לפניי בקשת התובעים לפטור אותם מתשלום האגרה ו/או לדחות את תשלומה עד למתן פסק דין בתיק, ו/או להפחית את גובה האגרה באופן משמעותי. בקשה זו מוגשת לאחר שהתובעים הגישו כתב תביעה מתוקן, במסגרתו הם תובעים כי הנתבעים ישלמו להם סכום של כ-10 מיליון ₪. לנוכח תיקון כתב התביעה, נדרשים התובעים על ידי המזכירות לשלם אגרה בסכום של 124,025 ₪. לטענת התובעים, מצבם הכלכלי קשה ואין באפשרותם לשלם את האגרה. מכאן הבקשה שלפניי. הנתבעים מתנגדים לבקשה. לטענת הנתבעים, סיכויי התביעה שהוגשה נגדם נמוכים, ולא עלה בידי התובעים לשכנע כי מצבם הכלכלי אינו מאפשר את תשלום האגרה. יצויין, כי בהחלטתי מיום 1.11.11 ביקשתי את עמדת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה. בהודעה שנמסרה בעקבות החלטה זו, ומהטעמים שפורטו בהודעה, נמנע ב"כ היועץ המשפטי לממשלה מלנקוט עמדה. 4. העובדות העומדות ביסוד התביעה הן, בתמצית, אלו: תובעת 1 הינה חברה בעירבון מוגבל, בה פועל תובע 2, שהנו רופא מרדים. נתבעת 1 הנה הבעלים והמפעילה של בית החולים משגב לדך בירושלים, אשר נתבע 2 הוא מנהלו. בהסכם שנכרת בין הצדדים, או מי מהם, ביום 7.10.2002, השכירה הנתבעת לתובעת חדרי ניתוח בבית החולים משגב לדך, על מנת שאלה יופעלו על-ידי התובעת. בתמורה התחייבה התובעת לשלם לנתבעת דמי שכירות וכן אחוז מסוים מתקבוליה. בהסכם נקבע, כי תקופת השכירות תעמוד על חמש שנים, כשלתובעת נתונה אופציה להאריך את תקופת השכירות בשתי תקופות נוספות של חמש שנים כל-אחת. בתביעה אותה הגישו התובעים נגד הנתבעים נטען, כי הנתבעים הפרו את ההסכם עימם ופעלו, שלא כדין, לסילוקם מבית החולים. בין היתר טוענים התובעים, כי הנתבעים טפלו האשמות שווא על תובע 2, דבר שהביא לביטול הרישיון שניתן לתובעת על ידי משרד הבריאות, ולפגיעה קשה בפעילותם ובהכנסותיהם של התובעים. לטענת התובעים, כתוצאה מהפרת ההסכם וההפסקה הכפויה של פעילותם בבית החולים, נגרמו להם נזקים כלכליים רחבי היקף, אותם הם תובעים בכתב התביעה המתוקן שהגישו. יצויין, כי הנתבעים הגישו נגד הנתבעים כתב תביעה שכנגד, בגינו שילמו הנתבעים את סכום האגרה שנדרשו לשלם, במלואו. 5. כידוע, על פי תקנה 14(ג) לתקנות האגרות, על מבקש הפטור לעמוד בשני תנאים מצברים: התנאי האחד הוא, העדר יכולת כלכלית. התנאי השני הוא, התרשמות של בית המשפט כי ההליך מגלה עילה. ההלכה הנוהגת בעניין זה סוכמה לאחרונה בהחלטתו המקיפה של כב' השופט מ. ברעם, בת.א. 35270-09-11 סהר-ינאי שוקר נ' inspeces ltd, ואין צורך להאריך בדברים (ר' גם החלטת כב' השופט ד. מינץ בע"ר 10646-09-11 טארק נ' מדינת ישראל). ככל שמדובר בשאלת סיכוי התביעה, אין אני נדרש לחוות דעה בעניין זה, שכן השאלה נדונה במסגרת הדיון שהתקיים בשעתו בבקשת התובעים למתן סעדים זמניים. בהחלטת בית המשפט העליון שניתנה ביום 10.3.09 ברע"א 706/09, מפי כב' השופט גרוניס נאמר, בין היתר, ש"ניתן לומר, אם כך, כי ככל שמדובר בשאלת זכותם לכאורה של המשיבים כפות המאזניים הן מעויינות" (סעיף 9 להחלטה, וראו גם סעיף 12). אני סבור, כי די בכך כדי להביא למסקנה, שתביעתם של התובעים אינה מופרכת, כי היא ראויה להתברר, וכי ראוי שלתובעים יהיה יומם בבית המשפט. אכן, החלטת כב' השופט גרוניס התייחסה, כך נראה, לעילת התביעה ולא לגובה הפיצוי הנתבע, ולו מהטעם, שההחלטה ניתנה עוד בטרם כתב התביעה תוקן וסכום התביעה הועמד על הסכום בגינו נדרשת האגרה. אלא שסבור אני, כי די בקביעה זו כדי להביא למסקנה, כי בנסיבות מקרה זה התקיים התנאי הראשון מבין התנאים הקבועים בתקנה 14(ג) לתקנות האגרות, ואין הכרח להעריך, בשלב זה, את הסיכויי לכך שגם אם יעלה בידם של התובעים, בסופו של יום, לשכנע כי הנתבעים אחראים לנזקיהם, בית המשפט יקבל את מלוא טענות התובעים לגבי גובה הנזקים שנגרמו להם. ומכאן לשאלת יכולתם הכספית של התובעים; לבקשה אותה הגישו צירפו התובעים את תצהירו של תובע 2, ד"ר פרנקל, וכן את תצהירו של מנהל הכספים של התובעת, מר מלוין פישר. על פי הנטען בתצהירים אלה, בעקבות האירועים מושא כתב התביעה, נקלעה התובעת לקשיים כלכליים ניכרים מאד, והיא חייבת סכומי כסף גדולים. על פי הנטען, משכורתו של תובע 2 עומדת על סכום של כ-5,000 ₪ לחודש, ומשכורת אשתו, העובדת כמורה, עומדת על סכום של 7,000 ₪. בדיון שהתקיים ביום 4.12.11 אמר התובע, כי את המשפחה משמשת מכונית אחת, מודל 97, הרשומה על שם התובעת. לדבריו, הוא הגיע לבית המשפט בתחבורה ציבורית (רכבת קלה). הנתבעים חולקים על טענות התובעים בדבר חוסר יכולתם לשאת בתשלום האגרה. יצויין, כי בהחלטתי מיום 27.11.11 קבעתי, כי בקשת התובעים לקבל פטור מתשלום האגרה תידון, במעמד הצדדים, ביום 4.12.11. ביום המיועד אכן התקיים דיון בבקשה, אלא שב"כ נתבע 2 לא התייצב לדיון מחמת טעות ברישום שעת הדיון, וב"כ הנתבעת 1 הודיע, כי אין הוא רוצה לחקור את תובע 2 על תצהירו. נוכח העדרותו של ב"כ נתבע 2 אפשרתי לו להגיש סיכומים בכתב בעניין זה, כפי שאמנם עשה ("תגובת המשיב 1 לבקשה למתן פטור מאגרת תביעה"). בהתאם להחלטתי, הגיש ב"כ משיבה 1 סיכומים בעניין זה ("סיכומים מטעם משיבה מס' 1 לעניין בקשת המבקשים לפטור מתשלום אגרה"). יצויין, כי לב"כ התובעים ניתנה הזכות להשיב לסיכומי הנתבעים, ואולם הוא לא עשה זאת. העולה מן האמור הוא, ששאלת מצבם הכלכלי של התובעים לא התבררה עד תום. אכן, באי כוח שני הנתבעים מציבים בסיכומיהם סימני שאלה ביחס לטענות התובעים בדבר מצבם הכלכלי הקשה. ואולם מאידך, תובע 2 לא נחקר על תצהירו, ומכאן שההזדמנות שניתנה לנתבעים להפריך את הנטען בתצהיר, לא מוצתה. על יסוד הראיות החלקיות והלכאורית שהובאו לפניי במסגרת הליך זה, אני סבור שיש לקבל את טענת התובעים ולפיה, אין ידם משגת לשלם את מלוא סכום האגרה אותו עליהם לשלם. לאחר ששקלתי בדבר, אני מחליט לפטור את התובעים מתשלום שני שלישים מתוספת האגרה אותה הם נדרשים עתה לשלם בעקבות תיקון כתב התביעה. התובעים יודיעו תוך שלושים ימים האם שילמו את סכום האגרה שהם נדרשים לשלם. אם יודיעו כי הסכום שולם, ייקבע אופן המשך בירור התביעה והתביעה שכנגד. אגרת בית משפטאגרה