1. בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 28/3/11, אשר קבעה למערער דרגת נכות בשיעור 0%. 2. עיקר נימוקי המערער: א. הוועדה טעתה עת התעלמה ממצאים אובייקטיביים שהוצגו בפניה, כגון בדיקת MRI צווארי ו-MRI מותני, אשר מציגים בקעים דיסקלים ב-L-1 ו-L-3. ב. הוועדה לא התייחסה כדבעי לחוות דעת מאת פרופ' עטר מיום 24/3/11. פרופ' עטר נסמך בחוות דעתו על בדיקות ה-MRI צווארי ומותני. ג. הוועדה לא נתנה את דעתה לעובדה כי מדובר במערער בגיל 35 ללא עבר רפואי קודם. ד. הוועדה טעתה עת קבעה כי ממצאי בדיקות ההדמייה אינם ממצאים אובייקטיביים. ה. הוועדה נתנה משקל רב מדי לסרט הוידיאו. הוועדה לא פירטה בהחלטתה את המועד המדויק שהבחינה בתנועות שביצע המערער ובאילו תנועות בדיוק הבחינה וכן את שיעור טווח התנועות, האם מדובר בטווח תנועה מלא או טווח תנועה של 90%. ו. נפל פגם משפטי בהרכב הוועדה שלא כלל מומחה נוירולוג, שכן בפני הוועדה עמדה בדיקת EMG המצביעה על פגיעה שורשית. ז. הוועדה ציינה שיתוף פעולה ירוד, אל לא פעלה להזהיר את המערער, ולשמוע תגובתו כנדרש בהתאם להלכה הפסוקה. 3. עיקר נימוקי המשיב: א. לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. הוועדה רשמה את תלונות המערער, ערכה למערער בדיקה קלינית והתייחסה לבדיקות MRI ו-EMG שעמדו בפניה. ב. הוועדה התייחסה למכתבו של פרופ' עטר. הוועדה ציינה כי אינה מקבלת את מסקנותיו מאחר וממצאיה שונים ממצאיו. ג. הוועדה התייחסה לסרט הוידיאו והגיעה למסקנתה לאחר שצפתה בסרט הווידאו ועל בסיס ממצאי בדיקתה כי יש לדחות את הערעור מאחר ולא נותרו אצל המערער ממצאים המקנים אחוזי נכות. מדובר בהחלטה מפורטת ומנומקת. דיון והכרעה: 4. החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד, וזאת בהתאם לאמור בסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995. עוד נפסק, כי קביעת דרגת נכות היא בסמכותה של וועדה רפואית ולא בסמכות בית הדין. 5. בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. ראה: עב"ל 10014/98 יצחק הוד - המוסד, פד"ע לד' 213. היינו, בית הדין נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעת הנכות. 6. מעיון בפרוטוקול עולה כי הוועדה רשמה את תלונות המערער וערכה למערער בדיקה קלינית. הוועדה רשמה את ממצאיה כדלקמן: "שיתוף פעולה ירוד בזמן בדיקה. הגבלה קשה בתנועות עמ"ש צווארי לכל הכיוונים. הגבלה קשה בתנועות עמ"ש מותני לכל הכיוונים. SLR בשכיבה °10 דו"צ. בזמן שינוי תנוחה מעמידה לשכיבה ובחזרה תנועות עמ"ש צווארי ומותני מלאים SLR בישיבה °80 דו"צ החזרים תקינים כח גס שמור תלונות על ירידה בתחושה ברגל שמאל ללא פזור דרמטי. MRI עמ"ש צווארי בלטי דיסק I1, C7, C6, C5, C4, C3 עם שינויים ניווניים והיצרות קוטר של תעלה 2 - C1 - C5 עד 8 מ"מ. MRI גב תחתון בלטי דיסק עם פריצות דיסק נילוות קטנות בגובה L1 - S1 ושינויים ניווניים בכל הגבהים. EMG פגיעה תת חריפה כרונית לא משמעותית ב-C5 - C4 משמאל יותר בולטת C2-C1 דו"צ פגיעה כרונית בשורשי L4 -L5 מימין L5-S1 משמאל. 7. בסיכום הדיון סיכמה הוועדה את מסקנותיה כהאי לישנא: "הועדה דוחה את הערר וקובעת שלא נותרו הגבלות המקנות אחוזי נכות ובכך מקבלת מסקנות ועדה מדרג I. הועדה עיינה בחוות דעת של פרופ' דן עטר מ-24.3.11 ואינה מקבלת את מסקנותיו כי לפי ממצאי הבדיקה של הועדה לא נותרו מגבלות הממצאים ב-MRI ו-C.T. EMG הם ממצאים של בדיקות הדמיה שאין בהם די כדי לקבוע נכות ולא ממצאים אוביקטיבים כבדיקה גופנית. הועדה מציינת שהיא צפתה בסרט וידאו וגם בצפיה בסרט וידאו הועדה ראתה שהתובע מבצע תנועות חדות מלאות של צואר וגב תחתון ללא סימני סבל ...". 8. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים, אני סבורה כי דין הערעור להתקבל, ואפרט. 9. הוועדה תיארה בהחלטתה שיתוף פעולה ירוד ומיד לאחר מכן ציינה, כי מצאה אצל המערער הגבלה קשה בתנועת עמ"ש צווארי ומותני בכל הכיוונים. הוועדה בהמשך החלטה, ציינה כי בעת שינוי תנוחה מעמידה לשכיבה ובחזרה, מצאה תנועות עמ"ש צווארי ומותני מלאים. מהאמור לעיל עולה, כי הוועדה נסמכה על צפייתה בפעולות המערער בהיסח דעת ולא על ממצאי הבדיקה הקלינית שערכה למערער, וזאת מאחר והוועדה ציינה כי זכתה לשיתוף פעולה ירוד בעת הבדיקה הקלינית שערכה למערער. אין בפרוטוקול הוועדה כל הערה לפיה הוועדה הזהירה והעמידה את המערער על המשמעות וההשלכות של אי שיתוף פעולה מצידו. 10. בעניין זה נקבעה הלכה של בית הדין הארצי לעבודה בדב"ע נב/01-27 דודו ממן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו 334 לפיה: "הוועדה היתה רשאית להתחשב באי-שיתוף הפעולה של המבוטח בבואה להחליט. כמו-כן היתה רשאית לשקול גם מאמצים של המערער להסתיר את נכותו האמיתית. עם זאת, כאשר יש חשד של התנהגות כזאת של מבוטח לפני ועדה, הדרך הדיונית הנכונה היא, להודיע למבוטח על החשד ולשמוע את תגובתו". 11. במקרה דנן, מאחר והוועדה לא הזהירה את המערער ולא העמידה את המערער על המשמעות וההשלכות של שיתוף פעולה ירוד מצדו, הרי שיש מקום להחזיר את עניינו של המערער לוועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה), באותו הרכב, על מנת שהוועדה תודיע למערער על חשדותיה בדבר שיתוף פעולה ירוד מצדו, ולאחר מכן הוועדה תבדוק את המערער מחדש, ותקבע את שיעור נכותו על פי ממצאי בדיקתה הקלינית והתיעוד הרפואי הקיים בעניינו, ובכלל זה בדיקות ההדמייה. באשר לטענת המערער לגבי הרכב הוועדה, מקבלת אני את הטענה, כי נוכח ממצאי בדיקת ה-EMG הוועדה תשקול להתייעץ עם מומחה בתחום הנוירולוגי. הוועדה תזמן את המערער ובא כוחו לדיון בפניה ותאפשר להם לטעון את טענותיהם בנושאים דלעיל. הוועדה תפרט ותנמק את החלטה. 12. המשיב ישלם למערער הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 2,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא סכום זה ריבית והצמדה מהיום ועד ליום התשלום בפועל. 13. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. ניתן היום, ז' אב תשע"א, 07 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים. עמוד השדרהבקע דיסקבקע