מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא התנתקות מהוט ללא קנס: בפניי תביעה חוזית וכספית על סך 15,000 ₪ שהגיש התובע כנגד הנתבעת, לקבלת פיצוי בגין הפרת הסכם בין הצדדים ובגין נזקים נטענים נוספים. כן עותר התובע לחיוב הנתבעת לאפשר לו להתנתק מיידית מכלל שירותי הנתבעת, ללא חיוב התובע בקנסות. לטענת הנתבעת, דין התביעה להידחות, תוך חיוב התובע בהוצאות. לטענת התובע, ביום 10.2.11, הגיע נציג הנתבעת, מר יניב רפאל, לבית הוריו בנהריה והציע לתובע ולהוריו מבצע ייחודי "טריפל", הכולל מתן שירותי כבלים, אינטרנט וטלפון קווי תמורת תשלום חודשי בסכום כולל של 330 ₪. כן טען התובע, כי בהוספת ערוץ הספורט עלה התשלום החודשי לסך 379 ₪ וכי הובטחה להם מתנת הצטרפות - טלוויזיה וכל זאת, תוך התחייבות להתקשרות עם הנתבעת למשך 18 חודשים. כן טוען התובע, כי לאחר שיוצגו האישורים הנדרשים, יזוכה חשבונו של התובע על ידי הנתבעת בגין קנסות היציאה וסיום ההתקשרות עם חברות הכבלים, האינטרנט והבזק, עימן היה בהסכם התקשרות. כן טוען התובע, כי נציג הנתבעת התחייב להקצאת 6 ממירים, כאשר מתוכם שני ממירים מסוג HD. בהקשר זה טען התובע, כי אומנם בחוזה נרשמו 5 ממירים ואולם, היה זאת, כך לדברי נציג הנתבעת, מסיבות טכניות בלבד ותוך שהובטח על ידי נציג הנתבעת לספק 6 ממירים. זאת ועוד, לטענת התובע, נציג הנתבעת התחייב למתן שירות וליווי אישי עד גמר הביצוע, לרבות ההתקנות מול כלל הגורמים הנוגעים בדבר, וכן במהלך כל תקופת ההתקשרות עם הנתבעת. לטענת התובע, באותו מועד, חתמו גם הוא וגם הוריו בנפרד, על חוזה ההתקשרות עם הנתבעת ולאחר מספר ימים הגיעו מתקינים מטעת הנתבעת להתקין את התשתיות הנדרשות. לטענת התובע, בפועל, הותקנו בביתו 5 ממירים בלבד, כאשר אחד מהם מסוג HD. בהקשר זה טען התובע, כי לדברי הנתבעת התקנת ממיר נוסף כרוכה בתשלום נוסף וכי נציג הנתבעת הבטיח לטפל בנושא ולא עשה כן. עוד טוען התובע, כי מאז ההתקנה ובמשך כחודשיים לערך, הוא סבל מתקלות חוזרות ונשנות בשידורי הכבלים והאינטרנט ונאלץ לפנות טלפונית פעמים רבות לנתבעת על מנת להסדיר את התקלות שהיו, כך לדידו, בשל התקנת תשתית לקויה. בהקשר זה טוען התובע, כי ביקרו בביתו בין 5 ל-7 פעמים טכנאים מטעם הנתבעת וכי בכל פעם הוא נאלץ בשל כך לשהות ביום חופש ממקום עבודתו, על מנת לעמוד במסגרת שעות עבודתם של הטכנאים. כן טוען התובע, כי הוא לא זכה לקבל את מספר הממירים כמובטח וכי הוא נדרש לתשלום כספי גבוה בגין התקנת אמצעי קליטה לאינטרנט וכן לא זכה לגיבוי ולליווי מנציג הנתבעת, כפי שהובטח לו. זאת ועוד, לטענת התובע, בפרק הזמן האמור, נגרמו לו עוגמת נפש, תסכול וכעס בגין יחסם המזלזל והמכפיש של נציגי הנתבעת כלפיו, זאת עד שהסכימה הנתבעת לשלוח לביתו טכנאי בכיר מטעמה, אשר איבחן את התקלה ככזו הנובעת מהתקנה לקויה ובלתי מקצועית של התשתית, אשר נעשתה על ידי עובדי הנתבעת. עוד בהקשר זה טוען התובע, כי תסכולו גבר, כאשר במועד החיוב הוברר לו, כי הוא חויב, שלא בידיעתו ולא על דעתו, בגין כל ביקורי הטכנאים בביתו, זאת ללא כל הצדקה. כן טוען התובע, כי בחודש אפריל 2011 הוא הבחין, כי חשבונו חויב על ידי הנתבעת באמצעות הוראת קבע בכרטיס האשראי, בסך של 1215.09 ₪ עבור כבלים ובסכום נוסף של 184.02 ₪ ובסך הכל חויב בסך של 1399.11 ₪. בהקשר זה טען התובע, כי לאחר פניות רבות בהן הוא הועבר מנציג לנציג ולאחר שהנושא נבדק במשך מספר ימים נקבע, כי חלה טעות טכנית וכי הנתבעת תפעל לזכותו. התובע טען עוד, כי באותה השיחה הוא הצהיר, כי אין בכוונתו להמתין וכי הוא יפעל להסדרת הנושא מול חברת האשראי ובמטרה לקזז מהתשלום את חיוב היתר בו חויב וכך עשה. בהקשר זה טען, כי בחודש מאי 2011 זוכה חשבון התובע על ידי חברת האשראי בסך כולל של 889.56 ₪ בלבד. עוד לטענת התובע, במהלך חודש יוני 2011 הוא הבחין, כי חל שיבוש משמעותי בקליטת ערוצי הכבלים והטלפון וכי נמנעה ממנו לחלוטין אפשרות הגישה לאינטרנט. בהקשר זה טען, כי בבירור עם הנתבעת נמסר לו בתחילה, כי מדובר בתקלה טכנית אשר תטופל בימים הקרובים ואולם, לאחר שהועבר התובע מנציג אחד למשנהו במשך מספר ימים, הובהר לו, כי מדובר בפעולה יזומה של הנתבעת לאור טענתה של הנתבעת ולפיה, התובע ביטל את הוראת הקבע. עוד בהקשר זה טען התובע, כי כל ניסיונותיו להסביר, כי הוא פעל לקיזוז סכום היתר בו חויב ולא לבטל את הוראת הקבע, לא נתקבלו בהבנה ואף לוו באיומים לניתוק השיחה ובניתוקים בפועל, זאת לאחר זמן המתנה ממושך. כן טען התובע, כי נמסר לו, כי נציגי הנתבעת אינם מעוניינים לשוחח עימו וכי עניינו הועבר לטיפולו של "גובה שטח" מטעם הנתבעת, אשר ייצור עימו קשר בימים הקרובים לשם הסדרת המחלוקת הכספית. לטענת התובע, הוא ניסה להסביר לנציגי הנתבעת, כי מדובר בימי חופשה, בהם שוהים ילדיו בבית וכי נגרמת לו עוגמת נפש בשל כך, זאת תוך ניצול מעמדה הכוחני של הנתבעת אל מול לקוח חסר אונים וכי כל זאת בעקבות תקלה של הנתבעת עצמה. כן טוען התובע, כי הוא איים בהתנתקות מהנתבעת ואולם הדבר לא סייע בעדו ומשפחתו הייתה מנותקת משירותי הנתבעת, זאת בניגוד להסכם ההתקשרות עימה. עוד טען התובע, כי ביום 3.7.11, פנה אליו גובה השטח מטעם הנתבעת, העונה לשם אשר ואשר טען, כי לחובת התובע נצבר חוב עבור כלל שירותי הנתבעת החל מיום 20 לפברואר ועד ליום 16 ליולי וכי התובע נדרש לשלם באופן מיידי סך כולל של 1,250 ₪, לשם הסדרת החוב והשבת שירותי הנתבעת. בהקשר זה טען התובע, כי הוא שילם באופן מיידי את החוב בשני תשלומים שווים באמצעות כרטיס האשראי, לרבות בגין אותם הימים בהם נותק מהשירות, ולמען תופסק עוגמת הנפש הכרוכה בכך, במיוחד כלפי ילדיו, אשר שהו בחופשה וזאת למרות שלא הסכים על גובה הסכום הנדרש ולמרות שהנציג התעקש, כי אין באפשרותו לשלוח לתובע אישור על גמר חובותיו של התובע כלפי הנתבעת. כן טען התובע, כי יומיים לאחר מכן התאפשרה לו גישה לערוצי הכבלים והאינטרנט וכי בחיוב האשראי בחודש יולי הבחין, כי נגבה התשלום הראשון, עליו הוסכם עם הגובה. זאת ועוד, לטענת התובע, ביום 26.7.11 הוא הבחין, כי נגבה ממנו בחודש אוגוסט 2011, על ידי הנתבעת ובאמצעות כרטיס האשראי, סך כולל של 4,260 ₪, זאת בחלוקה למספר חיובים ובמקום סך של 379 ₪. לטענת התובע, פעם נוספת חש כעס ותסכול, על כך שהנתבעת שולחת את ידה הארוכה לכיסו וגובה סכום גבוה, ללא ידיעתו ואישורו, ובאופן שפגע בו מבחינה כלכלית. בהמשך, כך לטענת התובע, הוא פנה ביום 27.7.11 לשירות הלקוחות הטלפוני של הנתבעת ואלה אישרו, כי מדובר בטעות וכי יפעלו למען בירורה, כאשר נציגי הנתבעת הבינו, כי מדובר בגבייה חריגה הטעונה בדיקה ללא שיהוי. לטענת התובע, לאחר שהוא התקשר שוב לנתבעת ולאחר המתנה ארוכה נענה, כי יהיה עליו להמתין למענה עד 40 ימי עסקים, זאת במסגרת נהלי הנתבעת. לטענת התובע, תשובה זו זעזעה אותו וגרמה לו לתסכול רב ולתחושת חוסר אונים. לטענת התובע, מעבר לתחושות התסכול והצער, נגרמה לו פגיעה כלכלית חמורה, אשר השפיעה עליו באופן משמעותי. בהקשר זה טען התובע, כי הנתבעת חדרה לחשבונו הפרטי ועשתה בו כבשלה וכי הנתבעת גבתה מן התובע סכומים ביתר, כאמור לעיל, וכן לא החזירה לתובע את סכומי קנסות ההתנתקות מחברות אחרות, כפי שהתחייבה. כן טוען התובע, כי הוא הקדיש זמן ממושך בטיפול ובהתנהלות מול הנתבעת, הכל כמפורט לעיל וכי הנתבעת התעמרה בו והערימה עליו קשיים. לאור כל האמור לעיל, עותר התובע לחיוב הנתבעת כדלקמן: לכבד את הסכם ההתקשרות בין הצדדים מיום 10.2.11 ולפיו, עבור כלל שירותי הנתבעת יחויב התובע בסך של 379 ₪ לחודש ולמשך 18 חודשים. לשלם לתובע פיצויים עבור כלל נזקיו, אלה הכלכליים ואלה האחרים, אשר נגרמו לתובע בשל הפרת ההסכם עימו במשך חצי שנה, וזאת בסכום של 8,956 ₪ ובתוספת פיצוי בגין עוגמת נפש והפרת חוזה, לשיקול דעתו של בית המשפט. לחייב את הנתבעת להחזיר לתובע סך של 3,956 ₪ בגין הפרשי התשלומים אשר נגבו ממנו שלא כדין החל מיום 20.2.11 ועד למועד בו תתחיל הנתבעת לכבד את ההסכם ולחייבו בסכום הנכון על סך 379 ₪ לחודש בלבד. לחייב את הנתבעת להשיב לתובע את כל הוצאותיו בסך 5,000 ₪, זאת בגין קנסות היציאה ששילם התובע, היעדרותו מהעבודה, שיחות טלפון שביצע, הוצאות עבור ריבית יתר שנגבתה מחשבונו של התובע והוצאות בית משפט. חיוב הנתבעת בפיצוי התובע בגין עוגמת נפש וסבל אשר נגרמו לו, כמו גם אובדן הנאה וסחבת בקבלת שירותי הנתבעת ובטיפול בפניות התובע. חיובו של נציג המכירות אצל הנתבעת בהוצאות בגין אי עמידה בתנאי החוזה ובהתחייבויותיו כנציג הנתבעת. כן עתר התובע, כי יתאפשר לו להתנתק משירותיה של הנתבעת וזאת ללא קנסות. בכתב הגנתה טענה הנתבעת, כי היא חברה ציבורית בעלת רישיון כללי לשידורי טלוויזיה בכבלים על פי חוק ובהתאם לכך, היא מספקת שירותי טלוויזיה בכבלים. כן טענה הנתבעת, כי שירותי הטלפון ותשתית האינטרנט מסופקים על ידי הוט טלקום שותפות מוגבלת (להלן: "הוט טלקום"), אשר הינה בעלת רישיון כללי למתן שירותי בזק פנים ארציים על פי חוק, אשר במסגרתם, בין היתר, היא מספקת שירותי תשתית אינטרנט ושירותי טלפון פנים ארציים נייחים (להלן: "שירותי טלקום"). משכך, טוענת הנתבעת, כי טענותיו של התובע באשר לתקלות שאירעו לו בשירותי טלקום, צריכות היו להיות מופנות כלפי הוט טלקום, אשר רק היא מוסמכת להתייחס לטענות מסוג זה. למרות האמור, טענה הנתבעת, כי לפנים משורת הדין, תתייחס הנתבעת גם לטענותיו של התובע המופנות כנגד הוט טלקום ואולם אין בכך כדי להטיל עליה אחריות כלשהי. כן טענה הנתבעת, כי כתב התביעה מנוסח על דרך ההגזמה וההקצנה וכי הראיה לכך הוא סכום התביעה המופרז וחסר הבסיס. לטענת הנתבעת, התובע מנסה להציג אותה כמי שפעלה כלפיו באופן לא מקצועי ובלתי יעיל, דבר המוכחש על ידה. כן טענה הנתבעת, כי התובע נמנע מלהציג את מלוא המסכת העובדתית כפי שארעה ולהעמיד את הדברים על דיוקם וזאת שלא בכדי. בהקשר זה הכחישה הנתבעת, כי התובע נדרש לשלם עבור ביקורי הטכנאים וטענה, כי התובע נמנע מלציין את הזיכויים שבוצעו לו בדמי המנוי. לטענת נתבעת, בניגוד לטענות התובע, פעלה הנתבעת כדין בעניינו של התובע וסיפקה לו שירות מקצועי, יעיל ואדיב, כמו גם עמדה בכל התחייבויותיה כלפי התובע. כן טענה הנתבעת, כי ביום 20.2.10, הצטרף התובע לשירותי הטלוויזיה, תשתית האינטרנט והטלפון במסגרת מבצע "טריפל מגה LCD", זאת בתמורה לתשלום דמי מנוי מופחתים בסך 379 ₪ ובכפוף להתחייבותו של התובע להמשיך ולצרוך שירותים אלה משך 18 חודשים (להלן: "המבצע" ו"תקופת ההטבה" בהתאם). בהקשר זה טענה הנתבעת, כי הסכום אינו כולל שדרוגים ו/או ערוצים ו/או תכנים נוספים, אשר הוזמנו על ידי התובע ו/או מי מטעמו ואשר הם כרוכים בתשלום נוסף. כן טענה הנתבעת, כי בהתאם לטופס סיכום תנאי המכירה, סופקו לתובע 5 ממירים וכי כל טענותיו של התובע, כי הובטח ו/או סוכם עימו על אספקת ממיר שישי בחינם, מופרכות ומוכחשות. בהקשר זה טענה הנתבעת, כי לפנים משורת הדין וכמחווה שירותית, החליטה הנתבעת לספק לתובע ממיר שישי נוסף, ללא תשלום, אשר הותקן על ידה כבר ביום 12.4.11. כן טענה הנתבעת, כי ביום 17.3.11, הועברו לחיוב דמי המנוי החודשיים, זאת החל ממועד ההתקנה, קרי יום 20.2.11, ועד ליום 15.4.11. בהקשר זה טענה הנתבעת, כי בעקבות שיטת הנתבעת לחיוב דמי מנוי עבור החודש השוטף מראש, יצא אפוא, כי במסגרת התשלום הראשון נדרש התובע לשלם דמי מנוי עבור תקופה של כחודשיים, קרי סך של 815 ₪. ואולם, טענה הנתבעת, כי עקב טעות בתום לב חויב התובע גם בדמי ההתקנה, זאת בסך של 400 ₪ וכי סכום זה קוזז מדמי המנוי של חודש אפריל 2011, כך שבגין חודש אפריל, כאמור, שילם התובע סך של 75.55 ₪ בלבד. בהקשר זה טענה הנתבעת, כי בהמשך לפניות התובע, הוסבר לו, כי בוצע חיוב בשגגה וכי הוא זוכה בגינו, כאמור. על אף האמור, פעל התובע באופן חד צדדי לביטול אמצעי התשלום ולביטול חלקי של החיוב שבוצע בסך 885.07 ₪ והודעה על כך נתקבלה אצל הנתבעת מאת חברת האשראי ביום 26.5.11. לטענת הנתבעת, כתוצאה מכך ועקב הזיכוי שבוצע לתובע זה מכבר, נוצר לתובע חוב במנוי. עוד בהקשר זה טענה הנתבעת, כי נציגת הנתבעת יצרה קשר עם התובע והסבירה לו, כי עליו להסדיר את החוב שנוצר, כאמור, ולעדכן אמצעי תשלום תקין במנוי, אלא שהתובע סירב לשלם את החוב ולעדכן אמצעי תשלום תקין. בהמשך לאמור, הצטבר לתובע חוב נוסף, בגין אי תשלום דמי מנוי עבור השירותים שסופקו לו לחודש יוני 2011. כן טענה הנתבעת, כי על אף בקשות ומכתבי התראה לתשלום שנשלחו לתובע, לא טרח התובע להסדיר את החוב או לעדכן את אמצעי התשלום. לטענת הנתבעת, בהתנהלותו זו הפר התובע את תנאי המבצע עימו ולא היה זכאי להם עוד. כן טענה הנתבעת, כי ביום 21.6.11, בוצעה לתובע חסימה של שירותי תשתית האינטרנט והטלפון, עקב אי תשלום החוב ודמי המנוי הנדרשים בגינם, זאת בהתאם להוראות הסכם המנוי בשירותים אלו. כן טענה הנתבעת, כי הנתבעת ו/או הוט טלקום חזרו והסבירו לתובע את פשר החוב שנוצר, בין השאר בשיחות טלפוניות שנערכו עימו בשני תאריכים אשר תועדו במזכרים. כן טענה הנתבעת, כי ביום 3.7.11 הגיע נציג מטעמה לביתו של התובע וכי התובע ניאות להסדיר חובו, אשר עמד על סך 1,251 ₪ וזאת בשני תשלומים. בנוסף סוכם, כי כנגד הסדרת החוב יעודכנו לתובע תנאי המבצע עימם התקשר. בהקשר זה טענה הנתבעת, כי בעקבות חובו של התובע והפרת תנאי ההתקשרות על ידו, חויב חשבונו של התובע בתשלום עבור החזר שווי ההטבה שקיבל במסגרת המבצע בסך 3,050.97 ₪ ואולם, לאחר הסדרת החוב בוצע זיכוי תשלום זה כך שסך של 2,515.28 ₪ הופקדו לחשבון התובע ואילו יתרת הסכום התקבלה אצל התובע בקיזוז דמי המנוי בשירות תשתית האינטרנט והטלפון. לאור האמור, עתרה הנתבעת, כי סכום הזיכויים, כאמור, יקוזז מכל סכום שייפסק, באם ייפסק, לתובע במסגרת תביעה זו. באשר לזיכויים בגין הקנסות ששילם התובע לטענתו, לחברת הלוויןYES ולחברת "בזק", טענה הנתבעת, כי למרות שהתובע נדרש להציג חשבוניות המעידות על תשלום קנסות, לא הציג התובע לנתבעת חשבוניות כאמור וכי רק לכתב התביעה צירף התובע לראשונה חשבונית בגין הקנס ששילם לחברת YES, אשר ממנה עולה, כי התובע נדרש לשלם סך של 400 ₪. באשר לטענות התובע ביחס לתקלות בשירותים שסופקו לו, טענה הנתבעת, כי התובע פנה אליה בפניות ספורות בלבד, אשר טופלו במהירות ובמקצועיות. באשר לנזקים אשר נגרמו לתובע בהקשר זה טענה הנתבעת, בשם הוט טלקום, כי תקלות בשירותי תקשורת מתקדמים ובפרט בשירות הטלפון ו/או תשתית האינטרנט, יכולות לקרות מעת לעת וכי אין בכך בלבד כדי להקים לתובע עילת תביעה. בהקשר זה הפנתה הנתבעת לסעיפים רלוונטיים בהסכמי ההתקשרות בין הוט טלקום לבין התובע וטענה, כי לאור האמור בסעיפים אלה, מנוע התובע מלהגיש תובענה זו, ככל שמקורה הוא בתקלה אשר אינה בשליטת הוט טלקום. מכאן, טענה הנתבעת, כי דין התביעה להדחות על הסף, בכל הנוגע לטענות התובע בדבר נזקיו העקיפים. בנוסף טענה הנתבעת, כי אף אם יבקש התובע להוכיח "נזקים ישירים" שנגרמו לו, אזי אין חולק, כי עסקינן בנזקים אשר אינם כתוצאה מ"פעולה מכוונת" ו/או כתוצאה מ"רשלנות חמורה". בהקשר זה הפנתה הנתבעת לחקיקה רלוונטית, אשר על פיה, כך הנתבעת, עומדת להוט טלקום חסינות מפני תביעות כגון דא. עוד בהקשר זה הפנתה הנתבעת לפסיקה רלוונטית בה הכירו בתי המשפט בצורך להגביל את האחריות למפעילים בתחום התקשורת. לאור כל האמור לעיל, עתרה הנתבעת לדחיית התביעה ולחיוב התובע בהוצאותיה. בדיון אשר התקיים בפניי ביום 1.7.12, הוסיף וטען התובע, כי הוא לא ביטל את הוראת הקבע וכי פנה לחברת האשראי אך בבקשה לזכותו בגין חיוב היתר שבוצע בחשבונו. בהקשר זה הגיש התובע מסמך אשר התקבל וסומן ת/1. כן חזר התובע וטען, כי לאחר ההסדר אליו הגיע עם הגובה ולפיו ישלם סך של 1,250 ₪, ראה שחויב בסך 4,260 ₪. בהקשר זה הגיש התובע מסמך אשר התקבל וסומן ת/2. כמו כן הגיש התובע עותק מהחוזה המקורי, אשר התקבל וסומן ת/3. נציגת הנתבעת הוסיפה וטענה, כי המסמך שהוגש ת/3 הוא אכן המסמך עליו חתום התובע וכי המסמך בו היא מחזיקה הוא אותו מסמך רק בפורמט שונה. כן חזרה נציגת הנתבעת על טענותיה, כפי שפורטו בכתב הגנתה והובאו כמפורט לעיל. כן הבהירה הנתבעת, כי על פי ההסכם בינה לבין התובע, בסיס ההתקשרות הוא בסך 379 ₪ ובגין ערוצי הספורט חויב התובע גם בסך נוסף של 59 ₪ ובסך הכל תשלום חודשי בסך של 438 ₪. באשר לטענת הנתבעת כפי שפורטה הן בכתב ההגנה והן בהלך הדיון ולפיה, הממיר השישי סופק לתובע, חזר התובע וטען, כי ממיר שישי לא סופק לו. באשר לסכום ההתקשרות טען התובע, כי על פי המבצע סכום ההתקשרות עם הנתבעת הוא בסך של 330 ₪ ובתוספת ערוצי הספורט גדל סכום החיוב שלו לסך של 379 ₪. כן טען התובע כי הפער בין הסכום בו חויב לבין הסכום עליו התחייב הוא בסך של 3,956 ₪. הנתבעת הוסיפה וטענה, כי בהתאם לחוק החדש, יכול התובע להתנתק משירותיה בחיוב של 8% מהחשבוניות האחרונות, אשר היו על סך 379 ₪. דיון והכרעה: אין חולק, כי בין התובע לנתבעת נכרת חוזה התקשרות ולפיו, במסגרת מבצע "טריפל מגה LCD", תספק הנתבעת לתובע שירותי טלוויזיה, תשתית אינטרנט וטלפון, זאת בתמורה לסך חודשי של 379 ₪ ובכפוף להתחייבותו של התובע להמשיך ולצרוך שירותים אלה משך 18 חודשים. בהקשר זה הגיש התובע את חוזה ההתקשרות ת/3 ונציגת הנתבעת אישרה, כאמור, כי עסקינן במסמך עליו הוחתם הלקוח. כפי שפורט בהרחבה לעיל, התובע העלה טענות מטענות שונות, בין היתר, אודות תקלות בחיבורו לתשתיות הנתבעת, חיובי יתר בהם חויב, החזרי תשלומים להם היה זכאי ולא קיבל, איכות שירות האינטרנט והטלפון שסופק לו וכיוצ"ב. כן טען התובע, כי הנתבעת הפרה את ההסכם בין הצדדים . הנתבעת כפרה בטענות התובע וטענה שקיימה את חיוביה כלפיו בעוד שהוא זה שהפר את התחייבויותיו כלפיה. הצדדים חלוקים, אפוא, במספר סוגיות, אשר יידונו ויוכרעו כל אחת בנפרד. סכום החיוב החודשי: לטענת התובע, סכום החיוב החודשי בו הוא חב בגין שירותיה של הנתבעת (כבלים, אינטרנט וטלפון), על פי הסכם ההתקשרות בין הצדדים, עומד על סך 379 ₪ לחודש, זאת כאשר מחיר כלל השירותים בגין מבצע ה"טריפל" הוא בסך של 330 ₪ ובגין תוספת של ערוץ הספורט עולה הסכום לסך של 379 ₪. בהקשר זה צירף התובע לכתב תביעתו ואף הגיש את הסכם ההתקשרות ת/3. לטענת הנתבעת, כאמור, סכום החיוב החודשי בגין מבצע ה"טריפל" בו חויב התובע בגין שירותיה של הנתבעת (כבלים, אינטרנט וטלפון) עומד על סך 379 ₪ לחודש, סכום אשר אינו כולל שדרוגים ו/או ערוצים ו/או תכנים נוספים, אשר הוזמנו על ידי התובע ו/או מי מטעמו ואשר הם כרוכים בתשלום נוסף, כאמור בכתב הגנתה של הנתבעת. בדיון אשר התקיים, כאמור, הוסיפה ופירטה נציגת הנתבעת, כי התובע הוסיף חבילת ספורט אשר עלותה החודשית היא 59 ₪ ובסך הכל עומד חיובו החודשי של התובע על סך של 438 ₪. בהקשר זה טענה הנתבעת, כי הוספת החבילה נעשתה לבקשת התובע, אשר פנה באופן טלפוני וציינה, כי יש בעניין זה שיחות מוקלטות. כן הפנתה הנתבעת לסיכום המכירה אשר נשלח לתובע וצורף לכתב הגנתה כנספח 2. בבחינת הראיות אשר הובאו לעיוני על ידי הצדדים, באתי לכלל מסקנה, כי הצדק הוא עם הנתבעת, קרי, סכום החיוב החודשי של התובע בגין כלל שירותי הנתבעת עומד על סך של 438 ₪. כאמור, לטענת התובע, סכום החיוב החודשי מורכב מסך של 330 ₪ בגין שירותי ה"טריפל" וסכום נוסף בגין ערוצי הספורט שהוסיף ובסך הכל 379₪. כאמור, לתמוך בטענותיו, צירף התובע את הסכם ההתקשרות ת/3 ואולם, בחינת הסכם זה מלמדת, כי אין כל התייחסות וממילא אין כל הוכחה, לטענתו של התובע המפורטת לעיל. עיקריו של ההסכם הם, כי הסכום הכולל בגין שירותי הנתבעת במסגרת מבצע "טריפל" הכולל שירותי טלוויזיה, אינטרנט וטלפון הוא בסך של 379 ₪. בהתייחס לשירותי הטלוויזיה מצוין בהסכם ת/3, כי התובע זכאי לחבילת הסטנדרט ובתוספת 6 חבילות תוכן אקסטרא, אומנם אחת מהחבילות היא "אקסטרא ספורט וחדשות" ואולם, אין כל הוכחה והתובע אף לא טען, כי חבילה זו כוללת את ערוצי הספורט שהוסיף התובע. עוד בהקשר זה אציין, כי אין כל התייחסות בהסכם ולפיה, עלות מבצע ה"טריפל" היא בסך 330 ₪ ואילו הסכום המצוין בהסכם, הוא סכום המבצע ובתוספת סכום בגין ערוצי הספורט הנוספים. לא זו אף זו, עיון פשוט בהסכם ההתקשרות בין הצדדים ת/3 מלמד, כי סכום הבסיס להתקשרות בין הצדדים, בניגוד גמור לגרסת התובע, הינו 379 ₪ ואין כל אזכור לסכום בסיס של 330 ₪, כטענת התובע, אשר עליו הוסף הסכום בגין חבילת הספורט. לעומת האמור, טענתה של הנתבעת, מעוגנת מפורשות בטופס סיכום המכירה, אשר צורף לכתב הגנתה של הנתבעת כנספח "2". טופס זה, לטענת הנתבעת, טענה שלא הוכחשה על ידי התובע, נשלח לכתובת המייל של התובע ובו מפורטים השירותים אותם מספקת הנתבעת לתובע ועלותם, זאת ביתר פירוט. בבחינת טופס זה, עולה, כי עלותו של מבצע ה"טריפל" היא בסך 358.98 ₪ לחודש, עלותם של שני ממירים נוספים היא בסך 20 ₪ לחודש ועלותם של הערוצים הנוספים ספורט 1,2 HD אותם הזמין התובע היא בסך של 59.9 ₪ לחודש. לאחר חישוב הסכומים, כאמור, עולה, כי סכום החיוב החודשי, בו חייב התובע בגין כלל שירותי הנתבעת עומד על סך של 438.88 ש"ח, כטענת הנתבעת. עוד אציין, כי כאמור לעיל, לטענת הנתבעת התובע הוסיף את ערוצי הספורט בשיחת טלפון אשר ביצע וכי השיחה מוקלטת ונמצאת ברשותה. התובע, בדיון אשר התקיים בפני טען, כי אם התקשר בהקשר זה לנתבעת, היה זה בגלל שלא ראה את הערוצים האלה, אותם , לדידו, הזמין מלכתחילה ולכן פנה לנתבעת. מהאמור עולה, כי התובע לא מכחיש, כי אכן פנה לנתבעת בהקשר זה וביקש להוסיף את הערוצים, הגם, שלדידו, היה זה במסגרת הסכם ההתקשרות ולא בנוסף. מהאמור לעיל באתי לקבוע, כי הוכח בפניי על דרך ראיות שבכתב, כי סכום ההתקשרות בין הצדדים היה בסך 379 ₪, על סכום זה הוסיף התובע, לבקשתו, את ערוצי הספורט 1, 2 HD בעלות נוספת בסכום של 59.9 ₪. בהקשר זה ראה, כאמור, טופס סיכום מכירה - נספח 2 , אשר צורף לכתב ההגנה. משכך באתי לקבוע, כי דין טענתו זו של התובע להידחות. חיובי יתר: לטענת התובע, כאמור, חייבה אותו הנתבעת בחיובי יתר הן בגין סכומי החיוב החודשיים, הן בגין התקנת אמצעי קליטה לאינטרנט והן בשל ביקורי הטכנאים בביתו. בהקשר זה פירט התובע, כי הנתבעת גבתה מחשבונו סך של 1215.09 ₪ עבור כבלים וכן סכום נוסף של 184.02 ₪ ובסך הכל חויב בסך של 1399.11 ₪ . בהקשר זה טען, כי לאחר שפנה לנתבעת, בחודש מאי 2011 זוכה חשבונו על ידי חברת האשראי בסך כולל של 889.56 ₪ בלבד. כן טען התובע, כי בחודש יולי, בהתאם להסדר אליו הגיע עם ה גובה מטעם הנתבעת חויב חשבונו בסך 1,250 ₪ ואילו ביום 26.7.11 נגבה מחשבונו סך של 4,260 ₪ על ידי הנתבעת. בהקשר זה צירף התובע לכתב תביעתו דפי פירוט מחשבונו וכן מסמך שנערך על ידו (מס' 7) ובו ריכוז הפרשי הגבייה שביצעה הנתבעת וזאת על פי חודשים. על פי האמור במסמך זה, כמו גם כפי שצוין בכתב התביעה עצמו, לטענת התובע, הוא שילם לנתבעת סך כולל של 5,977 ₪ בעוד היה עליו לשלם סך של 2,021 ₪ בלבד. מכאן, שלטענת התובע, על הנתבעת להשיב לתובע סכום כולל של 3,956 ₪. לטענת הנתבעת בהקשר זה, בעקבות חובו של התובע והפרת תנאי ההתקשרות על ידו, חויב חשבונו של התובע בתשלום עבור החזר שווי ההטבה שקיבל במסגרת המבצע בסך 3,050.97 ₪ ואולם, לאחר הסדרת החוב בוצע זיכוי תשלום זה כך שסך של 2,515.28 ₪ הופקד לחשבון התובע ואילו יתרת הסכום התקבלה אצל התובע בקיזוז דמי המנוי בשירות תשתית האינטרנט והטלפון. בהקשר זה צירפה הנתבעת לכתב הגנתה העתק תדפיס מיומן התנועות המעיד על ביצוע הזיכוי כאמור, אשר סומן כנספח "5" לכתב הגנתה. לאחר שבחנתי את גרסת התובע מכאן וגרסת הנתבעת משם, באתי לכלל מסקנה, כי גרסת הנתבעת מהימנה בעיניי והיא מקבלת את עיגונה בראיות שבכתב, אשר קיבלו את ביטוין בנספחים אשר צורפו לכתב הגנתה בדבר כרטסת החשבונות אצל הנתבעת, ככל שהדבר מתייחס למנויו של התובע. בנסיבות הללו באתי לקבוע, כי לא עלה בידי התובע להרים את נטל ההוכחה הרובץ לפתחו בדבר חיוביו ביתר על ידי הנתבעת, אשר לא זכו לקיזוז כדין ולהחזר על ידי הנתבעת, כפי טענתו שם, מה גם שגרסתו זו נסתרת בבסיס ההתחשבנות בין הצדדים לאחר שקבעתי, כאמור, כי חיובו החודשי של התובע הינו שונה וגבוה, כפי גרסת הנתבעת מכאן ובניגוד לגרסת התובע משם. בהקשר זה ראוי להעיר, כי גם הנתבעת מודה, כי בהתחשבנות עם התובע על פני פרק הזמן, כפי שבואר בהרחבה לעיל, חויב התובע ביתר ואולם, סכומים אלה קוזזו והוחזרו לו כפי טענת הנתבעת, כאמור, אשר ראיתי ליתן בה אמון ולאמצה וכפי העולה מהמסמכים שהוצגו. בנסיבות הללו באתי לקבוע, כי לא עלה בידי התובע להוכיח תביעתו, כי הנתבעת נותרה חייבת ביתר בגין ההתחשבנות בין הצדדים ביחס לחיובו בגין המנוי. לאור כל האמור לעיל, באתי לכלל מסקנה, כי הנתבעת אומנם גבתה מהתובע תשלום יתר בגין שירותיה ואולם היא החזירה לתובע את הפרש הסכום שגבתה ביתר ומכאן שאין התובע זכאי לקבל סכום כלשהו בגין חיובי יתר שביצעה הנתבעת, לכאורה בחשבונו. ממיר נוסף: כאמור, לטענת התובע, התחייבה הנתבעת באמצעות נציגה, להקצות לתובע 6 ממירים למרות שבפועל הותקנו בביתו רק 5 ממירים. לטענת התובע, למרות שבהסכם ההתקשרות ת/3 נרשם, כי הוא זכאי ל - 5 ממירים, הבטיח לו נציג הנתבעת בעל פה, כי יסופק לו ממיר נוסף. לטענת התובע, בפועל, כאמור, כפי ששב וטען, סופקו לו רק 5 ממירים. הנתבעת, מצידה, שבה וטענה הן בכתב הגנתה והן בדיון אשר התקיים בפני, כי בהתאם לטופס סיכום תנאי המכירה, סופקו לתובע 5 ממירים וכי כל טענותיו של התובע, כי הובטח ו/או סוכם עימו על אספקת ממיר שישי בחינם מופרכות ומוכחשות. בהקשר זה טענה הנתבעת, כי לפנים משורת הדין וכמחווה שירותית, החליטה הנתבעת לספק לתובע ממיר שישי נוסף, ללא תשלום, אשר הותקן על ידה כבר ביום 12.4.11. בהקשר זה אציין, כי כאשר ישנן שתי גרסאות סותרות, מוטל נטל ההוכחה על התובע בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". בהקשר זה אציין, כי לא עלה בידי התובע להוכיח, כי אכן התחייב בפניו נציג הנתבעת לספק לו 6 ממירים ולא 5 כפי שהוסכם בהסכם ההתקשרות ת/3. כן לא עלה בידי התובע להוכיח, כי אכן יש בביתו רק 5 ממירים ולא 6 ממירים, כטענת הנתבעת. בנסיבות העניין ומשלא עלה בידי התובע להרים את נטל ההוכחה הרובץ לפתחו בהקשר זה, הרי שדין טענתו להידחות. החזר בגין קנסות יציאה: כאמור, לטענת התובע, שלא כפי שהובטח לו על ידי הנתבעת, לא הוחזרו לו הסכומים אותם שילם בגין קנסות ההתנתקות מחברת הלווין YES ומחברת "בזק". לכתב תביעתו צירף התובע חשבונית ובה פירוט חשבון מחברת YES בסך כולל של כ-521 ₪, אותם הוא תובע מהנתבעת, כי תשיב לו, לאור ההסכם בין הצדדים. הנתבעת מצידה, בדיון אשר התקיים בפני, הודתה בכך שבגין ההתנתקות מחברת YES עליה להשיב לנתבע סך של 400 ₪. עיון בחשבונית הרלוונטית מלמד, כי שם הלקוח הינו יוסף סודאי, המתגורר ברחוב וייצמן בנהריה, שעה שהתובע בפניי מתגורר בקציר ברחוב משעול הפטל ושמו של התובע הינו רוני סודאי. נראה, כי עסקינן בחשבונית המתייחסת לאביו של התובע ולא לתובע עצמו ולפיכך, אין בה כדי להוות ראיה לענייננו כאן. יחד עם זאת, נציגת הנתבעת, כאמור, הודתה בפניי במהלך הדיון (וראה בעניין זה עמוד 4, שורות 18 - 19 לפרוטוקול הדיון מיום 1.7.12), כי הנתבעת אכן צריכה להחזיר לתובע, עבור הקנסות של חברת YES, סך 400 ₪. בנסיבות הללו עסקינן בהודאת בעל דין ומשכך, יש לחייב את הנתבעת בתשלום סכום זה, כאמור. סבל ועוגמת נפש: התובע גולל בפניי בכתב תביעתו ובמהלך עדותו את ההתנהלות מול הנתבעת, כמבואר לעיל. הנתבעת, בעיקרו של דבר, אף הודתה, כי במהלך ההתנהלות מול התובע, הרי שנפלו מספר שגגות בהן התובע חויב בסכומים שלא כדין, כאשר עסקינן בסכומים אשר אינם זניחים ולאחר שהתגלו שגגות אלו, פעלה הנתבעת להחזיר ולקזז את הסכומים שנגבו ביתר. כאמור, נתתי אמון בגרסת הנתבעת בדבר השתלשלות האירועים וההתחשבנות בין הצדדים. יחד עם זאת, הצדדים אינם חלוקים, כאמור, בדבר חיובו של התובע, פעמיים לפחות, ביתר, בסכומים משמעותיים. סוגיה זו כשלעצמה, כך לדידי, מלמדת, כי הנתבעת פעלה ולא באופן חד פעמי לחייב את התובע ביתר בשגגה ולאחר מכן פעלה להחזיר סכומים אלו. בעצם חיובו של התובע פעמיים ביתר בסכומים ניכרים יש כדי לגרום לתובע עוגמת נפש, להסב לו באספקט המיידי נזק ממוני משמעותי, אשר יש להניח, כי התובע לא לקח זאת בניהול ובכלכול צעדיו הכלכליים ובאלה יש כדי להקים ולחייב את הנתבעת בפיצוי התובע בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו בשל כך. יחד עם זאת, מקום בו הנתבעת פעלה להחזיר לתובע את הסכומים בהם חויב ביתר ומקום בו עסקינן בשני מקרים שהוכחו בפניי בהם חויב התובע ביתר, הרי שיש לפסוק, על דרך האומדנה, סכום פיצוי שיהלום ויעלה בקנה אחד עם נסיבות שגגותיה של הנתבעת בהקשר זה. על דרך האומדנה, אני פוסקת פיצוי לתובע בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו בשל אלה בסך כולל של 1,500 ₪. לסכום זה יש להוסיף סך 400 ₪ פרי הודאתה של הנתבעת, אשר יש לחייבה בתשלום לתובע בגין הקנסות ששילם לחברת YES, כמבואר לעיל. אפשרותו של התובע להתנתק משירותיה של הנתבעת: כאמור, התובע עתר בכתב תביעתו (ראה סעיף 7) לאפשר לו להתנתק מיידית מכל שירותי הנתבעת ללא קנסות. במהלך הדיון אשר התקיים בפניי, כאמור, טענה נציגת הנתבעת (ראה בעניין זה עמוד 5 לפרוטוקול הדיון מיום 1.7.12), כי באפשרותו של התובע להתנתק משירותיה תוך חיובו של התובע ב- 8% מסכום החשבוניות האחרונות, זאת על פי חוק. בשים לב לעובדה, כי מועד ההתקשרות בין הצדדים הינו 20.2.11 והעובדה, כי אין חולק בין הצדדים שמשך ההתקשרות הינו למשך 18 (וראה בעניין זה כתבי טענותיהם וחוזה ההתקשרות ת/3), הרי שתקופת ההתקשרות בין הצדדים ממילא חלפה והסתיימה ולפיכך, אין עוד רלוונטיות לסעד זה ומשכך, אינני נזקקת להכרעה בסוגיה זו. סופו של יום, נוכח כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך 1,900 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא סכום זה בהפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. כן הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסכום כולל של 600 ₪. סכום זה ישולם אף הוא בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא בהפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. התנתקות משירות (הגנת הצרכן)טלויזיהקנס