איחור בפינוי המושכר הצדדים הסכימו כי פסק הדין ינתן על סמך החומר המצוי בתיק ללא שמיעת ראיות. 1. הנתבע (התובע שכנגד, להלן: "הנתבע") הינו ספר במקצועו ובכל הזמנים הרלוונטים לתביעה זו שכר מהתובע את המושכר המצוי בקומת קרקע בבית שברחוב אלנבי 145 בחיפה (להלן: "המושכר"), על פי חוזה שכירות מיום 30.10.97, אשר הוארך לשנתיים נוספות בהתאם לחוזה מיום 26.10.99. מטרת השכירות היתה הקמת עסק מסוג מספרה. מועד הפינוי נקבע ליום 31.10.00. 2. עיקר טענות הצדדים בתביעה ובתביעה הנגדית מקורן במערכת היחסים שהתקיימה בין הצדדים בתקופת השכירות ולאחריה. 3. טענות התובע 3.1 איחור בפינוי המושכר לטענת התובע, על אף שעל פי החוזה אמור היה הנתבע לפנות את המושכר ביום 31.10.00, הוא פינה בפועל את המושכר רק ביום 9.1.01, היינו איחור של 70 ימים ועל כן זכאי התובע לפיצוי בסך 500 ₪ לכל יום איחור ובסך הכל 35,000 ₪. 3.2 נזקים שנגרמו למושכר לטענת התובע, הנתבע החזיר את המושכר במצב גרוע. לטענתו, חוטי חשמל נותרו חשופים לאחר שתקעים נעקרו, כיורים ואביזרי אינסטלציה נעקרו, המושכר לא היה מסויד וכן המושכר לא חזר לקדמותו. בעניין זה צרף התובע חוות דעת שמאי של מר דותן דרעי, אשר העריך את הנזקים בסכום כולל של 9,075 ₪ בתוספת מע"מ. 4. טענות הנתבע 4.1 לטענת הנתבע, התובע הציג בפניו בעת ניהול המו"מ לכריתת החוזה הראשון, מצג שווא לפיו המושכר ראוי לשמש כעסק למספרה, בעוד שבפועל נתגלו ליקויים חמורים במושכר ובעיקר ליקויי רטיבות וחדירת מי גשמים עד כדי הצפת המושכר. לפיכך, לטענתו יש לראות את החוזה כבטל ומבוטל. 4.2 עוד טוען הנתבע כי כתוצאה מהרטיבות ונזילות המים, הוא נאלץ לבסוף לעזוב את המושכר לאחר שהשקיע בו סכום של 40,000 ₪ בשיפוץ המושכר. סכום זה תובע הנתבע, בין היתר, בתביעתו הנגדית. עוד תובע הנתבע החזר כספים ששילם לתובע באמצעות שיק ביטחון. דיון 5. איחור בפינוי המושכר 5.1 כאמור, מועד פינוי המושכר על פי החוזה הינו 31.10.00. שוכנעתי כי מועד פינוי המושכר על ידי הנתבע, הוא המועד בו החזיר הנתבע בפועל את מפתחות המושכר לידי התובע, שכן קודם להחזרת המפתח, עדיין היו מצויים במושכר ציוד ואביזרים של הנתבע. טענת הנתבע לפיה התובע הוא זה אשר גרם במתכוון לעכב את מסירת המפתח, נעדרת כל בסיס בחומר הראיות. בעניין זה יש להפנות לנספח יא' 1 לתצהיר התובע - מכתב בא כוחו מיום 28.11.00 לידי הנתבע, בו הבהיר הלה לנתבע כי עליו לפנות את המושכר ולהחזיר את המפתחות וכי בגין כל יום איחור יישא בפיצויים מוסכמים. כן ראה מכתבים נוספים נספח יא' 2 לתצהיר התובע ונספח יא' 3. אציין כי לא היתה כל מניעה למסור את המפתחות לב"כ התובע ואולם על אף הפניות בעניין זה, המפתח נמסר רק ביום 9.1.00. 5.2 לאור האמור, מאחר והנתבע החזיר את המפתחות לידי ב"כ התובע רק ביום 9.1.01, יש לראות ביום זה את מועד פינוי המושכר על ידי הנתבע. בהקשר זה ראוי לציין כי נציג הנתבע חתם על האישור לפיו ב"כ התובע קיבל את מפתח המושכר בתאריך 9.1.01 ועל כן יש לדחות את טענת הנתבע בכתב ההגנה לפיה המפתחות נמסרו קודם למועד זה. 5.3 טענת הנתבע לפיה האיחור בפינוי המושכר, נבע מתיקון הנזקים במושכר בהתאם לדרישות התובע, חסרת בסיס משפטי שכן אין ספק כי תיקונים אלה, אמורים היו להתבצע תוך תקופת השכירות באופן שבמועד מסירת המושכר הקבוע בחוזה, אמור היה הנתבע למסור את מפתחות המושכר לתובע כשהמושכר במצב תקין לחלוטין וכשהוא נקי מכל חפץ. לאור האמור, אני קובעת כי הנתבע פינה את המושכר באיחור של 70 יום. 5.4 על פי סעיף 16 להסכם השכירות, בגין כל יום איחור במסירת החזקה במושכר, יהיה הפיצוי המוסכם בסך 500 ₪. מכאן שהתובע זכאי לפיצוי מוסכם בסך של 35,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. 6. הנזקים למושכר 6.1 התובע המציא חוות דעת שמאי לפיה עלות תיקון הנזקים שנגרמו למושכר הינה סך של 9,075 ₪ בתוספת מע"מ. הנתבע לא המציא כל חוות דעת נגדית ואף ויתר על חקירתו של המומחה מטעם התובע. יתרה מכך, הנתבע אף לא התייחס לנזקים בתצהירו וממילא לא הכחיש את הנזקים ולפיכך, יש לקבל את קביעותיו ומסקנותיו של המומחה, אשר נתמכות בתמונות המדברות בעד עצמן. 6.2 כאמור, סך עלות התיקונים כפי שעולה מחוות הדעת עומד על 9,075 ₪ בתוספת מע"מ. אני קובעת כי הנתבע החזיר את המושכר לתובע במצב בלתי תקין, זאת בניגוד להתחייבותו בהסכם השכירות לפיה עליו להחזיר את המושכר במצב תקין ועל כן זכאי התובע לפיצוי בגין הנזקים בסכום של 9,075 ₪ ובתוספת מע"מ. לא מצאתי מקום לחייב הנתבע בתוספת דמי שכירות בתקופת ביצוע התיקונים, שכן לא הוכח כי ביצוע התיקונים גרם לאובדן דמי שכירות - באשר לא הוכח כי מיד עם תום ביצוע התיקונים הושכר המושכר. 7. תשלומי מיסים בסיכומים העלה התובע טענה לפי הנתבע חייב תשלומי מיסים ואולם טענה זו לא בא זכרה בתצהיר התובע והיא נעדרת בסיס בחומר הראיות. 8. עוגמת נפש לא מצאתי מקום לחייב הנתבע בפיצויים בגין עגמת נפש. התביעה הנגדית 9. הנתבע טוען כי הסכם השכירות בטל ומבוטל, נוכח אי גילוי מצב המושכר במהלך המו"מ לכריתת החוזה. לטענתו, התובע לא גילה לו כי חודרים מי גשמים למושכר, עובדה אשר בסופו של דבר גרמה לנתבע לעזוב את המושכר. התובע לא הוכיח טענתו זו. העובדות הנטענות על ידי הנתבע לפיהם, במועד אירוע הפתיחה של המספרה הוצף המושכר במי גשמים, לא הוכחו על ידו ולו לכאורה, זאת על אף שהתובע טען בכתב הגנתו כי נכחו עשרות עדים שיכולים להעיד על אירוע זה. 10. זאת ועוד, יש לדחות את טענת הנתבע לפיה הוא נאלץ לעזוב את המושכר בשל חדירת מי גשמים, שכן טענה זו אינה מתיישבת עם העובדה שהנתבע בחר, עם תום תקופת חוזה השכירות הראשון, להאריך את תקופת השכירות בשנתיים נוספות. מן הראוי לציין כי הנתבע לא המציא ולו ראיה אחת לפיה במהלך כל תקופת השכירות, הוא פנה במכתב כלשהו לתובע בדבר ליקויי רטיבות. 11. יתרה מכך, על פי סעיף 5 להסכם השכירות השני מיום 26.10.99, הצהיר הנתבע כי הוא ראה ובדק את המושכר ומצאו תקין וראוי לשימוש ומתאים לצרכיו והינו מוותר על טענות כלשהם ביחס לטיב או מצב המושכר. על פניו, הצהרה זו אינה עומדת בקנה אחד עם טענת הנתבע כי היו ליקויים קשים במושכר וכי המושכר לא התאים לשמש כעסק של מספרה. 12. משכך, אני קובעת כי אין ליתן אמון בגרסת הנתבע לפיה הוא נאלץ לעזוב את המושכר בשל הליקויים שנתגלו במושכר, ליקויים אשר לא גולו על ידי התובע. אשר על כן; אני דוחה את טענת הנתבע לפיה התובע הוא זה אשר הפר את הסכם השכירות. 13. הנתבע טוען כי הוא השקיע במושכר 40,000 ₪ וכי הוא זכאי להשבת הסכום. טענה זו לא הוכחה על ידי הנתבע ולו לכאורה, זאת על אף, שהנתבע הצהיר בתצהירו כי הוא ימציא לבית המשפט קבלות וראיות בעניין גובה ההשקעה במושכר. כל ראיה בעניין זה לא הוגשה ועל כן , לא הוכחה הטענה. בהעדר ראיות, דין התביעה הנגדית להידחות. 14. סיכומו של דבר, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סכום של 48,334 ₪, סכום זה הינו פיצוי בגין איחור במסירת החזקה במושכר, תיקון הנזקים על פי חוות דעת השמאי והוצאות בגין חוות הדעת. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל. מסכום זה יש לקזז סך של 5,000 ₪ שנתן הנתבע להבטחת התחייבויותיו על פיו הסכם השכירות ונפרע על ידי התובע, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.11.00, וכן סכום נוסף של 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 30.10.01, (הסכום הנוסף של 4,114 ₪, שולם בגין הוצאות הגבייה בהוצל"פ ואין לקזזו מסכום הפיצויים). 15. התביעה הנגדית נדחית. 16. אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע שכר טרחת עו"ד בסכום של 3,000 ₪ + מע"מ וכן החזר אגרת בית משפט משוערכת. פינוי מושכרשכירותפינוי