הארכת מועד להגשת כתב הגנה בטרם חלף המועד 1. לפני בקשת רשות ערעור (להלן - הבקשה), שהוגשה על החלטת כב' השופט מילנוב מבית משפט השלום בירושלים (להלן - ההחלטה), לדחות בקשה לבטל פסק דין שניתן כנגד המבקש בהעדר הגנה. הבקשה נדונה כערעור. 2. המשיבים טוענים כי יש לדחות את הבקשה על הסף בשל איחור בהגשתה. לטענתם, ב"כ המבקש קיבל את ההחלטה ביום 8.9.03, ובקשת רשות הערעור הוגשה רק ביום 25.12.03, אף שלפי תקנות 399, 402 לתקנות סדר הדין האזרחי, היה על המבקש להגישה עד יום 8.10.03. המשיבים מוסיפים שאף כי היו עיצומים בבית המשפט במועד בו היה צריך להגיש את הבקשה, עמדה למבקש אפשרות להגיש את בקשת הביטול, שהרי לבסוף הגישה אף שהעיצומים נמשכו. דין טענה זו להידחות. תקנה 5 לתקנות בתי המשפט, בתי הדין לעבודה ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי הדין בתקופת שביתה ההשבתה של עובדים), התשמ"א-1981 (להלן- תקנות השביתה) קובעת כי תקופה של שביתה בבית המשפט לא תובא במנין הימים לגבי חישוב המועד להגשת בקשה לבית המשפט. וזו לשון התקנה: "5. הארכת מועדים תקופה שתקנות אלה חלות עליה לא תובא במנין הימים לגבי חישוב מועד או זמן לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג שנקבע בחיקוק או בהחלטת בית המשפט, בהחלטת הרשם או בהחלטת ראש ההוצאה לפועל." לאור האמור, אין איחור בהגשת הבקשה. 3. שופט בית המשפט קמא ביסס החלטתו לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין על שני נימוקים. הנימוק הראשון הנו כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור. עפ"י הנמקתו, פסק הדין הגיע לידי ב"כ המבקש ביום 2.2.03 והבקשה הוגשה רק ביום 5.3.03, אף שהיתה צריכה להיות מוגשת 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, עפ"י תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, קרי עד ליום 4.3.03. בנוסף קבע שופט בית המשפט קמא כי המבקש ידע על פסק הדין עוד ביום 27.1.03 וכי יש לראות ביום זה את מועד המסירה, ומיום זה למנות את המועד האחרון להגשת הבקשה. 4. לטענת המבקש, יש להוסיף למנין הימים שעמדו לרשותו להגשת הבקשה לביטול פסק הדין שני ימי שביתה בבתי המשפט. אין מחלוקת כי בימים 25.2.03- 26.2.03 היתה שביתה בבתי המשפט, וכך פורסם ברשומות. לפי תקנה 5 לתקנות השביתה כמובא לעיל, אין להביא בחשבון הימים הנספרים למועד האחרון להגשת הבקשה את ימי השביתה. לפיכך, אם מניין הימים למועד האחרון להגשת הבקשה לביטול פסק הדין החל ביום מסירת פסק הדין לב"כ המבקש, קרי ביום 2.2.03 - וביום 5.3.03, הוא יום הגשת הבקשה, טרם חלף המועד האחרון להגשת הבקשה. 5. נותר לבחון האם יש לראות את מועד המסירה של פסק הדין לידי המבקש עוד ביום בו ידע על פסק הדין ולמנות מיום זה את המועד האחרון להגשת הבקשה. בית המשפט קמא התייחס, כאמור, לתאריך 27.1.03, אך המשיבים טוענים כי כבר ביום 28.2.02 שלחו למבקש בדואר רשום מכתב בצרוף עותק מפסק הדין. המשיבים צרפו העתק מאישור המשלוח של המכתב האמור בדואר רשום. המבקש טוען כי נודע לו לראשונה על פסק הדין ביום 27.1.03, אך אינו מספק הסבר לטענת אי ידיעתו על פסק הדין מכוח המכתב שנשלח אליו בצירוף פסק הדין ביום 28.2.02. בסעיף 9 לתשובת המבקש לתשובת המשיבים לבקשת רשות הערעור, טוען המבקש כי לא קיבל את פסק הדין ומפנה לתצהיר שהוגש על ידו בבקשה לביטול פסק דין, בו העיד כי בתקופה בה בוצעה ההדבקה הוא לא שהה באופן זמני בדירה. אולם, הסבר זה המופיע בתצהירו של המבקש מתייחס להדבקת כתב התביעה על דלתו, ולא להדבקת פסק הדין. למרות שהמבקש לא סיפק הסבר לאי הגעת פסק הדין לידיו, לא ניתן להניח כי פסק הדין אכן הגיע לידי המבקש רק משום שיש אישור על משלוח המכתב בדואר רשום, זאת מאחר שהמשיבים לא הציגו אישור מסירה של המכתב. עולה מהאמור כי לא ניתן לקבוע שהמבקש ידע על פסק הדין עוד ביום 28.2.02. 6. מכאן אעבור ואבחן האם ניתן לראות ביום 27.1.03 את מועד מסירת פסק הדין, כפי שקבע בית המשפט קמא, מאחר שהמבקש ידע על פסק הדין ביום זה. בית המשפט קמא קבע כי ביום 27.1.03 הגיע לידי ב"כ המבקש מכתב מידי ב"כ המשיבים, בו מצוין כאמור: "ידוע למרשך כי ניתן פסק דין כנגדו, לרבות צו פינוי ביום 01/07/01 בת"א 3405/01 בבית משפט השלום בירושלים, וכן כי נפתח נגדו תיק הוצל"פ... בלשכת ההוצל"פ בירושלים למימוש פסק הדין". לאור האמור במכתב, בית המשפט קמא קבע כי המבקש מוחזק כמי שידע על קיומו של פסק-הדין ביום 27.1.03. יש להדגיש כי למכתב הנ"ל לא צורף העתק של פסק-הדין. 7. "פסק דין" הינו "כתב בי-דין" לפי תקנה 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, ועל המצאתו חלות הוראות פרק לב' לתקנות הקובעות את דרכי ההמצאה. קיימת מחלוקת בפסיקה, בשאלה האם עצם הידיעה של בעל דין על פסק דין או החלטה שניתנו בעניינו, להבדיל מקבלתם על-פי אחת מדרכי ההמצאה הקבועות בדין, די בה כדי להתחיל את מרוץ המועדים להגשת הליך כנגד פסק הדין או ההחלטה. לפי גישה אחת, די בכך שפסק הדין הגיע לידיו של בעל הדין, אף אם זה לא נעשה באחת מדרכי ההמצאה הקבועות בתקנות, כדי שיחל מניין הימים להגשת ההליך המתאים. כלומר, הדגש מושם לפי גישה זו על כך שבעל הדין יודע על קיומו של פסק הדין ותוכנו ועל כן יכול לפעול לפתיחת ההליך הערעורי. גישה זו מעדיפה את מועד "הידיעה" על פני מועד "ההמצאה" [ראו למשל: רע"א 1113/97 מוחמד אסמאעיל נ' חוסין סלימאן ואח', לא פורסם; ע"א 203/84 שלום יעיש נ' מנשה אהרון, פ"ד מ(1) 328, עמ' 333-334; ע"א 27/99 אברהם מרקוביץ ו-2 אח' נ' אהובה פילו, פ"ד נ"ג(5) 741]. לפי גישה שנייה, מרוץ המועדים להגשת הליך מתחיל במועד ההמצאה כדין. עם זאת, גם לפי גישה זו עשויים להיות מקרים בהם בעל דין יהא מושתק לטעון כנגד המצאה, אף אם זו לא הייתה כדין [ראו בש"א 1890/00 מנורה איזו אהרון בע"מ נ' אוליצקי כריה בע"מ, פ"ד נד(2) 840 ,עמ' 843-844]. יש לציין כי, במקרים בהם הועדפה הידיעה בפועל על פני ההמצאה כדין, דובר במצבים בהם פסק הדין היה מצוי בידי בעל הדין בשלמותו, כך שבפועל לא היה אותו בעל דין שונה מבעל דין שפסק הדין הומצא לו כדין, אלא בעניין הפורמלי של אופן העברת פסק הדין בלבד; זאת להבדיל ממצבים של ידיעה קלושה וחלקית באשר לפסק הדין ותוכנו. כלומר, אליבא דפסיקה זו, "ידיעה" משמעה קבלה בפועל של פסק הדין או ההחלטה [ראו ע"א 8430/99 אנליסט אי. אמ. סי. ניהול נ' ערד השקעות, פ"ד נו(2) 247 ,עמ' 264-265]. 8. בעניינו, אף אם אלך בדרכה של הגישה המסתפקת "בידיעה", המסקנה תהיה כי לא ניתן לראות ביום 27.1.03 את מועד תחילת המרוץ להגשת הבקשה לביטול פסק דין. זאת מאחר שביום 27.1.03 פסק הדין עצמו לא הגיע לידי ב"כ המבקש, אלא רק נודע לו על קיומו של פסק הדין. אציין כי, ניתן להעלות הטענה שלא הועלתה ע"י המשיבים, מאחר שמדובר בפסק דין שניתן בהעדר הגנה, שכל תוכנו קבלת התביעה בשל אי הגשת כתב הגנה במועד, אין צורך בקבלת פסק הדין עצמו כדי שיחל מרוץ המועדים, ודי בידיעה על קיומו. טענה כזו יש לדחות. קבלתה של הטענה תערער עוד יותר את הוודאות והבהירות הנדרשות, שעה שאנו מבקשים לקבוע מועדים ולהגדיר, למשל, מתי פוקעת זכות הערעור או הזכות להגשת בקשה ואימתי הופך פסק דין לחלוט. קבלת טענה מעין זו תרחיב את הכלל המקובל לגבי "ידיעה" כתחליף להמצאה, בעוד ישנה חשיבות רבה לקביעת מסגרת דיון ברורה המייתרת מחלוקות ופלוגתות. [ראו ע"א 8430/99 אנליסט אי. אמ. סי. ניהול נ' ערד השקעות, פ"ד נו (2) 247 ,עמ' 264-265]. 9. אי לכך, אני קובעת כי המועד בו החל מניין הימים למועד האחרון להגשת הבקשה לביטול פסק הדין הוא המועד בו נמסר לב"כ המשיב פסק הדין עצמו, היינו ה- 2.2.03. פועל יוצא מכך הוא, שהבקשה לביטול פסק הדין הוגשה במועד ונימוקו של בית המשפט קמא לדחיית הבקשה לביטול פסק הדין בשל הגשתה באיחור, אינו עומד. אוסיף ואציין כי אין בידי לקבל את טענת המשיבים כי מאז יום 27.1.03, היום בו נודע לב"כ המשיב על פסק הדין, ועד ליום 2.2.03, היום בו הגיע פסק הדין לידיו, עברו שישה ימים וזהו פרק זמן שהינו יותר מהנחוץ לקבלת פסק הדין. אני סבורה כי שישה ימים מהווים פרק זמן סביר להשגת פסק הדין. 10. נימוק נוסף של שופט בית המשפט קמא לדחיית הבקשה לביטול פסק הדין הינו כי אין תכלית בביטול פסק הדין מאחר שהמבקש לא ביקש להאריך את המועד להגשת כתב ההגנה. על כן, גם אם יבוטל פסק הדין, יהיה חייב בית המשפט לתת את פסק הדין מחדש, מיד לאחר ביטולו. אין בידי להסכים לקביעה זו. הבקשה לביטול פסק דין בהעדר הגנה נועדה לאפשר לנתבע להגיש את כתב הגנתו ועל בסיס זה לנהל המשפט מחדש. באם הבקשה נדחית אין טעם להגשת כתב הגנה, ובאם הבקשה מתקבלת, ברי שהנתבע רשאי להגיש כתב הגנה. אין צורך בבקשה נפרדת להארכת מועד להגשת כתב הגנה, שכן אפשרות הגשת כתב ההגנה נגזרת מעצם קבלת הבקשה לביטול פסק הדין. 11. לאור האמור, נימוקיו של בית המשפט קמא לדחיית הבקשה לביטול פסק דין אינם עומדים, ויש צורך לבחון לגופם של דברים האם יש לקבל את הבקשה לביטול פסק דין בהעדר הגנה. 12. כדי שבקשת ביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה תתקבל, אין המבקש חייב להראות כי הגנתו בטוחה ודי לו אם יראה כי ההגנה אפשרית. לשון אחר, די בכך שהמבקש יראה שיש לו סיכוי לזכות במשפט אם יבוטל פסק הדין. אין דורשים מהמבקש בשלב זה יותר מאשר ראיה לכאורה לכך (י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), בעמ' 738). פסק הדין הנדון בענייננו עוסק בפינויו של המבקש מחדר מגורים השייך למשיבים. בבקשת ביטול פסק הדין, הנתבע הצהיר כי שילם דמי שכירות וכי הוא דייר מוגן בנכס. די בכך כדי לקיים את דרישת סיכויי ההגנה. בנוסף, אי ההגשה במועד של כתב ההגנה ע"י המבקש, לא נבעה מזלזול בהליך המשפטי. לאור האמור, אני מקבלת את הבקשה, דנה בבקשה כבערעור, ומבטלת את פסק הדין שניתן כנגד המבקש. המשיבים ישלמו למבקש שכר טרחת עורך דין בסך 3,000 ש"ח בצירוף מע"מ כדין. כתב ההגנה יוגש לבית משפט השלום בירושלים תוך 15 יום מקבלת פסק דין זה. הארכת מועדכתב הגנהמסמכים