המערער טען כי במקרה שלו יש החמרה בענישה עבירות סמים: להלן פסק דין בסוגיית החמרה בענישה עבירות סמים: פסק דין 1. המערער הורשע בבית משפט השלום בנצרת (פ' 4568/05), על פי הודאתו, בעבירות של סחר בסם מסוכן, תיווך בסם מסוכן, החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית ושתי עבירות של קשירת קשר לפשע. 2. העבירות בהן הורשע המערער, בהתאם לאישומים 4,3 מתוך כתב האישום המתוקן, בוצעו בחודשים אפריל ויוני 2005, ומתייחסות, במקרה האחד, לתיווך בסם מסוג קנבוס במשקל של 26.93 גרם נטו, ובמקרה האחר, לסחר בסם מסוכן מסוג קוקאין במשקל נטו של 2.4 גרם ולהחזקתו שלא לשימוש עצמי. 3. בית המשפט קמא (כב' השופטת ל. יונג - גופר) גזר על המערער את העונשים הבאים: 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל, שימנו מיום מעצרו, 18 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, לבל יעבור עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים מסוג פשע, 9 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, לבל יעבור על עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים מסוג עוון, קנס בסך 5,000 ₪ ופסילה מלהחזיק רשיון נהיגה למשך 12 חודשים מיום שחרורו מן המאסר. 4. ערעור זה מכוון כנגד חומרת העונש. 5. בהודעת הערעור טוען המערער כי העונש שנגזר עליו חמור יתר על המידה, בשים לב לנסיבותיו האישיות ולנסיבות ביצוע העבירות. לטענת המערער, מעורבותו באישומים בהם הורשע גובלת בעבירה של תיווך בתמורה, ואיננה תואמת את עבירת הסחר הקלאסית. באשר לנסיבותיו האישיות, נטען כי הינו בן 46, נשוי ואב לשלושה ילדים. המערער מכור לסמים מזה שנים ארוכות ובשל כך מסתבך בעבירות נלוות. המערער, לפי הנטען, לקח אחריות מלאה למעשיו והביע חרטה; מעשיו מעידים על תחילת שינוי באורחות חייו. טענתו העיקרית של המערער נוגעת לאחידות הענישה. לטעמו, החמיר עימו בית המשפט קמא מעבר לעונשים שהוטלו על יתר הנאשמים בכתב האישום, ללא כל הצדקה, אף שהעבירות שביצעו האחרים היו חמורות יותר. עוד נטען כי, להבדיל מן המערער, האחרים היו מעורבים פיזית בביצוע עסקאות הסמים, וחלקו של המערער היה קל יחסית לחלקם. בטיעוניו מאשר המערער כי הוא ניצל את הכרותו עם סוחרי הסמים כדי לקשר בינם ובין הסוכן המשטרתי, אך ברור לטענתו, כי איננו היוזם, ואיננו המבצע העיקרי. ב"כ המערער מוסיפה וטוענת בהודעת הערעור כי בית משפט קמא שגה כאשר נתן משקל מכביד לעברו הפלילי של המערער, כאשר עובדה זו צריכה להזקף במובן מסוים לזכותו, שכן היא מוכיחה כי מדובר באדם שנפל קורבן לנגע הסמים. 6. המשיבה מבקשת לדחות הערעור ולהותיר על כנו את גזר הדין של הערכאה הראשונה. ב"כ המשיבה הדגישה כי ההבחנה בין המערערים ובין האחרים הינה הבחנה לגיטימית, הנובעת מעברו ונסיבות ביצוע העבירות, תוך כך שהמערער הוביל את שני בניו לביצוע העבירות. 7. אנו סבורים כי אין מקום לערעור זה. המערער הורשע בעבירות חמורות הכרוכות בהפצת הסם, ולא אחת נאמר כי על בתי המשפט לתת ידם למאבק למניעת הפצתו של נגע זה, שנזקו לחברה הינו רב, ע"י ענישה מחמירה. למערער עבר עשיר בעבירות סמים, רכוש ואלימות. לנגד עיניו של בית המשפט עמדו הנסיבות המקלות שנטענו בפנינו, אך בצדק נתן בית המשפט קמא משקל נכבד לנסיבות המחמירות של ביצוע העבירות ע"י המערער, והבחין בינו ובין יתר המעורבים, בהיותם צעירים, ללא עבר פלילי. בית המשפט קמא ראה בחומרה, ואף דעתנו כדעתו, את העובדה ששניים מן הנאשמים, הינם בניו הצעירים של המערער, אשר נגררו אף הם לביצוע עבירות הסמים. 8. מכל האמור, אף שהעונש שהוטל על המערער איננו קל, לא מצאנו כי יש בו חומרה מיוחדת המחייבת התערבותה של ערכאת הערעור, ולא משום פגיעה בעקרון אחידות הענישה. 9. אשר על כן, אנו מורים על דחיית הערעור. משפט פליליסמים