הכרעת דין כללי: 1. התביעה מייחסת לנאשם שתי עבירות: קבלת דבר במרמה, עבירה לפי סעיף 415 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן: "החוק") ואיומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק. 2. התביעה טוענת כי בחודש מאי 2004, סיכם הנאשם עם המתלונן (להלן: "המתלונן") כי ימכור לו טלויזיה, "פלזמה" 42 אינצ' תמורת 10,000 ₪. המתלונן מסר לידיו של הנאשם סך של 10,000 ₪, אולם הנאשם לא מסר לו טלויזיה למרות פניות חוזרות ונשנות של המתלונן בעניין זה. כשלושה חודשים לפני ה- 20/12/04, פנה המתלונן לאימו של הנאשם על מנת שבנה יספק את הטלויזיה או יחזיר את הכסף. יום לאחר מכן התקשר הנאשם למתלונן ואיים עליו בכך שאמר לו: "כל הזמן תסתובב ותראה מי בא אחריך" וזאת בכוונה להפחידו. 3. הנאשם כפר בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום וטען כי אינו מכיר את המתלונן ומעולם לא פגש אותו. פרשת התביעה: 4. מעדותו של המתלונן, מר אריק זק, עולים הפרטים הבאים: א. העד מסר כי הכיר את הנאשם דרך קרובת משפחה של אשתו ז"ל. אותה קרובה מסרה לו כי היא מכירה בחור בשם פליקס סיגל, שהוא חבר של בנה שמעוניין למכור טלויזיה 42 אינצ'. ב. העד הוסיף כי קיבל מאותה קרובה של אשתו את מספר הטלפון של הנאשם, התקשר אליו וקבע עמו פגישה. פליקס ביקש ממנו להביא כסף במזומן לאותה פגישה. ג. המתלונן מסר כי פגש את הנאשם בבית "גיל הזהב" בת"א ומסר לו 10,000 ₪. הנאשם אמר לו שתוך שבוע יביא לו את מכשיר הטלויזיה. ד. כעבור שבועיים משלא נמסרה לו הטלויזיה התקשר המתלונן לנאשם ושאל אותו מתי יקבל את המכשיר והנאשם השיב כי יש לו בעיות וכי זה יגיע. ה. המתלונן הבין שמדובר בהונאה ומתוך יאוש נפגש עם אמו של הנאשם, העובדת כרופאה בקופת חולים. האם לא הסכימה לסייע ואמרה למתלונן כי בנה הוא בחור גדול והציעה לו לפנות לבית המשפט. ו. המתלונן מסר כי למחרת ביקורו אצל אם הנאשם, הנאשם התקשר אליו ושאל אותו מדוע פנה לאימו והוסיף: "שאזהר וכל פעם שאני הולך שאסתכל אחורה. הוא איים עלי ולכן פחדתי שהוא יכול לפגוע בי...". ז. בהמשך החליט המתלונן להקליט שיחות שקיים עם הנאשם והעביר את ההקלטות מהטלפון הנייד שלו לדיסק במחשבו. את הדיסק מסר המתלונן למשטרה כאשר הגיש תלונה. ח. בחקירתו הנגדית מסר העד כי לודמילה הקרובה של אשתו הציגה את הנאשם כחבר קרוב של בנה וכן הוסיפה כי היא מכירה את אימו של פליקס. ט. לשאלת הסנגור מסר העד כי לודמילה אמרה לו שהנאשם מוכר טלויזיה במחיר נמוך ממחיר השוק וציינה שגם היא הזמינה אצלו טלויזיה המתלונן הוסיף כי גם לודמילה נפלה קורבן להונאה מצד הנאשם. י. המתלונן ציין כי הוא שוחח עם הנאשם בטלפון הנייד שלו והוסיף כי אינו יודע מדוע המשטרה לא הזמינה פלט שיחות יוצאות של מכשיר הטלפון הנייד שלו. יא. לעניין האיום מסר המתלונן כי הנאשם התקשר עמו ואיים עליו אחרי שהוא נפגש עם אם הנאשם. המתלונן הוסיף כי היה איום נוסף כאשר הוא התקשר לנאשם במטרה להקליט אותו. 5. מעדותה של גב' ספוצ'ניקוב לודמילה, קרובת משפחה של אשת המתלונן, עולים הפרטים הבאים: א. העדה מסרה כי היא מכירה את הנאשם, דרך בנה: "הוא היה חבר של הבן שלי והיה מגיע אלינו הביתה". העדה הוסיפה כי היא מכירה גם את אם הנאשם שהינה רופאה בקופת חולים. ב. יום אחד הנאשם היצע למכור לה טלויזית פלזמה ב- 7,000 ₪. הוא אמר שהיא עולה 10,000 ₪, אך מאחר והיא אם חברו הוא ימכור אותה זול יותר. ג. בהמשך מסרה העדה: "...כמה ימים אחרי זה, היה אצלנו בבית אריק (המתלונן ד.ב.) ואישתו. אריק קרוב משפחה שלנו דרך אשתו. אני סיפרתי שהציעו לי טלויזיה והוא אמר שגם הוא רוצה ונתתי לו את מספר הטלפון של פליקס. נתתי לו את מספר הטלפון הנייד של פליקס. אריק התקשר כשהוא היה אצלי בבית ואני שמעתי את השיחה. הוא אמר שהוא יכול להביא טלויזיה לאריק". ד. העדה מסרה שגם היא לא קיבלה טלויזיה והנאשם לא החזיר לה את הכסף וגם פנייתה לאימו של הנאשם לא הועילה. 6. מדוחות הפעולה שערך השוטר צבי חייט, עולה כי הוא התקשר מספר פעמים לטלפון הנייד של הנאשם שקיבל מהמתלונן, ואישה שהציגה עצמה כחברתו של הנאשם ניהלה עימו שיחות (ת/7). 7. ב- 1/5/95 התקשרה השוטרת ליבנת דהאן, (ת/4) לבית הנאשם שוחחה עם גב' שהציגה עצמה כסבתו של הנאשם ואף קראה בשם "פליקס פליקס" ולאחר מכן השיחה נותקה. 8. מתוכן ההקלטות (ת/6) עולה כי אדם שהמתלונן זיהה אותו כפליקס מאשר שקיבל ממנו 10,000 ₪, אך מסביר שלא יכול להחזיר סכום זה עקב קשיים שונים. גרסת הנאשם: 9. בהודעתו הראשונה ביום 1/5/05 (ת/1), מסר הנאשם כי איננו מכיר את המתלונן ומעולם לא פגש אותו. הנאשם מסר בהודעתו כי הוא עובד כיועץ פיננסי בחברת C.F.S, הוא אישר כי היה ברשותו טלפון נייד שמספרו 054-6354020 הוא הוסיף כי טלפון זה היה ברשותו עד תחילת 2004. 10. בעימות שנערך ביום 4/5/05 בשעה 10:30 בין הנאשם למתלונן (ת/3) זיהה המתלונן את הנאשם בוודאות. המתלונן מסר בעימות שמסר לנאשם 10,000 ₪, כיוון שהסתמך על דברים ששמע מלודמילה קרובת משפחה של אשתו. במהלך העימות, המתלונן מסר לנאשם כי קיבל את פרטי אימו מלודמילה ואף פנה אליה: "הלכתי לאמא שלך לבקש ממנה שתודיע לך שתחזיר לי הכסף והיא אמרה לי שהיא שילמה עליך 100,000 ₪ ולא מוכנה לשלם עליך עוד פעם...". הנאשם לא ידע להסביר כיצד מספר הטלפון הנייד שלו הגיע למתלונן. 11. בהודעתו השנייה שנמסרה לאחר העימות (ת/2), החוקר השמיע לנאשם את ההקלטה שהקליט המתלונן. בתגובה להקלטה אמר הנאשם: "זה קול דומה לשלי אבל זה לא שלי. זה לא אני מדבר...". 12. בעדותו בבית המשפט מסר הנאשם את הפרטים הבאים: א. הנאשם ציין כי הוא עובד מאז שנת 2001 במאבטח. הנאשם הוסיף כי מעולם לא מכר טלויזיות. ב. לשאלת התובעת, מסר העד כי במשטרה הוא אמר כי עובד כיועץ פיננסי, אך למעשה "זה התחביב שלי אני מתעניין בהשקעות". ג. הנאשם הכחיש כי הוא מכיר את בנה של העדה לודמילה. הוא גם הכחיש כי מסר במשטרה את מספר הטלפון הנייד שלו. בהמשך אישר הנאשם כי בעימות הוא אישר כי נייד זה היה ברשותו עד תחילת 2004. הנאשם אישר כי יש לו סבתא באשדוד. הערכת העדויות וסיכומים: 13. המתלונן ועדת התביעה הגב' ספוז'ניקוב עשו עלי רושם אמין. התרשמתי כי עדים אלה דייקו בפרטים, למרות הזמן הרב שחלף מאז התרחשותם. 14. הנאשם עשה עלי רושם בלתי אמין לחלוטין. הנאשם מסר במשטרה כי הוא עובד כיועץ פיננסי ובפניי מסר כי הוא עובד מזה חמש שנים כמאבטח. דבריו על מספר הטלפון הנייד היו מתחמקים ובלתי אמינים. גם הכחשותיו כי לא מכיר את בן העדה לודמילה הינה תמוהה נוכח העובדה כי העדה לא נחקרה בעניין זה. 15. לכל אלה יש להוסיף את העובדה כי בידי המתלונן נמצא מספר הטלפון הנייד של הנאשם וכן פרטי אימו. יש בדברים האלה כדי לחזק בצורה משמעותית את מהימנות גרסתו. 16. דוחות הפעולה שהוגשו ע"י השוטרים מצביעים על כך כי מספרי הטלפון של הנאשם אכן היו עדכניים ונכונים וכי הנאשם ניסה להתחמק מהתייצבות לחקירה. 17. תוכן ההקלטות מאשש את גרסת המתלונן על מתן 10,000 ₪ לנאשם. 18. לאור כל האמור לעיל, הגעתי לידי מסקנה כי התביעה הוכיחה מעל לכל ספק סביר את העבירות המיוחסות לנאשם והנני מחליט להרשיע אותו בעבירות אלה. משפט פליליהרשעהקבלת דבר במרמהמרמה