התביעה 1. בכתב התביעה דרש התובע פיצויי פיטורים, פיצוי הלנה, תשלום חלף הודעה מוקדמת, פדיון חופשה ודמי הבראה. בסיכומיו זנח ב"כ התובע חלק מרכיבי התביעה וכל שנותר לדון הינו הזכות לפיצויי פיטורים ותשלום חלף הודעה מוקדמת. רקע כללי 2. לנתבעת, מפעל ליצור רכיבים טרומים לבנייה - חב' רמט טרום בע"מ. המפעל נמצא באזור התעשיה מישור אדומים המצוי למעשה באזור. התובע פלסטיני מתגורר בחברון, אינו אזרח ואף לא תושב ישראל. התובע הועסק במפעל מיום 1.2.87 ועד 23.5.01. לתובע לא ניתן אישור כניסה לישראל ואף לא רישיון עבודה בישראל. פנייה לרשויות השלטון למתן רישיון עבודה תקף ורישיון כניסה סורבו. טענות הצדדים 3. לטענת התובע בכתב התביעה בדיון המוקדם ובתצהירו טען כי פוטר על ידי מנהל המפעל אברהם יפת ביום 23.5.01. בתצהירו רשם כי הנתבעת לא דאגה להסדיר לו את אישורי הכניסה. 4. לטענת הנתבעת, באמצעות מנהל המפעל מר יפת, ביקשה היתרי עבודה, לתובע. שמו של התובע הועבר לרשויות הביטחון לצורך קבלת היתר, כמו שמם של 30 עובדים נוספים, עבורם נתבקש רישיון עבודה והיתר . דא עקא שלתובע לא ניתן היתר ורישיון עבודה. מאחר שלא ניתן היתר, לא ניתן היה להמשיך להעסיק את התובע חרף רצונה של הנתבעת להמשיך להעסיקו. התובע נתבקש לפעול להמצאת אישור עבודה ואם ינתן לו אישור תמשיך הנתבעת להעסיקו. בעיה דומה היתה לנתבעת עם עובד אחר בשם קסקס. אף עובד זה הופנה לרשויות כדי להסדיר רישיון וקבלת כרטיס מגנטי. מר קסקס הצליח להשיג הרישיון והמשיך לעבוד אצל הנתבעת.למרבה הצער התובע לא הצליח לקבל הרישיון חרף הרצון והניסיונות לסייע לו שנעשו על ידי הנתבעת. מאחר ולא היה לו רישיון, אותו נדרש להביא, לא התייצב התובע להמשך עבודתו. התובע היה בעל מומחיות ומיומנות בהפעלת משור אבן והנתבעת ביקשה להמשיך ולהעסיקו אך כאמור נבצר ממנה להמשיך להעסיקו. פסק דין 5. בפנינו העידו התובע כמו גם מר יפת. עדותו של מר יפת עשתה עלינו רושם מהימן. מעדותו עולה כי התובע לא פוטר. למעשה גם התובע אישר בעדותו כי לא פוטר. התובע נדרש להמציא אישור כניסה אך לא יכול היה להביא אישור כזה. אף מעדותו של התובע עולה כי לא ניתן לו אישור כניסה על ידי השב"כ (פרוט' עמ' 7 בתחתית העמוד). 6. מעדותו של מר יפת עולה כי שמו של התובע הוגש לאישור גורמי הבטחון יחד עם שמם של עובדים אחרים. רק עובד שלו אישור ניתן היה להעסיק. נעשתה פניה מיוחדת בעניינו של התובע דוגמת נספח א' לתצהירו של מר יפת וזאת כדי לקבל רישיון עבודה באזור יהודה ושומרון דוגמת נספח ב'. הרישיון שנתבקש לתובע סורב כעולה מאישור המנהל האזרחי נספח ג' לתצהירו של מר יפת בו נרשם "הנ"ל מנוע שב"כ מתאריך 19.8.99". 7. מר יפת התבקש להתייחס ולהסביר מדוע הועסק התובע עד 5/01 חרף העובדה שהיה מנוע שב"כ, מחודש 8/99. מר יפת הסביר כי התובע כל העת טען בפניהם שיש לו רישיון. מעת שהיה ברור כי אין לתובע רישיון עבודה, הנתבעת לא יכולה היתה להעסיקו. עוד עולה מעדותו של מר יפת כי הסביר לתובע שאינו מצליח לקבל אישור עבורו (פרוט' עמ' 11). בתגובה אמר לו התובע כי ילך להסדיר הענין. עוד עולה מעדותו של מר יפת כי היה מעונין שהתובע יחזור לעבודה, כיון שהיה עובד טוב ואף במועד הדיון היה מעונין לקבלו חזרה לעבודה, אם יציג רישיון/ אישור אך כזה לא היה לו. קצין הבטחון של המפעל פעל כדי להשיג אישור וכאמור אישור כזה לא ניתן. 8. מהמקובץ עולה, וכך אנו קובעים, כי התובע היה עובד ותיק מנוסה ובעל מומחיות שנדרשה לנתבעת - הפעלת משור אבן. הנתבעת ביקשה להמשיך להעסיקו. הפסקת העבודה של התובע לא היתה בעטיה של הנתבעת, שעשתה ככל שיכולה היתה לעשות כדי להשיג רישיון עבודה לתובע , שבעבודתו חפצה כאמור. אף התובע עצמו, עשה ניסיונות להשיג אישור אך אלה לא צלחו, מאחר והיה מנוע שב"כ וזאת מסיבות שלא נתבררו לנו. 9. לאור הקביעות העובדתיות דלעיל עולה השאלה מה הדין במצב מעין זה בו הפסקת העבודה היתה מחמת אי מתן רישיון על ידי הרשות המנהלית, שאינה צד ליחסי עבודה. ענין זה נדון בפסיקה והלכה סוכמה בפסק דין ע"ע 300366/97 נזל נ' סרטלאסט פד"ע לה 502. מסיכום ההלכה שם עולה הדין כדלקמן: אין מדובר בסיום מוסכם של יחסי עבודה ואף לא בסיום תקופת החוזה. נהפוך הוא שני הצדדים ליחסי עבודה, התובע והנתבעת, היו מעוניינים להמשיך את יחסי העבודה אך נבצר מהם לעשות כן בשל אי מתן היתר עבודה - רישיון עבודה - על ידי הרשות המנהלית. אין מדובר בנסיבות של סיכול חוזה בהתאם סעיף 18 לחוק החוזים שהרי במציאות החיים המשותפים לישראלים ופלסטינאים, תוצאה עגומה זו, ניתנת למרבה הצער לצפיה מראש. לאור כל האמור, הרי שלא ניתן לומר שהתובע פוטר ואף לא ניתן לומר שהתובע התפטר בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים. לפיכך אין מנוס לדחות התביעה לפיצויי פיטורים. כך גם יש לדחות התביעה לתשלום חלף הודעה מוקדמת. תנאי להעסקת התובע , שאינו אזרח או תושב ישראל, על פי הדין הינו הצגת רישיון עבודה תקף. מאחר ורישיון כזה לא היה לתובע מנועה היתה הנתבעת מלהעסיקו. סוף דבר 10. תביעת התובע לתשלום פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת נדחית. בנסיבות הענין אין צו להוצאות חרף דחיית התביעה. ניתן היום כ"ב בכסלו, תשס"ה (5 בדצמבר 2004) בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים. נציג ציבורמר ניסני אייל אברהמי, אב"ד שופט אישור עבודה