מקלט מדיני לאזרחי חוף השנהב

עניינה של העתירה בהחלטת היחידה לטיפול במבקשי מקלט במשרד הפנים, מינואר 2012, לדחות על הסף את בקשת העותר לקבלת מקלט מדיני בישראל, מן הטעם שהבקשה אינה מגלה עילה לפי האמנה בדבר מעמדם של פליטים משנת 1951 והפרוטוקול המשלים משנת 1967 (להלן - האמנה). העותר הוא אזרח חוף השנהב, יליד 1968. בשנת 2000 עזב העותר את מדינת מוצאו והגיע ללוב. שם שהה 7 שנים וממנה נסע למצרים, וכעבור מספר ימים, ביום 20.9.07, הסתנן לישראל. העותר נותר בארץ מכוח החלטה שנתקבלה בשעתו שלא להרחיק את נתיני חוף השנהב לארץ מוצאם בשל מלחמת האזרחים שהתחוללה שם. ביום 3.1.12, התייצב העותר לראיון ביחידת הטיפול במבקשי מקלט על מנת לבחון בחינה מקדמית את בקשתו לקבל מקלט מדיני בישראל. עיון בפרוטוקול הראיון מלמד, כי העותר שלל בעיות כלשהן במדינתו עקב השתייכותו האתנית או הדתית. עוד עולה, כי העותר מעולם לא היה פעיל פוליטי בחוף השנהב וכי לא הוא ולא מי מבני משפחתו חוו בעיות כלשהן מטעם הרשויות באותה מדינה. לדבריו, עזב את חוף השנהב בשל המצב הכלכלי. בסוף הראיון נשאל העותר מה יהיה מצבו אם יחזור לחוף השנהב והשיב כי עדיין אין ביטחון במדינה, אמנם אומרים כי המלחמה הסתיימה וזה נכון, אולם אנשים עדיין הורגים אחד את השני. לאחר בחינת דבריו של העותר בראיון, הגיעו הגורמים המוסמכים ביחידת הטיפול במבקשי מקלט למסקנה, כי בקשתו של העותר למקלט אינה עומדת בקריטריונים הקבועים באמנה וכי על כן יש לדחותה על הסף בהעדר עילה. המסקנה התבססה על כך שהעותר לא טען כל טענה פרטנית הנוגעת לחשש מפני רדיפה בשל השתייכותו לקבוצה אתנית מסוימת, לדת מסוימת או לכל קבוצה אחרת אשר רדיפת החברים בה מקימה עילת הגנה על פי האמנה. טענתו למקלט התבססה כולה על המצב הכלכלי במדינת מוצאו ועל החשש מפני המצב הביטחוני בה. אלא שאין לבסס עילה על פי האמנה על מצב כלכלי, ובאשר למצב הכללי בחוף השנהב, עמדו בפני הגורמים המוסמכים נתונים של ממש המעידים על התפתחויות חיוביות במדינה, עד כי עמדת משרד החוץ הישראלי היא שאין מניעה להשבת נתיני חוף השנהב לארצם. בנסיבות אלה, אימץ מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה את עמדת משרד החוץ וקבע כי מדיניות אי ההרחקה של נתיני חוף השנהב תופסק, וכי הם יוחזרו לארצם בהעדר טענה פרטנית המחייבת בדיקה וההחלטה אחרת. דין העתירה להידחות. נעלה מכל ספק כי אין בידי העותר כל טענה של ממש ביחס לחשש שמא יירדף על ידי הרשויות (או גורם אחר שהרשויות לא תימנענה זאת ממנו), בשל השתייכותו לקבוצה אתנית או דתית זו או אחרת. העותר עזב את ארצו משיקולים כלכליים ואין בידו כל טענה לפיה בזמן מלחמת האזרחים שפרצה לאחר עזיבתו, נרדף מי מבני משפחתו. כדבריו, משפחתו היא משפחת איכרים ואין היא מגלה כל מעורבות פוליטית העלולה להעמידה בסכנת רדיפה. ברי, כי טעמים כלכליים לעזיבת מדינת האזרחות ולהסתננות למדינת ישראל, אינם מקימים עילה על פי האמנה. אשר למצב בחוף השנהב הציג ב"כ המשיב נתונים, שיש בהם כדי לשכנע שהחלטת המשיב בדבר סיום מדיניות אי ההרחקה כלפי נתיני חוף השנהב, מבוססת כראוי, ולא נמצאה לי עילה להתערב בה. החלטת המשיב הופצה בהודעה מיום 27.12.11 (נספח מש/3). המשיב מפנה בתשובתו לפרסומי נציבות האו"ם לפליטים מן החודשים ינואר ופברואר השנה, המעידים על כך שחלו תמורות חיוביות בחוף השנהב. כך למשל, אישר האו"ם כי הבחירות לפרלמנט שנערכו לאחרונה, התנהלו, ככלל, כיאות. עוד מפנה המשיב להסכם שנחתם לפני חודשים מספר בין חוף השנהב, ליבריה והאו"ם בדבר חזרתם של פליטים מחוף השנהב ששהו בליבריה. בנוסף מצביע המשיב על כך שחוף השנהב אינה נמנית בין המדינות שארצות הברית מעניקה לאזרחיהן "מעמד מוגן זמני" (Temporary Protected Status), וכן מפנה הוא לעמדה של רשות ההגירה השוודית אשר החלה להשיב את נתיני חוף השנהב לארצם עוד במהלך שנת 2011. כך גם פרסם משרד החוץ של ישראל עדכון בנוגע לאזהרת מסע לחוף השנהב, בתאריך 17.12.11 (מש/7). בעדכון נקבע כי העימות האלים במדינה זו הסתיים באפריל 2011 וכי המדינה שבה לתפקד גם אם באזורי פריפריה קיימים עדיין עימותים מקומיים ספוראדיים ומצב הביטחון שם טוב פחות. על פי האזהרה, ממליץ המשרד לישראלים השוהים במדינה, לנקוט צעדי זהירות המפורטים בה. עם זאת, אין המשרד מורה לאזרחים ישראליים להימנע משהות בחוף השנהב. לכתב התשובה צירף המשיב מכתב של נציבות האו"ם לפליטים שהוגש במסגרת עתירה אחרת התלויה ועומדת בבית משפט זה (עת"מ 27790-02-12) וממנו עולה כי אין הנציבות חולקת על עמדתה העקרונית של ישראל ולפיה ניתן לסיים את מדיניות אי ההרחקה ביחס לאזרחיה של חוף השנהב השוהים בארץ. הנציבות סוברת כי יש לבחון בקשות של מבקשי מקלט ככל שיש בהן עילה פרטנית על פי האמנה. ואכן, במכתב של ראש מנהל אכיפה וזרים ברשות האוכלוסין וההגירה מיום 5.1.12, המופנה למוקד הסיוע לעובדים זרים (מש/9), נאמר כי לנוכח השיפור המשמעותי במצב בחוף השנהב, הודיעה רשות האוכלוסין לנתיני חוף השנהב עוד במאי 2011, כי עליהם להיערך לקראת יציאה מישראל וכי בסופו של דבר נקבע מועד יציאתם ליום 31.1.12. עוד נאמר באותו מכתב, כי מבקשי מקלט מחוף השנהב שבקשתם תלויה ועומדת, לא יורחקו עד לקבלת החלטה בעניינם. רוצה לומר, משהוסרה מדיניות אי ההרחקה, מתחייבת בחינה פרטנית באשר לקיומה של עילה. כפי שראינו לעיל, עילה פרטנית אינה עומדת לעותר. הנה כי כן, מכלול הנתונים שהובאו בתשובת המשיב מלמד, כי ההחלטה על סיום מדיניות אי ההרחקה מבוססת על נתונים משמעותיים, וכי מדינת ישראל אינה היחידה הסוברת כך. בנסיבות אלה, המסקנה המתחייבת היא שבדין נדחתה על הסף בקשתו של העותר למקלט. לא למותר להוסיף, כעולה ממכתבו של ראש מנהל אכיפה וזרים, כי בקשות לעיכוב הרחקה במקרים חריגים, תיבחנה לגופן. במסגרת העתירה טען העותר כי הוא בעיצומו של טיפול רפואי אשר צפוי להימשך כחודשיים. ככל שברצונו לבקש את עיכוב הרחקתו עד לסיום הטיפול, עליו לפנות בעניין זה לגורם המוסמך. נוכח כל אלה, העתירה נדחית. על העותר לעזוב את ישראל לכל המאוחר עד ליום 1.4.12, אלא אם כן יפנה בבקשה לעיכוב ההרחקה מטעמים רפואיים ובקשה זו תיענה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. מבקשי מקלט מדינימשרד הפנים