החלטה בפני ערר התביעה על החלטת בימש קמא על שחרור המשיב בתנאים שנקבעו. נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו, שבמהלך הפרת סדר המונית, המשיב זרק אבנים לעבר כוחות צה"ל בכוונה לפגוע ברכוש או באדם. כתוצאה מיידוי אבנים נפגעו שני חיילי צה"ל. כתב האישום מתבסס על עדותו של עד תביעה מס' 2, רועי רוקני, לפי עדותו הוא נסע יחד עם המ"פ שלו, עד תביעה 3, סרגי יורנצ'קו לעבר ההמון שזרק אבנים בקסבה בחברון. בכוונתם הייתה לתפוס מה שיותר זורקי אבנים. בסופו של יום תפסו רק את המשיב. לפי עדות עד תביעה 2, המשיב היה במרחק כ-60 מטר מהם כשזרק את האבנים. עברה כרבע שעה עד שנעצר. הוא זוהה על ידי פרטי הלבוש. לטענת אותו עד גם המ"פ ראה אותו זורק אבנים. מעדות המ"פ עולה שהוא כלל לא ראה אותו והזיהוי נעשה על ידי עד תביעה 2 בלבד. המשיב הכחיש כל אשמה המיוחסת לו. החיילים למעשה לא נפגעו, אבן אחת פגעה בנעליו של אחד מהם ואבן אחרת בנשקו של השני. במהלך האירוע הכוח השתמש בגז מדמיע כתוצאה מכך עיני המשיב היו אדומות שעה שנעצר. עובדה המוכיחה את נוכחותו בקרבת מקום האירוע. אכן צדק בימ"ש קמא כי לאור הנסיבות המתוארות לעיל יתכן קושי בזיהוי המשיב ככזה שידה אבנים. המשיב הינו בן 16 וחצי ללא עבר פלילי. לאור כל האמור לא ראיתי מקום להתערב בהחלטת בימ"ש ואני דוחה את הערר. מעצרצבאזריקת אבניםשחרור ממעצרחיילים