בפניי תביעה לתשלום שכר טרחת עורך דין. התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר והיא מבוססת על הסכם שעליו חתם הנתבע ביום 6.6.01 לקבלת ייצוג משפטי בתביעה נגד גד אטיאס, סילביה אטיאס וחברת מ.ג. שירות ברוקרג' וחליפין בע"מ (להלן: הסכם שכר הטרחה). נוסח הסכם שכר הטרחה אשר עליו חתם הנתבע (נספח א' לתצהירי התובעים) הנו כדלקמן: אני/אנו הח"מ פנינו אליך לקבל שרותים משפטיים וטיפול בעניין: תביעה משפטית נגד גד אטיאס בנוגע לחברת ATT&ATT כולל הגשת תביעה ובקשות לצווי מניעה. בגין השירותים האמורים והטיפול בעניין שלעיל, אני/אנו מסכימים לשלם לך שכר טרחה בשיעור של 25,000 ₪ +מע"מ שישולמו בשני תשלומים... סכום זה לא מותנה בתוצאות המשפט, לרבות אם יושג בפשרה בכל שלב של המשפט ואף אם יושג מחוץ לכתלי בית המשפט, או טרם הגשת ההליך לערכאות. בנוסף לכך תהיה זכאי לשכר טרחה בשיעור של 5%+מע"מ מכל סכום שיושג בפשרה. היה ונאלץ לנהל את התיק עד הסוף, אזי תהיו זכאים ל 10% +מע"מ מכל סכום שיפסק. מלבד האמור לעיל, ישולמו לך בנפרד הוצאותיך לרבות אגרות משפט, בולים, שליחים, שכר עדים ושכר טרחה עבור כל ישיבה בבית משפט..." התובעים ייצגו את הנתבע בתביעה וביום 22.12.05 ניתן פסק דין לפיו על אטיאס לשלם לנתבע 500,000 ₪ וכן שכ"ט עורך דין בסך 75,000 ₪ בצירוף מע"מ. אטיאס הגיש ערעור על פסק הדין. הנתבע היה מיוצג בערעור על ידי עורך דין אריאל אלבאום. בדיון אשר התקיים ביום 29.3.07 קיבלו הצדדים את המלצת בית המשפט המחוזי לפיה סכום פסק הדין יועמד על 250,000 ₪ והחיוב בשכר טרחה יועמד על 37,500 ₪ בצירוף מע"מ. הנתבע הנו תושב צרפת, כבן 81. בבקשה למתן רשות להתגונן הוא טען כי על פי ההסכם היה עליו לשלם מראש שכ"ט בסכום של 25,000 ₪, כפי שהוא עשה ובנוסף, היה עליו לשלם סך בשיעור של 10% מהסכום שייפסק לטובתו בתביעה נגד אטיאס, אולם זאת אך ורק לאחר שהכספים יתקבלו בפועל מאת אטיאס. עוד טען הנתבע כי במועד הגשת התביעה פסק הדין שניתן בתביעתו נגד אטיאס לא היה חלוט, שכן הוגש עליו ערעור, וגם מטעם זה לא הייתה מוטלת עליו חובת תשלום. ביום 27.5.09 קיבל הנתבע רשות להתגונן בשתי השאלות הבאות: כוונת הצדדים באשר למועד ביצוע התשלום בסך 10% כמפורט בהסכם שכר הטרחה, האם עם פסיקת הסכום בתביעה בבית משפט השלום או לאחר הגביה בפועל. המשמעות שיש ליתן לפסק דינו של בית המשפט המחוזי, אם בכלל, על התחייבותו של הנתבע מכוח הסכם שכר הטרחה. התובעים נתנו עדות. הנתבע הגיש תצהיר עדות ראשית, אולם התצהיר הוצא מהתיק לאחר שהנתבע לא התייצב לישיבת ההוכחות. ב"כ הצדדים הסכימו כי הליכי הביניים יהוו ראיה בתיק זה. לאור הסכמת הצדדים, תצהירי הנתבע אשר הוגשו במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה ובקשה למתן רשות להתגונן, כמו גם חקירתו הנגדית של הנתבע במסגרת הבקשה לרשות להתגונן (בש"א 4632/09) מהווים חלק מהראיות בתיק. התובעים הצהירו כי סיכום הדברים, כפי שבא לידי ביטוי בהסכם שכר הטרחה, הושג לאחר מו"מ ארוך שהתנהל בין הצדדים במהלכו הסכימו התובעים, לאחר לחצים כבדים שהופעלו עליהם מצידו של הנתבע, לקבל את חלק הארי של שכר הטרחה כאחוז מסוים מהסכום שיפסק לטובתו במסגרת פסק הדין (סעיף 5 לתצהירים). עוד לפי התצהירים: "הנתבע הבין היטב את תוכן ההסכמות שהושגו בין הצדדים וזאת, בין היתר, מאחר ובנו, אוריאל עטאלי, שהינו מכיר את השפה העברית על בוריה, נכח בפגישה שבין הצדדים והבין כל מילה ומילה שנאמרה ו/או נכתבה בהסכם שכר הטרחה" (סעיף 5 לתצהיר). התובעים הצהירו עוד כי: "כבר במעמד החתימה על הסכם שכר הטרחה, משנפרשו הקשיים הרבים בגביית החוב ממר אטיאס, הבהירו התובעים לנתבע באופן שאינו משתמע לשני פנים כי שכר הטרחה לא יותנה בשום אופן בגביית החוב בפועל מאת אטיאס כך שעובדה זו הייתה ידועה היטב לנתבע כבר באותו המועד" (סעיף 15 לתצהירים). הנתבע הצהיר כי הוסכם שאת שכר הטרחה בשיעור של 10% מהסכום שייפסק לזכותו יקבלו התובעים לאחר שהכספים יתקבלו בפועל מאת אטיאס (הנתבע, סעיף 4 לתצהיר מיום 25.5.09). לפי תצהירו: "היה ברור לכל כי כוונת הצדדים הינה כי הסכום בסך 10% מהסכום הפסוק ישולם למשיבים (התובעים, ע.כ.) רק לאחר זכייתו הסופית של המבקש (הנתבע, ע.כ.) בתביעה ובעיקר לאחר גביית הכספים ממר אטיאס, עקב הקשיים הכספיים בהם היה נתון המבקש (הנתבע, ע.כ.)" (סעיף 5 לתצהיר מיום 25.5.09). בחקירה הנגדית במסגרת הבקשה לרשות להתגונן השיב הנתבע: "הם אמרו לי שאני חייב לשלם להם 25,000 ₪ ובסוף, אם ננצח, אני חייב לשלם להם 7%. אמרתי שלא אשלם להם 7% אלא 10% אחרי שאגבה את הסכום, אז הם הציגו לי מסמך ושאלו אותי האם אני בטוח 10% ואמרתי כן, ואכן חתמתי על המסמך. היה לי אמון מלא וטוב" (עמוד 9 לפרוטוקול מיום 27.5.09). בחקירה הנגדית עמד עורך דין בורשטיין על כך שהנתבע מעולם לא התנה את תשלום הכספים בגביה (עמוד 9 לפרוטוקול מיום 15.2.11). עורך דין בנישו השיב כי הוא עצמו הסביר לנתבע את משמעות ההסכם ואף תרגם לו אותו וכי גם בנו של הנתבע הקריא לנתבע את הסכם שכר הטרחה (עמוד 15 לפרוטוקול מיום 15.2.11). נוסח ההסכם מדבר על תשלום של שכר טרחה בשיעור של 10% בצירוף מע"מ מכל סכום שייפסק. נוסח ההסכם ברור ותומך בגרסת התובעים. מעדותו של עורך דין בנישו עולה כי ההסכם תורגם לנתבע וכי הוא הבין אותו. מעדויות התובעים עולה כי בנו של הנתבע, אריאל עתאלי, נכח במשרד בעת החתימה על ההסכם. אריאל עתאלי לא נתן עדות, והדבר פועל לחובת הנתבע. אני מקבלת את עדות התובעים לפיה על הנתבע לשלם להם 10% מהסכום שנפסק, ללא קשר לגביית הסכום בפועל. לא די בעדותו של הנתבע, אשר סותרת את האמור בהסכם שעליו הוא חתם, כדי לקבל את גרסתו. לפרשנות דומה של הסכם דומה ראו את ע"א (מחוזי ת"א) 1328/07 אוחיון נ' שילר (פורסם במאגרים, 12.12.07) וכן את בש"א (שלום חי') 7826/05 חסיד נ' לוין (פורסם במאגרים, 19.6.05)). השלכות פסק הדין בערעור לטענת התובעים, אין בפסק הדין שניתן בערעור כדי לשנות מהתחייבות הנתבע שכן לשון הסכם שכר הטרחה ברורה ומפורשת ואין בה כל התייחסות להליך של ערעור. לטענתם, העובדה שהנתבע מצא לנכון להתפשר בבית המשפט המחוזי על מחצית מהסכום שנפסק, מבלי לתת הסבר מניח את הדעת להתנהגותו זו, מעוררת סימני שאלה רבים באשר לכוונותיו ולסיבות אשר הביאו אותו ליתן הסכמתו להסדר הפשרה. בחקירה הנגדית במסגרת הדיון בבקשת רשות להתגונן נשאל הנתבע האם דיבר עם עורכי הדין על עניין הערעור והשיב: "לחלוטין לא" (עמוד 9 לפרוטוקול מיום 27.5.09). לטענתו, כפי שעולה מפרוטוקול הדיון, הסדר הפשרה בערעור נעשה לאחר שהצדדים קיבלו את המלצת בית המשפט להתפשר. בחקירה הנגדית השיב עורך דין בורשטיין כי לא דובר עם הנתבע על אפשרות של ערעור וכי אם הם היו צריכים לייצג את הנתבע בערעור, הם היו דורשים שכ"ט נוסף (עמוד 10 לפרוטוקול). השירותים אותם שכר הנתבע על פי ההסכם היו: "תביעה משפטית נגד גד אטיאס בנוגע לחברת ATT&ATT כולל הגשת תביעה ובקשות לצווי מניעה." כפי שטוענים התובעים, ההסכם לא התייחס להליך של ערעור ושכר הטרחה שנקבע בו לא כלל ייצוג במסגרת הערעור. יחד עם זאת, רוח ההסכם היא כי הנתבע ישלם לתובעים שכר טרחה בשיעור של 10% מהסכום שייפסק, דהיינו, מהסכום שהוא יהיה זכאי לקבל מהנתבעים אותם הוא תבע, ולכן יש בתוצאה של הערעור כדי להשפיע על שכר הטרחה אותו זכאים התובעים לקבל. כפי שציין השופט רובינשטיין ברע"א 4723/05 לוי נ' ברוש (פורסם במאגרים, 12.9.05), "ראוי ליתן אל לבנו, כי למטבע שכר הטרחה המותנה שני צדדים; מחד גיסא התקוה להגיע לתוצאה שבעקבותיה ישולם שכר טרחה, ומאידך גיסא, למשל, עורך דין המייצג תובע שלא נפסקו לו פיצויים (בין אם נדחתה התביעה או הסכום נבלע בדמי הביטוח הלאומי), אינו רשאי לתבוע מן הלקוח שכר טרחה (עט ואתיקה 28, ניסן תשנ"ג - מרץ 1993), וכאשר זכיה בוטלה בערעור יש חובה להחזיר שכר טרחה שנגבה בעקבות הזכיה (שם 15, אייר תשנ"א - אפריל 1991). דברים אלה משליכים מטבעם על אפיונו של מוסד זה של שכר הטרחה המותנה". ראו גם ע"א (מחוזי חי') 4673/98 איז'ק נ' גושן (פורסם במאגרים, 24.11.99). משהופחת סכום פסק הדין בערעור, זכאים התובעים לשכר טרחה בשיעור של 10% בצירוף מע"מ מסכום פסק הדין כפי שתוקן במסגרת הערעור. על פי פסק הדין שניתן בערעור, הסכום שנפסק הוא 250,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 27.6.01 ובסה"כ 329,309 ₪ ובתוספת שכר טרחה בסכום של 37,500 ₪ בצירוף מע"מ. סך כל הסכומים שנפסקו, נכון ליום מתן פסק הדין (22.12.05), מגיע ל- 372,809 ₪. 10% מסכום זה, בצירוף מע"מ, עומדים על 43,246 ₪. משמעות הפשרה במסגרת הערעור בחקירה הנגדית במסגרת הבקשה לרשות להתגונן השיב הנתבע כי הוא עצמו לא נכח בדיון בבית המשפט המחוזי שכן באותה תקופה היה חולה. לשאלה האם הוא הסכים להפחית את הסכום שנפסק לטובתו, השיב: "אמרו לי, לא הגבתי. אמרתי 'תעשו כמה שיותר טוב' ואמרתי לבן שלי שיטפל" (הנתבע, עמוד 11 לפרוטוקול מיום 27.5.09). מעדותו של עורך דין בנישו עלה כי עוד לפני הגשת הערעור עלתה אפשרות של פשרה, אולם הנתבע דחה את ההצעה ועמד על כך שאטיאס ישלם את מלוא הסכום שנפסק (עמוד 16 לפרוטוקול מיום 15.2.11). לא די בכך שהנתבע הגיע להסדר פשרה בערעור, כדי לעורר סימני שאלה, כפי שטוענים התובעים. לא די בחשש שהעלו התובעים לפיו הנתבע מסתיר מהם מידע אודות סכומים שהוא גבה, כדי לסתור את עדות הנתבע כי לא גבה עד למועד הגשת תצהירו כל סכום. עדותו של עורך דין בנישו אודות הלך הרוח של הנתבע וסירובו להתפשר תומכת בכך שהסדר הפשרה אכן נעשה בעקבות המלצת בית המשפט. סיכום הנתבע ישלם לתובעים את הסכום של 43,246 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין בתביעה נשוא ההסכם (22.12.05). הנתבע ישלם לתובעים שכ"ט עורך דין בגין הליך זה בסכום של 10,000 ₪. הנתבע יחזיר לתובעים את הוצאות המשפט בהן נשאו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל הוצאה ועד ההחזר בפועל. את הסכומים שנפסקו על הנתבע לשלם לתובעים תוך 30 יום מהיום. ניתן היום, י"ח אדר א תשע"א, 22 פברואר 2011, בהעדר הצדדים. שכר טרחהעורך דיןסכסוך