סגן הנשיאה יגאל פליטמן 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב-יפו (השופטת אהובה עציון ונציג הציבור מר יורם שחר; דמ"ש 5169/07, תע"א 5152/07 ותע"א 6412/07), בו התקבלה באופן חלקי תביעת המשיבה. בית הדין האזורי פסק כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בין המשיבה לבין המערערות והורה למערערת 1 - בית באטה בית חולים סיעודי בע"מ - לשלם למשיבה פדיון חופשה, דמי הבראה ודמי הודעה מוקדמת, ולמערערת 2 - ירדן שירותי סיעוד בע"מ - לשלם למשיבה שכר עבודה. התשתית העובדתית 2. המשיבה היא רואת חשבון במקצועה. מערערת 1 (להלן - בית באטה) היא חברה המפעילה בית אבות. מערערת 2 (להלן - חברת ירדן) היא חברה העוסקת בהשמה בתחום הסיעוד. בבית הדין האזורי הצדדים היו חלוקים באשר לקיומם של יחסי עובד ומעביד בין המערערות למשיבה. בית באטה שילמה לחברת סילבר פוינט 2001 בע"מ (להלן - חברת סילברפונט), שהינה חברה בבעלות מר ישראל לבציקי - בן זוגה של המשיבה (להלן - מר לביצקי), סכומים מדי חודש בחודשו, בשנים 2006-2007. ההליכים בבית הדין האזורי ופסק דינו 3. המשיבה הגישה לבית הדין האזורי שלוש תביעות (ע"ב 6412/07; ע"ב 5152/07; ד"מ 5169/07) כנגד המערערות וכנגד מר X, בעליהן של שתי החברות המערערות (להלן - מר באטה), לתשלום זכויות סוציאליות שונות. הדיון בתיקים אלו אוחד, בהחלטת בית הדין האזורי מיום 25.11.07. ביום 25.1.08 הגישו המערערות תביעה שכנגד, בה טענו כי ככל שבית הדין האזורי יכיר בקיומם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, הרי שעל המשיבה להחזיר סכומים ששולמו לחברת סילבר פוינט, ביתר, בגין "תשלומים סוציאליים". 4. בפסק דינו הגיע בית הדין האזורי למסקנה כי יש לראות במשיבה כעובדת בית באטה וחברת ירדן. בית הדין האזורי קבע כי יש לראות בתקופת העסקת המשיבה בבית באטה כנפרדת מתקופת העסקתה בחברת ירדן. משמדובר בשתי חברות שונות. בית באטה עוסקת בניהול בית אבות בבאר יעקב בעוד חברת ירדן עוסקת בתחום ההשמה ומנוהלת בראשון לציון. זאת הגם כי שתי החברות מצויות בשליטת מר באטה וכי המשיבה החלה לעבוד בחברת ירדן מיד לאחר סיום העסקתה בבית באטה. בית הדין דחה תביעת המשיבה כנגד מר באטה בקובעו כי המשיבה לא הציגה תשתית עובדתית או משפטית, בגינה יש לראות במר באטה כמעסיקה של המשיבה. 5. בית הדין האזורי פסק כי המשיבה השתלבה בבית באטה, היתה אמונה על ניהולו השוטף ונכחה במסגרתו במרבית שעות היום. בנוסף המשיבה הוצגה כמנהלת המוסד כלפי צדדים שלישיים, כלפי עובדי המקום, המטופלים ומשפחותיהם. בית הדין האזורי פסק כי העובדה שהמשיבה ניהלה עסקים נוספים באמצעות חברת סילברפוינט, שהיתה למעשה בשליטתה, אין בה כדי לשלול קיומם של יחסי עבודה בין הצדדים. משהוברר כי המשיבה ניהלה באופן אישי ובלעדי את בית באטה וכי פעילותה הייתה חלק בלתי נפרד מפעילות בית באטה. בית הדין ציין כי העובדה ששכר המשיבה שולם לה באמצעות חשבוניות, אין בה כדי להשליך על אופי מערכת היחסים, נוכח המסכת העובדתית שנפרשה בפניו. לאור האמור נקבע כי המשיבה הועסקה בבית באטה בין המועדים 10.3.06 - 28.2.07 ובחברת ירדן בין 1.3.07-15.4.07. 6. בית הדין קמא קבע כי המשיבה זכאית לפדיון חופשה, משלא הוצג בפני בית הדין פנקס חופשה. בית הדין קיבל את עדות מר יהודה אלדר, אשר שימש כיועץ כספי ארגוני בתקופה הרלוונטית (להלן - מר אלדר), וקבע כי עבודת המשיבה בחברת ירדן היתה שונה מעבודתה בבית באטה, ומשכך המשיבה לא הייתה זכאית לתגמול כספי דומה לזה שניתן לה עבור עבודתה בבית באטה, בסך של 20,000 ₪. מאחר שהמשיבה לא הוכיחה מהו השכר המגיע לה עבור עבודתה בחברת ירדן, מצא בית הדין לנכון לפסוק למשיבה שכר עבודה בשיעור שכר מינימום בלבד. 7. אשר לנסיבות סיום העסקת המשיבה, בית הדין האזורי קיבל את עדות מר אלדר לפיה המשיבה התפטרה מעבודתה בחברת ירדן. לאור מסקנת בית הדין, לפיה אין רציפות בין תקופות ההעסקה בבית באטה ובחברת ירדן, בחן בית הדין קמא את נסיבות סיום עבודת המשיבה בבית באטה. בית הדין התרשם כי עבודת המשיבה בבית באטה הגיעה לסיומה לאור חשדות ולאור חוסר שביעות רצון מהתנהלות המשיבה. לפיכך נפסק כי המשיבה אינה זכאית לתשלום פיצויי פיטורים מבית באטה. יחד עם זאת, פסק בית הדין כי המשיבה זכאית לתשלום דמי הודעה מוקדמת. זאת בהסתמך על הלכת וקסמן (ע"ע 122/03 וקסמן - "אי.טי.סי" 24 מסביב לשעון, ניתן ביום 7.1.07; להלן - הלכת וקסמן), בה נקבע כי עובד זכאי לדמי הודעה מוקדמת אף אם החל לעבוד במקום עבודה אחר יום לאחר שסיים עבודתו. בית הדין קבע כי המשיבה אינה זכאית לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת מחברת ירדן, מאחר ועבדה שם חודש וחצי בלבד. אשר לתשלום דמי הבראה, קבע בית הדין האזורי כי, המשיבה לא השלימה שנת עבודה מלאה בבית באטה. עם זאת, בהסתמך על הנפסק בהלכת וקסמן, קבע בית הדין כי המשיבה זכאית לתשלום דמי הבראה, היות ולא ניתנה למשיבה תקופת הודעה מוקדמת. בית הדין דחה תביעת המשיבה לתשלום פיצוי בגין עוגמת נפש. נקבע כי תביעה זו משוללת בסיס וכי מוטב ולא הייתה מועלית. התביעה שכנגד מטעם המערערות - נדחתה, מן הטעם כי נטענה מבלי שהונח בסיס של ממש לעניין. עוד נקבע כי הסכומים ששולמו למשיבה לא חרגו ממקובל בשוק. על פסק דין זה הגישו המערערות הערעור שלפנינו. טענות הצדדים בערעור 8. בעיקרו של דבר חזרו המערערות בערעורן על טענותיהן, כפי שנטענו בפני בית הדין האזורי. המערערות חזרו וטענו כי לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים. זאת מן הטעמים הבאים: חברת סילברפוינט נתנה שירותי ניהול והשמה עצמאיים, כשירותי עזר לבית באטה; בית באטה קיבלה שירותי השמה ממספר חברות ולא רק מחברת סילברפוינט; במהלך ההתקשרות, חברת סילברפוינט העניקה שירותי השמה גם לחברה נוספת - דנאל (להלן - חברת דנאל); המשיבה לא הוכיחה שהיו לה שעות עבודה קבועות; טענת המשיבה לפיה הפיקוח נערך על ידי אחותו של מר באטה לא הוכחה; גם ההיבט השלילי של מבחן ההשתלבות אינו מתקיים - בתקופה הרלוונטית המשיכה המשיבה לנהל עסקים בחברות פעילות, חברת סילבר פוינט וחברת דור זיו אינטרנשיונל בע"מ; המשיבה נתנה שירותים כרואת חשבון, עוסקת מורשית; המשיבה העסיקה עובדים אשר נתנו שירותים, בין היתר לחברת דנאל; מבחן השירות האישי אינו מתקיים מאחר ולעיתים מר לביצקי נתן שירותים לבית באטה; המשיבה שלטה על רווחיה; לא התקיימה כפיפות מצד המשיבה כלפי המערערות; המשיבה קיבלה תמורה בגין שירותיה כנגד חשבונית; לא הועמד לרשות המשיבה "משרד" אלא המשיבה השתמשה בחדר הישיבות של בית באטה; אין בכרטיס הביקור ובמתנות לחג כדי להצביע על קיום יחסי עובד ומעביד, ומכל מקום כרטיס הביקור הונפק ללא ידיעת מר באטה. לאור האמור, כך טענו המערערות, יש לקבוע כי חברת סילבר פוינט אינה בבחינת "צינור לחתימת חוזה עבודה ותשלום שכר". המערערות הלינו על כך שבתקופה הרלוונטית, המשיבה מעולם לא טענה כנגד אי תשלום זכויות סוציאליות. 9. לטענת המערערות, העותק החתום של ההסכם למתן שירותים נגנב על ידי המשיבה וכי בהיעדר מסמך חתום, טענה המשיבה כי מדובר בהצעה בלבד, אשר נדחתה על ידי מר באטה. המערערות הפנו להסכם וטענו כי ההסכם היה "למתן שירותים" ולא חוזה עבודה. לעניין עבודת המשיבה בחברת ירדן, טענו המערערות כי, המשיבה לא הייתה זכאית לתשלום מחברת ירדן, מאחר והתוכנית העסקית הוכנה על ידי חברת סילבר פוינט, ללא כל התערבות מצד המערערות. עוד נטען כי בית הדין האזורי שגה באשר למועד סיום ההעסקה. בית הדין קמא קבע כי היחסים בין הצדדים נותקו לפני חג הפסח, בשנת 2007 וכי המשיבה, בסמוך לחג הפסח, עזבה בכעס את עבודתה. לטענת המערערות, בשנת 2007 ערב חג הפסח חל ביום 2.4.07. לפיכך אין מקום לקבוע שהמשיבה סיימה העסקתה בחברת ירדן ביום 15.4.07. 10. עוד טענו המערערות כי מאחר ולא התקיימו יחסי עובד ומעביד המשיבה אינה זכאית לדמי הודעה מוקדמת ולפדיון חופשה. זאת גם מן הטעם כי איש לא פיקח על היעדרויות המשיבה ומשימי ההיעדרות לא נוכו מהתמורה ששולמה. לחלופין נטען כי בית הדין קמא טעה בחישוביו. משלאורך תקופת ההתקשרות, התמורה ששולמה לחברת סילבר פוינט לא הייתה קבועה, יש לערוך חישוב בהתאם לסעיף 10(ב)(2) לחוק חופשה שנתית, התשי"א - 1951. בנוסף המשיבה לא הייתה זכאית לפדיון הבראה, משלא התקיימו יחסי עובד ומעביד ומאחר וההתקשרות נמשכה פחות משנה. עוד טענו המערערות כי היה על בית הדין קמא לקבל התביעה שכנגד. 11. המשיבה סמכה ידיה על קביעות בית הדין האזורי. לטענת המשיבה המסקנה לפיה התקיימו יחסי עובד ומעביד, נסמכת על תשתית עובדתית רחבה - המשיבה הייתה אחראית על ניהול בית באטה; המשיבה הצליחה לגרום לאכלוס בית באטה ובכך הביאה אותו לשגשוג; כפי שמר באטה אישר, הוקצה למשיבה חדר משלה וציוד מלא לביצוע העבודה; למשיבה היו שעות עבודה קבועות, 09:00-18:00; המשיבה הייתה זמינה לרשות העבודה גם מעבר לשעות אלו; בית באטה העמיד לרשות המשיבה רכב וטלפון נייד; המשיבה השתתפה באירועים חברתיים של בית באטה ומר באטה העניק לה מתנות לחגים כיתר העובדים; המשיבה קיבלה את שכרה החודשי בתשיעי לכל חודש; שכר המשיבה לא נגרע עת נעדרה מפאת חופשה או מחלה; המשיבה הייתה מודיעה מראש עת הייתה נעדרת מהעבודה; המשיבה הוצגה לגורמים חיצונים כמנהלת בית באטה; המשיבה שלחה מכתבים על נייר מכתבים של בית באטה וחתמה עליהם כמנהלת; המערערים הנפיקו למשיבה כרטיס ביקור כמנהלת; נערך פיקוח חיצוני מטעם המערערות על עבודת המשיבה; בתקופה הרלוונטית, נתנה המשיבה שירותי ראיית חשבון ל - 4-5 לקוחות קטנים בחודש והכל באישור מר באטה; אין קשר בין עבודת המשיבה כמנהלת בית אבות לבין העובדה כי נתנה שירותי ראיית חשבון למספר לקוחות - משלמשיבה לא היה עסק עצמאי, אשר כחלק משירותיו היא העניקה לכאורה שירותים למערערות. 12. לטענת המשיבה יש לדחות טענת המערערות לפיה לא מתקיים הפן השלילי של מבחן ההשתלבות. משרת ניהול בית אבות הינה משרת אמון ולפיכך היא אינה יכולה להיעשות על ידי נותן שירותים. שכרה של המשיבה, ששולם כנגד חשבוניות של חברת סילבר פוינט, הועבר ישירות למשיבה. המשיבה טענה כי ביצעה עבודתה באופן אישי ולא באמצעות עובד אחר. המשיבה הפנתה לעדותה, ממנה עולה כי חברת סילבר פוינט העסיקה במשך כל תקופת קיומה 2-3 עובדים לתקופות קצרות. לטענת המשיבה לא הוכח כי העסקה זו נעשתה בתקופה בה עבדה אצל המערערות. 13. לעניין מועד סיום העסקתה בחברת ירדן, טענה המשיבה כי, בצדק נקבע שעבודתה הסתיימה ביום 15.4.07. לטענת המשיבה, המערערות לא טענו בבית הדין קמא כי התאריך שונה מן המועד האמור. המשיבה טענה כי המועד 15.4.07, עלה שוב ושוב בכתבי טענותיה ובחקירתה בבית הדין קמא, ולא נסתר. יתרה מזאת, המשיבה צרפה לכתב ההגנה מכתב דרישה למר באטה, מיום 16.4.07, בו כתבה שביום האתמול, היינו 15.4.07, סולקה על ידו מעבודתה בחברת ירדן. כמו כן המשיבה הגישה לבית הדין קמא מסמך מיום 16.4.07, בו כותבת המשיבה "אמרתי לX שאינני רוצה להתווכח ערב יום השואה, שאני עוזבת ושנדבר מחר בבוקר". ערב יום השואה חל באותה שנה ביום 15.4.07. 14. אשר לדמי הודעה מוקדמת, טענה המשיבה כי, בדין פסק בית הדין קמא לזכותה דמי הודעה מוקדמת, משאחד הסעדים בתביעה כנגד שתי המערערות היה תשלום דמי הודעה מוקדמת. המשיבה טענה כי בהסתמך על הלכת וקסמן - לפיה עובד זכאי לדמי ההודעה המוקדמת גם אם החל לעבוד במקום עבודה אחר ולפיה יש ליקח בחשבון את תקופת ההודעה המוקדמת, גם אם זו לא ניתנה - היא הייתה זכאית לדמי הודעה מוקדמת ולדמי הבראה. אשר לתביעה שכנגד, טענה המשיבה כי, המערערות לא הציגו חישוב התומך בתביעתן. לא הוכח, כך לטענת המשיבה, כי השכר ששולם למשיבה בגין ניהול בית באטה היה גבוה באופן ניכר. להיפך, הוכח כי שכרה היה סביר. עוד נטען כי לא נחתם הסכם עבודה הכולל סעיף גדרון. דיון והכרעה 15. לאחר שנתנו דעתנו לפסק הדין האזורי ובחנו מכלול טענות הצדדים וכל החומר המונח בפנינו, אנו סבורים כי פסק דינו של בית הדין האזורי ראוי ברובו להתאשר מטעמיו. יחד עם זאת, מצאנו לנכון להתערב בכל הקשור לנפסק בעניין דמי הודעה מוקדמת, דמי הבראה ומשך תקופת העסקת המשיבה בחברת ירדן. להלן יובאו טעמינו לכך: א. כפי העולה מטענות הצדדים, חלק ניכר מטענות בית באטה וחברת ירדן בערעור מכוונות כנגד קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, הן באשר לקיומם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים והן בהתייחס לחובת תשלום שכר עבודה לחברת ירדן ולדחיית התביעה שכנגד. הלכה פסוקה היא כי, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בקביעות עובדתיות, המבוססות על ראיות ועדויות שנשמעו בפני הערכאה הדיונית. ב. המקרה שלפנינו אינו נמנה על החריג לכלל האמור. אין בטענות המערערות כדי לסדוק במסקנת בית הדין האזורי, אשר שמע עדים רבים, לפיה המשיבה הייתה אמונה על ניהולו השוטף של בית באטה. קביעותיו המשפטיות והמנומקות של בית הדין קמא נסמכות על התשתית העובדתית המפורטת של נסיבות המקרה. בית הדין האזורי היה ער לכך שחברת סילבר פוינט שימשה במשותף את המשיבה ומר לביצקי לצורך עסקיהם וכי במשך תקופה מסוימת הועסקו בחברת סילבר פוינט מספר עובדים. חרף זאת, על יסוד הממצאים שהונחו בפניו, פסק בית הדין קמא כי המשיבה היוותה חלק בלתי נפרד מפעילות בית באטה ושימשה כעובדת חברת ירדן. בית הדין ציין כי העובדה ששכרה של המשיבה שולם לידה באמצעות חשבוניות, אין בה כדי לקבוע מסמרות באשר לאופי היחסים בין הצדדים. אשר לטענת המערערות באשר לאופן חישוב פדיון דמי חופשה, פסק הדין האזורי הפנה לטענת בית באטה, לפיה שולמה לחברת סילבר פוינט תמורה חודשית קבועה. לעניין התביעה שכנגד, לא מצאנו בטענות המערערות צידוק להתערב במסקנת הערכאה הדיונית, לפיה הטענות בתביעה זו נטענו ללא בסיס של ממש. ג. דמי ההודעה המוקדמת - בכתב התביעה שהגישה המשיבה לבית הדין האזורי, תבעה המשיבה דמי הודעה מוקדמת אחר סיום עבודתה בחברת ירדן. המשיבה טענה, בפני בית הדין קמא, כי היא הועסקה ברציפות וכי לא הייתה הפסקה בין תקופת עבודתה בבית באטה לבין עבודתה בחברת ירדן. עוד טענה המשיבה כי בשל פיטוריה מחברת ירדן היא זכאית לתשלום הודעה מוקדמת. בית הדין האזורי קבע כי מדובר בשתי חברות שונות ונפרדות. בית הדין האזורי פסק למשיבה דמי הודעה מוקדמת עבור תקופת עבודתה בבית באטה. בית הדין האזורי פסק כי המשיבה אינה זכאית לדמי הודעה מוקדמת מחברת ירדן, מהטעם הפשוט כי המשיבה הועסקה בחברה זו חודש וחצי בלבד. משכך הם הדברים, לא ניתן לחייב את בית באטה בדמי הודעה מוקדמת, בגין עילת תביעה שלא נתבעה בכתב התביעה ולא שולמה עליה אגרה. ד. דמי הבראה - המשיבה עבדה בבית באטה במשך 11 חודשים ו - 20 ימים. בית הדין האזורי פסק כי המשיבה זכאית לדמי הבראה הגם כי לא השלימה שנת עבודה מלאה, היות ויש ליקח בחשבון את תקופת ההודעה המוקדמת בה לא עבדה המשיבה. משהמשיבה אינה זכאית לדמי הודעה מוקדמת, הרי שיש לקבוע כי המשיבה אינה זכאית גם לדמי הבראה. ה. משך תקופת עבודת המשיבה בחברת ירדן - בית הדין האזורי ציין כי לפני חג פסח 2007 הציג מר אלדר בפני המבקשת הסכם שכר לעבודתה בחברת ירדן וכי המשיבה סירבה לתנאים המוצעים ועזבה בזעם את עבודתה. מר אלדר ציין כי המשיבה קרעה את ההסכם, ירקה על פרצופו ועזבה את המקום. בית הדין קמא קבע כי עדות מר אלדר מהימנה בעיניו וכי עדות המשיבה נמצאה מגמתית ובלתי מהימנה. משאלו הם פני הדברים, ומשנמצא כי ערב חג הפסח 2007 חל ביום 2.4.07, המסקנה המתבקשת הינה כי המשיבה סיימה עבודתה בחברת ירדן ביום 2.4.07 ולא 15.4.07, כפי הנקבע על ידי בית הדין האזורי. 16. סוף דבר - הערעור מתקבל בחלקו, כאמור לעיל. חיוב בית באטה בתשלום דמי הבראה ודמי הודעה מוקדמת - בטל. חיוב חברת ירדן בתשלום שכר עבודה לתקופה 2.4.07-15.4.07 - בטל. ככל שהמערערות שילמו סכומים אלו למשיבה על המשיבה להשיבם למערערות בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהמועד בו שולמו לה ועד מועד השבתם. משהערעור התקבל באופן חלקי - כל צד יישא בהוצאותיו. ניתן היום, כ"ז סיון תשע"ב (17 יוני 2012), בהעדר הצדדים וישלח אליהם. נילי ארד,נשיאה, אב"ד יגאל פליטמן,סגן נשיאה ורדה וירט-ליבנה,שופטת מר אליהו בן-גרא,נציג ציבור (עובדים) מר דורון טמיר,נציג מעבידים פיצוייםעוגמת נפש / נזק לא ממוני