דוגמא ערעור לבית הדין הארצי לעבודה

עניינו של פסק דין זה, תביעה שהגיש מר סבן אליהו (להלן: "התובע") להכיר בפגיעה לבבית מיום 13.2.06, כתאונה בעבודה. 1. קודם שאדרש לטענות הצדדים, מבקש אני לפרט את ההליכים שקדמו לפסק הדין והם כדלקמן. 2. התובע עבד בתקופה הרלוונטית לענייננו, חודש פברואר 2006, כמבקר איכות במפעל "פניציה מפעלי זכוכית בע"מ" בירוחם. 3. ביום 13.2.06 אושפז התובע בבית החולים סורוקה בעקבות אירוע לבבי. 4. תביעה שהגיש התובע לנתבע להכיר באירוע הלבבי מיום 13.2.06 כתאונה בעבודה, נדחתה בהחלטת פקיד תביעות מיולי 2006 בנימוק כי לדעת פקיד התביעות לא הוכח קיום אירוע תאונתי חריג, תוך כדי ועקב העבודה אשר הביא לתסמונת שהתפתחה ביום 13.2.06. 5. תביעה שהגיש התובע לבית הדין להכיר באירוע הלבבי מיום 13.2.06 כתאונה בעבודה, נדחתה בפסק דין מאוגוסט 2008 (להלן: "פסק הדין מאוגוסט 2008"). 6. בתמצית, בפסק הדין מאוגוסט 2008 נדחתה תביעת התובע מהנימוקים הבאים: א. התובע לא הוכיח כי שגרת עבודתו איננה כוללת נשיאה של בקבוקים ובנסיבות הללו הרמת ארגז שמשקלו הכולל הוא בין 12.6 ק"ג ועד 21.6 ק"ג למרחק של כשני מטר - איננו מהווה אירוע חריג. ב. הרישומים הרפואיים אינם תומכים בגרסתו של התובע לאירוע חריג. 7. בערעור שהגיש התובע על פסק הדין מאוגוסט 2008 הציג התובע רישום רפואי של גיליון מעקב מיום 13.2.06 ובו נרשם: "בן 47 הגיע דרך מיון עקב כאבים לחצים בחזה בזמן מאמץ." 8. בעקבות הצגת הרישום הרפואי (גיליון המעקב מיום 13.2.06), ניתן פסק דין בערעור בהסכמת הצדדים ולפיו: "משנמצא מסמך רפואי אחד התומך לכאורה בטענת המערער בדבר מאמץ עובר לאשפוזו, נראה כי התיק הרפואי אשר הוצג בפני בית הדין האזורי לא היה שלם. אי לכך יזמין בית הדין האזורי את התיק הרפואי המלא של המערער מקופת החולים ומבית החולים, על מנת שהתמונה תהיה מלאה ושלמה לצורך הכרעתו בתביעתו של המערער." 9. לאור פסק הדין בערעור התקיים בפני דיון ביום 12.10.2010 ובסיומו ניתנה החלטה למינוי מומחה רפואי; וזאת לאור הצגתו של גיליון המעקב מיום 13.2.06 ומהנימוקים הבאים: 1. בפסק דין שניתן ביום 12.8.08 קבע בית דין זה כי לא הוכח קיומו של אירוע חריג על ידי התובע ביום 13.2.06. 2. על פסק הדין הוגש ערעור ובמסגרת הערעור שהוגש הוצג מסמך רפואי מיום 14.2.06 ובו תרשומת של האחות המתייחסת לדברים שמסר התובע ולפיו "הגיע דרך מיון עקב כאבים ולחצים בחזה בזמן מאמץ." 3. על יסוד התרשומת הרפואית האמורה, הסכים הנתבע להחזרת התיק לבית הדין האזורי. 4. אין מחלוקת כי המסמך הרפואי האמור לא היה בפני בית הדין האזורי בעת מתן פסק הדין. 5. אשר על כן, ככל שסבר הנתבע כי במסמך הרפואי אין כדי לשנות את התמונה העובדתית אשר עולה מפסק דינו של בית הדין האזורי מיום 12.8.08, המקום לטעון טענה זו הייתה בפני בית הדין הארצי. 6. בנסיבות הללו, מקום שהוחזר התיק לבית הדין האזורי בהסכמת הנתבע שעה שבית הדין הארצי מודע לאמור באותו מסמך, אין טעם בקיום הליך נוסף אשר מתייחס לשאלת קיומו של אירוע חריג בעבודה שהרי בהחזרת התיק לבית הדין האזורי יש משום הכרה בקיומו של אירוע חריג...". 10. על ההחלטה מיום 12.10.2010 הגיש הנתבע ערעור לבית הדין הארצי. הערעור התקבל ונקבע כי גיליון המעקב הרפואי איננו מחייב מינוי מומחה רפואי ועל בית הדין לשקול את מינויו של המומחה הרפואי על יסוד הראיות כולן, לאחר שיושלמו טענות הצדדים ותוך התייחסות לאמור בגיליון המעקב הרפואי מיום 13.2.06. 11. אפתח ואציין כי לא הוגשו עדויות נוספות להתרחשות במקום העבודה, קודם להתפתחות התסמונת מיום 13.2.06. 12. אשר על כן, אין לי אלא לחזור ולהפנות לפסק הדין מאוגוסט 2008 ולפיו המאמץ החריג לו טוען התובע, מתייחס להרמת ארגז של בקבוקים במשקל מירבי של 21.6 ק"ג למרחק של לא יותר משני מטר. 13. יש להוסיף כי בהליך שקדם לפסק הדין מאוגוסט 2008 ובמסגרת השלמת הטיעון, לא הפנה התובע למסמך רפואי המעיד על מגבלה רפואית שהייתה קיימת ערב התפתחות התסמונת ביום 13.2.06, להרמת משקל. 14. מהעדויות ששמע בית הדין עולה כי שגרת יומו של התובע כללה הרמת ארגזים. לעניין זה סיפר הממונה על התובע, מר לוסטיג לחוקר הנתבע: "זה לא חריג שהרים ארגז. בדרך כלל הוא מרים. בדרך כלל הוא מרים, אני לא עוקב אחריו אם הוא לוקח עגלה או ביד, זה לא חריג להרים ארגז." פרוטוקול עדותו של מר לוסטיג (מוצג נ/6). בעדותו בפני אישר מר לוסטיג את הודעתו לחוקר והוסיף: "ראיתי מקרים שהוא סוחב בידיים ויש מקרים שהוא לוקח עגלה. אחרי האירוע הוא מקפיד לקחת את העגלה" עמ' 12 לפרוטוקול מיום 8.7.08 שורות 7-8. 15. על רקע זה - העובדה כי לא הייתה לתובע מגלה רפואית בהרמת משקל ערב התפתחות התסמונת, העובדה כי שגרת יומו של התובע כללה הרמת ארגזים, העובדה כי מדובר בהרמת משקל למרחק קצר בלבד - אין לראות בהרמת הארגז כאירוע חריג. 16. מסקנה זו איננה משתנה על רקע הרישום בגיליון המעקב הרפואי שבה ההתייחסות להתפתחות התסמונת "בזמן מאמץ". לעניין זה אין מחלוקת כי התובע חש בכאב בחזה, תוך כדי הרמת הארגז. דהיינו, בעת הפעולה בזמן המאמץ. אך בכך אין כדי להפוך את המאמץ, שהוא מאמץ רגיל וחלק משגרת היום של התובע, למאמץ חריג שהוא תנאי להכרה באירוע הלבבי כתאונה בעבודה. 17. יש להוסיף כי במסמכים הרפואיים שהוצאו בסמוך לאירוע ובכלל זה מכתב השחרור, אין כל התייחסות למאמץ בכלל ולמאמץ חריג בפרט שקדמו להתפרצות האירוע הלבבי. כאן המקום להפנות למכתב השחרור המתאר את "מהלך המחלה הנוכחית": "בן 47, יליד ישראל, תושב ירוחם. ברקע עישון כבד, דיסליפדמיה סיפור משפחתי של מחלת לב איסכמית. מזה כשנה תעוקה יציבה קלה במאמץ ניכר". 18. לאור האמור, התביעה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. 19. הערעור על פסק דין זה הוא בזכות. ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש. פסק הדין ניתן בדן יחיד, לאור מתן פסק הדין מאוגוסט 2008 בדן יחיד, כאמור בסעיף 11 לפסק הדין האמור. ערעורערעור לבית הדין לעבודהבית הדין הארצי לעבודה