הכרה כפליט מניגריה 1. העתירה שבכותרת - עניינה החלטות המשיב (הוועדה המייעצת לענייני פליטים) שלא להכיר בעותר כפליט לפי האמנה בדבר מעמדם של פליטים, 1951, כמו גם לדחות ערר שהגיש העותר בעניין זה. ההחלטות הן מיום 2.9.2008 ומיום 6.5.2012. רקע רלבנטי 2. העותר הוא יליד 1977 ומדינת מוצאו היא ניגריה. לפי טענתו, הוא הצטרף לארגוןNiger Delta People Volunteer Force (NDPVN). לפי הטענה, מדובר בארגון חברתי פוליטי הנלחם למען זכויות לרווחת תושבי אזור הדלתא בניגריה, כאשר העותר טוען שהוא עבד בארגון בין היתר בתחום יחסי הציבור; השתתף במתן שירות לציבור ופעל כמעין איש קשר של הקהילה. העותר הוסיף, שלאחר שהארגון ביצע חטיפה של מספר אנשים בתחום הנפט ביום 13.1.2007, החלו גורמי הממשל לרדוף את צעירי הארגון ובהם גם את העותר. באותו היום, הוצת בית משפחתו על-ידי השלטונות. הוריו וכן אחותו התאומה נהרגו במקום. העותר הצליח להימלט מהבית הבוער וכך ניצלו חייו. יום למחרת, לפי טענתו, כאשר שהה במסעדה עם מספר חברים מהארגון - הוא נחטף על-ידי משתפי פעולה של הממשל. הוא נלקח בשבי. הוא עונה במשך יומיים. בהמשך הוא נלקח ליער, שם עונה והוחזק במשך תקופה נוספת עד שהצליח לברוח משוביו. הוא אושפז בבית החולים לאחר שלטענתו התלונן על תקיפה שעבר באמצעות גרזן, על כוויה שקיבל בבטנו ממגהץ, כמו גם על דקירה ברגלו מסכין. העותר יצא את ניגריה ביום 16.3.2012. הוא נכנס לישראל - כמסתנן - ביום 22.5.2007. הוא ביקש הכרה בו כפליט מנציבות האו"ם לפליטים. 3. נציבות האו"ם לפליטים, לאחר ראיון שערכה לעותר (נספח עת/1), דחתה את בקשת המקלט שהגיש העותר. לאחר ראיון שנערך לו ביחידת המסתננים בלוד (נספח ב' לעתירה), נדחתה בקשתו על-ידי הוועדה המייעצת לענייני פליטים; וגם ערר שהגיש בטענה לקיומן של נסיבות חדשות - נדחה. 4. בדחיית בקשתו על-ידי נציבות האו"ם לפליטים (החלטה מש/1), קבעה הנציבות שקיימת בעיה בכל הקשור לאמינותו של העותר. זאת, בשל מספר טעמים שאליהם נשוב עוד להלן. באותה החלטה נקבע גם שלא בוסס על-ידי העותר פחד הרדיפה. הוועדה המייעצת לענייני פליטים בהחלטתה מיום 2.9.2008 קבעה גם היא שבקשת העותר לא הייתה אמינה והיא לא הראתה פחד מבוסס ממשי לרדיפה. זאת מטעמים דומים. הערר שהגיש העותר - שהסתמך על טענותיו למהומות שאירעו בשנת 2008 באזור, כראיה לסיכון הנשקף לו - נדחה אף הוא, תוך שנקבע שמדובר בנתונים שאירעו לאחר הגעתו לישראל ושאין בהם כדי לבסס חשש וסכנה לעותר עצמו. מכאן העתירה שלפניי. העתירה 5. בעתירה נטען, שההחלטות שהתקבלו על-ידי המשיב הן שלא כדין ואין הן עולות בקנה אחד עם הקבוע באמנת הפליטים. בכל הקשור לקיומו של חשש מבוסס היטב לרדיפה, טען העותר שהוא מצוי בסכנה לחייו לחירותו ולשלמות גופו - אם יוחזר לארץ מוצאו ניגריה. קיים חשש שהוא ייעצר, יעונה ויוצא להורג. הוא איבד את מקום מגוריו. בכגון דא - כך נטען - יש להסתפק בנטל ראייתי שאינו מן הגבוהים ודי בהסתברות נמוכה כדי להכיר במעמדו כפליט. העותר טוען שהוא נרדף על-ידי גורמי הממשלה של ניגריה שניסו בעבר לפגוע בו והם ינסו לעשות כן גם בעתיד. הרדיפה היא רדיפה על רקע השקפתו הפוליטית. לחלופין נטען, שמכוח עיקרון "אי ההרחקה" יש להימנע מהרחקתו לניגריה, כאשר נטען גם, בהקשר זה, שהמשיב כלל לא בחן סוגיה זו ולו מטעם זה יש לבטל את החלטתו. דיון והכרעה 6. לאחר עיון בחומר שלפניי ושמיעת טענות באי כוח הצדדים בדיון שהתקיים לפניי ביום 15.10.2012, מסקנתי היא שדין העתירה להידחות. אציין תחילה, שלפי כתב התשובה של המשיב שנתמך בתצהיר, ארגון ה-NDPVN הוא ארגון מיליטנטי הנוקט בדרכי טרור, כגון הפצצה של צינורות, הריסת מתקני גז וכן חטיפת עובדי תעשיה. המשיב טען לפניי, כי מטעם זה, בין היתר, לא צריכה להיות הגנה לפי האמנה לחברים בארגון זה (תוך שהפנה לעת"מ 7477-02-11 וולפא נ' משרד הפנים (1.3.2011)). אלא שלא נימוק זה עמד ביסוד החלטות המשיב מושא עתירה זו; ומעבר לכך, די ביתר נימוקי המשיב וההחלטות שניתנו כדי לבסס את טענתו לפיה דין העתירה להידחות ובלא צורך בהכרעה בפסק-דין זה בטענה בדבר מהות הארגון (ראו עוד, עת"מ (ת"א) 46427-07-11 מרטינס נ' מדינת ישראל (12.6.2012)). ובמה דברים אמורים? 7. נדבך ראשון ומשמעותי בכל הקשור בדחיית בקשתו של העותר היא סוגיית אמינותו. בעניין זה נקבע בחוות הדעת של נציבות האו"ם לפליטים - שקיימת בעיה של אמינות בטענותיו של העותר. העותר טען אמנם שהוא חבר בארגון ה-NDPVN. אולם, הנציבות ציינה בחוות-דעתה שנוכח חלוקה אתנית הקיימת בניגריה וכן השתייכותו האתנית של העותר, טענת העותר לחברות בארגון ה- NDPVN המשתייך לשבט אחר נוגדת את ה"היגיון הבסיסי". נציבות האו"ם לפליטים גם קבעה בחוות-דעתה, שהעותר הראה חוסר ידע וחוסר הבנה אודות ארגון ה- NDPVNכאשר הוא טען שהארגון לא משתמש באלימות, וזאת כאשר קיימים דיווחים על אלימות של הארגון. מנהיג הארגון נעצר בשנת 2005 (ולא בשנת 2006) כפי שהעותר טען. עוד צויין, שהעותר שינה מגרסתו בעניין האלימות שהפעיל הארגון במהלך הראיון, רק כאשר עומת עם מציאות זו במהלך הראיון שנערך לו. בחוות הדעת של נציבות האו"ם לפליטים נקבע עוד, שגרסתו של העותר בכל הקשור לאירועים שאירעו ביום 13.1.2007 הייתה מעורפלת ולא קוהרנטית. בעניין זה צוין חוסר מהימנות בכך שחרף הטענה לשריפת ביתו והרג בני משפחתו, נשאר העותר בכפר מגוריו ואף פגש זמן קצר לאחר מכן חברים במסעדה. נקבע, שהתנהלות זו אינה מתאימה לצפוי מאדם שלפני זמן קצר ברח מסיכון ממשי לחייו באותו המקום. מעבר לכך נקבע, שהעותר לא יכול היה לספק מידע אודות מי עצר אותו. העותר גם סיפק מידע סותר בכל הקשור למשך הזמן שבו הוחזק ביער. 8. נציבות האו"ם לפליטים גם קבעה כאמור, שהעותר לא הראה את כל הנדרש בכל הקשור לטענתו לסיכון. אף לגרסתו הוא לא נעצר על-ידי גורמים רשמיים של השלטונות אלא על-ידי אנשים "בלתי מזוהים". הוא לא הוחזק במתקן מעצר של השלטונות והוא רק הניח שמדובר במעצר שבוצע על-ידי השלטונות. נציבות האו"ם לפליטים אף הוסיפה על-פי הידוע לה, שככל שמתבצעים מעצרים באזור האמור, אין מדובר במעצרים שרירותיים אלא במעצרים נקודתיים. נציבות האו"ם אף הוסיפה וציינה, שאפילו כאשר קיימת רדיפה - קיימת אפשרות לעקירה בטוחה של הנרדף למקום אחר במדינה, מחוץ לאזור הספציפי. 9. מסקנת נציבות האו"ם לפליטים הייתה אפוא, שבהסתמך על האמור לעיל ואפילו אם היה העותר חבר בארגון - הרי שבעצם חברות זו, כמו גם הדרגה הנמוכה שהייתה לעותר בארגון, לטענתו הוא - אין להניח שהוא יצר "עניין שלילי" של השלטונות בו. הנציבות אף הוסיפה, שכאשר העותר ביקש לעזוב את ארץ מוצאו - הוא פנה לשלטונות. הוא קיבל דרכון. הוא יכול היה לצאת מהמדינה בלא קושי. 10. על יסוד האמור לעיל, באה נציבות האו"ם לפליטים למסקנה לפיה יש לדחות את בקשתו של העותר למקלט. המשיב מצא מקום ליתן משקל לעמדה זו של נציבות האו"ם לפליטים - ובדין עשה כן (ראו, עע"מ 5107/08 פלוני נ' שר הפנים (לא פורסם, 5.5.2009); עת"מ (ת"א) 1348/07 נישנטה נ' משרד הפנים (10.5.2007); עת"מ (ת"א) 1763/09 טקין נ' מדינת ישראל (24.2.2009)). 11. ואכן, לא מצאתי עילה להתערבות בית-משפט זה בהחלטות המשיב שלא להכיר בעותר כפליט לפי האמנה. בהחלטת הוועדה המייעצת לענייני פליטים נקבע שהעותר לא הוכיח את טענתו לחברות בארגון ושהעותר לא הוכיח שקיים "עניין שלילי" של השלטונות כלפיו, מעבר לחברות הנטענת בארגון ובשים לב לדרגה הנמוכה של העותר והפעילות שלו בארגון. גם המשיב בהחלטתו קבע שעצם היכולת של העותר לצאת את מדינת מוצאו בצורה חוקית ובאמצעות דרכון שקיבל מצביעה על חוסר העניין של השלטונות בו. מסקנות אלה של המשיב מעוגנות בחומר שלפניי ובתשתית הראייתית שעמדה לפניו ולא מצאתי כאמור עילה להתערב בה. 12. אוסיף ואציין, שבראיון שנערך לעותר על-ידי נציבות האו"ם לפליטים, נרשמו מפי המראיין עצמו הערות על הקושי וחוסר ההיגיון בתשובות שניתנו על-ידי העותר (למשל בכך שהעותר טען שהוא נשוי, אולם לא ידע את שם המשפחה של אשתו). בא כוח העותר טען אמנם בדיון לפניי שדווקא מכך ניתן ללמוד שהעותר היה מצוי בלחץ, אולם עיון בראיון המפורט שנערך אינו מביא למסקנה זו. מעבר לכך, לא היו בפי בא כוח העותר - לא בעתירתו ולא בדיון שנשמע לפניי - תשובות של ממש או התמודדות עם הסתירות עליהן הצביעו נציבות האו"ם לפליטים כמו גם המשיב בהחלטותיהם. אציין עוד, שבראיון שנערך לו אמר העותר במפורש שלא הייתה לו כל בעיה לעזוב את ארץ מוצאו. הוא טעה בשם הארגון אליו הוא טען שהוא משתייך. בכל הקשור לתפקידו בארגון הוא ציין, שהוא היה בתפקיד של עבודה קהילתית ומתן מידע לקהילה. מעיון בראיון עולה שהוא אכן סתר את עצמו במפורש בעניין הפעילות המיליטנטית של הארגון ואף הכיר בסתירה זו במהלך הראיון עצמו. מאז האירועים הנטענים חלפו קרוב לשש שנים. 13. גם הטענה בעניין המידע החדש שהובא בשלב הערר לפני הוועדה המייעצת לענייני פליטים - אין בה כדי לשנות את המסקנה. המידע האמור לא צורף לעתירה. זאת ועוד: הוועדה המייעצת קבעה שמדובר אמנם במידע שעניינו התנגשויות בין הצבא הניגרי לבין הארגון, שבמהלכן נהרגו מספר אנשים. אלא שלא מצאתי עילה להתערב במסקנה אליה הגיעה הוועדה, ולפיה אין בנתונים אלה כדי לשנות מתמונת המצב הנוגעת לעותר, היות ומדובר באירועים שאירעו בשנת 2008 - כלומר לאחר הגעת העותר לישראל וכאשר אירועים אלה אינם נוגעים לעותר ישירות ואינם מיוחסים לו. 14. על כל האמור לעיל יש להוסיף, שכעולה מחוות-דעת נציבות האו"ם לפליטים, קיימת לעותר האפשרות להעתיק את מקום מגוריו מהאזור בו הוא טוען לאלימות כלפיו, לאזור אחר במדינה באופן בטוח, וטענה זו לא נסתרה על-ידי העותר בעתירתו ובטיעון שלפניי (ראו עוד לעניין זה, עת"מ (י-ם) 45016-01-12 EWAH נ' ראש רשות האוכלוסין (15.5.2012)). זאת ועוד, כעולה מכתב התשובה (כמו גם מן ההחלטה בערר שהגיש העותר), הממשלה הניגרית החליטה על חנינה לכל אותם פרטים שמילאו תפקיד בארגונים שפעלו באזור הדלתא בניגריה. המשיב הסיק מכך, שגם בשל נתון זה לא נשקפת לעותר סכנה אם יוחזר לניגריה. בעתירה, כמו גם בטיעון שנשמע לפניי, לא בא נימוק של ממש נגד קביעה זו או מידע סותר בנדון. 15. העולה מן המקובץ הוא אפוא, כי ההחלטות שהתקבלו על-ידי המשיב בנסיבות המקרה - סבירות הן, ואין עילה להתערבות בית-משפט זה בהן. 16. אוסיף ואציין, שהעותר טען בעתירתו כמעין טענה חלופית, שהיה על המשיב להימנע מדחיית הבקשה, וזאת בשל עיקרון "אי ההרחקה", ומכל מקום כי המשיב היה צריך לשקול עניין זה בנפרד והוא לא עשה כן. אין בידי לקבל טענה זו בנסיבות המקרה. ככל שמדובר בשקילת עיקרון זה במסגרת דיני הפליטים והאמנה בדבר מעמדם של פליטים - הרי שהנושא כרוך בקביעה לפיה אין העותר זכאי להכרה בו כפליט וזאת מן הטעמים שלעיל. ככל שמדובר בשקילת עיקרון זה כהגנה משלימה מחוץ להגנת הפליטים - וכעקרון כללי (בג"ץ 4702/94 אל טאיי נ' שר הפנים, פ"ד מט(3) 483), הרי שהמשיב טען לפניי שהחלטתו שהתקבלה הייתה גם בעניין זה ותוך שהיא מתייחסת ישירות לשאלת הסכנה הנטענת הצפויה לעותר, לו יורחק למדינת מוצאו. מכל מקום, בנסיבות המקרה העותר לא הוכיח ולא ביסס את טענתו בנדון - אף לא באמת המידה הראייתית המקלה לה הוא טען - שנשקפת סכנה לחייו או לחירותו. לא ברורה לפיכך טענתו לפיה נפל פגם בהחלטת המשיב בעניין זה, והכל בהיעדר הוכחה מטעמו של העותר עצמו בנדון. בכך שונה גם ענייננו מהמקרה שאליו הפנה בא כוח העותר (עת"מ (מרכז) 47692-07-11 גוסף נ' משרד הפנים (26.9.2011)). התוצאה 17. התוצאה היא, כי העתירה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. משרד הפניםפליטים