסימני הקפה כי איננו יכול לדעת אם היו סימנים (עמ' 22 לפרוטוקול), באר את "ההתיישנות" (עמ' 22 משורה 21 לפרוטוקול). הסביר לגבי גב ופנים המסמך נשוא חקירת ב"כ הנתבע, שם, עמ' 22 לפרוטוקול. עוד הוסיף כי מבחינה טכנית, הוא משתמש בבדיקתו במספר מיקרוסקופים, בהם סטריאוסקופים, עם הגדלה של עד פי 100 ואף בתאורה עליונה ותחתונה לבחינת המסמך (שם, ע' 20, ש' 18, 23). כנשאל האם מצא בבדיקה המיקרוסקופית סימני קפה, ענה: "לא יכול לדעת. אני יכול לומר שהמסמך כהה באופן יוצא דופן ויש מקומות שיש בהם פערי כהות מאוד בולטים. מי שכיהה את המסמך לא עשה עבודה משובחת" (שם, עמ' 22 ש' 2-3). ובהמשך: "יש התיישנות טבעית של נייר, ואז נראה תהליכים התפרקות הסיבים, מה שאין פה. נראה שוליים פגומים, מה שאין פה. לא נראה פער כזה גדול בין כפלים שאותם אפשר לפתוח ולסגור עד שנוצרת שם שחיקה, לבין שוליים ששם אין את התופעה הזו. ליישר שוליים קשה יותר. לא נראה כאלה פערים בוטים בצבע הנייר, אז כל הדברים הללו מלמדים שהנייר אינו באמת נייר ישן" (שם, ע' 22, ש' 21-24). המומחה ציין כי קיימים פערים בולטים במסמך, הן לעניין הגוונים, הן לעניין האיכות בין שולי המסמך לגופו, הן לעניין הדיו האחיד בגוונו מחד ודהוי מאידך, דבר המהווה אינדקציה ברורה לקיומו של תהליך התיישנות מלאכותי (ר' שם בעמ' 23 ש' 15-16, ש' 23-24 ור' עוד בע' 25, ש' 5-6). מכאן שעלי לדחות את טענת הנתבע בסיכומיו, לפיה המומחה סתר עצמו לעניין אבחנת מצב הדיו, אכן המומחה ציין כי לעיתים הדיו מבריק ולעיתים דהוי, אלא שאין בנתון זה משום סתירה פנימית, אלא משום הסבר ואידיקציה לעובדת הזיוף. לסיום הוסיף המומחה את מסקנתו המוחלטת: "אני אומר לך שאין אפשרות לטעמי שהנייר הזה הוא נייר ישן. נדיר שאני נותן מסקנה בוודאות מוחלטת אבל זה המצב במקרה הזה". (שם, עמ' 25, ש' 1-2). עדות המומחה כנה, מקצועית וישירה. מקום בו לא יכל לקבוע (כמו הוותרות סימני קפה) השיב כך חד משמעית. 25. מומחית המז"פ - הגב' שרון בראון: הגב' בראון קבעה כי המסמך זוייף זיוף מלא. הגב' בראון הציגה בחקירתה מסמך טאבו עותומאני משנת 1913 אשר סומן ת/5, ממנו ניתן להתרשם מדפוס בלט לעומת דפוס לייזר בו מבחינים בנקודות השחורות שבטונר. ולהיות חוות הדעת חד משמעית: "זה פשוט ובהיר. בשנת 1916 כפי שרשום על המסמך שזו שנת ההוצאה של המסמך. השיטה של הדפסה בלייזר עם טונר שחור, עוד לא הומצאה בכלל, היא הומצאה לפחות 50 שנה לאחר מכן, ולכן לא יתכן שב - 1916 מילאו מסמך שהוכן בשיטת לייזר" (עמ' 42 לפרוטוקול משורה 19). חד וברור, ראה עמ' 43 לפרוטוקול, שורה 18. הגב' בראון ציינה כי הדפסה בדפוס לייזר הינה ייחודית ולא ניתן לטעות בה (ראה הפרוטוקול מיום 19.06.12, ע' 42, ש' 24-25). כן ציינה כי השתמשה לצורך הכנת חוות דעתה במכשיר סטריאו מיקרוסקופ, מכשיר בעל שתי עיניות, בעל איכות אבחנה גבוהה יותר (שם, בע' 43, ש' 28-30). כשנשאלה מדוע חוות דעתה כה קצרה, ענתה: "ת: כי היא חד משמעית, חוות דעתי חד משמעית, הטופס הודפס בלייזר והטופס מתיימר להיות משנת 1916, מעל 50 שנה מאז ששיטת ההדפסה בלייזר בכלל הייתה נגישה במשרדים, אז חד משמעית, המסמך מזויף. ש: זה הבסיס היחידי שיש לך להחליט שהמסמך מזויף? ת: זה הבסיס החזק ביותר שמראה לי חד משמעית שהמסמך לא יכול להיות מסמך מקורי ושהוא מזויף, זיוף מלא. הוסיפה כי לאור ממצאיה, כלל לא נדרשה לבדיקה כימית (ראה שם, ע' 43, ש' 2-11). לסיום ציינה הגב' בראון כי במסמך רשום תאריך גרגוריאני, כאשר למיטב ידיעתה במסמכים מהתקופה העותומאנית, נהוג היה לרשום רק תאריך הג'רי. 26. לאחר בחינת חוות הדעת השונות על מצורפיהן, קביעתי הינה כי יש לסמוך על מסקנותיהם של המומחים בראון ונפתלי בבחינת "דחזקה אומן לא מרע אומנותיה". ביחס לעדויות מומחים, נדרש בית המשפט לקבוע ממצאי מהימנות והסקת מסקנות, כאשר ההלכה בעניין זה ברורה: "ככלל, עדותו של מומחה נבחנת על ידי בית המשפט בשני מישורים: מישור המהימנות האישית - במסגרתו נבחנת מהימנותו של המומחה ככל עד אחר; ומישור האמינות המקצועית - במסגרתו נבחנים רמתו המקצועית של המומחה, וטיב ואופי הבדיקה או הבירור האחר שערך ואשר מכוחם הגיע למסקנותיו. על פי שניים אלה - נקבעת בדרך כלל יכולתו של בית המשפט לאמץ את חוות דעתו ולסמוך עליה מימצאים לצרכי הכרעה בהליך המשפטי שבמסגרתו הוגשה חוות הדעת כראיה" (ע"פ 1839/92 אשקר נ' מדינת ישראל, פסקה 4 לפסה"ד (לא פורסם, 4.9.94)). אם כן, בהימצא סתירה בין חוות דעת מומחים מטעם הצדדים, נדרש בית המשפט לקבוע על פי שיקולי מהימנות, התרשמות, רמה מקצועית, אופי הבדיקה וטיבה ושיקולים אחרים - ביניהם נטלים וחזקות - איזו מבין חוות הדעת להעדיף. 27. בהכרעה בין חוות הדעת הגרפולוגיות, עלי לבכר את חוות דעתו של המומחה מר נפתלי. המומחה מר נפתלי, בעל 23 שנות וותק בתחום הגרפולוגיה המשפטית, בחן את המסמך במיקרוסקופ המגדיל פי 100, בתאורה עליונה ותחתונה ובמכשיר אולטרא ויולט. המומחה בחן ארבעה פרמטרים שונים: הנייר, הדפוס, החותמת והדיו. מלבד החותמת לגביה לא קבע קביעה פוזיטיבית, נקבע ביתר הפרמטרים כי מדובר בזיוף. איני מוצא להתייחס לטענות הנתבע באשר למקצועיות טבלת המדרג אשר צורפה לחוות דעתו של מר נפתלי. עפ"י דבריו של המומחה, מדרג זה צורך כנספח פורמאלי, וחוות הדעת לא נסמכת עליו בעלת במסקנה החד משמעית הנגזרת הימנה (ראה לעניין זה פרוטוקול מיום 19.06.12, ע' 28, ש' 28-31). עוד איני מוצא ממש בטענתו לסתירות באבחנת צבע הכתב בין המומחים השונים (כחול, שחור או אפור). במציאות בה כל המומחים התבוננו על אותו מסמך מקורי וכל אחד מהם הבחין בגוון אחר, אין הדבר מעיד על טעות אלא על הבחנה והגדרה שונה של צבעים. הבחנה זו אינה רלוונטית לשאלת היות המסמך אותנטי או מזייף. אכן, מר נפתלי לא ערך בדיקה כימית למסמך, אולם נראה כי בדיקה מעין זו, אינה בתחום מומחיותו (ובדיקה זו אף לא נערכה ע"י הגרפולוגית הגב' כבירי, וראה הגב' בראון לענין זה). לעומת המומחה מר נפתלי, המומחית, הגב' כבירי, אף היא בעלת וותק רב בתחום הגרפולוגיה, בחנה את אותנטיות הכתב בלבד. ציינה כי מומחיותה היא בתחום זה ועל כן למעשה לא נדרשה לבחינת הדפוס ומעולם לא נשאלת על עניין זה (פרוטוקול מיום 19.06.12, ע' 34, ש' 29). ציינה כי עניין בחינת הגוונים בדף הוא אינהרנטי לעבודתה אולם לא בתחום מומחיותה, וכדבריה: "זה כמו שישאלו אותי אם לנשום זו המומחיות שלי, כי כתב היד הוא לא דבר מנותק" (שם, ע' 35, ש' 15-16). הגב' כבירי לא בחנה את המסמך במיקרוסקופ או במכשיר מקצועי אחר, אלא בזכוכיות מגדלת המגדילה פי עשרה בלבד. עוד יש לזקוף לחובתה של חוות הדעת את הנתון המצוין כעובדה: "תאריך רישום מסמך זה בטאבו הוא 05.07.1916", כאשר בעדותה הודתה כברי כי לא הבחינה בתאריך זה בעיניה, אלא, למדה אותו מפי הנתבע. לסיום מסקנתי אוסיף, המומחה מר נפתלי הינו מומחה אשר מונה ע"י בית המשפט, וככזה, משמש ידו הארוכה בקביעותיו ובממצאיו כממצאים אובייקטיבים, אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. לעניין זה נקבע בע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי (31.12.88): "משמנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן". 28. מעבר לכל האמור, ובדגש (!) קמה גם ניצבה מול עיננו בנוסף חוות דעתה והסבריה של המומחית הגב' בראון, אשר מצאתי את עדותה מהימנה, קולחת, מקצועית ביותר, חד משמעית וברורה מאין כמוה. המומחית הגב' בראון מכהנת כראש מעבדת מסמכים במחלקה לזיהוי פלילי, בעלת וותק של 23 שנים ותואר שני בכימיה אניליטית. לביסוס חוות דעתה השתמשה במכשיר סטריאו מיקרוסקופ, מכשיר בעל שתי עיניות, בעל איכות אבחנה גבוהה. הגב' בראון עמדה על דעתה כי מדובר במסמך מזויף שהודפס בלייזר אשר לא היה בנמצא כלל בעת הנטענת למסמך (1916). המומחית צרפה לחוות דעתה תמונות של המסמך הרלוונטי ומסמך עות'מאני אחר לשם ההשוואה וביססה באמצעותם באופן קולח את הסבריה. סיכומו של דבר, עניין לנו בשתי חוות דעת שונות, כאשר שתיהן קובעות באופן חד היות המסמך מזויף. חוות הדעת של מר נפתלי, מומחה אשר מונה ע"י בית המשפט, נחלקת לארבעה פרמטרים שונים כאשר רעותה מתבססת על פרמטר אחד בלבד. חוות הדעת של מר נפתלי וגב' ובראון התבססו על הנתונים אותם ניתן להפיק ממסמך המחלוקת עצמו, כאשר הגב' כבירי הסתמכה גם על מידע שמסר לה הנתבע. זאת ועוד, מבחינה טכנית, מר נפתלי וגב' בראון השתמשו במכשור מקצועי, מודרני ומשוכלל יותר מזכוכית המגדלת בה התבוננה הגב' כבירי. מכל האמור לעיל, אני קובע כי המסמך שבמחלוקת מזוייף הוא. ה. סוף דבר: א. אני מצהיר וקובע כי הבעלות במקרקעין הזכות בהן והחזקה בהן כפי המוגדר בכתב התביעה נתונים למדינת ישראל. ב. אני מורה לנתבע ו/או מי מטעמו לסלק את ידו מהמקרקעין לאלתר, וכדי להסיר ספק, לרבות המחוברים בהם ולהחזיר את המצב במקרקעין לקדמותו תוך 14 ימים מיום מתן פסק דין זה. היה ולא יעשה כן, תהיה רשאית התובעתת לעשות זאת על חשבון הנתבע. ג. ניתן בזה צו מניעה קבוע האוסר על הנתבע ו/או מי מטעמו בצורה כלשהי להיכנס למקרקעין או לעשות בהם שימוש כלשהו, או פעולה כלשהי ומכל מן וסוג שהם. ד. התובעת לא השכילה להביא ראיות באשר לשווי דמי השימוש הראויים, אותם דרשה בתביעתה, על כן, אני דוחה את תביעתה לסעד זה. ה. אני מחייב את הנתבע בהוצאות התובעת כדי סך 38,000 ₪ (כולל) נכון ליום מתן פסק דין זה. ו. כל הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ז. מעבר לאמור לעיל, באשר לא ניתן להבליג על הניסיון להטעות את בית המשפט בעצם מסמך נסח הרישום המזוייף חד משמעית, כמפורט לעיל, תעשה התובעת הנדרש לעניין זה. מקרקעיןמקרקעין לא מוסדריםהסדר קרקעותקרקעות