סירוב משרד הפנים להאריך ויזה

לפני בקשה לאיחוד משפחות. בית המשפט מתבקש להורות למשיב על הענקת אזרחות ישראלית לעותר 2 ולחילופין על הארכת תוקף אשרת תושב ארעי א'5 שברשותו עד למתן האזרחות כאמור. עיקרי העובדות וההליכים העותרת 1, ילידת 1974 הינה אזרחית מדינת ישראל ותושבת רמלה. העותר 2, יליד 1973 חי בבית עור. העותרים 1 ו- 2 נישאו בשנת 1997. בסמוך לנישואיהם הגישו בקשה לאיחוד משפחות. ביום 2.9.98 הודיע המשיב לעותרת 1 כי: "בקשתך לאיחוד משפחות בישראל אושרה. מר בלאל עבדאללה סלימאן רשאי להיכנס לישראל ולשהות בה משך תקופה של 12 חודשים..." (נספח ד' לעתירה). לפיכך קיבל העותר 2 תעודת זהות של תושב ארעי למשך 12 חודשים. בתום התקופה ולאחר שהמציאו בני הזוג את כל המסמכים הנדרשים, קיבל העותר 2 תעודת זהות של תושב קבע מסוג א'5 וזו הוארכה מדי תקופה. הזוג מתגורר בעיר רמלה ונולדו להם 3 ילדים המשתייכים למערכת החינוך ברמלה. העותר 2 מפרנס יחיד במשפחתו. בשנת 2005 הצליחו בני הזוג לרכוש דירה באמצעות משכנתא (נספח ו' לעתירה). בחלוף 11 שנים, ביום 19/8/2008 הודיע המשיב לעותרת 1 , באמצעות הגב' שלומית יצחקי-ס'. מנהלת לשכת המשיב ברמלה, כי הוא מסרב להאריך לעותר 2 את האשרה ולהמשיך להכיר באיחוד המשפחות, וזאת מאחר וגיסו של העותר 2 השתתף ביידוי בקבוקי תבערה בכביש 443 וברשותו נתפש רובה מאולתר. "לאור זאת נלקחה ממנו היום ת.ז. מסוג א/5 וניתנה לו האפשרות לקבל בו ביום אישור מת"ק" (נספח י' לעתירה) (להלן:"החלטת המשיב"). ביום 9.9.08 הגישו העותרים ערר על החלטת המשיב. ביום 11.9.08 ניתנה תשובת המשיב לפיה "החלטת המטה היא להפסיק את מעמדו של מר בלאל כתושב ארעי ולאשר לו אישור מת"ק. הסיבות להחלטה מפורטת במכתב של הגב' שלומית יצחקי מיום 19/8/2008". ביום 16.9.08 שלחו העותרים למשיב מכתב נוסף ובו בקשה להבהיר האם מדובר בהחלטה בערר או בתשובה כללית לעניין בקשתם לאיחוד משפחות. ביום 24.9.08 ניתנה תשובת המשיב לפיה מדובר בתשובה לערר וכן צוין הבסיס החוקי להחלטה הוא סעיף 3 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (תיקון) תשס"ה 2005. ביום 1.4.09 ניתן בתיק צו ביניים האוסר על הרחקת העותר 2 מישראל עד למתן פסק דין בעתירה. במהלך הדיונים בעתירה התקיים דיון במעמד צד אחד בנוכחות נציגי השב"כ והפרקליטות שהציגו בפני בית המשפט את החומר החסוי בעניינו של העותר 2. במהלך היון הציע ב"כ העותרים למשיב ליתן לעותר 2 תקופת מבחן אינדיווידואלית של שנה מחוץ להליך המדורג שתאפשר לגורמי הביטחון לבחון מקרוב את התנהלות העותר 2. בתום תקופה זו, ובהיעדר מניעה, תאושר בקשת העותרים לאיחוד משפחות וזאת בהתאם להסדר שנקבע בבג"צ 4113/07 אבו טיור ג'יהאן נ' שר הפנים, [לא פורסם] (11.8.09). ב"כ המשיב ביקש לבחון את ההצעה ועל הצדדים היה להגיש עמדתם לביהמ"ש. מאחר ועמדה זו לא נמסרה, קבעתי כי בתיק יינתן פסק דין על סמך החומר המצוי בו. 3. טענות הצדדים טענות העותרים העותר 2 שוהה בישראל כדין מאז שנת 1997. העותר קיבל תעודת זהות ומעמד של תושב ארעי מסוג א/5 לאחר שנבדקו לעומק כל המסמכים והאישורים שנדרש להמציא, ובקשת הזוג לאיחוד משפחות אושרה. משך 11 שנים עבר העותר2 את ההליך המדורג, כאשר במהלך התקופה נדרשו העותרים להמציא אישורים נוספים לעניין מרכז חיים בישראל ולעניין כנות נישואיהם בהתאם לנוהל המדורג. האישורים והמסמכים הומצאו כנדרש ובהתאם הוארכה לעותר 2, מעת לעת, תעודת תושב ארעי מסוג א/5. לפתע, בחלוף שנים ארוכות ובהיעדר כל הצדקה, מבקש המשיב שלא לאשר לעותרים איחוד משפחות. לעותר 2 אין כל קשר לפעילות פלילית ו/או לפעילויות שמטרתן הפרת הסדר. העותר 2 הוא אזרח מן השורה. לפיכך, לא הפעיל המשיב בעניינו שיקול דעת פרטני ולא נשקלו נסיבותיו הספציפיות של המקרה כנדרש. זאת ועוד, החלטת הסירוב לאקונית ואינה מנומקת ולפיכך אינה עומדת בחובת ההנמקה הקבועה בסעיף 2 לחוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), התשי"ט-1958 וכפי שנקבעה בבש"פ 3810/00 אריאל גרוסמן נ' מדינת ישראל [לא פורסם] (11.6.2000) סעיף 3 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2005 מסמיך את המשיב לאשר בקשות תושב האזור למתן היתר לשהייה בישראל: "3 (1) לגבי תושב אזור שגילו מעל 35 שנים - לשם מניעת הפרדתו מבת זוגו השוהה כדין בישראל;" העותר הינו יליד שנת 1973 קרי גילו מעל 35 שנה ואשתו, העותרת 1 שוהה כדין בישראל. אי הענקת אזרחות לעותר, המצוי בעיצומו של ההליך המדורג לקבלת אזרחות בישראל, משמעה הפרדה פיסית בין אבי המשפחה לאשתו ולילדים ופגיעה אנושה בעותרת 1, בילדי בני הזוג ובפרנסת המשפחה. הזכות לחיי משפחה קיבלה מעמד של זכות חוקתית כחלק מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (בבג"צ 7052/03 עדאלה-המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שר הפנים, פ"ד סא (2) 202 (2006)). לפיכך, אין לפגוע בחיי המשפחה של העותרים למעט משיקולים כבדי משקל של פגיעה בוודאות קרובה בשלום הציבור ובטחונו, בהסתמך על תשתית ראייתית מוצקה, אשר אינם קיימים בענייננו ולפיכך אין למנוע מהעותרים איחוד משפחה. זאת ועוד, טרם שלילת זכאותם של העותרים לאיחוד משפחה, חובה היה על המשיב לאפשר להם לטעון בפניו לעניין החלטת הסירוב הפתאומית זכות השימוע היא זכות בסיסית בעיקר מקום בו מדובר בהחלטה כה גורלית עבור העותרים ושלילת זכות יסוד מהם. זכות השימוע צריכה להינתן טרם קבלת ההחלטה בעניינם ותוך שהמשיב פורס בפניהם את מכלול הנימוקים והראיות המצויים בעניינו (לעניין זה מפנים העותרים לבג"צ 549/75 חברת סרטי נח בע"מ נ' המועצה לבקורת סרטי קולנוע, פ"ד ל(1) 757, 765-7 (1976) וכן לבג"צ 656/80 אבו רומי נ' שר הבריאות, פ"ד לה(3) 185, 189 (1981)). המשיב אמנם אפשר לעותר 2 לקבל היתרי מת"ק, שהינם היתרי תנועה לתושבי השטחים שאין להם מעמד, ואולם העותר מסרב לאור העובדה שהדבר מהווה פגיעה קשה במעמדו בישראל. טענות המשיב לטענת המשיב העותרים לא ציינו בפני בית המשפט את המסכת העובדתית במלואה: ביום 28.7.97 הגישו העותרים בקשה לאיחוד משפחות. ביום 25.9.97 נשלחו שאילתות לגורמים המוסמכים. ביום 23.11.97 הודיע השב"כ כי יש לעכב את הבקשה בששה חודשים. למשטרה לא היו הערות בעניין. לאור האמור, בספטמבר 2008 ניתן לעותר אישור מת"ק לתקופה של 12 חודשים. ביום 12.1.99 התקבלה תשובת השב"כ לפיה יש לדחות את בקשת איחוד המשפחות ובאותו יום נשלח לעותרים מכתב סירוב. ביום 21.10.99 נשלחה שאילתא לשב"כ. ביום 29.2.00 התקבלה תשובת מטה לפיה יש לדחות את הבקשה לאיחוד משפחות מטעמים ביטחוניים. ביום 5.3.00 נשלח לעותרים מכתב סירוב. ביום 10.4.00 התקבלה פנייה מאת ב"כ העותרים. ביום הוגש בג"צ 1833/01. ביום 12.6.01 ניתן לעותר 2 אישור מת"ק ל-6 חודשים. מיום 11.12.01 ועד ליום 11.212.02 ניתן לעותר רשיון מסוג א/5 אשר הוארך מעת לעת. ביום 21.7.08 התקבלה תשובת שב"כ לפיה נשלח מכתב פסילה. ביום 5.8.08 התקבלה תשובת השב"כ, באמצעות המטה, לפיה יש התנגדות להיענות לבקשת איחוד המשפחות ויש לאשר לעותר היתרי מת"ק בלבד. ביום 19.8.08 נערך לעותר 2 תשאול. באותו יום קיבל תשובת סירוב לבקשה להארכת רישיון מסוג א/5 ובהתאם נשלח מכתב לעותרת 1. על החלטה זו הוגש ביום 9.9.08 ערר. ביום 11.9.08 נשלחה תשובה לעותרים לפיה בקשתם מסורבת. ביום 16.8.09 ביקשו העותרים הבהרה לעניין התשובה וביום 24.9.08 נשלחה להם הבהרה לפיה מדובר בתשובה לערר וכן הוסבר לעותרים כי הבסיס החוקי לדחיית הבקשה, בשל פעולות גיסו של העותר 2 הינו סעיף 3ד' לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה)(תיקון) תשס"ה 2005 הקובע :"לא יינתן היתר לשהייה בישראל לתושב האזור ...אם קבע שר הפנים או מפקד האזור, לפי העניין, בהתאם לחוות דעת מאת גורמי הביטחון המוסמכים, כי תושב האזור או בן משפחתו עלולים להוות סיכון בטחוני למדינת ישראל. בסעיף זה "בן משפחה"-בן זוג, הורה, ילד, אח ואחות ובני זוגם". לעניין סעיף חוק זה, שבית המשפט העליון קבע שהינו חוק חוקתי ומידתי, ציין כב' הנשיא ברק (כתוארו אז):"כמובן, יש לעשות הכל כדי להגביר את האפקטיביות של הבדיקות האינדיוידואליות. על כן מכירים אנו בחוקתיות סעיף 3ד לחוק האזרחות והכניסה לישראל. לפי הוראה זו, לא יינתן היתר, אם נקבע בהתאם לחוות דעת ביטחונית, כי "תושב האזור או בן משפחתו עלולים להוות סיכון ביטחוני למדינת ישראל"" (בג"צ 7052/03 עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שר הפנים, 14/05/2006פ"ד סא (2) 202, (פסקה 94) (2006)). עוד טוען המשיב כי אחת התכליות העיקריות העומדות בבסיס ההליך המדורג לשם קבלת מעמד בישראל מכוח הליך של איחוד משפחות, היא תכלית בחינת הזר "המוזמן" בהיבטים של היעדר מניעה ביטחונית או פלילית. אין לבן הזוג הזר זכות אוטומטית לישיבת קבע ואזרחות בישראל וההליך המדורג מהווה מבחן בשלבים הן לעניין המשך הקשר בין בני הזוג והן להיעדר המניעה הביטחונית ו/או הפלילית (בג"צ 3648/97 סטמקה נ' שר הפנים, פ"ד נג (2) 728, 787-8(1999)). לאור האמור, מוקנה לשר הפנים שיקול דעת רחב בעת שקילת בקשה לקבלת מעמד בישראל, ובמיוחד כאשר עסקינן בבקשה למעמד של קבע כמו בענייננו (לעניין זה מסתמך המשיב על בג"צ 758/88 קנדל ואח' נ' שר הפנים, פ"ד מו (4) 520,505 (1992); בג"צ 4156/01 דימיטרוב נ' משרד הפנים, פ"ד נ"ו (6) 289, 293 (2002)). כאשר ישנן ראיות המעידות על כי היענות לבקשת איחוד המשפחות עלולה ליצור סכנה לשלום הציבור וביטחונו ו/או לביטחון המדינה, מוסמך שר הפנים שלא לאפשר ישיבה בישראל (בג"צ 2527/03 סועאד אסעיד נ' משרד הפנים, פ"ד נח (1) 139, 143 (2003)). החלטת המשיב לדחות את הבקשה לאיחוד משפחות נסמכת על מידע בטחוני עדכני של גורמי הביטחון המוסמכים, המצביע על מסוכנות העותר 2 נוכח העובדה שגיסו כלוא בשל מעורבותו בפעילות חבלנית עוינת תומכת טרור.ההחלטה התקבלה אחרי בדיקה אינדיווידואלית של בני הזוג על מכלול נסיבותיהם. הבדיקות התבצעו הן עם הגשת הבקשה לאיחוד משפחות שהגישו העותרים בשנת 97' והן בהמשך בחלוף שנים. לאור המידע הביטחוני כנגד גיסו של העותר וראיות מנהליות מוצקות ומהימנות המעידות על הסכנה הנשקפת מהעותר בהיבט הביטחוני, הוחלט לסרב לבקשת האיחוד. עוצמת הסיכון כפי שבאה לידי ביטוי בחומר הביטחוני, עומדת כנגד הפגיעה הנטענת בזכותם של העותרים לחיי משפחה. קשר לפעילי טרור המבצעים פעילות חבלנית כנגד ישראל אינו מאפשר לעותר להמשיך בהליך המדורג (לעניין זה, בג"צ 7061/05 חיטאם עטאונה נ' שר הפנים [לא פורסם] (20.11.2005)). לפיכך החלטת המשיב לדחות את בקשת העותרים לאיחוד משפחות מטעמים ביטחוניים הינה החלטה סבירה בנסיבות העניין. דיון והכרעה המסגרת הנורמטיבית סעיף 7 לחוק האזרחות, תשי"ב-1952 (להלן:"חוק האזרחות"), קובע כי: "7. בעל ואשתו שאחד מהם אזרח ישראלי או שאחד מהם בקש להתאזרח ונתקיימו בו התנאים שבסעיף 5 (א) או הפטור מהם, יכול השני לקבל אזרחות ישראלית על ידי התאזרחות, אף אם לא נתקיימו בו התנאים שבסעיף 5(א)". תנאי סעיף 5(א) שסעיף 7 מפנה אליהם קובעים: "5(א) בגיר שאינו אזרח ישראלי יכול לקבל אזרחות ישראלית על ידי התאזרחות אם התקיימו בו תנאים אלה: (1) נמצא בישראל; (2) היה בישראל שלוש שנים מתוך תקופת חמש שנים שקדמה ליום הגשת בקשתו; (3) זכאי לשבת בישראל ישיבת-קבע; 4) השתקע בישראל או שיש בדעתו להשתקע בה; (5) יודע ידיעת-מה את השפה העברית; (6) ויתר על אזרחותו הקודמת או הוכיח שיחדל מהיות אזרח-חוץ לכשיהיה לאזרח ישראלי. "נוהל הערות גורמים בבקשות לאיחוד משפחה" אצל המשיב (נוהל 5.2.0012), הדן בטעמים הקשורים בבן הזוג המוזמן (הזר) (להלן: "נוהל הסירוב"), קובע בסעיף 3 לנוהל כדלקמן: " 3.1 בעת הגשת הבקשה-טעמים הקשורים לבן הזוג המוזמן (הזר) 3.1.3 כאשר הגורמים ימליצו לסרב את הבקשה מטעמים הטמונים במידע מודיעיני ומשרד הפנים שקל ומצא כי יש לאמץ את ההמלצה לסרב את הבקשה, יומצא למבקש מכתב כי בקשתו לאיחוד משפחות עבור בן זוגו סורבה. בהודעת הסירוב תרשם תמצית מן המידע המודיעיני (להלן"פרפרזה") שהיווה הבסיס לסירוב. 3.1.4 במקרים חריגים בהם לדעת הגורמים לא ניתן לפרט את תמצית הפרפרזה, כאמור לעיל, תוצא תשובת הסירוב ללא הפרפרזה תוך ציון העובדה כי הבקשה סורבה מטעמים של מעורבות בפלילים או בשל סיכון לבטחון המדינה או לאינטרסים חיוניים שלה וכי לא ניתן לפרט מעבר לכך בשל טעמי ביטחון או טובת הציבור " 3.3 תוך כדי ההליך המדורג-טעמים הקשורים בבן הזוג המוזמן (הזר) 3.3.3 מידע מודיעיני 3.3.3.1 ככלל, כאשר ישנו מידע מודיעיני כנגד בן הזוג המוזמן יופעל שיקול דעת פרטני בשים לב להיקף המעורבות, לחומרת המעורבות וכד'". עניינה של העתירה הוא בקשה לאיחוד משפחות בהתאם לחוק ולנוהלי המשיב. סעיף 7 לחוק האזרחות בא להקל על הליך ההתאזרחות של בן זוג של אזרח ישראלי במובן זה שבן הזוג הזר אינו צריך לעמוד בתנאי סעיף 5(א) לחוק . ואולם, הסעיף אינו נועד להעניק אזרחות אוטומטית מכוח מנישואים והוא אינו שולל את שיקול הדעת הרחב של שר הפנים במתן אזרחות. לפיכך, בן הזוג הזר נבחן, לאורך תקופה, בהליך מדורג, עד להחלטה סופית לעניין הענקת האזרחות. בהקשר זה נקבע: "סעיף 7 הנ"ל ושיקול הדעת שהוא מקנה, מיושמים באמצעות "נוהל הטיפול במתן מעמד לבן הזוג הנשוי לאזרח ישראל" (מס' 5.2.0008), ובשמו המוכר "המבחן המדורג" או "ההליך המדורג". המבחן המדורג, כשמו כן הוא, נעשה בשלבים ובוחן את התקיימותם של שלושה מדדים לאורך פרק הזמן הקבוע בו, ואלו הם: כנות קשר הנישואין והמשך קיומו, מרכז חיים בישראל, והיעדר מניעה ביטחונית או פלילית. על פי המבחן המדורג, עם הגשת הבקשה למתן אזרחות לבן הזוג הזר, ובהנחה שאין חשד ראשוני ביחס לכנות קשר הנישואין ובהיעדר מניעה ביטחונית או פלילית, יזכה בן הזוג להיתר ישיבה ועבודה בישראל לתקופה של שישה חודשים. בתוך תקופה זו תיבחן בקשתו של בן הזוג הזר ויוחלט, על סמך הקריטריונים לעיל, על כניסת בני הזוג להליך המדורג. עם אישור הבקשה, זוכה בן הזוג הזר לאשרה ולרישיון לישיבה ארעי בישראל מסוג א/5, הניתן כל פעם לשנה אחת במשך תקופה כוללת של ארבע שנים. בתום ארבע השנים הללו תוענק לבן הזוג הזר אזרחות על פי סעיף 7 לחוק האזרחות, בתנאי שישב בישראל שלוש שנים מתוך תקופת המבחן המדורג, מתוכן שנתיים אחרונות ברציפות. מנהל מינהל האוכלוסין רשאי לקצר בנסיבות מיוחדות כל תקופה מן התקופות לעיל. הליך המבחן המדורג נבחן מספר פעמים בבית משפט זה ונקבע כי אין מקום להתערב בו (בג"צ 874/07 ינינה אדמונינה נ' הלשכה למנהל אוכלוסין,[לא פורסם] (08/11/2011)). כבר ביום 2.9.98 הודיע המשיב לעותרת 1 כי: "בקשתך לאיחוד משפחות בישראל אושרה" ולפיכך החל העותר 2, בן הזוג הזר, את ההליך המדורג במהלכו קיבל אשרת שהייה מסוג א'5 כתושב ארעי בדרך להענקת האזרחות. אשרה זו הוארכה מעת לעת והיתה בתוקף עד ליום 19.8.08. לאמור, משך תקופה של עשר שנים היה העותר 2 נתון במהלכו של ההליך המדורג, למרות שלטענת המשיב, במהלך תקפה זו, נשלחו לעותרים 2 מכתבי סירוב, אשר לא צורפו כאסמכתאות לתגובת המשיב. אין מחלוקת בין הצדדים כי העותר 2 ישב בישראל בתקופת ההליך המדורג וכי הוא עמד ועומד בשניים מתוך שלושת המדדים הנבחנים במהלכו של ההליך המדורג והם: כנות קשר הנישואין והמשך קיומו, וכן היות מרכז החיים של העותר 2 בישראל. השאלה היחידה הניצבת בבסיס עתירה זו היא האם העותר 2 עומד במבחן היעדר מניעה ביטחונית או פלילית בהתאם לקבוע בסעיף 3.3.1 לנוהל הסירוב של המשיב. לטענת העותר 2 אין בינו לבין מעשיו של גיסו ולא כלום ואין לו כל נגיעה לפעילות פלילית ו/או לפגיעה בביטחון ולפיכך אין למנוע ממנו התאזרחות לאחר שעבר את ההליך המדורג ועמד בכל תנאיו במשך שנים רבות, מעבר לנדרש. מנגד, טוען המשיב כי החלטתו לדחות את הבקשה לאיחוד משפחות נסמכת על מידע בטחוני עדכני של גורמי הביטחון המוסמכים, המצביע על מסוכנות העותר 2 נוכח העובדה שגיסו כלוא בשל מעורבותו בפעילות חבלנית עוינת תומכת טרור. על מנת לבסס טענה זו, הוצגו בפני בית המשפט במעמד צד אחד חומרים סודיים חסויים. אין עוררין כי החלטה בדבר הענקת אזרחות הינה החלטה המחייבת בחינת מלוא השיקולים האינדיבידואלים הרלוונטים בנסיבות המקרה. במסגרת שיקול דעתו של שר הפנים, רשאי השר לשקול, בין יתר שיקוליו, את השאלה האם ההיענות לבקשה לשהות בישראל דרך קבע עלולה ליצור סכנה לביטחון הציבור, לשלומו, לביטחון המדינה או לאינטרסים חיוניים שלה. בהקשר זה נאמר: "אין ספק כי במסגרת שיקול-הדעת המסור לשר הפנים בהכרעה בבקשות ליתן מעמד לזר בישראל, רשאי הוא לשקול שיקולים הקשורים לעברו הפלילי של המבקש וכן שיקולים הקשורים לסיכון הנשקף ממנו לביטחון המדינה ולשלום הציבור" (עע"ם 9993/03 דלאל עטא מוחמד חמדאן נ' ממשלת ישראל, [לא פורסם] (09/02/2005 )). ואולם מנגד, עסקינן בנושא של הענקת אזרחות לצורך איחוד משפחות. תכלית הנכונות לאפשר התאזרחות של בן הזוג הזר היא הגנה על התא המשפחתי. הזכות לחיי משפחה קיבלה מעמד של זכות חוקתית כחלק מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. "הזכות לחיי המשפחה אינה מתמצית בזכות להינשא ולהוליד ילדים. הזכות לחיי משפחה משמעותה גם הזכות לחיי משפחה משותפים. זו זכותו של בן הזוג הישראלי לקיים את חיי משפחתו בישראל. זכות זו נפגעת אם אין מאפשרים לבן הזוג הישראלית לחיות חיי משפחה בישראל עם בן הזוג הזר" (בג"צ 7052/03 עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שר הפנים, פ"ד סא (2) 202, 287 (2006)). "מדינת ישראל מכירה בזכותו של האזרח לבור לו בן-זוג כרצונו ולהקים עמו משפחה בישראל. ישראל מחויבת להגנה על התא המשפחתי מכוחן של אמנות בין לאומיות [...] והגם שאמנות אלו אינן מחייבות מדיניות זו-או- אחרת בנושא של איחוד משפחות, הכירה ישראל - הכירה ומכירה היא - בחובתה לספק הגנה לתא המשפחתי גם על דרך מתן היתרים לאיחוד משפחות. כך סיפחה עצמה ישראל לנאורות שבמדינות, אותן מדינות המכירות - בכפוף לסייגים של ביטחון המדינה, שלום הציבור ורווחת-הציבור - בזכותם של בני-משפחה לחיות בצוותא-חדא בטריטוריה שיבחרו בה" (בג"צ 3648/97 ישראל סטמקה נ' שר הפנים פ"ד נג (2) 728, 787, (1999)). החלטת המשיב לדחות את בקשת העותרים לאיחוד משפחות התבססה על חוות דעת של גורמי ביטחון מוסמכים במדינה, לרבות חומרי המודיעין. מכאן, שלצורך בחינת העתירה יש לערוך את האיזון הקונקרטי הראוי, בנסיבות העניין, בין זכות העותרים למימוש חיי המשפחה בדרך של איחוד משפחות אל מול המסוכנות הנשקפת מהעותר 2 לשלום הציבור וביטחון המדינה. גם לטענת המשיב לא עסקינן במסוכנות ישירה מהעותר 2 כי אם במסוכנות עקיפה הנשקפת מפעילותו של גיסו של העותר. בהקשר זה נקבע: "הערכת מידת המסוכנות הנשקפת מאדם פלוני הינה משימה מורכבת... מקור הסיכון הביטחוני עשוי להתייחס במישרין לבן הזוג תושב האזור, המבקש מתן היתר או הארכת היתר לאיחוד משפחות. כך הוא, כאשר מבקש ההיתר, הוא עצמו, קשור או מעורב בפעולות טרור. אולם פעמים, הוא עשוי להתייחס לא למבקש ההיתר עצמו אלא לקרובים ובני משפחה שלו שהם עצמם קשורים לפעילות טרור; בנסיבות כאלה, החשש הוא כי אותם בני משפחה עלולים לעשות שימוש בבני המשפחה שאוחדה לקידום פעולותיהם המסוכנות... לפיכך, הגדרת המניעה הביטחונית בסעיף 3ד לחוק מתייחסת לא רק לסיכון ביטחוני ישיר הנשקף ממבקש ההיתר עצמו, אלא גם לסיכון ביטחוני עקיף, הנשקף מקשר משפחתי שיש למבקש ההיתר עם גורמים מסוכנים לביטחון המדינה..אין דומה סיכון ביטחוני ישיר הנשקף מתושב אזור, שיש בו כדי להצדיק סירוב בקשה לרישיון ישיבה בישראל בשל מניעה ביטחונית ישירה, למניעה ביטחונית עקיפה שעניינה בסיכון הנשקף מהשפעה פוטנציאלית אפשרית של בן משפחה על בן הזוג הזר. מטבע הדברים, עוצמת המניעה הישירה גוברת באופן ברור על עוצמת המניעה העקיפה, והפער בעוצמות אלה בשני המצבים צריך להישקל לגופו בבוא הרשות המוסמכת לאזן בין הסיכון הביטחוני הנשקף מבן הזוג תושב האזור ביחס למידת הפגיעה בזכות למשפחה הטמונה בסירוב למתן ההיתר. נטל השכנוע בדבר קיום הסתברות לסיכון ביטחוני במידה המצדיקה גריעה מזכות אדם מוטל ככלל על שכם המדינה...הנטל מוטל על המדינה לשכנע כי צורכי ההגנה על הציבור מפני סיכון ביטחוני ממשי מחייבים פגיעה ממשית בזכות אדם, וכי לא ניתן לענות לצורך הציבורי האמור בלא פגיעה כזו, או, למצער, בפגיעה מתונה יותר אשר אין בה שלילת איחוד משפחה מכל וכל" (בג"צ 7444/03 בלאל מסעוד דקה נ' שר הפנים [לא פורסם] (22.2.2010) פסקה 37 ואילך. (ההדגשות אינן במקור-מ.ר.)). באיזון הקונקרטי בנסיבות העניין לא מצאתי כי המשיב הרים את הנטל להוכיח כי מסוכנותו העקיפה של העותר מצדיקה שלילת איחוד משפחות והפסקת מתן היתר שהייה א'5 כפי שניתן לעותר למעלה מעשור. כבר בשנת 1998 הוכרה בקשת העותרים לאיחוד משפחות והעותר 2 החל בהליך המדורג. משך כל השנים בהן הוארכה אשרת התושב הארעי שברשותו, לא נמצא כי העותר היווה סיכון ביטחוני. העותרים נשואים משנת 1977 ומאז מרכז חייהם הוא בישראל בעיר רמלה בדירה שרכשו במאמץ רב. שלושת ילדי העותרים נולדו בישראל והם מתחנכים במערכת החינוך בה. קרי, המשפחה כמשפחה הכתה שורשים בישראל והיא מבקשת להמשיך ולחיות בה כמשפחה מאוחדת. נוכח הארכת היתרי השהייה של העותר 2 משך שנים ועמידתו בתנאי ההליך המדורג, אך סביר הוא שהעותרים ציפו לסיומו של הליך איחוד המשפחה בהענקת אזרחות לעותר 2. דחיית העתירה תביא לפגיעה במרקם המשפחתי של העותרים ופגיעה לרעה במעמדו של העותר 2, אבי המשפחה והמפרנס היחיד בה. עיינתי בטיעוני המשיב לרבות החומר החסוי שהגישה המדינה לבית המשפט. לא מצאתי כי בעת כלשהי במהלך התקופה הממושכת בה התנהל העותר 2 במסגרת ההליך המדורג, היה העותר 2 מעורב, במישרין או בעקיפין, בפעילות אנטי ישראלית. עצם הקשר המשפחתי עם גורם עוין אינו מהווה סיכון לכשעצמו אלא מקום בו הקשר מנוצל לרעה להשפעה על בן הזוג הזר, מבקש ההיתר. בנסיבות אלה, משלא הוכח כי מהעותר 2 נשקפת סכנה ביטחונית ברמה המצדיקה את הפגיעה הקשה הכרוכה בביטול היתרי השהייה שניתנו לו במסגרת הליך איחוד המשפחה, ובאיזון המידתי שבין פוטנציאל מסוכנות העותר 2 אל מול זכות העותרים לחיי משפחה, אין מקום לקטיעת ההליך המדורג הממושך שעבר העותר 2 ולביטול היתרי השהייה (א/5) שניתנו לו משך שנים לישיבה בישראל. דין החלטת המשיב שלא לחדש את רישיון ישיבתו של העותר 2 בישראל במסגרת איחוד משפחות, להתבטל. מנגד, על מנת שהמשיב ישתכנע כי בהענקת אזרחות לעותר 2, לאחר תום ההליך המדורג, לא טמון סיכון ביטחוני, יש להתנות את המשך ישיבת העותר 2 בישראל, בתנאים. סוף דבר העתירה מתקבלת במובן זה שעל המשיב להאריך את תוקף אשרת תושב ארעי א'5 שהיה ברשותו של העותר 2 לשנה נוספת מהיום (להלן: "שנת המבחן"). במהלך שנה זו תבחן מסוכנותו של העותר מקרוב על ידי המשיב, לרבות קשריו, אם בכלל, עם גיסו. כמו כן המשיב יהא רשאי להתנות תנאים למתן האשרה לרבות התחייבות העותר 2 בכתב להימנע מכל מעשה או מחדל שיש בו, בין במישרין ובין בעקיפין, כדי לפגוע בביטחון המדינה או בשלום הציבור. היה ולא תתעורר כל מניעה פלילית ו/או ביטחונית, יראו בתום שנת המבחן כמועד סיום ההליך המדורג, ולעותר 2 תוענק אזרחות בהתאם להוראות סעיף 7 לחוק האזרחות. המשיב יישא בהוצאות העותרים ובשכ"ט עו"ד בסכום של 15,000 ₪ צמוד מהיום ועד למועד התשלום בפועל. משרד הפניםאשרה (ויזה)