1. התובעת הגישה נגד הנתבעים תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות שונות. העובדות הרלוונטיות לתביעה: 2. הנתבעת 2 הינה חברה העוסקת בייבוא ושיווק של מוצרי לבשה תחתונה, בגדי ים ומוצרי הלבשה לבית ולחוף באמצעות רשת של כ-70 חנויות בפריסה ארצית, המופעלות חלקן על ידה וחלקן על ידי זכיינים, תחת שם המותג "אפרודיטה" (להלן: "ש.א.ג."). 3. הנתבעת 1 שימשה בתקופה הרלוונטית לתביעה, כזכיינית רשת של חנות "אפרודיטה" באילת (להלן: "הנתבעת 1" או "המעסיק"). 4. הנתבעת 3 הינה חברה שנכנסה בנעלי הנתבעת 1 בעקבות חילופי זכיינים בחנות. 5. התובעת עבדה כמוכרת בחנות אפרודיטה בקניון "מול ים" באילת שהופעלה על ידי הנתבעת 1, החל מיום 25/12/07 ועד ליום 25/9/09. 6. ביום 31/7/09 קיבלה התובעת מכתב פיטורים מאת הנתבעת 1, בשל חילופי הזכיינים בחנות, אך המשיכה לעבוד באותו מקום עבודה. 7. במכתב הפיטורים (נספח א' לכתב התביעה) צוין כי הסיבה לסיום עבודתה של התובעת אצל המעסיק מיום 1/8/09 הינה בעקבות מכירת העסק. צוין כי כל הזכויות שנצברו לזכות התובעת עד המועד הנ"ל ישולמו על ידי הנתבעת 1. עוד צוין כי "כל מחויבות שנוצרה החל מתאריך 2/8/09 הם אינם באחריותי, אלא באחריות טל ארבל / קבוצת ארבל אופנה בע"מ". על המכתב מיום 31/7/09 חתום שלומי חן בשם הנתבעת 1. 8. התובעת המשיכה לעבוד בחנות. 9. ביום 12/10/09 פנתה במכתב לנתבעים 1-3 ותבעה פיצויי פיטורים והפרשות לפנסיה בגין עבודתה עד 1/8/09 (נספח ב' לכתב התביעה). ביום 10/1/10 כתבה מכתב נוסף מתוקן לנתבעים 1-3 ותבעה פיצויי פיטורים ופיצוי בגין הפרשות לקופת גמל (נספח ב' 1 לכתב התביעה). 10. ביום 30/5/11 הגישה התובעת תביעתה הנוכחית לבית הדין. התובעת תבעה את כל הנתבעים 1-5 וטענה כי עבדה מיום 25/12/07 עד 25/9/09 ופוטרה מעבודתה, וצירפה את מכתב הפיטורים מיום 31/7/09 ותבעה מכל הנתבעים תשלום פיצויי פיטורים, פיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל, דמי מחלה, פדיון חופשה, ופדיון דמי הבראה. 11. ביום 16/11/11 במסגרת הדיון שנערך בתיק, התביעה כנגד הנתבעים 3-5 נמחקה על פי בקשת התובעת. 12. באותו מועד ניתן פסק דין נגד הנתבעת 1 בהעדר הגנה ונגד ש.א.ג בהעדר התייצבות. 13. הנתבעת 1 לא הגישה בקשה לביטול פסק הדין, אולם ש.א.ג הגישה הבקשה ולאחר קבלת תגובת התובעת התקיים ביום 24/9/12 דיון בבקשה אשר בסופו בוטל פסק הדין והתקיים דיון לגוף התביעה. 14. לפיכך פסק הדין הנוכחי עוסק בתביעת התובעת נגד ש.א.ג לתשלום הזכויות שתבעה בתביעתה. 15. טענתה העיקרית של ש.א.ג. היא כי כלל לא התקיימו יחסי עובד מעביד בינה לבין התובעת וכי הנתבעת 1 היתה מעסיקתה. נטען בהקשר זה כי הנתבעת העניקה לנתבעת 1- מעסיקתה של התובעת זיכיון והיתר להפעלת חנות ברשת "אפרודיטה" במסגרת התקשרות עסקית ביניהן וזה הקשר היחיד שהיה קיים ביניהן. נטען כי מעולם ש.א.ג. לא שילמה לתובעת שכר, לא פיקחה על עבודתה וכי לא היה כל קשר בינה לבין התובעת. ש.א.ג הפנתה בכתב הגנתה לאמור בסעיף 37 לפרק יג' להסכם הזיכיון שבין ש.א.ג. לנתבעת 1 מיום 13/7/09 (נ/1) לפיו נקבע מפורשות כי לא ישררו יחסי עובד ומעביד בין העובדים שיעבדו בחנות לבין הרשת (חברת ש.א.ג.- י.ה.) כאשר הזכיין מתחייב לערוך עם עובדי החנות הסכם עבודה, להמציא תלושי שכר ולשלם את כל הזכויות הסוציאליות לעובדים. 16. התובעת מאידך, לא הכחישה כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בינה לבין הנתבעת 1, טענה כי יש לראות גם בש.א.ג כמעסיקתה האחרונה וכי יש להטיל גם עליה יחד עם הנתבעת 1 האחריות לתשלום זכויותיה שתבעה בתביעתה. גדר המחלוקת 17. השאלה המרכזית שיש להידרש לה בתביעה זו היא האם התקיימו יחס עובד מעביד בין התובעת לבין ש.א.ג. ואם כן האם יש להטיל על ש.א.ג תשלום זכויות התובעת שתבעה בתביעתה כפי שעולה מכתבי טענות התובעת. דיון והכרעה 18. מטעם התובעת העידה התובעת עצמה. מטעם הנתבעת העיד מר ז'ק בן אסייג, מנהל אזורי של הנתבעת באזור הדרום ואילת. המסגרת המשפטית 19. הסוגיה של קביעת זהות המעביד נדונה לא אחת בפני בית הדין הארצי וזה אף פיתח שורה של מבחנים לזיהויו, כפי שהותוו בפסק הדין בעניין דב"ע נב/142-3 אלהרינאת נ' כפר רות ואח', פד"ע כד 535 (להלן: "עניין כפר רות").   בעניין כפר רות נקבע כי בבוא בית הדין להכריע בסוגיית זהותו של המעביד עליו להידרש לשאלות כגון: מי נהנה מעבודתו של העובד, מי פיקח על עבודתו, מי סיפק לו את הציוד והחומרים ונשא בחובה לתשלום שכרו וכן מי קיבל את העובד לעבודה ומי היה מוסמך לפטרו. כמו כן יזקק בית הדין לשאלה: כיצד ראו הצדדים את יחסיהם וכיצד הגדירו אותם וכן, לשאלת רציפות הקשר, עקביותו וזהותו של הגורם הנושא בתשלומי המס. בנוסף נפסק כי על בית הדין להידרש לסוגיות נוספות כגון: ממי מבקש העובד את חופשותיו, האם הוא משתלב בעיסוקו המרכזי של אותו גורם הנטען להיות מעבידו וכן, מי קובע את תנאי שכרו.   20. בנוסף למבחנים אלה קבע בית הדין הארצי לעבודה כי ההכרעה בשאלה זו של זהות המעביד, צריכה להיעשות אף בכפוף לשיקולי מדיניות אשר חלקם יכול ואף יחרגו ממתחם האינטרסים של הצדדים לסכסוך הפרטני. מהפסיקה עולה כי שיקולי מדיניות אלה הם שצריכים לסייע לבית הדין בבואו ליתן את המשקל הראוי לכל אחד מן המבחנים "הטכניים" שנקבעו בפרשת כפר רות ולמשקלם המצטבר בכל מקרה ומקרה. בין השיקולים הללו, נהוג לכלול גם שיקולים של אכיפה יעילה של זכויות חוקתיות וזכויות מכוח משפט העבודה המגן ואי-מתן אפשרות, למי שנהנה מעבודתו של העובד, להתנכר לאחריות למימוש זכויותיו (ר' דב"ע נד/3-96 מחלקת הבנייה של הקיבוץ הארצי בע"מ נ' ח'ליל עבד אל רחמן, פד"ע כט 151). 21. בע"ע 1334/04 נינה טופר - מועצה מקומית תל שבע (לא פורסם, פס"ד מיום 29.12.04), חידד בית הדין הארצי את דרך הבחינה של זהות המעביד, בקובעו כי: "המפתח בשאלת זהות המעסיק הוא ניתוח המסכת העובדתית הנוגעת לעניין. על בית הדין האזורי לבחון את מכלול הזיקות שנוצרו במהלך העסקתו של העובד ולקבוע מה המשקל שיש לתת לכל אחת מהן ולאיזה צד נוטה מטוטלת המשקל בסופו של דבר. בית הדין יתן דעתו במיוחד לשאלה המהותית העיקרית והיא - מיהו, לאמיתו של דבר, מעסיקו של העובד. כמו כן על בית הדין האזורי לתת דעתו האם העסקת העובד נגועה בפיקציה והאם מתכונת העסקתו, כפי שהיתה בפועל, פוגעת בדרך כלשהי בזכויותיו או גורעת מהן". ומן הכלל אל הפרט 22. אין חולק כי הנתבעת 1 העסיקה את התובעת מיום 25/12/07 עד ליום 31/7/09 על פי מכתב הפיטורים שנתנה בידה ושטענה כי ניתן לתובעת בעקבות סיום ההתקשרות הזכיינית בינה לבין ש.א.ג. 23. התובעת טוענת ואף על כך אין חולק כי המשיכה לעבוד באותו מקום עבודה וכי ש.א.ג. נכנסה בנעלי הנתבעת 1 ושימשה כמעסיקתה האחרונה שכן היא זו שניהלה את החנות, פיקחה על עבודתה והיתה הנושאת והנותנת בכל הנוגע לענייני הכספים לרבות העסקת העובדים. 24. התובעת העידה בפנינו כי אכן עבדה בנתבעת 1 אך הוסיפה "אני עבדתי בחנות אפרודיטה וגם אצל שמוליק. אני מכירה את כולם. עבדתי ומגיע לי הזכויות שלי" (עמ' 8 לפרוטוקול). 25. התובעת צירפה תלושי שכר לתקופת עבודתה מ - 9/2008 עד 9/2009 (למעט בגין חודש 8/2009 כאשר כל תלושי השכר הנ"ל נושאים את שמה של הנתבעת 1 כמעביד. היינו גם את שכר חודש 9/2009). 26. התובעת העידה כי תלוש שכר לחודש אוגוסט 2010 (צ"ל -2009) חסר. (עמ' 8 לפרוטוקול). 27. התובעת העידה בפנינו כי במהלך כל תקופת עבודתה פנתה לדנה האחראית כדי לסדר משמרות וכשנשאלה של איזה חברה השיבה: "כי היה גם ש.א.ג וגם ש.ש. אופנה. אני לא יודעת מה סידרתם ביניכם" (עמ' 9 לפורוטוקול). 28. במהלך חקירתה החוזרת ולראשונה ביקשה התובעת להציג סרטי קופה של מעסיקתה לתקופת עבודתה מ-2/2008 כאשר שמה של ש.א.ג מופיע בסרטים לחודשים אוגוסט וספטמבר 2009 בניגוד לדוחות הקודמים שנשאו את שמה של קבוצת ארבל אופנה ומבקשת להסיק מכך כי בחודשים הנ"ל ש.א.ג אשר קיבלה את כספי הקופה היתה למעשה מעבידתה. 29. בית הדין הסכים לקבל המסמכים הנ"ל (ת/3) למרות התנגדות ש.א.ג. 30. מאחר והמסמכים הנ"ל הוגשו באיחור ובשל התנהלות התובעת ניתנה לש.אג. לראשונה במסגרת הדיון לטעון למשקלם של הדוחות לחודשים הנ"ל. 31. נציג ש.א.ג בן אסייג, התייחס בעדותו לעניין סרטי הקופה והעיד כי בתחילה הנתבעת 1 היתה זכיינית רגילה, אך בחודשיים האחרונים לפני עזיבתה את החנות הפכה הנתבעת 1 לזכיינית תפעולית והסביר כי משמעות הדבר הוא שהכספים שנכנסו לקופת החנות נרשמו על שם הרשת נותנת הזיכיון, היינו ש.א.ג ומתוך רישומים אלה נערכה התחשבנות פנימית בין הזכיינית לבין הרשת ומתוכה שולמו לה אחוזי הרווח המגיעים לה על פי הסכם הזכיון ( עמ' 13, 14 לפרוטוקול). 32. ש.א.ג הודתה כי מטעם זה הקופה היתה "שייכת" לה ואף נשאה את מספר העוסק מורשה שלה, אולם טענה כי אין בכך כדי לשנות מהעובדה שהזכיין הינו בעל עסק עצמאי המעסיק את עובדיו בעצמו. 33. לחיזוק טענה זו ש.א.ג. צרפה לכתבי טענותיה את הסכם הזיכיון שנחתם בינה לבין הנתבעת 1( נ/1), ממנו עולה כי לא התקיימו כל יחסי עובד מעביד בין העובדים שיעבדו בחנות לבין הרשת וכי הזכיין מתחייב לערוך עם עובדי החנות הסכם המציין כי הזכיין הינו מעבידם (סעיפים 35-37, פרק י"ג להסכם הזיכיון). 3.4 ובאשר לזהות המעסיק בתקופת עבודתה של התובעת לחודשים 8-9/2009 העיד מר בן אסייג בעניין זה: "ש. כשאתה אומר שהקופה באיזה שלב עברה לש.א.ג ומתי זה קרה? ת. חודשיים לפני שהם נסגרו. ש. באיזה תאריך ת. אני לא יודע מדויק. אני חושב ב-8/09. ש. כמה זמן הקופה עבדה תחתיכם ת. בשם שלנו חודשיים. ש. אחרי זה החזרתם על שם מי? ת. אחרי כל זה כל העסק עבר לש.א. ש. מתי עבר לש.א. ת. משהו בסביבות אוקטובר. אני לא הייתי בתקופה הזאת. ש. 10/09 ש.א.ג לקחה פיקוד על החנות ת. כן ש. ז"א שבאוגוסט ספטמבר היתה התנדנדות בחברה הקודמת לכן הכנסתם את עצמכם לכספים ת. באוגוסט בא זכיין אחר שהחליף את ש.א.א בשם ארבל, אחר כך הוא היה חודש ואחרי חודש שוב חזר ש.ש. ש. ז"א שבתקופה שהחליפו בעלים ש.א.ג היתה בקופה? ת. ש.א.ג. היתה רק בקופה לא היה שום הסכם עם העובדים. ש. איך אתה מסביר שכל מה שעשו בחב' שלחו לעובדים , כמו מכתב פיטורים שלחו גם לש.א. ת. אני לא יודע. אם ש.א.ג היא בעלת הזיכיון כנראה שהיו צריכים . אין שום קשר לעניין העובדים"( עמ' 14,15 לפרוטוקול). 35. מכלל העדויות שנשמעו בפנינו עולה כי התובעת לא השכילה להוכיח כי ש.א.ג היתה מעסיקתה במשך כל תקופת עבודתה ו/או במשך החודשיים האחרונים לעבודתה כפי שהועלתה לראשונה במסגרת הדיון שהתקיים בתבעה ובעקבות הצגת ת/3. אין לתת משקל ראייתי לעובדה ששמה של ש.א.ג הודפס על גבי סרטי הקופה לחודשים 8-9/2009 כדי ללמוד על זהותה כמעסיקתה האחרונה של התבועת. יצוין כי גם בתקופה הקודמת על סרטי הקופה הודפס שמה של קבוצת ארבל אופנה (הנתבעת 3 שנמחקה) כאשר אין מחלוקת בין הצדדים כי בתקופה זו הנתבעת 1 היתה מעסיקתה. עוד יצוין כי בחודש ספטמבר 2009 הנתבעת 1 היא זו שהנפיקה תלוש שכר לתובעת. 36. ככל שהוכח בפנינו כי היתה התחשבנות כספית בין ש.א.ג לבין הנתבעת 1 או כל זכיין אחר באשר לרווחי החנות על פי הסכם הזכיון ובתקופתו (סעיף 25 להסכם הזיכיון) ואף לאחר סיומו כפי שהתברר לראשונה בחקירתו של מר בן אסייג ויש לשער כי תלושי השכר שהונפקו לחודשים 8-9 מטרתם, היתה לשמש בסיס להתחשבנות כספית בין הצדדים. 37. גרסתו של מר בן אסייג כי בחודש 8/2009 הועסקה התובעת על ידי קבוצת ארבל וחודש לאחר מכן חזרה הנתבעת 1, לא נסתרה בראיה מטעם התובעת ואף נתמכה במכתב הפיטורים שקיבלה התובעת מאת הנתבעת 1 ובה צוין מפורשות כי המעסיק לחודש 8/2009 יהיה ארבל / קבוצת ארבל אופנה בע"מ. 38. לא נעלמה מענינו העובדה כי היתה קיימת אי בהירות מסוימת באשר לזהות המעסיק בחודשי עבודתה האחרונים של התובעת אולם לא נעלמה מעניינו העובדה כי גם מכתב הפיטורים שניתן על ידי הנתבעת 1 לתובעת ביום 31/7/09 אינו מכתב פיטורים אמיתי שכן התובעת המשיכה לעבוד באותו מקום ועל פי גרסתה תחת פיקוחם של אותם אנשים. 39. בנסיבות אלה יש לדחות את גרסת התובעת כי במשך כל תקופת עבודתה הועסקה גם על ידי ש.א.ג (כפי שעולה מהאמור בכתב תביעתה הבלתי ברור) או כי ש.א.ג היתה מעבידתה האחרונה כפי שביקשה להוכיח לראשונה בחקירתה. 40. אנו בדעה כי גם אם היה שינוי בזיהוי המעסיק בחודשיים האחרונים לא הוכח כי ש.א.ג היא זו שהיתה מעבידתה האחרונה מכל הסיבות שתוארו על ידי התובעת בסיכום טענותיה. העובדה כי ש.א.ג קיבלה כספים לידיה במהלך החודשיים האחרונים לצורך התחשבנות עם הנתבעת 1 והנתבעת 3, כפי שהעיד נציגה אין בה כדי ללמד על קיומם של יחסי עובד מעביד בינה לבין הנתבעת ומשלא הוכח כל קשר אחר בין ש.א.ג לבין התובעת בתקופה זו שמהם ניתן להסיק על קיום יחסי עובד ומעביד, הרי דין התביעה נגד ש.א.ג להדחות. 41. התובעת תבעה בכתב תביעתה ובסיכום טענותיה תשלום זכויות התובעת בגין כל תקופת עבודתה היינו מיום 25/12/07 עד ליום 25/9/09 גם מש.א.ג. אולם לא הוכיחה תביעתה ולא הוכיחה כי יש לחייב את ש.א.ג בתשלום פיצוי פיטורים כמעבידתה האחרונה כפי שלא הוכיחה כי היתה מעבידתה במהלך כל תקופת עבודתה על פי כתב התביעה. 42. די באמור לעיל כדי לדחות התביעה נגד ש.א.ג. 43. התובעת תשלם לש.א.ג הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪ תוך 30 יום שאם לא כן יישא הסך הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד לפרעון המלא בפועל. 44. כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 15 יום ממועד פסק הדין. 45. המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים בדואר רשום. ניתן היום, ו' תמוז תשע"ב, 26 ביוני 2012, בהעדר הצדדים. נציגת ציבור עובדים-הגב' שילו חגית יהודית הופמן, שופטתסגנית נשיאה נציג ציבור מעבידים- מר כוחיי יצחק פיצוייםזכויות סוציאליותפיטוריםפיצויי פיטורים