בית הדין למשמעת של בזק 1. בפנינו בקשה למתן צו זמני, אשר ימנע מבית הדין המשמעתי הפנימי של המשיבה לקיים הקראה בקובלנה שהוגשה כנגד המבקש, או לדון בה לגופה, עד להתקנה ופרסום של קובץ סדרי דין לבית הדין הפנימי למשמעת, ועד שתינתן אפשרות למבקש לעיין בכל הכרעות הדין וגזרי הדין שניתנו בבית הדין הפנימי למשמעת בשבע השנים שתחילתן ביום 1.4.05. 2. להלן עובדות הרקע, כפי שעלו לכאורה מהבקשה ומהתגובה לה: א. המבקש, מר יצחק טובול, הינו עובד המשיבה החל מחודש מאי 1990, ומשמש כאיש תצפית במחלקת תכנון דרום שבחטיבת טכנולוגיות ורשת. ב. המשיבה - בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ - הינה חברת תקשורת. החל מחודש אוקטובר 2005, הינה חברה פרטית. לטענת המבקש, יש לראותה כ"מעביד ציבורי ולמצער דו-מהותי". ג. במשיבה קיים תקנון משמעת, שהינו במעמד של הסכם קיבוצי (ראו הסכם קיבוצי מיוחד מיום 5.7.04 והתקנון שנלווה אליו; להלן - תקנון המשמעת). ד. ביום 2.4.12 הוגשה כנגד המבקש קובלנה לבית הדין הפנימי למשמעת, שהוקם מכוח תקנון המשמעת (להלן - בית הדין למשמעת). במסגרת הקובלנה הועלו כנגד המבקש חשדות להתנהגות לא נאותה כעובד חברה, דיווח כוזב בדו"חות הנוכחות, היעדרות מהעבודה ללא קבלת אישור וללא דיווח מתאים, והכל תוך קבלת שכר שלא כדין. ה. דיון בקובלנה נקבע - על פי החלטת בית הדין למשמעת - ליום 16.4.12. ו. ביום 4.4.12 הגיש המבקש לבית הדין למשמעת שש בקשות מקדמיות, וביניהן שתי הבקשות שהן מושא ההליך שבפנינו. ביום 10.4.12 ניתנה החלטתו המפורטת של בית הדין למשמעת, מפי יו"ר בית הדין השופטת (בדימוס) דינה אפרתי, במסגרתה התקבלו בחלקן חלק מבקשות המבקש אך נדחו במלואן בקשתו בדבר פרסום סדרי דין של בית הדין למשמעת, ובקשתו בדבר עיון בהכרעות דין וגזרי דין שניתנו בעניינם של עובדים אחרים. ז. ביום 16.4.12 הגיש המבקש את בקשתו לבית דין זה. בקשתו למתן צו במעמד צד אחד - נדחתה באותו יום, והבקשה הועברה לתגובת המשיבה. לאחר קבלת התגובה הומלץ למבקש, בהחלטה מיום 24.4.12, למחוק את בקשתו וזאת מבלי לפגוע בזכותו לשוב ולהעלות את טענותיו בסיום ההליך המשמעתי ובכפוף לכל דין. המבקש הודיע - ביום 7.5.12 - כי הינו עומד על בקשתו הזמנית ועל קיום דיון בה, ולכן נקבע דיון במעמד הצדדים ליום 15.5.12. גם במעמד דיון זה, הבהיר המבקש כי הוא עומד על בקשתו. ח. בדיעבד הוברר, כי על אף אי מתן צו על ידי בית דין זה המונע את תחילת ההליך המשמעתי, החליט בית הדין למשמעת על ביטול ההקראה שתוכננה ליום 16.4.12, ועל הקפאת ההליכים המשמעתיים בעניינו של המבקש עד לקבלת הכרעתו של בית דין זה בבקשה. טענות הצדדים 3. המבקש טוען כי אין להתחיל בהליך המשמעתי כנגדו כל עוד לא מפרסם בית הדין למשמעת קובץ סדרי דין אחיד וברור, אשר יאפשר לו לכלכל את צעדיו במסגרת ההליך. המבקש מפנה בהקשר זה לסעיף 15 לתקנון המשמעת, הקובע כי "סדר הדין בבית הדין למשמעת ייקבע ע"י יו"ר בית הדין", וסבור כי יש לראות בו חובה על יו"ר בית הדין למשמעת לפרסם קובץ סדרי דין ברורים ואחידים, להבדיל מקביעה אד-הוק של סדרי דין בכל הליך והליך. 4. המבקש טוען עוד כי אין להתחיל בהליך המשמעתי כנגדו, כל עוד לא מתאפשר לו לעיין בכל הכרעות הדין וגזרי הדין שניתנו על ידי בית הדין למשמעת בשבע השנים שהחלו ביום 1.4.05, תוך מחיקת פרטים מזהים. המבקש מבהיר כי קיים פער עצום בידע העומד לרשותו לעומת זה המצוי בידי המשיבה, באופן שעלול לעמוד לו לרועץ בעת ניהול ההליך ותוך פגיעה בזכות היסוד של פומביות הדיון. המבקש מודע לסעיף 2.8 לתקנון המשמעת, הקובע כי "דיוני בית הדין ייערכו בדלתיים סגורות...", אך סבור כי אין בו כדי למנוע את פרסום הכרעות הדין וגזרי הדין ללא ציון שמותיהם של העובדים. 5. המבקש טוען עוד כי החלטת בית הדין למשמעת לא יכולה הייתה להינתן על ידי יו"ר בית הדין לבדה; כי תקנון המשמעת כלל אינו הסכם קיבוצי; כי בתקנון המשמעת בנוסחו משנת 2002 לא קיים כלל סעיף 2.8 ובהליך אחר (ס"ע 8607-06-10) העידה נציגת המשיבה כי זהו התקנון התקף; וכי החלטות בית הדין למשמעת בעניינו ניתנו בחוסר סמכות ותוך פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי, באופן המחייב את התערבות בית הדין. המבקש ביקש את צירופם של "ארגון עובדי בזק, הנהלת בזק וההסתדרות הכללית החדשה" להליך, בהתחשב בכך שהינם הצדדים לתקנון המשמעת. המבקש התבקש להמציא אסמכתא המאפשרת התערבות בהחלטת ביניים של טריבונל פנימי, והשיב כי "אין משמעות לסיווג ההחלטה כהחלטת ביניים, באשר אין סדרי דין וממילא אין תיחום מהי החלטת ביניים ומהו פסק דין". 6. המשיבה טוענת כי אין כל הצדקה להתערב בהחלטת ביניים של טריבונל פנימי, שניתנה במסגרת הסמכות שהוגדרה לו מכוח הסכם קיבוצי. המשיבה מבהירה כי משך שנים לא פורסמו החלטות שניתנו על ידי בית הדין למשמעת, בידיעתה ובהסכמתה המלאה של נציגות העובדים, ולאחר ש"הצדדים להסכם הקיבוצי שקלו בכובד ראש עניין זה, והכריעו כי זכויותיו של העובד לכבוד ולפרטיות עדיפות על עיקרון פומביות הדיון בבית הדין המשמעתי". כך גם בנוגע לבקשה לפרסם "קובץ סדרי דין", המנוגדת לסעיף 15 לתקנון המשמעת, אשר הקנה ליו"ר בית הדין את הסמכות לקבוע סדרי דין גמישים בהתאם להליכים המנוהלים בפניו מעת לעת. המשיבה מדגישה כי אין כל הצדקה להתערב בכך, ותהא בכך התערבות בתוכנו של הסכם קיבוצי בניגוד להלכה הפסוקה. 7. המשיבה מדגישה כי תקנון המשמעת הינו חלק בלתי נפרד מההסכם הקיבוצי מיום 5.7.04 ורשום ככזה אצל רשם ההסכמים הקיבוציים; אמנם היה תקנון קודם משנת 2002 שלא כלל את סעיף 2.8 לתקנון הנוכחי, אך הוא תוקן במפורש במסגרת ההסכם מיום 5.7.04. באשר להליך הנוסף אליו הפנה המבקש, גם אם נמסרה במסגרתו תשובה אחרת בטעות על ידי נציגת המשיבה - אין בכך כדי לפגוע במצב המשפטי וייתכן כי מדובר בטעות ברישום הפרוטוקול או באי הבנה. המשיבה מפנה להסכם קיבוצי נוסף שנחתם ביום 5.12.06, אשר שב ואימץ את ההסכם מיום 5.7.04 ותקנון המשמעת שצורף אליו. להסרת ספק, המשיבה צירפה לתיק בית הדין את ההסכם הקיבוצי והתקנון כפי שהוצאו מאתר רשם ההסכמים הקיבוציים. המשיבה טוענת עוד כי ההליך המשמעתי הפנימי אמור להיות "יעיל גמיש וזריז", וכי פנייה לערכאות שיפוטיות בגין כל החלטת ביניים תסכל לחלוטין את תכליתו. הכרעה 8. לאחר שקילת טענות הצדדים, שוכנענו כי דין הבקשה להידחות. 9. הקובלנה כנגד המבקש לבית הדין למשמעת הוגשה מכוח תקנון המשמעת אשר צורף להסכם הקיבוצי המיוחד מיום 5.7.04 כחלק בלתי נפרד ממנו, ועליו חתומים המשיבה מחד, והסתדרות העובדים הכללית החדשה וארגון עובדי בזק מאידך. על פני הדברים, המשיבה הוכיחה כי מדובר בהסכם קיבוצי, וכי תקנון המשמעת שצורף לו הינו התקנון התקף מכוחו פועלים הצדדים. 10. בפרק ה"מבוא" לתקנון המשמעת הבהירו הצדדים, כי הינם "מגיעים להסדר המפורט בתקנון זה שכן להתנהגות נאותה של עובדי החברה השלכות על תפקודה ועל תדמיתה, ועל כן החברה חייבת להקפיד על אופן התנהגותם של עובדיה וחייבת לנקוט בעת הצורך באמצעים משמעתיים כנגד עובדים שסטו מהנהלים ומכללי ההתנהגות המקובלים במסגרתה". בהתאם לתכלית זו, הוקם - במסגרת תקנון המשמעת - בית דין למשמעת, בהרכב של שלושה חברים בראשות "משפטן בעל שיעור קומה, גורם מתאים בלתי תלוי..." (סעיף 2.2), ועימו נציג הנהלת החברה ונציג העובדים. בית הדין למשמעת התבקש לקבל החלטות, ככל שניתן, בתוך 30 יום ממועד הפנייה אליו (סעיף 2.4), כאשר הובהר כי "סדר הדין בבית הדין למשמעת ייקבע ע"י יו"ר בית הדין" (סעיף 15); כי "דיוני בית הדין ייערכו בדלתיים סגורות למעט מקרים בהם הרכב בית הדין יחליט אחרת" (סעיף 2.8); וכי "תינתן סמכות שיפוט ליו"ר בית הדין במקרים דחופים ומיוחדים, אולם גם במקרה זה יידון העניין מחדש ע"י הרכבו המלא של בית הדין בהקדם האפשרי" (סעיף 2.7). 11. בית הדין למשמעת מושא דיוננו אינו בית דין שהוקם מכוח חוק, אלא בית דין פנימי שהוקם מכוח הסכם קיבוצי, במסגרת הסכמה בין הצדדים למערכת היחסים הקיבוצית אשר יש בה כדי לצמצם את הפררוגטיבה הניהולית של הנהלת המשיבה בכל הנוגע לעבירות משמעת. הצדדים למערכת היחסים הקיבוצית הגדירו תקנון משמעת מפורט וקבעו במסגרתו את הרכב בית הדין למשמעת, את עבירות המשמעת אשר תועברנה לטיפול בית הדין למשמעת ואת סמכויות בית הדין. בכל הנוגע לסדרי הדין לפיהם יתנהל בית הדין מבחינה פרוצדוראלית - הותירו הצדדים את קביעתם ליו"ר בית הדין, שהינה שופטת בדימוס. יחד עימה יושבים כחלק מהרכב בית הדין נציג ההנהלה ונציג ועד העובדים, אשר יחד אמורים לתת מענה לצרכי המשיבה בכל הנוגע לענייני המשמעת של עובדיה. 12. כאמור לעיל, עוד טרם ההקראה בקובלנה שהוגשה כנגד המבקש, הגיש בא כוחו לבית הדין למשמעת שש בקשות מקדמיות, בנושאים שונים. יו"ר בית הדין, השופטת (בדימוס) דינה אפרתי, שמעה (במסגרת של טענות בכתב) את שני הצדדים ונתנה החלטה מנומקת ומפורטת בבקשות. להלן יובא חלק מהחלטתה: "בית הדין קם ופועל כערכאת שיפוט פנימית הסכמית שהוקמה מכוח הסכם קיבוצי. מכאן שעסקינן בהליך משמעתי המושתת על הסכם קיבוצי להבדיל מהליך משמעתי סטטוטורי... ההליך המשמעתי ההסכמי, למרות היותו מיוחד במינו, נושא, במהותי, אופי אזרחי מלא... ערכאת השיפוט אינה בית משפט או בית דין כמפורט בסעיף 1(א)ו - (ב) לחוק יסוד השפיטה, על כל המשתמע מכך, לרבות לעניין עקרון פומביות הדיון המעוגן בסעיף 3 לחוק, אלא היא ערכאה "פנימית" אזרחית... לטריבונלים יד חופשית בקביעת סדרי דין ובשמיעת ראיות - אך תמיד בכפוף לכללי הצדק הטבעי. כמתחייב מהאמור, זכאי הטריבונל גם להחליט שהדיונים בפניו יתנהלו בדלתיים סגורות... פומביות הדיון, המעוגנת בסעיף 3 לחוק יסוד השפיטה, היא עקרון יסוד של כל משטר דמוקרטי ובעלת מעמד חוקתי על חוקי הקשור לזכות הגישה לבית המשפט ובעזרתו נשמר אמונו של הציבור ברשות השופטת. עקרון יסוד זה חל על בתי המשפט ובתי הדין ורשות אחרת, הכל כפי שנקבע בחוק. פומביות הדיון חל גם על בתי הדין המשמעתיים הפועלים מכוחו של חוק שירות המדינה משמעת, וכן על טריבונלים סטטוטוריים שבחיקוקים שהסדירו את פעילותם נקבע העקרון של פומביות הדיון. האמור לעיל ונגזרותיו, לעניין פרסום הכרעות וגזרי דין, אינו חל על טריבונלים פנימיים הסכמיים כדוגמת בית הדין, קל וחומר כאשר נקבע במפורש בתקנון המשמעת כי "דיוני בית הדין ייערכו בדלתיים סגורות למעט מקרים בהם הרכב בית הדין יחליט אחרת". בכל מקרה, אין לראות בפומביות הדיון ערך מוחלט כי אם עקרון יחסי שעשוי לסגת מפני זכויות ואינטרסים נוגדים כדוגמת הזכות לפרטיות..." (ההדגשות במקור). 13. בהמשך החלטתה דחתה יו"ר בית הדין למשמעת את הבקשה לעיון בכל הכרעות הדין וגזרי הדין שניתנו בבית הדין בשבע שהשנים שתחילתן ב - 1.4.05, כמו גם את הבקשה בדבר פרסום קובץ "סדרי דין" לבית הדין, מהטעמים הנקובים לעיל, ובהתחשב בהנמקות המשיבה לפיהן מטרת החיסיון הינה הגנה על כבוד העובדים שעניינם נדון בבית הדין למשמעת ועל פרטיותם. 14. הלכה פסוקה היא, כי בית הדין אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי דין למשמעת. בתי דין למשמעת, ככל טריבונל פנימי, נהנים מעצמאות וכפופים לביקורת שיפוטית רק ככל שמוכחת חריגה מסמכות, או פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי. עיקרי הצדק הטבעי כוללים בעיקר את "זכותו של הנאשם לדעת את מהות האשמה המיוחסת לו... זכותו של הנאשם שתינתן לו שעת כושר להעלות את טענותיו... חובתו של בית הדין לפעול בתום לב" (ע"א 835/93 איגנט נ. אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל, פ"ד מט (2) 793 (1995); להלן - עניין איגנט). התערבות מעבר לכך, לגופה של החלטה, אפשרית רק "במקרים קיצוניים מאוד ויוצאי דופן" (דעת הרוב באותו עניין). גם אם נשווה את החלטות בית הדין למשמעת להחלטות ועדה פריטטית (ע"ע 397/99 אהרון אנג'ל - הסתדרות העובדים הכללית החדשה, מיום 31.12.99) או להחלטות בורר (תב"ע נה/3-247 המרכז הרפואי שערי צדק - אורלי פרט, פד"ע כט 244 (1995)) - התוצאה הינה התערבות מינימאלית (ועם זאת נציין במאמר מוסגר כי לעיתים גם היא נעשית: ראו למשל את עב' (ת"א) 8444/07 דוד יגר - דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ, מיום 28.10.08, בעניין הזכות להיות מיוצג על ידי עו"ד בהליך משמעתי פנימי, על אף הוראת התקנון באותו מקרה אשר אסרה על כך). 15. הביקורת השיפוטית מצטמצמת עוד יותר, ובאופן ניכר, כאשר טרם הסתיימו כל ההליכים בפני הטריבונל הפנימי. בהלכה הפסוקה הודגש, כי "במקרים שבהם הטריבונאל הפנימי כולל שתי ערכאות - דרגה ראשונה ודרגת ערעור פנימית לא יתערב בית המשפט הרגיל בטרם מוצו האפשרויות במסגרת כל דרגות הטריבונאל הפנימי" (עניין איגנט). במקום אחר הובהר: "כבר נקבע לא אחת לגבי גופים וולונטריים, שכשיש לאלה מנגנון של שיפוט פנימי, מן הראוי למצות את אותם הליכי שיפוט פנימיים. הדבר ראוי, הן משום שכך קבעו אותם גופים וולונטריים, שכל המצטרף אליהם יודע ומקבל על עצמו את ההוראות בדבר השיפוט הפנימי, והן משום שלמוסדות השיפוט הפנימי של גופים אלה הידע והמומחיות, הקשורים בפעילות אותם גופים... פנייה למוסדות השיפוט הפנימיים לצורך הכרעה בסכסוכים, קודם פנייה לבית המשפט, יהיה בה גם למנוע ריבוי מיותר של פניות חברי איגודים וולונטריים למיניהם לבית המשפט" (ע"א 463/90 איגוד הכדורסל בישראל נ. ל.ב.ן לקידום כדורסל נשים, פ"ד מד (2) 806 (1990); כן ראו בהקשר זה את ע"ע 1586/04 ארגון המורים העל יסודיים - תמרה זסלנסקי, פד"ע מ' 557 (2005)). מכוח קל וחומר, שאין הצדקה להתערב כאשר עסקינן בהחלטת ביניים של הטריבונל הפנימי, וכאשר ההליכים בפני הטריבונל הפנימי עדיין בעיצומם (ובמקרה שלפנינו - אף טרם החלו). 16. בהתאם לאמור לעיל, לא מצאנו כל הצדקה לדון - כבר בשלב זה - בטענותיו של המבקש כנגד החלטתו של בית הדין למשמעת. המבקש לא הציג בפנינו ולו מקרה אחד, בו התערבו בתי הדין לעבודה (או כל ערכאה שיפוטית אחרת) בהחלטת ביניים של טריבונל פנימי. כפי שעולה מהפירוט לעיל, הקובלנה כנגד המבקש מתנהלת במסגרת טריבונל פנימי פריטטי, הפועל מכוח הסכם קיבוצי תקף, ואשר לכאורה מתקיים במסגרתו הליך משמעתי פנימי מסודר ותקין. טענותיו של המבקש נשמעו על ידי בית הדין למשמעת, נשקלו וניתנה בהן החלטה מנומקת ומפורטת, העומדת לכאורה בקנה אחד עם ההסכם הקיבוצי. לא הוכח כי החלטת הביניים של בית הדין למשמעת פוגעת בעיקרי הצדק הטבעי, חורגת מסמכות או פוגעת בעקרונות יסוד באופן קיצוני, המצדיק בחינה לגופה של החלטתו כבר בשלב זה על אף הפסיקה דלעיל. קיום דיון לגופו כנגד החלטות ביניים של בית הדין למשמעת אף יביא לסרבול והארכה משמעותית של ההליך המשמעתי, תוך פגיעה בתכליתו. שוכנענו, לפיכך, כי יש לדחות את הבקשה; לאפשר את המשך ההליכים המשמעתיים כסדרם; וכל זאת תוך שמירת זכותו של המבקש לחזור ולהעלות את טענותיו לאחר סיום ההליכים המשמעתיים, בכפוף לכל דין ופסיקה. 17. בהתחשב במסקנתנו לעיל, לא מצאנו כי קיימת הצדקה לצרף את ההסתדרות וארגון עובדי בזק להליך. 18. סוף דבר - הבקשה נדחית. המבקש ישא בהוצאות המשיבה בגין הבקשה, בסך של 5,000 ₪, לתשלום תוך 30 יום מהיום. כיוון שכתב התביעה שהגיש המבקש זהה בסעדיו לסעדים שהתבקשו במסגרת הבקשה הזמנית - משמעות החלטתנו הינה, לכאורה, כי התביעה העיקרית מתייתרת, מבלי לפגוע בזכות המבקש לשוב ולפנות לערכאות שיפוטיות כאמור לעיל. המבקש יודיע לפיכך, תוך 30 יום, אם ניתן למחוק את תביעתו ללא צו נוסף להוצאות. במאמר מוסגר יצוין כי במעמד הדיון בבקשה לא נכחו נציגי ציבור, ועם זאת לא נשמעו במהלכה עדויות או חקירות כלשהן אלא רק טיעונים משפטיים, כאשר עיקר הטיעונים המשפטיים הוגשו על ידי הצדדים בכתב. לאור זאת, שותפו נציגי הציבור במתן ההחלטה. עבירות משמעת