עורך דין טוב לתעבורה 1. לפני בקשת ב"כ הנאשם לחזור בו מהודאתו באישום המיוחס לו בתיק זה. האישום המיוחס למבקש בתיק זה הינו הובלת מטען במשקל חורג בניגוד לתקנה 85(א)(5) לתקנות התעבורה. במסגרת אישום זה נערך למבקש שימוע, ורישיון הנהיגה שלו נפסל ביום 12.1.12 למשך 30 יום. המבקש הגיש בקשה לביטול פסילתו המנהלית כאמור, ובהחלטתי מיום 22.1.12 נדחתה הבקשה לביטול פסילתו המנהלית. 2. יש להדגיש כי בעת הדיון בבקשתו לביטול פסילתו המנהלית הודה המבקש באופן חד משמעי בביצוע העבירה, כאשר לטענתו הגיע לאתר עם המטען במשאית ואולם מאחר שבאותו אתר ובישוב כולו לא היו מאזני משקל, הרי שהמטען לא נשקל. המבקש, יודגש, לא הכחיש את האישום המיוחס לו אלא העלה טענות אחרות, הכל כמפורט בבקשה ובהחלטתי מאותו יום. 3. יודגש כי גם בעת הגשת הבקשה לביטול פסילתו המנהלית ובעת הדיון היה המבקש מיוצג בידי עורך דין. 4. הדיון בתיק העיקרי נקבע כמפורש בכתב האישום ליום 3.7.12. יחד עם זאת לאחר מתן ההחלטה כאמור בבקשתו של המבקש לביטול פסילתו המנהלית, הגיש ב"כ המבקש הנוכחי - עו"ד חודורוב (יודגש כי בדיון בבקשה לביטול פסילתו המנהלית היה המבקש מיוצג על ידי עו"ד אחר), בקשה לעיון מחדש בבקשה לביטול פסילה מנהלית. בבקשה זו העלה המבקש טענות שונות וביקש לקבוע דיון דחוף בבקשה. 5. בהחלטתי הראשונה קבעתי כי הבקשה תועבר לתגובת המשיבה, ואולם בטרם חלף המועד להגשת התגובה הגיש ב"כ המבקש בקשה נוספת, לקביעת דיון דחוף בבקשה ובסעיף 3 לבקשה ציין כי בכוונת ב"כ המבקש "לסיים את התיק בדיון הקרוב". 6. בהחלטתי מיום 29.1.12 הבהרתי כי הבקשה והפרוצדורה אינן ברורות לי, ובכל מקרה התבקש המבקש להבהיר מה פירוש האמור בדבר כוונתו לסיים את התיק. בו ביום הודיע ב"כ המבקש בלשון זו: "המבקש מבקש לפתוח התיק ולסיימו". 7. בנסיבות אלה קבעתי דיון ליום 31.1.12 לצורך דיון בתיק העיקרי. בעת הדיון הסכימה ב"כ המשיבה לפתיחת התיק העיקרי, על אף שמדובר בהליך חריג וזאת משום כוונת ב"כ המבקש ורצונו לסיים את התיק כפי שיובהר מיד. 8. בפתח הדיון התקיימה הקראה וב"כ המבקש בתשובתו לאישום הודה בעובדות המיוחסות למבקש בכתב האישום. בנסיבות אלה הוכרע דינו של המבקש והוא הורשע בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום. 9. ב"כ המשיבה החלה לאחר מתן הכרעת הדין, טוענת לעונש ובטרם סיימה טיעוניה, הודיע ב"כ המבקש כי לנוכח טענות ב"כ המשיבה בעת הטיעונים לעונש, אשר חורגות מהטענות הרגילות מסוג זה, כולל תיאורים לגבי הרשעות קודמות של המבקש, מבקש לחזור בו מהודאתו באשמה וביקש לקיים הקראה נוספת שכן לטענתו יש למבקש טענות נכבדות. עוד הוסיף ב"כ המבקש כי בית המשפט עדיין לא קם מכסאו והטענה הועלתה בעת הדיון עצמו ולאחר עיון נוסף בחומר הראיות. ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה וציינה, כי הסיבה היחידה לחזרה מהודאה הינה לאור טיעוני המשיבה לעונש ואין זה אחד הנימוקים הקבועים בחוק לצורך התרה לחזור מההודאה. 10. בהתאם לסעיף 153 א' לחוק סדר הדין הפלילי, רשאי בית המשפט לאפשר לנאשם לחזור בו מן ההודיה, מנימוקים מיוחדים שירשמו. כב' השופט קדמי בספרו "על סדר הדין בפלילים", חלק שני, תשס"ט - 2009 בעמ' 1374, ציין תוך ציטוט מהפסיקה הרלוונטית כי: "היתר כאמור ינתן בנסיבות חריגות, בהתקיים פסול בהודיה עקב פגם ברצונו החופשי ובהבנתו של הנאשם את משמעות הודייתו, או אם ההודיה הושגה שלא כדין באופן המצדיק פסילתה". 11. מקרה נוסף שישמש עילה לביטול הודיה הוא ספק בדבר מצבו הנפשי של המודה, או בדבר יכולתו השכלית. (עמ' 1375 שם, ע"פ 249/58). עוד מפרש כב' השופט קדמי בספרו כי: "נימוקים מיוחדים" למתן רשות לחזרה מהודיה כאמור, יהיו, עקרונית, אותם נימוקים שמכוחם מסרב בית המשפט לקבל הודיה מלכתחילה, ובמיוחד אמורים על הדברים בהודיה שנעשתה מחמת "טעות": אם טעות בהבנת משמעותה של ההבנה, אם טעות לגבי תוצאותיה הלכה למעשה, ואם טעות בהצגתה (באופן שהשתמעה הודיה שונה מזו שאליה התכוון הנאשם"). 12. השופט קדמי מציין בהמשך את שיקולי בית המשפט למתן רשות לחזור מהודיה. לענייננו רלוונטי השיקול הראשון, ולפיו עת היה הנאשם מיוצג על ידי פרקליט בעת הדיון ובחר להודות בעובדות תוך כדי המשפט, הרי שעשה זאת על יסוד מכלול של שיקולים וטעמו עימו, ואין בנסיבות שנוצרו כדי להצביע על כך כי המשיב קופח בזכויותיו. 13. שיקול נוסף שישקול בית המשפט הוא כי על הנאשם לשכנע את בית המשפט, כי בקשתו להתיר לו לחזור בו מהודיה נעוצה בנסיבות כאלה, שדחיית הבקשה - משמעה פגיעה של ממש בהגנתו, באשר יש בסיס לכפירתו. 14. בענייננו המבקש היה מיוצג הן בעת הדיון בבקשה לביטול פסילתו המנהלית - גם במסגרתה הודה בביצוע העבירה, והן בעת הדיון בתיק העיקרי, כאשר עמד על בקשתו "לפתוח" את התיק העיקרי ולדון בו, שכן על פי דבריו המפורשים של ב"כ, בכוונתו לסיים את התיק. 15. כלומר, המבקש הודיע את כוונתו המפורשת להודות בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום, כך שאין לומר כי משמעות ההודיה שניתנה, מהווה פגיעה של ממש בהגנתו או כי לחילופין יש בסיס לכפירתו. הפסיקה קבעה כי ככלל המקרים בהם יקבל בית המשפט חזרה מכפירה במקרים מסוג זה יהיו נדירים (ע"פ 945/85 פלוני נ. מ"י, פד"י מא (2) 572). 16. יחד עם זאת בע"פ 3754/91 מ"י נ. סמחאת, פ"ד מה(5) 798, נקבע הכלל שהשתלב בהמשך בפסיקה ולפיו: "בבוא בית המשפט לשקול אם לתת ולנאשם רשות לחזור בו מהודייתו לפני גזר הדין, לא די לדעתי, בבירור השאלה את ההודיה ניתנה בשעתה מרצונו הטוב והחופשי של הנאשם. סבורני, כי גם אם השתכנע בית המשפט מכך, עוד עליו לשאול עצמו, מהי הסיבה הכנה והאמיתית אשר מביאה נאשם לבקש את החזרה מן ההודייה. אם סובר הנאשם כי טענה בשיקוליו בעת שהודה, והמטרה האחת והיחידה העומדת ביסוד בקשתו היא כי תנתן לו ההזדמנות להוכיח את חפותו, כי אז נכון וראוי הוא שלא להכביד תמיד במשקלם של אותם "נימוקים מיוחדים", הנדרשים בסעיף 153(א) הנ"ל. ער אני לכך כי גישה זו עלולה לפתוח פתח לנאשמים להתחרט על הודייתם, ואף נתתי דעתי על הפגיעה ש"ברוחב לב" זה על ניהולו התקין של הדיון ושיבוש סדריו של בית המשפט, אולם, כשנשקל הצורך למנוע רעות אלה, לעומת הדרישה לעשיית צדק, חייבת למטות כפה של האחרונה, חרף "המחיר" שמשלם הציבור מתוצאה זו." 17. אם כן, כפי שסיכם כב' השופט קדמי בספרו, ייעתר בית המשפט בעיקרון לבקשה לחזרה מהודאה כאשר זו אינה מבוססת על טעות או שגגה - אך ורק כאשר קיים חשש ממשי שההודאה ניתנה בניגוד לרצונו האמיתי של הנאשם או בניגוד לאמונתו הכנה בחפותו. בית המשפט לא יתיר לנאשם לחזור בו מהודייתו במקום בו מתברר שהנאשם פשוט "מתחרט" על ההודיה, או שהוא "מתאכזב" מתגובת בית המשפט או מתגובת התביעה להודייתו, או שהעונש שנגזר עליו אינו עולה בקנה אחד עם ציפיותיו על בסיס ההודאה שעשה. (שם, עמ' 1382). 18. בעניננו כאמור, הודייתו של המבקש איננה מבוססת על טעות או שגגה - ההודיה נעשתה באמצעות פרקליטו של המבקש, לא ניתן גם לקבוע כי ההודיה ניתנה בניגוד לרצונו האמיתי של המבקש או בניגוד לאמונתו הכנה בחפותו. בקשתו של ב"כ המבקש לחזרה בו מהודייתו ועיתויה, קרי במהלך טיעוניה של המשיבה לעונש ועוד בטרם אלה הסתיימו, ואף על פי דבריו המפורשים של ב"כ המבקש כי הסיבה לחזרה בו מהודייתו הינה טענות ב"כ המשיבה - בעת הטיעונים לעונש, החורגות מהטענות הרגילות מסוג זה כולל תיאורים לגבי הרשעות קודמות של הנאשם, אינה מעלה הצדקה או נימוק ראוי לאשר את הבקשה. 19. בהמשך הדיון טען ב"כ המבקש בקשר עם בקשתו, כי יש בידו טענות נכבדות וכי הבקשה נעשית לאחר עיון נוסף בחומר הראיות. טענה זו נטענה ללא כל פרוט, ונראה כפי שציין ב"כ המבקש באופן מפורש יש לומר, כי חזרתו בו מהודייתו נעשתה אך ורק לאחר שהחלו נשמעים טיעוני המשיבה לעונש, ומאופיים של אלו בלבד. 20. כאמור נימוק זה אינו מצדיק קבלת הבקשה לחזרה מהודיה לאחר שניתנה. ההודיה ניתנה לאחר שהמבקש הבין היטב את האישומים המיוחסים לו (להזכיר כי המבקש לא הכחיש האישומים נגדו גם בעת בקשתו לביטול פסילתו המנהלית), הודה בהם מרצונו החופשי, על פי בקשתו הדחופה להקדים את מועד הדיון לצורך "סיום התיק" והודיה בעובדות כתב האישום. לא ניתן לומר כי ההודיה ניתנה בניגוד לרצונו האמיתי של המבקש או בניגוד לאמונתו הכנה בחפותו. 21. בנסיבות אלה ולאחר ששקלתי מכלול השיקולים אני דוחה את בקשת המבקש לחזור בו מהודייתו. קובעת להמשך טיעונים לעונש ליום 13.2.12 שעה 12:00. משפט פלילימשפט תעבורהחזרה מהודאה