החלטה עניינם של שני העוררים שבפניי אחד הוא, ועל כן, עתרו הצדדים לדון בהם במאוחד. בתחילת חודש מאי 2008 נעצרו שני העוררים דלעיל בחשד כי הצטרפו לארגון הג'יהאד האסלאמי. עתירת התביעה הצבאית לעצרם עד תום ההליכים אגב הנחת כתב אישום בעניינם, התקבל ע"י ביהמ"ש דלמטה אשר מצא תשתית ראייתית ראויה לצורך הליך המעצר, כמו גם עילת מסוכנות ולכן הורה על מעצרם עד תום ההליכים. בהחלטתו, היה ביהמ"ש ער לסתירות ולבקיעים עליהם הצביעה הסנגוריה בטיעוניה. יחד עם זאת, קבע ביהמ"ש כי "הסתירות ככל שקיימות ייתכן ותשרתנה את הנאשם בסופו של יום וזאת לאחר שמיעת הראיות, אך באשר לשלב זה של מעצר ובמגבלותיו סבורני די בכך כדי להקים עילת מסוכנות ואני מורה כי הנאשם ייעצר עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו". בנסיבות אלו, תקפה הסנגוריה את החלטת ביהמ"ש וטענה כי שגה בהחלטתו. לדבריה, אין כאן תשתית ראייתית כלל ובוודאי כי אין מדובר במי אשר יש לו להתאפיין כמסוכן. בשל כך, עתרה לביטול החלטת ביהמ"ש ולשחרורם של העוררים בתנאים ככל שימצא ביהמ"ש לנכון. כבר בראשית הדברים, ברצוני להסיר את הספק באשר לתשתית הראייתית הלכאורית הנוגעת לפרט האישום השני המיוחס לעורר מס' 2, ולחשד כי החזיק ברשותו רוסר קלצ'ניקוב ללא תעודת היתר כדין. בבחינת התשתית הראייתית התשתית עולה כי "מחמד עטא אללה תעאמרה מחזיק קלאצ'ניקוב של הרשות... אבל זה היה... רק במהלך המשמרת שלהם". ספק רב אם יש מקום לחשד שדבק בעורר, עת החזיק נשק במהלך מילוי תפקידו כשוטר ברשות הפלסטינית, ועל כן, אינני רואה בתשתית ראייתית זו, כבעלת פוטנציאל יפה להרשעה. ובאשר לסוגיה המרכזית, שאלת הצטרפותם של העוררים כחברים בג'יהאד האסלאמי, לוקה החלטת בימ"ש קמא בחסר ולטעמי במכלול הראייתי שלפניי אין מקום להחלטה על מעצר עד תום ההליכים בנסיבות הקיימות. באמצעות שלושה עדים מבקשת התביעה הצבאית להוכיח כי אכן הצטרפו העוררים שלפניי לארגון הג'יהאד האסלאמי. באמרתם המשטרתית מכחישים העוררים את כל המיוחס להם והגם כי הם מרחיקים עצמם מן העבירה באופן מוחלט ושלא לצורך, לא תוכל התביעה הצבאית להישען על אמרתם כראייה ישירה להוכחת החשד. העד המרכזי פאדי סרחאן, זה אשר הציע לעוררים ולאדם נוסף להצטרף כביכול לג'יהאד האסלאמי, אינו מוסיף תוכן למסגרת הראייתית. גורמי החקירה אף לא מצאו לנכון לחוקרו אגב הצעתו לעוררים להצטרף לג'יהאד האסלאמי ולהקים לכאורה חוליה צבאית. עד זה משמש, כך לדברי התובע הצבאי, כמחזק דברי אחרים, כי היה בזמן מן הזמנים חבר בג'יהאד האסלאמי. עיקר ההפללה מגיעה מהמעורב הרביעי בפרשייה. זה מספר באמרתו מיום 16.4.08 כי פאדי הציע לו ולשני העוררים משכורת נוספת ובתנאי שיצטרפו לגא"פ. המפליל, מחמוד גלאיף, מספר כי הצעתו של פאדי נתקלה בסירוב הואיל ואלה עבדו ברשות. אולם, פאדי חזר על הצעתו בשנית "פאדי הציע לשלושתנו עוד הפעם להצטרף איתו לגאפ, ושהוא רוצה לדבר עם אנשים מעזה כדי שיתנו לו כסף להקמת החוליה הצבאית השייכת לג'יהאד האסלאמי. אז אני ומחמד תעאמרה ואחמד נבאהין הסכמנו בשביל לקבל את הכסף...". מוחמד גלאיף ממשיך בהודעתו ומספר כי פאדי נעצר לאחר מספר ימים, ועל כן לא ראו אלו לחשוש, שכן, לא עשו דבר ולדבריהם לא היה האירוע אלא במסגרת שיחת חצר. שיחת חולין זו, כך מסתבר, ובעוד שזו לא עשתה רושם רב על המפליל מוחמד גלאיף, גם העוררים דנן לא ידעו לספר עליו דבר. ואם לא די בכל אלו, מצאתי כדבר מופלא העדר אירוע זה מאמרתו של פאדי סרחאן. גורמי החקירה לא חקרו את פאדי על האירוע ועל הצעתו והוא וודאי שלא הוסיף דבר מיוזמתו. סימני השאלה רבים במיוחד, לאחר שהסתבר שמחמוד גלאיף מוכר לפאדי והוא מספר עליו כמי שהיה לו קשר עימו. אמרנו קשר שהיה לו אולם פאדי מקפיד לציין כי מחמוד גלאיף לא היה מעורב במעורבותו האסורה. התביעה הצבאית סבורה כי חרף האמור לעיל, מן הפן הראייתי, יש בהודעת מחמוד גלאיף בסיס ראייתי מספיק לפרט אישום שעניינו חברות בהתאחדות בלתי מותרת. אולם, הסנגוריה ביקשה לדחות טענה זו, שכן, חלקם של העוררים כלל אינו ברור ובוודאי כי לא עשו דבר על מנת לקדם את הצעת חברם שנעצר. עמדתי על הנטען מכאן ומכאן ובחנתי בקפידה רבה את התשתית הראייתית הלכאורית אליה נדרשתי. השתכנעתי כי יש צדק רב בטענותיה של הסנגוריה, כי חברותם של העוררים בג'יהאד האסלאמי לא הגיעה לכדי ממש. בראש ובראשונה אעיר, כי הפורמליסטים שבינינו, אלו הדורשים הצעה וקיבול בלבד לצורך גיבושה של חברות, ודאי יראו בהסכמת העוררים לחברות, כפעולה מספקת לצורך ההצטרפות להתאחדות בלתי מותרת. אולם אני סבור, כי אין בהסכמתם האמורה על מנת לבסס חברות בהתאחדות בלתי מותרת. לטעמי נדרשים מעשים מינימאליים אשר יוכיחו גיוס לארגון או פעילות במסגרתו כחבר ובמיוחד נכונים פה הדברים למי אשר חבר בארגון אחד ועולה החשד לגביו כי הצטרף לארגון נוסף. בערר מעצר 2625/06 התמודד ביהמ"ש לערעורים עם סוגיה דומה ונדרש לשאלת הצטרפותה לארגון החזית העממית של מי שסיפרה כי היא פעילת חזית עממית חברתית ולא פוליטית. מהחומר הראייתי עלה כי אף השתתפה בתהלוכות מטעם ארגון זה. ביהמ"ש הגיע למסקנה כי אין די בכל אשר לפניו כדי לבסס את עבירת החברות, ובהחלטתו קבע "הצטרפות להתאחדות בלתי מותרת אינה מותנית אמנם בתשלום דמי חבר וקבלת תעודת חברות, ואולם, נדרשים מעשים מינימאליים אשר יוכיחו גיוס לארגון, או למצער, פעילות בו כחבר." בנסיבות אלו ומשלא ניתן להסיק בבהירות כי התקיימו אצל העוררים דנן תנאי ההצטרפות לארגון האסור, לא מצאתי את הפוטנציאל הראייתי הדרוש לצורך ההרשעה. הגם כי פטור אני מכך לנוכח מסקנותיי דלעיל, החלטתי לבחון כלום יש במה שלפניי כדי לגבש עילת מעצר של מסוכנות או שמא עולה החשש כי העוררים ימלטו בהזדמנות הראשונה מן הדין. השתכנעתי כי בנסיבות הקיימות ולנוכח המסגרת הראייתית הרעועה שלפנינו אין כל חיוניות למעצרם של אלה וכי ניתן לשחררם בתנאים אשר יבטיחו את המשך ההליך. אשר על כן ותחת החלטתו של בימ"ש קמא, אני מורה לשחרר את העוררים ממעצר וזאת לאחר שיפקיד על אחד מהם ערובה כספית במזומן בסך 15,000 ₪. למעלה מן הצורך להבהיר כי שחרורם זה מותנה בהתייצבותם לכל הדיונים שיתקיימו בעניינם, שאם לא כן ייעצרו לאלתר. חשודשחרור ממעצרטרורמעצר