1. הנאשם הודה בעובדות כתב אישום אשר תוקן במסגרת הסדר טיעון בביצוע עבירות של קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), מתן תעודה כוזבת, לפי סעיף 281 ביחד עם סעיף 29(ב) לחוק וניסיון לקבלת דבר במרמה, לפי סעיפים 415 , 25, 29(ב) ו-438 לחוק. 2. בעת הרלבנטית לכתב האישום היה הנאשם הבעלים של מרפאת ש.ר.ד בע"מ בכפר קאסם (להלן: "המרפאה"). במרפאה, אשר עבדה 24 שעות ביממה, עבדו רופאים, אחים וכן עובדים נוספים (להלן:"עובדי המרפאה"), כשבכל משמרת עבד רופא אחד, וסייעו לו בעבודתו אח אחד או שניים. במועד אשר אינו ידוע במדויק למאשימה, עובר לחודש אוגוסט 2008, קשרו הנאשם ועובדי המרפאה קשר להונות את רשויות הצבא בכך שסיפקו תעודות מחלה לחיילים באופן שיטתי במטרה להגדיל את רווחי המרפאה (להלן: "הקשר"). במסגרת הקשר ולשם קידומו נהגו עובדי המרפאה בצוותא חדא עם הנאשם לספק לחיילים בריאים שהגיעו למרפאה תעודות מחלה כוזבות ולהמליץ על ימי מנוחה עבורם, על מנת שיציגו אותם לרשויות הצבא. זאת תמורת סך של כ- 100 ₪ אשר הופקדו בקופת המרפאה עבור הנאשם, או נמסרו למי מעובדי המרפאה ואלה הפקידו סך זה בקופת המרפאה לאחר ששלשלו לכיסם את יתרת הסכום ששולם. בחלק אחר של המקרים, במסגרת הקשר ולשם קידומו, ניתנו תעודות מחלה כוזבות לחיילים שלא התייצבו כלל במרפאה וממילא לא עברו כל בדיקה. 3. טרם הוחל בשמיעת הראיות הודיעו הצדדים לבית המשפט על עריכת הסדר טיעון. לפיו הוסכם כי הנאשם יחזור בו מכפירתו ויודה בעובדות כתב האישום המתוקן. טרם הרשעתו, יתבקש שירות המבחן להגיש אודותיו תסקיר לשם בחינת סיום ההליך ללא הרשעה. המאשימה ציינה כי עמדתה הינה להרשעה ואולם לעניין העונש, תגביל עצמה למאסר שיכול וירוצה בעבודות שירות ואילו ב"כ הנאשם תוכל לטעון כאוות נפשה. 4. מתסקיר, שנערך ביום 2.5.11, עלו נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם וכן מהלך חייו התעסוקתי. פורט כי במקביל ללימודי סיעוד עבד במשך 7 שנים כאח במחלקה לטיפול נמרץ לב בבית חולים השרון. בשנת 2000 הקים הנאשם את המרפאה העסיק צוות עובדים והתקשר בחוזים עם גופים רפואיים כדוגמת קופת חולים ומד"א וכן קיבל אישורים להפעלת אמבולנסים. הנאשם הציג בפני שירות המבחן אישורים על לימודיו ועבודתו וכן המלצות חיוביות מגופים ציבוריים על תרומתו לחברה, לרבות בסופרמרקט שהקים בשנת 2003 במטרה להעסיק סטודנטים. בהקשר לאישומים נגדו, עלה מהתסקיר כי הנאשם נטה לטשטש ולהשליך אחריות על העובדים במרפאה. כאשר עומת עם הנסיבות המיוחסות לו, ציין כי העבירות בוצעו על רקע פיתוי וטעות בהתנהלותו, לאור היותו ממוקד ברצונו לקדם את העסק ולהצליח בו מבחינה כלכלית. הנאשם הדגיש כי ההליכים המשפטיים היוו עבורו הרתעה והדגיש את המחירים הכרוכים במעורבותו וההשפעה על תפקודו בעתיד. כמו כן הביע חרטה כנה על הסתבכותו ואכזבה ובושה על עצם מעורבותו והביע חשש מהרשעה אשר תמנע ממנו לחדש רישיונות נחוצים להפעלת העסק, כגון רישיון הפעלת אמבולנסים וכן תגרום לביטול התקשרויות עם גופים רפואיים שונים. שירות המבחן התרשם כי הנאשם אשר תפקד באופן תקין לאורך השנים, נעדר דפוסים עבריינים מוטמעים ופעל להצליח בעסקיו תוך היותו ממוקד בצרכיו ולא היה מודע למחירים הכרוכים בהתנהגותו. בנוסף התרשם כי הנאשם הפנים את הפסול שבמעשיו ונעדר נזקקות טיפולית ועל כן לא המליצו על העמדתו במבחן. עם זאת, לאור השפעתם המרתיעה של ההליכים המשפטיים והתרשמותם מחרטתו הכנה והבושה שחש הנאשם מעצם החשיפה וכן לנוכח הפגיעה המהותית של ההרשעה בעיסוקו כאח, המליץ שירות המבחן על הימנעות מהרשעה והטלת צו של"צ בהיקף של 250 שעות, על פי תכנית שגובשה לו. 5. בטיעוניה לעונש, עתרה ב"כ המאשימה לבית המשפט לכבד את הסדר הטיעון כעתירת המאשימה, להרשיע את הנאשם ולהטיל עליו עונש של מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות, בכפוף לחוות דעת ממונה, מאסר על תנאי וקנס בשל אופיין הכלכלי של העבירות. לחומרה הדגישה ב"כ המאשימה כי מדובר בפרשה שכוללת מספר נאשמים ומסכת מעשים שהתבצעו במשך 3 חודשים בשנת 2008, תמורת רווח כלכלי. לעניין אחידות הענישה , ציינה ב"כ המאשימה כי נאשמים אחרים שהואשמו בכתב אישום נפרד, הודו גם הם במסגרת הסדרי טיעון ואולם אין לגזור גזירה שווה בין עניינם לבין עניינו של הנאשם. זאת מפאת מעמדו של הנאשם כבעל המרפאה, אשר שלט בכל עובדי המרפאה אשר היו זקוקים למקור פרנסה זה. כמו כן בשים לב לכך כי העבירות בוצעו בנסיבות שונות, הנאשמים האחרים היו מעורבים בפחות עבירות והתשלום בעבור האישורים הגיע לקופת המרפאה. ב"כ המאשימה פירטה את כלל הסדרי הטיעון שנערכו עם יתר הנאשמים וציינה כי עמדה על הרשעת כלל הנאשמים. זאת למעט נאשם אחד אשר הוסכם במסגרת הסדר הטיעון כי לא יורשע ואולם בית המשפט לא כיבד את הסדר הטיעון. בנוסף ציינה כי ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי התקבל וההרשעה בוטלה לאור נסיבותיו החריגות. זאת תוך מתן הדעת לכך כי הנאשם האחר נתן תעודה כוזבת בהזדמנות אחת בלבד, לאחר שסירב תחילה לעשות כן ונכנע ללחצים. כמו כן התסקיר בעניינו היה חיובי, הוא לא הפיק רווח כספי והסדר הטיעון נערך גם על רקע קושי ראייתי אמיתי. הוסיפה וציינה ב"כ המאשימה כי עניינו של הנאשם שונה מעניינו של הנאשם שלא הורשע ודומה לזה של הנאשם מוחמד טהא שנדון בכתב אישום נפרד בת"פ 11812-05-09 בפני כב' השופטת לב און. לדבריה המדובר היה ברופא שביצע מעשיו תמורת תשלום ובית המשפט גזר עלי בגין ביצוע 3 עבירות של מתן תעודה כוזבת ושתי עבירות של ניסיון לקבל דבר במרמה, 5 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, 9 חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 7,500 ₪ והתחייבות בסך זהה. עוד טענה ב"כ המאשימה כי עניינו של הנאשם אינו בא בגדר הלכת תמר כתב לעניין סיום הליך ללא ההרשעה. שכן על פי המפורט בתסקיר הנאשם לא לקח אחריות אמיתית על המעשים אלא נטה לטשטש ולהשליך אחריות על עובדי המרפאה ותיאר את נסיבות ביצוע העבירות על רקע היותו ממוקד ברצונו לקדם את העסק כלכלית. בנוסף ציינה כי שירות המבחן המליץ שלא להרשיע את הנאשם מתוך התרשמות כי ההרשעה תפגע בעיסוקו כאח ואולם כיום הנאשם אינו עוסק כאח אלא בעל המרפאה ולא הוכחה כל פגיעה בעיסוק זה אם יורשע. כמו כן ציינה כי אין לסיים את ההליך ללא הרשעה גם לנוכח מהות העבירות וביצוען במספר רב של הזדמנויות, תוך ניצול כוח ואמון אשר ניתנו לו מתוקף תפקידו, על רקע בצע כסף ותוך פגיעה באמון הציבור והאינטרס הציבורי. לקולא, מבקשת ב"כ המאשימה לזקוף את הודיית הנאשם והחיסכון בזמן השיפוטי וכן היות הנאשם נעדר עבר פלילי וכן הקושי הראיתי להוכחת כתב האישום המקורי שכן בשונה מיתר עובדי המרפאה, לא נכח במרפאה במועדים המיוחסים בכתב האישום והמארג הראיתי נגדו, נסמך על נאשמים אחרים. לאור סך כל האמור לעיל ואחידות הענישה עתרה ב"כ המאשימה, לכבד את עמדתה ולהטיל על הנאשם מאסר שירוצה בעבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס. 6. בטיעוניה לעונש, ציינה ב"כ הנאשם כי הנאשם שגילו 40 שנים ונשוי ואב לילדים קטינים, הינו אדם נורמטיבי שלא מעורב בפעילות עבריינית אלא תורם ומקדיש את מרצו לקהילה לאורך השנים, כפי שעולה ממסמכים שהגישה. כאח וכמנהל המרפאה אשר מספקת פרנסה לבתי אב רבים והצילה חיי אדם. לטענת ב"כ הנאשם עניינו של הנאשם בא בגדר החריגים לסיום ההליך ללא הרשעה. שכן הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, תוך הבעת חרטה כנה וחסך זמן שיפוטי. כמו כן בשים לב לכך כי התעודות הכוזבות לא נופקו על ידו ואף לא נכח בעת שניתנו אלא נטל אחריות כמנהל המרפאה. ובנוסף כי נעדר כל מניע כלכלי בביצוע העבירות ובפועל עובדיו הם אלה שנטלו לכיסם חלק נכבד מהכספים, כמפורט בכתב האישום. ועל כן אין ללמוד גזירה שווה בעניינו מעניים של נאשמים אחרים שהורשעו, בנסיבות חמורות יותר. לדברי ב"כ הנאשם היה בניהול ההליכים המשפטיים נגד הנאשם משום עונש כבד וטראומה אותה לא ישכח שנים רבות. כמו כן כי הנאשם הפנים, למד את לקחו ודי בכך מלהרתיע אותו מלבצע עבירה דומה בעתיד. בנוסף פירטה את האמור בתסקיר באשר להבעת החרטה ונטילת האחריות וכן את הפגיעה שיהא להרשעה לדימויו כאדם שתורם לקהילה ואת הפגיעה בעתידו התעסוקתי וחוסר אפשרותו להמשיך ולעסוק במקצועו. לדבריה, באיזון האינטרסים, יש להעדיף את זה של הנאשם ולאפשר לו לשקם את חייו ולהמשיך בעיסוקו במרפאה וכאח והאינטרס הציבורי לא ייפגע. בהסתמך על פסיקה שהגישה, בעניינם של נאשמים שלא הורשעו וכן בעניינם של נאשמים אחרים בפרשה, עתרה ב"כ הנאשם לבית המשפט לאמץ את המלצת שירות המבחן להימנע מהרשעת הנאשם ולהטיל עליו צו של"צ של 250 שעות. 7. הנאשם תיאר לבית המשפט כי עסק בעבר ועודנו עוסק בפעולות לרווחת הציבור. זאת בעבודתו כאח בכיר במחלקת טיפול בלב וכיום במחלקה לשיקום הלב וכן במסגרת המרפאה אותה הקים לפני 11 שנים, אשר כוללת מספר רב של אנשי צוות ונותנת שירות רפואי לקהילה. באשר לאירועים נשוא כתב האישום ציין הנאשם כי בניגוד להתרשמות שירות המבחן, שאינה ברורה לו, הינו נוטל אחריות מלאה על מעשיו כבעל המרפאה, הגם שבפועל לא בוצעו המעשים על ידו אלא על ידי רופאים האחראים על הפן המקצועי ובחלק מהמקרים אף לא היה נוכח במרפאה כלל. הנאשם הוסיף וציין כי הודה בביצוע המעשים, לא גרף כל רווח כלכלי לכיסו אלא לקופת המרפאה והינו מצר על טעותו וכיום מפקח מידי יום ביומו על כלל המתרחש במרפאה והמעשים לא יישנו. דיון 8. אימתי יורה בית המשפט על סיום הליך ללא הרשעה נדון לעומקו בע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ב(3), 337 ונקבע כדלקמן: "בפסיקתנו נקבע כי המבחן ללא הרשעה הינו חריג לכלל, שכן משהוכח ביצועה של עבירה יש להרשיע את הנאשם וראוי להטיל אמצעי זה רק במקרים יוצאי דופן, בהם אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה לבין חומרתה של העבירה. אכן, ענישתו של נאשם היא אינדווידואלית, ובית-המשפט בוחן עניינו של כל נאשם ונאשם ואינו קובע את עונשו אך על-פי מהות העבירה. ואולם, מהותה של העבירה, הצורך בהרתעת הרבים, ובעבירות שקורבנן אינו הפרט אלא הציבור כולו אף הוקעת מעשי העבירה - בצירוף מדיניות ענישה אחידה ככל האפשר על -יסוד שיקולים אלה - כל אלה משמשים כגורמים העלולים לגבור אף על שיקומו של הנאשם. הימנעות מהרשעה אפשרית איפוא בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם; ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל." 9. ובענייננו משנה חומרה אשר נהירה לכל ודומה כי אין להכביר מילים אודותיה. אין המדובר במעידה חד פעמית אלא בפעולות שבוצעו תוך תכנון מוקדם ורקימת קשר בין הנאשם שהינו בעל המרפאה לבין עובדיו, להונות את רשויות הצבא, במטרה להגדיל את רווחי המרפאה. כתב האישום מגולל תשעה מקרים שבוצעו במהלך שנת 2008 , בהם ניתנו אישורים כוזבים בדבר אי כשירות רפואית, לחיילים אשר שימשו כסוכנים משטרתיים סמויים והגיעו למרפאה או לאחרים, על פי בקשתם, של חיילים אלה, מבלי שהתייצבו כלל במרפאה. 10. אין ספק כי ניתן לזקוף לזכות הנאשם שנים של עשייה ציבורית וכן תרומה לרווחת הציבור לרבות בהקמת המרפאה והפעלתה. ואולם מנגד נמצאנו למדים כי הנאשם ניצל לרעה את מעמדו ויכולותיו כבעל המרפאה ורמס ברגל גסה את האמון שניתן בו, תוך פגיעה מהותית ברשויות הצבא ובציבור כולו וזאת לשם גריפת רווח כלכלי. 11. אף אם אצא מנקודת הנחה כי ייפגע שיקומו של הנאשם היה ויורשע הרי ששיקול זה נסוג אל מול האינטרס הציבורי הברור שבהרשעתו. זאת לנוכח מהות העבירות אותן ביצע הנאשם וחומרת נסיבות ביצוען כמפורט לעיל, פגיעתן הרעה בציבור המחייבת הוקעתן ואף הצורך בהעברת מסר חד משמעי בדבר הפסול שבביצוען לשם הרתעת הרבים והיחיד. ולא כל שכן בעת שמהתסקיר עלה כי הנאשם התקשה לקחת אחריות מלאה על מעשיו ונטה להשליכה על עובדי המרפאה. 12. המלצת שירות המבחן לסיום ההליך ללא הרשעה לא נעלמה מעיני. ואולם בהקשר זה יפים דברי בית המשפט העליון ברע"פ 5434/07 שאדי פריג' נ' מדינת ישראל (כב' הש' ס' ג'ובראן) כדלקמן: "איני מקבל את טענתו של המבקש, לפיה, שומה על ביהמ"ש לאמץ את המלצת שירות המבחן באשר להעמדת המבקש לפיקוח, הטלת של"צ ומאסר מותנה בלבד. מתפקידו של ביהמ"ש להעריך ולשקול נסיבות רבות ומגוונות, כמו למשל, חומרת העבירה ונפיצותה בציבור, הגנה על שלום הציבור וביטחונו, הרתעת העבריין ועבריינים בכוח, התגמול שבענישה וכיוצא באלה. שיקולים אלה אינם מתחום שיקוליו של קצין המבחן, ואין הוא אף מוסמך להמליץ לגביהם. השופט, הוא אשר ישים במאזני שיקוליו, כאחד השיקולים החשובים, גם את המלצתו של קצין המבחן. " 13. אף לא נעלם מעיני כי במסגרת פרשיה זו הגיעה המאשימה לכלל הסדר טיעון בפני מותב אחר, כי אחד הנאשמים, רופא במרפאה, לא יורשע. בימ"ש לא מצא לנכון לכבד את הסדר הטיעון ואולם ערעור שהוגש התקבל ובית המשפט המחוזי בע"פ 52521-0311 הורה כי הנאשם לא יורשע, יבצע של"צ בהיקף של 180 שעות ויחתום על התחייבות בסך של 5,000 ₪. ואולם כעולה מנימוקי הערעור אין לגזור כל גזירה שווה בין עניין זה לבין עניינו של הנאשם שבפני ונמצאו נסיבות חריגות שאינן קמות בענייננו, כפי שפורטו בנימוקי הערעור. בין היתר,שלא כנאשם , הנאשם האחר לא הורשע בקשירת קשר ואף לא הסכים ליטול חלק בקיומו. עלה כי נכנע באופן חד פעמי כתוצאה מלחצים שהופעלו עליו על ידי הסוכנים וניפק תעודות באותו היום בלבד. בנוסף ובניגוד לנאשם לא הפיק כל רווח כלכלי ממעשיו וכן צוינו נסיבות אישיות מיוחדות וכן קשיים ראייתיים של ממש. 14. אשר על כן אני מרשיעה את הנאשם בעבירות של קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק, במתן תעודה כוזבת, לפי סעיף 281 ביחד עם סעיף 29(ב) לחוק ובניסיון לקבלת דבר במרמה, לפי סעיפים 415 , 25, 29(ב) ו-438 לחוק. #10# ניתנה והודעה היום כ"ו אלול תשע"א, 25/09/2011 במעמד הנוכחים. דבורה עטר, שופטת #9# גזר דין 1. בהמשך להחלטתי דלעיל ולנוכח סך כל הנסיבות לחומרה היה מקום למצות עם הנאשם את הדין ברכיב המאסר אף מעבר לעתירת המאשימה, לריצוי מאחורי סורג ובריח . 2. ואולם כפי שיפורט עתה, תוך מתן הדעת לעצם עריכת הסדר הטיעון ונימוקי עריכתו, למתווה שנקבע בפסיקה באשר לכיבודו ולכלל הנסיבות לקולא באתי בסופו של יום לכלל מסקנה כי אכבדו כעתירת המאשימה. 3. לזכות הנאשם זקפתי את הודייתו בכתב אישום אשר תוקן לקולא, במסגרת הסדר הטיעון, תוך חיסכון בזמן שיפוטי. כמו כן את היותו נעדר כל עבר פלילי ואת אורח החיים הנורמטיבי שניהל ותרומתו לחברה. בנוסף שקלתי את הקושי הראייתי בו נתקלה המאשימה להוכחת כתב האישום המקורי, אשר הוביל לעריכת הסדר הטיעון וכן את רף הענישה שהושתה במקרים אחרים באותה הפרשיה, בשינויים המחויבים. 4. אשר על כן אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר למשך 6 חודשים אשר ירוצו בעבודות שירות על פי חוות דעת הממונה. 10 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור במשך 3 שנים את העבירות בהן הורשע. קנס בסך של 15,000 ₪ או 4 חודשי מאסר תמורתו. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום מהיום. מסמכיםתעודה כוזבת