מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא אי התייצבות התובע: מונחת בפניי בקשה לביטול פסק דין , לפיו נמחקה התביעה, וזאת לאחר שהתובע לא התייצב לדיון שהיה קבוע בעניינו. פסק הדין ניתן במעמד צד אחד ביום 05/03/2012. התובע, הגיש בקשה לביטול פסק הדין, ביום 18/03/2012, וצירף לה העתק של אישור מחלה המתייחס למועד הדיון. הנתבע, הגיש תגובה לבקשה לביטול פסק הדין ביום 17/04/2012, והתובע הגיש תשובתו ביום 03/05/2012. לאחר שהתקבלה התשובה והתגובה להלן החלטתי: אין מחלוקת על כי לדיון שהיה קבוע ליום 05/03/2012, לא התייצב התובע למרות שקיבל זימון כדין. התובע הגיש בקשה לביטול פסק הדין במסגרת המועדים הקבועים בתקנות, ויש לבחון את בקשתו על פי אמות המידה כפי שנקבעו בפסיקה. רקע כללי: 1. התובע הגיש תביעה על סך 250,000 ₪ כנגד הנתבע, אשר לטענתו הטריד אותו באמצעות הדואר האלקטרוני ובהודעות טלפון (להלן: "ההודעות") אשר אין מקומם בתקשורת בין בני אדם, כולל שיחה טלפונית של אלמוני אשר איים על חייו של התובע (סע' 1-2 לכתב התביעה). לטענת התובע, הנתבע לא הפסיק את מסע ההטרדות, למרות בקשותיו החוזרות והנשנות לעשות כן. התובע הגיש שתי תלונות במשטרה כנגד הנתבע, בנדון, לטענתו, שתי התלונות נסגרו מבלי שהוחלט להעמיד את הנתבע לדין, ואילו התלונה השלישית שהגיש, הגיעה לכך, לטענתו שהטרדות הנתבע פסקו. לטענת התובע, הטרדות אלו גרמו לו לנזק בריאותי בלתי הפיך במיוחד לאור היותו נכה בשיעור של 75%. כמו כן, הוא מוסיף, כי הוא סובל מלבו וכן מבעיות נפשיות (סע' 9-10 לכתב התביעה). 2. הנתבע בכתב ההגנה מגולל את גרסתו, ולטענתו כל שניסה לעשות היה לעזור לתובע ששירת איתו בעבר בצבא, אולם בסופו של דבר מצא הנתבע את עצמו בסיפור קפקאי בו נאלץ הוא להתגונן מתביעות שונות המוגשות כנגדו ע"י התובע. בנוסף, הגיש הנתבע בקשות מקדמיות שונות, אשר הבקשה הנדרשת לעניינו היא בקשה לסילוק התביעה על הסף. הפן הנורמטיבי לעניין ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד: 3. תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 דנה בביטול פסק דין או החלטה שניתנו במעמד צד אחד בלבד. כאשר ניתנה החלטה על פי צד אחד, רשאי בעל הדין שכנגדו היא ניתנה לעתור לביטולה תוך 30 ימים מיום שהומצאה לו. פסד דין ניתן על פי צד אחד כאשר לא הוגש כתב הגנה או עקב אי התייצבותו של בעל דין. יש להבחין בין פסק דין שיש לבטלו מחובת הצדק בשל פגם, לבין פסק דין שאינו פגום שביטולו נתון לשיקול דעת. פסק דין פגום הינו פסק דין שניתן שלא בפני בעל הדין, כשלא הוכח שבעל הדין הוזמן כדין, אז חייב בית המשפט לבטלו מתוך חובת הצדק. אולם, אין זה המקרה בענייננו, כאמור, התובע הוזמן כדין ואף הוצגו אסמכתאות מתאימות להוכחת הזימון שבוצע כדין. אשר על כן, במקרה דנא מדובר בפסק דין שאינו פגום ואשר ביטולו נתון לשיקול דעת בית המשפט. כאשר ניתן פסק דין כהלכה, כאמור, יש לבחון שתי שאלות. ראשית, מהי הסיבה לאי ההתייצבות (או אי הגשת הגנתו של המבקש). שנית, מהם סיכויי ההצלחה של המבקש אם יבוטל פסק הדין. יש לתת משקל לשתי השאלות ולבחון את התשובות לגופן (ראה: ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ פ"ד מז(4) 133, 139ד-ו), אך עם זאת נקבע כי התשובה לשאלה השנייה היא החשובה ביותר שכן בהעדר סיכוי להצליח במשפט , לא תצמח למבקש כל תועלת אם יבוטל פסק הדין. לאור האמור לעיל, רובץ על המבקש הנטל לשכנע את בית המשפט, לכאורה, כי יש לו סיכויים להצליח במשפט. לעניין זה נאמר מפי כבוד השופט זוסמן: "לכן לא יטה בית המשפט, בדונו בשאלה השנייה הנ"ל, להיעתר לנתבע, אלא אם זה יצא ידי חובתו והצביע על נימוקים העשויים, לגופו של עניין, להכשיל את תביעת התובע" (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 398). יישום עקרונות אלה על המקרה הנדון: 4. במקרה דנן מדובר בפסק דין שניתן עקב אי התייצבותו של התובע לדיון. התובע, טען הן בבקשה והן בתגובה, כי הסיבה שלא התייצב לדיון הייתה סיבה רפואית, והוא אף צירף אישור רפואי התומך בטענתו כי לא היה בקו הבריאות ביום הדיון. הנתבע טען, כי הבקשה הוגשה בניגוד לתקנות כבר מעצם כך שלא צורף לה תצהיר ומטעם זה בלבד יש לדחותה. הוסיף וטען הנתבע, כי גם לגופו של עניין יש להתייחס לסיכויי התביעה אשר על פניו, לטענת הנתבע, אינם קיימים. לאור האמור לעיל, טען הנתבע כי יש לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין ולהשאיר על כנו את פסק הדין, המוחק את התביעה. דיון: 5. אומנם צודק הנתבע בטענתו שהיה על התובע לצרף תצהיר לאימות טענותיו כפי שנטען בבקשה לביטול פסק הדין, אך מדובר בטענה טכנית במיוחד במקרה הנדון, בו התובע למעשה מייצג את עצמו, וחתום הן על הבקשה והן על כתב התביעה באופן אישי. מכל מקום לאור צירוף האישור הרפואי, הרי שמטעם זה שלא צורף תצהיר תומך, לא הייתי דוחה את הבקשה. למרות האמור לעיל, היות ומדובר במקרה הנדון בביטול פסק הדין שניתן כהלכה, הרי שעל בית המשפט לבחון את הבקשה משני ההיבטים המצטברים. 6. השאלה הראשונה שעל בית המשפט לשאול את עצמו היא האם הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של הצד המבקש את ביטול פסק הדין, התובע, לדיון. במקרה הנדון, למרות הפגם הטכני, של היעדר תצהיר תומך, הרי שהנטען בבקשה בצירוף האישור הרפואי הינם בבחינת הסבר המצדיק את אי התייצבותו של התובע לדיון מסיבה בריאותית. 7. השאלה השנייה שעל בית המשפט לשאול את עצמו היא מהם סיכויי הצלחת התביעה? (ראה: דיון נ"ה/52-3 כל הקריות בע"מ נ. דניאלה קדוש, פד"ע כ"ח 304 ופסקי הדין המצוטטים בסעיף 3 לפסקי הדין, גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה רביעית מעודכנת, 271, 265, י.זוסמן "סדר הדין האזרחי", מהדורה שביעית, עמ' 735 עד 738). למעשה, במקרה הנדון, עוד לפני הדיון הראשון שנקבע, הגיש הנתבע בקשה לסילוק התביעה על הסף, אשר התובע הגיב לה, ואשר הייתי אמורה לדון בה, במועד קדם המשפט הראשון, וזאת בהיותה שאלה מקדמית שיש לדון בה לפני כל בקשה או דיון אחר. הדרישה לבדיקת סיכויי התביעה וההחלטה בבקשה לסילוק על הסף, דומות בעיקרן, ועל כן אתייחס במענה לשאלת סיכויי התביעה לטענות הנתבע ותשובת התובע בבקשה לדחייה על הסף. הפן הנורמטיבי לעניין סילוק על הסף: 8. העיקרון המנחה הוא, כי בירור המחלוקת שבין הצדדים לגופה עדיפה על מחיקת או דחיית התובענה, לפני בירורה הענייני. בתי המשפט נוהגים בזהירות יתירה במתן החלטה הדוחה את התביעה על הסף ואשר מסיימת בכך את הבירור המשפטי כבר בשלב המקדמי. יחד עם זאת תקנות 100 ו 101 לתקנות סדר דין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "תקסד"א") אינן תיאורטיות בלבד, אלא מקנות הן לבית המשפט סמכות לסלק על הסף הליכים אשר ניכר בהם, על פניו, כי גם אם יתבררו עד תום לא יזכו את מגישם בסעד המבוקש. בע"א 2452/01 אורן נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח(1) 577, בעמוד 584, התייחס כבוד השופט א' ריבלין לסוגיה וקבע כדלקמן: ”אכן, ההלכה הפסוקה הכירה בזכות לגישה חופשית ויעילה אל בתי-המשפט כזכות יסוד, אשר בית המשפט אמור להגן עליה כמו על זכויות אחרות (ע"א 6805/99) תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים, פ"ד נז(5), 433; ע"א לוין נ' לוין, פ"ד מח(2), 862), תפקידם של בתי-המשפט הוא להכריע בסכסוכים, והכלל הוא כי אין לנעול את שערי בית המשפט בפני תובע המבקש סעד אלא מטעמים כבדי משקל (ראו ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ פ"ד נא(3),, 577)". בית המשפט ידחה תביעה על הסף רק אם יגיע למסקנה, כי בהנחה שכל האמור בכתב התביעה יוכח, עדיין לא תקום לתובע עילת תביעה. 9. כפי שציינתי, עותר הנתבע לסילוק התביעה על הסף, בין היתר, מחמת חוסר עילה. עילת התביעה הינה למעשה מערכת של עובדות אשר עשויה לזכות את התובע בסעד המבוקש. המבחן הקובע האם מגלה כתב התביעה עילה אם לאו, תואר בספרו של י. זוסמן סדרי הדין האזרחי כדלקמן: "פרשת התביעה מגלה עילה אם התובע, בהנחה שיוכיח את העובדות הכלולות בתביעתו, זכאי יהיה לקבל את הסעד המבוקש על ידו. היעדר עילת תביעה הוא, אפוא, פגם המתגלה על-פני כתב התביעה עצמו, מקריאת המסמך וללא חקירה ודרישה בעובדות. לצורך כך, חייב הנתבע להניח, כי יעלה בידי התובע להוכיח את כל אשר טען בכתב התביעה,היינו - את כל "העובדות המהותיות" אשר פירש בו, בהתאם לתקנה 9(5) ותקנה 71(א). אם ברור ונעלה מכל ספק הוא, שעל-יסוד העובדות שטען להן, לא יוכל התובע לזכות בסעד שביקש, כי אז - ורק אז - אומרים שכתב התביעה אינו מראה עילה" (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), בעמ' 383, 384).   ישום עקרונות אלו על המקרה הנדון: טענות הנתבע: 10. הטיעון הראשון, כאמור, נסב על כך שהתביעה נעדרת עילה. בהקשר זה, עיון בתביעתו של התובע מעלה, כי תביעתו חסרה פרטים מהותיים המבססים עילת התביעה. כך, התביעה מבוססת על הודעות ו/או שיחות אשר נטען כי ערך הנתבע ו/או מי מטעמו, אל התובע, ואשר לטענת התובע, גרמו לו למפח נפש ולנזק גופני ממשי (המוערך על ידו בסך של 220,000 ₪). על אף האמור הרי שהתובע לא מצא, במסגרת תביעתו לפרט ולו את מועדי ההודעות, תוכנן והשפעתן על מצבו הרפואי. בנסיבות אלו, טוען הנתבע, ברי כי כתב התביעה אין בו הביסוס העובדתי הנדרש על מנת להקים עילה כלשהי, במיוחד לאור היעדר פירוט בגוף התביעה עצמה. בהקשר זה יש להוסיף, כי התובע מציין בכתב התביעה, כי צורפו נספחים מתאימים לעיגון טענותיו, אולם מסמכים אלו לא נמצאו בתיק. לפיכך, ניתנה בידי התובע ההזדמנות לצרף את הנספחים הללו בהחלטתי מיום 09/05/12, לפיה מבדיקה שערכתי בתיק עולה, כי הנספחים המפורטים בכתב התביעה לא צורפו לכתב התביעה או לא נסרקו. התובע התבקש להגישם תוך 14 יום ממתן ההחלטה, אולם הוא לא עשה כן. זאת ועוד, הנזק המרכזי הנטען הינו נזק גופני - וכאמור, אין מדובר בנזק גופני קל, אלא התובע טוען לנזק משמעותי אותו הוא מעריך בסך של 220,000 ₪, המהווה חלק הארי מהסכום הכולל אותו הוא תובע בסך של 250,000 ₪. 11. הטיעון המשפטי השני של הנתבע בבקשה לסילוק התביעה על הסף הינו היעדר חוות דעת מומחה להוכחת עניין שברפואה, כנדרש בתקנה 127 לתקסד"א, שכן עיקרה של התביעה שבפניי הינה תביעת נזקי גוף. תקנה 127 לתקסד"א קובעת כדלקמן: "רצה בעל דין להוכיח עניין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו, תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי העניין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א-1971 (להלן - חוות דעת); אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו". לטענת הנתבע, במקרה הנדון לא צורפה חוות דעת ולא ניתן היתר מבית המשפט לפטור מצירופה. ממשיך וטוען הנתבע, כי יש להחיל את תקנה 137 (א) לתקסד"א, הקובעת: "בעל דין שלא עשה כאמור בתקנה 127 או בתקנה 128 (ב) ולא פטר אותו בית המשפט או הרשם מכך, לא ייזקק בית המשפט להוכחה של עניין שברפואה מטעמו לעניין הנדון". ממשיך וטוען הנתבע, כי הפסיקה קובעת בצורה חד משמעית שאין להביא בפני בית המשפט עניינים שברפואה ללא חוות דעת והוא מציין בבקשתו מספר פסקי דין הקובעים זאת, כמו לדוגמא: בר"ע (מחוזי חי') 1775/07, חיים ענבל נ' דאנס- בר/צוות בראבו, תק-מח 2007 (3), 912, 913 (2007). שם נקבע, כי : "הנחת המוצא היא, שחוות הדעת של מומחה בעניין רפואי היא שמקימה את עילת התביעה (להבדיל מחוות דעת של מומחים בתחומים אחרים), ולפיכך, יש לצרפה לכתבי הטענות". 12. לטענת הנתבע, התובע אף לא צירף כל הוכחות לעניין ההוצאות ועוגמת הנפש שהוא תובע בכתב התביעה. עוד מבקש התובע לציין בבקשתו, כי התובע הינו "מובטל כרוני שעיקר עיסוקו בהטרדת מערכת בתי המשפט" (סעיף 7.9 לבקשה לסילוק התביעה על הסף). 13. מוסיף הנתבע, כי מדובר בתביעה טורדנית וקנטרנית שיש לסלקה על הסף בהתאם לתקנה 100 (2) לתקסד"א. לטענת הנתבע, מדובר בתביעה שאין לה כל בסיס והינה חולייה נוספת בשרשרת התביעות וההטרדות שמטריד התובע את הנתבע, כמו גם את מערכת בתי המשפט כולה. לדבריו, התובע מגיש מס' רב של תביעות והליכים משפטיים ללא כל בסיס, כאשר הליכי הסרק הטורדניים שהגיש נדחו, בין היתר, כיוון שהיו קנטרניים, ללא עילה, מופרכים, ללא הצדקה לפטור מאגרת בית המשפט, וכד'. הנתבע הביא מס' דוגמאות, כגון: ת"ק 17508-03-10 (הרצליה) ואן קול נ' עיריית ת"א המחלקה לחניה ואכיפה (ניתן ביום 25/07/10)- התביעה נדחתה כי הייתה בלתי מוצדקת, קנטרנית ומחוסרת עילה וכן התובע חויב בהוצאות בסך של 500 ₪. כמו כן, ת"א 44135-07-10 ואן קול נ' מדינת ישראל ואח' (החלטה מיום 25/11/10)- הבקשה נדחתה בגין ראשי נזק מופרכים וניצול הבקשה למתן פטור מאגרה לצורך תביעת סכומים מוגזמים , וכן רע"א 10103-10-11 ואן קול נ' יועמ"ש ואח' (החלטה מיום 13/11/11)- הבקשה לפטור מאגרה נדחתה בשל הליכי הסרק שמנהל התובע. אלו הן דוגמאות אחדות מתוך רשימה מפורטת של תביעות והליכים משפטיים שהגיש התובע ואשר הם נדחו. בתביעה דנן, היועץ המשפטי לממשלה, כנתבע 2, הגיש בקשה, עליה ניתנה החלטתי "כמבוקש", ביום 01/03/12 לפטור מהתייצבות לדיונים בתיק זה לאור העובדה, כי המדינה איננה צד להליך וכי היא צד לעניין האגרה בלבד. בסעיף 5 לבקשה זו כותב נציג היועץ המשפטי לממשלה, כך: "מדובר בתובע סדרתי אשר פותח במאות הליכי סרק השכם והערב, ומטריד את מערכת בתי המשפט ואת הפרקליטים". הנתבע מוסיף ומפרט, כי התובע מבזה שופטים ומתפאר בפומבי כי הוא "מתעלל" בהם. הנתבע מביא ציטטות מדף הפייסבוק (facebook) של התובע, לפיהן התובע אינו חוסך בדברי בוז הן כלפי השופטים בישראל והן כלפי מערכת בתי המשפט. 14. עוד לטענת הנתבע, התביעה מהווה ניצול לרעה של הליכי משפט ויש לסלקה על הסף בהתאם לתקנה 101 (א) (3). הנתבע מפרט בסעיפים 7.16 עד 7.35 לבקשה, את ההליכים הנוספים שניהל התובע כנגדו, כולל פתיחת תיק הוצאה לפועל באמתלת שווא, ואשר חזרו ונידונו בפני בתי המשפט בערכאותיו השונות. כך הוגשה תביעה ת"ק (ת"א) 12448-10-09 (להלן: "התביעה הראשונה"), אשר עסקה, לטענת הנתבע, באותה פרשה עובדתית נשואת תביעה זו. בעקבות פסק הדין בתביעה הראשונה, בית המשפט דחה את תביעת התובע מלבד הממצא אליו הגיע בית המשפט לפיו הנתבע הוציא לשון הרע והוא חויב בפיצוי של 1,000 ₪, אותם העדיף לשלם לתובע ושלא לבזבז על כך זמן יקר, כך לטענתו. אולם, למרות שהתובע קיבל את מלוא הסכום שנפסק הוא פתח תיק הוצאה לפועל על סכום זה. בנוסף, מייד לאחר סגירת תיק ההוצל"פ הגיש התובע תביעה נוספת- ת"ק (הרצליה) 27435-06-10 (להלן: "התביעה השנייה"), בה תבע 2,500 ₪ בגין הוצאות בתיק ההוצל"פ ו- 300 ₪ בגין עוגמת נפש. כל זאת לאחר שהתיק הנ"ל נסגר ונקבע, כי הנתבע נהג כדין. ביום 19/01/10 נמחקה תביעה זו בשל אי תשלום אגרה, אולם בשל ערעור של התובע, נפתח התיק מחדש. מס' ימים לאחר הגשת התביעה השנייה, הוגשה התביעה דנן, היא התביעה השלישית שהגיש התובע נגד הנתבע. מעשה בית דין 15. לטענת הנתבע, יש להחיל על המקרה הנדון, את תקנה 101 (א)(1) לתקסד"א, הקובעת: "101 (א) בית המשפט או רשם שהוא שופט רשאי, בכל עת, לדחות תובענה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, מאחד הנימוקים האלה: (1) מעשה בית דין". יפים לענייננו הדברים שנאמרו בערעור אזרחי 3097/02 שביט מלמד נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י, 02/06/2004: "כלל ההשתק מחמת מעשה-בית-דין (Res Judicata) מונע מבעלי-הדין וחליפיהם וכן ממי שלא היה צד להליך, אך עומד ביחסי "קרבה משפטית" עם אחד מבעלי-הדין, לשוב ולהתדיין בעילת תביעה או בפלוגתא שהוכרעה לגוף העניין בפסק-דין תקף וסופי שניתן על-ידי בית-משפט מוסמך. יסודו של כלל המניעות הזה בעקרון סופיות הדיון, וטעמו העיקרי - למנוע ממי שניתנה לו הזדמנות הוגנת ומלאה למצות את עניינו בבית-המשפט לשוב ולהטריד את יריבו ואת בית-המשפט באותו עניין. בד בבד יש בו כדי לסייע במניעת מקרים של מתן הכרעות סותרות על-ידי המערכת השיפוטית (נ' זלצמן, מעשה-בית-דין בהליך אזרחי [17]; מ' בן-יאיר, "הרחבת תחולתו של מעשה בית דין על מי שלא היה צד להליך" [18]). בע"א 246/66, 247 קלוז'נר נ' שמעוני; פ"ד כב(2) 561 (להלן: "פסק דין קלוז'נר") נקבע כך לעניין השתק עילה: "הכלל האחד הוא: מקום שתביעה נדונה לגופה והוכרעה על-ידי בית-משפט מוסמך, שוב אסור להיזקק לתביעה נוספת בין אותם הצדדים או חליפיהם, אם זו מבוססת על עילה זהה". לטענת הנתבע, כבר בתביעה הראשונה שהגיש התובע, היה עליו לתבוע סעד בגין טענתו בדבר הנזק הבריאותי שנגרם לו, לטענתו, בגין התנהגות הנתבע. תקנה 45 לתקסד"א קובעת, כי: "מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם; אך אם לא תבע את כולם, לא יתבע אחרי כל סעד שלא תבעו, אלא אם כן הרשה לו בית המשפט שלא לתבעו". במקרה הנדון, לטענת הנתבע, מדובר במסכת עובדות זהה אשר הייתה בפני בית המשפט בהליכים הקודמים, ומשלא ביקש התובע פיצול סעדים, הרי שמנוע הוא מלהגיש תביעה נוספת, גם אם בסעד אחר, בגין אותה מסכת עובדות. מסכם הנתבע את טענתו זו, בציטטה מספרו של המלומד ד"ר יואל זוסמן בספרו "סדרי הדין האזרחי" מהדורה שביעית 1995, עמוד 169: "בשתי התקנות, 44 ו-45, גלום רעיון אחד, והוא, שלא יהא זה מן הדין להציק לנתבע פעמים רבות בשל עילה אחת". 16. תגובת התובע לבקשה לסילוק על הסף: התובע הגיש תגובה (תגובה חלקית- כפי שנקבע ע"י התובע בכותרת התגובה) לבקשה לסילוק על הסף ביום 20/02/12, לטענת התובע: א. הנתבע לא צירף העתק התקנות עליהם הוא מסתמך בבקשה, ולכן יש לראות באזכור התקנות כאילו הוצאו מהקשרם (סע' 1 לתגובת התובע). ב. בסעיפים 2-7 לתגובה, מכחיש התובע את העובדות שצוינו בבקשת הנתבע לסילוק על הסף . ג. לטענת התובע (סע' 8 לתגובה), הנתבע התייחס לדיונים אחרים שהתקיימו מבלי שצירף את מלוא המסמכים ובכך יש משום הטעייה ויש לצוות על הנתבע להמציא את מלוא ההעתקים לבית המשפט ולתובע על מנת שיוכל להגיב עליהם. ד. בסע' 9 לתגובה נטען, כי תוכן סעיף 8 לבקשה לסילוק על הסף איננו רלוונטי לתביעה. ה. בסע' 10 לתגובה נטען, כי סעיפים 9 עד 9.5 בבקשה הינם שכתוב ההיסטוריה בדיונים הקודמים. ו. בסע' 11 לתגובה נטען, כי סעיפים 9.6 עד 9.9 בבקשה אינם קשורים לענייננו והתובע אינו זקוק להגיב עליהם. ז. בסע' 12 לתגובה נטען, כי על בית המשפט לדחות על הסף את הנטען בסעיפים קטנים של סעיף 9. ח. בסע' 13 לתגובה, נטען כי סעיף 11 הינו סעיף הזוי. ט. בסע' 16 לתגובה מציין התובע, כי תגובה סופית תומצא בהמשך. התובע טוען, הן בתחילת התגובה המוגדרת כחלקית והן בסופה, כאמור, כי יוכל לתת תגובה סופית רק לאחר שיקבל את כל המסמכים הכלולים בבקשתו לגילוי מסמכים (כך ברישא לתגובה וכך בסע' 16). הבקשה לגילוי מסמכים הוגשה ביום 06/02/12 והתגובה לבקשה הוגשה ביום 01/03/12. ביום 05/03/12 התקיים דיון בתובענה דנן, אשר כאמור נמחקה מחמת אי התייצבותו של התובע לדיון. בשלב זה יוער, כי תגובתו של התובע לבקשה לסילוק על הסף לוקה בחסר, היא איננה עניינית ואיננה מפורטת דיה. 17. להשלמת התמונה יש לציין, כי בנוסף לבקשה לסילוק על הסף והבקשה לגילוי מסמכים, עד למועד הדיון שנקבע בפניי ליום 05/03/12 הוגשו על ידי הצדדים הבקשות כדלקמן: התובע הגיש ביום 23/02/2012 בקשה למינוי מומחים על ידי בית המשפט, בתחום הקרדיולוגיה, פסיכיאטריה וכן פסיכולוג. כמו כן, הנתבע הגיש ביום 26/02/12 בקשה למינוי אפוטרופוס לתובע- לניהול ענייניו המשפטיים. (ביום 08/03/12 הוגשה התגובה לבקשה זו מטעם התובע). ביום 01/03/12 הוגשה בקשה נוספת מטעם הנתבע להורות לתובע להפקיד ערובה להוצאות הנתבע ונזקיו. ביום 01/03/12 הוגשה בקשה מטעם הנתבע 2, היועץ המשפטי לממשלה, לפטור אותו מהתייצבות לדיון הקבוע ליום 05/03/12. לאחר שניתן פסק הדין במעמד צד אחד, כאמור, נוכח היעדרו של התובע מהדיון ביום 05/03/12, הוגשו בקשות נוספות כדלקמן: ביום 08/03/12 הגיש התובע הודעה לפיה הוא מבקש מבית המשפט לבטל את פסק הדין מיום 05/03/12 שניתן בהיעדרו. ביום 15/04/12 הוגשה תגובה לבקשה לביטול פסק הדין. ביום 03/05/12 התובע הגיש תגובה להחלטת בית המשפט מיום 17/04/12 (לפיה בית המשפט יתייחס לכל הבקשות לאחר שתתקבל תשובת התובע לתגובת הנתבע). ביום 20/05/12 הוגשה תגובת התובע על החלטת בית המשפט מיום 09/05/12 (לפיה התבקש התובע לצרף את הנספחים המופיעים בכתב התביעה ואשר לא צורפו, וכן ניתנה לו האפשרות להגיב על הבקשה לסילוק על הסף באופן מלא. צוין בהחלטה זו כי במועד שבו היא ניתנה, התביעה עדיין לא הגיעה לשלב של הליך גילוי מסמכים). ביום 29/05/12 הוגשה תגובת הנתבע "לתגובת התובע על החלטה מיום 09/05/12". ביום 04/06/12 הוגשה בקשה מטעם התובע שכותרתה "דרישה נחרצת להתייחסות בית המשפט". ביום 05/06/12 הוגשה תגובה לבקשה זו מאת הנתבע. ביום 17/06/12 הוגשה בקשה נוספת מטעם התובע לפסיקת הוצאות ביניים "כתגובה לתגובת ב"כ הנתבע (בקשה 21)". באותו היום הוגשה תגובת המשיב לבקשה זו. בתחילה סברתי, כי ניתן יהיה להתייחס לבקשות, ובראש ובראשונה לבקשה לסילוק על הסף, במועד הדיון שנקבע ל-05/03/12 מאחר והתיק הועבר לטיפולי רק סמוך למועד הדיון, אשר על כן לא ניתן היה להתייחס לבקשות עוד לפני מועד הדיון. מאחר ובמסגרת הבקשה לביטול פסק הדין עליי להתייחס גם לשאלה של סיכויי התביעה הרי שמצאתי לנכון להתייחס גם לבקשה לסילוק על הסף, אשר גם התובע ביקש שאתייחס אליה במסגרת התגובה לבקשה לביטול פסק דין שהגיש ביום 15/04/12, כמו לשאר הבקשות הנוספות שהוגשו בתיק. 18. סיכום: התביעה שבפניי אומנם הוכתרה כתביעה כספית, אך למעשה היא רובה ככולה תביעה שעילתה היא בתחום דיני הנזיקין - נזקי גוף, שכן התביעה הוגשה על סכום של 250,000 ₪, כפי שפורטו על ידי התובע בסעיף 14 לתביעתו כדלהלן: "5,000 ₪ בגין הוצאות שונות 25,000 ₪ בגין עוגמת נפש 220,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו לבריאותו של הנתבע וסיכון חייו" (התובע בוודאי התכוון שנגרמו לבריאותו של התובע ולא של הנתבע כפי שכתוב בכתב התביעה). כתב התביעה כולל 15 סעיפים על פני עמוד אחד וללא פירוט. 19. עיון בפירוט הנזקים כפי שפירט אותם התובע בסעיף 14 כאמור לעיל, מעלה כי עיקר התביעה, סך של 220,000 ₪, מתוך 250,000 ₪, מתייחס לתביעה שעניינה נזקי גוף. באופן עקרוני לצורך הוכחת תביעה שעניינה נזקי גוף, יש לצרף חוות דעת רפואית, כמצוות תקנה 127 לתקסד"א. אי צירוף חוות הדעת, מביא לתוצאה הקבועה בסעיף 137 לתקנות, דהיינו לא ניתן להזדקק לתביעה, ומכאן גם בקשת הנתבע לסילוק התביעה על הסף. 20. אציין כי מחדלו של התובע מצירוף חוות דעת רפואית לכתב תביעתו נוגע אף הוא להיעדר עילת התביעה , כאמור לעיל, ובהתאם לפסיקה, כאשר נטען נושא רפואי הרי שחוות דעת המומחה היא זו המקימה את עילת התביעה (ראה בר"ע (מחוזי חי') 1775/07, חיים ענבל נ' דאנס- בר/צוות בראבו, תק-מח 912, 913 (2007). 21. קיום הליך קודם בין הצדדים: כאמור לעיל, לטענת הנתבע, הוגשה כנגדו על ידי התובע תביעה הנוגעת לאותן הודעות עצמן, במסגרתה תבע התובע את הנתבע בגין הוצאת דיבה. התביעה האמורה, נידונה על ידי בית המשפט לתביעות קטנות אשר הכריע בה לגופה וקבע, בסיכומו של דבר פיצוי לתובע בסך 1,000 ₪. בנסיבות אלו, לטענת הנתבע יש לסלק את התביעה על הסף הואיל והיה על התובע להביא את כלל סעדיו במסגרת תביעתו הראשונה. נוכח הכרעתי ולפיה ממילא אין להיעתר לבקשה לביטול פסק הדין, אינני נדרשת לקבוע מסמרות בשאלת השלכת ההליך הקודם על הדיון בפניי (במיוחד בשים לב לכך שמדובר בפסק דין של בית המשפט לתביעות קטנות), יחד עם זאת, אציין כי יש ממש בטענה לפיה דין התביעה להימחק וזאת הואיל והתובע לא עתר לפיצול סעדיו. לאור האמור לעיל, טוען הנתבע שהתובע מיצה את עילת תביעתו, בתביעות הקודמות שהגיש ואין הוא יכול ולחזור ולתבוע סעד אחר בגין אותה עילה. כמו כן, העדרה של חוות דעת רפואית בתביעת נזקי גוף על סכום כה גבוה כשכתב התביעה חסר כל פירוט היא בבחינת היעדר עילת תביעה. למעשה, גם התובע היה ער לבעייתיות שבאי צירוף חוות דעת רפואיות ולכן הגיש בקשה למינוי מומחים רפואיים על ידי בית המשפט. מאחר ומדובר בתיק של נזקי גוף, ולא בתיק פלת"ד, הרי שבית המשפט איננו ממנה את המומחים, אלא על התובע היה לצרף חוות דעת מטעמו. סעיף 127(ב) לתקנות קובע כי ".... רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מהגשת חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו", אך זה המקרה היוצא מהכלל המיושם במקרים יוצאי דופן, ורק כאשר המבקש מציג מסמכים רפואיים הקושרים את מצבו הרפואי לאירוע הנטען בצורה ברורה. במקרה הנדון כתב התביעה עצמו אינו מפרט דיו את עילת התביעה והקשר בין האירועים, שגם הם אינם מפורטים דיים, לנזק הרפואי הנטען, אשר גם הוא אינו מפורט. לא זה המקרה ליישם את החריג לכלל המנחה לפיו הרוצה להוכיח ענין שברפואה יצרף לכתב טענותיו חוות דעת מומחה ערוכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש]. 22. לעניין רכיב של עוגמת נפש בסך של 25,000 ₪, הרי שללא פירוט הרכיבים האחרים בתביעה, לא ניתן גם להתייחס לפריט זה, שהינו שולי, לעיקר התביעה, שהינה כאמור נזקי גוף. גם לעניין ההוצאות על סך 5,000 ₪, לא צירף התובע, ולו קבלה אחת היכולה להעיד על הוצאות כלשהן, ואף לא פירט ממה מורכב הסכום. 23. למרות שאני מקבלת את הבקשה לסילוק על הסף כבר בשלב זה מהטעמים שפורטו לעיל, אתייחס בקצרה לטענות הנוספות שהועלו על ידי הנתבע, בבקשה לדחייה על הסף, ואשר התייחס אליהן התובע בתגובתו. 24. הנתבע, גולל באריכות רבה, את מסכת הייסורים, אשר לטענתו עבר, כתוצאה מהיכרותו עם התובע וניסיונו לעזור לו. הנתבע התייחס לתביעות נוספות אשר התנהלו בין הצדדים ואף להליכי הוצאה לפועל שפתח התובע כנגד הנתבע, לאחר שהאחרון לא הסכים לשלם לו את הסך של אלף ₪, שנקבעו כנגדו בתביעה קטנה, ת"ק (ת"א) 12448-10-09, במזומן, אלא עמד על כך שהתשלום יבוצע בדרך המקובלת, בהמחאה. מתייתר הצורך מלהתייחס בפירוט לכל ההליכים הקודמים שהתקיימו בין הצדדים, שכן הגעתי למסקנה, שיש לסלק את התביעה על הסף, מהסיבה הבסיסית שהיא איננה מגלה עילת תביעה בהיותה לא מפורטת וללא חוות דעת רפואית, התומכת בטענה העיקרית. לאור החלטתי זו, הרי שמתייתר הצורך מלדון בבקשות הנוספות שהגישו הצדדים . סוף דבר 25. בהחלטתי זו הנני מתייחסת הן לבקשה לביטול פסק דין והן לבקשה לסילוק התביעה על הסף, שכן הן שזורות האחת בשנייה. כפי שכבר ציינתי, התובע אומנם הראה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון, אך ממכלול הבקשות והמסמכים הנמצאים בתיק עולה, שסיכויי התביעה קלושים והיא נעדרת עילת תביעה מפורטת כדין. לאור האמור וכמפורט לעיל, אני מקבלת את הבקשה לסילוק התביעה על הסף. קבלת הבקשה לסילוק התביעה על הסף מובילה אותי לדחיית הבקשה לביטול פסק הדין שניתן ביום 05/03/12, שכן קבלת הבקשה לסילוק התביעה על הסף כמוה כדחיית הוכחת סיכויי התביעה בבקשה לביטול פסק הדין. לאור האמור לעיל, אני מקבלת את הבקשה לסילוק התביעה על הסף ודוחה את הבקשה לביטול פסק הדין. מתוך התחשבות בתובע, אינני עושה צו להוצאות נוסף על שקבעתי בפסק הדין. 1 54678313 אי התייצבות לדיון