אגרת בית משפט - סעד אופרטיבי - סעד כספי

מה דין אגרת בית משפט כאשר כוללים הסעדים המתבקשים גם סעד כספי וגם סעד אופרטיבי ? להלן החלטה בסוגיית סעד אופרטיבי - סעד כספי: החלטה 1. לפני בקשה להורות על סילוק התובענה כנגד המבקשת על הסף, מחמת אי תשלום אגרה, בהתאם לקבוע בתקנה 100(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות"), ולחילופין לחייב את המשיב להעריך את שווי תביעתו ולשלם אגרת משפט כפי שמתחייב ממנו על פי דין. 2. המבקשת והמשיב, הינם חלק מבעלי המניות במשיבה הפורמלית (להלן: "החברה"). בין הצדדים מתנהלות מספר תובענות הקשורות לחברה. במסגרת כתב התביעה, בתביעה דנן, שכותרתו בקשה להסרת קיפוח, נתבקש בית המשפט להורות למבקשת לרכוש את מניות המשיב, בחברה, על פי השווי הראוי והסביר שלהן, ולשם כך נתבקש מינוי מומחה, בתחום הכלכלה, שיקבע את שווי החברה והמניות הנרכשות. 3. המבקשת טוענת כי לאור הסעד המבוקש, מדובר בתובענה לתשלום סכום שניתן להעריכו. כפי שעולה מלשון סעיף 108 לכתב התביעה, וכאמור בתקנה 16(ב) לתקנות, אין מדובר בתובענה שלא ניתנת להערכה כספית, ומכאן שיש להורות על מחיקת התובענה בשל הגשת תובענה כספית במסווה של תובענה ששוויה אינו ניתן לביטוי כספי, או לחילופין להורות למשיב לשערך את סכום התביעה ולשלם בגינה אגרה כדין. 4. המשיב טוען כי מדובר בניסיון של המבקשת, להשהות ולעכב את בירור התובענה, שכן נטען כי הגשת בקשה לסילוק על הסף מחמת היעדר תשלום אגרה עומדת בניגוד להלכות בעניין, וכי הבקשה חסרת בסיס. לגופו של עניין, טוען המשיב כי במסגרת תביעה להסרת קיפוח לפי סעיף 191 לחוק החברות, ניתן לעתור גם לרכישת מניות המיעוט, ומאחר ובעת הגשת התביעה לא ידוע מה שווי המניות, כמו גם שווי החברה, חלה תקנה 3 לתקנות בית משפט (אגרות), התשמ"ח - 1987 (להלן: "תקנות האגרות"), לפיה מחויב התובע בסכום אגרה לפי סעד שאינו ניתן להערכה, בסך של -.831 ש"ח. 5. לאחר קבלת עמדת המשיב מצאתי לנכון לבקש את עמדת הפרקליטות. לדעת האחרונה, על המשיב לשום את תביעתו כתביעה כספית, באשר הסעד אותו הוא מבקש במסגרת כתב התביעה הינו סעד כספי במסווה של צו עשה. טוענת הפרקליטות כי בקשת המשיב אינה רק לעניין רכישת מניותיו על ידי המבקשת, אלא שהמשיב אף מבקש להתוות את הדרך לחישוב שווין של המניות, שיוערך בהתאם לקביעות בית המשפט ביחס לסוגיית הקיפוח, ויש לראות בכך חריגה מגדרו של סעיף 191 לחוק החברות, אל עבר סכסוכים בין בעלי מניות והחלוקות הכספיות ביניהן. 6. על התביעה חלה תקנה 16 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") המתייחסת לעניין סכום התביעה שיש לפרשו בקובעה: "הסכום שיש לפרשו )א) היתה התביעה לסכום כסף, יפורש בכתב התביעה הסכום הנתבע במדוייק. (ב) היתה התביעה לסכום שיגיע לתובע לאחר בירור חשבונות שלא נתיישבו בינו לבין הנתבע, יפורש בכתב התביעה הסכום הנתבע לפי המשוער." המשיב בחר לציין בכתב התביעה כי מדובר בתביעה לסעד הצהרתי, מבלי שהעריך את סכום התביעה, זאת מתוך נסיון להחיל את התובענה לתקנה 3 לתקנות האגרות, הקובעת: "הליכים שרואים את שווים כבלתי ניתנים לביטוי בכסף: (א) הליך שהסעד המבוקש בו הוא צו הצהרתי..." בהתאם, שילם המשיב אגרה מופחתת בשיעור של 831 ₪ בלבד. 7. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות וכן בהלכה הפסוקה הגעתי לידי מסקנה כי הצדק עם המבקשת והפרקליטות ואבהיר. בית המשפט העליון פסק במקרה דומה, רע"א 783/05 ענבי נ' קורן, תק-על 2006(2) עמ' 4057 (להלן: "פס"ד ענבי") כי על התובעים שם לשאת באגרה בגין תביעתם להסרת קיפוח המיעוט על ידי רכישת המניות, ומינוי מומחה שיכמת את עלות המניות ויקבע את שווין. בית המשפט הורה כי יש לשלם את האגרה על פי הסעד הכספי הנתבע שכן אין עסקינן בתובענה לסעד שרואים את שוויו כבלתי ניתן לכימות כספי. עוד קבע בית המשפט כי יש מקום לפרשנות רחבה לסעיף 191 לחוק החברות, וכי אומנם תביעה על פי סעיף זה אינה בהכרח תובענה כספית, אלא אם כן נתבעים בנוסף סעדים כספיים אופרטיביים וכלשון כב' השופט רובינשטיין: "...השאלה היא מה דין האגרה כאשר כוללים הסעדים המתבקשים לפי סעיף 191 גם סעד כספי. ודוק: לדידי סעד בענייני קיפוח - מזה וענייני אגרה - מזה, ואין זהות בין השניים; תיתכן פרשנות רחבה לסעדי סעיף 191, אך משמתבקש סעד אופרטיבי יש מקום לכאורה לאגרה בהתאם לו...בין אם נלך לשיטת המדינה, כי סעד כזה בסכסוכי עבר אינו מתאים לסעיף 191 לחוק החברות, ובין אם נפרש את סעיף 191 בהרחבה, כמצודה הפרושה לכל כיוון בציר הזמן, ודומה כי כך יש לפרש - משעה שבסעד כספי ישיר הנתבע על ידי המשיבים עסקינן, אין זה עניין הנתון לשומה כספית גרידא, ללא שגלומה בו תביעה כספית המצדיקה אגרה בהתאם..." 8. לאור פס"ד ענבי, ויישום ההלכה על המקרה שבפני, הגעתי לידי מסקנה כי גם במקרה זה מתקיימים התנאים, בעטיים יש לחייב בתשלום אגרה בהתאם לסעד הכספי הנתבע. 9. עיון בסעיפי כתב התביעה מגלה כי המשיב עותר לחיוב המבקשת בתשלום כספי, דהיינו רכישת מניותיו בחברה. מכאן, שהתביעה היא הלכה למעשה תביעה למתן סעד כספי במסווה של סעד הצהרתי, שכן מבוקש מבית המשפט שיורה כי שווי המניה יוערך בהתאם לקביעות בית ההמשפט ביחס לסוגיית הקיפוח. סעיף 108 לכתב התביעה, מתייחס לכך שהמבקשת הינה חברה מצליחה בתחומה, עשירה ביותר, ששוויה הבורסאי עומד על למעלה מחמישה מיליארד דולר, שחיובה לרכוש את מניות המיעוט, ששווין המוערך עומד על עשרות מיליוני דולרים, לא ייחשב כגזירה שתתקשה לעמוד בה. 10. גם במקרה שלפני, כמו בפס"ד ענבי, מתבקש בית המשפט, בסעיף 116 לכתב התביעה, להורות על מינוי מומחה שיעריך וישום את מצב החברה ושווי מניותיה, תוך התייחסות למצב בו המבקשת מכבדת הסכמיה, ופעילות החברה כגוף עסקי סביר וזהיר. במצב דברים זה, ולאור האמור בסעיף 108 לכתב התביעה, הרי שניתן לראות את התובענה כניתנת לביטוי כספי, לגבי שווין המוערך של המניות על ידי המשיב. תימוכין למסקנתי ניתן למצוא בקביעתו של כב' השופט גרוניס בפס"ד ענבי:"לאור הניסוח המיוחד של הסעדים בכתב התביעה המתוקן, מסכים אני שיש לקבל את הערעור". 11. בשולי הדברים, עניין דומה הובא בפני בבש"א (ת"א) 13924/06 א.ג.ט.י.נ.צ. בע"מ ואח' נ' משאל (לא פורסם, ניתן ביום 2.12.2007), סברתי כי בהתאם להלכות דנן, אזי שעה שנתבע סעד של קיפוח ורכישת מניות המקופח, על האחרון להעריך את הסכום המגיע לו, ולשאת באגרה המתאימה. לא ראיתי בנסיבות המקרה, טעם לשנות מקביעתי דנא. 12. לאור כל האמור לעיל, ושעה שמצאתי כי מדובר בתובענה לסעד הצהרתי שמסתתר בה סעד כספי אופרטיבי שניתן לכמתו בסכום, הנני מורה למשיב להודיע תוך 14 יום מהו הסעד הכספי המוערך על ידו, ולהודיע על כך לבית המשפט ולמבקשת. בהתאם ישלם המשיב את האגרה תוך 30 יום לאחר מכן, בהתאם לפרט 3(א) לתוספת בתקנות. 13. המשיב יודיע לבית השמפט תוך 45 ימים אם שולמה אגרת בית המשפט ויצרף העתק קבלה; העתק יומצא במישרין לב"כ המבקשת. אגרהאגרת בית משפט