החלטה פתח דבר 1. לפניי ערר על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ד' מינץ), מיום 12.12.06, בב"ש 8369/06 - במסגרתה שוחרר המשיב ממעצרו בתנאים הבאים: מעצר בית מלא בבית אחייניתו (רח' הארבל 22, מבשרת ציון); איזוק אלקטרוני מלא; הפקדה בסך 3,000₪; התחייבות אישית בסך 5,000₪ וערבות צד ג' בסך 5,000₪. פרטי כתב האישום 2. ביום 6.12.06, בשעה 12:00 או בסמוך לכך, התפרץ המשיב לדירתה של משפחת סופר ברחוב שמואל הנביא 54 בירושלים, בכוונה לבצע גניבה. בנסיבות אלה גנב המשיב רכוש רב מן הדירה. המשיב נכנס לדירה, אשר הייתה נעולה, בדרך שאינה ידועה במדויק לעוררת, וגנב מארון חדר השינה תכשיטים רבים מזהב. המשיב נתפס על ידי בן המשפחה, אליעזר סופר (להלן: המתלונן), כשהוא בתוך הדירה. בתגובה, דחף המשיב את המתלונן ונמלט מן הדירה. רק לאחר מרדף ובאמצעות שכנים, שנחלצו לעזרת המתלונן, נתפס המשיב. בנסיבות אלה אמר המשיב לשכנים "עכשיו שמישהו יעיז להתקרב אליי", תוך שהוא מכניס ידו לכיס מכנסיו - בו החזיק מספריים. בזאת איים המשיב על השכנים בפגיעה שלא כדין בגופם. ההליך בבית משפט קמא 3. ביום 10.12.06 הוגש נגד המשיב כתב אישום (פ 5017/06) בבית משפט השלום בירושלים, המייחס לו העבירות הבאות: התפרצות -לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: חוק העונשין או החוק), גניבה - לפי סעיף 384 לחוק העונשין וכן איומים - לפי סעיף 192 לחוק. בו ביום הוגשה אף בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. 4. ביום 12.12.06 התקיים דיון בבקשת המעצר, כאשר הצדדים הסכימו ביניהם על ראיות לכאורה למיוחס למשיב בכתב האישום - למעט לעניין עבירת האיומים. בסופו של דיון נתקבלה החלטת בית המשפט, לשחרר המשיב ממעצרו, בתנאים הקבועים דלעיל, תוך שהורה על עיכוב שחרורו של המשיב למשך 24 שעות, לצורך הגשת הערר דנן. בית המשפט הכיר בכך, שעברו של המשיב עשיר ביותר בעבירות רכוש וסמים, וכי העבירות אשר בוצעו הנן חמורות. יחד עם זאת ציין, כי אם יורשע המשיב, ייתן את הדין, ובינתיים יש לבחון השאלה, האם נשקפת ממנו סכנה, כי עד אשר יסתיים משפטו, ישוב ויפגע בשלום הציבור ובביטחונו. בית משפט קמא סבר, כי ניתן להגיע לתוצאה, אשר יהא בה כדי להפיג מסוכנותו של המשיב, תוך שהורה על שחרורו בתנאים הנזכרים. נימוקי הצדדים לערר 5. לטענת ב"כ העוררת, שגה בית משפט קמא כאשר הורה על שחרורו של המשיב למעצר בית, ובפרט כאשר לא הוכן תסקיר מעצר בעניינו על ידי שירות המבחן או מבלי שהערבה לו תיחקר בבית המשפט על התחייבותה. בהתאם, טעה בית המשפט משבחר לשחרר המשיב באיזוק אלקטרוני מבלי לקבל תסקיר גם בעניין זה מטעם שירות המבחן, אשר בוחן התאמתו של האיזוק האלקטרוני לעצור הספציפי. בית משפט קמא לא נתן גם משקל מספיק לעברו הפלילי של המשיב. יש לזכור, כי למשיב 16 הרשעות קודמות בעבירות אלימות - לרבות איומים, וכן בעבירות סמים ורכוש - בגינם ריצה תקופות מאסר שונות. במסגרת הרשעתו האחרונה (פ 3030/05), בבית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ר' זוכוביצקי), הושתו על המשיב, ביום 21.6.06 העונשים כדלקמן: 100 שעות של"צ, מאסר על תנאי בגין עבירה של החזקת סכין, צו מבחן לשנה וכן הוארכה בשנתיים תקופת מאסר על תנאי לשלושה חודשים, אשר הייתה תלויה ועומדת נגד המשיב, במסגרת ת.פ 3022/04, בבית משפט השלום בירושלים. ב"כ העוררת ציינה, כי עונש המאסר על תנאי, אשר הושת על המשיב בהרשעתו האחרונה כאמור, הנו חב הפעלה אם יורשע המשיב בתיק זה. עוד טענה ב"כ העוררת, כי בעובדה שהמשיב ביצע המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, הגם שלחובתו 3 חודשי מאסר על תנאי ובהיותו בצו מבחן, יש כדי ללמד על מסוכנותו ועל כך שאינו חושש מאימת הדין. 6. ב"כ המשיב טען מנגד, כי חירותו של אדם גוברת על רכושו, וכי אין לעצור, עד תום ההליכים המשפטיים, אשר שהואשם בעבירות רכוש. לדבריו, עילת המעצר במקרה דנן הנה גבולית שכן המדובר בהתפרצות "שלומיאלית" כלשונו, אשר בוצעה ללא מידע או תכנון מוקדם. עוד טען ב"כ המשיב, כי המשיב מעולם לא הפר מעצר בית, ולאור התנאים המגבילים, אשר קבע בית המשפט - ביניהם איזוק אלקטרוני, הפקדות נכבדות וערבויות. אשר על כן, לדידו, יש לדחות הערר ולהורות על שחרורו של המשיב בתנאים. עיון 7. בית המשפט יורה ככלל, על החזקתו של אדם במעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, לאחר שהוגש נגדו כתב אישום, כדי לקדם פני "סיכונים", הטמונים בעצם היותו של הנאשם חופשי. בית המשפט לא יורה על החזקתו של הנאשם במעצר כאקט "הרתעתי" או "עונשי". אם ימצא בית המשפט, כי ניתן להשיג תכליתו של המעצר, בשחרור הנאשם בתנאים מגבילים, אזי עליו להורות כן משום שבדרך זו תושג הן מטרתו המניעתית של המעצר וכן תישמר זכותו החוקתית של הנאשם, כי חירותו לא תיפגע, אלא בנסיבות שאין מנוס מכך (ראו דנ"פ 2316/95 גנימאת נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(4) 589 (1995); בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133 (1996)). 8. בית המשפט, המורה על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, יעשה כן בהינתן שלושה תנאים מצטברים: האחד, ראיות לכאורה לביצוע העבירה המיוחסת לנאשם; השני, מסוכנותו של הנאשם, הנבחנת לאור המעשים המיוחסים לו ונסיבותיו האישיות והשלישי, הנו היעדרה של חלופת מעצר (סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996). עיון בהחלטתו של בית משפט קמא מורה, כי בית המשפט בדק התנאים הנדרשים כאמור ושקל היטב נסיבותיו האישיות של הנאשם, בטרם הורה על שחרורו בתנאים. הצדדים הסכימו על קיומן של ראיות לכאורה, אם כי ב"כ המשיב הביע השגותיו לעניין פרטי האישום והראיות - עליהן מתבססים. ככל שנוגע הדבר למסוכנותו של המשיב, מצא בית המשפט, כי זו אינה ברורה וגלויה רק לאור העובדה, שלמשיב עבר נכבד של עבירות רכוש וסמים. לא שוכנעתי גם אני, בדבר מסוכנותו הברורה של המשיב, כטענת ב"כ העותרת, אשר אינה מתירה שחרורו כלל - ולו בתנאים מגבילים. בית המשפט נתן דעתו למעידותיו החוזרות ונשנות של המשיב וסבר, כי ניתן יהא להפיג מסוכנותו בתנאים מגבילים דיים, ומשכך הורה על שחרורו בהינתן איזוק אלקטרוני, ערבויות וכן הפקדות ראויות. בזאת יצר בית משפט קמא איזון ראוי בין זכותו החוקתית של הנאשם לחירות לבין אינטרס הציבור להגנה על שלומו וביטחונו של הכלל. 9. סיכומם של דברים - דין הערר להידחות. המשיב ישוחרר בתנאים, אשר נקבעו בבית משפט קמא, כאמור. איזוק אלקטרונימעצר ביתמעצר