החלטה בפני ערר נגד החלטתו של בית המשפט השלום בבאר שבע (בש 8327/08) מיום 16.9.2008, שהורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים במשפט, בהעדר חלופת מעצר נאותה. נגד העורר הוגש כתב אישום (פ -4371/08) בו מיוחסת לו עבירת תיווך לעיסקת סם, על פי סעיף 14 לפקודת הסמים המסוכנים (נ"ח) תשל"ג- 1973, לפיה ביום 23.6.2008, במרכז "אורן" בבאר שבע, בעת שפגש במשה אמזלג ובבני אזרן, ששימש אותה עת כסוכן משטרתי, בלא ידיעת הנאשם ואמזלג, פנה הנאשם למשה אמזלג, ושאלו אם יש לו מנת סם ("חומר") וכי הוא יוכל לספקה לאזרן, שהנאשם "חותם עליו". מיד לאחר מכן, הלכו אזרן ואמזלג לבניין מול האוניברסיטה, ואמזלג סיפק לאזרן 4 חבילות הרואין, במשקל כולל של 0.7475 גרם. הערר מופנה כנגד קביעת בית המשפט קמא כי קיים חומר ראיות שדי בו כדי לבסס את האישום נגד העורר, וכי מערכת העובדות המתוארת עולה כדי ביצוע עבירת תיווך. עוד נטען כנגד קביעת בית המשפט כי חלופת מעצר שהוצעה אינה מבטיחה פיקוח נאות על העורר. בית המשפט קמא מציין כי קיים "כרסום לא מבוטל" בראיות העומדות נגד העורר. אמנם עלה מהודעת הסוכן, כי העורר הפנה את הסוכן לאמזלג, ואמר לאחרון כי הוא "חותם"- במשמעות ערב - לסוכן, ולאחר מכן התבצעה העיסקה כמתואר. עם זאת, לא עולה תמיכה ברורה להודעת הסוכן, בתמליל הקלטת סתר שערך הסוכן. מהתמליל לא עולה כי העורר יזם את המפגש בין הסוכן לאמזלג, או כי נתן הוראה לאמזלג למכור את הסם לסוכן. עולה בנוסף, כי אמזלג הוא שהחל ביוזמתו לשוחח עם הסוכן. הסוכן הינו גם בעל עבר פלילי בעבירות סמים, וגם בעת הפעלתו כסוכן, צרך סם מסוכן. חרף האמור סבר בית המשפט קמא כי די בהודעת הסוכן, וחרף הבעייתיות המובנית, אם כי ההכרחית לעיתים קרובות, בהפעלת אנשים בעלי עבר פלילי כסוכני משטרה, כדי לבסס את האישום נגד העורר. אם הראיות שעמדו בפני בית המשפט קמא התבססו על דבריו של הסוכן ותמליל ההקלטה שערך, הרי שהוצגה במהלך הדיון בפני גם הודעתו של אמזלג, שנגבתה ביום 10.9.2008, ואשר לא הוצגה משום מה בפני בית המשפט קמא. באמרתו מודה אמזלג במכירת הסם לאזרן, ובעניין מעורבותו של העורר שקדמה למכירת הסם, מוסר אמזלג דברים אלה: "זכור לי באירוע הזה שבני (הסוכן) פנה למאיר (העורר), ומאיר שאל אותי אם יש לי 4 מנות עבורו. אני אמרתי לו "אתה מכיר אותו" הוא אמר לי כן, ושהוא חותם עליו. הכוונה חותם עליו זה שאפשר לסמוך עליו". נמצא איפוא שלמעורבות העורר קיימת גם תמיכה ראייתית הנוספת על הודעת הסוכן, ויש בכך כדי לסלק את החשש כי חומר הראיות בעניינו של העורר אינו מבוסס דיו בשלב דיוני זה. עבירת התיווך על פי סעיף 14 לפקודת הסמים, בזיקה לסעיף 13 לפקודה, נוגעת לכל עיסקה בסם, ובכלל זאת לאספקת הסם, או לסחר בו. העורר לא היה אומנם בעל עניין ישיר בעיסקה, ופעל ללא תמורה, ואולם עולה מראיות כי פנה לאמזלג ובירר אם הוא מחזיק בסם, ופעל לכאורה להניע את אמזלג למכרו לסוכן, ובעקבות כך בוצעה מכירת הסם. עניין לנו איפוא, בפעולת תיווך כמשמעה בסעיף 14 לפקודה, או למצער, סיוע לביצועה של העיסקה (והשוו בעניין זה: ע"פ 360/80 - מדינת ישראל נ' יעקב אפנג'ר, פ"ד לה(1), 228). אין אני רואה פגם בהחלטת בית המשפט שהורה על המשך מעצרו של העורר. בית המשפט קמא היה נכון לשחרר את המשיב בתנאים מגבילים, וציין כי נוכח עברו הפלילי המכביד של העורר, ומאסרים מותנים התלויים ועומדים נגדו, אין לשחררו ללא קביעת מפקחים, ומשלא הוצע כל פיקוח אפקטיבי של ערבים, נקבע כי עליו להישאר במעצר. יש לזכור כי בעקבות "אישורו" של העורר בוצעה מכירה של 4 מנות הרואין- סם קטלני ומסוכן ביותר- ומעורבותו הנמשכת של העורר ב"עולם" הסמים, חרף עברו, מעידה על מסוכנות מובהקת שיש לאיינה בדרך של הידוק הפיקוח. בנסיבות אלה, נדחה הערר. מובן כי אם תוצע בעתיד חלופת מעצר נאותה, תובא זו בפני בית משפט קמא, והדברים יישקלו. ההחלטה תועבר בפקס לצדדים ולעורר, לאחר שב"כ העורר הודיע כי אינו עומד על זימון הצדדים והעורר לשמיעת ההחלטה. ב"כ המשיבה ידאג לקבלת תיק הראיות ממזכירות בית המשפט. תיווךסמיםמעצר