1. בתביעה זו עותרת התובעת להכיר בליקוי השמיעה והטנטון מהם היא סובלת, כפגיעה בעבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995, (להלן: "החוק"), זאת לאחר שהנתבע דחה את תביעתה אליו מיום 29/11/2004, בטענה שלא הוכיחה שהיא עבדה בתנאי רעש מזיק שמצדיקים הכרה בפגיעתה כמחלת מקצוע, בהתאם לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד-1984, (להלן: "התקנות"), או כפגיעה שנגרמה לה על דרך המיקרו טראומה. 2. בהחלטת ביניים מיום 29/4/10, המהווה חלק בלתי נפרד מפסק דין זה (להלן: "ההחלטה"), בחנו את תנאי עבודת התובעת בחשיפה לרעש מזיק כמתחייב מהוראות החוק, התקנות והלכה הפסוקה, והגענו לכלל מסקנה כי התובעת לא הוכיחה שהיא הייתה חשופה לרעש מזיק שלא פחת מ-85 דציבל, למשך 8 שעות עבודה ביום, או לרמת רעש גבוהות יותר למשך פרקי זמן קצרים, כמתחייב מהתוספת השנייה לתקנות הבטיחות בעבודה (גהות תעסוקתית ובריאות העובדים ברעש), התשמ"ד-1984. בהתאם לכך, דחינו את תביעתה להכיר בליקוי שמיעה ממנו היא סובלת כמחלת מקצוע בהתאם לפריט 7 בחלק ב' של התוספת השנייה לתקנות הנ"ל. יחד עם זאת ובאשר לפגיעתה האפשרית על דרך המיקרו טראומה, קבענו בהחלטה הנ"ל, כי התקיימו הנסיבות המצדיקות מינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין, כדלקמן: "13.באשר לטענה לפגיעה בהתאם לתורת המיקרו טראמה, שמענו מהאחראים במפעל כי לא בוצעו מדידות למכונת המאסטרו בכלל ולא בזמן עבודת התובעת במפעל, משום שלשיטתם המכונה אינה מרעישה. אולם, לאור אישור היצרן של המכונה לפיו רמת הרעש המופקת ממכונת המאסטרו (ללא חלק המסוע), הינה של 70-74 דצביל, ועדות ממונה הבטיחות כי רמת הרעש אינה עולה על 80 דציבל, ונוכח ההלכה הפסוקה לפיה, אין לזקוף לחובתה של התובעת את העדרן של בדיקות רעש באותם מוקדי רעש בהם ביצעה את עבודתה, והכלל לפיו, שאת התשתית העובדתית החסרה בנסיבות העניין, לצורך קביעה בדבר קיומן של פגיעות חוזרות ונשנות, נכון יהיה לברר באמצעות חוות דעת של מומחה יועץ רפואי אותו ימנה בית הדין, (ראה עבל 547/07 מיכאל דגן נ' המוסד לביטוח לאומי - מיום 28/2/08), וזאת במצטבר עם קביעת ההלכה הפסוקה בעניין עב"ל 1188/02 שטיינבלט - המוסד לביטוח לאומי (טרם פורסם, 4/3/04), שגם חשיפה לרעש בעוצמה של 72 דציבל, אינה שוללת הכרה בליקוי השמיעה לפי תורת המיקרו טראומה, והקביעה כי : "בהקשר זה יצויין, כי בדיקות מפלסי רעש שנערכו במקומות בהם עבד המערער גילו רעש שבין 72-74 דציבל. רעש זה אומנם אינו רעש מזיק בהתאם לתקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות העובדים ברעש), התשמ"ד-1984, וגם נופל מרעש בגובה 85 דציבל, שהוא תנאי להכרה בליקוי שמיעה עקב רעש כמחלת מקצוע כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי, יחד עם זה, הפסיקה לא שללה הכרה בליקוי שמיעה גם במפלסי רעש הנמוכים מ-85 דציבל כפגיעה בעבודה לפי תורת המיקרוטראומה (דב"ע נה/194-0 לוי מדינה - המוסד לביטוח לאומי (טרם פורסם) ניתן ביום 5/12/1996)..." (ההדגשה לא במקור).    - מוליכים למסקנה שקיימת הצדקה למנות מומחה- יועץ רפואי מטעם בית הדין, כדי שיחווה דעתו בשאלה, האם נפגעה התובעת פגיעות חוזרות ונשנות, שכל אחת מהן גרמה לנזק זעיר ובלתי הפיך שבהצטברותו, גרם לנזק בשמיעתה של התובעת". 3. בהמשך לקביעתנו זו, מינינו את ד"ר משה גולדשר, כמומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין. כב' המומחה התבקש לחוות את דעתו בשאלה, האם נפגעה התובעת פגיעות חוזרות ונשנות, שכל אחת מהן גרמה לנזק שעיר ובלתי הפיך שבהצטברותו גרם לנזק בשמיעתה של התובעת. בחוות דעתו מיום 9/5/10 קבע המומחה כדלקמן: "א. התובעת סובלת מליקוי שמיעה, במידה בינונית. התובעת מתלוננת על טנטון. ב. חלק מהליקוי בשמיעתה של התובעת, נגרם כתוצאה מחשיפתה לרעש במהלך שנות עבודתה. ג. לתובעת נגרם נזק לאזן הפנימית, עם ירידה בכושר השמיעה בתדירויות הדיבור. ה.ו.ז. חשיפתה של התובעת לרעש, גרמה לה לפגיעות זעירות, חוזרות ודומות, בעלות אופי בלתי הפיך, אשר הביאו לחלק מהמצב הקיים. ח. אצל התובעת ניכרת גם השפעה של נזק מתהליך תחלואי טבעי. שני הגורמים: החשיפה לרעש והתהליך התחלואי השפיעו יחד משך השנים והביאו למצב הקיים. כ-50% מהזנק מקורו בחשיפה לרעש וכ-50% מקורו בתהליך התחלואי." 4. חוו"ד הנ"ל הועברה לעיון ב"כ הצדדים, ובעקבותיה הגישה ב"כ הנתבע בקשה להעברת שאלות הבהרה למומחה, להן התנגד ב"כ התובעת מהנימוקים שפורטו בתגובתו מיום 15/9/10. בהחלטתנו מיום 19/9/10 דחינו את בקשת ב"כ הנתבע להעברת השאלות למומחה, גם מנימוקי ב"כ התובעת, והרינו לצדדים לפנות למלאכת הסיכומים בכתב. 5. ביום 19/10/10 הגיש ב"כ התובעת את סיכומיו, בהם טען, בין היתר כי גם מהעדויות שנשמעו בפני בית הדין והן מחוו"ד שהוגשה ע"י התובעת ומחוות הדעת של ד"ר גולדשר המומחה הרפואי שמונה מטעם בית הדין, ניתן להיווכח כי הליקוי בשמיעתה של התובעת נגרם בחלקו כתוצאה מחשיפה לרעש במהלך שנות עבודתה, וכי לתובעת נגרם נזק לאוזן הפנימית עם ירידה בכושר השמיעה בתדירויות הדיבור, וכי החשיפה לרעש גרמה לה לפגיעות זעירות, חוזרות ודומות, בעלות אופי בלתי הפיך אשר הביאות חלק מהמצב הקיים. ב"כ התובעת טען כי יש להכיר בליקויי השמיעה והטנטון מהם סובלת התובעת כ"מחלת מקצוע" שהיא בגדר פגיעה בעבודה, ולחילופין כי הליקויים האמורים נגרמו על דרך המיקרו טראומה, ובית הדין התבקש לחייב את הנתבע בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. 6. ביום 8/12/10 ביקשה ב"כ הנתבע ארכה להגשת סיכומיה ב-45 ימים וביה"ד נעתר לבקשה. אולם, במקום סיכומים ולאחר חלוף הארכה, היא הגישה ביום 3/2/11 בקשה נוספת להעברת שאלות ההבהרה שהתבקשו בעבר על ידה בהתבסס על חוו"ד ד"ר סגל מיום 23/9/03, לפיה, חשיפה לרעש שעוצמתו פחותה מ- 85 דציבל לא תפגע בשמיעה. לחילופין בקשה למינוי מומחה רפואי אחר/נוסף, ולחילופי חילופין בקשה לראות בנטען כסיכומים מטעם הנתבע. בשל מהות הבקשה, זו הועברה לעיון ותגובת ב"כ התובעת, שהוגשה ביום 6/3/11. 7. בתגובתו טען ב"כ התובעת בין היתר, בעיקר, כי בית הדין האריך את המועד להגשת סיכומי הנתבע עד ליום 25/1/11, אך הנתבע לא עמד בארכה זו ולא הגיש את סיכומיו במועד, ורק ביום 3/2/11 בחלוף כל הארכות שניתנו לו ומבלי שביקש כל רשות לכך הוא הגיש בקשה תמוהה שעניינה העברת שאלות הבהרה שבית הדין כבר התייחס אליהם בהחלטה קודמת ולחילופין למינוי מומחה רפואי אחר/נוסף. ב"כ התובעת טען כי הנתבע גם אחר את המועד וגם לא הצביע על כל סיבה של ממש "לסיבוב נוסף", של העברת שאלות הבהרה ו/או מינוי רפואי אחר/נוסף, ולכן יש לדחות את הבקשה נוכח תשובותיו הברורות והחד משמעיות של המומחה הרפואי וסבירותם, ונוכח אי התקיימות התנאים המצדיקים היענו לבקשה למינוי מומחה אחר/נוסף. באשר לטענה הנוספת של ב"כ הנתבע לצרף לתיק חווה"ד הכללית, מטעם הנתבע, של ד"ר סגל מיום 23/9/03- נטען כי בית הדין דן בבקשה זו ואמר את דברו בהחלטה מיום 19/9/10. לסיכום נטען ע"י ב"כ התובעת כי, בהתאם לחוו"ד המומחה מטעם בית הדין יש לקבל את התביעה של התובעת ולחייב את הנתבע בהוצאות משפט ושכ"ט עורך דינה. דיון והכרעה 8. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ובהתחשב בחומר הראיות שהונח בפנינו, אנו בדעה שיש לדחות את בקשת הנתבע למינוי מומחה אחר/נוסף וזאת משלא התקיימו הנסיבות והתנאים שמצדיקות מינוי מומחה כזה, כקבוע בהנחיות נשיא בית הדין הארצי לעבודה בדבר מומחים- יועצים רפואיים, (שפורסמו בפד"ע כ"ב, עמ' 199). למעשה, המומחה שמונה על ידי בית הדין, ד"ר גולדשר, השיב על השאלות שהתבקש על ידי בית הדין בהתבסס על מה שנקבע בהחלטה בדבר מינויו מיום 29/4/10, וזאת בצורה ברורה וסבירה ובהתאם לאני מאמין הרפואי- מקצועי שלו. כמו כן, לא מצאנו כל הצדקה להיענות לבקשה של ב"כ הנתבע להעביר בשלב זה שאלות הבהרה למומחה מטעם בית הדין ובהקשר זה אין לנו לחזור ולהפנות להחלטה שלנו מיום 19/9/10. 9. יתר טענות ב"כ הנתבע בסיכומיה מתייחסים למעשה לקביעת בית הדין בעניין רמת החשיפה של התובעת לרעש מזיק בעבודתה ולהיותן מספיקות לצורך מינוי מומחה רפואי בעילת המיקרו טראומה. גם בהקשר זה איננו תמימי דעים עם טענות ב"כ הנתבע. משקביעת המומחה מטעם בית הדין מאששת שהתובעת סובלת מליקוי שמיעה ומתלוננת על טנטון, וסובלת מנזק לאוזן הפנימית עם ירידה בכושר השמיעה בתדירויות הדיבור, וכי חשיפתה של התובעת לרעש, גרמה לה לפגיעות זעירות, חוזרות ודומות, בעלות אופי בלתי הפיך, אשר הביאו לחלק מהמצב הקיים, וכי הליקוי אצלה נגרם בהשפעה שווה, של 50% כל גורם, של שני גורמים, הן החשיפה לרעש בעבודה, והן התהליך התחלואי, אזי די בכך כדי להוביל למסקנה כי תנאי הרעש בעבודת התובעת ומידתן גרמו לליקוי השמיעה והטנטון מהם היא סובלת, ולהכרה בתביעתה על דרך המיקרו טראומה בלבד. סוף דבר 10. על סמך כל האמור לעיל, ולאור האמור בחוות דעתו של המומחה, אנו מקבלים את התביעה וקובעים כי ליקוי השמיעה ממנו סובלת התובעת, הינו בגדר תאונת עבודה, כמשמעה בחוק שנגרמה על דרך המיקרו טראומה. באשר לטנטון וקביעת אחוזי הנכות ביחס אליו, העניין יידון בבוא העת וככל שהתובעת תגיש מטעמה בקשה לקביעת דרגת נכות, ע"י הועדה הרפואית. 11. התוצאה היא כי התביעה מתקבלת כנ"ל. כמו כן, על הנתבע לשלם לתובעת הוצאות שכ"ט עו"ד בסך כולל של 4,000 ₪, תוך 30 יום, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין. ניתן היום כ"ו אלול תשע"א, 25 ספטמבר 2011 בהעדר הצדדים, ויישלח אליהם. מהא סמיר-עמארשופטת ורדימון טוביהנציג עובדים מאיר זמירנציג מעבידים שאלות הבהרה למומחהמומחה