בקשה לחיים משותפים 1. העתירה שבכותרת - עניינה החלטת המשיב מיום 3.7.2012. בהחלטה זו שניתנה על-ידי ראש דסק דרום ברשות האוכלוסין וההגירה - נדחתה בקשת העותרת למתן מעמד בישראל מטעמים הומניטאריים. 2. הבקשה שהוגשה למשיב בעניינה של העותרת עוד ביום 20.12.2011 - להסדרת מעמדה ולהעברת עניינה לוועדה הבין משרדית לעניינים הומניטאריים - ציינה שהעותרת היא אזרחית מולדובה שנכנסה לישראל בשנת 2003 באשרת עבודה ב/1 לעבודה כמטפלת בקשישים. אשרה זו הסתיימה ביום 28.2.2008. צוין בבקשה, שהעותרת הכירה זמן קצר קודם לפקיעת האשרה אזרח ישראל בן 64. הם עברו לגור יחד בינואר 2009 וניהלו משק בית משותף. העותרת, לפי הבקשה, התגרשה מבעלה עוד במולדובה. עוד נטען, שהגם שהעותרת ובן-זוגה הישראלי היו על סף חתימה ואישור של הסכם ממון - השתנה לפתע מצב הדברים בחודש נובמבר 2011 כשהעותרת הוצרכה לעזוב את מקום מגוריה. צוין בבקשה, שהעותרת בת 56; מתגוררת בישראל שמונה שנים, כאשר היא ויתרה על כל זכויותיה הכספיות ורכושה בארץ מוצאה מולדובה, ואשר על כן - מצבה הכלכלי אינו בטוב ואין לה לאן לחזור למעשה. 3. בקשה זו סורבה כאמור בהחלטה מיום 3.7.2012. בין היתר צוין בהחלטה, שהאשרה המקורית שעמה נכנסה העותרת לישראל פקעה בחודש אוקטובר 2003 וחרף זאת נותרה העותרת בישראל עד לחודש ספטמבר 2005. היא קיבלה אמנם אשרה נוספת בחודש אפריל 2006, אולם זו פקעה בחודש אוקטובר 2008 ומאז היא שוהה שלא כחוק בישראל. העותרת פנתה אמנם בחודש אוקטובר 2009 לרשות האוכלוסין כדי לפתוח בקשה לחיים משותפים עם אזרח ישראל. אלא שהיא התבקשה להציג מסמכים ותעודות ואלו לא היו ברשותה ולא הוגשה כל בקשה בנדון בהמשך. אשר לנימוקים ההומניטאריים שבבקשה שעניינם המגורים בישראל בשנת 2003, כמו גם היעדר הקשר עם מדינת המוצא, היעדר זכויות פנסיה או דירה - הרי שאלו אינם נימוקים הומניטאריים המצדיקים מתן מעמד. לפיכך, סורבה הבקשה. 4. על החלטה זו הגישה העותרת השגה לוועדת ההשגה לזרים. בהשגה שבה העותרת וטענה שהיא התגרשה מבעלה הקודם בארצה לאחר מאבק משותף וויתרה על כל רכושה. היא מתגוררת בישראל כבר תשע שנים. היא רכשה את השפה העברית וחברים בישראל ואין לה יכולת כלכלית לשוב ולהתפרנס בארץ מוצאה. ועדת ההשגה לזרים דחתה את השגת העותרת. צוין בהחלטה, שהעותרת שוהה במצטבר בישראל קרוב לתשע שנים, מתוכם היא אוחזת באשרה כדין במשך שנתיים ותשעה חודשים. אין אפוא לזקוף לטובת העותרת תקופה זו כמבססת התערות כדין בחברה בישראל או הצמחת זכות כלשהי. העותרת גם התגרשה מבעלה במולדובה שלחיים עמו היו השלכות שליליות לטענת העותרת ולכן אין יסוד לטענת הסיכון לו תחזור לארץ מוצאה. ועדת ההשגה לא מצאה מקום להתערב בהחלטת ראש הדסק שלא להעביר את עניינה לוועדה הבין משרדית, תוך דחיית טענת העותרת שאיבוד זכויותיה הסוציאליות בארצה - מהווה טעם הומניטארי מספיק לשם כך. מכאן העתירה שלפניי. 5. בעתירה נטען, שיש לבטל את החלטתו של המשיב שניתנה בעניינה ולהעניק לעותרת מעמד חוקי בישראל מטעמים הומניטאריים. בעתירה שבה העותרת וטענה שהיא החלה קשר זוגי בינה לבין אזרח ישראלי והיא עברה לגור עמו בשנת 2009. רק לאחר שבן-זוגה הישראלי סיפר לה שהוא גילה לילדיו את תכניותיו להתחתן ועקב התנגדות ילדיו - היא נאלצה לעזוב את בן-זוגה. היא נותרה בלא כל רכוש. בה בעת, היא נותרה בלא רכוש גם בארץ מוצאה מולדובה. לאחר גירושיה וממידע שנודע לה מעורך-דינה במולדובה, מאיים בעלה לשעבר "להתחשבן איתה" אם תחזור לארצה. העותרת הדגישה, שנוכח הפסד כל זכויותיה הכלכליות "אין לה מקום מגורים במולדובה ואין לה לאן לחזור". בכלל זה, אין לה זכויות לביטוח רפואי ולפנסיה והיא אינה זכאית לדיור ציבורי ולתמיכה כלשהי. היא בת 56 כיום ותוחלת החיים של אישה במולדובה היא 60 שנה. אין באפשרותה להתחיל חיים חדשים במולדובה ובה בעת היא נמצאת בישראל כבר תשע שנים ולפי טענתה היא השתקעה בישראל והשתלבה בה חברתית. 6. לאחר שעיינתי במכלול החומר שלפניי, מסקנתי היא כי דין העתירה להידחות על הסף, שכן אין היא מגלה על פניו עילה להתערבות בית המשפט בהחלטות שהתקבלו על-ידי המשיב ועל-ידי ועדת ההשגה לזרים ובשיקול דעתם. כך, אף בלא צורך בנסיבות העניין בקבלת תגובה, ולפי הסמכות שבסעיף 7(2) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (ראו עוד, עע"מ 7801/02 מזרחי נ' מלון חוף רון בע"מ, פ"ד נח(4) 728, 733-735 (2004); עע"ם 210/08 והדי נ' משרד הבינוי והשיכון (לא פורסם, 24.12.2008); רע"ב 1781/07 רביב נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 12.3.2007)). 7. כבר נקבע בפסיקה, שלמשיב נתון שיקול דעת רחב בעניין זה של מתן מעמד בישראל, בכלל; ובמתן מעמד מטעמים הומניטאריים, בפרט (ראו למשל, עע"ם 1086/08 קרוז נ' שר הפנים (לא פורסם, 7.7.2009); עע"מ 471/12 מדינת ישראל נ' בוטנג (לא פורסם, 8.7.2012)). נסיבות המקרה, אפילו על סמך העתירה ונספחיה בלבד, אינן מגלות עילה להתערבות בשיקול דעת רחב זה. 8. לוז טענתה של העותרת למעמד, מתבסס על הקושי בחזרתה למולדובה. לבד מן העובדה שטענות אלה נטענו בכלליות - בלא כל פירוט ראייתי בעניין מצבה הכלכלי של העותרת במולדובה; הרי שאין בטענות אלה כשלעצמן בנסיבות המקרה כדי להצדיק התערבות בהחלטה שלא להעביר את עניינה של העותרת לוועדה הבין משרדית לעניינים הומניטאריים. הוא הדין לעניין הטענה הקשורה לגילה של העותרת ולחוסר יכולתה להתפרנס לפי הנטען במדינת מוצאה. אציין, שדווקא בעתירה ובכל הנוגע למצבה בישראל, טוענת העותרת שהיא אינה רשאית לעבוד והיא נעזרת על-ידי חברים, כשהיא אינה זכאית לכל זכות ולביטוח רפואי. 9. לא מצאתי גם עילה להתערבות בעמדת ועדת ההשגה לענייני זרים, לפיה העותרת אינה צפויה לסכנה אם תשוב למולדובה. הנתונים שהובאו על-ידי העותרת בעתירתה בעניין זה, היו נתונים עקיפים משיחה שהיא שקיימה (במועד לא ידוע) עם עורך-דינה במולדובה. 10. בכל הקשור בטענה לחיים משותפים בישראל, הרי שנכון הדבר שמן המסמך שצורף לעתירה (נספח ג') עולה שהוגשה לבית המשפט לענייני משפחה בכפר-סבא בקשה לאישור הסכם ממון בין העותרת לבין אזרח ישראל, בה מצוין שהתנהלו בין הצדדים חיים משותפים החל מיום 1.1.2009, וצוין גם שבכוונת הצדדים להינשא בקרוב בנישואין אזרחיים. אלא שכעולה מנספח ה' לעתירה, הוגשה על-ידי באת כוח העותרת ואותו אזרח ישראלי בקשה למחוק את הבקשה לאישור הסכם הממון, תוך שצוין שלאחר הגשת הבקשה ובטרם אישור ההסכם "השתנו הכוונות של הצדדים והם לא מעוניינים באישור ההסכם". הבקשה אכן נמחקה. אותה באת כוח החתומה על הבקשה, היא באת כוחה של העותרת בהליך דנן. מוקשית אפוא הטענה שלפניי, לפיה מדובר בפעולה חד-צדדית שנקט כלפיה אותו אזרח. אם לא די בכך אוסיף ואציין, שמהסכם הממון שהוגש לאישור ולא אושר, לא עולה שהצדדים ניהלו חשבון בנק משותף או שהיה להם רכוש משותף. בנוסף, כעולה מהחלטת המשיב - לא הוגשה בקשה סדורה, במשך כל התקופה הרלבנטית, להסדרת מעמד כבני זוג. 11. יש להוסיף, שלפי סעיף 5 להסכם הממון, הצהירה העותרת כי "ערב נישואין בבעלותה נמצאים נכסים נדל"ן כדלקמן: שטח חקלאי ובית מגורים הנמצאים במולדובה, אזור קרליגינסקי, כפר טמליוץ". ולמען הסר ספק, הבקשה לאישור הסכם הממון ובה האמור לעיל - והעומד בניגוד לנטען בעתירה - הוגשה לבית המשפט לענייני משפחה ביום 6.11.2011. לבסוף יצוין, שלא קיימת עילת התערבות בעמדת ועדת ההשגה לזרים, לפיה אין לזקוף בנסיבות המקרה לזכות העותרת את מרבית התקופה בה שהתה בישראל - שהייה שלא כדין. 12. התוצאה היא אפוא, כי העתירה אינה מגלה עילה להתערבות בשיקול הדעת של המשיב בנסיבות העניין ואין היא מצביעה על פגם בהליך או על חוסר סבירות בהחלטה שהתקבלה ולו על פניו. דינה להידחות אפוא על הסף. משלא התבקשה תגובה - אין צו להוצאות. משרד הפניםחיים משותפיםהליך מדורג (משרד הפנים)