מבוא המבקשים הגישו המרצת פתיחה ובה ביקשו להצהיר על בטלות שתי עסקאות במקרקעין אשר בוצעו בחלקה 28 בגוש 10264 (להלן-החלקה). העסקה הראשונה נעשתה בהסתמך על יפוי כח בלתי חוזר מיום 14.4.1995 עליו חתם לכאורה המנוח עבד אלקאדר גבארה ז"ל (להלן- המנוח), על פי יפוי הכח מונו עורכי הדין יוסף רענן ואינאס סלאמה לבצע את השלמת המכירה למשה וייס (המשיב 1). העסקה השניה הינה עסקה לפיה מכר משה וויס ביום 11.7.2007 את החלקה למר אבנר חדד (משיב 2), עסקה זו יצאה לפועל באמצעות עו"ד מנחם וקסמן (משיב 3) שמונה על ידי הצדדים לעסקה לטפל בהליך המכירה. המבקשים טוענים כי יפוי הכח מיום 14.4.1995 אשר חתום בטביעת אצבע, מזויף ולכן שתי העסקאות שנעשו בהסתמך על תקפותו בטלות. בתחילתו של ההליך הסתבר כי עו"ד אינאס סלאמה מונה כשופט, בהסכמת הצדדים מונה על ידי השופט יצחק עמית (בשבתו בבית המשפט המחוזי בחיפה) מומחה מטעם בית משפט, מר ינקו מרק, לחוות דעתו באשר לאמיתות החתימה על יפוי הכח ולאחר שנחקר ע"י הצדדים, הפנו הצדדים שאלות לשופט סלאמה והתשובות לשאלות הוגשו כראיה. משלא נפתרה המחלוקת הביא כל צד את העדים מטעמו וסיכם טיעוניו בכתב. מטעם המבקשים העידו נורה אשת המנוח, מוסא בנו וחסן אבו שאח, שכנו. משיבים 2 ו-3, העידו בעצמם ומטעמו של משיב 1 בנוסף למשיב 1 בעצמו, העידו: אדיב עאיס, שותף עסקי של משיב 1, לו גם זכויות בחלקה גובלת, ומתווך בשם סאמי חאג'. ניסיונותיו של משיב 1 להביא לעדות את העד שופנייה לא צלחו בשל התדרדרות במצבו הרפואי. כרונולוגיה -ביום 18.11.1958 רכש המנוח את זכויותיו בחלקה, ביום 1.3.1966 נרשמו הזכויות על שמו. -ביום 14.4.1995 שוחרר המנוח מבית חולים בני ציון לאחר אשפוז של 4 ימים. באותו יום חתם לכאורה המנוח על יפוי כוח בלתי חוזר (להלן-יפוי הכוח), המאפשר להעביר זכויותיו במקרקעין למשיב 1. -ביום 24.4.1995 חתם לכאורה המנוח ברמאללה על יפוי כוח כללי המייפה את כוחו של בנו מוסא לפעול בקשר לכל רכושו, (המשיבים התנגדו להגשת המסמך כראיה לאמיתות תוכנו, עמוד 30 לפרוטוקול). -ביום 5.6.2000 נפטר המנוח. -ביום 28.7.2004 העביר השופט סלאמה את סמכויותיו ביפוי הכוח מיום 14.4.1995 למשיב 3, (ראו ת/6). -ביום 16.8.2004 נחתמה הערת אזהרה לטובת המשיב 1 מכח יפוי הכוח מיום 14.4.1995. -ביום 27.12.2006 דווחה העסקה למס שבח, (חלק מת/6). -ביום 11.1.2007 מכר משיב 1 את זכויותיו למשיב 2, (משיב 3 שימש כעורך דינם של הצדדים באותה עסקה). -ביום 16.7.2007 נרשמה הערת אזהרה לטובת משיב 2. המחלוקת הטעונה הכרעה השאלה העומדת בלב המחלוקת היא האם המנוח חתם על יפוי כוח בלתי חוזר ביום 14.4.1995 (ת/1) או שמא חתימתו זויפה כטענת המבקשים. על פי הראיות שהוצגו, המנוח חתם את כל חתימותיו בדרך של הטבעת טביעת אצבעותיו על המסמכים. המסמך שבמחלוקת (ת/1) הוא מסמך שנחזה להיות חתום ע"י המנוח בטביעת אצבעו, בתחתית המסמך לצד החתימה מופיע "אני עו"ד אינאס סלאמה מאשר בזה חתימת מרשי הנ"ל", אישור שבא לידי ביטוי בחתימת עו"ד סלאמה. לימים מונה עו"ד סלאמה לשופט וחשוב להדגיש כי אין למבקשים (או למי מהצדדים) טענה כל שהיא נגד עו"ד סלאמה (כתוארו אז) באשר לתפקודו במועד החתימה ואישור החתימה על יפוי הכוח, (ראו במפורש עדות עד התביעה המרכזי מר מוסא, עמוד 24 שורה 38 לפרוטוקול). לכל הצדדים ניתנה אפשרות להציג לשופט סלאמה שאלות, על פי תשובותיו לא זכר השופט סלאמה את נסיבות החתימה על המסמכים אך הוא הוסיף כי "חתימות על יפוי כוח בלתי חוזר שנערכו בפניי נעשו תמיד לאחר זיהוי החותם באמצעות תעודת זהות". ניסיון לפטור המחלוקת באמצעות מומחה שמונה מטעם בית משפט לא צלח, המומחה מר ינקו מרק לא הצליח להגיע לממצא פוזיטיבי באשר לשאלה האם החתימה על יפוי הכוח אמיתית או מזויפת. בנסיבות אלו ניתן לחדד את המחלוקת ולהגדירה כך: ת/1 הוא יפוי כוח בלתי חוזר הנחזה להיות חתום ע"י המנוח, החתימה נעשתה בנוכחות עו"ד סלאמה (כתוארו אז) שאינו זוכר את המעמד, אך ידע להבהיר כי על פי שיטת עבודתו כעורך דין זיהה תמיד את החותם באמצעות תעודת זיהוי. המומחה מטעם בית משפט לא הצליח לקבוע האם המסמך מזויף. המבקשים טוענים כי המסמך מזויף ומכאן שעליהם מוטל הנטל להוכיח את הטענה. במסגרת הראיות שהוצגו מטעם המבקשים, לא הוצגה חוות דעת מומחה התומכת בטענתם בדבר זיוף או כי ת/1 אינו מסמך מקורי, לא הוצגה חוות דעת מטעמם באשר לכושרו המנטלי או בקשר לקיום פגם ברצונו החופשי של המנוח נכון למועד החתימה 14.4.1995. יש לבחון אפוא האם באמצעות עדי התביעה: אשת המנוח, מוסא אחד מבניו והשכן הרימו המבקשים את נטל ההוכחה בשאלת זיוף חתימת המנוח על גבי יפוי הכוח ואדגיש כבר עתה, יפוי הכח נחזה להיות תקין ובר תוקף, הנטל להוכיח את היפוכו של דבר מוטל על המבקשים. מיותר לציין כי במידה ולא תוכח טענת המבקשים, אין כל צורך לבחון את העסקה השניה שכן בנסיבות אלו לא מדובר בעסקה נוגדת אלא ברצף של עסקאות, ולמבקשים אין מעמד להעלות טענות כנגד תקפותה. אקדמת מילין בנושא נטל השכנוע (נטל הראיה) המבקשים הגישו תובענה ובה טענה כי יפוי כח הנחזה להיות חתום ע"י המנוח (שנפטר כ-7 שנים לפני הגשת התובענה), הוא מסמך מזויף. אפנה בנושא זה לפסק דינו של הש' י' עמית מיום 18.4.2012: נטל הראיה על המשיבות כתובעות, מכוח הכלל המוציא מחברו עליו הראיה...הנטל על המשיבות כבד במיוחד נוכח טענת התרמית והזיוף. כפי שציין בית משפט קמא בפסק דינו, הגם שהנטל הוא של מאזן הסתברויות, כמקובל במשפט האזרחי, הרי שכמות הראיות ורף הראיות הנדרש לגבי טענה מעין-פלילית נוסח זיוף ותרמית הוא גבוה יותר. קיימת זיקה בין חומרת הטענה לעוצמת ההוכחה הנדרשת להוכחת הטענה, ומקום בו מועלית טענת תרמית וזיוף, על בית המשפט לבחון את הראיות בזהירות ובקפדנות", ע"א 3546/10 אליהו מישאלי נגד אולגה קליין. האם יפוי הכח ת/1 מזויף יפוי הכח המקורי ת/1 נחזה על פניו להיות תקין. שמו של מעביר הזכות במקרקעין- המנוח מופיע בו, מספר זהותו של המנוח-אף שאינו מופיע בנסח רישום המקרקעין, מצוין בו בצורה מדויקת, פרטי מקבל הזכות- המשיב 1- מופיעים בצורה מדויקת כמו גם פרטי המקרקעין והתמורה. המבקשים טענו כי חתימתו של המנוח מזויפת מבלי להציג ראיה ישירה לכך מטעמם. במהלך ההליכים המקדמיים הם פנו בבקשה למינוי מומחה לטביעות אצבע מטעם בית משפט, המשיבים נתנו הסכמתם ובהתאם לכך מונה מומחה לזיהוי טביעות אצבע- מרק ינקו, לשם השוואה בין חתימת טביעת האצבע שהוטבעה על יפוי הכוח מיום 14.4.1995 לבין שלושה מסמכים עליהם חתם לכאורה המנוח-מסמך מבנק ערבי ישראל, דרכון ויפוי כוח מיום 24.4.1995 עליו חתם המנוח ברמאללה כטענת המבקשים. לאחר בדיקת המסמכים, הגיע המומחה למסקנה (ראו חוות דעתו ת/5) כי יש זהות בחתימה בין המסמך מהבנק ויפוי הכוח שנחתם לכאורה ברמאללה. לגבי המסמך שבמחלוקת- יפוי הכוח מיום 14.4.1995, קבע כי "הטביעה... באיכות ירודה ביותר שאינה מאפשרת עריכת בדיקה השוואתית מול יתר הטביעות" ולכן "לא ניתן לאשר או לשלול זהות בינה ובין הטביעות שעל המסמכים האחרים עקב איכותה הירודה". המומחה צרף לחוות דעתו צילום המסמכים אותם בדק וניתן לקבוע כי יפוי הכוח אותו בדק הוגש כמוצג ת/1. המומחה נחקר בחקירה נגדית ונשאר איתן בדעתו, בדבר אי היכולת לאשר או לשלול טענות המבקשים ומשלא הובאה חוות דעת אחרת מטעם המבקשים, במונחי "נטל ראיה" ניתן לקבוע כי המבקשים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם. התשובות לשאלות ההבהרה שניתנו מפי השופט סלאמה, חיזקו את ההנחה כי מדובר במסמך אמיתי ולמצער הודגש הצורך כי על המבקשים לסתור את הנחזה מת/1 ומשיטת עבודתו של עו"ד סלאמה (כתוארו אז) ואפנה לתשובה 24 לת/3: "24. כל אישור חתימה שבוצע נעשה תמיד לאחר זיהוי החותם באמצעות תעודת זהות". ולתשובה 4 לת/4: "4. חתימות על יפוי כח בלתי חוזר שנערכו בפניי נעשו תמיד לאחר זיהוי החותם באמצעות תעודת זהות". זה השלב להבהיר כי ניתוח העדויות שהוצגו מטעם המבקשים מצביע על פגם בולט במסכת ראיות התביעה המשמיט את הבסיס לתביעתם, פגם שמתבטא באי הבאת עדי מפתח- מבקשים 4 ו-5 בעצמם להעיד, כך שמתקבלת החזקה כי לו היו מגיעים עדים אלו להעיד, עדותם היתה תומכת בגרסת המשיבים, (וזאת מעבר לציפייה כי תובע יבוא להעיד כדי לתמוך בתביעתו גם אם לא הייתי מכנה אותו כעד מפתח לשאלה שבמחלוקת) ואפנה בענין זה לפסק דינו של הש' י' דנציגר: "זאת ועוד, להימנעות מהצגת ראיות והבאת עדים קיים גם משקל ראייתי בלתי מבוטל, ולעניין זה יפים הדברים שנקבעו על ידי השופט ס' ג'ובראן בע"א 9656/05 שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ (לא פורסם, 27.7.2008) (להלן: עניין שוורץ):"לעיתים, הדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, באופן דומה לראיה נסיבתית, וניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הגשת ראיה. התנהגות כגון דא, בהעדר הסבר אמין וסביר - פועלת לחובתו של הנוקט בה, שכן היא מקימה למעשה חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון חיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שלו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לחובת הנמנע ותומכת בגרסת היריב. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה" (בפסקה 26 לפסק הדין). כמו כן, באופן דומה נקבע בפסיקה כי :"...כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה" ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נגד סונול ישראל בע"מ. מעדות המשיב 1 (ראו למשל תצהירו נ/4 סעיף 3 עמוד 54 שורה 27 לפרוטוקול), עלה כי המנוח הגיע לפגישה בה חתם לכאורה על יפוי הכוח בפני עו"ד סלאמה (כתוארו אז) כשהוא מלווה באחד מילדיו. הבן מוסא, הילד היחידי שהעיד טען כי לא נכח באותו מעמד, אך על מנת להראות כי הילדים שחאדה או עיסא לא נכחו בעת החתימה, הייתי מצפה כי יובאו להעיד כדי להזים הטענה כי מי מהם נכח בעת החתימה בפני עו"ד סלאמה ויודגש כי לא הועלתה מטעם המבקשים טענה כי שני בניו של המנוח, שחאדה ועיסא שאף צורפו כמבקשים לתובענה, אינם יכולים להעיד, (ראו עדות האם נורה לעניין שחאדה, עמוד 24 שורה 27 לפרוטוקול). יובהר כי לעדויות מבקש 4 (שחאדה) ומבקש 5 (עיסא) חשיבות משום שעל פי עדויות המבקשים הסתבר כי בשנת 2004 פנו המבקשים 4 ו-5 לגורמים שונים בניסיון לענין אותם ברכישת המקרקעין, ניסיונות אלו נעשו מאחורי גבם של המבקשים האחרים וללא ידיעתם, (ראו עדות מוסא עמוד 40 לפרוטוקול שורה 1 ואילך). שני המבקשים 4-5 נענו כי לא ניתן למכור את המקרקעין מאחר ואלה נמכרו למשיב 1 מספר שנים קודם לכן (ראו עדות העדים אדיס עיאס וסמי חאג' שלא נסתרה ע"י עדי התביעה), ומיד מתעוררת התהייה, מדוע השתהו המבקשים, למצער מבקשים 4-5 והמתינו עד לשנת 2007 בפנייתם לבית המשפט, תהייה שנותרה ללא מענה בשל העובדה כי מבקשים 4 ו-5 סכרו את פיהם ולא הגיעו להעיד. בנסיבות אלו תמוה מדוע הובאה להעיד דווקא אשת המנוח, נורה, שאינה יודעת מידיעה אישית דבר. מעדותה לפיה לא סיפר לה המנוח על החתימה על יפוי כח מרמאללה (ראו עדותה הנחרצת לפיה המנוח לא הלך לרמאללה כלל, עמוד 25 שורה 18 ועמוד 29 שורה 17), ניתן להסיק אחת משתיים: המנוח לא שיתף אותה בפעולותיו ובתוכניותיו ומכאן שאין מניעה כי לא ספר לה גם על העסקה בפני עו"ד סלאמה, או שהמנוח לא סיפר לה על החתימה ברמאללה משום שלא היתה כלל חתימה שכזו על כל המשתמע מכך לגבי עדותו של הבן מוסא. לכך אוסיף כי מוסא העיד כי נסע עם אביו לרמאללה עם "שני עדים מהמשפחה", (עמוד 31 שורה 18) נושא שהושמט משום מה מתצהירו והוסף בחקירה ראשית, גם שני עדים אלו שאפילו לא ננקב בשמם לא הובאו להעיד למצער על מצבו המנטלי של המנוח שכזכור חתם לכאורה 10 ימים לפני כן על יפוי הכח ת/1. אבהיר כי איני סבור כי העד מוסא אינו דובר אמת באשר למידע הידוע לו באופן ישיר באשר לפגישה בה נחתם יפוי הכח (ולהשערותיו ולרצונו לא ניתן לתת משקל בהעדר בסיס בחומר הראיות), אלא שמוסא אינו יודע מה התרחש במשרדו של עו"ד סלאמה, מי נכח שם ובכלל זה אין הוא יכול לשלול את הטענה העולה מהמסמכים ומעדויות ההגנה, לפיה אביו הגיע למקום מלווה באחד מילדיו, הזדהה באמצעות תעודת זהות והטביע חתימתו על יפוי הכוח ביום 14.4.1995 (ואזכיר כי בנסח לשכת המקרקעין לא מופיע מספר תעודת זהות של המנוח, לעומת זאת ביפוי הכח נרשם מספר תעודת הזהות הנכון ועו"ד סלאמה הסביר כי דאג לאשר חתימה "תמיד לאחר זיהוי החותם באמצעות תעודת זהות"). גם אם אניח שהבן מוסא נסע עם אביו 10 ימים לאחר מכן לחתום על יפוי כח ברמאללה, אין בכך כדי לחזק את טענות המבקשים. לפי תצהירו של מוסא (ת/9) לאביו היו חלקות אדמה בשטח הרשות הפלסטינית ולכן ערך את יפוי הכוח בקשר לאותן אדמות בפני נוטריון ברמאללה, אין בעובדה זו סתירה למתן יפוי כח בקשר לחלקת אדמה הנמצאת בשפרעם וחתימה עליו בפני עורך דין בישראל ולכך אוסיף כי אם כגרסת המבקשים המנוח היה בכושר בריאותי ומנטלי לחתום ביום 24.4.12 על יפוי כח ברמאללה, הרי שבוודאי היה כשיר לחתום 10 ימים לפני כן ביום 14.4.1995 על יפוי הכח ת/1. חוות דעת הסותרת קביעה זו לא הוצגה מטעם המבקשים (ועל פי עדותו של מוסא גם 14 יום לפני הביקור ברמאללה אביו המנוח הבין בדיוק מה הוא עושה, עמוד 46 שורה 12 ואילך לפרוטוקול וראו עדות אשת המנוח, נורה בדבר תפקודו של המנוח ללא רבב, עמוד 27 לפרוטוקול שורה 2 ואילך). למבקשים טענה (סעיף 16 לסיכומיהם) לפיה קביעת המומחה כי טביעת האצבע על יפוי הכח באיכות ירודה מחזקת את טענתם "בדבר זיוף כביכול האדם המתחזה מרח את טביעת האצבע במתכוון על מנת לטשטש טביעת האצבע", טענה זו הינה השערה בלבד וללא בסיס בראיות לא ניתן לקבלה. העובדה כי טביעת האצבע מטושטשת אינה מעידה בהכרח על כוונת זיוף שכן לפי עדות המומחה גם שתי טביעות האצבע האחרות (שלטענת המבקשים הן אמיתיות) כללו חלקים מטושטשים או כדבריו: "...שלושת המסמכים הישנים שקיבלתי לבדיקה שאחד מהם הוא מסמך הבנק, והשני הוא מסמך של יפוי כח מרמלה, שם מצאתי למרות שלא רואים בדיוק אותו דבר, מפני שלכל אחד משתי הטביעות יש חלקים מטושטשים..." (עמוד 5 שורה 6 לישיבת 10.5.2009) "אני משיב שגם את שתי הטביעות שזיהיתי הן לא טביעות מושלמות. בקושי הצלחתי לאתר משהו כמו 10 מאפיינים לזיהוי.... וכל השטח שהוא ניתן היה להשוות אולי לטביעות אחרות, כולו מטושטש. אולי מרוח, אולי בכוונה אולי לא בכוונה"", (עמוד 8 שורה 3 ואילך לאותה ישיבה). המבקשים בטיעוניהם העלו טענה כי ת/1 אינו מסמך מקור, טענה מסוג זה חייבים להוכיח באמצעות מומחה, שכן על פניו נראה המסמך כמסמך מקורי. אישור חתימת עו"ד סלאמה מופיע בדיו בצבע כחול הנראה כאישור מקורי וטענה כי על גבי מסמך מקורי "הושתלה" טביעת אצבע מזויפת יש להוכיח באמצעות חוות דעת מומחה או עדויות שלא הוצגו מטעם המבקשים. בנוסף ביקשו המבקשים ללמוד על זיוף המסמך מהעובדה כי אותו מסמך מופיע בנוסח שונה תוך הפנייה לת/2, יפוי הכח שהופיע בלשכת המקרקעין, באותו מסמך בסעיף 1 נתווספו בהדפסה המילים "ו/או לפקודה" ובתחתית המסמך נכתב בכתב יד "עותק מתאים למקור" 4.7.2007 והוספה חתימת עו"ד מנחם וקסמן. מיותר לציין כי הוספת שמו של עו"ד קסמן, 7 שנים לאחר פטירת המנוח ו-12 שנה לאחר הפגישה במשרדו של עו"ד סלאמה, מראה כי מדובר בשינוי או תוספת לצורך העברת הזכויות בעסקה שבין המשיב 1 לבין המשיב 2 ואין בה כל נגיעה למחלוקת באשר לעסקה הראשונה שבין המנוח לבין המשיב 1. יודגש כי על פי אישור לשכת מיסוי המקרקעין (ת/6) לאותה לשכה הוצג מסמך הזהה לת/1 (ללא התוספות הנ"ל). זה השלב להבהיר כי המשיב 1 משה וויס, עשה עליי רושם אמין בעדותו ואזכיר כי המשיב 1 נכח בפגישה בפני עו"ד סלאמה ומכל העדים שהעידו בתיק זה, משיב 1 הוא העד היחידי שנכח בפגישה והעיד. על פי עדותו האמינה ביום 14.4.1995 נפגש עם המנוח, רכש ממנו את זכויותיו במקרקעין, כנגד תשלום של 95,000$ וקבלת יפוי כח בלתי חוזר, כשמשיב 1 נכח בעת שהמנוח הטביע את אצבעו על יפוי הכח ת/1, (עמוד 59 שורה 6). חיזוק לעדותו של משיב 1 ניתן למצוא בעובדות שהוכחו, ביום בו נחתם לכאורה יפוי הכח-14.4.1995, היה המנוח בחיפה, הוא שוחרר מאשפוז קצר בבית חולים בני ציון (דקות ספורות ממשרדו של משיב 1 וממשרד עו"ד סלאמה בפניו נחתם יפוי הכח) ומכאן שהיה יכול לבצע את המיוחס לו- חתימה על יפוי הכח. טענתם הסתמית של המבקשים כי מחיר העסקה-95,000$, אינו ריאלי, לא הוכחה בראיות. לאור כל האמור לעיל שוכנעתי כי המנוח התייצב ביום 14.4.1995 במשרד עו"ד סלאמה וחתם בפניו על יפוי כח בלתי חוזר ת/1 לפיו מכר זכויותיו למשיב מס' 1, קביעה זו לא נסתרה ע"י עדי התביעה ולכן דין התביעה להידחות. בטרם סיום אציין כי תמוה בעיניי מדוע הוגשה תביעה אישית נגד עו"ד וקסמן כשאין למבקשים-ובדיעבד מסתבר כי גם לא היתה להם, כל ראיה לפגם כל שהוא בהתנהגותו המקצועית כעורך דין. עו"ד וקסמן פעל במקצועית ובנאמנות, נתן שרותי עו"ד לצדדים לעסקה השניה (משיבים 1 ו-2), שלא הוכח כי היתה נגועה בחוסר תום לב או בפגם כל שהוא. סיכום לאור האמור לעיל אני דוחה את התובענה. לא הוכח כי נפל פגם כל שהוא בעסקה מיום 14.4.1995 לפיה מכר המנוח את זכויותיו למשיב 1, לא הוכח כי נפל פגם כל שהוא בעסקה מיום 11.7.2007 לפיה מכר המשיב 1 את זכויותיו למשיב 2. לא היה מקום להגיש תביעה נגד משיב 3, עו"ד מנחם וקסמן שפעל בצורה מקצועית וללא רבב. אני מחייב את המבקשים ביחד ולחוד לשלם לכל אחד מהמשיבים שכר טרחת עו"ד בשיעור של 15,000 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום. למען הסדר אזכיר תוכן החלטתי מיום 18.6.2010 לפיה יש להשיב למבקשים את הפקדון בסך 10,000 ש"ח שהופקד על ידם במסגרת בש"א 1431/07. שכר המומחה יושב למשיבים בהתאם לחלק ששולם על ידם, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום ועד ליום ההשבה בפועל. ניתן היום, י"ד תמוז תשע"ב, 04 יולי 2012, בהעדר הצדדים. ייפוי כוח בלתי חוזרזיוףייפוי כוח