גזר דין הנאשם, יליד שנת 1985, הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן, המייחס לו עבירה של שידול לניסיון לגרימת מוות בכוונה. מעובדות כתב האישום עולה, כי במועד כלשהו במהלך חודש מאי 2006, סיפר הנאשם למחמד עראר ולחכים עראר (להלן - "חברי החוליה"), כי מדי יום 2-3 מאבטחים חמושים של גדר ההפרדה באזור ביר נבאלה, מגיעים לסופרמרקט בביר נבאלה, הנמצא מרחק 50 מטרים מהגשר, כדי לקנות ארוחת צהריים. הנאשם הציע לחברי החוליה, כי יירו במאבטחים כדי לגרום למותם ואחר כך יחטפו את נשקם. חברי החוליה החליטו לפעול על פי הצעתו של הנאשם וביום 13/6/06 המתינו למאבטחים בסמוך לסופרמרקט ומשהגיעו לשם שני מאבטחים של גדר האבטחה, ארבו חברי החוליה, עד אשר ייצאו מהסופרמרקט. כשיצאו המאבטחים תקפו אותם חברי החוליה. חכים עראר ניסה לירות באקדחו לעבר ראשו של אחד המאבטחים מטווח קצר, אולם עקב מעצור בנשק האקדח לא ירה. חבר אחר בחוליה ירה מאקדחו 5 כדורים לעבר המאבטח השני, מטווח קצר. הירי נפסק עקב מעצור באקדח. כתוצאה מהירי נפצע המאבטח בידו מפגיעת קליע ונזקק לטיפול רפואי. טיעוני הצדדים לעניין העונש ודברו האחרון של הנאשם טיעוני התביעה התובעת בטיעוניה, הדגישה את החומרה הרבה הגלומה במעשהו של הנאשם, אשר שידל את חברי חולייתו לבצע את פיגוע הירי, תוך שהוא נותן להם אינפורמציה בדבר סדר יומם של המאבטחים ואף הציע להם לחטוף את נשקם של המאבטחים לאחר הירי. לטענת התובעת, הנאשם הוא אשר גרם למבצעי הפיגוע לקבל את ההחלטה לבצע את הפיגוע ובכך תרם תרומה מהותית לביצוע העבירה. לדברי התובעת, לא הצליחה להעלות בידה תקדימים הדומים למקרה זה, אולם הפנתה את בית המשפט לע/איו"ש 1036/05, שם נגזרו על מי שהורשע בשורת עבירות בטחוניות ובכללן ניסיון לשידול לגרימת מוות בכוונה, 18 שנות מאסר לריצוי בפועל. כן הפנתה לע"פ 3176/06, שם הוזכר עניינו של מי ששידל את קרובי משפחתו לבצע רצח על רקע כבוד המשפחה. לדברי התובעת, אותו "משדל" הורשע לבסוף במסגרת הסדר טיעון עבירות פחות חמורות של איומים והדחה בחקירה ודינו נגזר ל - 5 שנות מאסר בפועל. בסופו של יום ביקשה התובעת כי נטיל על הנאשם עונש ההולם את חומרת העבירה שבה הורשע. טיעוני ההגנה ודברו האחרון של הנאשם הסנגור טען כי מרשו אמנם הורשע בעבירה של שידול לניסיון לגרימת מוות, אולם מעשיו מינוריים ביותר ונמצאים ברף התחתון של החומרה בעבירה מסוג זה. הסנגור הדגיש את הריחוק של הנאשם מהפיגוע שבוצע. לדבריו, הנאשם רק "זרק רעיון באוויר", אולם לא הייתה לו כל מעורבות בתכנון הפיגוע ובביצועו ולראיה, הפיגוע בוצע כחודש וחצי לאחר אותה שיחה, ללא כל קשר אליו. לטענתו, לנאשם לא היה כל אינטרס בביצוע הפיגוע ואף המידע שהעביר לחברי החוליה לא היה מידע מוכמן, אלא כזה הגלוי לכל אדם הנמצא באותו אזור. גם לדברי הסנגור, לא מצא פסיקה הדומה לעניינו, אולם זכור לו עניינו של נאשם בשם פיראס ביארי, עליו נגזרו 3 שנות מאסר בגין עבירה דומה. בסופו של יום טען הסנגור, כי בנסיבות בהן בוצעה העבירה ולאור העובדה כי מדובר בנאשם שעברו נקי ואשר בחר להודות באשמה, יש מקום להסתפק בימי מעצרו העומדים על כשנה וארבעה וחצי חודשים ולשים את הדגש על רכיב המאסר המותנה, על מנת להרתיע את הנאשם כי להבא עליו להיזהר בדבריו. הנאשם בחר שלא להוסיף על דברי סנגורו. השיקולים שעמדו בבסיס גזירת העונש אכן המדובר במקרה ייחודי. אין ספק כי הנאשם נטע בליבם של חברי החוליה את הרעיון לבצע את פיגוע קטלני, רעיון שבשל לכלל ביצוע פיגוע מסוכן ואכזרי, אשר הוביל לפציעתו של מאבטח ואך בנס לא הסתיים ברצח שני המאבטחים. עם זאת, גם אין חולק כי לאחר שהעלה הנאשם את הרעיון בדבר ביצוע הפיגוע, לא תרם כל תרומה נוספת לביצועו. לטענת הסנגור, הריחוק של הנאשם מביצוע הפיגוע גופו, כמו גם היעדר כל מניע של הנאשם לביצוע הפיגוע, מלמדים על כך שלא הייתה לו כוונה של ממש כי הפיגוע יבוצע וכי דבריו היו בגדר "רעיון שנזרק לחלל האוויר". אין בידנו לקבל טענה זו. גם אם תרומתו של הנאשם הייתה אך בנטיעת הרעיון במוחם של חברי החוליה, הרי שתרומה זו תרומה מהותית היא, שכן הרעיון שניטע צמח ונתן פירות באושים. לא ניתן לטעון, כי הנאשם לא העלה על דעתו, שהרעיון אותו העלה לא ייושם, נהפוך הוא, מעדויותיהם של חברי החוליה, אשר הוגשו בהסכמה, עולה כי הנאשם פנה אל חברי החוליה וביקש מהם לבל יזכירו שמו באם ייתפסו וייחקרו לאחר ביצוע הפיגוע, ללמדנו כי לנאשם היה יסוד סביר להניח כי הרעיון שהעלה יגיע לכלל ביצוע, וכל דאגתו הייתה שלא ייתן את הדין בגין ביצוע העבירה. לעניין זה יפים דבריו של כב' השופט חשין ב בע"פ 2796/95 פלונים נ' מדינת ישראל: "יכול היה הטוען לטעון, כי אין זה ראוי להטיל חבות בפלילים על מי שאך השפיע לרע בשיחו עם חברו. המבצע העיקרי, המבצע בצוותא והמסייעים נושאים לכל הדעות בחבות, שכן במעשיהם פוגעים הם במישרין בערכי חברה מוגנים. לא כן הוא המשדל, שבשיחו לא שינה, לכאורה, מן הסטטוס - קוו - אנטה החברתי, מבצעי העבירה למיניהם יכולים היו להישמע למשדל או שלא להישמע לו....החוק לא הלך בדרך זו... יתר על כן: ניתן להגדיל ולומר כי חבותו של המשדל אף רבה מחבותו של העבריין העיקרי... משדל הוא מראש וזוכה הוא בפרי העבירה לאחר מעשה; סוגר הוא על העבריין העיקרי גם מלפנים וגם מאחוריו, אך בלא שהוא נוטל על עצמו סיכון שמא ייתפס בכף לעת ביצוע העבירה." מכאן שיש לראות בחומרה רבה את מעשיו של הנאשם וחומרה זו צריכה להתבטא בעונש מאסר ממושך ומרתיע, שיהא בו כדי להעביר את המסר החברתי הראוי באשר ל"מחירה של הצעה" כגון זו שהציע הנאשם לאותם פעילי טרור. מאידך, יש לזכור, כי להבדיל ממקרים בהם המשדל הוא חלק אינטגרלי מהחבורה והוא בעל מעמד בין חבריה, הנאשם בעניינו אינו משדל מן הסוג האמור, אלא חלקו באירוע התמצה בהעלאת רעיון באופן חד פעמי לאנשים שאינם נתונים למרותו או להשפעתו הקבועה. באשר לעונש הראוי, אף אנו הפכנו בפסיקה והתקשינו למצוא מקרה דומה לעניינו. מצאנו כי לא ניתן לגזור גזרה שווה מהפסיקה אליה התייחסה התובעת, באשר בע/איו"ש 1036/05, שם נגזרו 18 שנות מאסר, דובר בעניינו של מפקד בכיר בארגון טרור, אשר עסק בפעילות צבאית ענפה ופעל לביצוע פיגועי טרור שונים, כך שמדובר במקרה חמור במידה רבה מאשר בעניינו, בו מדובר על אירוע חד פעמי, של מי שאינו עוסק דרך קבע בטרור. בעניין שאוזכר בע"פ 3176/03, מדובר במסכת עבירות שאין בה כל דמיון לעניינו. עם זאת, מצאנו להתייחס למספר גזרי דין, אשר מהם ניתן ללמוד משהו על רמת הענישה הנוהגת בעבירות מסוג זה: בע"פ 6253/04, הורשע המערער בניסיון לשידול לרצח, בכך שפנה לאדם והציע לסייע לו כספית בתמורה לרציחתו של אדם אחר. הנאשם אף מסר לאותו אדם אקדח ותחמושת לצורך ביצוע הרצח ודחק בו שיבצע את הרצח. בסופו של דבר הרצח לא יצא אל הפועל. נאשם זה הורשע גם בעבירות נוספות של נשיאת נשק, קשירת קשר לביצוע פשע, הדחה בעדות ושיבוש הליכי משפט ובגין כל אלה נגזרו עליו 8 שנים לריצוי בפועל. לטעמנו, המקרה הנדון בע"פ הנ"ל חמור מעניינו, נוכח האינטנסיביות והמעורבות הרבה שגילה שם הנאשם בניסיונותיו לשדל לביצוע הרצח, תוך שהוא מספק את כלי הנשק לצורך ביצוע העבירה ונוכח העבירות החמורות הנוספות בהן הורשע. עם זאת, באותו מקרה לא בוצעה בסופו של דבר עבירה כתוצאה מהשידול. בת"פ (מחוזי ירושלים) 3088/07 הורשע נאשם בעבירות של עסקה בנשק ושל ניסיון לשידול לגניבה ולנשיאת נשק, בכך שהעביר אקדח לאדם אחר, שביצע פיגוע באמצעות אותו האקדח. קודם לכן ניסה לשכנע את אותו אדם לתקוף חייל שעמד בטרמפיאדה ולחטוף את נשקו, אולם הדבר לא יצא אל הפועל. על נאשם זה נגזרו 3 שנות מאסר לריצוי בפועל. חרף העובדה כי בת"פ הנ"ל דובר גם בעבירה של עסקה בנשק, הרי ששם לא דובר בניסיון לשידול לרצח, אלא בניסיון לשידול לחטיפת נשק בלבד, שלא הובילה לביצוע עבירה, בעוד שבעניינו בוצעה בעקבות השידול עבירה חמורה של ניסיון לרצח. מכאן שעונשו של הנאשם ראוי שיהא חמור יותר. סוף דבר, לאחר ששקלנו את שיקולי הקולא והחומרה כאמור לעיל, אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים: א. 5 שנות מאסר לריצוי בפועל מיום מעצרו. ב. 3 שנות מאסר על תנאי למשך 5 שנים שלא יעבור עבירה בה הורשע או כל עבירות שנועדה לפגוע בחיי אדם. מצאנו לנכון לציין, כי לטעמנו, לאור העובדה כי עסקינן במקרה ייחודי, אין בעונש שגזרנו על הנאשם, כדי ללמד דבר וחצי דבר על העונש הראוי למבצעים העיקריים של העבירה. כאמור, העבירה בוצעה בסופו של דבר תוך שימוש בנשק קטלני ותוך כוונה ברורה להביא למות המאבטחים ואך בנס לא הסתיים האירוע בקטילת חיי אדם. זכות ערעור תוך 30 יום. שידולמקרי מוותגרימת מוות בכוונה