להלן סקירה בסוגיית הארכת מועד להגשת ערעור: תקנה 368 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי המועד להגשת ערעור בזכות על החלטה של בית משפט הוא ארבעים וחמישה ימים מיום מתן ההחלטה, והוא כשאין הוראת חיקוק אחרת הקובעת מועד להגשת ערעור. תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי מסמיכה את בית המשפט ואת הרשם להאריך מועדים וקובעת כי מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה;נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו. על פי הסייג שבתקנה, בית המשפט או הרשם רשאים להאריך מועד בדיעבד, גם לאחר שהמועד עבר, רק ב"אין הוראה אחרת בתקנות אלה". סייג זה חולש על שני חלקי התקנה. בית המשפט ציין בפסיקתו כי התקנה מחולקת לשני חלקים: על פי הרישא של התקנה, כל מועד שנקבע על ידי בית המשפט או הרשם, רשאים בית המשפט או הרשם להאריך את המועד לפי שיקול דעתם, כאשר הרעיון הבסיסי הוא שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. הארכת הזמן היא על פי שיקול דעתו של בית המשפט. על פי הסיפא, לגבי מועד שנקבע בחיקוק, מוגבל בית המשפט או הרשם להאריכו, אלא אם הראה המבקש "טעמים מיוחדים", שהניעום להיעתר לבקשה. טעם מיוחד לצידוק האיחור חייב להרשם. עוד נפסק כי החלטה המאריכה מועד בלא לפרש טעם מיוחד לכך דינה להתבטל. בתי המשפט נוטים להיעתר לבקשות להארכת מועד, מקום שנדרשת הוכחתו של "טעם מיוחד", כאשר האיחור נגרם בעטיין של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל הדין; ואולם כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, נקבע כי אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ. בשנים האחרונות רוככה ההלכה באשר לטעות של עו"ד; נקבע כי יש לאזן זאת כנגד האינטרס של סופיות הדין. ניתן לעתים להכיר בטעות כטעם מיוחד. כך למשל, מקום בו נתן בעל הדין הודעה לבעל הדין האחר ביחס לכוונתו להגיש ערעור או עתירה לדיון נוסף. גישת בית המשפט לסוגיית הארכת מועד להגשת ערעור היא כי השאלה היא בסופו של יום שאלה של איזון, בין המטרות החברתיות והמשפטיות אותן מיועד להגשים סדר הדין לבין הצורך להגיע לחקר האמת ולמנוע תוצאות קשות שאינן מתיישבות עם חוש הצדק. הארכת מועד להגשת ערעורהארכת מועדהמועד להגשת ערעוריםערעור