החלטה בקשה לדחייה על הסף כחלק מקדמי בהגנת הנתבע 1. הבקשה לדחייה על הסף מתייחסת לתביעה כספית הצהרתית שהוגשה ביום 17.12.06 ע"י התובע צמח ויקטור (להלן:"התובע") כנגד עו"ד ברוך חייקין (להלן: "הנתבע 1") וכנגד התאגיד המשפטי עלאצ בע"מ (להלן:"הנתבעת 2"). בכתב התביעה הכולל 84 סעיפים מציג התובע את טיעוניו במיגוון עניינים כפי שיפורט להלן: התובע עותר לצו הצהרתי אשר יקבע כי כל חובות הארנונה החלים על נכסיו ברמת השרון וכוללים דירת מגורים ושתי חנויות בתחום רמת השרון (להלן:"הנכסים") ישולמו ע"י הנתבע 1. חובות הארנונה נשוא כתב התביעה הינם אלה אשר גבייתם מתנהלת בסידרה של תיקי הוצל"פ לפי הפרוט בנספח ב' לכתב התביעה וכן, החוב שנפסק בפסק דין נוסף שניתן בת.א. 33535/05 בגינו טרם נפתחו הליכי הוצל"פ (ואלה ייקראו להלן:"חובות הארנונה"). עילת התביעה זו נעוצה בטענת התובע ולפיה, חובות הארנונה אינם אלא תוצאת פסקי דין שהושגו בתרמית ובהטעיה ע"י הנתבע 1 בתפקידו ככונס נכסים בתיקי ההוצל"פ תוך ניצול לרעה של ההליכים המשפטיים, הכל במטרה לנשלו מנכסיו. לפי טענתו, לא היה מקום לחיובו בחובות הארנונה כיוון שזה לא שימש מעולם כמחזיק הנכס ואף לא נרשם כמחזיק ברישומי עיריית רמת השרון. התובע פירט בכתב התביעה את השתלשלות הדברים מאז שנת 1989 אז הגישה מי שהוא מכנה "המשיבה" (כוונתו כנראה לעיריית רמת השרון), תביעה בסדר דין מקוצר כנגד מי שהיה מחזיק באחד מנכסי התובע ושירבבה בתרמית את שמו של התובע לכתב התביעה. עוד מרחיב התובע ומסביר, כי משנת 1990 ואילך נחתמה סדרה של חוזי שכירות לתקופות של עד 20 שנה בינו לבין הנתבעת 2. האחרונה, כך לדברי התובע הינה חברה משפחתית שהוא עצמו מנהלה ובעל 10% ממניותיה ואילו יתר המניות בשיעור של 90% מצויות בבעלותו של בנו עמוס צמח. במקביל, כך משתמע מכתב התביעה השכירה הנתבעת 2 את הנכסים בשכירות משנה לצדדי ג' וביניהם רשת כוכבי הוידאו, חברת א.ק. השקעות בע"מ, חברת פינוקט וכו' הכל בידיעת עיריית רמת השרון באשר לזהותם של המחזיקים השונים בתקופות אלה. הליכי כינוס הנכסים ביחס לחלק מניכסי התובע החלו לטענתו במרץ 2003 ואז מונה הנתבע 1 ככונס נכסים מטעם עיריית רמת השרון, לגביית החוב וזכה בסמכויות מכוח חוק ההוצל"פ ללא מסירת כל הודעה בעניין לנתבעת 2 הגם שזכויותיה (כבעלת זכות השכירות בנכסים) עלולה להפגע. לפי סעיף 35 לכתב התביעה, הנתבעת 2 היא בעלת זכויות החזקה והשימוש בנכסים וזכויותיה של עיריית רמת השרון נידחות מפני זכויותיה של הראשונה. בהמשך חוזר התובע ומפרט (סעיף 39 לכתב התביעה) את מה שהוא מכנה "הצרות" עם העירייה שראשיתן בזמן כהונתו של משה ורדין כראש מועצת רמת השרון בשנת 1983 תקופה בה נגרמו לו נזקים בשל הצבת שלטי "אין כניסה" בשני צידי הכביש אשר חסמו את הגישה לאלה מן הנכסים שהם בעלי אופי מסחרי. לפי דבריו, התחייב כלפיו ראש המועצה לאחר בדיקה עם מר צבי עתיר, יו"ר ועדת הביקורת במועצה, להציג מימצאים ביחס לטענותיו ואכן לדבריו מימצאים אלה מאשרים את טענתו כי התובע אינו המחזיק בנכסים בגינם נגבים תשלומי הארנונה. התובע גורס כלפי מי שהוא מכנה "הנתבעת 1" (אולם כוונתו לעיריית רמת השרון ולא לנתבעת 1 לפי נספח כ"א לכתב התביעה) כי זו נקטה בשיטה מתעמרת המוגדרת על ידיו "שיטה גם רצחת וגם ירשת" בהגשת תביעות חסרות שחר שנדחו. בסעיף 47 לכתב התביעה מתייחס התובע לנתבע 1, כלפיה נטען כי זו שכרה משרד עורכי דין לשם הגשת תביעה כספית בתיק אזרחי 219708/02 בסכום של כ- 500,000 ₪. התובע מתאר את השתלשלות ההליכים בתיק ביחס אליו הוגשו שני ערעורים שפירטיהם לא צויינו מעבר לאיזכור מספריהם. בחלק זה של התביעה מדגיש התובע את חוסר הסבירות שבניהול הליכי ההוצל"פ ע"י הנתבע 1 בתפקידו ככונס נכסים מאז מרץ 2004 במובן זה שהיקף הנכסים שהועמדו למימוש עלה בשיעור של עד פי 9 מסכום החוב (2,800,000 ₪ לעומת 330,000 ₪). חלק מהליכי המימוש התבטא לדבריו בגביית דמי שכירות מהנכסים באופן שמנע מהתובע את המשך הנאתו מדמי השכירות. תוצאות ההליכים הקודמים אלה מהם המוזכרים בדברי התובע (סעיפים 65-66 לכתב התביעה) תומכים לדבריו את טענותיו ומלמדים על צידקתן במיוחד על רקע העובדה שמחדליו היו טכניים בלבד (פסקי דין בהעדר בשל איחור). האיחורים ככל שהתרחשו, כך טוען התובע, אינם אלה תוצאת הבדיקות הבטחוניות בשערי בית המשפט וככל שטענותיו נדחו היו אלה כאמור לעיל על רקע מחדלים פרוצדורליים כמו אי-הפקדת ערובה וכיוצא באלה. מחאת התובע מופנית כנגד המשך ניהול הליכי הוצל"פ כנגדו בתיק הוצל"פ 0145864941 על אף ביטול פסק הדין. מטרת התביעה לפי סעיף 71 שבו נועדה "לעצור" את מה שהתובע מכנה "מחול השדים" שגורמת הנתבעת 1 לתובע (קיים עירפול ביחס לזהות הגוף כלפיו נטענות הטענות, היינו, אם מדובר בעיריית רמת השרון או בנתבע 1) וכן להביא להשבת הנכסים לידי התובע וזכויות השכירות לידי הנתבעת 2 כדי שהאחרונה תממן את משכורתו של התובע ותעניק לו אמצעי קיום. בסעיף 72 לכתב התביעה מרצה התובע הלכות משפטיות ומביא ציטוטים הנוגעים לסמכות בית המשפט לביטול פסקי דין שניתנו. לפי דבריו, יש בידיו מסמך המוכיח כי התובע לא נרשם מעולם אצל הנתבעת 1 (כאן כנראה הכוונה לעיריית רמת השרון) ובכך יעלה בידיו להוכיח את התרמית. לדבריו, נפל זה לקורבן מזה 20 שנה לידיה של עיריית רמת השרון וסבל מעיוות הליכים בשל חוסר במזומנים שמנע ממנו לשכור שירותים של עורך דין או לשלם אגרות או להפקיד ערבויות. שוב ושוב חוזר התובע בחלקה האחרון של התביעה על הטענות ולפיהן, אין הוא מחזיק בחנויות, על הטענות הנוגעות לתמרורי "אין הכניסה" שהוצבו בפתח הנכסים ע"י עיריית רמת השרון בשנת 1983 ובשלהן לא יכול היה להשכיר את הדירה. הדרך היחידה שיש בה לפי דעתו של התובע כדי לפתור באופן מסודר את הבעיה הינה במתן פסק דין המחייב את הנתבעת 1 בכל החובות החלים על התובע וכן, להצהיר כי התובע רשאי לשלם רק חובות הקרן הנומינליים לפי הבטחת ראש המועצה דאז. התובע טוען, כי בגיל 68 לא נותר לו אלא להתחיל לחיות "כמו אדם נורמלי" כהגדרתו ולחייב את הנתבעת בהוצאות לדוגמא בגין עוגמת הנפש. הנתבע 1 אשר עותר כאמור לדחיית התביעה על הסף מעלה את נימוקיו הדברים בסעיף 26 לכתב הגנתו, תוך שהוא טוען כי סיכויו של התובע לזכות בתובענה אפסיים נוכח צירופם של נימוקים המפורטים להלן: א. היעדר יריבות. ב. היעדר עילה. ג. מעשה בי-דין. ד. חוסר סמכות. ה. תביעה קנטרנית. ו. שימוש לרעה בהליכי בית משפט. אכן ההלכה המשפטית קובעת, כי ניתן לסלק תביעה על הסף בשל היותה טרדנית או קנטרנית. שימוש זה בסמכות ייעשה במקום בו ברור כי התביעה אינה מגלה עילת משפט או שהתביעה הוגשה בקלות דעת או לשם קינטור. לעניין זה ראה בר"ע 1049/05, חדד. עוד נקבע, כי רשאי בית המשפט לראות בעמדה בלתי מתפשרת כחסרת היגיון של תובע ביחס לתובענה פגומה כבסיס לקביעה בדבר קיומה של תובענה טורדנית ביחס אליה נכון לעשות שימוש בסמכות המחיקה עפ"י תקנה 100(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, לעניין זה ראה בש"א 6249/02, ת.א. 536/01, אדרי(מחוזי חיפה). בכתב התביעה אכן נפלו מספר פגמים יסודיים המצדיקים את סילוקה של התביעה על הסף. בראש ובראשונה מדובר בתביעה הערוכה באופן בלתי תקין במובן זה שגדרי היריבות וזהות הצדדים לה טושטשו לחלוטין. התובע אינו מבחין בין הכינויים השונים של הצדדים לתיק ומרחיק לכת כשהוא מתייחס באותה נשימה לנתבעת 2 כיריבה מצד אחד וכתובעת מצד שני תוך שהוא מייצגה, טוען בשמה, ומרוקן את היריבות הלכאורית מתוך המיקום של הצדדים בתביעה מכל תוכן. הקושי העולה מהדברים איננו סיגנוני או לשוני בלבד אלא מהותי ויורד לשורש הדברים. שמעתי מהתובע במהלך הדיון כי זה פנה בעת הגשת התביעה ללשכת הסיוע המשפטי להעמדת ייצוג משפטי. לאחר שזכה בו ויתר עליו כיוון שלא הצליח לדבריו ליצור הידברות עם אף לא אחד מעורכי הדין שהועמדו לו מהלשכה לסיוע המשפטי בגלל מה שהוא מכנה "חוסר הבנתם את המטריה המשפטית" . ואולם, חולשתה של התביעה אינה משקפת קשיים ביכולת התארגנות או הפרעות טכניות כאלה ואחרות הבעייתיות בה נעוצה בכך שכל כולה אינה אלא קריאת תגר על עקרונות ויסודות השיטה תוך הישענות על כללים בעלי אופי אנרכיסטי אשר אינם משקפים אלא שליטה ללא שיטה. לב התביעה מצוי בטענת התובע לביטול סידרה ארוכה של פסקי דין חלוטים שניתנו בערכאות שונות במהלך השנים. כמובן שלא יעלה על הדעת כי בית משפט מוסמך לבטל כך בהינף יד סדרות שלמות של הליכים משפטיים מסיבות כאלה ואחרות שאינן ניתנות לבירור בהליך זה, בהתעלם מהעקרונות הבסיסיים ביותר. עיקר הטענות מופנות למעשה כלפי עיריית רמת השרון שאינה כלל צד להליך וכל העובדות המהותיות בתביעה מיוחסות דווקא לה, כאשר אלה מופנות כלפי הנתבע 1, בעוד שכלפיו לא קיימת עילת תביעה. בנוסף לכך, מבקש התובע ליצור בקרה שיפוטית על ניהול תיקי הוצל"פ תוך חריגה מכללי היסוד של הסמכות.תחת שיביא את ענייניו והשגותיו על הפעילות בכל תיק הוצל"פ בנפרד בהתאם לנסיבות הספציפיות בחר התובע לרכז את כל השגותיו בהליך זה, תוך שהוא מערבב מין בשאינו מינו ושורג את מיגוון טענותיו זו בזו ללא כל אבחנה. כנגד זאת, נראות מרבית השגותיו של הנתבע 1 כמעוגנות היטב. המדובר בתביעה שאין להטריח את הנתבע 1 להתגונן כנגדה ואין לקבלה בשערי בית המשפט. יצויין בהקשר זה, כי הצעתי לתובע במהלך הדיון להסכים לתיקון כתב התביעה, בדרך שתאפשר להתייחס אולי לחלק מהטענות שהוצגו על ידו ואולם, זה התנגד בתוקף לכל תיקון למעט הסכמתו להפוך את הנתבעת 2 לתובעת. נוכח עמדתו זו סבורני, כי יש לדחות את התביעה כמכלול, הן כלפי הנתבע 1 לאור הנימוקים שהוצגו והן כלפי הנתבעת 2 הואיל ואין המדובר בהליך אמיתי. סוף דבר- התביעה נדחית על הסף. התובע יישא בהוצאות הדחייה כלפי הנתבע 1, הוצאות אלה תועמדנה לפנים משורת הדין על הסך של 2,000 ₪ ואליהן יתווסף חיוב בהפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. בהתחשב בנימוקים שהוצגו לעיל, ולאחר שהתביעה נדחתה כמכלול, אין צורך במתן צו ביחס לנתבעת 2. דחיה על הסף