תביעה נגד קרנית - הודעה לצד שלישי נגד הנהג 1. בת.א. 776/02 הגיש התובע נגד הנתבעת מס' 2, הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הפניקס"), תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו עקב תאונת דרכים מיום 3.8.01 (להלן: "התאונה"). בת.א. 777/02 הגישה צויר הבה תביעה כנ"ל נגד הפניקס בגין נזקיה עקב אותה תאונה. הדיון בשתי התביעות אוחד. 2. בכתבי התביעה טענו התובעים כי התאונה ארעה כאשר נסעו ברכב בו נהג אביהם, מוראד צויר (להלן: "מוראד" ו/או "האב"), אשר היה מבוטח אצל הפניקס. כן צוין כי במועד התאונה היה ברכב גם אחיהם, מוחמד צויר (להלן: "מוחמד" ו/או "האח"). 3. התובעים והעדים מטעמם הגישו תצהירי עדות ראשית והעידו בבית המשפט כי מי שנהג ברכב היה האב.   4. לאחר שהתברר במהלך שמיעת הראיות כי במועד התאונה היה האב בשלילת רישיון הגישו התובעים בקשה  לצירוף קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן "קרנית") כנתבעת נוספת ובישיבת יום 9.4.06 התרתי את התיקון. קרנית צורפה כנתבעת נוספת והגישה הודעה לצד שלישי נגד האב. גם בכתב התביעה המתוקן נטען כי האב היה נהג הרכב. 5. ביום 17.11.06 הגישו התובעים בקשה לתיקון כתב התביעה על ידי הוספת האח, מוחמד, כנתבע נוסף. בבקשה זו נטען כי מי שנהג ברכב היה האח. 6. בהחלטה מיום 12.10.08 דחיתי את בקשת התובעים, שטענו כי ערך עליון הוא גילוי האמת,  וקבעתי כי הענות לבקשה יהיה בא מתן יד לזילות בית המשפט ופגיעה בסדר ובאינטרס הציבורי. עוד קבעתי כי המחלוקת בין הצדדים אינה בשאלת זהות הנהג (דבר שיפתח חזית חדשה לחלוטין) , אלא בשאלה האם האב נהג ברכב בלבד. 7. החלטה זו אושרה על ידי כבוד השופט (כתוארו דאז) גרוניס ברע"א 10005/08 צאלח צויר נ. קרנית (החלטה מיום 29.3.09). 8. לאחר מתן ההחלטה נשמעו עדי קרנית (לרבות השמעה חוזרת של התובעים , האב והאח ולרבות עדים "ניטרליים" -  פרמדיקית שהגיעה למקום התאונה, דו"ח רופא חדר המיון ודו"ח שוטר). 9. בסיכומים טען ב"כ התובעים כי מעדויות עדי קרנית עולה במפורש כי האח, מוחמד, הוא זה שנהג ברכב וכי אינטרס גילוי האמת גובר על אינטרסים אחרים. כן טען כי לתובעים, שהיו קטינים במועד התאונה, יגרם נזק רב ביותר במידה ולא יפוצו על נזקיהם, כאשר מאידך הפניקס תתעשר שלא כדין על חשבונם. כן טען כי בית המשפט חייב להכריע בשאלה מי נהג ברכב ובשים לב לעובדה כי ההחלטה מיום 12.10.08 היתה החלטת ביניים - בית המשפט אינו כבול בה והוא רשאי לשנותה על מנת להגיע לאמת. ב"כ התובעים חזר וביקש להתיר לתובעים, בשלב זה, לתקן את תביעתם ולראות באח, מוחמד, נתבע נוסף, באופן שניתן יהיה לחייב את הפניקס לשאת בנזקי התובעים.  10. ב"כ קרנית חזר על עמדתה הראשונית של קרנית, כפי שנטענה כבר בכתב ההגנה , ולפיה מי שנהג ברכב היה האח, מוחמד, ולא האב והוסיף וטען כי הדבר עולה במפורש מכל הראיות שהובאו על ידי קרנית. יחד עם זאת, ציין כי החזית בפני בית המשפט אינה בין הנתבעות לבין עצמן אלא בין כל אחת מהנתבעות לבין התובעים.. 11. ב"כ הפניקס טען כי אין להתיר את שינוי החזית וכי יש לדבוק בגרסה הראשונית של התובעים ועדיהם, לפיה האב הוא שנהג ברכב. ב"כ הפניקס טען כי האב הורשע על פי הודאתו בגרימת התאונה ותביעה שהגיש נגד הפניקס לפצותו על נזקיו עקב התאונה נדחתה, כאשר בית המשפט שם קבע כי האב הוא שנהג ברכב. לטענת ב"כ הפניקס אין מקום לסטות מקביעות אלה. ב"כ הפניקס טען הן בסיכומים והן בתגובה לסיכומי קרנית והצד השלישי כי מדובר בהשתק שיפוטי. 12. ב"כ צד ג' (האב) טען בסיכומיו כי המחלוקת הנה עובדתית ונוגעת לזהות הנוהג ברכב וכי לאור הראיות יש לקבוע כי האח, מוחמד , הוא שנהג ברכב ובנסיבות אלה ממילא דין ההודעה לצד ג' שנשלחה נגדו על ידי קרנית להדחות. דיון: 13. איני מוצאת לחזור בי מהחלטתי מיום 12.10.08 וחרף חשיבות גילוי האמת, כפי שנטען בהרחבה רבה על ידי ב"כ התובעים, אני סבורה כי אינטרס זה אינו עומד לבדו וכי בנסיבות שבפני גובר דוקא האינטרס הציבורי (הכל כפי שפורט בהחלטתי הנ"ל אותה אני מאמצת כחלק בלתי נפרד מפסק הדין). 14. יצוין כי בסיכומים טען ב"כ התובעים כי התובעים "טעו... טעו שלא בטובתם בתחילה". טענה זו אין בידי לקבל. התובעים (שאמנם היו קטינים במועד התאונה אך היו בגירים במועד מתן עדותם), האב והאח שיקרו במצח נחושה, בהתאם לאינטרסים המשתנים שלהם מזמן לזמן, ואין לתת לכך יד, על כל ההשלכות הנובעות מכך. כפי שקבע כבוד השופט גרוניס ברע"א 10005/08 הנ"ל, יהיה בהתרת תיקון כתב התביעה בנסיבות תיק זה , משום ניצול לרעה של הליכי המשפט. 15. גם איני סבורה כי בשלב זה ניתן לתקן את כתב התביעה על ידי הוספת האח, מוחמד, כנתבע נוסף , כאשר כפועל יוצא ידרש גם לשנות את כל עובדות כתב התביעה. עסקינן בתאונה מיום 3.8.01 ואפילו היה מוכח כי האח אכן נהג ברכב במועד התאונה, לא ניתן כיום לתקן את כתב התביעה ועובדותיה לאור מחסום ההתיישנות. (ודוק: ב"כ התובעים מפנה בסיכומיו לפסק דינו של ביהמ"ש העליון בע"א 505/79 עזבון צאיג , פ"ד לה(12)123, שם נקבע לטענתו כי הוספת הנהג כנתבע נוסף הינו "ענין פורמאלי גרידא", ואולם לא זה המקרה בפנינו , כאשר בנוסף להוספת מי שנטען כי היה הנהג יהיה צורך בשינוי מהותי ביותר של עובדות כתב התביעה). 16. כפי שקבעתי בהחלטתי מיום 12.10.08 המחלוקת אינה מי נהג ברכב וכל שעלי להכריע הוא בשאלה האם התובעים הוכיחו טענתם בכתב התביעה - כי האב הוא שנהג ברכב (כאשר זו טענתם בכתב התביעה המתוקן הן נגד קרנית והן נגד הפניקס). 17. לאור עמדתם המפורשת של התובעים בסיכומיהם, לפיה מי שנהג ברכב היה האח - אין לי אלא לקבוע כי טענת התובעים לפיה האב נהג ברכב (כפי שנטען בכתב התביעה) - לא הוכחה וממילא בנסיבות אלה - דין התביעה להדחות הן כלפי קרנית והן כלפי הפניקס.  צדק ב"כ קרנית בטיעונו בענין זה כי לעולם המחלוקת הינה בין התובע לבין כל אחד מהנתבעים בנפרד ובנסיבות שבפני איני נדרשת להכריע הכרעות סותרות לגבי כל אחד מהנתבעים אלא רק לקבוע האם הוכחו עובדות כתב התביעה לגבי כל אחד מהם - וכאמור, אלה לא הוכחו. 18. מכל האמור - אני דוחה את שתי התביעות. 19. כל אחד מהתובעים ישלם לפניקס ולקרנית (לכל אחת) שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ (בקביעת הסכום לקחתי בחשבון את גילם של התובעים ומצבם). 20. ההודעה לצד שלישי נדחית ללא צו להוצאות. 21. ככל שתחול יתרת אגרה - ישאו בה התובעים. 22. קרנית פטורה מיתרת אגרה בהודעה לצד שלישי. הודעה לצד שלישיקרנית