בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בת"א (כב' השופט סובל) מיום 21.4.2010 שבו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת רשם ההוצל"פ (כב' הרשם סומך) מיום 17.2.2010. העובדות העיקריות הצריכות לענייננו, הן כדלהלן נגד המבקש נפתחו מספר תיקי הוצאה לפועל וביום 26.7.2001 עם הכרזתו כחייב מוגבל באמצעים הם אוחדו לתיק איחוד מס' 01-97749-01-8 (להלן: "תיק האיחוד"). ביום 16.9.2009 הגיש המבקש לרשם ההוצל"פ בקשה לקיום חקירת יכולת ולשינוי צו החיוב תשלומים, אשר מיום 15.5.2002 עמד על סך של 5,000 ₪ לחודש. בקשת המבקש לשינוי צו תשלומים הוגשה לאחר תקופה ארוכה במהלכה לא קיים המבקש את צו התשלומים האמור. ביום 17.2.2010 נערכה למבקש חקירת יכולת, לאחריה החליט רשם ההוצל"פ (כב' הרשם עדי סומך) כדלקמן: "לאחר ששקלתי הדבר ושמעתי את הצדדים איני סבור כי יש להותיר את תיק האיחוד ללוא תשלום פיגורים ולכן קובע אני כי ככל שיפקיד החייב לתיק האיחוד בתוך 40 ימים מהיום 100,000 ₪ יוותר תיק האיחוד על כנו וצו התשלומים יעמוד בו על סך של 1,500 ₪ בחודש..אני מתרה בחייב פעם אחת ואחרונה כי היה ויפגר בצו התשלומים ולו פעם אחת בודדה באיחור שיעלה על יום יפוזר תיק האיחוד ללא התראה מוקדמת ומבלי שיהיה צורך לשלוח התראה כאמור על ידי רשם ההוצל"פ או מי מנושיו" (להלן: "החלטת רשם ההוצל"פ בעניין צו התשלומים"). ביום 10.3.2010 הגיש המבקש בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצל"פ בעניין צו התשלומים לבית משפט השלום בת"א. לאחר שניתנה למבקש רשות ערעור, נדחה ערעורו על ידי בית משפט קמא בפסק דינו מיום 21.4.2010 וזאת בנימוקים הבאים: "בבקשה שבפניי, מבקש המבקש להעלות עובדות ונתונים לגבי יכולת ההשתכרות שלו, הכנסותיו...לא ניתן לקבל עובדות חדשות במסגרת הערעור ובוודאי מבלי שהוגשה בקשה להוספת ראיות בערעור. אין מחלוקת כי מאז הוכרז המבקש כמוגבל ואוחדו תיקיו, אין הוא משלם בהתאם לצו התשלומים שנקבע..חייב שאיננו מקיים את החלטות הרשם ומתעלם מהן איננו זכאי לחסות בהגנות שמקנה תיק האיחוד...אין ממש בבקשה ליתן למבקש הזדמנות נוספת וההצהרה כי ברצונו לחזור למעגל העבודה. בפועל ולמעשה נשלחו למבקש אזהרות וגם ללא התראות היה עליו לעמוד בתשלומים. עתה משצבר המבקש חובות בגין אי תשלום בעבר טוען כי איננו יכול לעמוד בתשלום החד פעמי שנקבע, וכי הסכום החודשי שנקבע גבוה ואין ביכולתו לעמוד בו. תמיד שמורה למבקש האפשרות לפנות להליכי פש"ר או לקיים חקירות יכולת בכל אחד מהתיקים בנפרד. חסד עשה הרשם הנכבד עם המבקש כשלא הורה על פיזור תיק האחוד ונתן לו הזדמנות נוספת לשמור על התיק האיחוד, כפוף לתשלום. לא מצאתי שיש להתערב בהחלטתו של הרשם הנכבד אשר הגיע להחלטתו לאחר חקירת יכולת ועיון במסמכים והתרשמות ישירה מהמבקש". פסק דינו של בית משפט קמא מיום 21.4.2010 הוא מושא בקשת רשות הערעור שבפניי. בינתיים ביום 9.5.2010 הגיש המבקש בקשה להורות כי סכום של 10,000 ₪ אשר הופקד על ידו בבית משפט קמא כתנאי לעיכוב ביצוע החלטת רשם ההוצל"פ, ייכלל בסכום של 100,000 ₪ שקבע רשם ההוצל"פ כי עליו לשלם כתנאי להותרת תיק האיחוד על כנו. ביום 12.5.2010 קיבל בית משפט קמא את בקשת המבקש בקובעו כדלקמן: "א. על המבקש לשלם את התשלומים החודשיים בסך 1,500 ₪ לחודש כסדרם. הסך של 10,000 ₪ נכלל בסכום הכולל של 100,000 ₪ ועל המבקש לשלם סכום נוסף של 90,000 ₪ לתיק האיחוד. הסך של 90,000 ₪ ישולם בשלושה תשלומים חודשיים רצופים ושווים..". עיקרי טענות הצדדים המבקש טוען כי טעה בימ"ש קמא כשלא התייחס לראיות החדשות שהוגשו על ידי המבקש בערעור, ולא ערך בחינה מחודשת של העובדות והראיות. המבקש טוען כי לא חייב היה להגיש בקשה נפרדת לצירוף ראיות חדשות בערעור. עוד טען המבקש לעניין הראיות, כי לא חייב היה לצרף מסמכים אלה בבקשתו לקיום חקירת יכולת בפני רשם ההוצל"פ, כך שאי צירופם לא נבע ממחדל של המבקש. המבקש טוען כי רשם ההוצל"פ צריך היה לאפשר לו לצרף מסמכים אלה טרם החלטתו בעניין צו התשלומים. לטענת המבקש טעה רשם ההוצל"פ כשקבע כי המבקש ביצע העדפת נושים אסורה בכך ששילם לבנק הפועלים חוב שלא במסגרת תיק האיחוד. המבקש הבהיר כי חובו לבנק הפועלים עמד ע"ס 1,463,480 ₪, ובמסגרת של הליכי פשיטת רגל שילם אביו של המבקש לבנק הפועלים סך של 88,000 ₪ בלבד. כנגד תשלום זה ויתר בנק הפועלים על יתרת החוב. המבקש טוען כי מאחר שהחוב שולם במסגרת הליכי פשיטת רגל אין בכך העדפת נושים אסורה, וכן מאחר שהחוב שולם על ידי אביו של המבקש הרי שאין לכך השלכה על מצבו הכלכלי של המבקש. עוד טען המבקש כנגד קביעות עובדתיות של רשם ההוצל"פ, באשר להכנסותיהם החודשיות של המבקש ושל אשתו, ובאשר לפוטנציאל ההשתכרות שלו. המבקש הבהיר כי בניגוד לקביעת רשם ההוצל"פ אביו אינו תומך בו כלכלית באופן קבוע. המבקש הבהיר כי הוא אינו נמנה על יורשיה של אמו. בנוסף, טען המבקש כי חלק מקביעותיו של רשם ההוצל"פ נסמכות על חקירת יכולת שנערכה למבקש בשנת 2002. לא כל המשיבים הגיבו לבקשת רשות הערעור מטעם המבקש. מתגובות המשיבים שהמציאו תגובותיהם עולות הטענות הבאות: ראוי לדחות את בקשת רשות הערעור באשר אינה מגלה שאלה משפטית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. אין מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של רשם ההוצל"פ, ואין להיעתר למבקש אשר לא קיים, במשך שנים, את צו חיוב התשלומים בתיק ההוצל"פ. המבקש ביצע העדפת נושים בכך ששילם לבנק הפועלים, אשר הינו אחד מנושי תיק האיחוד, סכום על חשבון חובו לנושה זה, וכן עולה חשד כי המבקש ביצע העדפות נושים נוספות מחוץ לתיק האיחוד. בהקשר זה נשמעה הטענה כי מחד, ויתר המבקש על חלקו בירושת אמו ז"ל, מאידך עולה החשד שמא הכסף עליו ויתר הוא שהועבר לבנק הפועלים על ידי אבי המבקש. כן נטען כי אשת המבקש השתכרה במשך כשנתיים שכר של כ-7,000 ₪ לחודש, ועפ"י דיני העבודה זכאית היתה לפיצויי פיטורין עם פיטוריה ממקום עבודתה לאחר שיצאה לחופשת לידה. כן נטען כי המבקש לא ביסס את טענתו לפיה הוא מנוע מלמצוא מקום עבודה בשל הרקע הפלילי שלו; המבקש נתמך מזה תקופה ארוכה, על ידי אביו אשר ירש לאחרונה את נכסי אשתו ז"ל, אם המבקש. עוד נטען כי קיים חשד כי המבקש מסתיר כספים הנמצאים ברשותו, והוא ממשיך לנהל את עסקיו באמצעות חברות שונות; המבקש נמנע מצירוף מסמכים שעשויים לשפוך אור על כך שהוא בעל יכולת כלכלית גבוהה יותר מזו שהוא טוען לה. בנוסף נטען כי בבעלות המבקש בית בנתניה ששוויו כ- 1,300,000 ₪. דיון לאחר ששמעתי את הצדדים ולמדתי את טענותיהם, נחה דעתי כי אין מקום, בנסיבותיו של עניין זה, ליתן למבקש רשות ערעור, ודין בקשת רשות הערעור להידחות. בשנת 2002 נקבע למבקש צו חיוב תשלומים בתיק האיחוד, על יסוד חקירת יכולת שנערכה לו, ולאחר שראש ההוצל"פ (כתוארו אז) שמע את טענות המבקש ונושיו. מיום 15.4.2002 ועד ליום 15.5.2002 עמד צו התשלומים על סך של 2,500 ₪, והחל מיום 15.5.2002 הועלה צו החיוב בתשלומים לסכום של 5,000 ₪. אין מחלוקת כי במשך שנים לא קיים המבקש את צו התשלומים שנקבע. כמו כן, אין מחלוקת כי המבקש נמנע מלפנות לרשם ההוצל"פ בבקשה מתאימה לשינוי צו החיוב בתשלומים. סעיף 74 טו לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 קובע כדלקמן: "74טו. רשם ההוצאה לפועל רשאי, ביוזמתו או על פי בקשה, לבטל צו איחוד או לשנות תנאים הכלולים בו, בין היתר מטעמים אלה: (1) היה לרשם ההוצאה לפועל יסוד להניח כי החייב עשה או מתכוון לעשות מעשה כדי לסכל את ביצוע הצו; (2) החייב לא מילא תנאי מתנאי הצו, לרבות לענין תשלום בסדר, בשיעור ובמועד שנקבעו, או פעל בדרך אחרת שלא על פי תנאי הצו, או שלא באמצעות הממונה; (3) החייב סירב ללא טעם סביר לשתף פעולה עם הממונה; (4) רשם ההוצאה לפועל נוכח כי נשתנו הנסיבות והחייב לא יוכל עוד לפרוע את חובותיו תוך פרקי הזמן הקבועים בסעיף 74ט; (5) נפתח נגד החייב תיק נוסף, ורשם ההוצאה לפועל נוכח, כי החייב לא יוכל לפרוע את כל חובותיו בתיקים שעליהם חל צו האיחוד ובתיק הנוסף תוך פרקי הזמן הקבועים בסעיף 74ט; (6) היה לרשם ההוצאה לפועל יסוד להניח כי נתקיים, בשינויים המחוייבים, אחד מן הטעמים לדחיית בקשת איחוד לפי סעיף 74י". בתי המשפט הבהירו בעניין זה כי ההגנה על חייב במסגרת איחוד תיקים נועדה לחייבים העומדים בתנאים שנקבעו בחוק ולא למפרים אותם (ע"א 2097/02 איטונג בע"מ נ' חדיד, תק-על 2003(2)1168 (2003); בר"ע (מחוזי, י-ם) 2172/06 כהן נ' ויזה כ.א.ל כרטיסי אשראי בע"מ). בענייננו, סבורה אני, כפי שגם סבר בית משפט קמא, כי רשם ההוצל"פ פעל, לפנים משורת הדין, בכך שלא הורה על פיזור תיק האיחוד בשל העובדה שהמבקש הפר את צו החיוב בתשלומים משנת 2002. רשם ההוצל"פ נתן למבקש הזדמנות נוספת, והותיר את תיק האיחוד על כנו, הקטין את צו התשלומים, וכל זאת בתנאי שהמבקש ישלם לתיק האיחוד סכום של 100,000 ₪. אני מקבלת את טענת המשיבים כי סכום של 100,000 ₪ אשר נקבע כי על המבקש לשלם כתנאי להותרת תיק האיחוד על כנו, אינו בבחינת 'קנס', אלא המדובר רק בחלק מהחוב שנצבר בשל אי קיום צו החיוב בתשלומים על ידי המבקש במשך תקופה ממושכת. לא יתכן כי המבקש אשר, במשך שנים, לא קיים את צו התשלומים, ישב בחיבוק ידיים ונמנע אף מלהגיש בקשה מתאימה לרשם ההוצל"פ להפחתת סכום צו החיוב בתשלומים, יטען עתה, בדיעבד, כי אין ביכולתו לשלם את החוב שנצבר, יבקש שלא לפזר את תיק האיחוד ויותיר את נושיו בפני שוקת שבורה. המבקש טוען כנגד קביעותיו העובדתיות של רשם ההוצל"פ בהחלטתו בעניין צו התשלומים. בידוע הוא כי בית משפט שלערעור לא יתערב, בנקל, בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית לאחר שמיעת ראיות והתערבות, כאמור, תעשה רק במקרים חריגים וקיצוניים, כגון אם נפל בהכרעתה של הערכאה הראשונה פגם היורד לשורשו של עניין (ראו: רע"א 922/06 ויינשטין נ' הפועלים האמריקאי ישראלי בע"מ). מקרה זה אינו נמנה, לטעמי, על המקרים החריגים, שבהם ראוי להתערב בקביעותיו העובדתיות של רשם ההוצל"פ אשר נקבעו לאחר שנערכה לחייב חקירת יכולת כדין. כאמור, עוד טען המבקש, כי טעה רשם ההוצל"פ משלא התיר לו לצרף מסמכים להוכחת טענותיו, וראוי לאפשר לו לצרף מסמכים אלה בשלב הערעור. המבקש צירף את המסמכים האמורים לבר"ע מטעמו. ברם, איני סבורה כי ראוי להתיר במקרה זה את צירוף המסמכים. יחד עם זאת, למעלה מן הדרוש אוסיף כי אין במסמכים שצורפו על ידי המבקש לבר"ע כדי להבהיר מדוע במשך השנים 2008-2006 לא קיים המבקש את צו החיוב בתשלומים, ואף לא פנה בבקשה מתאימה להפחתת הסכום, כאמור. לסיכום, סבורה אני כי רשם ההוצל"פ, אשר התחשב במלוא המסמכים והטיעונים שהיו בפניו, הגיע למסקנה ראויה ואין מקום להתערב בהחלטתו. זאת במיוחד לנוכח העובדה כי בית משפט קמא, כאמור, כבר הקל בהחלטתו מיום 12.5.2010 עם המבקש, הפחית סכום של 10,000 ₪ מהסכום שנקבע ע"י הרשם וכן איפשר פרישת הסכום של 90,000 ₪ לשלושה תשלומים. אינני סבורה כי ראויה התערבות נוספת בהחלטת כב' הרשם. סוף דבר הבקשה לרשות ערעור - נדחית. לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. ניתנה היום, י"ח שבט תשע"א, 23 ינואר 2011, בהעדר הצדדים. רשםערעור על החלטת רשםערעורצו תשלומיםצוויםהוצאה לפועל