פטור מחות דעת מומחה בעניין שברפואה 1. עסקינן בתביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת (ילידת 9/4/1940), לטענתה, עת צעדה על מדרכה ברחוב הגפן בחיפה ביום 14/4/05 בשעות הבוקר (להלן "התאונה"). התביעה הוגשה ביום 4/4/11 בלא שצורפה אליה חוות דעת מומחה מטעם התובעת. ביום 20/7/11 ניתנה לתובעת ארכה בת 30 יום להגשת חוות דעת מטעמה שאם לא כן תתנהל התביעה על בסיס העדר נכות. חלף הגשת חוות דעת, הגישה התובעת ביום 9/10/11 בקשה לפטור מהגשת חוות דעת רפואית ולמינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט. 2. תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן "התקנות") מחייבת כ"הנחת מוצא" צרוף חוות דעת רפואית בתחום הרפואה "בשל מרכזיותה של חוות הדעת הרפואית כמקימה את עילת התביעה" (ראה: בר"ע (חיפה) 1775/07, ענבל נ' דאנס (2007); בר"ע (חיפה) 1901-07, שאבי נ' פרץ (2007); ע"א 371/81, נוריאל נ' אלשיך, פ"ד לז(4) 600). אמנם, לבית המשפט מסור שיקול דעת לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת לכתבי טענותיו, אך, כאמור ב-בש"א (ירושלים) 2909/08, שמואלי נ' רפטינג נהר הירדן בע"מ (2008): "...שבית המשפט יעשה שימוש בסמכות זו במקרים חריגים ויוצאי דופן ולו מן הטעם שעל פי שיטתנו על בעל הדין להביא את ראיותיו באופן עצמאי ומינוי מומחה מטעם בית המשפט נועד, ככלל, לסייע בידי בית המשפט להכריע בשאלות מקצועיות שעלו בחוות הדעת מטעם בעלי הדין ולא כתחליף לחובתו של בעל דין להציג ראיות להוכחת טענותיו... ...רק במקרים בודדים מינה בית המשפט מומחה מטעמו, ללא הסכמת בעלי הדין, בטרם הגישו בעלי הדין חוות דעת מטעמם, ובכל אחד מאותם מקרים התקיים טעם מיוחד לעשות כן". (ראה גם: בש"א (חיפה) 2339/08, חדד נ' שלג לבן (1986) בע"מ (2008), על האסמכתאות הנזכרות בו). 3. בבר"ע (חיפה) 1775/07, ענבל נ' דאונס (2005) פרט כבוד הש. י. עמית את "כללי האצבע" העומדים ביסוד שיקול דעתו של בית המשפט בבואו לשקול האם למנות מומחה מטעמו תוך מתן פטור לבעל הדין מהגשת חוות דעת בעניין שברפואה מטעמו, בהדגישו כי אין המדובר ברשימה סגורה. יישום כללים אלה בענייננו - מוביל למסקנה כי דין הבקשה להידחות. 3.1 המדובר בתאונה נטענת מיום 14/4/05 בגין מפגע שמהותו אינה נהירה (ודוק: התמונות שצורפו אינן ברורות), בעוד הנתבעת כופרת בעצם התרחשותו ואחריותה לתאונה. 3.2 בכל הקשור לפגיעה צורף לפניי סיכום אשפוז מהמרכז הרפואי רמב"ם מיום 14/4/05 על פיו: בחדר המיון אובחן שבר של הקרסול (תעודת חדר מיון לא הומצאה) והתובעת אושפזה לצורך ביצוע שחזור וקיבוע פנימי של השבר. התובעת שוחררה ביום 25/4/05 (סה"כ 11 ימי אשפוז), כשרגלה מגובסת עם הוריה לשכיבה ברגל מורמת ונזקקה להליכון בעת שחרורה (ראה גם צילום כפות רגליים וקרסול שמאל מיום 3/11/05). התובעת היתה במעקב במרפאות של המרכז הרפואי רמב"ם וקופת החולים עד ליום 4/8/05 וקיבלה טיפולי פיזיותרפיה בחודשים יולי עד דצמבר 2005. אמנם המדובר בשבר ולכאורה די בכך כדי להוות 'ממצא מרעיש'. אך בשים לב לחומר הרפואי שצורף לכתב התביעה, לכאורה, השבר אוחה ולאחר סיום הפיזיותרפיה אין תלונה לכאבים בכף רגל שמאל להבדיל מתלונות אחרות. ודוק: לא ברור כלל הקשר הסיבתי שבין התאונה לבין תלונות נוספות כגון כאבי ברך ימין בשנת 2007 (וראה גם אירוע נוסף בעת ירידה במדרגות הנזכר במהלך הביקור בקופת החולים מיום 20/3/07); כמו גם כאבי כתף ימין עם הקרנה לאצבעות יד ימין, כאבי בטן (ראה אשפוז בבית החולים בני ציון הנזכר בביקורה בקופה ביום 19/10/06) ותלונות במהלך הביקור מיום 14/1/07. כך גם לא נהיר כלל הקשר של טיפולי הפיזיותרפיה בחודשים מאי עד אוגוסט 2007 לתאונה להבדיל מטיפולים שנדרשו בגין תלונות אורטופדיות אחרות של התובעת (ובכלל זה כאבי גב). לעניין זה יש לציין כי התובעת סובלת גם ממחלות כרוניות ובכלל זה יתר לחץ דם, סכרת, מחלות לב ואסטמה. 3.3 בפרט בנסיבות אלה יש חשיבות להמצאת חוות הדעת כ'מסננת ראשונית'. מה גם שבמקרה זה אין את אותו שיקול מטעמי יעילות וחסכון ה'מושך' לטובת מינוי מומחה מטעם בית המשפט (כגון המלצת מומחה מטעם בית המשפט, השלב אליו הגיע הדיון ועוד). עסקינן בהליך הנמצא בתחילתו ואי הגשת חוות דעת, בפרט משקיימת מחלוקת לעניין החבות - מעוררת ספק באשר לעילת התביעה ולכל הפחות לעניין הנזק ועל כן 'אין למהר ולהטיל על בעל הדין שכנגד עלות נוספת'. 3.4 המדובר בחוות דעת בתחום האורטופדיה, קרי: אין המדובר בתחום "נדיר", בו קיים קושי לאיתור מומחה ו/או קיימת נחיצות בחוות דעת חריגה ואף לא נטען לכך. 3.5 כך גם אין המדובר בענייננו בנסיבות חריגות ו/או במצב מיוחד בו אין מקום להטריד את התובעת בבדיקה על ידי מספר רופאים (כבמקרה בש"א (ירושלים) 7237/04, סמואל נ' האוניברסיטה העברית בירושלים (2004)). מה גם שהתובעת תוטרד לפחות פעמיים - פעם אחת על ידי מומחה מטעם בית המשפט ופעם שנייה על ידי מומחה מטעם הנתבעת, לו תבקש לעשות כן, והכל על חשבונה. מצב דברים זה לא יחסוך בהוצאות ואף אין בו כדי לחסוך בזמן שיפוטי, בניגוד למקרה בו מתמנה המומחה בהסכמה (וראה: בש"א (ירושלים) 2909/08, שמואל נ' רפטינג נהר הירדן בע"מ, (2008); וכן ראה בהשוואה: רע"א 4915/08, ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נ' וסילבסקי, (2009), בעניין מינוי מומחים בפלת"ד; ת.א. (י-ם) 1326/06, ויצמן נ' מלון היאט ריג'נסי ירושלים (2006), על האסמכתאות המצוינות בו). 3.6 זכות הגישה לערכאות - התובעת מיוצגת על ידי עורך דין ולא התבקש פטור מתשלום אגרה. התובעת צרפה לבקשתה אך ורק אישורים על תשלומי גימלת זקנה ושארים מהמל"ל חודשים יולי עד ספטמבר 2011 על סך כולל של 2,888 ₪ לחודש. בכך אין די. היה על התובעת להתכבד ולפרט את כל נכסיה ולצרף תיעוד מתאים ובכלל זה היה עליה להציג דפי חשבונות בנק, תוכניות חיסכון, מכלול הכנסותיה ונכסיה (דירת מגורים, רכב) וכיו"ב פרטים (ראה: בש"א (ת"א) 23654/08, גוזי נ' מרכז רפואי קפלן (2009)). לא לשווא מפורט בתקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות) התשס"ז-2007 את המסמכים שעל המבקש פטור לצרף ובכלל זה רכושו ומקורות הכנסתו. הדברים יפים במשנה תוקף משמבקשת התובעת להטיל את הוצאותיה על הנתבעת. אמנם עסקינן בנתבעת שהינה רשות מקומית אך נהיר כי כל נטל המוטל עליה יגולל, בסופו של יום, על תושביה וזכותם צריכה להיות מוגנת אף היא. מה גם שהתובעת בתצהירה אינה טוענת כי לא תוכל לשאת בעלות חוות הדעת אלא אך תתקשה לעשות כן (ראה: סעיף 9 לתצהירה). 4. לאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות, לא מצאתי במקרה זה כי הורם הנטל הכבד המוטל על התובעת להוכיח כי אין באפשרותה לממן את חוות דעת; ולמעלה מכך - כי קיים במקרה דא טעם מהותי נוסף הכרוך בתאונה והעולה כדי "טעם מיוחד" למתן פטור מהגשת חוות הדעת. כדברי כבוד הש. ויתקון עוד ב-ע"א 71/68, רייס נ' קשמון, (1969), היפים (בשינויים המחויבים) לענייננו [ההדגשה אינה במקור - ב.ש.]: "...אשר לחיוב המערערת בהפקדת סכום לכיסוי הוצאות המומחה, נראה לי שבדרך כלל יהא זה התובע, שמן הדין להטיל עליו נטל זה... נראה לי שהפקדת שכר המומחה, הנגרמת על-ידי שני אלה: צירוף חוות-דעת של הרופא לכתב התביעה וסירוב התובע להיבדק לאחר דרישה, דינה כדין כל הוצאה המוטלת על יוזם הפעולה. היזמה במקרה זה יצאה מהתובע, ולא רק מבחינת הדין אלא גם מבחינת הצדק נראה לי שהוא בראש וראשונה, חייב בהפקדה, שכן יש ממש בטענת המשיבים ואילו הסכימה המערערת להיבדק על-ידי רופא מטעמם, ייתכן שהיו באים לידי פשרה. גם התובע עני ואביון הוא, אולי יש דרך להטיל את המעמסה על קופת המדינה, אך מה חטא ומה פשע הנתבע שנחייבו לממן את תביעת יריבו בטרם החל הדיון, קל וחומר בנסיבות שבמקרה דנן?" 5. סוף דבר - 5.1 הבקשה נדחית. 5.2 בנסיבות, אין צו להוצאות. 5.3 ניתנת לתובעת ארכה נוספת בת 90 יום מהיום להגיש חוות דעת מטעמה, שאם לא כן תתנהל התביעה על בסיס העדר נכות. רפואהמומחה