החלטה כתב האישום שהוגש נגד המשיב מייחס לו חמש עבירות שונות, ובכללן שימוש במסמך מזויף, התחזות לאחר, הפרעה לחייל במילוי תפקידו וניסיון להפרת הוראה בדבר סגירת שטח, והכול בשל אירוע אחד שבו ניסה המשיב לעבור לשטח ישראל במעבר קלנדיה בלא היתר, תוך שימוש בתעודת זהות משותפת. בימ"ש קמא דחה את בקשת התביעה למעצר עד תום ההליכים, ותחת זאת הורה על שחרור בתנאים מגבילים. השופט הנכבד קמא נימק החלטתו בין היתר בכך שמדובר באירוע חד פעמי, של מי שאין לו עבר פלילי, אשר בסופו של דבר אף לא הצליח לבצע את הפעולה המוגמרת. מכאן ערר התביעה שלפני. לדברי התובעת, אין בנסיבות שלפנינו כדי להצדיק סטייה מההלכה שנקבעה זה מכבר אודות מסוכנותם ומעצרם של מי שנכנסים לישראל בלא היתר, תוך שהם מבצעים עבירות נוספות, כמו המקרה שלפנינו. שקלתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר החקירה. אין למעשה מחלוקת על הראיות, אשר מבוססות בעיקרן על הודאתו של המשיב. המחלוקת בין הצדדים מתייחסת למעשה לעילה. אכן במקרים דומים, ניתנו בעבר החלטות על מעצר עד תום ההליכים. אולם ראוי לשקול כל מקרה לגופו, וכל מקרה צריך להיבחן לפי נסיבותיו. בנסיבות שלפנינו, באתי לכלל מסקנה כי אין להתערב בהחלטתו של השופט קמא. מעבר לטעמים שפורטו בהחלטה, ראיתי לתת משקל לכך שמדובר באב לשמונה ילדים, שניים מהם חולים, והוא מפרנס יחיד במשפחתו. משקל מסוים ראיתי לתת אף לכך שאנו נמצאים עתה בפתחו של חג עיד אל פיטר. המשקל המצטבר של הטעמים הללו, ביחד עם הטעמים שפורטו ע"י בימ"ש קמא, הביא אותי למסקנה שלא להתערב בהחלטתו. לפיכך התוצאה היא שערר התביעה נדחה, והחלטת בימ"ש קמא נותרת על כנה. מעצרצבאשחרור ממעצרחיילים